נז:
מעשר
בהמה פרק תשיעי בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בפרוס
ולד מעליא הוא. ד] במסכת נדה בפרק יוצא דופן (מ.) קא"ר שמעון דהרי
מפרש בגמרא ט"ו יום דפרוס לשון פרוסה
הפסח.
ל א מיי' פ"ז מהלכות
א) [לעיל מז: נדה מ.], ב) [עי'
זה כילוד ואמו טמאה לידה וריש לקיש מפרש טעמא בגמרא [שם] תלדט) לרבות
בכורות הלכה ח סמג
היטב תוס' נדה מ. ד"ה מודה
פלגא דל' יום שדורשין בהלכות הפסח קודם הפסח
ר"ש], ג) [לעיל כא: נו. תמורה
יוצא דופן והכי נמי אמרינן [חולין לח:] כי יולדי) לרבות יוצא דופן: ודלא כר' יוחנן.
עשין ריב:
ובן עזאי דאמר [בכ"ט] באדר אר' עקיבא
לא פליג אלא באדר
לא ב מיי' פ"ד מהלכות י"ט
יט:], ד) נ"א יתוש שבמקומנו
דאמר התם בההוא פירקא [נדה שם] דמודה ר"ש לעניין קדשים שאינו קדוש דגמר
הלכה כו:
יש לו ס' רבוא קלפים בבית
הסמוך לניסן דלבן עזאי לעולם חסר וקביעא ליה זמנו לעולם בכ"ט
ז]
כר' שמעון. דאמר דנכנס לדיר להתעשר
לידה לידה מבכור דבעי רחם:
המסס שלו כו' צ"ק, ה) שקלים
לב ג מיי' פ"ז מהלכות
באדר משמע דערב פסח הוי בכלל
וכדפרשינן למילתיה לעיל בפרק הלוקח
פ"ג מ"א, ו) ס"א ל"ג, ז) ר"ה
בכורות הלכה ו:
❖
בהמה מן העובד כוכבים (דף כא:):
ב., ח) [תרגום נגד קבל],
הני ט"ו יום דפרוס ובפרק קמא דר"ה
ד [מיי' שם הלכה ז]:
סבר לה כר"ש דאמר יוצא דופן ולד מעליא
א)
ט) [ויקרא יב], י) [שם כב],
והשלח. והעור קיים כשיצא הולד לחוץ:
(דף ז.) נמי משמע כן שמיום הפורים
הוא ודלא כר' יוחנן במחוסר זמן סבר לה
כ) כאן מה"ד חזירין עוד העיד
ב)
בן סתריאל מערקת לבינה. מקום: ה] את
מתחילין לדרוש ולא מקודם גבי הם
וכו'.צ"ק, ל) [לשון אחר. צ"ק],
תורה אור השלם
כרבי שמעון בן יהודה יתום כגון שהשלח
המתה. כשמקשה מחמת הוולד מפשיטים
ג)
מ) [יומאפ.], נ) [מנחות סו:],
העידו שמעברין את השנה כל אדר
עור האם שהיא מתה ומלבישין אותו לולד
ס) [עי' ברש"י שם], ע) [לקמן
1. כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָסָה אִם
קיים ור' יהושע לטעמיה דאמר אפילו שחט
אֶבְרָה חֲסִידָה וְנֹצָה: שהיו אומרים עד הפורים משום
נח.], פ) [ע"ז יא.], צ) צ"ל
שהוא חי ומתקיים מפני דבר זה שעושין
❖
את אמו והשלח קיים אין זה יתום העיד רבי
ומדחשיב מיום הפורים עד
איוב לט יג
לו: את החיה. זהו הולד: נתגלתה טעמא
דדורשין בהלכות הפסח קודם הפסח
הפסח ל' יום ש"מ כו'. צ"ק,
ישמעאל בן סתריאל מערקת לבינה לפני
של משנתינו. דודאי משום הכי קאמר
שלשים יום ואתי לזלזולי בחמץ צ)מיום
ק) כשתסיר אלול ויום ראשון
רבי יהושע אם נולד כל זמן (ג) ו] שהעור
של סוכות. צ"ק, ר) צ"לבתשרי,
רבי במקומנו מפשיטין את המתה ומלבישין
הפורים קודם הפסח שלשים יום שמע
מוסף רש"י
ש) צ"ק, ת) צ"ק מ"ז, א) ועוד
שהשלח קיים אינו יתום דכיון דהעור מהנה
❖
את החי אמר רבי נתגלה טעמא של משנתינו
מינה דערב הפסח בכלל השלשים יום
בר יוכני. עוף גדול הוא מאד
קשה דבפ'. צ"ק,
כ)
לולד דומה כמי שאמו קיימת: ועוד העיד
(סוכה ה:). ראש השנה
וכן ר"א ור"ש דאמרי בסמוך באחד
ד) א] חזירין שבמקומנו יש להם ששים רבוא
דבר זה חזירין שבמקומנו. לשוןל) חזרת ירק
למעשר בהמה. שאין
בניסן מפרש בגמרא דסברי כמאן
שלועזים לטוג"א: בבית המסס. היינו אותן
קלפים בבית המסס שלו פעם אחת נפל ארז
מעשרין מן הנולדים בשנה זו
הגהות הב"ח
(ד)
דאמר שתי שבתות שמע מינה ערב
עלין קטנים כמו הבשר עצמו שיש באותו
ח]
על הנולדים בחבירתה, דכתיב
אחד שבמקומנו ועברו שש עשרה קרונות
(א) גמ' על חודו פעם כצ"ל
(דברים יד) עשר תעשר את
המסס של בהמה שקורין צינטול"א: ועוד
פסח מן המנין ותימה דקתני במילתא
ותיבת אחת נמחק: (ב) גמ'
כל תבואת זרעך היוצא השדה
על חודו (א) אחת פעם אחת נפלה ביצת בר
העיד דבר זה פעם אחת כו' על חודו.
דר' אלעזר ור"ש ולמה ט] [לא] אמרו
לקבל חרפי ואפלי: (ג) רש"י
שנה שנה, ואמר מר (לעיל
על צידו ברוחבו שהוא עב כל כך שעברו
יוכני וטבעה ששים כרכים ושברה שלש
ד"ה נתגלתה וכו' כל זמן
נג:) בשתי מעשרות הכתוב
באחד בתשרי מפני שהוא י"ט ואי
עליו י"ו קרנות זו בצד זו על חודו כלומר
שהשלח כצ"ל ותיבת שהעור
מדבר, אחד מעשר בהמה
❖
מאות ארזים ומי שדיא ליה והא כתיב כנף
אפשר לעשר בי"ט לפיכך הקדימוהו
1
(ד) ד"ה בבית המסס
.
נמחק:
ואחד מעשר דגן (ר"ה ב.)
ברוחבו של אילן: בר יוכני. עוף הוא
וכו' הבשר עצמו שיש בהמסס
רננים נעלסה ב] אמר רב אשי ההוא מוזרתא
בכ"ט באלול והלא מן הדין הוא
כדאמרינן בכמה דוכתי ואימא כביעא
כצ"ל ותיבת באותו נמחק:
דבר יוכני מ): טבעה. ממה שבתוכה:
הואי: מתני' שלש גרנות למעשר בהמה
בשנים (באלול) דיום ראשון של
ק)
ר)
(ה) ד"ה האלולים וכו' כר"מ
ה) א
שיטה מקובצת
❖
והכתיב כנף רננים נעלסה. ומתפרש הכי
באחד באלול או כר"ש:
סוכות ממנין שתי שבתות כמו ערב
בפרס הפסח ובפרס העצרת ובפרס החג (והן
ו)
בלשון נוטריקון נושא עולה ונתחטא נ) שכך
א] חזרת שבמקומנו יש להם
פסח דעיקר מה שדורשין בהלכות
גרנות של מעשר בהמה) דברי ר' עקיבא בן
ס' רבוא קלפים בבית המסס
אמר הקב"ה וכי בראת כנפים משובחות
הרגל קודם לרגל אינו אלא מפני
שלו נ"א כל הס"י שבידי
לעזי רש"י
לאותו עוף בר יוכני שיש להם כח כל כך
עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר באחד
ששים רבוא קליפי עלין תיש
קרבנות כדמשמע פ"ק דע"ז (דף
י]
שנושא ביצה גדולה כזאת ומגביה למעלה
לטוג"א, לייטונא"ש
שבמקומנו יש להם ס' רבוא
בסיון בעשרים ותשעה באב ר' אלעזר ורבי
ה:) דפריך לפני חגיהן ג' ימים ותו
ומורידה בנחת בקינה אלמא דלא שדיא ליה.
[לייטוגי"ש]. חסה.
קליפים בבית המסס שלו כו'
שמעון אומרים באחד בניסן באחד בסיון
צינטול"א, צנפי"ץ
ומי שדיא ליה ופי' רש"י כ"י
נתחטא לשון ירידה וחבירו במסכת
לא והתניא דורשין בהלכות הפסח
[צינפיי"ל]. הקיבה
שבידי מורים על נוסחא זאת
תענית (דף יט. ס)) בן המתחטא לפני אביו:
בכ"ט באלול ולמה אמרו בעשרים ותשעה
כו' ש)[ומשני] לדידן אפי' דוק שבעין
השלישית של מעלי גירה.
עיין בגליון בשולי הדף
מוזרתא הואי. בלע"ז טורני"ך שלא
טורני"ך [טורניד"א].
ובקצת ספרים בגמרא של
באלול ולא אמרו באחד בתשרי מפני שהוא
פסלינן להקרבה מיבעי יא] ל' יום
❖
היתה ראויה לאפרוח לכך השליכה:
מקולקלת.
קלף כתוב יתוש שבמקומנו
ועיקר דרשא דהלכות פסח משום פסח
יום טוב ואי אפשר לעשר ביום טוב לפיכך
מתני' שלש גרנות למעשר בהמה.
יש להם ס' רבוא קליפים
ב
וכו' עי' בתוס' מנחות ס"ו
גופיה הנשחט ע"פ ולא משום ימות
כלומר בשלשה פרקים בשנה הוי זמן מעשר
הקדימוהו בעשרים ותשעה באלול ר' מאיר
ב': ב] נעלסה נושא עולה
רבינו גרשום
הפסח דהא יב] נפקא פ"ק דפסחים
בהמה שהבהמות שיולדו לו בין פרק לפרק
ונתחטא אמר: ג] למה אמרו
אומר ז) באחד באלול ראש השנה למעשר
צריך לו לעשר כשיגיע הפרק דמשיגיע
(דף ו:) משום דנביא עומד בפסח
סבר לה כר' שמעון דאמר
שלש: ד] נ"א בס"י כולם
בהמה בן עזאי אומר האלולים מתעשרים
הפרק לא יאכל מהן לכתחלה מדרבנן בלא
במס' נדה ולד מעליא הוא
וולד מעליא הוא ויושבין
ראשון ומזהיר בפסח שני ועיקר שני
דכתיב אם נקבה תלד לרבות
עליו ימי טומאה וימי טהרה
מעשר אבל קודם לכן מותר דמצוה בעלמא
בפני עצמן כל הנולדים מאחד בתשרי עד
ג
לשחיטת פסח שני נאמר ועיקר דרשא
יוצא דופן: ודלא כר' יוחנן.
וגבי בהמה נמי לידה מעליא
הוא לעשר בהמותיו דהעשירי קודש מאחר
עשרים ותשעה באלול הרי אלו מצטרפין
דפליג עליה התם דאמר
הוא לקדשים ודלא כר"י
דשתי שבתות דרשב"ג מפיק להו
שקרא עליו שם אבל הרשות בידו לאוכלו
מודי ר' שמעון לענין קדשים
דאמר בפ' יוצא דופן מודה
חמשה לפני ראש השנה וחמשה לאחר ר"ה
מנביא עומד בראש חדש ומזהיר על
בלא מעשר אבל בהני שלשה זמנים הצריכוהו
שאינו קדוש דלא הוי ולד:
הוא ר"ש לענין קדשים:
במחוסר זמן סבר לה כר'
כרבי שמעון דאמר דנכנס
חכמים שלא יאכל לכתחלה בלא מעשר.
יג] פסח ועיקר הלכות פסח מצרים
אינן מצטרפין חמשה לפני הגורן וחמשה
שמעון בן יהודה. דאמר
לדיר וכו' נ"א כר"ש בן
ובגמרא מפרש מאי שנא בהני זמנים ומאי
לא הוצרכו אלא ליום שחיטת פסח
לאחר הגורן הרי אלו מצטרפין אם כן למה
לעיל מחוסר זמן נכנס לדיר
יהודה דאמר בפ' דלעיל
טעמא נקט לשון גרנות [נח.]: פרוס. מפרש
להתעשר והרי הוא כבכור
מחוסר זמן נכנס לדיר
שלא היה שם (בפסח) קרבנות אחרים
ת)
נאמרו שלש גרנות למעשר בהמה שעד
בגמרא [שם] כמה הוא. וטעמא דכל הני תנאי
ד
ג]
כו': מערקת לבנה מפשיטין
להתעשר והרי הוא כבכור
א) יד] ובפרק בתרא דמגילה (דף כט:)
מפרש בגמרא [שם]: והן גרנות של מעשר
את המתה השלח שלה
והד"ה והשלח כו' לחוץ
שלא הגיע הגורן מותר למכור ולשחוט הגיע
משמע התם דשתי שבתות דרשב"ג
ומלבישין את החיה היתום:
נמחק: ה] מקום הס"ד
בהמה. דטבולין הבהמות מדרבנן: ואי
הגורן לא ישחוט ואם שחט פטור: גמ' מאי
נתגלה טעמא של משנתינו.
ומה"ד במקומינו כשהבהמה
אין יום המעשה בכלל דמוקי התם
אפשר לעשר בי"ט. כדמפרש בגמראע) משום
א)
וכי
של ר' יהושע
מתה מחמת לידה מפשיטין
שנא תלת אמר רבה בר שילא לקבל חורפי
סקרתא שצריך לסקור בסיקרא העשירי
(ב) ח)
כוותיה מתני' דמקדימין וקרינן
טו]
עבדי ליה הכי חיי: חזירים.
עור האם כו': ו] תי' שהעור
ובי"ט אי אפשר מפני שצובע: ראש השנה.
קלפי עלין כקלח אחד:
נמחק: ז] ליה פרוס לעולם
ואפלי וקייטי ומאי שנא בהני זימני אמר
ול' יום דנפקא לן מנביא עומד בפסח
נעלסה. וגרסי' במנחות
תי' זמנו נמחק: ח] מינה
דאותן שנולדו קודם לכן אין נכנסין לדיר
רבי תנחום בריה
דרב
חייא איש כפר עכו
ראשון ומזהיר על פסח שני נמי הם
נושא עולה ונתחטא כלומר
דערב הפסח: ט] ולמה אמרו
להתעשר עם אותן שיוולדו מכאן ואילך
נושאה ומעלה לביצתה
בכ"ט באלול ולא אמרו:
בלא יום המעשה דהא איכא התם י"ז
כדי
משום דהוי חדש וישן: האלולים. אותן
ונתחטא ומניחה בתוך קן
י] מפני הקרבנות: יא] מיבעי
דניסן וי"ד דאייר שהן ל"א יום
שנולדו באלול אין מתעשרין לא עם בני
שלה וכשהיא רוצה להטיל
לן שלשים יום: יב] דנפקא
ביצתה יורדת לארץ ומטילה
לן פ"ק דפסחים מהא דנביא
(ה)
ומההיא שמעתין דמגילה עצמה טז] יקשה למצוא י"ד יום בלא
יום
תשרי ולא עם בני אב. וטעמא מפרש בגמרא [שם] דמספקא ליה אי הלכה כרבי מאיר
בנחת שנאמר כי תעזוב
עומד כו' ומזהיר על פסח
או כרבי שמעון באחד בתשרי הלכך מתעשרין בפני עצמן: כל הנולדין
המעשה וי"ל דלעולם אין יום המעשה בכלל ולא
חלקו חכמים
בין
לארץ ביציה אלמא דלא
שני ועיקר הלכות פסח שני
כו'. אתאן לרבי אלעזר ורבי שמעון דאמרי באחד בתשרי ראש השנה
שדיא לה שתשתבר: ההיא
פסח לסוכות והלכו אחר עיקר י"ט להתחיל בשתי שבתות
יז]
לשחיטת הפסח בי"ד באייר
למעשר בהמה: מצטרפין. לכונסן לדיר אחד: לפני הגורן. מאלו שלש
דנפלה מוזרתא הואי דלא
ושתי שבתות נמי דרשב"ג:
מבאחד בניסן ומבאחד בתשרי שבי"ט קרבנות מרובין ראייה חגיגה
חששא לזה: שלש גורנות
גרנות שאין הגורן מפסיק: למה נאמר. למאי הלכתא:
למכור ולשחוט.
יג] על הפסח דעיקר דרשא
ושמחה ואע"ג דנביא עומד בר"ח ומזהיר על פסח היינו על שחיטת
יח]
למעשר. כלומר בג' פעמים
דפסח תי' הלכות נמחק:
לכתחלה בלא מעשר: גמ' לקבל חורפי ואפלי וקייטי. שיש בהמות שמבכירות
בשנה מעשרין מעשר בהמה
יד] אחרים וע"ק דבפ' בתרא
פסח שבי"ד מ"מ לדורות ממה שיש להזהיר על כל פסח לא חשו
לילד קודם הפסח ויש בהמות שמאחרות עד בין פסח לעצרת ויש שאינן יולדות
בפרוס הפסח כו': ולמה לא
דמגילה דמשמע התם:
עד בין עצרת לחג וכנגדם תיקנו חכמים זמנים אלו. חרפי בפרוס הפסח אפלי
חכמים למהר יום אחד בפסח יותר מבחג וגבי שקלים קבעו
אמרו בא' בתשרי. כלומר
טו] מתני' דבאחד באדר
כיון דקסברי דבאחד בתשרי
בפרוס עצרת קייטי בפרוס החג. ואית דגרסי קייטי בפרוס עצרת ואפלי בפרוס החג:
משמיעין על השקלים
יט] חכמים זמן בר"ח אדר ולא חשו להקדים יום אחד לפני ר"ח
ר"ה למעשר בהמה כדאמר
ומפרש דכיון דאמר מר
כדי
רש"י כת"י
כדי שיהו ל' יום שלימים כיון שדבר מסור לב"ד של הבאת תמידין
כ]
בגמרא: כל קבל חרפי
בחמשה עשר בו השולחנות
אפלי וקייטי. המבכירות
יושבין במדינה כו' משום
מתרומה חדשה אע"ג דבמתניתין דהכא דייקינן לכוין החשבון כא] זמן
מכאן ועד סוף המסכת נמצא נוסחא אחרינא בכל הפי' של רש"י ז"ל שבידי וז"ל
מתעברות בתשרי ויולדות
שולחנות מקדימין והנוסחא
במקומינו. כשהבהמה מתה מחמת לידה מפשיטין אותה ומלבישין אותה בעורה:
השמעת שקלים לעולם באחד באדר משמיעים על השקלים:
בניסן ומתעשרין סמוך
שהוא בדפוס כתב בשם
את החיה. הולד כדי שיתחמם ומעלה כאילו היתה אמו חיה: נתגלה טעמא של
ניחא
ללידתן והמאוחרות יולדות
ס"א: טז] עצמה קשה מגופה
משנתינו. דודאי מש"ה א"ר יהושע אם השלח קיים אין זה יתום: ועוד העיד
בתשרי והיינו פרוס החג
דלרבנן הא דמשמיעין מאחד
חזירים שבמקומינו. לייטונא"ש כמו חזרת מהפך מאכל פ) : קליפי עלים. קליפה של עלים: בית המסס. צנפי"ץ בלע"ז שכולו עשוי קליפות קליפות: על חודו. זו אצל זו עברו
וקייטי יולדות בקיץ בפרוס
באדר על השקלים משום
על עביו כעין שנפל שהיה עביו חד ועגול וכ"ש אם היה משופה בנסורת כגון נסר היה עדיין רחב יותר: בר יוכני. עוף גדול: נטבעו ס' כרכים. בחלבון וחלמון
עצרת: ואמאי גורנן בהני
תרומה חדשה דאחד בניסן
שלה: ומי שדייא ליה. לביצתו לאיבוד: והא כתיב כנף רננים נעלסה. ודרשי' נעלסה נוטריקון במסכת מנחות בפ' ר' ישמעאל [סו:] נושא עולה ומתחטא. מתחטא לשון
זימני:
ואין כאן שלשים יום בלא:
ירידה: ההיא. הביצה שנפלה מוזרת הואי שאין אפרוח גדל בה והשליכתו מדעתה: מתני' ג' גרנות למעשר. בג' פעמים בשנה הבהמות מתעשרות. ובגמ' מפ' טעמא:
יז] עיקר הי"ט להתחיל
א) נראה דצ"ל דוודאי משום
השתי שבתות: יח] על הפסח
פרוס הפסח. בגמ' [נח.] מפרש ט"ו יום קודם הפסח דהיינו יום אחרון של אדר וכן פרוס עצרת ט"ו יום קודם וכן פרוס החג דהיינו יום אחרון של אלול: (ט"ו) [כ"ט]
דכיון דעבדי ליה הכי משו"ה
היינו על שחיטת הפסח:
באדר. מפ' בגמ' [שם] במאי פליגי ומאי טעמייהו: בא' בניסן. י"ד קודם לפסח: ולמה אמרו בכ"ט באלול. דהוי ט"ו ימים ולא אמרו בא' בתשרי י"ט הוא ואי אפשר לעשר
ס"ל לר"י כן.
יט] חכמים הזמן: כ] כיון
כדמפרש בגמרא [שם] לטעמא דכולא מתני': מתעשרין לעצמן. משום ספיקן: כל הנולדים וכו'. הך סתמא כר"א בר' שמעון: חמש לפני ר"ה וכו'. אגב דבעי
שהדבר: כא] החשבון מכ"ט
למתני ה' לפני הגורן וה' לאחר הגורן מצטרפין תנא נמי הא: לא ישחוט. דטבל' בגורן מדרבנן ואם שחט
פטור דלא אשכחן בטבל מעשר בהמה לא
יום באדר ותדע דאע"ג
לאו ולא מיתה: [גמ'] לקבל חרפי ואפלי וקייטי. כנגד
שלשה זמנים שהבהמות יולדות אותן הממהרות
לילד קרוי חרפי ויולדות בתחלת החורף
דלר"ע הוי אדר פעמים מלא
החג: מאי שנא הני
בהני
זמני.
טפי
מחדש אחר קודם הפסח ועצרת וחג:
ומתעשרות בניסן ואפלי
בעצרת ואותן
היולדות בקיץ
ולדותיהן
מתעשרות
בפרוס
ופעמים חסר לא משתמיט
שישתנה בכך: