נה:
מעשר בהמה פרק
תשיעי בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הוא
דמעיקרא. פירוש ולא מפני שהוא קטן קורהו רביעי
עינתא דמדליין. עינות המים הנובעות בהרים רמים והנהו הוו גבוהים
פרת
יד א מיי' פ"ו מהלכות
א) שבת סה: נדרים מ.,
ב) [נדה סז.], ג) ב"ק קי:
בכורות הלכה י סמג
מפרת והיכי אתו מפרת: סולמי דפרת. ה] מקלחין תחת הקרקע
יא] דהוא פרת דמעיקרא ששמו פרת מקודם שמתחיל ליפרד
❖
[לעיל יא.], ד) [בראשית ב],
עשין יב:
לד' ראשים וכשמתחיל ליפרד יוצאים הנהרים זה לצד זה ח)[וזה לצד זה]
ועולין בהרים כמו סולם: והנהר הרביעי. דכחד מינייהו חשיב להו
ה) [עי' היטב רש"י שבת סה:
ד"ה וסבר], ו) צ"ל ונובעין
ואת אמרת דמיניה קאתו:
הוא פרת דמעיקרא. הוא פרת הנזכר
ופרת הולך ביושר לדרך הילוכו ובפרשת שקלים יסד רבי אליעזר
יב]
צ"ק, ז) וצ"ל לזמן מרובה
תורה אור השלם
למעלה ונהר יוצא מעדן וגו' שהשלשה
הקליר בסילוק דפרת תוקפו כנגד
ד)
ותיבת הרי נמחק צ"ק, ח) צ"ק,
ט) נ"א מעשי מעידין כו' צ"ק,
1. וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי
שני נהרות וכן משמע בבראשית רבה
נפרדין ממנו: יובל שמו. של פרת.
עינתא דמידליין אמר רב משרשיא הנהו
י) צ"ל רבה, כ) צ"ק, ל) צ"ק,
חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת
שהוא גדול שאומרים לפרת מפני מה
ועל יובל ישלח שרשיו וגו' בעץ החיים
סולמי
דפרת נינהו והא כתיב והנהר
מ) צ"ל דג"ע במערב, נ) נ"א
1
אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא
מישתעי קרא ועץ החיים בגן עדן הוא
אין קולך הולך והוא אומר פירותי
ט)
מכה עמוד אור של חמה ע"ג
בראשית ב יד
פְרָת:
הרביעי הוא פרת אמר רב נחמן בר יצחק
2. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל
כו' ולערב מכה עמוד האור
מעידין עלי אומרים לחדקל מפני מה
ופרת הוא המשקה גן עדן: פרין
של חמה כנגד גיהנם שבמזרח
ואיתימא רב אחא בר יעקב הוא פרת
מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח
קולך הולך והוא אומר הלואי אשמיע
ורבין. שגדל ו] ורבה בלא שום מטר:
כו' כצ"ל צ"ק, ס) צ"ל וורדי,
שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא
דמעיקרא תניא רבי מאיר אומר יובל שמו
ע) וע"ע תוס' ב"ב פד. ד"ה
קולי ואראה משמע דחדקל קטן מפרת
חֹם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן
סהדא רבה פרת. פרת יורד מא"י
בצפרא ועי' היטב תוס' קדושין
וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג
שנאמר 2 והיה כעץ שתול על מים ועל יובל
לבבל וכשהגשמים יורדין בא"י סהדא
וקצת קשה דאמר בפרק כל הנשבעין
עא: ד"ה עד היכן],
וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי:
❖
פ) ביעתותא, צ) צ"ל רמון,
ישלח שרשיו ולמה נקרא שמו פרת שמימיו
ירמיהו יז ח
רבה הוי פרת בבבל שירדו גשמים
(שבועות דף מז:) עד הנהר הגדול
3. מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא
פרים ורבים מסייע ליה לשמואל דאמר
במערבא לפי שגדל מחמת הגשמים:
נהר פרת עבד מלך כמלך דמשמע
א)
א]
תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי:
❖
מקוה ביומי ניסן. מקוה מים חיים
דוקא משום א"י קורהו גדול:
שמות כב כח
הגהות הב"ח
שמואל נהרא ב] מכיפיה מיבריך ופליגא דרב
מסייע ליה לשמואל דאמר שמואל
נובעים בבית ולא היה מניחן
דאמר רב אמי אמר רב מיטרא במערבא
(א) גמרא מטהרים
בזוחלים: (ב) שם במשנה
לטבול בנהרות שבימות הגשמים ירדו
נהרא מכיפיה מיבריך.
