נט:
מעשר בהמה פרק תשיעי
בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אף התשיעי. דכי היכי דאם קרא לאחד עשר עשירי אינו קדוש אלא א"כ נעקר שם מעשר מן העשירי שלא קרא לעשירי עשירי אלא תשיעי וכדאמרינן לקמן
מז א מיי' פ"ח מהלכות
א) [סוכה לו: וש"נ], ב) [צ"ל
עליה], ג) נ"א או שמונה ואחר
במתניתין [ס.] זה הכלל כל שלא נעקר וכו' ובסיפא דהך ברייתא מפרש טעמא משום דאחד עשר עושה קדושה ליקרב א"נ אחד עשר דאיברר כו' אף תשיעי אם
בכורות הלכה ט:
שמנה מת אחד כו', ד) עי'
מח ב ג ד ה מיי' שם הלכה
ח]
קראו עשירי לא יהא נאכל אלא במומו אא"כ נעקר שם העשירי מן העשירי כגון שקראו תשיעי ולהכי הכא דלא נעקר אמרינן דהתשיעי חולין והדין
הגהות צ"ק, ה) [אחר רש"ש],
י:
שם עשירי ממנו כלומר מן העשירי עצמו: ליקרב. כדאמרינן לקמן [שם] שאם קרא לאחד עשר עשירי קרב שלמים
נותן (ג) גבי תשיעי נמי בעינן דליהוי נעקר
מט ו מיי' שם פ"ז הלכה
ו) גי' צ"ק לא נקיט ט"ו דוקא
❖
❖
ומפקינן מקרא [ס:] ואע"פ שהוא חמור כל כך
רש"י כת"י
כו', ז) [לקמן ס.], ח) [דף ס:],
ט:
אינו קדוש אלא א"כ נעקר מן העשירי שם
אף התשיעי אינו קדוש אלא א"כ נעקר שם
אף הט' אינו קדוש וכו'. אמתני' קאי דקתניז)
עשירי כגון שקרא לעשירי תשיעי וכדאמרי'
קרא לט' י' ולי' (ט') [י'] ולי"א י' אין אחד עשר
עשירי הימנו והדין נותן ומה אחד עשר שהוא
רבינו גרשום
תורה אור השלם
לקמן זה הכלל כו': תשיעי. שהוא קל כל
קדוש הואיל ולא נעקר שם הי' ממנו שקראו
כך: שאינו עושה קדושה ליקרב. אע"פ
עושה קדושה ליקרב אינו קדוש אלא א"כ
1. וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן
מעשירי: אף תשיעי אינו
לי' י' ותו לא מצי חל שם י' אי"א אבל ט'
שקראו עשירי אינו קרב אלא קדוש להא
קדוש. שאינו נאכל אלא
קדוש אע"ג דלא נעקר שם הי' (עם) [מן] הי'
נעקר שם עשירי הימנו תשיעי שאין עושה
כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט
מלתא גרידא דאינו נאכל אלא במומו
במומו. אסיפא דמתניתין
הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַיְיָ:
וקאמר ליה ר"ש אף ט' אינו קדוש וכו':
❖
קדושה ליקרב אינו דין שאם נעקר שם עשירי
מיירי: אלא א"כ נעקר שם
ויקרא כז לב
כדלקמן [ס.] אינו דין וכו': אי לא לא. ליהוי
י"א (וכו') שעושה קדושה ליקרב. כדאמרינן
העשירי הימנו. מעשירי דלא
קדוש כלל: היא הנותנת. מהדר הש"ס
לקמןח) אם מן הבקר לרבות [אחד] עשר לשלמים
הימנו אין אי לא לא היא הנותנת אחד עשר
קרא לעשירי עשירי אבל
ואפ"ה אינו קדוש אא"כ נעקר וכו': ט'.
דודאי גבי תשיעי דין הוא דאע"ג דלא
קראו עשירי לודאי עשירי
שהוא
עושה קדושה ליקרב אי נעקר שם
הגהות הב"ח
שאינו קדוש אלא ליאכל במומו אינו דין
נעקר שם עשירי הימנו דלהוי חל עליה
התשיעי חולין: והדין נותן
וכו': וקא מהדר להו רבנן היא הנותנת.
עשירי הימנו אין אי לא לא תשיעי שאינו
(א) גמ' אי דעישר עילויה:
ומה אחד עשר שהוא עושה
קדושה שלו משום דגבי אחד עשר דין הוא
כלומר מזה שאמרת היא הנותנת טעם שלנו
(ב) שם ואם לאו ארבעה
קדושה ליקרב. כדאמרינן
דאי נעקר אין אי לא לא משום דקדושה
עושה
קדושה ליקרב אע"ג דלא נעקר שם
דודאי קדוש וכו' ליאכל במומו אפילו לא
וארבעה פטורים וששה:
במתניתין ואחד עשר קרב
שלו חמורה היא שהרי קרב כדלקמן ולכך
(ג) רש"י ד"ה אף התשיעי
נעקר שם הי' ממנו די"א דעושה קדושה
עשירי הימנו אי נמי אחד עשר דאיברר ליה
שלמים אינו קדוש האחד
ב)
דין הוא דבעינן עקירה עד דתיחול על
וכו' והדין נותן דגבי:
עשר אלא א"כ נעקר שם
ליקרב אי לא נעקר שם י' לא אמרינן דליקדוש
עשירי אי נעקר שם עשירי הימנו אין אי לא לא
(ד) ד"ה אע"ג דלא נעקר
ההיא קדושה חמורה: אבל תשיעי. דקדושתו
העשירי ממנו מן העשירי
קדושה חמורה כולי האי כיון דקרא ליה י'
ואזיל וקראו: (ה) ד"ה מעשר
כדתנן קרא לתשיעי עשירי
ותו לא חייל שם י' זמנא אחריתי אבל ט'
קלה דאינו קדוש ליקרב אלא שלא יהא
תשיעי דאכתי לא איברר ליה עשירי ואע"ג
דוקא כלומר: (ו) ד"ה נוטל
ולעשירי עשירי: והיא
דקדושה קלה לחומרא בעלמא ולא ליקרב
❖
נאכל אלא במומו דין הוא דההיא קדושה
וכו' הואיל ויצאו:
דלא נעקר שם עשירי הימנו תו לא מידי
הנותנת. כלומר מאותו דין
א)
אפילו לא עקר וכו' דהוברר העשירי שכבר
קלה תיחול בדבר קל כגון דקראו עשירי
שאתה מביא נלמד
יצא י' והא דקתני לעיל הט' חולין משום
אמר רבא מנין הראוי פוטר מנא ליה לרבא
ואע"ג דלא נעקר שם מעשר מן העשירי
שהתשיעי ליהוי קדוש
דנשתייר בדיר ולא נעקר שמו ולא קראו ט':
אע"פ שלא נעקר שם עשירי
עצמו: אי נמי. איכא ט] למימר טעמא
מוסף רש"י
הא אילימא מהא דתנן קפץ אחד מן המנויין
מנין הראוי. אם היו י' טלאים בדיר והתחיל
מעשירי: דאיברר ליה
אחרינא: י"א דאיברר ליה עשירי. שכבר
ומנה ט' ומת י' בדיר או יצא בפתח אחר
לתוכן כולן פטורין מנויין גופייהו דאיפטרו
תו לא מידי. אין לדון אחר
עשירי שכבר יצא. דאכתי
יצא העשירי קודם שיצא האחד עשר ונברר
פטורים הט' ואין צריכין להצטרף לגורן אחר
דבר זה (סוכה לו:) אין להשיב
לא איברר ליה עשירי
לאו במנין הראוי ודלמא דעשר עילוייהו
א]
ב]
מעצמו שהוא מעשר ולהכי דין הוא דלא
הואיל ומנין ראוי היה להשלים בשעת מנין:
על כך (יבמות לט. וקדושין
שעדיין לא יצא קדושתשיעי
כא:) תו ליכא לאקשויי מידי
קפץ אחד מן המנויין לתוכן. ס"ד דהא
אע"ג דלא נעקר שם עשירי
ליהוי אחד עשר קדוש אע"פ שקראו עשירי
ההיא לא מצית אמרת הא תני מן המעושרין
(ערובין קג:) אין להקשות על
ממנו דלא קרא לו שם אחד
מנויין בשלא הגיעו לי' אלא כשהיה מונה עד
אא"כ נעקר שם מעשר מן העשירי דלאחר
לתוכן ודלמא מאי מעושרין מעשר דוקא דיקא
דבר זה (ע"ז כג. סד.) ליכא
שנשאר בדיר: לאו דאיפטרו
ששה קפץ (ו') [א'] לתוך הדיר פטורים אותם
עשירי גמור היכי אפשר עשירי אחר בסמוך
לשנויי מידי (סנהדרין סב.) אין
במנין הראוי. שכשיצאו מן
שבדיר כולם אם אינו מכירו הואיל ונתערבו
❖
נמי דקתני ירעו אלא אמר רבא אמר קרא
(ד)
לו: אע"ג דלא נעקריה. ואזיל וקראו עשירי
להקניט בדבר זה (שם סו:).
הדיר עדיין נשאר בדיר
יחד פטור ביניהם הוו כולן פטורים דשוב
לזה: תו לא מידי. ליכא למימר בהאי דינא
שהיה יכול להשלים מנינן:
יעבור ולא שכבר עבר מאי שכבר עבר
ג]
1
אין אחד מהם ראוי למעשר ליקרב: ומנויין
ודילמא. מהכא לא מצית
דקאמר היא הנותנת דודאי דין הוא
גופייהו. איפטרו במנין הראוי: דילמא. האי
אי דעשר עילוייהו צריכא למימרא אלא
דדילמא מהנהו מנויין קאמר
(א)
ד]
שיטה מקובצת
דתיהוי קדוש אע"ג דלא נעקר: מנין הראוי
מנין דעשר עלייהו: ומשני לא מצית אמרת.
דקפץ לתוכו הנהו דכבר
לאו דאיפטרו להו במנין הראוי שמע מינה
פוטר. שאם היה לו עשרה טלאים והכניסן
דעשר עלייהו דההוא בסיפא קתני לה קפץ
עישר עלייהו: ההוא לא
א] דאיפטרו במאי: ב] דעשר
אחד מן המעושרים בתוכן כולן ירעו וקס"ד
לדיר ומנה תשעה ג)או שמונה ומת אחד מן
תניא כוותיה דרבא א היו לו עשרה טלאים
מצית אמרת. דהדר קתני לה
עלייהו ההיא: ג] מאי לא
דהאי מעושרין היינו חולין שעשר עליהן
מן המעושרין אלמא דהאי
שכבר: ד] צריכא למימר:
הנשארים בדיר או יצא בפתח אחר שלא
והכניסן לדיר ומנה חמשה ומת אחד מהם
והשתא לא דייק אמאי ירעה: מעשר דוקא.
מנויין דקאמר דלאו
ה] אם אותן ארבעה בפתח
נתקדש העשירי פטורין אלו שמנה כבר
מעושרין נינהו: ודלמא מאי
שיצאו בו הששה יצאו:
דעשירי קפץ לתוכן ומנויין היינו דעשר
אם מן המנויים מת מונה ומשלים עליהם ואם
משום דהוו מנין הראוי דבשעה שמנאן היו
ב
מןהמעושרין דקאמר שקפץ
ו] בפתח שיצאו בו הששה:
עלייהו כדאמרינן ודייקא נמי דהאי מתעשרין
ראויין אלו שבדיר לצאת ולהתעשר העשירי
משאינן מנויים מת מנויים פטורין ושאינן
מעשר עצמו לתוכו: דיקא
ז] ארבעה ארבעה פטורים:
היינו עשיריים מדקתני כולן ירעו ואי חולין
נמי דקתני ירעו. דכולהו הוי
עם אלו י] ד)למנין דהשתא משמע לן דהיינו
ח] לא קדוש שלא יהא:
הוה האי דקפץ אמאי ירעו: ולא שכבר עבר
מנויים מצטרפין לגורן אחר ואמר רבא היו
ג
ספק מעשר. והאי מן
ט] א) למילף בהאי תי'
מאותו מנין שלא גמר עדיין שלא מנה
תחת השבט. והאי שכבר עבר תחת השבט
המנויין דקאמר מהנך דכבר
למימר נמחק דינא דקאמרינן
לו י"ד טלאים והכניסן לדיר ויצאו ששה בפתח
אלא תשעה או שמנה כדפרישנא לעיל:
מאי אתא למעוטי שכבר עבר ועישר עליו
עישר עליהן ואכתי לא מצי
דהיא: י] אלו מן המנויין
צריכא למימר דתו לא מעשר: אלא ודאי
לתוכן. בדיר כולן פטורין משום דאיערב
זה וארבעה בפתח זה וארבעה נשתיירו שם
יליף מהכא דמנין הראוי
דהשתא: יא] חמשה לא נקט
שעבר במנין הראוי. ומת י' בדיר וקא
דהנהו שמנוין כבר פטורין אע"פ שעדיין
פוטר: אלא אמר רבא מקרא
חמשה דוקא: יב] מהם
אותם ארבעה אם בפתח הששה יצאו נוטל
ממעט ליה קרא דשוב לא יתעשר: מנויין
ה]
יליף דכתיב יעבר ולא שכבר
הואיל ויצאו: יג] קמ"ל לשון
לא עישר עליהן: ודילמא דעישר עלייהו.
פטורים. דאפטרו במנין הראוי: לגורן אחר.
עבר: אם מן המנויין מת.
אחר הא:
אחד מהם והשאר מצטרפין לגורן אחר ואם
והיינו מן המנויין כלומר מאותן שמנה
מהני ג' גרנות דמעשר בהמה: ויצאו ו'.
מאותן שיצאו מן הדיר מה
ועישר עליהן: מעשר (ה). כלומר מן
לאו ששה פטורין וארבעה ארבעה מצטרפין
א) אולי צ"ל איכא למפרך בהאי
בכך מונה ומשלים עליהם
תחלה בפתח זה: והד'. אחרים בפתח
המעשרות עצמן: ירעו. משום דכל חד
דינא דקאמרינן דהיא הנותנת
ועל אותו שמת עד שיהו
אחר: והשאר. ארבעה שיצאו בפתח אחד:
❖
לגורן אחר יצאו ארבעה בפתח זה וששה
ד
הס"ד ותיבת למימר נמחק.
עשרה ויפריש אחד: ואם
וחד איכא לספוקי דהיינו הוא המעשר:
מצטרפין לגורן אחר. שלא היה מנין ראוי
משאינן מנויין מת. מהנך
בפתח זה ונשתיירו שם ארבעה אם אותם
אלא לאו דאיפטרו וכו'. דהכי משמע ולא
להשלים בשעה שיצאו שהרי לא שם אלא
שבדיר: מנויין שיצאו לחוץ
שמונה בדיר שכבר יצאו הו': ואם לאו. שיצאו
שכבר עבר בראוי דבשעה שעבר היה ראוי
ארבעה בפתח ו] הששה יצאו נוטל מהם אחד
פטורין. שפטרן מנין הראוי
רבינו גרשום (המשך)
בפתח הד' אחרי': הו' ראשונים. שמנין
להתעשר מאלו שבדיר דההוא ודאי משום
שבשעה שיצאו עדיין לא
והשאר פטורים ואם לאו ארבעה וששה
הראוי היה להשלים כשיצאו הח' והשמונה
דאיפטר במנין הראוי: ומנה חמשה.
מת והיה ראוי להשלים
ואם לאו ששלשה מהן יצאו
מצטרפין לגורן אחר שלא היה מנין ראוי
פטורים וארבעה מצטרפין לגורן אחר יצאו
מניינן לעשרה ושאינן מנויין
בפתח זה וג' בפתח זה הד'
יא]
לאו דוקא נקט ה': מנויין פטורין.
ה
להשלים: יצאו ארבעה. תחלה בפתח זה וו'
אותן שנשתיירו בדיר
ד' פטורין משום דיצאו
משום דהוו מנין הראוי: בפתח זה.
ארבעה בפתח זה וארבעה בפתח זה ונשתיירו
אחרים בפתח אחר: והשאר פטורים. דהא
הארבע' לא ניפטרו אלא
במנין הראוי והו' מצטרף
שהיה לדיר שני פתחים: נוטל אחד מהם.
כשיצאו ד' ראשונים היו מנין ראוי להשלים:
מצטרפין לגורן אחד לעשרו
לגורן אחד: מהו דתימא
שם ששה אם אותן ששה יצאו בפתח אחד
(ו) יב] דהואיל ויצאו עשרה באותו פתח:
עם שאר בהמות: ואם לאו.
ודאי מנין הראוי אמרינן.
ואם לאו. אלא שיצאו בפתח הד' ראשונים
נוטל מהם אחד והשאר פטורים ואם לאו
שלא יצאו בפתח שיצאו
כגון היכא דיצאו ו' בפתח
והשאר. הארבעה שיצאו בפתח אחר
הד' ראשונים וו' פטורים במנין הראוי כשיצאו
ששה אלא בפתח ארבעה
זה וד' בפתח זה וד' נשתיירו
הו' היו הד' אחרונים ראוין להשלים הא ד'
מצטרפין לגורן אחר דבמנין הראוי לא
ארבעה פטורים וששה מצטרפין לגורן
(ב) ז]
דהשתא הוו שמונה ולא חזו
דודאי דהנהו ד' דנשתיירו
אחרונים מצטרפין לגורן א': ואם לאו. אלא
אפשר למפטרינהו להני משום שבשעה
למעשר: הששה שיצאו
לא חזו לאיצטרופי אלא
אחר מאי קמ"ל דמנין הראוי פוטר והאמר רבא
נחלקו ויצאו ג' בזה וג' בזה ובבת אחת
שיצאו בפתח אחדה) לא היה מנין ראוי דלא
ראשונים פטורין. משום
[עם] הששה. אבל ספק מנין
התחילו לצאת אלו מכאן ואלו מכאן: ד' (וה') [וד']
חדא זמנא מהו דתימא ודאי מנין הראוי
דבשעה שיצאו מן הדיר
הראוי כגון כשנשתיירו ו'
נשתיירו בדיר אלא ד' וד' לא אפשר
פטורים. במנין הראוי: הא אמרה רבא חדא
נשתייר בדיר מנין הראוי
בדיר דחזו לאיצטרופי בין
לאיצטרופי לד' דליהוו בני עשורי: ואם
אמרינן ספק מנין הראוי דחזי להכא ודחזי
זמנא. לעיל יעבור ולא שכבר עבר: ודאי
להשלימן לעשרה והנך
להני ד' בין להני ד' ולא
לאו. שלא יצאו הארבעה בפתח הששה
מנין הראוי. כגון דלא היו אלא י' ויצאו ח'
ארבעה ואינך ארבעה
ידעינן להי מצטרפי אימא
להכא לא אמרינן קמ"ל ואמר רבא היו לו
אלא או נשתיירו בדיר או יצאו בפתח
בזה וב' בזה אמרינן פטורים הח' דמנין היו
מצטרפין לגורן אחד: יצאו
לא קמ"ל: והשאר פטורין.
חמשה עשר טלאים לא יאמר אברור עשרה
הארבעה אחרים: ארבעה ראשונים והששה
להשלים ודאי. ספק מנין הראוי כגון הכא
ארבעה. תחלה בפתח זה
הנהו ה' נמי שלא הכניס
ו
כו': נוטל אחד למעשר
משום דלית בהו שעור
דהנך ו' חזי להכא ולהכא להשלים ד' ראשונים
פטורין. משום דכי יצאו הארבעה תחלה
ואכניסם לדיר ואטול מהם אחד והשאר
והשאר פטורין. אפילו אותן
מעשר אלא יעשה להן דבר
או ד' אחרונים אימא אי נפקי בפתח ראשונים
הוו מנין ראוי דאכתי אישתייר בדיר
ארבעה שיצאו תחלה משום
שיתחייבו במעשר כולן
פטורים אלא כונסן לדיר ומוציא עשרה ונוטל
לא נפטרו הד' אחרונים דלא נחשביה מנין
עשרה שראוין להצטרף להם ולעשר עליהם
דאינהו נפטרו במנין הראוי:
יכניסם (כולן) לדיר ויוציא
הראוי בשעת מנין דשמא ו' הנותרים יצאו
מהם אחד והשאר מצטרפין לגורן אחר
וארבעה אחרונים שנשתיירו או יצאו בפתח
ואם לאו. שלא יצאו אלא
עשרה ויטול מהן א' והשאר
בפתח ראשונים והרי סופו הוכיח קמ"ל: לא
שלישי מצטרפין לגורן אחר: אם אותן
בפתח הארבעה ד' ראשונים
הה' מאחר שנכנסו בדיר
תניא נמי הכי היו לו
חמשה עשר טלאים
יאמר אברור עשרה. אברור לאו משום כחושים
וו' שניים פטורין משום
ואין בהן שעור מעשר הדיר
ששה שנשתיירו יצאו בפתח אחד מהן.
ושמנים אלא אטול י' מהם ואכניסם לדיר
לא
דנשתייר בדיר שראוי
קובעו ומצטרפין לגורן
כלומר בפתח הארבעה הראשונים או בפתח
ואטול אחד במנין עשירי: והשאר פטורים.
להשלימן: והנך ד' אחרונים
אחר:
דלא היה צירוף ולא קבעתן זמן הגורן: אלא כונסן כולן לדיר. וקובע זמן הד' האחרונים: נוטל אחד מהם. דהוו י' בפתח אחד: ואם לאו. שלא יצאו
מצטרפין לגורן אחד: אם
הגורן על כולן דלא ידעת הי מנייהו לאפוקי ומונה י' ונוטל אחד והשאר מצטרפין
לא בפתח אלו ד' ולא בפתח אלו ד' אלא בפני עצמן או נשתיירו בדיר: ארבעה
אותן ששה כולם בפתח אחד
לגורן א' וכו' והתניא וכו':
יצאו. או בפתח ד' ראשונים
ראשונים וארבעה אחרונים פטורין. דכל ד' וד' שיצאו הניחו אחרים כדי
או בפתח ד' שניים הוו י'
להצטרף להן ולהתעשר עליהן דהנהו ששה שנשתיירו שדינן בין להכא בין להכא: ודאי מנין הראוי. כגון שמנה ה' או ו' ונשתיירו בדיר כדי לצרף להן וליכא
ונוטל מהן אחד והשאר
בדיר אלא אותו פתח דוודאי הוא דאותן שנשתיירו ראויין לצאת דרך אותו פתח עצמו ולהתעשר עם אלו שמנה כבר: אבל ספק מנין הראוי. כגון
פטורין כולן אפילו אותן ד'
שיצאו בשני פתחים ארבעה בפתח זה וארבעה בפתח זה דהנך ששה שנשתיירו ליכא למיקם עלייהו אי יצאו בפתח זה או בפתח זה וכיון דספק הוא
שלא יצאו הו' בפתחן משום
דאותן [ד' שניים נמי] כי
יג]
אימא דלא אמרינן מנין הראוי למישדינהו בין להכא בין להכא לפטור את כולן קמשמע לן. ענין
אחר הא דחזו הנך להכא ולהכא דשדינן להו בין
יצאו הוו להו מנין הראוי
המורה: ט"ו
טלאים.
להנך ארבע בין להנך
ארבע היינו חשוב
ספק. ומפי
ו) לא נקט משום דווקא
אלא
אורחא דמילתא לצרופי
חמשה בהדי חמשה:
לא