מעשר בהמה פרק תשיעי בכורות
ס.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יצאו שנים כאחד מונה אותן שנים ואם מנאן אחד תשיעי ועשירי
לא יאמר אברור עשרה. הכחושים והשאר פטורין משום דלא נשתיירו אלא
א) קדושין נא. עירובין נ.,
נ א מיי' פ"ח מהלכות
חמשה דלאו בר עישורי נינהו: אלא כונסן לדיר. כולן בין כחושים בין שמנים.
ב) [יצאו תשיעי ועשירי כאחת
בכורות הלכה יא:
מקולקלין. פ"ה כגון שיצאו שנים כשהגיע לששה או לשבעה
נא ב מיי' פ"ח מהל' בכורות
ותרי מילי אשמועינן חדא דאינו יכול לברור הכחושים וחדא אע"ג דלא נשתיירו
תשיעי ועשירי מקולקלין כ"ה
ומנאן אחד ועל טו] כן קרא העשירי למנין בהמות תשיעי והאחד עשר
במשניות ועיין בתוס' לעיל יז:
הלכה ה סמג עשין ריב:
אלא חמשה לא מצי למימר דליהוו פטורין לגמרי אלא מצטרפין לגורן אחר.
עשירי אע"ג דבסמוך אמר
קרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי
נב ג מיי' שם הל' ג:
ד"ה אפשר כו' בסופו],
וכמדומה ט] דלא איצטריך למימר דהא אמרינן לעיל (דף נז:) דחמשה לפני
ג) [הוריות יד.], ד) תוספתא
נג ד ה מיי' שם הל' ה:
עשירי מעשר ואחד עשר שלמים הכא
❖
הגורן וחמשה לאחר הגורן מצטרפין לעשרה
פ"ז, ה) תשעה דהוציא צ"ק,
נד ו מיי' שם הלכה ז:
לא יאמר אברור עשרה ואטול מהן אחד
מקולקלין משום דמנה אחד טז] בשנים
אלא הכי פירושו לא יאמר וכו' והשאר
ו) [דהוא רש"ש], ז) מקולקלין
שיצאו כאחד ומספקא לן אם נעשין
והשאר פטורים אלא כונסן לדיר ומוציא עשרה
דלא חל כו' כצ"ל והשאר שייך
ליהוו פטורין עכשיו שלא אכניסם בדיר עם
לקמן צ"ק, ח) צ"ל טעה בכל
כאחד ע"י שמנאן אחד או לא ואע"ג
יז]
שיטה מקובצת
האחרים ואע"פ שהגיע הגורן אוכל למכרן
ונוטל מהן אחד והשאר מצטרפין לגורן אחר
המנין, ט) צ"ל דאיתא,
דאיכא מ"ד בגמרא עשירי למעשר
ק)
ולשוחטם הואיל ולאו בני עשורי נינהו דאין
י) [לעשירי תשיעי רש"ש],
א] בגורן שמנאן אות ו'
והתניא תשעה עשר טלאים לא יאמר אברור
בהמות קדוש דמה יח] שמנאן אחד
הגורן קובע אלא דבר הראוי למעשר
כ) עי' גי' צ"ק, ל) כדקתני
נמחק: ב] סחורה דאשנייה
עשרה ואטול מהן אחד והשאר פטורין אלא
סיפא קרא לעשירי ט' ולי"א י'
והנך חמשה לאו בני עשורי נינהו אלא
ליה שמעתא לרבא בריגלא:
משוי ליה ספיקא ואותו הקרוי
ר)
הי' מעשר וי"א קרב שלמים
ג] שנים מנאן תיבת
כונסן לדיר כולן ביחד ומוציא עשרה
תשיעי הוי ספק תשיעי ספק עשירי
כונסן לדיר ומוציא עשרה ונוטל מהן אחד
ומספקא צ"ק וכ"ה בס"י,
שנים נמחק: ד] מקולקלין
והשאר מצטרפין לגורן אחר על כרחו
והקרוי עשירי הוי ספק עשירי
מ) צ"ק, נ) צ"ל אלא למנין,
ס"א יצאו תשיעי ועשירי
והשאר פטורין תרגמה רב הונא בר סחורה
שהוקבע בדיר למעשר ולא יוכל למכור
ס) [נדצ"ל והי"ט],
כאחת תשיעי ועשירי ורש"י
יט] ספק ש) קדוש ליקרב:
קמיה דרבא בריגלא בדיר שיש לו שני
ולשוחטם: בריגלא. בשבת שלפני הרגל
ע)ברע"ב:דשינה, פ)אוליצ"ל
א
לא גריס כן וכן משמע
עד
והוא שקרא עשירי נמי לא הוה
שבו דורשים הלכות הרגל: דהיאך חד.
בגמרא: ה] עשירי למנין
פתחים עסקינן ויצאו ט' בפתח זה וט' בפתח זה דהאיך חד חזי להכא ולהכא
מעשר גמור הלכך מקולקלין,
הוא קדוש למנין מאי:
שנשתייר באחרונה הוי מנין הראוי בין
צ) ברע"ב: כמאן דאמר,
ולישני ליה כגון שמנה תשעה וכי מטא עשרה קרי חד מרישא קסבר עשירי
ו] שנים מנאן תיבת
להכא ובין להכא ופוטר את כולן והוא
ק) נ"א למנין בהמות,
שנים נמחק: ז] מקולקלין
מאליו קדוש ולישני ליה בגורן ומנאן זוגות זוגות קסבר עשירי למנין
עצמו קדוש הוי בין שיצא בין שנשתייר
ר) דאותו צ"ק, ש) אחד עשר
(א)
א]
דלעשירי אות ו' נמחק:
❖
ואינו קדוש הס"ד צ"ק,
באחרונה דעשירי קדוש מאליו: קרא חד
ח] דאיכוין לאפוקינהו
בהמות הוא קדוש אר"נ בר יצחק זכאי אימיה דרב הונא בר סחורה ב] דשני ליה
זוגות: ט] וכמדומה לי
מרישא. שלא קראו עשירי אלא התחיל
(ב) שמעתא בריגלא כשמעתיה: מתני' יצאו שנים כאחת ב מונה אותם ג] שנים
דלא: י] המנין מתשיעי
למנות כבתחלה אחד שנים שלשה ונמצא
ולמטה דקרא לשביעי ששי
הגהות הב"ח
שנים מנאן אחד תשיעי ועשירי מקולקלין קרא לתשיעי עשירי ולעשירי
דהתשעה עשר היה עשירי ואפילו התשעה
א) ב)
ד]
לשמיני שביעי ולתשיעי
(א) גמ' ולישני ליה כגון
שמנה מתחלה נפטרו במנין הראוי: מאליו
שמיני: יא] מתשיעי ולמטה
תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין התשיעי נאכל במומו והעשירי
דמנאן זוגות: (ב) שם דשני
כגון: יב] מיד האחרון
קדוש. אע"פ שקראו אחד ונמצא שהתשעה
מעשר ואחד עשר קרב שלמים ועושה תמורה דברי ר' מאיר א"ר יהודה וכי
ליה לרבא שמעתא בריגלא:
שבזוג החמישי [מעשר] ולא
אחרונים לא יהו פטורין: זוגות זוגות.
(ג) שם הוא קדוש מאי
אזלינן בתר: יג] חיישינן
יש תמורה עושה תמורה אמרו משום ר"מ אילו היה תמורה לא היה קרב
שנים כאחד וזוג עשירי לא היה רק אחד
ג)
למנינו רב מארי: (ד) שם
למנין שלו: יד] אחד
ויפטרו כולן במנין הראוי דההוא חד בתרא
למ"ד למנין שלו וכו'
העשר: טו] ועל ידי כן:
קרא לתשיעי עשירי ולעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי אין אחד עשר מקודש
דלעשירי קא קרי: (ה) רש"י
חזיא להכא ולהכא: למנין בהמות. דלא אזלינן
טז] אחד השנים שיצאו
זה הכלל כל שלא נעקר שם עשירי ממנו אין אחד עשר מקודש:
ד"ה זכאי וכו' בר סחורה
כאחד דמספקא לן: יז] או
ד)
ג
אחר פיו שאומר אחד שנים אלא אחר
דשני ליה: (ו) ד"ה למנין
לא אפילו למ"ד בגמרא
גמ' אמר ר' יוחנן מנאן זוגות זוגות קינטרן קינטרן עשירי למנינו הוא
בהמות שהוציא וכיון שהוציא חמש זוגות
ד
ה]
הבהמות כו' בתר מנינו הס"ד
עשירי למנין בהמות:
שהן עשרה בהמות הוי חד מינייהו קדוש
אח"כ מ"ה לט' ט' קא קרי
יח] דמה שיצאו כאחת שנים
קדוש (ג) למנינו מאי רב מארי אמר הלמנין שלו הוא קדוש רב כהנא אמר
❖
ה)
ליה ולעשירי:
ואינך כולן דהוציא לאחר כן במאי ליפטרי
ומנאן: יט] עשירי ספק אחד
למנין בהמות הוא קדוש תנן יצאו שנים כאחת מונה אותן שנים שנים
ו]
עשר והוו מקולקלים וירעו
הא לא הוי מנין הראוי: זכאי אימיה דרב
עד שיסתאבו ויביא בדמי
מנאן אחד תשיעי ועשירי מקולקלין בשלמא למאן דאמר למנין שלו הוא
הונא בר סחורה (ה) דאשנייה ליה לרבא
היפה שבהם שלמים ויאכלו
מוסף רש"י
כשמעתיה. כלומר זכתה אמו של רב הונא
קדוש משום הכי הוו תשיעי ועשירי מקולקלין (ד) ז] ולעשירי קא קרי ליה
במומן לבעלים ובקונטרס
בר סחורה שילדה בן כמותו שידע לתרץ
והעשירי מעשר והאחד
פירש בע"א הס"ד ותיבות
❖
תשיעי ולאחד עשר עשירי אלא למאן דאמר למנין בהמות הוא קדוש
עשר קרב שלמים. ומה בין
קדוש ליקרב שייך לע"ב:
לרבא שמועתו בתוך הדרשא ותרצה לו
שלמים למעשר, שהשלמים
לתשיעי תשיעי קא קרי ליה ולעשירי עשירי קא קרי ליה אמר לך רבי
בשיטת שמועתו דהאו) דקאמר לעיל [נט:] מנין
טעונין סמיכה ונסכים ותנופת
הראוי פוטר והכי קא מתרץ רב הונא הכא
יוחנן כי אמינא אנא היכי דאיכוין ח] לאפוקי זוגות זוגות היכא דנפק ממילא
חזה ושוק ונפדין במומן
רבינו גרשום (המשך)
דהא חד חזי להכא וחזי להכא: מתני'
ותמורתן קריבה מה שאין כן
❖
לא תא שמע מנאן למפרע עשירי שבמנין הוא קדוש בשלמא למאן דאמר
ו
במעשר (ערובין נ.).
תשיעי ועשירי מקולקלין. כלומר אותו שקרא
כך נאכלין כולן לישראל:
מנאן זוגות זוגות. וכשהגיע
למנין בהמות הוא קדוש שפיר אלא למ"ד למנין שלו הוא קדוש עשירי חד
הוא תשיעי דהיינו עשירי ואותו שקרא
לזוג י' נטל ב' למעשר:
הוא עשירי דהיינו אחד עשר עומדים
קרי ליה אמר רבא הואיל ואיתיה במנינא פרסאה דקרו לעשרה חד:
קינטרין שמונה מאה ונוטל
רבינו גרשום
לקלקלה שהוא סבור על התשיעי שהוא
י' ממאה: למנין שלו הוא
חולין ועל העשירי שהוא מעשר ואם עשה כן ולא נמלך בב"ד הרי הן ז) מקולקלין כדקתני סיפא קרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי העשירי מעשר ואחד
והשאר פטורין. מלצרפן
קדוש. כמו שהוא מונן:
אע"ג דהכניסן כולן לדיר:
למנין בהמות כדאמרן: אלא
עשר קרב שלמים. פ"א הויין מקולקלין דלא חל עליהן קדושה ליקרב אלא נאכלין במומן דאע"ג דבעלמא אם קרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי העשירי קרב
בריגלא. בשבת שלפני
למאן דאמר למנין בהמות
מעשר והאחד עשר קרב שלמים כדלקמן הני מילי היכא דלא טעה אלא מתשיעי ואילך אבל הכא ח) כל המנין י] למעלה מתשיעי דקרא לשמיני שביעי ולשביעי ששי
הרגל שדורשין בו. דהאי
קדוש אמאי מקולקלין א"כ
או לתשיעי שמיני לא הוו עשירי ואחד עשר קדושים ליקרב הואיל וטעה כל כך והא דקתני יצאו שנים כאחת לא מיירי מתשיעי ועשירי דהא מתשיעי ואילך
חד דנשתייר בדיר הי"ט
הוה ליה כאילו קרא
קמפרש רבא דינא בגמרא [ע"ב] אלא הכא מיירי כגון דטעה בחשבון מתשיעי יא] ולמעלה כגון שיצאו שנים בשמיני וקראן שמיני אי נמי יצאו שנים בשביעי וקראן
חזי להשלים להכא ולהכא
לודאי תשיעי תשיעי ולודאי
ט)
ואמרינן דספק מנין הראוי
עשירי עשירי: אמר לך ר'
שביעי והא דקתני לקמן מנאן למפרע העשירי קדוש ההוא כדמפרש טעמא דמייתי לה במנינא דפרסאי דקרו לעשרה חדא. ואית דמפרשי משום הכי מקולקלין
פטורין. ולישני ליה. אפילו
יוחנן. ומתרץ אליבא דרב
דמיירי כגון דנתכוין למנותן אחד ובמס' נזירות בפ' ב"ש (דף לב.) אמרינן גבי מעשר טעותו ולא כוונתו ולא נהירא משום דא"כ אפי' קרא לתשיעי עשירי י) נמי
בדיר של פתח אחד וכגון
כהנא דכי אמינא למנין
ליהוי מקולקל בלא יצאו שנים כאחת ועוד למאן דפליג התם דאמר טעותו ואפי' כוונתו מאי איכא למימר. ובנמוקי ר' כ) מצאתי דמקולקלין היינו דקדושה חלה
דמנה ט' וכי מטא י'
בהמות קדוש היכא דאיכוון
עליהן ל) ומספקא ליה אמאי נקט לשון מקולקלין והכי נהירא טפי ואיכא למימר דפרושי קמפרש במשנה עצמה מ"ט מקולקלין משום דקרא לתשיעי עשירי וכו':
קרא ההוא י' חד מרישא
לאפוקינהו כולהו זוגות
קרב שלמים. בגמ' [ע"ב] מפיק מקרא: וכי יש תמורה. דאחד עשר שקראו עשירי היינו תמורת מעשר ובמס' תמורה (יג.) גמרינן דאין תמורה עושה תמורה
ומני עד עשרה דהשתא
זוגות או קינטרין אבל הכא
נפקו בין ט' ראשון בין
במתני' דנפק ממילא דקתני
משום דכתיב תמורתו [ויקרא כז] ולא תמורת תמורתו: אילו היה תמורה. אותו אחד עשר לא היה קרב דתמורת מעשר אינה קריבה כדגמרינן במס' תמורה (ה:) מ)[מעשר
ט' אחרון במנין הראוי:
יצאו שנים כאחד מעצמו
העברה העברה מבכור ובבכור דרשינן הם קריבין ואין תמורתו קריבה] אלא ודאי מדקרב שלמים הקדש ראשון חשבינן ליה ולכך עושה תמורה כדין שלמים
קסבר. רב הונא משום הכי
לא קדוש למנין בהמה אלא
אחרים: ממנו. מן הי' עצמו: גמ' קונטרין. למאות שמנה כל מאה ומאה ביחד: למנין שלו הוא קדוש. מנין י' שהוא מונה שלאחר שמנה ט' מאות הוי הק' עשירית
ליכא לתרוצא הכי משום
למנין שלו: מנאן למפרע.
קודש: למנין הבהמות. דלא אזלינן בתר מנין שלו אלא כשמנה ה' זוגות בהמות שהן י' בהמות הוי מיד יב] מעשר בתר מנינו: (ו) ולי' י' קא קרי ליה. האי קא
דהוי עשירי שקראו אחד
שלראשון קרא י' לשני
לא כלום עבד דעשירי
ט' עד א': הואיל דאיתיה
נ)
יג]
קרי ליה לאו דוקא אלא כלומר אמאי מקולקלים הא אמרת דט' למנין בהמות הוי ט' וי' הוי עשירי דלא חיישינן למנין שלו וכיון דלא חיישינן אחד עשר
מאליו קדוש למעשר אפילו
במנינא פרסא. דלעשרה
שהוא קורא עשירי ועשירי שהוא קורא תשיעי אמאי מקולקלין ליהוי אחד יד] עשר שלמים ועשירי מעשר: היכא דנפק ממילא לא. אמרינן למנין בהמות
שלא קראו עשירי והנך ט'
קרו חד הוי האי חד כמו
קדוש אלא בתר מנין שלו נמי אזלינן: מנאן למפרע. שהראשון שיצא קרא עשרה והב' תשעה והג' שמנה וכן כולם עד אחד העשר שבמנין שקרא אחד הוי קדוש:
דמשתיירו לית בהו מנין
עשירי למנין שלו וקדוש
רש"י כת"י
א) שלשתן מקודשות ולא
הראוי וצריכי לאיצטרופי
וכל
קא מיירי בנתערבו: הט'
לגורן אחד אבל בב' פתחים
והתניא וכו' והשאר פטורים. ואת אמרת מצטרפין לגורן אחר: ברגלא. בשבת ששואלין הלכות הרגל ל' יום לפני הרגל: להכא ולהכא. ומפטרי האחרים
נאכל במומו. כשיפול בו
דט' נפקי מהכא וט' מהכא
במנין הראוי: וכי מטי עשרה. ובעי למקריי' י' קרייה חד כמרישא והתחיל למנות א"ב ג"ד והוי אחרון שהוא י"ט עשירי למנין אחרון ונפטרו בי' וט' ג"כ נפטרו
מום הואיל וקראו שם
וא' נשתייר ודאי ראוי
במנין הראוי ול"ל לאוקמא בב' פתחים: קסבר מאליו קדוש. אע"ג דקרייה חד והט' ס) אחרונים לא הוו להו שום פטור הלכך אוקמוה בב' פתחים: ולשני ליה כגון שמנאן
מעשר ומעשר גמור לא הוי
להשלים הכא והכא: ולישני
זוגות. כשיצאו ב' קרנהו חד ולד' קרנהו תרי וכי מטי לט' נפקי י"ח והט' ס) יצא בעשירי הלכך כולן פטורים דכל זוג וזוג איכא חד דמפטר בי' אחרון וחד דלא מפטר
להקרבה דהא תשיעי הוא
ליה. בחד פתח וכגון דמנאן
וכיון דאין יודעין איזה ט' חייבין כולן פטורין כדקתני מתני' [נח:] קפץ אחד מן המנויין לתוכן כולן פטורין: קסבר י' למנין בהמות קדוש. דמן ה' זוגות ראשונים הוי ה'
אלא נאכל במומו: והי'
זוגות זוגות שנים באחד
מעשר. וחזי להקרבה אע"ג
עד שהגיע לט' הוו להו
האחרון קדוש ואע"ג דהוא קרייה ה' ותו לא מפטרי ט' אחרונים והט' הוי חייבים ודאי: אמיה דרב הונא. זכתה לבן חכם כמותו: דשני ליה שמעתא. לרביה:
כשמעתיה ברגלא. שעלתה בידו תירוץ ההלכה לפני רבו כשמעתא דרביה דמנין הראוי וי' קדוש מאליו ברגלא שהיו העם מרובין ויצא טבעו: מתני' יצאו ב' כא'. זה
דקראו ט' די' ודאי מאליו
י"ח והוציא האחד שנשתייר
הוא קדוש: ואחד עשר קרב
וקראו עשירי לפטור הללו
אצל זה ברוחב הפתח מונה אותם ב' ב' כאלו יצאו זה אחר זה: ט' ועשירי מקולקלין. יצאו ב' בו' או בז' ומנה לשניהם כא' נמצא שהט' לחשבונו הוא עשירי לבהמות
שלמים. דמאחר דקדש י'
ט' והללו ט': קסבר. רב
והי' הוא י"א ומש"ה הוו מקולקלין מלהקריב וירעו ולא דמי לקרא לי' ט' ולי"א י' הי' מעשר וי"א קרב שלמים דהתם נפיק א' א' וכי מטא ט' קרייה עשירי וי' קריי'
ודאי הוי האיך שלמים ועוד
הונא: עשירי למנין בהמות
תשיעי וי"א עשירי מבריר לכ"ע שהט' ט' והי' י' ואיהו הוא דשוגה ע) וטעה הלכך קדוש העשירי במעשר גמור ושלפניו ושלאחריו קדושים מגזרת מלך כר"מ לקמן אבל
הוא קדוש. ולא לחשבון
מש"ה קדיש האי י"א דכיון
הכא דיצאו ב' בתחלה ביחד דדמו כא' ולא מבריר עשירי הלכך לאו מעשר גמור הוא מאליו וכדאמרינן פ)איהו נמי לא הוי הלכך מקולקלין. ואית דאמרי להכי לא הוו קדושים
דנעקר שם י' מי' ונקרא ט'
המונה כלומר דלא אזלינן
גמורים עשירי מעשר וי"א שלמים משום דמתכוין הוא דלא טעה ואמרינן במס' נזיר בפ' (ב"ש) ב"ש אומרים הקדש טעות הקדש [לב.] גבי מעשר טעותו ולא כוונתו וטעות
וי"א נקרא י' מש"ה תפיס
בתר מנין דידיה דמונן זוגות
הוא חדא דר"נ אמרה ואיתותב ועוד דשמעתא וסוגיא דהכא בגמ' לא מתוקמא בהכי שפיר: וכי יש תמורה עושה תמורה. סבר ר"י דהאי י"א הוי תמורה דהאי י'
בו קדושת שלמים מאחר
זוגות אלא כיון דנפקו ה'
כ"דצ) זה יהיה תחת י' דמי ואין תמורה עושה תמורה דכתיב והיה הוא ותמורתו [ויקרא כז] ולא תמורה דתמורתו בפרק קמא דתמורה [ה:]: אמרו משום ר"מ. אינה תמורה שאם
שקדש עשירי ודאי ועושה
זוגות הרי י' בהמות והוי
חד מנייהו קדוש ואידך
תמורה שאם המיר בהמה
היה תמורה לא היה קרב דתמורת מעשר אינה קריבה במס' תמורה בס"פ אלו קדשים [כא.] דכתיב לא תפדה כי קודש הם [ויקרא כז] הם מוקדשים ולא תמורתן ובבכור כתיב וילפי'
[מעשר] מינה: [גמ'] זוגות זוגות. לב' מנה א': קנטריס. שהיה מונה עד מאה וקורא אחד וקורא ב' וכן עד אלף: למנין שלו. לזוגות זוגות קדושים ב' המעשרים ולקנטריס קדושים
אחרת באותו אחד עשר
ד' זוגות לית להו מנין
הוי נתפס בתמורה: וכי
הראוי ולא ליפטרו הלכך
מאה העשיריי': למנין בהמות. זוגות זוגות קדוש אחרון שבזוג א"כ ולקנטריס קדושים אותם היוצאים בפתח עשיריים כגון בכל ק' וק' קדושים י' ואם ניכרים הרי טוב ואם
יש תמורה עושה תמורה.
ליכא לשנויי הכי: זכאי
לאו ירעו כולן: בשלמא למ"ד למנין שלו. חלה הקדושה מש"ה חלה קדושה קצת על הי"א שקרא י' וב' מקולקלים דלי' קרי ט' ולי"א י' ול"ד היכא דנפיק זא"ז וכי מטא
כלומר האי י"א גופיה
אימיה דרב הונא בר סחורה.
ט' קרי ליה עשירי וכי מטי י' קרייה ט' וכי מטא לי"א קרייה י' דהתם מבריר י' שהוא י' גמור וקדוש קדושה ליקרב: אלא למאן דאמר למנין בהמות קדוש. ובתר
הוי תמורת מעשר כדקאמר
דאע"ג דלא הוה חכם כ"כ
מנינא דידיה לא אזלינן מידי ביצא זוגות זוגות אמאי מקולקלין להויא (לבהמות עשירי גמור וכו')
בגמ' טעות מעשר תמורה
ותריץ לו הברייתא לרבא
הוי (או תמורה) והיאך
בריגלא לפני רבים וכיון
עושה תמורה והלא אין ממירין וחוזרין וממירין: אמרי משום ר' מאיר אילו היה תמורה לא היה קרב. כלומר ודאי דאין תמורה
כשתירצה לו כשמעתיה דרבא דאמר מנין הראוי פוטר: מנאן אחד. לאותן שנים התשיעי והעשירי מקולקלין דתשיעי הוי עשירי
עושה תמורה והכא האי אחד עשר לאו תמורה היא דלא הויא כשאר תמורה אלא שם מעשר איקרי עליה ולהכי קרבה אבל אי
ועשירי הוי אחד עשר ושלמים ומעשר מעורבין זה בזה ואין נאכלין במומן דשלמים אית מנייהו חזה ושוק לכהנים ומעשר
הויא תמורת הגוף של מעשר כדרך שאר תמורות לא הות קרבה דהא גרסינן בפרק ראשון של מסכת תמורה תנו רבנן לא יבקר כו'
אין ממנו חזה ושוק לכהנים אלא אימורין למזבח ואי יהיב מיניה חזה ושוק לכהנים קא מייתי קדשים לבית הפסול דשמא
עד רבי אומר למה יצא מעשר מעתה לדונו בתמורת שמו ובתמורת גופו לומר לך תמורת שמו קרבה תמורת גופו לא קרבה. והאי
כהנים לא היו מנויין לאוכלו מפני שיש להן קדשים אחרים ומשיירין אותו חוץ לזמנו ונמצאו באין לבית הפסול דהא חזה
אחד עשר תמורת שמו היא ולהכי קרבה ולהכי עושה תמורה דליתה כשאר תמורה דשאר תמורה תמורת הגוף הויא:
ושוק דמעשר ודאי מותר לישראל הלכך לית להו תקנה אלא שניהם ירעו עד שיסתאבו ויפדה האחד של שלמים במעות ואחר
א) שייך למתני'