מעשר בהמה פרק תשיעי בכורות
נט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ג)באומד. שמאמד בדעתו כך וכך יש בכרי הזה ולפי אומדנותו נוטל תרומה: במחשבה.
להו דהדדי לימא דאיתקש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן אחד
א) דאחזי צ"ק, ב) ב"מ ו:,
מג א מיי' פ"א מהל' מעשר
שמחשב [ואומר] שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה כדאמרינן (דמאי
ג) [מכאן שייך עוד לדף נח:],
הל' יד ופ"ג מהל'
מעשרה אף מעשר בהמה אחד מעשרה בלא העברה תחת השבט אלא
ד) [מוציא רש"ש], ה) [ע"כ
פ"ז מ"ד) לגבי לוקח יין מבין הכותים ולהכי קרי ליה מחשבה משום דאינו מונהד)
תרומות הלכה י טוש"ע י"ד
שיש עשר לפניו ונוטל אחד מהם י"ל ו] מייתי דאבא אלעזר לומר
שייך לעמ' הקודם], ו) [ע"ב],
סי' שלא סעיף כד וכאידך
אותן אי נמי נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר. ותרוייהו אומד ומחשבה נפקא לן
ז) [לעיל נג:], ח) [דף סא.],
מ"ד:
דילפינן תרומת מעשר מתרומה גדולה לענין אומד אע"פ שאין סברא
מונחשבה): איתקש. בריש פירקין (לעיל נג.) ואת מעשרותיכם בשתי מעשרות הכתוב
ט) צ"ק מ"ז, י) צ"ל בנטל אחד
מד ב ג מיי' פ"ח מהל'
ז] ללמד ט)(לגבי) הכי דתרומה גדולה
מדבר אחד מעשר בהמה וא' מעשר דגן: קדוש
מעשרה הוי מעשר אע"פ שאין
בכורות הלכה ג:
מאליו. שאם מנה ג] עשר ונשתייר עשירי
מה ד ה מיי' שם הל' י
שוים כמו במכניס כו' צ"ק,
אין לה שיעור ותרומת מעשר יש לה
אף תרומת מעשר נטלת באומד ובמחשבה
א
כ) גי' צ"ק מעשר כיוצא בו
סמג עשין ריב:
בדיר אע"פ שלא יצא ולא מנאו קדוש מאליו:
❖
שיעור ומקשינן להו אהדדי אע"ג
ח]
ומעשר קרייה רחמנא תרומה דכתיב כי את
מו ו מיי' שם הל' ח:
ונוטל מאומד דילמא אבא כו',
1
ודילמא עשירי לא קרייה רחמנא. דליהוי
דהוי [כעין] אפשר (מאומד אפשר)
ל) מחשבה אתרומת צ"ק,
מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה
ליה דין מעשר להעלותו לירושלים ולהקריבו
מ) צ"ל פרק שני דתרומות כל
משאי אפשר ט] והכי נמי ילפינן מעשר
אלא קדוש גרידא קרייה רחמנא דקדושה
התורה כולה למידה ומלמדת
נתתי ללוים לנחלה ואיתקש מעשר בהמה
שיטה מקובצת
בהמה ממעשר דגן דמפקינן קרא
חוץ כו' צ"ק, נ) נמי דאפילו
חלה עליו ואינו נאכל אלא במומו. (א) ד] ענין
למעשר דגן מה מעשר דגן ניטל באומד
צ"ק, ס) לדבור מחשבה צ"ק,
א] עשירי קדוש מאליו מנא
ממשמעותיה דכתיב כל אשר יעבור
אחר ודילמא עשירי לא קרייה שלא קרא
ע) נ"א ויש מקומות דשרינן
ליה: ב] עשירי נמחק: ג] מנה
ובמחשבה אף מעשר בהמה ניטל באומד
שמו עשירי אלא קדש קרא שמו ולהכי הוי
ופי' זה אינו מתיישב ללב ונראה לפרש
כשאומר מעשר שני לצפונו או
תשעה ונשתייר עשירי:
מעשר אבל היכא דלא קראו כלל לא ליהוי
לדרומו וא"ת כו' צ"ק, פ) גי'
ובמחשבה אמר רבא עשירי א] מאליו הוא
ד] לשון אחר: ה] עשירי
דלר"י בר' יהודה הוי מעשר אע"פ
י]
י)
ב
קדוש כשאר מעשר. ולא מפי המורה:
צ"ק במחשבה ה"נ אפשר
דשם מעשר מקדש: ו] י"ל
קדוש מנא ליה לרבא הא אילימא מהא דתניא
שאין שוין יא] במכניס לדיר להתעשר
במחשבה וי"ל כו', צ) [וע"ע
דאיברר ליה עשירי. שלפי שיצא בסוף
דמייתי: ז] סברא ללמוד זה
❖
תוס' חולין ז. ד"ה ודילמא],
דמסתמא אז אין דרכם להיות שוין
מזה דתרומה: ח] שיעור
אין לי אלא שקרא שמו עשירי לא קרא שמו
תשעה נברר מעצמו שהוא עשירי ולכך הוי
אפילו הכי מקשינן להו:
הילכך צריכה לאוקומה כאבא אלעזר
כשאר מעשר אע"פ שלא קרא עליו שם (ב).
עשירי מנין ת"ל ב] עשירי יהיה קדש מ"מ
ט] אפשר הכי נמי כו'
2
אי נמי ברייתא קמיירי כגון דאחוי עליה
בן גומל דשרי מאומד ולא חייש למרבה
דגן אע"ג דמפקי' קרא:
תורה אור השלם
ודלמא עשירי הוא דלא קרייה קדש קרייה
כשיצא הראה עליו באצבעו שיהא מעשר
י] לפרש דמשמע ליה
במעשרות כדפרישית או לכל הפחות
1. כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי
דלר"י: יא] שוין כמו במכניס
אלא מהא דתניא קרא לתשיעי עשירי ויצא
אלא שלא דבר בפיו. אבל היכא דנשתייר
ג
שרי בעין יפה כדאי' בהדיא במנחות
כו' הילכך צריך לאוקמא:
יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיְיָ
בדיר ולא קרא לו שם לא שמעינן אכתי
העשירי ולא דבר התשיעי נאכל במומו
יב] אלעזר הוה אמינא:
תְּרוּמָה נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה
(דף נד:) ואי לאו דאבא אלעזר יב] אמינא
דליהוי קדוש כשאר מעשר: תשיעי נאכל
יג] במעשר מאומד אמאי:
עַל כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ
והעשירי מעשר ודלמא שאני התם דאיברר
אע"ג דבמעביר לא חיישינן בשוין בכי
ה]
במומו. הואיל וקראו עשירי דתמורת
יד] סבר דמעשר כיוצא בו
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ
ליה עשירי אי נמי דאחוי עילויה אלא מהא
דלמא אבא: טו] דקתני אות
במדבר יח כד
האי גונא שנוטל אחד מעשרה דילפינן
שם מעשר מקדש לפניו ולאחריו כדלקמן [סא.]
נַחֲלָה:
א)
2. וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן
מ' נמחק: טז] י"ל משום
אבל האחרים מיהא לא נפטרו אז הואיל
ממעשר דגן בעינן שוין וא"ת כיון דאבא
דתניא קרא לתשיעי עשירי ומת עשירי בדיר
ד
דכתיב כדגן: יז] דמשמע
כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט
וכולם פטורין.
והוא תשיעי למנין הבהמות:
אלעזר שרי אפילו במעשר אמאי
יג]
ראשית דגן: יח] פ"ה דהא
הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַיְיָ:
תשיעי נאכל במומו וכולם פטורין מ"ט כולם
❖
השמונה שיצאו כבר: דקדש ליה עשירי.
דיליף: יט] מוקף דאמרינן
ויקרא כז לב
איצטריך לאוקומי במנחות (שם) הא
פטורין לאו משום דקדש ליה עשירי ודלמא
מאליו בדיר אע"פ שלא יצא: במנין הראוי.
בירושלמי: כ] מעשר ובהדיא
דאמר ר' אלעזר בר' יוסי אבא היה
תנן במסכת בכורים דתרומת
כשיצאו תשעה בפתח היה שם מנין הראוי
דאיפטרו במנין הראוי דהאמר רבא מנין
ב)
ה
מעשר: כא] המוקף מפרש
הגהות הב"ח
נוטל עשרה גרוגרות שבמקצוע על
לעשר שעדיין היה עשירי קיים שהיה ראוי
ר"ת דהיינו מדבריהם
הראוי פוטר אלא מהא דתניא קרא לתשיעי
לצאת אחריהם ולפוטרן וכיון דראוי לצאת דמי
תשעים שבכלכלה והיינו בתרומת
(א) רש"י ד"ה ודילמא וכו'
אבל מדאורייתא לא:
עשירי ונשתייר עשירי בדיר התשיעי נאכל
אלא במומו (ענין) תז"מ ונ"ב
כמאן דיצא כבר ופטר את המנין ולקמןו) מפרש
כב] בקונטרס משמע
ו
מעשר לוקמה במעשר גופה י"ל נהי
ס"א לשון: (ב) ד"ה דאיברר
דבמחשבה פליגי דפי'
טעמא אבל איהו גופיה מיהא לא הוה קדוש
❖
במומו והעשירי מעשר והתניא תשיעי חולין
דר' יוסי ברבי יהודה סבר יד] כ)מעשר
וכו' עליו שם הס"ד:
דמשום: כג] יהודה
עדשיצא:והעשירימעשר.אלמאאע"גדלאיצא
דשמעתין: כד] פי' נמי
תני תנא קמיה דרב ששת הא מני ר"ש בן יהודה
כיוצא בו אמר דילמא אבא אלעזר לית
קדוש מאליו בדיר. והשתא פריך אהך ברייתא
משתמע: כה] למימר
ליה ההוא סברא ועוד ניחא ליה
היא דתניא ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש
דקתני התשיעי נאכל במומו והתניא וכו':
דמשום: כו] ידי שנותן
מוסף רש"י
לאוקמה בתרומת מעשר משום דמוכח
עיניו בצד זה ואוכל
אף
אף תרומת מעשר. אע"פ
בצד אחר דכל זה נפקא
רש"י כת"י
רישא דבתרומה איירי טו] מדקתני
ששיעורה קצוב מן התורה
מונחשב: כז] במחשבה
תורמין: אף תרומת מעשר נטלת באומד ובמחשבה. וא"ת והא
מעשר מן המעשר, ניטלת
ז)
שיחשב: כח] נמי דוכתא
ואיתקש מעשר בהמה למעשר דגן. כדאמרינן בריש פירקין . עשר תעשר במחשבה
באומד (גיטין לא.). מנין
דקרי: כט] פשע דאמרינן
והיינו מחשבה שאינו מונה עשירי אלא מפריש כל מה שעולה בדעתו: מאליו
עיקר מחשבה בתרומת מעשר כתיב דכתיב ונחשב לכם תרומתכם
הראוי פוטר. היה לו י'
לחייב: ל] פ"ג פי' הקונטרס
קדוש. כגון שהיה מונה ויצאו ט' וי' נשתייר בדיר קדוש כל מקום שהוא: ט'
והאי קרא בלוים כתיב י"ל כדכתיב כדגן מן הגורן דהיינו תרומה
טז]
טלאים ומנה חמש ומת אחד
נמי משמע: לא] בשפתיו
יאכל במומו. והואיל וקראו עשירי קדוש במקצת כדאמרינן לקמןח) מעשר מקדש לפניו
מן שאינן מנוין, המנוין פטורין
גבי כל נדיב לב דקאמר
גדולה דמשמע יז] דגן שישראל מפריש מגורנו משמע שפשוט לו יותר
ולאחריו אם קראו י' וההיא קדושה דט' אינה קדושה גמורה ליקרב כדילפינן בשלהי
ושאינן מנוין מצטרפין לגורן
תרומה: לב] ידי שנותן:
פרקין [ס.] והעשירי מעשר וקרב אלמא מאיליו הוא קדוש דהא לא דבר כלל: שאני
בתרומה גדולה ובגטין (דף לא.) פ"ה יח] הא דיליף תרומת מעשר
אחר, שיולדו לו טלאים עד
לג] ופריך בגמרא והא מתקן
התם. להכי קדוש דאיברר ליה שהוא י' שהרי יצא באותו פתח עם הט' אבל אם
שיגיע זמן הגורן ויצרפם עם
ושני מדר"א בר' שמעון:
מתרומה גדולה לענין אומד הוא דיליף אבל מחשבה ילפינן בתרוייהו
נשתייר בדיר או יצא בפתח אחר אימא מאיליו לא קדוש: דלמא. מש"ה פטורים
אלו, אבל המנוין פטורין במנין
לד] מתקן כשמעלהו כיון
מונחשב ונראה דרבנן לא פליגי אאבא אלעזר לענין מחשבה אלא לענין
הראוי, ויליף לה מאשר יעבור
דאיפטרי להו במנין הראוי כשנמנו הט' היה עדיין העשירי חי וראוי להמנות עמהם
דאפשר במחשבה והכא נמי
ולא שכבר עבר, דמשעבר תחת
ולהשלימו ונמצא שמנינו היה ראוי להעשר והילכך אע"פ שמת הי' נפטר: דהא אמר
אפשר במחשבה: לה] תקון
אומד ואת"ל דפליגי שמא יש בו שום טעם דלא מוקמי ממשנה
ל)
השבט ולא עלה בידו לעשר
של טבל לא: לו] אחרת
רבא וכו'. ולעולם אי הוה עשירי קיים ונשאר בדיר לא הוה חיילא עליה שם קדושה:
❖
בתרומת מעשר אע"ג דכתיב בגופיה כדאשכחן לענין מוקף כדאמר
יט]
שוב אינו מעבירו פעם אחרת
מוהבאתם:
והי' מעשר. אלמא קדוש מאיליו דהא מעשר קרו ליה: הא מני. דקתני ט' חולין:
כשיולדו לו טלאים לצרף עמהם
בירושלמי פרק שני (דקראוה כל התרומה כולה מלמדה ולימדה)
מ)
(ב"מ ו:).
חוץ מתרומת מעשר שמלמדת ואינה למידה דבתרומת מעשר כתיב ממנו לומר דבעינן מוקף ומוקמינן ליה בתרומה גדולה ולא בתרומת מעשר כ]
רבינו גרשום
דבמס' בכורים (פ"ב מ"ה) תנן תרומת מעשר שוה לבכורים בשתי דרכים נטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף כבכורים והא דפריך בפ'
ואיתקש מעשר בהמה
כל הגט (גיטין דף ל:) גבי תרומת מעשר וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף כא] מעמיד ר"ת מדבריהם דמדאורייתא לא בעי מוקף ומיהו
למעשר דגן. דכתיב עשר
נראה דלענין מחשבה לא פליגי מדפריך בריש האיש מקדש (קדושין דף מא:) גבי הא דיליף שליחות מתרומה מה לתרומה שכן נטלת במחשבה
תעשר בשתי מעשרות
הכתוב מדבר כו'. ובסיפרי
משמע דלכולי עלמא פריך והיינו תרומת מעשר דכתיב בה אתם גם אתם ומיהו לפי מה שפי' כב] הקונטרסבמחשבה פליגי דמשוםמחשבה מוקי
כתוב ונחשב לכם תרומתכם
ר' יוסי בר' יהודה בשמעתין כאבא אלעזר בן גמלא ומתוך פירושו משתמע דאפילו בתרומה גדולה לית להו מחשבה דאי אית להו
כג]
כד]
נ)
ולא כתיב א) בב' תרומות
הכתוב מדבר אלא כשם
מחשבה לא הוה צריך למימר דסבר כאבא אלעזר בן גמלא דאפילו לרבנן נמי מצינו למילף מחשבה במעשר מדקרייה רחמנא תרומה ומיהו מצי
שתרומה גדולה ניטלת
במחשבה.
כה] למימר דמשום תרומת מעשר שבו קרייה רחמנא תרומה:
פ"ה נותן עיניו בצד זה לשם תרומה ואוכל בצד זה ואע"פ שלא
במדה ובמחשבה כך תרומת
מעשר: מאיליו הוא קדוש.
הפריש משמע שרוצה לומר משום דכתיב ונחשב שרי לאכול בלא הפרשה ושרינן נמי בשתיקה על ידי נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה וכל
כו]
אפילו לא קראו עשירי ולא
זה דנפקא לו מונחשב עוד פירש לשון אחר במחשבה כז] מחשב ואומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש ואע"פ שעתה אינו מפריש כלום ורוצה לומר
קדש: דאיברר ליה עשירי.
דדיבור צריך והא דשרי בלא הפרשה קרי מחשבה ואשכחן נמי דקרי למחשבה דיבור כמו (ב"מ דף מד.) על כל דבר פשע דאמר לחייב
כח]
ס)
כט]
שיצא חוץ ולא קראו אחד
אלא שתק: אי נמי דאחוי
על המחשבה כמעשה ונראה דבלא דיבור נמי הוי תרומה מדתנן במס' תרומות (פ"א מ"ו) חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתם תרומה וחשיב
עילויה. שרמז בידו [עליו]
אלם ובירושלמי מפרש טעמא משום ברכה ובמס' שבועות פ"ג (דף כו:) ל] משמע בהדיא דשרי כשגמר בלבו אע"ג שלא הוציא בשפתיו לא] דכתיב
שהוא עשירי: דלמא
דאיפטרו במנין הראוי.
כל נדיב לב וקאמר תרומה וקדשים הוו להו שני כתובים הבאים כאחד ולא ילפינן מינייהו שבועה ובמה שאוכל בלא הפרשה אין קפידא דלכולי
שכשיצאו אלו עדיין היה
עלמא שרי בכ"מ אע"פ שאין מפריש עתה כדמוכח ההוא דהלוקח יין מבין הכותים דשרי לכ"ע אי לאו משום ברירה אי משום דחיישינן לבקיעת
העשירי שבדיר חי והיה
ראוי להשלים מנינו ומשום
הנוד ע)ויש מקומות דשרינן מעשר שני לצפונו וא"ת כיון דשרינן תרומה על ידי לב] נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אמאי אין מגביהין תרומות
הכי פטירי ולא משום שיהו
ומעשרות בי"ט הא תנן פ' נוטל (שבת דף קמב.) מעלין המדומע באחד ומאה ופריך לג] והא מתקן ושני ר' אלעזר בר"ש היא דאמר נותן עיניו בצד
מעושרין ודאי: הא מני.
דתשיעי נאכל במומו ר'
זה ואוכל בצד זה ולהכי לא חשיב מתקן כיון דאפשר במחשבה י"ל מדומע שאני שכבר נתקן אבל תחלת תיקון לא שרינן מטעם דאפשר
לד]
פ)
לה]
שמעון דלא נעקר שם עשירי
במחשבה ואפילו דמאי אסור לתקן בשבת כדמוכח פ' במה מדליקין (שם דף לד.) ואע"ג דשרי ליה בנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר כדמוכח פ"ק
דחולין (דף ו:) גבי ר"מ שאכל עלה של ירק בבית שאן : איתקש מעשר בהמה למעשר דגן. פ"ה מדכתיב עשר תעשר כדאמרינן בריש
צ)
א) אולי צ"ל ולא כתיב התרומה
בשתי תרומות הכתוב מדבר
פירקין צ"ל דלית ליה הא דאמר [רבא] לשנה הקשתיו ולא לדבר אחר ועוד בריש פירקין דרשינן היקשא אחרת לו] והבאתם שמהמעשרותיכם לר'
וכו' וכוונתו מלשון תרומתכם
עקיבא ושמא לא אתקש אלא לענין הבאה מיהו לרבא קשה היכי מפרש טעמא דרבי יוסי בר' יהודה וכן בזבחים פרק ב"ש (דף מה.) דרשינן
מפקינן דמיירי בשתי תרומות
דקרי ביה תרומותיכם ועי'
קדשי עובדי כוכבים אין עושים תמורה מדאיתקש תמורה למעשר בהמה ומעשר בהמה למעשר דגן ובמעשר דגן כתיב בני ישראל ולא עובדי
רש"י ותוס' בביצה (דף יד
כוכבים וי"ל לענין לעשר מזה על זה כגון ממין על שאינו מינו דהוי כעין חדש על ישן לגבי הכי דוקא
אומר לשנה הקשתיו ולא לדבר אחר:
ובמנחות דף נד) דפי' בדרך
אחר ע"ש
יצאו