מעשר בהמה פרק
תשיעי בכורות
נח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ניחא
כדי שתהא בהמה מצויה (ב) . דכיון דאין גורן מעשר בהמה עד פרוס הרגלים
ליה לאיניש דליעביד מצוה בממוניה. אע"ג דלפני הזמן יכול
ז]
א) [לעיל יח: פסחים ד: ב"מ כט:],
לג א מיי' פ"ז מהל' בכורות
ומשהי אינשי בהמתן עד אותו זמן דלא לשחטינהו עד שיעשרם בזמן הגורן
ב) פסחים ו. וש"נ תוספתא דמגילה
הלכה ח:
לעשר ולשחוט ולמכור כיון שקבעו חכמים זמן דרך הוא
פ"ג ה"ב, ג) [ר"ה יט:],
לד ב מיי' שם הל' ז:
שהוא סמוך לרגל ונמצא שיהו בהמות מצויות לעולי רגלים ליקח מהן בין לאכילה
ואי
נ) להמתין עוד ולעשר הכל ביחד: אפשר לעשר ביו"ט משום
ד) [פסחים ו. וש"נ], ה) [ר"ה ב.],
לה ג טוש"ע א"ח סימן תכט
בין לקרבנות ואע"ג דתנן וכו': מצוה. להתעשר י) דליעשר: דטבלה כגורן.
ו) [חגיגה ח.], ז) [תוספתא דר"ה
סעיף א:
סקרתא. [וא"ת] תיפוק ליה משום דאין מקדישין בי"ט י"ל לא
ח]
ט]
מדרבנן כדאמרן במתני' דמשהגיע הגורן לא
ימכור ולא ישחוט עד שיעשר:
פ"א ה"ו], ח) [ביאור משובח
לו ד מיי' פ"ח מהלכות קדוש
❖
הייתי אוסר להקריבו שמא יבא
פרוס. כמו פרוסה: ל' יום. ופלגא הרי
ומתוק תמצא בשל"ה סוף דף קפא.
החודש הל' ה:
ט"ו יום: (ג) ה] ובן עזאי. נמי סבר דזמן
במס' שבועות], ט) [תוספתא
להקדישו דהיינו גזירה לגזירה דהיא
כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים ואע"ג
א
דר"ה פ"א ה"ו ופירושא של באיזה
ו]
הגורן הוי בפרוס החג ט"ו ימים קודם
גופה לא אסור להקדיש בי"ט אלא
דתנן עד שלא הגיע הגורן מותר למכור
צד כמו כיצד ועי' תוי"ט ריש פ"ו
ב
הגהות הב"ח
דמיום כ"ט דאדר עד ארביסר דניסן הרי
מדרבנן כדאמרינן התם (ביצה דף לו:)
דברכות ד"ה כיצד], י) [לעשר
י]
ולשחוט ניחא ליה דליתעביד מצוה
ט"ו: זימנין דמיקלע ביום ל'. כי הוי
א] א)
רש"ש], כ) נראה דמתיבת
(א) גמ' תניא (באיזה צד) תא"מ
דאין רוכבין ע"ג בהמה ומפרש טעמא
אדר מלא: לא קביע ליה זמן. באיזה יום
ונ"ב ס"א כיצד: (ב) רש"י ד"ה
כדאמרינן עד בחדש וישן שייך לעיל
בממוניה והדר לזבון וליכול ואמאי קרי ליה
שמא יצא חוץ לתחום וקאמר ש"מ
של אדר איירי: דלא נפישי. בהמות דנולדו
כדי שתהא בהמה מצויה לעולי
במתני' על הא דתנן שם באחד בסיון
גורן דטבלה כגורן וכמה פרס פירש ר' יוסי
רגלים דכיון דאין גורן וכו'
ב]
ובכ"ט באלול וע"ז פירש"י באחד
תחומין דאורייתא יא] לא גזירה שמא
מפרוס הפסח עד אותו זמן להכי לא מקדים
משהי אינשי וכו' לקרבנות הס"ד
בסיון כדאמרינן בגמ' איידי דלא
בר' יהודה אין פרס פחות מט"ו יום מאי משמע
ומעשר ט"ו ימים קודם הרגל כבשאר
יחתוך זמורה ועוד מצי למימר דאפילו
נפיש וכו' ובכ"ט באלול משום
ואח"כ מ"ה ואע"ג דתנן וכו'
הרגלים: דאי אמרת וכו' שלמי להו. דבתר
א"ר אבהו פרוס פלגא פלגא דמאי פלגא
דליתעביד מצוה דליעשר הס"ד
דבאחד בתשרי וכו' שבתות קודם
להקדישו היה יכול בי"ט משום שלמי
יב]
ותיבת להתעשר נמחק: (ג) ד"ה
דליהוו מעושרים ליזדבנו וליכלו כולהו
הס"ד ואח"כ מה"ד בכ"ט באב
שמחה כדאמר פ' שואל (שבת דף קמח:)
דהלכות פסח כי הא דתניא שואלין ודורשין
ב)
ג
משום דבעי היכרא וכו', ל) נראה
ל' יום וכו' יום הס"ד ואח"כ מ"ה
בהמותן: בפני עצמן. ולא עם אותן שנולדו
במאי קמפלגי ר"ע וב"ע
דצ"ל ומ"ט נקט בכ"ט באב זימנין,
מקדיש אדם פסחו בשבת וחגיגתו
בהלכות פסח קודם לפסח ל' יום ג] רשב"ג
קודם אלול ולהכי אי הוה מאחר שלא
מ) אולי צ"ל כמו דבר הנלמד
דהא בן עזאי נמי: (ד) ד"ה בפני
ברגל ומיהו הא יג] דאמר התם ובריש
לעשר (ד) עד יום האחרון של אלול שהוא
אומר שתי שבתות: בן עזאי אומר בכ"ט באדר
דקיץ
ממקראות או מאומד ומסברת
עצמן וכו' שלא לעשר הנהו
❖
בפרוס החג ט"ו ימים אתי לערבובי הנהו
הלב, נ) נ"א להמתין עד הזמן
(תמיד נשחט) היינו דוקא חובות
ס)
יד]
עד יום האחרון:
בא' בסיון: במאי קמיפלגי ר"ע ובן עזאי ר"ע
ולעשר כו' צ"ק, ס) [אלו דברים
דאלול והנהו דאב בהדדי וקמעשר מן
הקבוע להם זמן אבל אין קבוע להם
בפסחים סו:], ע) [וע' תוס' חגיגה
סבר אדר הסמוך לניסן זימנין מלא וזימנין
החדש על הישן הילכך מקדים ומעשר הנהו
זמן אין מקדישין ולא מסתבר שיהא מעשר
ח. ד"ה משום סקרתא], פ) נ"א
לעזי רש"י
דקיץ ביום האחרון של אב וקודם לא דכל
חסר זימנין דמיקלע ביום ל' וזימנין דמיקלע
ועוד דבמסכת כו'. צ"ק, צ) [חוץ
כחובות הקבוע להן זמן טו] כשיצריך
כמה דמצינא לקרובי לרגל כי היכי דלא
מן הקרחה הזה], ק) רש"א מ"ז
מצו"א, מיצ"א [מיני"א].
בכ"ט ומשום הכי לא קביע ליה זמן ובן עזאי
להו לשלמי שמחה דא"כ נדרים ונדבות
לישלמו קודם עבדינן: ביום ל'. של אב:
וגי' צ"ק ואמר לר"א ב"ע מהכא
צבע אדום (העשוי מתחמוצת
❖
לקרחינאה ור"ת. צ"ק, ר) [וע"ע
סבר אדר הסמוך לניסן לעולם חסר הילכך
העופרת).
ובעינן היכירא. דנהי דליכא למימר דליתו
נמי שהרי יוצאין בנדרים ונדבות משום
ג) ד
תוס' שבת קנ. ד"ה וריב"ק ותוס'
לעשורי הנהו דאלול והנהו דאב בהדדי
שלמי שמחה כדאמר במס' חגיגה (ד' ז:)
קביע ליה זמן בכ"ט באדר באחד בסיון איידי
ב"ב קיג. ד"ה ומטו ותו' פסחים
משום דאכתי הוו אותן של אלול מחוסרי
קיב. ד"ה צוה], ש) צ"ל מקרא עשר
ומ"מ כאן משמע דלא שייכי הנך שינויי
שיטה מקובצת
דלא נפישי אי אמרת ליקדים ליעשר עד דמטי
זמן משום דאכתי יום ראשון של אלול הוא
תעשר דר"מ סבר באחד באלול
דביו"ט של ר"ה קיימי וי"ל כיון דעשירי
דמקיש מעשר בהמה למעשר דגן
רגל שלמי להו: בכ"ט באב וכו': בן עזאי
א] ליה לאיניש דליעבד מצוה:
היכירא בעינן למיעבד דלא ליתו לעשורי
❖
מאיליו קדוש אפילו לא קרא עשירי ולא
מה מעשר כו'. צ"ק,
ב] כגורן מדרבנן: ג] תי' רשבג"א
היום ולמחר חדש וישן בהדדי חדש אלול
לטעמיה דאמר האלולין מתעשרין בפני עצמן
שתי שבתות נמחק: ד] תימא
שייך לאיסור הקדש כזה ביו"ט :
טז]
ע)
וישן אב ולהכי לא מיעשרי הנהו דאב בחדש
דלא מצי למיקם אטעמייהו:
וליעשרינהו ביום ל' זימנין דמחסרין ליה לאב
חוץ
אלול כלל ואפילו ביום א': כרשב"ג דאמר.
מן הקרח הזה. פ"ה יז] היינו ר"ע
ה] מה"ד במאי קמפלגי דהא בן
מוסף רש"י
ובעינן למיעבד הכירא בחדש וישן: ר' אלעזר
דהלכות הפסח שתי שבתות קודם ובאותו
ור' יהושע בן קרחה הוא ר' יהושע
עזאי: ו] בפרוס הפסח תי' החג
משום סקרתא. שצובעו, דתנן
יח]
נמחק: ז] דלפני הגורן תי' הזמן
זמן נמי מעשרינן. ולהנהו תנאי לית להו
בנו של ר"ע וקשה מי סני ליה להזכיר
ור"ש אומרים באחד בניסן בא' בסיון וכו': בא'
(לקמן ע"ב) היוצא בעשירי סוקרו
נמחק: ח] סקרתא וה"נ אמרינן
פרוס: באחד בתשרי וכו'. ולהכי לא מצי
ר"ע בשמו שמזכירו בלשון גנאי כדכתיב
בסיקרא ואומר הרי זה מעשר
בפ"ק דחגיגה דאין יוצא ידי
בניסן כרשב"ג דאמר ב' שבתות בא' בסיון
❖
ד)
(מ"ב ב) עלה קרח ובפ' שואל (שבת ד' קנב.)
לאחורי מלעשר טפי מיום אחרון של אלול
(חגיגה ח.).
חובתו במעשר בהמה משום
כדאמרן בכ"ט באלול רבי אלעזר ור' שמעון
אמר יט] מהכא לקרחינאה כמה ולגנאי נתכוין
דבעינן היכירא בין חדש לישן. ובמס' ר"ה
סקרתא דאתי לאפרושי מעשר
פ)
ובמס' מגילה (דף כח.) רבי שאל את
בהמה בי"ט ותימה למה לי
(דף ח.) מפרש טעמייהו דר' אלעזר ור"ש
לטעמייהו דאמרי בא' בתשרי ר"ה למעשר
ה)
טעמא דסקרתא תיפוק: ט] בי"ט
רבינו גרשום וטעמא דר"מ: סקרתא. בלע"ז מצו"א
רבי יהושע בן קרחה במה הארכת ימים
כדתנן בפ' בתרא די"ט ומיהו
בהמה: ולמה אמרו בכ"ט באלול ולא אמרו
[וכו'] ואמר לו רבי ברכני ואמר לו יהי רצון
שצובעין העשירי: הואיל והללו אומרים כך.
כדי שתהא בהמה מצויה. לקנות
אההיא דחגיגה י"ל דאי לאו
שתגיע לחצי שני ואילו ר"ע כשנשא בת
באחד בתשרי מפני שהוא י"ט וכו': ותיפוק
דר"מ אומר באחד באלול ור"א ור"ש
לעולי רגלים דאחר שעישרום
טעמא דסקרתא לא: י] מדרבנן
כלבא שבוע בן מ' שנה היה וקבל עליו
מוכרין אותן: ואע"ג דתנן עד
אומרים באחד בתשרי אני איני יודע הלכה
דכה"ג אמרינן התם בביצה גבי
ליה דבעינן למעבד הכירא בחדש וישן חדא
שלא הגיע כו'. אפילו הכי משהי
אין וכו' בהמה דמפרש טעמא:
לעסוק בתורה כ] ועסק מ' שנים ומ' שנה
כמי הילכך האלוליים כו': חוץ מן הקרח
ועוד קאמר חדא דבעינן למיעבד הכירא בחדש
להו לגורן ומעשרן דניחא ליה
יא] אלא גזירה כו' ועוד הוה
פרנס ישראל ובספרי (פרשה ברכה) תניא
הזה. היינו ר"ע והא דגרסינן בכוליה הש"ס
לאיניש דליעבד מצוה דמעשרין
מצי: יב] בי"ט לצורך שלמי
ד' חיו ק"כ שנה משה והלל ורבן יוחנן בן
וישן ועוד מפני שהוא י"ט ואי אפשר לעשר
רבי יהושע בן קרחה היינו בן של ר"ע
והדר מזבין להו: דטבלן בגורן.
שמחה כי ההיא דאמר בפ'
זכאי ור"ע וביום שמת ר"ע (קדושין דף
כדגרסינן התם (שבועות דף ו.) אמר לו ר'
בטבל של דגן מדרבנן ולא
שואל: יג] הא אמרינן התם:
בי"ט ו)משום סקרתא: ר"מ אומר באחד באלול
עב.) נולד רבי ואפילו נולד ר' יהושע בשנה
מדאורייתא: פרוס פלגא.
יד] דהיינו דוקא חובות שקבוע
יהושע בנו של ר"ע לר"ע. אלמא דבן עזאי
כא]
ר"ה למעשר בהמה בן עזאי אומר וכו': תניא
כדאמר כמה ישהה בביתהמנוגע
להם זמן אבל שאין קבוע להם
ראשונה שנשא בת כלבא שבוע לא היה
ז)
היה חכם גדול והיה יודע להבחין איזה
בכדי אכילת פרס וההוא פרס
זמן התם תנן אין מקדישין:
כי אם שמונים כשנולד רבי ולכל הפחות היה
אמר בן עזאי הואיל והללו אומרים כך והללו
טעם יפה וה"נ הוי מצי למיקם אטעמייהו
הוי פלגא כדאמרינן חציה לבית
טו] זמן כשצריך להו: טז] שייך
ר' יהושע בן ק"מ שנה כשבירך רבי דבפחות
הי מיסתבר שפיר: מפי שמועה אמרוה.
המנוגע: זמנין דמקלע הגורן
לאסור: יז] פ"ה דהיינו: יח] וקשה
אומרים כך האלולין מתעשרין לעצמן וליחזי
מע' שנה לא היה מברכו כב] שהן חיי שנות
ביום שלשים של אדר כשהוא
לר"ת מי סני כו' שמזכיר אותו
דבין ר"מ ור"א ור"ש אמרי מילתייהו מפי
טעמיה דמאן מסתבר וכי תימא ד] לא מצי קאי
סתם אדם דכתיב (תהלים צ) ימי שנותינו
מלא דאכתי הוו ט"ו יום לפסח
בלשון גנאי על שם קרחות
השמועה מפי חגי זכריה ומלאכי ולכן לא
כג]
וזימנין דמיקלע בכ"ט באדר
דלשון גנאי הוא כדכתיב:
ע' ואז היה רבי בן ס' שנה נמצא כשברכו
אטעמייהו והתניא בן עזאי אומר כל חכמי
היה רוצה בן עזאי לסמוך על מעשיו ולקבוע
כשהוא חסר משום הכי לא קבע
יט] אמר ליה ההוא מינא לר'
להגיע לחצי ימיו לא ברכו רק י' שנה ומה
הלכה בהכרעתו: ה' בתשרי וה' באב.
ליה זמן רבי עקיבא: בכ"ט באדר
יהושע מהכא כו' נתכוין ועוד
ישראל דומין עלי כקליפת השום חוץ מן
ח)
ברכה היתה זו ועוד כד] לכאורה מסתבר
שאחריו מצטרפין אע"פ שיש גרנות בינתיים:
ובאחד בסיון: מאי שנא דבן
מדקדק ר"ת מהא דאמרינן במס'
שלא נולד עד שעשה בי רב תרתי סרי
הקרח הזה א"ר יוחנן מפי השמועה אמרוה
עזאי לא יהיב פרוס לעצרת ט"ו
מגילה: כ] בתורה ובסוף ספרי
כה]
ותרתי סרי שנין נמצא כשהיה ר' יהושע
רש"י כת"י ונוטל
ימים אלא ה' יום איידי דלא
תנא דארבעים שנה שימש ת"ח
מפי חגי זכריה ומלאכי תניא באיזה צד
(א) ט)
כו]
נפישי הני דילדי בקייטי אי
וכו' ומ' שנים פרנס ישראל וכל
בן ק"מ שנה היה רבי יותר מחצי שניו
כדי שתהיה מצויה. למכור לעולי רגלים דכיון
אמרת ליקדום למעשר
ימיו מאה ועשרים שנה דחשיב
אמר בן עזאי האלולים מתעשרין לעצמן נולדו
ורבינו נסים פי' צ) (קרחה) רבי אלעזר
דלא מתעשרי לא שחטי להו ולא מזבני להו
ליעשרינהו ט"ו יום קודם שלמי
התם ד' חיו: כא] שבוע אכתי
בן עזריה דאמר בירושלמי שהיה קרח
לו ה' באב וה' באלול אין מצטרפין ה' באלול
עד פרוס החג דמעשרן: ואע"ג דתנן במתני'
להו קמי רגל דמיתאכלי ולא
לא: כב] שכן הם סתם שנות חיי
ק)
(וא"ר יהושע מהכא לקרחינא) ור"ת
עד שלא הגיע זמן הגורן מותר למכור
תהא בהמה מצויה לעולי רגלי'
אדם: כג] בהם שבעים שנה ואז:
וה' בתשרי אין מצטרפין ה' בתשרי וה' באב
מפרש כז] שם אדם ר):
ולשחוט. דגורן הוא דקובען למעשר אפ"ה
בעצרת: בן עזאי לטעמיה.
כד] ועוד דמסתבר שלא הוליד
מפי חגי זכריה ומלאכי. פ"ה וכיון
מצטרפין פשיטא מהו דתימא כי היכי דמפסקי
כדאמר לקמן במתני' האלוליים
ממנה עד: כה] סרי שנה: כו] שנה
לא שחטי להון עד דמעשרן: דניחא ליה
מתעשרין לעצמן: זימנין
כבר היה: כז] מפרש דקרחה הוא
לאינש דלעבד מצוה בממוניה. שאין חסר
דנבואה היא כהילכתא בלא
שנים מפסקי גרנות קמ"ל כדתנן חמשה לפני
דמחסרי לאב. והוי ביום שלשים
שם אדם: כח] טעם ולדעת דברי
בי' כלום שהוא עצמו מקריב מעשרו ואוכלו
ר"ח אלול ואי הוי מעשרינהו
איזה כו' להזכיר לשון נבואה:
טעמא היא וליכא למיקם עלה ע"י
ראש השנה וחמשה לאחר ראש השנה אין
שלמים: דטבל כגורן. כי היכי דגורן קובעת
ביום שלשים לא יהוי היכירא
כט] לה וכן ההיא דנזיר פרק:
טעם כח] איזה מהם עיקר ולא היה לו
למעשר משנתמרח בכרי מדאורייתא כך ימים
מצטרפין חמשה לפני הגורן וחמשה לאחר
בין חדש לישן דהשתא נמי הוי
ל] דם דאמר נמי מפי: לא] ומיהו
הללו קובעים את הבהמות מדרבנן כדתנן
להזכיר נבואה דאין נביא רשאי לחדש
זמן דחדש לעשורי: דאמר. ב'
מ"מ קשה כאן דבפ"ק דר"ה
הגורן הרי אלו מצטרפין אמר רבא לדברי
הגיע הגורן לא ישחוט עד שיעשר: פרוס
שבתות דהוי י"ד יום קמי פסח:
דריש לקרא דכתיב עשר: לב] דגן
דבר מעתה אלא היה לו לומר הלכתא
פלגא. פרוסה משמע דבר הפרוס לב' חלקים:
ואם שחט פטור. דלא הוי טבל
דר"מ סבר בא' באלול דמה
בן עזאי נולדו לו חמשה באב וחמשה
גמירי לה כט] ופרק כהן גדול (נזיר דף
שואלים בהל' הפסח קודם לפסח. והיינו נמי
מדאורייתא: הואיל והללו
מעשר כו' ור"א ור"ש סברי דמה
באלול וחמשה בתשרי
כונסן לדיר להתעשר
אומרים כך. רבי אלעזר ורבי
מעשר: לג] השמועה דחגי
מהלכות הפסח דמעשרין לבהמות דליתחזי
נג.) גבי רובע הקב עצמות וחצי לוג
שמעון אומרים באחד בתשרי
כ)
וזכריה:
למיכל ברגל. כדאמרינן איידי דלא נפיש בחד
ונוטל
דם ל] נמי אמר מפי השמועה אמרה
ר"ה למעשר בהמה ור' מאיר
בתשרי ר"ה הילכך מקדימין להם בכ"ט באלול
אמר באחד באלול. משום הכי
מפי חגי זכריה ומלאכי ומיהו קשה לא] מהא דדריש בפ"ק דר"ה (דף ח.)
ולא בא' בתשרי אע"ג דהוא ב' שבתות קודם
משום דבעי היכרא בחדש וישן:
אמינא דהאלוליים יתעשרו
ובמאי קמפלגי. דהא בן עזאי [נמי] סבר דזמן גרנן הוי בפרוס הפסח ט"ו יום קודם
ש) מקרא עשר תעשר מקיש מעשר בהמה למעשר דגן לב] ר"מ סבר
לעצמן מספיקא דלא ידעינן
דיום כ"ט באדר וי"ד דניסן הרי ט"ו: זמנין. דט"ו יום קודם הפסח מקלע ביום ל'
כמאן כו': כקליפת השום שהוא
בא' באלול מה מעשר דגן סמוך לגמרו עשורו כו' ר"א ור"ש סברי מה
באדר כגון דהוי אדר מלא ור"ח לא הוי עד יום ל"א ויום אחד קודם ניסן הוי פרוס
קל: חוץ מן הקרח הזה. היינו
מעשר דגן ר"ה שלו תשרי כו' וי"ל דאפ"ה כיון דהנך דרשות מפי
הפסח דהיינו י"ד מניסן וא' מאדר: זמנין דמקלע. פרוס ביום כ"ט באדר כשהוא
ר' עקיבא דרבי יהושע בן קרחה
חסר דהוי ר"ח יום ל' הלכך לא קבע זמן לפרוס [הפסח]: בא' בסיון. מאי טעמא דבן
השמועה חגי וזכריה ומלאכי לא היה יכול לברר איזה עיקר:
לג]
היינו בנו של ר' עקיבא. כדגרסי'
עזאי דלא אמר ט"ו יום כדאמר בפסח איידי דלא נפישי אותן ולדות (אפילו) דמעוט
התם (שבועות ו.) א"ל ר' יהושע
ונוטל
בנו של ר' עקיבא לר' עקיבא.
בהמות יולדות מניסן ועד עצרת אם מקדים ומעשר להו ט"ו יום שלמי לאוכלן
למ"ה: מפי חגי זכריה ומלאכי
(נאכלין) קודם עצרת ולא תהיה בהמה מצויה לעולי רגלים: בן עזאי לטעמיה דאמר. לקמן האלולים מתעשרין לעצמן ואין מצטרפין עם אותן שנולדו קודם אלול שמא
אמרוה. הני תנאי והוי כנבואה
בא' באלול ר"ה למעשר בהמה הו"ל חדש וישן ולא עם אותן הנולדים אחר אלול שמא בא' בתשרי הוי ר"ה והוה ליה חדש וישן ומדמספקא ליה אימת ר"ה אלול או
הילכך לא מצי קאי אטעמא:
תשרי מתעשרין האלוליים לעצמן הילכך לא קבע זמן גורן של קייטי בכ"ט באלול דלא ליתי לצרופי דנולדים באלול בהדייהו: ולעשר ביום ל' באב. ל) מ"ט יום זמנין
חמשה בתשרי וחמשה באב הבא
דמחסרי ליה והוי ר"ח אלול ביום ל' ולא מעשרין בהן ואע"ג דלא אתי לצרופי אלול בהדייהו דהא אכתי לא נולד שום טלה היום ואי נולד [הוי] מחוסר זמן אפ"ה לא מעשרים
מיצטרפין: פשיטא. דלבן עזאי
לקייטי ההוא יומא משום דבעינן למעבד היכרא בין חדש לישן דלידעו אינשי דאלול לא שייך בהני קייטי ולא מצטרפי לעולם דאלול בהדי הנך ב' שבתות דהיינו י"ד יום: אסקרתא.
לא מיצטרפין אלולים: מהו
סיקרא שקורין מיצ"א שהשבט צבוע בסיקרא והיה מונה א' ב' ג' ד' וכשהיה יוצא עשירי סוקרו בסקרא עד שיהא ניכר ואסור לצבוע בי"ט דא"כ מלאכה הוא. והא דקבעי בכ"ט
דתימא כי היכי דמפסקי שנים.
באלול ולא קבעי ביום ל' משום דרוב [שנים] אלול חסר והוי יום ל' ר"ה: הואיל והללו אומרים כך. בא' בתשרי יהיו אלוליים מתעשרין לעצמן דלא ידעינן בהדי דמאן לצרפינהו:
ראשי שנים דאין מעשרין מחדש
קרח הזה. ר"ע הוא קרח דר"י בן קרחה הוא ר' יהושע בנו דר"ע דאמרינן בשבועות (דף ו.) שאל ר' יהושע בנו דר"ע את ר"ע וכו': מפי שמועה אמרוה. ר"מ ור"א ור"ש
על הישן הכי מפסקי גרנות דהנך
חמשה דתשרי וחמשה דאב דיש
כולהו מפי חגי זכריה ומלאכי וכדבר נבואה הוא ולא ניכר טעם הגלוי מ)כמ"ד מקראות דבאומד הלב ומדלא ידעינן היכי אמור חגי זכריה ומלאכי עבדינן הכי וליכא למימר
ביניהן גרנות של מעשר אימא
טעמא דמאן מסתבר [טפי]: ה' בתשרי וה' באב. לעתיד לבא מצטרפין: פשיטא. דמצטרפין מה שנולדים בין אלול [לאלול דאידך שתא] דתשרי הוי ר"ה והנך ודאי בשנה אחת נולדו:
לא ליצטרפו קמ"ל דמצטרפי
פסקי גרנות. לבן עזאי דהכא איכא ב' גרנות בין תשרי לאב הבא: היו לו ה' דאב וה' דאלול וה' דתשרי וכו'.(ו)דאי אית ליה ה' דאב וה' דאלול אמרינן דלא מצטרפין דשמא חדש
כדתנן חמשה כו':
וישן [הוא] אבל הכא ודאי איכא עשר דחיוב דודאי הוא [או] אלול ר"ה או תשרי ר"ה ומכניסן לדיר ונוטל אחד מן האלוליים דזה ודאי מעשר [הוי] וקרב למזבח ולא שיכוון כו':