נח:
מעשר בהמה פרק
תשיעי בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ונוטל
ונוטל אחד מן האלולין. ולא שיכוין ט] ויוציאנו בעשירי דהא כתיב ו) לא יבקר
אחד מן האלולין. ואין שייך לאסור כאן משום לא יבקר כדאסר
לז א מיי' פ"ז מהלכות
א) [ב"מ ז.], ב) ב"מ ו:,
אלא כמדומה כגון שמנאן רבוצין או עומדין ז) דהשתא א"א לכווני דליהוי אחד
ג) [מנחות ו. תמורה כט. לעיל
בכורות הל' א סמג עשין
אפוקי בעל מום בריש עשרה בריש פירקין (דף נג:):
נז. חולין קלו:], ד) [גימל כך
מן האלולין עשירי אבל אם היה מעבירם בפתח תחת השבט לא ידע כי ח) נפיק
ריב:
כשם שהתרומה גדולה ניטלת מאומד. מן התורה אין שייך בה אומד
לח ב מיי' שם פ"ח הלכה
גי' רש"י בביצה ובגיטין איתא
י]
בריש עשרה וה"נ אמרינן לקמן רבוצין או עומדין הרי אלו מעושרין: ודאב
גמלא], ה) ביצה יג: מנחות נד:
יד:
דחטה אחת פוטרת את הכרי
ולא נתנה בה תורה שיעור
יג]
פטורין. דליכא מאותה שנה אלא
חמשה: מאי אמרת לצטרפו. הנך חמשה
לט ג מיי' שם הל' טו:
גיטין ל:, ו) [ויקרא כז], ז) נ"א
דראשית דגנך כתיב (דברים יח) אלא
דתשרי לגורן אחר עם אותן שיולדו לאחר
מ ד מיי' שם פ"ו הלכה יד:
דהשתא אפשר כו' לא ידע הי
ונוטל אחד מן האלולין והשאר פטורין ממה
כן באותה שנה עצמה יצטרפו עמהן
מא ה ו מיי' שם פ"ז הלכה
נפיק כו' צ"ק, ח) [מי רש"ש],
משום דבתרומת מעשר שייך אומד
ט) מונין א' יהיו צ"ק, י) [לקמן
נפשך אי באחד באלול ר"ה דאלול ותשרי
א:
בפרוס הפסח: לא אפשר משום דעשירי
ששיעורה כתוב (במדבר יח) מעשר
יד]
מב ז מיי' פ"ג מהלכות
נט:], כ) [במדבר יח], ל) נ"א
ודאי אמר רחמנא דיהיה קודש ולא ספק
❖
מצטרפין ודאב פטורים ואי באחד בתשרי ר"ה
מן המעשר ובתרומה גדולה נמי תקנו
מקשינן, מ) צ"ל מנין שאין
תרומות הלכה ד:
כגון הכא דשמא אלו ה' דתשרי נפטרו
תורמין לא במדה כו' צ"ק,
דאב ואלול מצטרפין דתשרי פטורין מאי
חכמים שיעור שייך בה אומד ומיהו
כבר באותו שנטל מן האלולין דאלול ר"ה:
נ) צ"ל רב אשי בן ישראל שאמר
בזה אין טו] ל) להקשות תרומת מעשר
אמרת לצרפו לגורן אחר עשירי ודאי אמר
פשיטא. דמן האלולין נוטל דאי מהנהו
ללוי כך אמר לי אבא כו' צ"ק,
גליון הש"ס
א)
ס) גי' צ"ק נמי אמאי ניחוש
לתרומה גדולה שיועיל במתכוין חטה
דאב לא ליהוי עשירי דשמא אלול ר"ה וליכא
רחמנא ולא ספק פשיטא מהו דתימא לגזור
גמ' גזירה משום לקוח.
לתרומת מעשר דילמא תיקן
❖
משנה שעברה אלא ה' וליכא בהו דין מעשר
לעיל נג ע"א: אחת דהא כתיב מעשר מן המעשר
כו', ע) בירושלמי. צ"ק,
דילמא אתי למישקל מהנך קמ"ל: מתני'
ואי מהנהו דתשרי אהנך י' דאב ואלול
פ) דתניא ר"א בן גומל אומר
ומיהו אם במתכוין מוסיף לכאורה
באי זה צד מעשרין כונסן לדיר ועושה
מנין, צ) נ"א ולא שתהא מצוה
דילמא תשרי ר"ה וליכא נמי דין מעשר
(א) א] א
מהני דלהכי מקיש לתרומה גדולה
מאומד כו'. צ"ק, ק) צ"ל לאבא
(ד)
שיטה מקובצת
בהנהו ה' ותו דהנך י' באב ואלול לא
❖
להם פתח קטן כדי שלא יהו שנים יכולין
אלעזר כו'. צ"ק, ר) צ"ק,
דנטלת מאומד למצוה כדי שיתרום
טז]
ליהוו מעושרים: למישקל מהנך. דאב ותשרי:
לצאת כאחת (ב) ומונין ב] א' ב' ג' ד' ה' ו' ז' ח'
א] כיצד מעשרין תי' באיזה
מתני' לצאת כאחד. שאם היו ט) יוצאים
בעין יפה שמתוך שירא שלא יטול
יז]
צד נמחק: ב] ומונין בשבט
ט' והיוצא עשירי סוקר בסיקרא ואומר ה"ז
יא] כאחד יהיו תשיעי ועשירי מקולקלין
פחות נוטל בעין יפה כדתנן פ"ק
יח]
א': ג] מעושרין היה לו:
תורה אור השלם
כדלקמן [ס.]: רבוצים. שכובים: ונטל עשרה
ד] לתוכן כולן פטורין:
מעשר לא סקרו בסיקרא ולא מנאן בשבט
דתרומות (משנה ז) אין תורמין לא במדה
1. וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן
ה] כאחד ומעמיד אמותיהן:
עשרהיב]. כלומר שלא מנאן אחד שנים
ולא במשקל ולא במנין ובתוספתא
יט]
או שמנאן רבוצים או עומדים הרי אלו
ו] וליפקו וליתו: ז] תי' תחת
כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט
ג' אלא י' בבת אחת נטל בכל פעם ופעם
נמחק: ח] תרומתכם כדגן מן
הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַיְיָ:
גרס מה תרומה גדולה אינה ניטלת
מתעשרין היה לו מאה ונטל עשרה עשרה
ומכל עשרה נטל אחד למעשר אין זה מעשר
ג]
ויקרא כז לב
הגורן בשתי: ט] שיכוין
אלא באומדובמחשבה כ] וכן גרס ר"ת
משום דצריך למנותן כדי שיהא עשירי
2. וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם
שיוציאנו: י] כי נפיק בריש
ונטל אחד אין זה מעשר רבי יוסי בר' יהודה
עדריה תי' עשרה נמחק וה"נ
וגרס עלה בירושלמי בפ"ק דתרומות
למנינא קודש: טעמא דרבי יוסי מפרש
כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן
❖
אומר מעשר קפץ אחד מן המנויין לתוכן
במדבר יח כז
אמרינן לקמן מנאן רבוצין:
ב) ב
הַיָּקֶב:
בגמ': מן המנויין. מאותן שכבר עברו
תני ר"א בן גומל לא במדה כו'
מ)
יא] יוצאין ב' כאחד:
הרי אלו פטורין מן המעושרין לתוכן כולם
בפתח תחת השבט אע"פ שאינן עדיין
ג
ד]
ופרק כל המנחות באות מצה (דף נה.
יב] עשרה ונוטל אחד
מעושרין וכגון שמנה וחזר אחד מהן וקפץ
כלומר: יג] הכרי דלא נתנה
הגהות הב"ח
ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים:
ושם) מסיים בברייתא דשמעתין ומה
בה תורה שיעור אלא
לתוך הדיר דהמנויין הויין פטורין במנין
גמ'
ת"ר באי זה צד מעשר כונסן לדיר ועושה
(א) במשנה באיזה צד נ"ב
תרומה גדולה בעין יפה כו' והתם
כא]
דראשית: יד] דשיעורה
הראוי כדמפרש בגמ'י) ומשום דאין ידוע איזה
ס"א כיצד: (ב) שם ומונה
קצובה מן התורה מעשר:
א"ר אלעזר בן גומל תורמים תרומת
להם פתח קטן כדי שלא יהו שנים יכולין
הפטור לכך כל מה שבדיר פטורין: מן
בשבט א' ב' וכו' הרי אלו
טו] אין להקיש: טז] דנטלת
המעושרין. מן המעושרות גופייהו: גמ'
מעשר תאנים על גרוגרות במנין
מעושרים היו לו מאה וכו'
באומד ומצוה לעשור
לצאת כאחד ה] אימותיהם מבחוץ והם מבפנים
יתום. שמתה אמו קודם שנולד והשתא אי
ר' יוסי ברבי יהודה אומר הרי
באומד כדי: יז] שירא
וגרוגרות על תאנים במדה משום עין
וגועות ויוצאות לקראת אמן ולפקינהו אינהו
זה מעשר: (ג) גמ' ת"ר כל
לצמצם שלא: יח] יפה
הוה שדו ירקא הוה נפיק נמי יתום דמיפטר
יפה ולא נקט אינה ניטלת כב] אלא
אשר יעבור פרט כצ"ל ותיבת
וכדתנן בפ"ק: יט] במנין וכן
יעבור כתיב ולא שיעבירוהו ולשדי להו ירקא
ואע"ג דאיכא יתום דמיחייב כגון שנולד
תחת נמחק: (ד) רש"י ד"ה
תרומת מעשר ובתוספתא:
במחשבה ובאומד אלא כדי שיעשה בעין
❖
ואח"כ מתה אמו וההוא לא נפיק אלא ע"י
פשיטא וכו' דהנך י' דאב:
וליפקו ו] לותיה אמר רב הונא $ גזירה משום
כ] ובמחשבה אף תרומת
יפה וא"ת סוף פרק כל הגט (גיטין דף
ירקא מ"מ בהא דמעמיד אמותיהן של אלו
מעשר אינה ניטלת אלא
לקוח ומשום יתום ת"ר כל אשר יעבור תחת
(ג) ז]
1
באומד ובמחשבה וכן:
ל: ושם) דמפרש נ) אביי ישראל שאמר
מבחוץ ליהוי ליה הכירא ויהיה נזכר דיתום
כא] וקאמר התם דלא כר'
מוסף רש"י
פרט לטריפה שאינה עוברת תחת השבט
ולקוח לאו בני עשורי נינהו: טריפה אינה
לבן לוי כך אמר לי אבא מעשר יש לך
ד
ג)
אלעזר: כב] ניטלת משום
עוברת. כגון שנשברו רגליה מן הארכובה
מצוה למנותן בשבט לא מנאן בשבט או
בסיקרא. הוא צבע אדום
בידי או מעשר לאביך בידי חוששין
מחשבה אלא משום (מדות)
ה
ולמעלה ולא מצי למיזל: ה"ג יכול היו לו
שצובעין בו תריסין (חגיגה
[אומד]: כג] ליה בעה"ב:
לתרומת מעשר שבו כיון דלא קייץ לא
שמנאן רבוצים או עומדים מנין תלמוד לומר
ח.). קפץ אחד מן המנויין
מאה וכו': בשתי תרומות. ואע"ג דלא
כד] דקייץ ליה: כה] א"כ כי
[הוי] מתקין ליה כג] כור מעשר לאביך
לתוכן. היה מעשר טלאים
לא קייץ: כו] תיקן ליה
העשירי קדש מ"מ ואין לי אלא שקרא שמו
כתיב האי קרא דתרומתכם אלא בתרומת
והתחיל למנות כשהיו יוצאים
בעה"ב: כז] כלום והשתא אי
בידי או כור מעשר יש לך בידי אין
מעשר נפקא לן דמיירי בתרומה גדולה
עשירי לא קרא שמו עשירי מנין ת"ל יהיה
בפתח הדיר ועד שלא הגיע
לרבנן: כח] מרבה
כ)
מדכתיב כדגן מן הגורן כלומר כתרומה
חוששין לתרומת מעשר שבו כיון דקייץ
לעשרה קפץ אחד מן המנויין
במעשרות: כט] דבמעשר
קדש מכל מקום יכול היו לו מאה ונטל עשרה
ו
לתוך הדיר ואינו מכירו, כולן
גדולה שנוטל ישראל מגרנו והשתא איתקש
ראשון נמי: ל] דכתיב כי
תקוני תקניה ומוקי לה כאבא
כד]
פטורין. בין אותן שיצאו בין
את: לא] דשמעתין דלמה
עשרה ונטל אחד יכול יהיו מעושרין ת"ל
תרומת מעשר לתרומה גדולה להאי
❖
אלעזר בן גומל דמקיש תרומת מעשר
אותן שבתוך הדיר, ואפילו
ליה למימר דר' אלעזר:
מילתא דמה תרומה גדולה וכו':
עשירי ואין זה עשירי ר' יוסי בר' יהודה אומר
הן אלף שיצאו פטורין משום
לתרומה גדולה וכשם שיש לו [רשות]
באומד
מנין הראוי, שכשמנאן היה
רש"י כת"י
מעשר מאי טעמיה דר' יוסי בר' יהודה סבר
לבעה"ב לתרום תרומה גדולה כך יש לו
המנין ראוי להשלים ולבא
רבינו גרשום
לכלל מעשר ואמרינן (לקמן
[רשות] לתרום תרומת מעשר והשתא
ליה כאבא אלעזר בן גומל דתניא אבא אלעזר
דתשרי פטורים מאי אמרת. לאצטרופי הנך
נט.) מנין הראוי פוטר, ואותן
מאי אמרת ליצטרפי לגורן
דתשרי לגורן אחד דשמא תשרי ר"ה ונצטרפו
כיון דאפשר באומד א"כ כה] בלא קייץ
בן גומל אומר ונחשב לכם תרומתכם
שבתוך הדיר פטורין משום
ד)
ה) 2
אחר. הנך ה' דקאמרינן
הנך דאב ואלול והני דתשרי ימתין עד שיולדו
נמי ניחוש דילמא תיקן מאומד
ס)
כו]
זה המעורב, דכל אשר יעבור
דפטירו עשירי ודאי אמר
ח] בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת
טלאים בשנה זו ויצטרפו עמהם הא לא אמרינן
תחת השבט אמר רחמנא ולא
רחמנא שלא נכנס לדיר
י"ל נהי דעל בן לוי מצוה לעשות בעין
דעשירי ודאי אמר רחמנא לא עשירי ספק.
שעבר כבר, וכל חד מינייהו
תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר זכשם
מעולם אלא עכשו ולא ספק
יפה מ"מ בעה"ב אין לו לעשות עין יפה
ואם יכניסם לדיר עוד וגם טלאים העתידים
ספק כבר עבר הוא (ב"מ
דשמא עשירי שיצא הוא
שהתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה
לבא שמא יצא אחד מאלו בעשירי וה"ל
ו:). פרט לטריפה שאינה
מאותן ה' שכבר נכנסו לגורן
בשל אחרים ואפילו יש לו רשות אין
עוברת. כגון שנחתכו רגליה
והם ספק של שנה זו ספק
עשירי ספק דשמא אין זה ראוי למעשר שכבר
אף
לעשות להוציא עצמו מתרעומתן של
מן הארכובה ולמעלה, דאינה
של שנה שעברה: פשיטא.
נפטר דלמא הוי אלול ר"ה ונצטרפו הני של
חיה, אי נמי שאינה עוברת
דלבן עזאי חד מן אלוליים
כהן ולוי שלא יתרעמו עליו זה או זה אם יטעה באומד שלו וא"ת פ"ד
תשרי עם אותן של אלול ונפטרו ומשל אב היו פטורים שאין להם צירוף: דלמא
בבריאות (תמורה כט. וש"מ
בעי למישקל ומאי קמ"ל
אתי למשקל מהנך. מאותן של אב או מאותן של תשרי דהויא חורבא דמעייל
דתרומות (מ"ו) הא דתנן המונה משובח והמודד משובח הימנו והשוקל
שם) ומינה יליף שאר טריפות
רבא: מהו דתימא. ליגזור
חולין לעזרה דאי שקיל מהנך דאב שמא אלול ר"ה ונמצא שזה שנטל אין לו צירוף
או: משום דאין
דלא אתי למשקל מהנך
משובח משלשתן ע) ובירושלמי פ"ק דתרומות מקשה לה ומשני כאן
ולא מעשר הוא וכן מאותן של תשרי: קמ"ל. דלא גזרינן: מתני' היו לו מאה
(חולין קלו:)
לה חיות לא חשיב לה
דלאו אלוליים קמ"ל דליכא
לתרומה גדולה כאן לתרומת מעשר פ) ותני ר"א בן גומל מנין שאין
ונטל עשרה. בלא שום מנין או עשרה ונטל אחד בלא מנין אין זה מעשר. וטעמא
עוברת, והאי קרא כתיב
למיחש דהא אפשרשירביצן
מפרש בגמ': ר' יוסי אומר מעשר. הוי: קפץ אחד מן המנויין. (י"ח) [מאותן י'] שיצאו
תורמין לא במדה ולא במנין ולא במשקל ת"ל ונחשב לכם תרומתכם
במעשר וגמרינן שאר קרבנות
או שיעמידן לאלוליים כדי
חוץ לפתח ונטל עשירי ונפטרו הט' וקפץ אחד מן הט' לתוך הדיר כל אותן שבדיר
מיניה מגזירה שוה, נאמר
שיהו ניכרין לו ויכול
והרמותם במחשבה אתה תורם ואין אתה תורם במשקל במדה ובמנין
כאן תחת אמו ונאמר להלן
פטורים אם אינו ניכר איזה הוא דשמא יצא בי' והוא אינו ראוי לכך שכבר נפטר:
למנותן כך ולא אתי
פירוש ההיא דאין תורמין בתרומה גדולה דלכ"ע מצותה מאומד וההיא
תחת השבט כו' (מנחות ו.).
למישקל מאידך: קפץ מן
מן המעושרים. מן המעשריים שכבר קדשו קפץ א' מהן לתוך הדיר הוו כולהו
בשתי תרומות הכתוב
המנויין לתוכן. לתוך אלו
ספק מעשר וירעו עד שיסתאבו דכל זמן שהם תמימים אסור לשחוט קדשים בחוץ:
דהמונה משובח בתרומת מעשר וכרבנן והא דמייתי ברייתא דאבא
גמ' ולישדי להו ירקא. ירק עשב יטיל להם בחוץ ויצאו אחריו ולמה מעמיד
מדבר. דהאי קרא בלוים
שבדיר שעדיין לא נמנו
אלעזר בן גומל לאשמועינן דפליגי בתרומת מעשר וא"ת דבירושלמי אמר
כתיב, תרומתכם היינו תרומת
כולן פטורין דהנהו קרי
אמותיהן גזרה שלא יהיה שם לקוח או יתום ויצאו עמהם הילכך מעמיד אמותיהן
מעשר, כדגן מן הגורן
מנויין מא' ועד ט' קודם
אההיא דהמונה משובח ממאי הוא משובח אמר רב הונא מן התורם
ולא יצא אלא מי שיש לו אם דרוב לוקחין אין להם אם נמכרת עמהן: בן גומל
היינו תרומה גדולה, ראשית
שיצא העשירי והני מנויין
אומר בב' תרומות הכתוב מדבר. דללוים קאמר רחמנא ונחשב לכם כדגן וכו'
באומד משמע דמאומד הוי תרומה אלא שהמונה משובח ואמר נמי התם
דגן שישראל מפריש מגורנו,
פטורין אע"ג דמת עשירי
כלומר תרומת מעשר מן המעשר שאתם נותנים לכהנים תהיו נוטלים במחשבה
והקיש הכתוב תרומת מעשר
בדיר משום המנויין הראוי
א"ר הלל מתני' אמרה כן והשוקל משובח משלשתן פי' מכלל דאיכא שלשה
דכתיב ונחשב לכם תרומתכם וכו' כאותה תרומה שנתן ישראל לכהן מן הגורן אלמא
לתרומה גדולה (גיטין לא.
דבשעה שיצאו הן עדיין
בר משוקל וא"ר חנינא תפתר בשלשתן ולית ש"מ כלום כז] ואי לרבנן
ב' תרומות כתיב בקרא ואתרוייהו קאי ונחשב וכו': אומד. שאומד מדעתו בלא מדה
דהכי משמע
היה עשירי חי והיה ראוי
וכעי"ז ביצה יג:)
האי קרא דכתיב בתרומת
לדידהו אין תרומת מעשר מאומד ואי כאבא אלעזר בן גומל האמר
כמה סאין יש ונותן תרומה לפי אומדו: מחשבה. שאינו מפריש' מיד אלא נותן עינו
להשלים המנין וכן כל
מעשר דלוים ונחשב לכם,
מקום שמשתייר בדיר כדי
ליטול תרומה בצד זו ואוכל בצד אחד. וכל הך מלתא נפקא מונחשב ומעשר דגן קרייה:
דמצוה לעשות מאומד ונראה לפרש דלר"א בן גומל נמי לא ילפינן אלא
כלומר במחשבה תטלו תרומת
להשלים למנין אותן שיצאו
דמועיל מאומד צ)ולא דשויה מצוה מאומד והשתא הא דמשני כאן בתרומה גדולה כאן בתרומת מעשר היינו כר"א בן גומל וניחא השתא הא דמייתי
מעשר, כדגן מן הגורן, כאותה
קרי לאותן שיצאו מנין
תרומה שנטלת מן הגורן,
הראוי משום הכי כי קפץ
עלה ברייתא דאבא אלעזר בן גומל א"נ מודו רבנן לאבא אלעזר בן גומל דמאומד הוי תרומה אבל אין מצוה לעשות מאומד וא"ת והיכי שרו
דהיינו תרומה גדולה, אלמא
אחד מן המנויין לתוכן
רבנן לעשות מאומד א"כ הו"ל מרבה כח] מעשרות יש לומר היינו במרבהבמתכוין אבלכשמתכוין לאומד יפה לא חשיב מרבה ומיהו במידי דשרי
שתי תרומות כתיבי בהאי
כולן פטורין דמנויין שיצאו
קרא, ומהאי קרא נפקא לן
נפטרו במנין הראוי. וכי קפץ
מאומד משמע פ' כל המנחות באות מצה (מנחות דף נד: ושם) דלא חיישינן אי מרבה אף במתכוין דהא קתני תורמין תאנים על גרוגרות במנין ופריך
אתרוייהו דניטלות במחשבה
(לאותן) לתוכן הוו כולהו
דהו"ל מרבה על המעשרות ובתרומת מעשר איירי כדמוכח סיפא ומשני אבא אלעזר בן גומל היא ומשום עין יפה והתם במתכוין מרבה וכל מה
ובאומד, דנחשב אתרוייהו קאי
ספק מנויין: מן המעושרין
(מנחות נד:). באומד. שאם
לתוכן. מיירי במעשר עצמו
שירצה להרבות חשוב עין יפה ונראה דלית ליה כדאבא אלעזר בן גומל המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין דבמעשר נמי שרי
ק)
כט]
יש לו פירות הרבה אין
כולן ירעו דכולהו הוי ספק
מאומד כדמוכח בשמעתין כדקאמר ומעשר קריה רחמנא תרומה דכתיב ל] בו את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה ובמעשר ראשון
צריך למדוד אלא באומד
מעשר: גזירה משום לקוח
יטול אחד מחמשים (שם)
איירי דכתיב בסיפיה דקרא נתתי ללוים לנחלה וקשה אסוגיא דשמעתין למה לי [לאוקמא] הכי דר"א בן גומל ורבי יוסי ברבי יהודה אית
ויתום להכי מעמיד אימן
לא]
ר)
אחד מחמישים שאמרו חכמים
בחוץ להודיע שאין שם
להו מפריש מאומד, דאם טעה
לקוחות ויתום ואימותיהן
אין כאן איסור, דמדאורייתא חטה אחת פוטרת הכרי, דלא נתנה בה תורה שיעור אלא ראשית דגנך (גיטין לא.). ובמחשבה. כדאמרן בעלמא
בחוץ משום דכבר מעושרות הן: ואין זה עשירי. דלא מנאן: ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן. בב' תרומות הכתוב מדבר דאקיש
(שבת קמב.) נותן עיניו בצד זה ואוכל מצד אחר (מנחות נה.) נותן עיניו בצד זה לשם תרומה ואוכל בצד זה, ואע"פ שלא הפריש, ותרוייהו
קרא תרומת מעשר לתרומת גורן. דהיינו כדגן מן הגורן מה תרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה. שאין צריך למנות עד מאה
נפקי מונחשב, והאי דיליף תרומת מעשר מתרומה גדולה לענין אומד הוא דיליף (גיטין לא. וכעי"ז ביצה יג:).
וליטול שנים כדאמר נותן עיניו בצד זה ואוכל מצד אחר ואמרינן ב' לוגין שאני עתיד להפריש הן תרומה: