מעשר בהמה פרק
תשיעי
בכורות
נז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חוץ
ואזדא רבי יוחנן לטעמיה. דאין ברירה: וצריכי. הנך תרתי דרבי
כו'. הוה מצי נמי למיתני
נדמה דהא מפרש
מן הכלאים
א) גיטין כה. מח. לעיל נב:
כד א מיי' פי"א מהלכות
[ב"ק סט: ביצה לז:],
שמטה ויובל הלכה יט
יוחנן: בהא א"ר יוחנן. דאין ברירה ופטורין משום דמעשר בהמה
טעמא בגמרא משום דילפינן תחת תחת מקדשים אבל בכל
ב) תמורה ל., ג) [שם ע"ש],
וע"ש:
איתקש לבנך כדכתיב (שמות כב) בכור בניך תתן לי כן תעשה וגו':
מקום דחשיב ח) (טרפה) רגיל לדלג נדמה כאילו הוא בכלל כלאים
ד) [לעיל יב. וש"נ], ה) ע"ז
כה ב מיי' פ"ד מהלכות
משום דדמי ליה קצת: פרט לטרפה שאינה עוברת. דבהמה
כג: סנהדרין נז. תמורה כח:
איסורי מזבח הלכ' יז:
בברור לך. שנולד ברשותך: ואי אשמעינן שדה. הוה אמינא
חולין כג., ו) גי' אחרת היה
כו ג מיי' פ"ו מהלכות
שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה
בההיא קאמר רבי יוחנן משום דלחומרא
לפני רש"י וצ"ל בריה הוא צ"ק,
בכורות הלכה יד סמג
ז) [לקמן נח. מנחות ו. תמורה
עשין ריב:
אזיל משום ספיקא אבל הכא דלקולא
היא מי"ח טרפות והתם במנחות
יז]
ואזדא ר' יוחנן לטעמיה דא"ר אסי א"ר יוחנן
א)
כט. חולין קלו:], ח) צ"ל כלאים
כז ד מיי' פ"ג מהלכות
הוא ד] דמיפטר ממעשר אי נמי
(דף ו.) מצריך תלתא קראי בטרפה
האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה
צ"ק, ט) [ועי'היטב תוס' חולין
איסורי מזבח הלכה ד:
לכתחלה דלגבי יובל בעינן שתהא
חד לטרפה ממעי אמו דלא היתה לה
קלו: ד"ה פרט], י) [בחולין
כח ה מיי' שם הלכה ה:
ביובל וצריכי דאי אשמעינן הכא בהא קאמר
❖
כג. ד"ה כי], כ) [ד"ה כי
כט ו ז מיי' שם הלכה ד:
חוזרת קרקע לתחלתה שהיתה ביחד
שעת הכושר וחד לטרפה ואחר כך
❖
פליגי],
ר' יוחנן דומיא דבנך מה בנך בברור לך אף
אבל גבי מעשר ליכא למימר הכי:
הקדישה וחד להקדישה ואחר כך
שורך וצאנך בברור לך אבל שדה מכר הוא
שיטה מקובצת
וכן השותפין. במסכת תמורה בפרק
נטרפה ומן הארכובה ולמטה חשבינן
תורה אור השלם
דאמר רחמנא ליהדר ביובל ירושה ומתנה
א
כל האסורין: אחד נטל עשרה טלאים
ליה עוברת כיון דאינה נטרפה :
יח]
ט)
א] ואי אמרת אות ם' נמחק:
כל
לא ואי אשמעינן שדה לחומרא אי נמי
1. שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי
ב] מן הכלאים והטריפה:
ואחד תשעה טלאים (ד) וכלב. עמהן
שהמום פוסל בו דבר ערוה
ג] הוא ומיעט רחמנא:
יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים
לכתחלה אבל הכא אימא לא צריכא מיתיבי
אותן עשרה הטלאים שכנגד הכלב
ועבודה זרה פוסלין בו. כולי
ד] הוא דליפטר ממעשר:
תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי
אסורין למזבח דאחד מהן היה חילופו
עלמא אית להו הך דרשא אפי' מאן
ה] תי' כגון נמחק: ו] שבתוך
וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה
ב)וכן השותפין שחלקו באחד נטל עשרה ואחד
העשרה: ז] תי' אותו נמחק:
ויקרא כב כז
לַיְיָ:
של כלב והיה מחיר כלב ולא ידעינן
דממעט רובע ונרבע מוקצה ונעבד
נטל תשעה וכלב שכנגד הכלב אסורין
2. וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן
ח] תשעה שכנגדו יותר:
הי ניהו: שעם הכלב. התשעה שעם
ממן הבהמה וממן הבקר בפ' כל
ט] והעשירי כולו כנגדו:
כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט
שעם הכלב מותרים (א) א] ואם אמרת יש
י] ופלגי וחומשא: יא] אינן
הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַיְיָ:
האסורין (תמורה כח.) כדפירשתיי) (לעיל
הכלב לית בהו איסורא: אי דשוו כולהו
שווין אלא: יב] חד וחד
ויקרא כז לב
ברירה ג) ליברור חד מינייהו לבהדי כלב
להדדי. שכל כבש שבאותן תשעה יש
בפרק הלוקח בהמה):
3. וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ
ואותן: יג] זוז הוי מחילוף:
ולשקול והנך לישתרו אמר רב אשי אי דשוו
זכר ודאי נקבה ודאית לא טומטום
יד] הני דמתעשרין הס"ד
אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל
לו חבר באותן העשרה ששוה כמותו
ותי' דמתני' נמחק:
אֵלֶּה כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם
כולהו להדדי ה"נ הכא במאי עסקינן דלא שוו
ונמצא שהעשירי כנגד הכלב הכי נמי
כו'. הך סוגיא דלא כרב
טו] רבינהו דלעשרינהו:
בָּם לֹא יֵרָצוּ לָכֶם:
כולהו להדדי ושוי האי כלבא חד ומשהו והאי
טז] ואנדרוגינוס קסבר:
ויקרא כב כה
דיש ברירה ונוטל אחד במחיר כלב
חסדא וריש לקיש כדפרישית לעיל
4. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ
יז] היא אחד מי"ח:
משהו משיך ואתי בכולהו: מתני' הכל נכנסין
ואוכלו והשאר מותרין לגבוה: הכא
בסוף על אלו מומין (דף מב: כ) ):
ג
יח] דאינה אלא בעלת מום
וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית
❖
בפרוס
במאי עסקינן. דכולהו אסירי כגון
בעלמא:
ה]
כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל
לדיר להתעשר חוץ מן כלאים וטרפה
ד
(ב) ב]
בראשית ו יב
הָאָרֶץ:
דלא שוו אהדדי שתשעה כבשים שבתוך
5. פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם
ויוצא דופן ומחוסר זמן והיתום ואיזהו יתום כל שמתה אמה [או] שנשחטה ואח"כ
עשרה שוין יותר מתשעה שעם
ו]
רבינו גרשום
לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל
ילדה ר' יהושע אומר אפי' נשחטה אמה והשלח קיים אין זה יתום: גמ' מנא
תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה:
ז] אותו הכלב והכלב שוה את העשירי
ואזדא ר' יוחנן לטעמיה.
דברים ד טז
ה"מ ד) דת"ר 1 שור או כשב פרט לכלאים או עז הפרט לנדמה כי יולד פרט
ואותו משהו ששוין אותן תשעה
6. לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע
דלית ליה ברירה ומשום הכי
ליוצא דופן והיה שבעת ימים פרט למחוסר זמן תחת אמו פרט ליתום רבי
מחזירין זה לזה ביובל דאין
וְלֹא יְמִירֶנּוּ וְאִם הָמֵר
ו
ז
ח] שכנגדן יותר מתשעה שעמו דהשתא
אומרין זהו חלקו המגיעו:
יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ
ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר נאמר כאן תחת השבט ונאמר
יִהְיֶה קֹדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל: הוי מחיר כלב הולך בכל התשעה
2
אף שורך וצאנך בברור לך.
❖
שיהא חלקך ואין ברירה.
ויקרא כז לג
להלן תחת אמו מה להלן פרט לכל השמות הללו אף כאן פרט לכל השמות
שכנגדו בכל חד פורתא והעשירי
אבל שדה של ירושה דלאו
ט] כנגדו. והמורה גריס כגון דשוה כל
הללו ומה כאן פרט לטרפה אף להלן פרט לטרפה הכל לאיתויי מאי לאיתויי
מכר הוא אימא לא ליהדר:
ואי אשמעינן שדה. ירושה
חד וחד ארבעה זוזי ופלגי י] חומשא
הגהות הב"ח
הא דתנו רבנן הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד והאתנן והמחיר וטומטום
דמחזירין זה לזה דכלקוחות
וכלבא חמשא זוזי דההוא זוזא שייך
(א) גמ' שעם הכלב מותרים
הן היינו חומרא. אבל הכא
ואנדרוגינוס כולן נכנסין לדיר להתעשר ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש
ואי אמרת: (ב) שם במשנה
ואתי בכולהו ופירושא הכי דשוי כל
גבי מעשר בהמה אי משוינן
טומטום ואנדרוגינוס אין נכנסין לדיר להתעשר ותנא דידן אי גמר תחת תחת
חוץ מן הכלאים והטרפה
לה כלקוחות היינו קולא
חד וחד מאותן עשרה שכנגד הכלב
וכו' כל שמתה אמו או
דפטירי ממעשר אימא לא:
מקדשים הני נמי לא ואי לא יליף הני מנא ליה לעולם גמיר והני רחמנא
ד' זוזי ופלגי חומשא דזוזא נמצא שכל
שנשחטה וכו' אפי' נשחטה
אי נמי אי אשמעינן בשדה.
אמו: (ג) גמ' ר"ש בן יהודה
רבינהו דכתיב 3 כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם ה) ותאנא דבי רבי
דכלקוחות הן ומחזירין
העשרה שוין ארבעים וחד זוזי שעשרה
אומר קסבר לאו ספיקא הוא
משום דכתחילה כלומר
ישמעאל כל מקום שנאמר בו השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודה זרה
חצאי חומשין עושין ה' חומשין דהיינו
וכו' ומעשר נמי: (ד) רש"י
דהשתא כי מחזירין שייך
ד"ה אחד נטל וכו' וכלב הס"ד
כל חד וחד לדחבריה
זוזא והכלב שוה ה' זוזים נמצא שתשעה
דבר ערוה דכתיב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ עבודה זרה
4
ואח"כ מ"ה שכנגד הכלב
כבתחלה. כמעיקרא קודם
שעמו אינן יא] (ה) אלא נ"ו זוז ואיהו
עשרה הטלאים שכנגד
דכתיב 5פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל תבנית זכר או נקבה
חלוקה ומקיימי קרא דכתיב
אותן שהכלב עמהן הס"ד
תשובו איש לאחוזתו הילכך
חמשא הרי ארבעין וחד השתא לא
וכל שהמום פוסל בו דבר ערוה ועבודה זרה פוסלין בו וכל שאין המום
ואח"כ מ"ה אסורין: (ה) ד"ה
קאמר אין ברירה כי היכי
שוו אותן שעם הכלב אלא ד' זוזי כל
הכא במאי וכו' נמצא שתשעה
דמחזירין אבל הכא מעשר
פוסל בו אין דבר ערוה ועבודה זרה פוסלין בו והאי מעשר הואיל ולא
שעמו אינן שוין אלא ל"ו
חד ואותן שכנגדו שוו כל חד
בהמה דלית ביה דין חזרה
יב]
❖
פסיל ביה מומא דכתיב לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו דבר ערוה ועבודה
זוז:
ביובל אימא ליהוי ברירה
6
ד' זוזי ופלגא חומשא דזוזא נמצא
קמ"ל דלא: שכנגד הכלב
זרה נמי לא פסיל ביה רובע ונרבע דבר ערוה מוקצה ונעבד עבודה זרה
שהכלב משוה את כולם ובכל אותן
אסורין. כל העשרה דלא
ידעינן הי ניהו הוי מחיר
מוסף רש"י
ואתנן דבר ערוה ומחיר איתקש לאתנן טומטום ואנדרוגינוס קסבר ספיקא
שכנגדו שייך חילוף הכלב אותו חצי
כלב חילופו. אי דשוו כולהי
הוא ר"ש בן יהודה אומר [כו'] קסבר ספיקא הוא מיעט רחמנא גבי
חומש שכל אחד שוה יותר על ארבע
האחין שחלקו לקוחות
עשרה כהדדי כל חד וחד
(ג) ו)
ג]
הן. ולא אמרינן הוברר לכל
שוה כמו הכלב הכי נמי
זוז יג] מחילוף שכנגד אותו זוז שהכלב
קדשים זכר ודאי ונקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס מעשר נמי גמר תחת
אחד חלק ירושתו וירושה אינה
דאמרינן ליברר חד כנגד
מתני'
שוה יותר מארבע:
כל
חוזרת ביובל, אלא שמא חלק
הכלב: דהאי משהו שייך
תחת מקדשים ת"ר הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מן הכלאים והטרפה
הבא לזה לא היה שלו והרי
בכולהו י'. וליכא ברירה
שמתה אמו. בשעת לידה. וכל טעמא
דברי ר"א בר' יהודה איש כפר ברתותא שאמר משום ר' יהושע אמר ר"ע
החליפו חלקיהם והוו להו
הלכך שכנגד הכלב כולן
דמתניתין מפרש בגמרא: והשלח
לקוחות ומחזירין זה לזה ביובל
אסורין להקרבה: כל שמתה
אני שמעתי הימנו אף יוצא דופן ומחוסר זמן ויתום ות"ק אי גמר תחת תחת
אמו. כשנולד זה או נשחטה
קיים. והעור קיים: אין זה יתום.
(ביצה לז: וכעי"ז ב"ק סט:)
וחוזר ביובל לתחילתו משום
מקדשים הני נמי לא ואי לא גמר בשלמא טרפה כל אשר יעבור תחת השבט
שזה פירש למיתה וזה
גמ'
בגמרא [ע"ב] מפרש טעמא: שור או
מצות יובל והדר שקליה
לחיים: והשלח קיים. העור
כתיב פרט לטרפה שאינה עוברת אלא כלאים מנא ליה לעולם גמר וביוצא דופן
כשב. גבי שאר כל הקדשים כתיב:
ז)
כדמעיקרא (גיטין כה.) וחוזרין
שלה שיכול אדם לכורכו
וחולקין (לעיל נב:). אף כאן
בעור אמו ולחממו בו אין זה
סבר
נדמה. שאמו רחל והוא דומה לעז:
פרט לכל השמות הללו.
יתום: שור או כשב. שיהא
כלאים. מן התייש והרחל בא: נאמר
כאן. במעשר בהמה תחת השבט: ונאמר להלן. בכל הקדשים תחת אמו: מה להלן. בכל הקדשים:
אע"ג דבעל מום נכנס לדיר
מיוחד שור או כשב פרט
להתעשר, אלו אין נכנסין
לכלאים: ומה כאן במעשר
פרט לכל השמות הללו. כדפרישית כלאים ונדמה ויוצא דופן ומחוסר זמן ויתום אף במעשר הכי נמי והיינו טעמא דמתניתין ומה מעשר פרט
. דכתיב. גבי
פרט לטרפה (שבגלוי)
(חולין קל.)
לטרפה דכתיב בה (ויקרא כז) כל אשר יעבור פרט לטרפה שאינה עוברת דבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה זו היא אחת
קרבנות, כי משחתם בהם
דכתיב כל אשר יעבור
מום בם. לא ירצו לכם, דבין
פרט לטרפה שאינה עוברת
מי"ח טריפות [חולין מב:]: הכל. דקתני במתניתין לאיתויי מאי: מוקצה. שהפרישוהו להקריבו לעבודה זרה: נעבד. שעבד את הבהמה
השחתה בין מום פוסלים בהם,
אף להלן בקדשים פרט
דמתניתין: אי גמר. מעשר תחת
עצמה כגון שניסך לה בין קרניה: ותנא דידן. תנא דמתניתין דתנא הכל לאתויי כל הני יד]
ותנא דבי ר' ישמעאל כו'
לטרפה: טומטום אין נכנס.
(חולין כג.). דבר ערוה.
דקסבר דבריה היא: ואי לא
תחת מקדשים: הני נמי לא. דהא כולהו פסולי בקדשים דתניא בתמורה בפרק כל האסורין (דף כח.) מן הבהמה [ויקרא א] להוציא רובע
רובע ונרבע, ועבודה זרה.
גמר. הנך גופייהו דממעט
ונרבע וכגון שאין בדבר אלא עד אחד דאי שני עדים בת קטלא היא דכתיב ואת הבהמה תהרוגו [שם כ] מן הבקר [שם א] להוציא את הנעבד
נעבד, שהשתחוה לבהמתו
מנא ליה: איתקש לא תנן.
(שם). כי השחית כל בשר.
מן הצאן להוציא את המוקצה: ואי לא יליף. מקדשים הני אחריני מחוסר זמן ויתום מנא ליה דאין מעשרין: והני. רובע ונרבע
דכתיב בחד קרא: קסבר
בדור המבול כתיב, ודור
ספיקא הוא. וממה נפשך
וכולהו אינך
רחמנא רבינהו טו] דלעשרי ואף על גב דלא חזו להקרבה יאכלו במומן לבעלים: כל שהמום פוסל בו דבר ערוה
המבול בערוה קלקלו כדכתיב
אי זכר הוא אי נקבה היא
ועבודה זרה פוסלין בו. דהא אקשינהו רחמנא למום דכתיב (ויקרא כב) כי משחתם בהם מום בם: טומטום ואנדרוגינוס ספיקא
(בראשית ו) ויקחו להם נשים
טז]
חייב במעשר: ביוצא דופן
וגו', שהיו נזקקין לנשי רעיהן
הוא. אי זכר אי נקבה הלכך ממה נפשך מיעשרי ורבי שמעון סבר בריה בפני עצמה היא: הני נמי לא. יוצא דופן ומחוסר זמן ויתום:
ולכל בהמה וחיה (חולין שם,
וכעי"ז סנהדרין נז. וע"ז כג:).
פרט לטרפה שאינה
עוברת. כגון שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה, דאינה חיה, אי נמי שאינה עוברת בבריאות (תמורה כט. וש"מ שם) ומינה יליף שאר טריפות (חולין קלו:) משום דאין לה חיות לא חשיב לה עוברת, והאי קרא כתיב במעשר וגמרינן שאר קרבנות
מיניה מגזירה שוה, נאמר כאן תחת אמו ונאמר להלן תחת השבט כו' (מנחות ו.).