שיטה מקובצת
סהדא רבה פרת אבוה דשמואל עביד להו
ב)
הלקוח או שניתן: (ג) רש"י
גשמים הרבה וחייש שמא ירבו מים
אע"ג דשמואל איירי בכל הנהרות
ד"ה מקוה וכו' מים חיים
א] ורבים וחכמים אומרים
לבנאתיה מקוה ביומי ניסן ומפצי ביומי
שנוטפין מעבים לתוך הנהר שהם
יג] ולר"מ משמע דנקט פרת דוקא
זוחלין נובעין לישנא
פרת שמו אמר מר שמימיו
תשרי מקוה ביומי ניסן סבר לה כרב דאמר
אחרינא וכו' ע"י צנורות הס"ד
פרים ורבים מסייע:
דנקרא שמו פרת שמימיו פרים ורבים
זוחלים דלא חזו להן משום דהוו להו
❖
והשאר נמחק:
ב] מכיפיה. ע' בערוך ערך
רב אמי אמר רב מיטרא במערבא סהדא
אינו אלא משום דפרת מתברך יותר
ספק זבותה) ובזב כתיב מים (ג) חיים. ל"א
כף: ג] ופליגא ס"א דשמואל
רבה פרת שמא ירבו נוטפין על הזוחלין
אדשמואל
דאמר:
יד] לפי שהוא חשוב יותר מן האחרים
על הזוחלים על אותם שנפלו מן
ד] הלקוח: ה] דפרת מראש
לעזי רש"י
אי נמי לפי שהוא ראש לכולם נקרא
העבים לקרקע ומן הקרקע זחלו
והוו להו מי גשמים רובא ומפצי ביומי
פרת מקלחין: ו] שגדל
קלויי"ש [קליידי"ש].
פרת ע"ש שכולם מתברכי' [מכיפיה
וקילחו לתוך הנהר דאי לא נוטפים
טו]
מאליו בלא שום מטר:
תשרי ופליגא דידיה אדידיה דאמר
❖
ג]
רשתות-נצרים, מחצלות.
מכיפיה. מאליו בלא שום
דפרת] וכן פי' טז] ר"ת בתשובה לפי
משום זוחלים לא מיפסלי דאמרינן
שמואל אין המים (א) נטהרים בזוחלין אלא פרת
מטר תיבת ורבה נמחק:
שפרת הוא למעלה מכל הנהרות והוא
בפ' ראשון דתמורה (דף יב.) השאובה
ז] תיבות זוחלין נובעין
ביומי תשרי: מתני' הלוקח או שניתן
(ב) ג) א ד]
נמחק: ח] ופליגא דשמואל
מוסף רש"י
י) רמיא יז] שכל הנהרות שותין ממנו
מיטהרת בהמשכה דהיינו שממשיך
אדשמואל דאמר שמואל
לו במתנה פטור ממעשר בהמה: גמ' מנא
תלה הכתוב יח] פריה ורביה בו
מים שאובים לתוך המקוה על ידי
נהרא מכיפיה מיבריך.
תיבות דידיה (דשמואל)
הני מילי אמר רב כהנא דאמר קרא בכור
משפתו וממקורו ומסלעו,
נמחק: ט] בזוחלין דבכל
3
דכשהוא רבה כל הנהרות רבין:
צנורות: ז] זוחלין. נובעין: ומפצי ביומי
סלע מתרגמינן כיפא, מכיפיה
שעה: י] עביד לבנתיה:
מכיפיה מיבריך. מסלע שלו
בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך
תשרי. כשהיו טובלות בנהר ביומי
מיברך ולא ממי הגשמים (שבת
יא] רביעי אלא הכי קאמר
סה:). מיטרא במערבא.
