נו:
מעשר בהמה פרק תשיעי
בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
זונה
ישראלית אתננה מותר וכהן הבא עליה כו'. וא"ת והא אמר
ותיעשריה איהי. כיון
דבמעי אמו נתנו לה לא
מיפסיל משום ט] נתן
יז א מיי' פ"ד מהלכות איסורי
א) [בזונה], ב) [תמורה כט:],
ג) ביצה לט: חולין כה: שקלים פ"א
מזבח הלכה ח:
ט) רבא בפ' מרובה (ב"ק ע:) דאתנן אסרה תורה אפי' בא
(ו) במתנה ויאכל במומו אם יצא האתנן בעשירי ול"ל חזר ולקחו: הא
יח ב מיי' פי"ז מהלכות איסורי
מ"ז, ד) צ"ק מ"ז, ה) צ"ק, ו) צ"ק
על אמו כט] ובתמורה תניא [רבי]
(ר"ל) אומר אין אתנן אלא
קמ"ל. הך ברייתא דהאי אתנן י] דלא בר עשורי דזונה כותית
מ"ז, ז) גי' הצ"ק הרי, ח) [שמות
ביאה הלכה ו ופי"ב ה"ג
יג], ט) עיין צ"ק שמוחק מן תיבת
טוש"ע אה"ע סי' ו סעיף ח
הבא לו בעבירה אבל אתנן אשתו
נדה כו' י"ל דלא מיירי
היא דמיקרי אתנן אבל אי הוה זונה ישראלית לא מיקרי אתנן ואפילו
ל]
וכאידך מ"ד:
רבא עד תיבת ובתמורה וה"ג וא"ת
כדקיימא ליה באיסור ערוה דדוקא
למזבח שרי: בעריות כתיב מכל
יט ג מיי' פ"ו מהלכות בכורות
והא אמר ר' בתמורה אין אתנן
הלכה י ופ"ג מהלכות שקלים
אסור אלא כו' וכצ"ל כי אין שייך
מיירי בדתפסי בהדי קדושין
התועבות האלה ובאתנן כתיב כי
לא]
ותיעשרה איהי בזונית כותית ולוקמה בזונה
א)
הלכה ד ה סמג עשין ריב:
להקשות מרבא לאביי דבר פלוגתא
תועבת ה' וגו': מה עריות לא
כדמפרש טעמא דלכך אתננה מותר
ישראלית ותיעשרה איהי קמ"ל דזונה
דידיה הוא שם בתמורה, י) נ"א
כ ד מיי' פ"ד מהלכות בכורות
(א)
תפסי בהו קדושי. דחייבי כריתות
והא דכהן הבא עליה לוקה
דאשת אב צ"ק, כ) שייך לדף נז.,
לב]
הלכה א טוש"ע י"ד סי' שכ
ישראלית לא הוי אתנן כדאביי דאמר אביי
ל) שייך לקמן, מ) איזהו שכנגד
סעיף ב:
נינהו והכל מודים שאין קדושין תופסין
בגיורת ומשוחררת שהיא זונה או
כא ה מיי' שם פ"ו הלכה י
הכלב וכ"ת אותו ששוה לכלב לפ"ז
ב) אזונה כותית אתננה אסור בוכהן הבא עליה
שנעשית זונה מאדם אחר שהיתה עליו
בחייבי כריתות דאין ממזר אלא
הא דקאמר אי וכו' צ"ק, נ) [וע'
ופ"ג מהל' שקלים הלכה ה:
אינו לוקה משום לא יחלל זרעו זונה ישראלית
כב ו מיי' פ"ג מהלכות שקלים
היטב תוס' תמורה ל. ד"ה ואידך
באיסור כרת לג] כיון שבא עליה
מחייבי כריתות יא] במסכת יבמות
❖
ותוס' סוטה יח. ד"ה חזר],
הלכה ד ופ"ו מהלכות
אתננה מותר וכהן הבא עליה לוקה משום
עשאה זונה או כמ"ד פנוי הבא על
(דף מט.): לאו זרעו הוא. דהולד
בכורות הלכה יא:
כג ז מיי' פ"ו מהל' בכורות הל'
לא יחלל זרעו זונה כותית אתננה אסור גמר
הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה
הולך אחר הכותית יב] בפ"ב דיבמות
❖
י:
שיטה מקובצת
תועבה תועבה מעריות מה עריות דלא
והא דמשמע דלא משתכח בזונה
(דף כג.) בנך הבא מישראלית קרוי
1
2
ישראלית דתיעשרה איהי הוה מצי
בנך ואין (בן) בנך הבא מן הכותית
א] הוא זונה ישראלית אתננה
ד)
תפסי בהו קדושי אף זונה בהך דלא תפסי
מותר דהא [תפסי] בה קדושין
תורה אור השלם
קרוי בנך אלא בנה: מתני' האחין
לאשכוחי באיסור ערוה אלא אתא
בה קדושי וכהן הבא עליה אינו לוקה משום
וכהן הבא עלי' לוקה משום לא
לאשמועינן דזונה ישראלית אתננה
שהן שותפין כשהן חייבין בקלבון.
1. כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל
יחלל זרעו דהא זרעיה הוא:
לא יחלל זרעו דלא יחלל זרעו אמר רחמנא
3
ב] השותפין כשחייבין בקלבון
הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ
מותר [וא"ת] לרבא דאמר בפ' בתרא
כדמפרש לקמן שחלקו בנכסי אביהן
והאי לאו זרעיה הוא א]: מתני' ג) ג האחין
כו' בהמה וכשחייבין במעשר:
הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם:
דתמורה (דף כט:) דאחת זונה כותית
ואח"כ נשתתפו ואם שוקלין יג] הסלע
ויקרא יח כט
ג] קנו מתפוסת הבית: ד] חלקו
(ב) ב] והשותפין שחייבין בקלבון פטורין
2. לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר
לא בזה ולא בזה: ה] תי' לכך
וא' זונה ישראלית אתננה אסור תיקשי
שלם [דהיינו] שני חצאי שקליהם ביחד
ה)
נמחק: ו] תי' לכך נמחק: ז] תי'
כֶּלֶב בֵּית יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר כִּי
ממעשר בהמה (ג) חייבין במעשר בהמה
לד] ברייתא וי"ל דלא מתנייא בי ר'
ו)(יהו כולן) חייבין לתת כל אחד ואחד
לכך נמחק: ח] תי' לכך נמחק:
תוֹעֲבַת יְיָ אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם:
פטורין מן הקלבון קנו מתפיסת הבית חייבין
דברים כג יט
ט] משום נותן: י] אתנן בזונה
חייא ור' אושעיא אי נמי הוה מצי
מעה קטנה לקלבון דהא שני ממונות
3. וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי
דלאו בר עשורי דכותית היא:
למימר דשפיר משכחת לה דתיעשרה
הן והרי הן כשאר בני אדם שהשוקל
ואם לאו פטורין חלקו חזרו ונשתתפו
(ד)
אֲנִי יְיָ מְקַדְּשׁוֹ: ויקרא כא טו
יא] כריתות כדאמרי' במסכת:
4. כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר
איהי אלא אשמועינן לקוח במעי אמו
שקלו נותן עמו קלבון יד] דהוא קלבון
יב] הכותית כדאמרי' בפ"ב:
חייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה:
יג] שוקלין סלע שלם לשני חצאי
אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיְיָ בָּאָדָם
כרבי יוחנן ומיהו חידוש זה נמי לה]
להכרע וי"א לחילוף שאין שני חצאי
גמ' ת"ר 4 יהיה לך ולא של שותפות יכול
שקליהם כאחד יהו חייבין:
וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה
שמעינן בשתיעשרה איהי כשנותן לה
סלע יוצאין בסלע בלא חילוף מועט
יד] קלבון וההוא קלבון: טו] תי'
תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת
אפילו קנו בתפיסת הבית ת"ל יהיה והאי
ג]
שני נמחק: טז] תי' שני נמחק:
בְּכוֹר
הַבְּהֵמָה
הַטְּמֵאָה
במעי אמו ולא מיפטר משום לקוח
והואיל ורוב בני אדם נותנין כל אחד
במדבר יח טו
יז] בהמה דשותפין פטורין
תִּפְדֶּה:
בבכור כתיב אם אינו ענין לבכור דדהא
ושניתן במתנה: מה עריות דלא
מחצית הסלע וקלבונו עמו כי מצטרפי
1. וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַיְיָ
ממעשר בהמה כל: יח] תפוסת
איתיה בשותפות דכתיב 5 ובכורות בקרכם
הבית ירושת: יט] תי' שני נמחק:
וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר
תפסי בהו קדושין כו'. תימה כיון
נמי שנים ויהבי סלע שלם יהבי נמי
כ] אנשים המצטרפים: כא] קנו
יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיְיָ:
וצאנכם תנהו ענין למעשר בהמה א"ר ירמיה
דילפינן מעריות ה"ל למעוטי זונה
קלבון טו] שני והני אחין שחלקו וחזרו
שמות יג יב
מתפוסת הבית: כב] להם בהמות
5. וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם
מאביהם: כג] לאשמועינן
פעמים שחייבין בזה ובזה ופעמים שפטורין
כותית דבעינן דומיא דעריות דלא
ונשתתפו דהכא ז) הן כשאר שותפין
דסד"א: כד] דלמיפלג בכספים
וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת
תפסי בה קדושין לדידיה ותפסו
דעלמא וחייבין
בקלבון טז] שני:
מזה ומזה פעמים שחייבין בקלבון ופטורין
נמי תי' בנכסים נמחק:
תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם
לאחריני לאפוקי זונה כותית דלא תפסי
כה] המגיע בשעת מיתת אות מ'
פטורים ממעשר בהמה. יז] כל ימי
וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם
❖
ממעשר בהמה ופעמים שחייבין במעשר
דברים יב ו
נמחק: כו] הגדיים ובחצי
וְצֹאנְכֶם:
שותפותן לעולם
כדקתני בברייתא
בה לא לדידיה ולא לאחריני כדאמר
התיישים הלכך כו' קנין גמורה
בהמה ופטורין מן הקלבון חייבין בזה ובזה
פ' החולץ (יבמות מה.) למ"ד כותי ועבד
בגמרא יהיה לך ולא של שותפות:
היא: כז] אמרי' יש ברירה:
שחלקו בכספים ולא חלקו בבהמה פטורין
ה
כח] הלכך לא ולדות: כט] אמו
הגהות הב"ח
הבא על בת ישראל הולד כשר משום
וכשחייבין במעשר בהמה. כגון שלא
אלמא זונה ישראלית אתננה
מזה ומזה שחלקו בבהמה ולא חלקו בכספים
דלא הוי דומיא י)דעריות מהאי טעמא
חלקו ועדיין יח] תפיסת בית ירושת
(א) גמ' ותיעשרה איהי הא קמ"ל:
אסור ואביי לא פליג עליה בהא
(ב) במשנה האחין השותפין
ו חייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה
דברייתא היא בפ' כל האסורין
ורבא גופיה דמחייב בזונה כותית בפ'
אביהן קיימת דלא הוו כשותפות
כצ"ל ואות ו' נמחק: (ג) שם
דף כ"ט ע"ב רבי אומר אין אתנן
שחלקו בזה ובזה חייבין במעשר בהמה
כדאמר בגמרא יכול אפי' קנו בתפיסת
בתרא דתמורה (דף כט:) קסבר בפ'
ושחייבין במעשר בהמה:
אסור אלא כל אתנן הבאות לו
(ד) שם חלקו וחזרו: (ה) גמ' גלו
בעבירה אבל: ל] מיירי הכא
החולץ (יבמות דף מה:) לו] הולד כשר
הבית ת"ל יהיה אלמא כאביהן דמו:
ופטורין מן הקלבון שלא חלקו ד] בזה ובזה
אדעתייהו: (ו) רש"י ד"ה
בדהויא ליה: לא] בדתפסי ליה:
וי"ל דגבי זונה כותית כיון דלא תפסי
פטורין מן הקלבון. יט] שני אם נותנין
ותיעשרה איהי וכו' לא מיפסיל
פשיטא חלקו בבהמה ולא חלקו בכספים
לב] לוקה כגון בגיורת: לג] כרת
משום נתן אתנן דכל כאלו
דכיון: לד] תיקשי ליה מהך
בה קדושי כלל כ"ש דגורם עליה שם
בין שניהם סלע שלם דבמקום אביהן
❖
איצטריכא ליה סד"א כיון דחלקו בבהמה גלו
מתנה ויאכל במומו:
ברייתא דהכא: לה] נמי הוה
זנות אבל לענין ממזרות אין לולד
קיימי נכסי ואילו הוה יהיב אבוהון
שמעינן כו' איהי כשניתן לה:
(ה) דעתייהו דלמיפלג קיימי וליחייבו בקלבון
להיות ממזר כיון דאינה ראויה לאדם
סלע על ב' בניו לא היה נותן קלבון
לו] החולץ דהולד כשר וי"ל
קמ"ל א"ר ענן לא שנו אלא שחלקו גדיים
אחר יותר מזה לז]: דהא איתיה
דלגבי זונה: לז] מזה דהוה
מוסף רש"י
לחילוף שכן דרך לעולם שהמחוייב
כבהמה: לח] הן דמשני מאי:
כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים אבל חלקו
ז
בשותפות. כדכתיב ובכורות בקרכם
שני חצאי שקלים נותן שקל שלם ולא
והאי לאו זרעיה הוא. לא
לט] תיקשי מתני' עליה: מ] הכלב
מיקרי זרעו אלא בנה כדאמרינן
והי מינייהו מפקת: מא] הא אמר
גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים אומר
וצאנכם בריש מכילתין פירשתי ל"ל
הוי כשני אנשים כ] המצרפין שני
ביבמות כו' (תמורה כט:). האחין
אות ד' נמחק: מב] כך היתה
❖
זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ורב
האי קרא דתיפוק ליה מדאיצטריך
חצאי סלעיהם לסלע שלם: קנו כא]
השותפין. אחים שהן שותפין
דעתו כו' הוא יהיה כנגד:
ה]
בירושת אביהן (ביצה ח: חולין כה:).
למעוטי שותפות כותי:
בתפיסת הבית חייבין. במעשר בהמה
נחמן אמר אפילו חלקו גדיים כנגד גדיים
שחייבין בקלבון. כל ישראל
ואזדא
כדאמרינן בגמ'. והאי קנו לא לקחו
כ)
ר' יוחנן לטעמיה כו'.
הוזקקו לתת מחצית השקל
ותיישים כנגד תיישים אין אומרים זה הוא
רבינו גרשום
לקרבנות צבור והטילו חכמים
במעות אלא קנו שנפלה להם כב] בהמה
ואע"ג דהכא פליג ר"א
חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ורבי
עליהם להוסיף מעה קטנה להיות
ותיעשריה איהי. הזונה עצמה
ו]
עליה דרבי יוחנן ולעיל בסוף יש בכור
מאביהם: חלקו וחזרו ונשתתפו.
קלבון לפרוטרוט מפני שהן חצאי
ובמעשר לית ביה איסור אתנן
אלעזר אמר ל"ש אלא שחלקו ט' כנגד י'
שקלים חתיכות דקות ונוחין לאבד
כדאמר לקמן כי משחתם בהם
(דף כב:) משמע דמודה בההיא
הוו כשותפין דעלמא ופטורין ממעשר
ופעמים שמחליפין אותן במנים
וי' כנגד ט' אבל חלקו ט' כנגד ט' וי'
מום בם כל שהמום פוסל בו דבר
בהמה וחייבין בקלבון: גמ' יהיה
דלקוחות הן לח] ומשני מאי אין חוזרין
ונותנין הקלבון בחלוף, ואף
ערוה פוסל בו ומעשר לא פסיל
כנגד י' אומר זה חלקו המגיעו משעה
לבטלה הא מצריכין הכא תרי מילי
לך הזכרים. אשר יהיה לך הזכרים :
כשמצטרפין שנים לתת שקל שלם
ביה מום: בזונה עובדת כוכבים
ח)
הטילו עליהם שני קלבונים שלא
עסקי' דלאו בת עשורי היא:
ראשונה ז] לכך ורבי יוחנן אמר אפילו
דר' יוחנן א"נ לעיל איצטריך לשנויי
ולא של שותפות. דמשמע המיוחד
לפחות מחבריהם ולמעט את
תועבה תועבה מעריות. כתיב
דלא תקשי לט] מיניה עליה דרבי
לך אתה נותן ולא של שותפות: יהיה.
חלקו ט' כנגד ט' ועשרה כנגד עשרה אין
ההקדש, אבל האב שוקל בשביל שני
הכא כי תועבת ה' אלהיך הוא
לברור
בניו שקל שלם ופטור מקלבון שני
וכתיב בעריות כי כל אשר יעשה
יוחנן: ל)
מכל מקום: ובכורות בקרכם. לשון
חד מיניהו להדי
אומר זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך
ח]
(ביצה לט:). פטורין ממעשר
מכל התועבות האלה בהך זונה
רבים משמע לשנים הוא אומר בקרכם:
כלב כו'. וא"ת מה יועיל הא אין
בהמה. מעשר בהמה נוהג בכל
דלא תפסי בה קידושי דכתיב לא
ואזדא
שנה בולדות הנולדים, ועדר של
תתחתן בם אתננה אסור: והאי
ידוע מ)איזהו אותו שכנגד הכלב מ] וכי
בזה ובזה. בקלבון ובמעשר: שחלקו
שותפין פטורים הולדות ממעשר,
לאו זרעיה הוא. כדגמרינן
תימא לפי ששוה לכלב הא מא] דאמר אי
דשוו כולהו להדדי ה"נ ואז
בכספים. וחזרו ונשתתפו ולא
חלקו בבהמה דגבי קלבון הוו כשאר
הלכך אחים שהן שותפין,
ביבמות בנך הבא מישראלית
ששותפותן לאחר חלוקה, כגון
קרוי בנך ואין בנך הבא מן
היאך יכול לברר אותו שכנגד הכלב
להתיר האחרים וי"ל שכך
שותפין וגבי בהמה הוי תפיסת הבית: חלקו בבהמה ולא חלקו בכספים.
שחזרו ונשתתפו, חייבין בקלבון
העובדת כוכבים קרוי בנך אלא
סברת הש"ס כיון שיש ברירה שיש לדבר להיות תלוי בדעתו
דקולא הוא דפטורין מזה ומזה איצטריך ליה לאשמועינן כג] סד"א
כשאר שנים המתחברין לשקל שלם,
בנה וכדמפרש התם. והאי זרעיה
ופטורים ממעשר בהמה, דשותפין
דמסתמא כך דעתו מתחלה דאותו שיברור הוא כנגד הכלב :
כיון דחלקו בבהמה ניזיל לחומרא ונימא גלו אדעתייהו דלמיפלג
מב]
נ)
הוא דתפסי בה קידושי: האחין
בעלמא נינהו, דבטלה לה תפיסת
השותפין. מיירי באחין שחלקו
חוץ
כד] בנכסים נמי קיימי וליחייבו בקלבון: לא שנו. דהויא שותפות
הבית (ביצה לט: וכעי"ז חולין כה:)
.
ירושתן: וחזרו ונשתתפו
להיפטר ממעשר בהמה כי חזרו ונשתתפו אלא שחלקו בשומא: גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים. לפי שווייהן דהתם ליכא למימר
חייבין במעשר בהמה.
שחייבין בקולבון. הואיל וחלקו
וכשחייבים במעשר בהמה, כגון
אם נתנו ביחד שקל צריכין
זה חלקו המגיע כה] ממיתת אביהם דוודאי בשעת מיתה זכה זה בחצי הגדיים ובחצי התיישים וזה בחצי הגדיים כו] והתיישים הלכך השתא
שנשתתפו משנפלה להם הירושה,
להוסיף קולבון דהיינו פונדיון.
קנין הוא שזה קונה מזה והולדות שישנם בשעת חלוקה פטורין ממעשר בהמה משום לקוח ואותן העתידים לבא פטורין משום שותפות:
דקיימא תפיסת הבית, פטורין מן
שכך מכריעין ב' חצאי שקל יותר
הקלבון. כאילו היה אביהן קיים
משקל ואע"ג דחזרו ונשתתפו
אבל חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים. אמרינן כז] ברירה וזה חלק המגיע לכל אחד ממיתת אביו ועדיין ירושה היא ושם
שממונן אחד ופוטרן יחד (ביצה
לא נפטרו מקולבון דכיון דחלקו
ירושה עליהן וכי חזרו ונשתתפו הדרא לה תפיסת הבית כמרישא ולא שותפות הוא הילכך כח] ולדות שישנן בשעת חלוקה אינן פטורין
שם וכעי"ז חולין שם) ופטורין מן
הוי ליה כשני ממונות ופטור
הקלבון לגמרי, ששוקלין בין שניהם
ממעשר בהמה משום דכיון
משום לקוח ולא העתידין לבא פטורין משום שותפות: אפילו חלקו כו'. אין ברירה והוי מרישא לקוחות והדר שותפין: ר' אלעזר
שקל שלם, שממון אביהם בחזקתו
דחלקו הרי הן כלקוחות ולקוח
ורבי יוחנן בפלוגתא דרב ענן ורב נחמן פליגי: ט'. גדולים כנגד עשרה פחותים דהיינו שומא וליכא למימר ברירה:
עומד, ואביהם השוקל על בניו או
פטור ממעשר בהמה. ועוד כיון
ואזדא דנשתתפו נפטרו מן (הבכורה)
על אחד מבני עירו ופוטרו בשלו
פטור מן הקלבון, דתנן בשקלים
[המעשר] כדאמרי' בגמ' קנו
(פ"א מ"ז) השוקל על יד עני או על יד שכנו או על יד בן עירו פטור, ובניו נמי אין מצות שקליהם עליו והוו ליה כשכנו ובן עירו (חולין כה:).
בתפוס' הבית כלומר שלא חלקו ירושתן ומעצמן השביחו וילדו חייבין במעשר בהמה דנתחייבו הנכסים במעשר כבתחלה בחיי אביהן.
יהיה לך. כל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך (שמות יג. ביצה לט:). בתפיסת הבית. כגון אחין שלא הספיקו לחלוק ירושתן עד שנולדו להם
ואם לאו שחלקו ונשתתפו והדר ילדו פטור חלקו וחזרו ונשתתפו היינו פירוש דרישא: כל פטר רחם כו'. יהיה לך ת"ל יהיה לרבות
ולדות (שם). לא שנו. דבשביל חלוקה בטלה תפיסת הבית מנייהו, אלא שחלקו גדיים כנגד תיישים כו'. שחלקו על פי שום בדמים,
אותן שקנו מתפוסת הבית שחייבין: פשיטא. דהכי איתה וכל הני יכלינן למידק ממתניתין ומאי קמ"ל ר' ירמיה: סד"א כיון דחלקו
גדים כנגד תישים זקנים או כנגד טלאים, דבטלו מהן שם ירושה ונתנו בה תורת לקוחות, וכי חזרו ונשתתפו הוו להו כלקח זה בשלו וזה בשלו
בבהמה. דעיקר טורח בבהמה היא דטיפולה מרובה וצריכא לסייע כל אחד לחברו ואינהו לא חשו לכוליה האי ופלגי בהמה ודאי גלו
מן השוק ונתערבו ואין כאן עוד שם תפיסת הבית אלא שם שותפות, אבל חלקו טלאים כנגד טלאים וגדים כנגד גדים, דזהו משפט ירושה לכל
אדעתיהו דלמפלג כספים קיימי ואע"ג דלא חלקו עדיין כספים כמי שחלקו דמי וליחייבו בקולבון קמ"ל דלא. אלא מה שחלקו חלקו
אחד חלק בכל מין ומין, אומרים זה חלקו המגיעו, דיש ברירה ועדיין שם יורשים עליהן וכשחזרו ונשתתפו חזרה תפיסת הבית למקומה. ויש
ומה שלא חלקו לא חלקו: לא שנו. דכי חלקו בהמה פטורין ממעשר אלא שחלקו גדיים כנגד תיישים דהני ודאי לקוחות הן ולא
פותרים הטעם משום לקוחות, דתנן (לעיל נה:) הלוקח פטור ממעשר בהמה, וטעות הוא בידם, דכשהולדות לקוחין הן פטורין מלהתעשר,
חלוקה גמורה: אבל חלקו. זה וזה בשוה לאו לקוחות הן אלא חלוקה גמורה ואומרין לכל אחד הוברר הדבר שזה הוא חלקו ודאי
אבל הלוקח עשר בהמות וילדו חייבין במעשר, והכא לגמרי פטר להו (ביצה לט:).
המגיעו וחייבין במעשר: חלקו תשעה שמנים כנגד עשרה כחושין היינו נמי ענין לקוחות: