ז:
הלוקח
עובר חמורו
פרק ראשון בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תניתוה
היוצא מן הטמא טמא. הא כט]ס)דמשמע לסימן נקטיה לא
ח)מטמא. הוי משמע מגופיה דטמא מן הטמא משמע מינו של טמאט)(א)
כו א מיי' פ"ג מהל'
א) מכשירין פ"ו מ"ד,
קשה מידי כדפרישי' לעיל (דף ו. ד"ה למה): הגזין וצרעין.
ב) [במשנה דמכשירין איתא
מאכלות אסורות הל' ג
הן דדמו לחלב: והני נמי. מטמא קאתו שבתוך הטמא היו ואע"ג דלאו
טוש"ע י"ד סימן פא סעיף
דבש הצירעין ולא נזכר הגזין],
גרסינן ולא גרסינן חגבים ל] שזה עוף כמו גזי דכלתא דנדה לא] (דף
מגופיה מימצן אסירי: שמכניסות אותן לגופן. שאוכלין מפרחי האילן
ג) ב"ב פ:, ד) תוספתא נדה
ח:
עור
כז ב מיי' שם טוש"ע שם
פ"ד ה"ד, ה) [שבת קטו:
יז.) לפי' ר"ת: הבא נגד פניו
של חמור. פי' כדלעיל:
ומהן נעשה הדבש במעיהן: ואין ממצים אותו. טו] דובשנו מגופו וקשיא לרב
לב] ע)
וש"נ], ו) [תיבת מנלן משולל
סעיף ט:
מאי
ששת דהא הכא כיון דלאו מגופייהו
לאו בין הוא לג] ואמו מתה.
כח ג מיי' פ"א מהלכות
הבנה ובהרא"ש ליתא], ז) [ע"ז
מ.], ח) שייך לע"א, ט) של
טומאת אוכלין הל' יח:
פי' אלמא לא הוי העור לא מן
מימצו שרי : רב ששת אמר כל
י) (ב)
הטמא והני נמי מינא דטמא הוא ואיכא דאמרי
כט ד (מיי' פ"ג מהל'
טמא הס"ד ואח"כ ד"ה והני
שהיה בתוך הטמא טז] דאמר כר' יעקב
הולד ולא מן האם אלא לד] הזרע
דסוסים וגמלים לא קא מיבעיא להו דלא שתו
מאכלות אסורות)
נמי מינא דטמא הן שבתוך
שנתקרש: לא בין הוא חי ואמו מתה
בטעמא דדבש לאו משום שמכניסות
טוש"ע י"ד סימן פא ס"ג:
הטמא הוי ודמו לחלב ואע"ג
אינשי כי קמיבעיא להו דחמור דשתו אינשי
ל ה מיי' פ"ד מהל' מאכלות
דלאו צ"ק, י) מימצו ושרי ורב
בין הוא מת ואמו חיה. שהעור בא
אותן לגופן הוא אלא דרחמנא שרייה
אסורות הלכה כ ועיין
ששת אמר כל שהיה בתוך
ומעלו לירקונא מאי אמר להו רב ששת תניתוה
בין שניהם מן האם ומן הולד
בהדיא וגזירת הכתוב היא: שרץ
לה]
בהשגות ובמ"מ טוש"ע שם
הטמא הס"ד והד"א ואח"כ
היוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור
סעיף ד:
ד"ה הוא דאמר כר"י דטעמא
ולפיכך טהור עד שימותו שניהם
יז] העוף טמא. הוולד כ) ממש בהדיא
כו' כצ"ל צ"ק, כ) משמע הולד
לא ו מיי' פ"ג מהלכות
והני נמי מטמא קאתי מיתיבי מפני מה אמרו
ובקונטרס לו] פירש כך בין הוא ואמו
כתיב בו (ויקרא יא) את אלה תשקצו מן
צ"ק, ל) שאי אתה אוכל להכי
טומאת מת הל' יב:
לב ז מיי' פ"א מהלכות
דייקא צ"ק, מ) [ההולך על
דבש דבורים מותר מפני שמכניסות אותו לגופן
חיה בין הוא מת ואמו חיה [אבל]
העוף: אלא שרץ עוף טמא יח] ל)שאתה
פ)
ארבע שקץ הוא לכם], נ) צ"ק
מאכלות אסורות הלכה
ואין ממצות אותו מגופן הוא דאמר כר'
אין אוכל. דלהכי דייקא ואי אתה
לז] אמו חיה לעולם בעינן וכמו שפיר'
מ"ז, ס) נ"א דמשמע לעיל
א]
ה טוש"ע י"ד סי' פג סעיף
ט:
דלסימן נקטיה לא קשה מידי
דתיהדר ותידוק מיניה אבל אתה אוכל
נראה דמדנקט רב חסדא בין הוא מת
יעקב דאמר ב] דובשא רחמנא שרייה דתניא
לג ח מיי' שם טוש"ע שם
ופירשתי לעיל צ"ק, ע) צ"ל
❖
ואמו מתה משמע דאין לו סייעתא אלא
מה שעוף טמא משריץ שאינו ולד
ר' יעקב אומר אך את זה תאכלו מכל שרץ
שליא, פ) צ"ק, צ) צ"ל תנן,
סעיף י:
1
ק) [ועי' תוס' מנחות סט. ד"ה
דוגמתו כגון דבש. ל"א אלא שרץ עוף
מהא דמטהרינן בשניהם מתים
העוף זה אתה אוכל ואי אתה אוכל שרץ עוף
דבלע], ר) צ"ל דשמעתין איתא
אבל אם האחד חי אין כאן סייעתא:
לח]
טמא אי אתה אוכל ומאידך קרא
יט]
צ"ק, ש) הירינגש צ"ק, ת) עיין
תורה אור השלם
טמא שרץ עוף טמא בהדיא כתיב אלא ג] שרץ
דג
נסיב לה כ] מכל שרץ העוף וגו' מ):
טהור שבלע דג טמא אסור
צ"ק, א) צ"ק מ"ז, ב) [ואין
עוף טמא אי אתה אוכל אבל אתה אוכל מה
1. אַךְ אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל
לאסור משום דג טמא כצ"ל],
באכילה. תימה לט] במסכת
הגזין והצירעין. מין ארבה: דבש
ג) טהור נקטיה דהא שרינן כו'
שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל
שעוף טמא משריץ ואיזה זה זה דבש דבורים
אהלות (פי"א מ"ז) תנו כלב שאכל
דבורים. דבש סתמא (הוו) קרו ליה.
א
צ)
נ)
משום דחשיב עיכול וחשיב
אַרְבַּע אֲשֶׁר לוֹ כְרָעַיִם
❖
כעפרא הס"ד,
יכול אף דבש הגזין ד] והצירעין אמרת לא ומה
בשר המת כמה תשהה במעיו שלשה
דבש הגזין הכי הוא דמיקרו: טהור.
מִמַּעַל לְרַגְלָיו לְנַתֵּר בָּהֵן
❖
עַל הָאָרֶץ: ויקרא יא כא
ימים מעת לעת ובעופות ובדגים כדי
מלקבל טומאת אוכלין דסתמיה לאו
ראית לרבות דבורים ולהוציא הגזין והצירעין
ה]
שתפול לאור ותשרף אלמא חשיב
לאכילה עד שיחשב עליו: טהור
הגהות הב"ח
מרבה אני דבש דבורים שאין לו שם לווי
לעזי רש"י עכול והכא נמי לישתרי ולא מסתבר
אלמא בעי מחשבה. בניחותא: דבש
(א) רש"י ד"ה מטמא וכו'
ומוציא אני דבש הגזין והצירעין שיש לו שם
❖
של טמא והני נמי מינא
לחלק בין בשר המת לשאר דברים
בכוורתו. ואכתי לא חשיב עליה
קלב"א שורי"ץ. עטלף.
כא]
לווי כמאן אזלא הא דתניא דבש הגזין
א)
ב)
דטמא הן דדמו לחלב:
דשלשה ימים דכלב משמע בכל דבר
שהרי הוא בכוורתו. ובדבש דבורים
(ב) ד"ה שמכניסות וכו' שרי
והצירעין טהור ומותר ב באכילה ו] דלא כרבי
דמדמייתי עלה במסכת שבת פרק
מיירי דאין כוורת אלא לדבורים: חלי
הס"ד ואח"כ מ"ה הוא רב
מוסף רש"י
יעקב טהור אלמא בעי מחשבה ז] תניא נמי
ששת דאמר וכו' הטמא
השואל (דף קנה:) יודע הקב"ה בכלב
דיחמורתא. כעין ביצי זכר כב] שהיחמורות
❖
דג טמא משריץ. דג עצמו
טמא דאמר:
❖
הכי דבש בכוורתו מטמא טומאת אוכלין
מוציאות מרחמן: ואסורין. משום אבר
שמזונותיו מועטות לפיכך משהה אכילתו
ג)
ג
במעי אמו (ע"ז מ.).
ח] שלא במחשבה ט] חלי דיחמורתא סבור
במעיו שלשה ימים ויש לחלק בין
מן החי שנעקרו מן הזכר ברחם:
רבינו גרשום
איסור לטומאה ויש רוצים להתיר מתוך
דאזיל בתר איילתא. להיזקק לה: ונתרי.
רבנן י] למימר ביעי נינהו ואסירן אמר רב
שיטה מקובצת
הטמא. קאמר כלומר הני
משנה זו חטה שנמצאת בפסח במעי
שופך זרע הרבה ונקרש: עור הבא
מ]
ספרא זרעא דאילא הוא דאזיל בתר אילתא
ד
דנפקי דהוו מין טמא דעכירי
א] ואינן ממצות: ב] דאמר
תרנגולת ולפי מה שחלקתי בין איסור
כנגד כג] פני חמור. כעין שליא
כמין חלב טמאין: ואיכא
דהני רחמנא ותיבת דובשא
ואיידי דרחמה צר לא מזדקקא ואזיל בתר
לטומאה אין זה ראיה עוד פירש
שהחמור נולד בו: טהור. מלטמא
מא]
דאמרי דסוסים וגמלים לא
נמחק: ג] אלא. ס"א מהאי
יחמורתא ונתרי אמר רב הונא עור הבא כנגד
קא מיבעיא להו דלא שתו
ה
קרא דכתיב וזה אשר
ר"ת דשמא יש להחמיר כר' יהודה בן
כד] במגע ובמשא: מאי לאו. אפילו
להו אינשי. לשום רפואה
לא תאכלו וגו' שרץ:
פניו של חמור מותר מ"ט פירשא בעלמא הוא
בתירה דבעי מעת לעת ואם באנו
הולד והאם מתים אפ"ה העור אין מטמא
ק)
ולא כלום הוי ולא אסיר דלא
ד] הגזין. מפורש בתוספתא
א"ל רב חסדא תניא דמסייע לך ד) ועור הבא
חשיבי למידי: כי קא מבעי'
בפ"ק מפני שהוא ריר:
לומר דאין חילוק בין איסור לטומאה
אלמא כה] דאמר שליא לא מן הולד
דחמור וכו' והני נמי מי
ה] לרבות דבש דבורים
כנגד פניו של אדם בין חי בין מת טהור מאי
ולא מן האם אלא פירשא בעלמא היא:
צ"ל מב] ר) דשמעתא אתיא בלא שהה
רגלים של חמור מטמא קא
ולהוציא דבש הגזין:
אתו ואסירי. להאי לישנא
ו] באכילה כמאן דלא:
כדי עיכול וא"ת אי לא שהה כדי עיכול
ה"ג לא בין הוא חי ואמו חיה בין הוא
לאו בין הוא חי ואמו חיה בין הוא מת ואמו
בתרא בין עכירי בין לא
ז] מחשבה מכלל דדבש
היכי פריך בגמ' כי חזינא דבלע נימא
מת ואמו חיה. שמגוף האם הוא והרי
מתה לא בין הוא חי ואמו מתה בין הוא מת
עכירי אסירי: שמכניסות
דבורים לא בעי מחשבה
אותו לגופן. שיונקין אותו
היא חיה אבל לגבי אכילה כי שדית ליה
תניא: ח] אוכלין. גליון
האי איעכל והאי אשרוצי אשריץ י"ל
ואמו חיה והתניא בין הוא חי ואמו חיה בין
מעשבי ההרים: ואין ממצות
וא"ת והלא במס' מכשירין
בתר אם נמי אסור: מתני' שבלע.
פעם ממהר להתעכל קודם ולא הוי
מג]
אותן מגופן. כשמוציאין
הוא מת ואמו מתה ה) אי תניא תניא: מתני'
חשיב ליה בהדי משקין
ככלב דלעולם ג' ימים:
משמע דידעי ודאי שבלעו: לפי
אותן אלא כי היכי דעל
מד]
וי"ל דהכא מיירי בעודו
דג טמא שבלע דג טהור מותר באכילה
הכי נפיק וקשיא לתרוייהו
עם השעוה והתם כשהופרש
רוב
ז
שאינו גידוליו. אלא כשהוא חי בלעו
דגים במינם משריצים.
לישני ללישנא בתרא קשיא
ממנו: ט] במחשבה הני
וטהור שבלע דג טמא אסור באכילה לפי
ח
הלכתא כרב אשי דהוא
אבל גידוליו שרי שהיוצא מן הטהור
מה]
דהאי דבש דמטמא נפיק
חלי. עיין בערוך ערך חלי:
טהור: גמ' אשרוצי אשריץ. דג
שאינו גידולו: גמ' טעמא דחזיניה דבלע הא
ושרי. וללישנא קמא קשיא
י] רבנן קמיה דרב ספרא
בתראה ויש להתיר אותן דגים
דאילו התם קאמר כי עכירי
למימר ביעי כו' אמר להו רב
לא חזיניה דבלע אמרי אשרוצי אשריץ
שקורין
מו] ש) מרנ"ש הנמצא תוך דג
טהור זה שנמצא בתוך הטמא נשרץ
אע"ג דלאו מגופיה ממיצצי
ספרא: יא] תיבת מנלן נמחק:
אסירי והכא בדבש כיון דאין
יב] דרך בית הרעי: יג] נחמן
בלינ"א ואע"ג דלא חזינן דבלע ואין
בגופו ועוברו הוא ואסור: דג טמא
יא] ו) מנלן דתניא ז) דג טמא משריץ דג טהור
ממצות אותו מגופן שרי ורב
בר יצחק אמר: יד] משריצין.
להקשות ממתני' דשריא דג טמא שבלע
משריץ. בגופו עוברו כשאר בהמה
ששת אמר לך בדבש שאני
ס"א במינן משריצין אי
מטיל ביצים אי הכי כי חזינא דבלע אמרי' האי
דאע"ג דמפיק ליה מגופיה
הכי מאי איריא כדחזינא
דג טהור לרב ששת דאסר מי רגלים
וחיה: דג טהור מטיל ביצים. ויושב
איעכלא והאי אשרוצי אשריץ אמר רב ששת
שרי דהוא דאמר כר' יעקב
דבלע אפילו לא חזינא נמי
של חמור דאפי' ללישנא בתרא דרב
עליהן ומחממן עד שיוציאם מן
דאמר דובשא כו': שרץ עוף
ה"נ קאמר כיון דרוב דגים
כגון שמצאו דרך יב] הריעי רב פפא אמר כגון
טמא בהדיא כתיב איסוריה
ששת דאסר אף של סוסים וגמל לא
הקליפה כעופות: אי הכי. דדג
במינן משריצין כמי שבלע
שמצאו דרך בית הבליעה רב נחמן יג] אמר
אלא מאידך קרא מפיק ליה
בפנינו: טו] ואין ממצים
דמי חדא דמתני' לא איירי אלא
טמא משריץ האי דבלע איעכל והוי
דכתיב את זה לא תאכלו
אותו מגופו. ס"א מבשרו
כגון שמצאו שלם רב אשי אמר רוב דגים
ריעי וזה שנמצא בתוכו אשרוצי אשריציה
נמצא תוכו דג טהור ואפילו יצאו
מז]
שרץ עוף טמא אי אתה אוכל
וקשיא: טז] הטמא טמא:
אבל אתה אוכל מה שעוף
יז] שרץ עוף טמא: יח] טמא
במינן משריצין יד] וכמי שבלע לפנינו דמי: ת"ר
הכא פשיטא דדגים עייל דגים נפיק
ועוברו הוא וליתסר: דרך בית הריעי.
טמא משריץ מוציא מגופו:
נמי אתה אוכל: יט] אוכל
ת) אבל מים שהבהמה שותה לחלוחית
ואי עוברו הוא בבית הרחם מיבעי
דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים כל
הגזין. מין ארבה: שאין
ומאידך תנא וכו' ולי נראה
לו שם לווי. תולה שמו
דאם כן לשון הברייתא
הגוף מתערב עמהם ובת"כ מח] תני
ליה כו] לאישתכוחי: שמצאו שלם.
המוליד מניק וכל המטיל ביצים מלקט חוץ
על שם שרץ האסור אלא
ליתא ולשון ראשון עיקר.
גבי דגים תאכלו לרבות הטהור שבמעי
שנגמרה כל צורתו וגדול הוא ואי
דבש סתמא איקרי כדכתיב
תוספות חיצוניות: כ] לה
מעטלף שאף על פי
שמטיל ביצים מניק
ביערת הדבש. מדאמרינן
וזה אשר לא תאכלו מהם
טמא יכול אף הטמא שבמעי טהור ת"ל
עוברו כז] לא הוי משתהי ברחם כולי
הדולפנין
טהור אלמא בעי מחשבה
הנשר וכו' וכל שרץ העוף:
אותם מה ראית לומר בבהמה שבמעי
האי: רב אשי אמר. מתני' לאו
דשאר דבש מטמא טומאת
כא] דאכתי לא: כב] זכר
אוכלין אפי' שלא במחשבה
שהחמורה מוציאה מרחמה
טמא טמא ושבמעי טהור טהור (מטמא שבמעי הטהור טהור)
כדחזיניה דבלע אלא שנמצא בתוכו והאי דקתני שבלע כיון
מט] א)
והאי לא מטמא אי לא
הס"ד: כג] כנגד פנים של
ובדגים אינו כן לפי שאין גדוליו ב) ואין ראיה משם לאסור דג טמא
דרוב דגים במינן משריצים וזה השריץ מין אחר כמו שבלע
חישב עליו. א) הני חלי
החמור: כד] מלטמא באהל
שבלע דג טהור אחר שיצא משום דנקט שבמעי הטמא דלאו דוקא
בפנינו דמי: כל המוליד. שיולד עובר ממש: מניק. שיש לו
נ]
דיחמורתא שנמצאין ברעי
ובמגע ובמשא: כה] אלמא
שלה כעין ביצים סבור רבנן
דאינו לא מן הולד: כו] ליה
אלא משום
טמא שבמעי ג) טהור דדילמא ההיא דשרינן ביצא
דדים וכל המטיל ביצים אין לו דדים כח] ומלקט פירורים ומפרנס
קמיה דרב ספרא למימר
לאישכוחי הס"ד: כז] עוברו
לחוץ
משום דחשיב עיכול:
בניו: עטלף. קלב"א שורי"ץ דומה לעכבר
ויש לו כנפים:
ביצי נינהו ואסירי באכילה
הוא לא: כח] דדים אלא
דג טמא משריץ דג טהור מטיל ביצים. בע"ז פרק אין
דהוו כאבר מן החי דלא
מלקט ור"י פי' מלקט
ה"ג
התירה [תורה] שום ביצים
מאכל כדאמרינן במס' שבת
מעמידין (דף מ.) מפרש תרוייהו מטילי ביצים נינהו זה משריץ מבחוץ וזה משריץ מבפנים:
אלא דעוף [אבל אלו דומין]
מהלקטין לתרנגולים. תוס'
כביצים של בהמה שפורשין
הדולפנין
חיצוניות: כט] הא דאמרינן
ממנה בחייה: אמר להו רב
לעיל לסימן: ל] חגבין שזהו
ספרא לאו ביצים נינהו אלא זרעא דאיילא הוא דאזיל בתר אילתא למיזקיק לה ולא מקבלא ליה אילתא משום דרחמה צר וכיון
חגבין וגזין הוא שם עוף: לא] דנדה בפ' כל היד לפי' ר"ת והה"א הוא של שמוש וגזין: לב] פי' שליא הס"ד: לג] הוא חי ואמו חיה
דחזיא דלא מקבלא ליה ב) אזיל בתר שדומה לאיילא יחמורתא ועד שהוא הולך אחריה סובל בגופו שכבת זרעו ומתבשל בגופו
בין הוא מת ואמו: לד] אלא מן הזרע שנתקרש ודחי: לה] בא מן שניהם: לו] ובקונט' גריס בין הוא חי ואמו: לז] דאמו חיה: לח] מתים
הרבה וכשבא על היחמורה אגב דנתקרש הזרע הרבה אינו נבלע בגופה ומוציאתו לחוץ עם הריעי שלה ואותו זרע כיון שנתבשל
דנמצא דהוי כפרש בעלמא אבל: לט] תימה דבמסכת אהלות תנן גבי כלב שאכל: מ] מתוך האי משנה חטה: מא] עוד אמר ר"ת:
נראה כעין ביצים ואינן ביצים ושרו דלאו כאבר מן החי נינהו: עור הבא כנגד פניו של חמור מותרין באכילה שכשנולד החמור
מב] צ"ל דהכא מיירי בלא שהה: מג] י"ל דפעמים ממהר: מד] דלעולם בג' ימים: מה] נראה דהלכתא כרב אשי: מו] שקורין הארנש
יש לו עור דק על פניו כעין שליא ולאו שליא הוא ואינו דבוק נמי לפניו אלא כך הוא בריה בפני עצמו ופירשא בעלמא הוא:
הנמצאות תוך דג טמא גדול שקורין: מז] נמצא בתוכו של דג טמא ואפילו יצא נמי לא דמי דדג עייל דג נפיק אבל: מח] ובת"כ תניא גבי:
תניא דמסייעא לך. דפירשא בעלמא הוא: עור הבא כנגד פניו של אדם. דהכי נמי יש לאדם עור דק על פניו כשנולד ואותו עור
מט] טהור הטמא שבמעי הטהור טהור ובדגים אינו כן לפי שאין גדוליו ואין לאסור משום דג טמא: נ] דוקא נקטיה אלא משום כו'
אינו לא מן האם ולא מן הולד וטהור הוא משום טומאת מת: לא בין הוא חי ואמו מתה. דשדינן ליה בתר חי הא לאו הכי
טהור נקטיה דהא שרינן ביציאתו לחוץ משום:
מטמא: והתניא בין הוא מת ואמו מתה טהור אי תניא תניא: טעמא דחזיניה לדג טמא דבלע דג טהור. משום הכי מותר באכילה
הא לא חזיניה דבלע אמרינן אשרוצי אשריץ כלומר דהא דג טמא איעבר להאי דג טהור במעיו: דתניא דג טמא משריץ. מתעבר ומוליד וולדותיו: דג טהור מטיל ביצים ומחממן עד שיש בהן צורה ובוקען ויוצאין: האיך דבלע איעכלא במעיו והאי דנמצא במיעיו
אשרוצי אשרוציה וליתסר: כגון שמצאו. להאי דג טהור דרך בית הרעי דטמא דאם איתא דאשרצי לא משתכח בבית הרעי אלא בשילייתו. או שמצא בבית הבליעה שאין דרכו של וולד להיות שם. או שמצאו שלם דאם איתא דהוי דולד לא הוה שלם גמור אלא
ודאי בלעו: רב אשי אמר כיון דרוב דגים טמאין במינן משריצין מולידין ולא מין אחר והאי כיון דטהור הוא שנמצא בבטנו כמי שבלע בפנינו דוודאי דג טמא אינו משריץ אלא מינו: כל המוליד מניק ולדותיו וכל המטיל ביצים מלקט ביצים ויושב עליהן ומחממן
ובכך פרה ורבה. ואיכא דאמר מלקט שאינו מניק אלא מלקט המאכל בפיו וזרקו לפני ולדותיו ובכך מפרנסן:
א) עי' ערוך השלם ערך חלי ג'. ב) בערוך הגי' אזיל בתר יחמורתא שדומה לאילתא.