הוא פרת: יב] ביושר כדרך
מה
תשרי הי' עושה להם מחצלות של קנים
כדמתרגם סלע כיפה:
סהדא רבה
בארץ ישראל,
הלוכו ולכך עומד בשמו
מטרא במערבא סהדא רבה פרת. כאן משמע דפרת הולך
שקורין קלויי"ש ומשליכן לתוך המים ועומדות עליהן וטובלות לפי שבימי
פרת. פרת מעיד בדבר שהוא
ובפרשת: יג] ורבי מאיר
יורד מארץ ישראל לבבל וגדל
משמע כו' דוקא שלכך נקרא
תשרי יש טיט רך בנהרות אצל שפתם וחושש שמא יעלה טיט למעלה
מא"י לבבל וכדפרישית לעיל בפ' מומין אלו (דף מד:)
ממי הגשמים ויודעין בני
שמו: יד] יותר אלא לפי:
על רגליהן ויהיה חוצץ: ה"ג ופליגא ח] דידיה אדידיה. כלומר פליגא
משמע מתוך כך דגן עדן במערב העולם דבבל הוא בצפונית מזרחית
בבל שירדו גשמים בהרי ארץ
טו] מתברכין ממנו: טז] ר"ת
ישראל ושמחים על אחיהם
של א"י ולהכי קרי להו בני בבל לא"י מערבא ואמרינן בלא יחפור (ב"ב
דשמואל אדשמואל: אין המים מטהרין בזוחלין. דכל שעה הוו מים
ט]
ס"א רש"י: יז] והוא זכרותא
(שם. וכעי"ז נדרים מ.). מקוה
דמיא תיבת רמיא נמחק:
דף כה:) דבבל בצפונית של א"י עומדת דכתיב מצפון תפתח הרעה
נוטפין רבין עליהן: אלא פרת ביומי תשרי. שפרת היו מימיו פרין
ביומי ניסן. של מים מכונסין
יח] בפריה: יט] וגבי רוצח
וגו' אלמא פרת הולך ממערב למזרח ומשמע שכך הוא מתחלת יציאתו
ורבין וזוחלין הנובעים ממעיינות מרובין ועוד שתשרי סוף ימי הקיץ
ו)
או סמוך לנהר וממשיך
נמי: כ] דחלפא אבי וורדא:
לתוכן מי הנהר וטובלות
כא] יוצא במזרח מכה עמוד
ולא ירדו גשמים (הרי) ז)זמן מרובה אלמא נהרות מתרבין ממימי גשמים
כדאמרינן הוא פרת דמעיקרא אלמא דגן עדן במערב העולם וכן
שם (שבת סה.) ואינן טובלות
האור ע"ג וורדי ג"ע
משמע בב"ר דקאמר בכל מקום מצינו רוח מזרחית קולטת כ)[קולטת]
ולעיל אמר מכיפיה מיבריך. לישנא אחרינא הא דאבוה דשמואל הוה
בנהר (נדה סז.). ומפצי
שבמערב ולערב מכה אור:
ביומי תשרי. שטובלין בנהר
כב] ליכא אימר בדידיוני
אדה"ר דכתיב ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים
עביד י] לברתיה מקוואות ביומי ניסן מפני שהוא סוף החורף שירדו
שהזוחלין מרובין אבל מפני
נפל: כג] בקונטרס ודמי
ל) [קולטת] קין דכתיב וישב בארץ נוד קדמת עדן יט] וגבי משה נמי
גשמים מרובים אבל באמצע החורף לא הוה עביד ופליגא אדשמואל
חציצת הטיט נותן מחצלות
גשמים: כד] יצא הממלא
בנהר שעוברות עליהן (שם)
ועשה מקוה בתחלה אות ל'
דכתיב אז יבדיל משה שלש ערים מזרחה שמש משמע שהעולם הזה
דהוא אומר דכל שעה בעינן מקוואות אלא פרת ביומי תשרי:
שטובלות בפרת ומפני הטיט
נמחק: כה] באשבורן אלמא
בניך שלא יהא חציצה נותנות המפץ
שנכנס בו אדה"ר הוא במזרחו של ג"ע ש"מ מ)במערב העולם ותימה
לכל מילי ילף מקוה לדין
תחת רגליהן (שבת סה.).
דבפרק המוכר את הספינה (ב"ב דף פד.) אמרינן דשמשא האי דסומקא צפרא ופניא צפרא דחלפא אוורדי דגן עדן משמע דבמזרח העולם
כ]
מעיין ולא מעין לדין מקוה:
סבר לה כרב כו'. דאמר
כו] אע"פ שהיו מי מעין
קאי דבשחרית חמה במזרח וכן פי' שם רבינו שמואל מדכתיב ויטע גן בעדן מקדם ואע"ג דמתרגמינן מלקדמין מכל מקום משמע נמי מזרח
פרת גדל ומימיו מתברכין
מתכנסים בו תיבות שהמים
דהכי נמי קדמת עדן מקדם לגן עדן משמע בב"ר שהוא מזרח ומתרגם מלקדמין ומיהו קרא איכא לדחויי שהוא מזרחו של עדן אבל עדן גופיה
ע"י גשמים (שם סה:). שמא
מכונסים שם במקוה נמחק:
ירבו נוטפין. היינו גשמים,
כז] קאמר והים לרחצה
במערב העולם וההיא דב"ב איכא לפרושי דלא חלפא ממש קאמר אלא בשחרית כשחמה יוצא כא] נ)מכח עמוד האור על גבי ס)חדרי דגן עדן
על הזוחלין. הנובעין, ותנן
לכהנים בו וקאמר ולאו אות
שבמערב ולערב מכח אור של גיהנם שבמזרח ואין תימה על הטעם זה דבכל ענין כשנפרש צריך לאומרו דקאמר התם ואיכא דאמרי איפכא
במסכת מקואות (פ"ה מ"ה)
ה' נמחק: כח] ומפרשי דרגלי
ומפצי
הזוחלין כמעיין והנוטפין
(שבדרום) [השוורים] היו
ולא מסתבר לומר דפליגי בהכי דמר סבר גן עדן במזרח ומר סבר במערב ע):
ביומי תשרי. פירש בקונטרס שנותנות המפצים תחת
כמקוה, ושנינו בתו"כ אך
נקובים כמוציא רמון:
רגליהם במים מפני הטיט שלא יחוץ וכן משמע פרק תינוקת (נדה דף סו:) דאמר שמואל בר רב יצחק אשה לא תטבול בנמל ואע"ג דהשתא ליכא
מעין ובור מקוה מים, יכול
כט] שעל גבי בית הפרוה:
מילא על כתפו ועשה מקוה
ל] באשבורן דמה נפשך:
טיט אימר בדידיוני נפל פירוש ע"י דידוי שמדדה את עצמה ובתרה מייתי הך דאבוה דשמואל דהכא ובתרה מייתי הא דאמר רב גידל אמר רב
בתחילה יהא טהור ת"ל מעין,
לא] המעין ובהדיא תיבת
נתנה תבשיל לבנה וטבלה לא עלתה לה טבילה ואע"ג דהשתא ליכא אימר בדידיוני נפל ור"ת מפרש ומפצי משום צניעות שהנהרות קטנים בימי
מה מעין בידי שמים אף
שמטהרין
נמחק:
מקוה בידי שמים, אי מה
תשרי ופורס להו מפצים שלא יראו אותן כדי שלא תמהרנה לטבול מפני הבושת ולא טבלו שפיר והיינו טעמא נמי שלא תטבול בנמל לפי שמצויים
לב] מטבחייא דבפ' תיבת
מעין מטהר בזוחלין אף מקוה
דקאמר נמחק: לג] דקאמר
שם בני אדם וממהרת לטבול משום פ)ביעתן דאינשי דומיא דההיא דקאמר התם לעיל אשה לא תעמוד על גבי כלי חרס ומפרש התם משום
מטהר בזוחלין, ת"ל אך מעין,
בקרקע חזו להטביל
דבעיתא דלמא נפלה ולא טבלה שפיר ולא גרסינן בההיא דנמל ואע"ג דהשתא ליכא : שמא ירבו מי נוטפין על הזוחלין והוו להו מי גשמים
כב]
המעין מטהר בזוחלין ומקוה
(בקביעותא): לד] ראיה
מטהר באשבורן, ומהו אשבורן
דאפילו לא: לה] באשבורן
רובא. וכדפי' בקונט' כג] ומי גשמים אין מטהרין בזוחלין כדקתני בת"כ מעיין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן ואור"ת דאשבורן דמקוה דוקא
דקוו וקיימי, לאפוקי שאם
מטהרי אע"ג דדלמא רובא:
❖
למעוטי זוחלין אבל זוחלין דמעיין לאו דוקא למעוטי אשבורן אלא ה"ק המעיין מטהר אף בזוחלין אבל מקוה מטהר דוקא באשבורן דגבי הני
הטביל בו כלים דרך זחילתו
לו] דשמואל דהכא ואבוה:
כשהן נמשכין ויורדים למקוה
מייתי לה התם בת"כ דקתני מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים יצא כד] עשה מקוה לכתחלה אי מה מעיין מטהר בכל שהוא אף מקוה
לא עלתה להם טבילה, דבור
מטהר בכל שהוא ת"ל אך מעיין מעיין בכל שהוא והמקוה במ' סאה אי מה מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת"ל אך מעיין
ומקוה כתיב דקוו וקיימי,
רבינו גרשום
אבל נובעין מטהרין כמו
מעיין בזוחלין והמקוהבאשבורן כה] ויש להביא ראיה מים שעשה שלמה שהיו הכהנים טובלין בו אע"פ כו] שהמים מכונסים שם במקוה ומיהו יש
שהן זוחלין ומושכין מגבוה
עיניתא דמידליין. שבראשי
לדחותדבירושלמי קאמר כז] והיה לרחצה הכהנים בו ולאו כלי הוא כח] ומפרש דרגלי השורים נקוביםכמוציאצ) וא"כ אפשר שיהו זוחלין וכן מקוה
לנמוך כדרך כל הנהרות,
ההרים שנראין שאין יוצאין
הלכך ביומי ניסן שהנהרות
ממנו: הנהו סולמי דפרת
שעל הפרווה בפ' אמר להם הממונה (יומא דף לא.) שהיה מעין עיטם והיה כהן גדול טובל בו אפשר שנכנסין מצד אחד ויוצאין מצד אחר
כט]
גדילין ממי הגשמים של ימי
נינהו. כלומר סילונות
ומיהו זה דבר פשוט דמי מעיין שנפסקו מן המעיין שמטהריןבאשבורן ל] ממה נפשך שהרי נעשו מקוה מאחר שנפסקו מן המעיין לא] שמטהרין
החורף ומהפשרת השלגים,
נמשכין ממנו תחת הארץ
ובהדיא תנן במסכת מקוואות (פ"ה מ"א) מעיין שהעבירו על גבי בריכה והפסיקו הרי הן כמקוה חזר והמשיכן כו' ומשקה בי מטבחיא דקאמר
חייש שמא ירבו הנוטפין על
לב]
ונובעין על ראשי ההרים:
הזוחלין שנתוספו בנהר מן
הוא פרת דמעיקרא. להכי
בפ' קמא דפסחים (דף יז:) לג] דבקרקע חזו להטביל מחטין וצנורות ומשמע באשבורן דומיא דכלי וקאמר התם מאמת המים שבעזרה היו ונראה
הגשמים על הזוחלים החיים
כתוב ביה הוא לומר שהוא
להביא ראיה אפילו לא נפסקו מההיא דתנן במסכת מקוואות (פ"ח מ"ח) ומייתי לה בפרק שמנה שרצים (שבת דף קט.) ר' יוסי אומר כל
לד]
ובטלו הזוחלין החיים בנוטפין
קודם לאלו: מימיו פרין
ואין תורת מעין עליהן לטהר
ורבין. שמתגברין ביותר:
הימים מטהרין בזוחלין ופסולין לזבים כו' ופליג את"ק דאמר כל הימים כמקוה שנאמר ולמקוה המים קרא ימים ומשמע דאתא ר' יוסי למימר
בזוחלין אלא באשבורן, ועביד
מכיפיה מתברך. מגדותיו
דאע"ג דקוו וקיימי כדאמר בריש מכות (דף ד.) מטהרין נמי בזוחלין דלא בא הכתוב לבטל מהן תורת זחילה ופליגי בהכי דלת"ק אין מטהרין
להו מקואות דקוו וקייימי.
הוא מתברך שאינו מתגדל
ואני קבלתי מרבינו הלוי משום
לא מגשמים ולא ממעינות
בזוחלין ולר' יוסי מטהרין בזוחלין אבל לכ"ע מטהרין באשבורן וגם מדקאמר הכא אין המים מטהרים בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד משמע
דספק זיבות נינהו וזבה טעונה
אלא מעצמו והיינו פליגא
אין
בזוחלין הוא דלא מטהרי הא באשבורן לה] אע"ג דליכא רובא זוחלין: המים מטהרין בזוחלין כו'. פר"ת בתשובה המתחלת משרבו מפילי
מים חיים, ואי אפשר להעמיד
דרב דאיהו דאמר סהדא
שמועתו, משום דאמרינן
רבא פרת לומר שמגשמים
חללים דאף על גב דשמואל ואבוה דעביד מקוואות ביומי ניסן ורב דאמר מיטרא במערבא כו' קיימי בחדא שיטתא לא קי"ל הכי אלא
לו]
חומר בזב מבזבה שהזב טעון
הוא מתגדל: ומפצי ביומי
כאידך מים חיים וזבה אינה טעונה
תשרי ומניחן בקרקעית
מים חיים, וחזרתי ובדקתי לפרשה וכן נראה בעיני כמו שפירשתי. ורובא דעלמא מפרשים נוטפין כשאובין ולאו מילתא היא, דתנן הנוטפין כמקוה
הנהר לפי שכל הנהרות מתמעטין ביומי תשרי מן החום שהיה ויש טיט בקרקעית המים בעיקר הנהר והיה משים המפצין
(שבת סה: וכעי"ז נדה סז. עי"ש בארוכה). ופליגא דידיה אדידיה. דשמואל אשמואל (שבת שם). אין המים מטהרים בזוחלין. אין מטהרין
כדי שלא ישקעו רגליהן בטיט וליהוי חציצה לטבילה וההיא דאמר שמואל לעיל נהרא מכיפיה מתברך הוי פליגא אהא דאמר
אדם וכלים הטובלין בהן דרךזחילה וצריך להמשיכן למקוה ולטבול במקוה, אלא פרת ביומי תשרי. שחדלו הגשמים ורבו הזוחלין עליהם ויש תורת
שמואל אין המים מטהרין בזוחלין כלומר אין המים שאין שם נוטפין אלא זוחלין בלבד מטהרין אלא פרת ביומי תשרי לפי שכבר
מעין על נהרות המושכין, אלמא סבירא ליה שגדילין ממי הגשמים, ואני שמעתי בבכורות מטהרין בזוחלין שהנוטפין שבתוכן מטהרין בריבוי הזוחלין
נתמעט מימי הגשמים שנטפו בו אלמא מימי גשמים הוא מתגדל ביומי ניסן כשמתפשרין השלגים והמטר ואיהו אמר דאינו מתגדל
ויתבטלו הנוטפין בהן להיות זב וזבה טובלין בהן בשביל הזוחלין (שם). הלוקח. לקח עשרה טלאים שלא נתעשרו מן השוק (ב"ק קי:).
אלא מכיפיה: