ס:
מעשר בהמה פרק תשיעי בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד
וכל מעשר בקר וצאן. משמע בין שקראו הוא עשירי בין שהיה עשירי למנין ולא
י] שישתוק בתשיעי ח)(אלא שלא קראו עשירי לה). יש לפרש בשני
נה א מיי' פ"ח מהל' בכורות
א) [קדושין נא. עירובין נ.],
קראו עשירי: שמיני ושנים עשר. אם קראם עשירי: מה הוא. העשירי גמור
ב) גי' צ"ק והתניא כלל אמר
הלכה א סמג עשין ריב:
ענינים לאו דוקא שישתוק בתשיעי אלא שלא קראו עשירי
אינו מקודש אלא בסמוך לו שאין לך סמוך בו יותר מגופו: אף טעותו. מה
נו ב מיי' שם הלכה ד
רבי כו', ג) [זבחים עה: וש"נ],
(טוש"ע שם): ואפילו קראו תשיעי דאם קראו עשירי אין אחד עשר קדוש דשתי טעיות
ד) בעינא כהוא עצמו וטעמא
שהוא טעה וקרא עשירי אינו מקודש אא"כ שטעה באותו שסמוך למעשר גמור
ג [מיי' שם]:
דר"א הוי והד"א כצ"ל צ"ק,
אין קדושין כאחד דטעות מיוחדת בעינן כהוא עצמו ועוד יש לפרש
כגון תשיעי ואחד עשר שהן סמוכין לו זה מלפניו וזה מלאחריו: מיוחד. שהעשירי
נז ד מיי' שם הלכה יב:
ה) [מכאן שייך עוד לע"א],
דאם קראו לתשיעי תשיעי תו לא הוי
אינו אלא אחד: אף טעותו מיוחדת. שאם
נח ה מיי' פ"ו מהל'
ו) ע"כ שייך לע"א, ז) נראה
❖
טעה בתשיעי ובאחד עשר לא היו שנים
דצ"ל דמנכר ולאו, ח) צ"ק מ"ז,
פסוה"מ הלכה יב:
טעות כשקרא לעשירי תשיעי וכאילו
קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד
❖
ט) צ"ל דקרא,
מקודשין אלא אחד מהם והיכי אמרת
קראו עשירי דמי ואין אחד עשר
עשר עשירי : ת"ר מנין שאם קרא לתשיעי
א] א
דכולהו מקודשים: עד שישתוק בתשיעי.
מקודש דלא חשיב כאילו נעקרה
יא]
שיטה מקובצת
עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי
שאילו קראו עשירי לא ליהוי אחד עשר
תורה אור השלם
שם עשירי ממנו והשתא הוי שישתוק
קדוש משום דשני טעיות של מעשר אחד
ששלשתן מקודשין ת"ל 1 וכל מעשר בקר
א] עשירי כו' ת"ר: ב] קדוש
דוקא שלא ידבר כלל ומתרצא בהכי
ד)
1. וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן
אינן קדושים דטעותו מיוחדת כהוא עצמו:
תשיעי תשיעי: ג] מ"ט
וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי
תרווייהו עשירי קא קרי להו
כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט
קושיא אחת לקמן בשמעתין דקאמר
וטעמא דרבי אלעזר הכי הוי משום דסבר
יצאו: ד] דכל בבת: ה] תיבת
הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַיְיָ:
יהיה קדש (א) יכול שאני מרבה אף שמיני
❖
לה כר' יהודה דאמר במתני' טעות וכו'
הב"ע דקדים חד מינייהו ואפיק
זמן נמחק: ו] לרישיה וקראן
ויקרא כז לב
דקאמר [ע"א] וכיישתמורהעושהתמורהור"ש
ושנים עשר אמרת הואיל והוא קדוש וטעותו
אחד: ז] בהמות טובא לא
לרישיה וקרא אחד עשר ומקשי עלה
אבוה דר' אלעזר אמר בפ' ראשון דתמורה
דאמרינן: ח] קדוש והלא
מתקדשת מה הוא אינו מקודש אלא בסמוך
כמאן דלא כרבי דאי כרבי הא אמר
נעקר אמר רבא: ט] חדא
הגהות הב"ח
(דף ט.) דאין ממירין וחוזרין וממירין
אחד עשר לא הוי עקירה והשתא
יקרבו אות י' נמחק: י] מה"ד
אף טעותו אינה מתקדשת אלא בסמוך
דלאחר שהמירו על הבהמה פעם אחת
(א) גמ' העשירי יהיה קדש
לעולם אין אחד עשר קדוש
לוקמה יב] ט) דקרוי תשיעי לההוא
אינה תופסת עוד תמורה פעם אחרת
והתניא מה הוא מיוחד אף טעותו מיוחדת
לרבות את כולן יכול שאני
ליקרב עד שישתוק יש
והכא נמי אין שתי טעיות למעשר: בתשיעי.
דאפקיה לרישיה דלדברי הכל הויא
מרבה וכו' והוא קדוש וטעותו
לפרש בשני ענינים דמצינו
תאני תנא קמיה דר' יוחנן הא מני ר' אלעזר
מתקדשת: (ב) שם קא משמע
כשהיה תשיעי ראוי לצאת: עשירי וחולין.
לפרש לאו: יא] חשיב עשירי
עקירה ולפי פירוש זה ניחא דלא הוי
❖
לן דכל בבת:
כאילו: יב] לוקמה כגון
ב"ר שמעון היא דתניא ר' אלעזר ב"ר שמעון
דאחד מהן הוי תשיעי ואחד מעשר אע"ג
עקירה כדפרי' וללשון ראשון
דקרייה: יג] שפי' דלהכי:
דקראו תשיעי: מעורבין. ואין נאכלין אלא
אומר לעולם אין אחד עשר קדוש עד שישתוק
יד] למיתני דהא ודאי הוי
שפירשתי יג] להכי לא מוקי ליה דלקרייה
במומן והגוזז והעובד אחד מהן אינו סופג
עקירה אבל בי"א אצטריך
מוסף רש"י
בתשיעי ויקרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר
תשיעי דלא איצטריך למיתני הא
יד]
את הארבעים דשמא חולין הוא: עשירי
כו' דזימנין דלא הוי:
❖
עשירי ואחד עשר
עשירי סבר לה כרבי יהודה דאמר טעות
טו] מה"ד יצאו שנים:
ואחד עשר מעורבין. כלומר מעשר גמור
דודאי הוי עקירה אבל הא איצטריך
מעורבין זה בזה. אחד מהן
ואחד עשר קדוש הויין מעורבין ביחד
לאשמועינן משום דזמנין לא הוי עקירה
מעשר תמורה הוי וסבר לה כאבוה דאמר
מעשר גמור אבל אינו ידוע
ומשום דאחד עשר שהוא קדוש קרב שלמים
איזה הוא, והשני שם שלמים
לרבי היכא דאית ליה בהמות טובא:
רבינו גרשום
אין מימר חוזר ומימר אמר רבא יצאו שנים
ב
לכך יקרבו שניהם ויאכלו כחומר קודש
עליו כדין אחד עשר שקרא
שנים
בעשירי כו'. לעיל פ"ב
טו]
עשירי, אחר שטעה וקרא
בתשיעי קראן תשיעי עשירי וחולין מעורבין
וכל מעשר. לרבות כל
שבהן דטעונין שתי מתנות והרמת חזה ושוק
לעשירי תשיעי, דקי"ל שהוא
שקרא עליו שם מעשר: אף
(יז: ושם ד"ה אפשר)
כמו שלמים: הא תו למה לי. כיון דאשמעינן
זה בזה עשירי מאליו קדוש לתשיעי תשיעי
ב]
שלמים, האי נמי הוי שלמים,
שמיני ושנים עשר שאם
פירשתי דמצי סבר אי אפשר לצמצם:
דיצאו שניהם בתשיעי וקראן עשירי ממילא
שהרי אחד עשר זה אף הוא
קרא לשמיני מעשר ולשנים
והא קא קרי ליה קראן עשירי עשירי ותשיעי
ידענא דכי ההיא דינא איכא ביצאו שניהם
אחר קריאת תשיעי נקרא
עשר: וטעותו מקדשת. כגון
מעורבין זה בזה מ"ט ג] עשירי קא קרי להו לתרוייהו יצאו שנים בעשירי וקראן
בעשירי: בב"א. דקרא שם עשירי לעשירי
עשירי, והרי הן מעורבין וירעו
כשקרא לתשיעי עשירי או
א)ג
עד שיסתאבו ויביא בהמת
לאחד עשר עשירי: מה
ולאחד עשר בב"א אע"ג דלא נעקרה דהא
עשירי עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה קראן אחד עשר עשירי וחולין מעורבין
חולין ויאמר כל מקום שהן
הוא אינו מקודש אלא
לעשירי נמי קרא עשירי: לאיתויי יצא
שלמים יהא מחולל על בהמה
בסמוך. כלומר העשירי
זה בזה הא תו למה לי היינו הך הא קמ"ל דכל (ב) ד] בת אחת תרווייהו קא
עשירי ולא דבר. דלא חשיבא עקירה בהך
זו ויקרב זו שלמים והשנים
עצמו כשקורא אותו עשירי
קדשי ואע"ג דלא נעקר שם עשירי הימנו יתיב רב כהנא וקאמר ליה להא
שתיקה אא"כ עקרו בפירוש וקראו תשיעי:
נאכלין לבעליהם, ששניהם
אין לך סמוך יותר מעצמו:
ספק מעשר ומעשר בהמה
אף טעותו אינה מתקדש'
דאי לא תימא הכי. דבב"א קדוש. ולרב
שמעתא אמר ליה רב אשי לרב כהנא והלא לא נעקר שם עשירי הימנו ותנן זה
נאכל במומו לבעלים (קדושין
אלא בסמוך לו לאפוקי
❖
אשי דקפריך לרב כהנא והלא לא נעקר
נא.).
שמיני ושנים עשר: אף
הכלל כל ה] זמן שלא נעקר שם עשירי הימנו אין אחד עשר מקודש הני מילי
וכו' לא הוה שמיע ליה מה דתריצנא לעיל
טעותו מיוחדת. כלומר
הא קמ"ל דבב"א כו': הכא במאי עסקינן.
בזה אחר זה אבל בבת אחת תרוייהו קא קדשי בזה אחר זה בהדיא קתני לה
שאינו מקדש אלא אחת או
תשיעי או אחד עשר ומותיב
דקתני עשירי ואחד עשר מעורבין דחשבינן
רבינו גרשום (המשך)
קרא לתשיעי עשירי ולעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי אין אחד עשר מקודש
למתני' דקתני שלשתן
ליה לאחד עשר מקודש אע"ג דקרא לעשירי
זה הכלל לאיתויי מאי לאו לאיתויי בבת אחת לא לאיתויי יצא עשירי ולא דבר
מקודשין דהיינו ב' טעיות:
אחת וקראו עשירי תרווייהו
עשירי כגון דקדים כו': וקרייה אחד עשר.
הא מני. דבעי טעותו
קדשי והוו חד קרב שלמים
דהא לא נעקר שם עשירי הימנו דאי לא תימא הכי הא דתניא יצאו שנים
דהשתא נעקר שם עשירי ממנו שלא קראו
מיוחדת ר' אלעזר בר'
אע"ג דלא נעקר שם עשירי
עשירי אלא אחד עשר ולהכי אע"ג דהדר
שמעון דתניא לעולם כו':
מעשירי דקראו עשירי: הני
בעשירי ולא קדם אחד מהן את חבירו וקראן עשירי עשירי ואחד עשר מעורבין
עד שישתוק בתשיעי. שלא
מילי. דבעינן דליתעקר שם
קרא אתרוייהו עשירי קדוש האחד עשר
זה בזה והלא לא נעקר שם עשירי הימנו אלא לאו משום דאמרינן כל בבת
יקרא לו שם עשירי ויקרא
עשירי ממנו לכי נפקי בזה
אבל היכא דמתחלה קרינהו עשירי אע"ג
לי' ט' ולי"א י' דליכא
אחר זה דכיון דקרא לעשירי
אחת תרוייהו קא קדשי אי משום הא לא איריא הכא במאי עסקינן דקדים חד
דבבת אחת לא הוי אחד עשר קדוש. ולהכי
אלא טעות אחד דאחד עשר
ודאי עשירי לא קדש אחד
מוקמינן כגון דקרייה אחד עשר דאי קרייה
עשירי: י' תשיעי לא הוי
עשר: אבל בב"א. כי נפקי
מינייהו דואפיק לרישיה ו] וקרייה אחד עשר והדר איערוב ונפוק בהדדי וקרינהו
טעות משום דעשירי מאליו
בחדא וקראו עשירי תרוייהו
תשיעי לא איצטריך למיתני דהא ודאי עקירה
עשירי דהא נעקר שם עשירי הימנו והא לא קדם קתני מאי לא קדם דהדר
הוי קדוש וא"ת הם הכי
קדש: לאו לאתויי בב"א.
הוי אבל באחד עשר פליג רבי ואמר דלא
נמי לימא שאם שתק בי"א
דלא קדש נמי י"א: לא
איערוב וכמאן דלא כרבי דאי רבי האמר אחד עשר לא הוי עקירה אפי' תימא
הוי עקירה כדלקמן ואיצטריך לאשמועינן
ולא קראו י' לט' קראו
לאיתויי יצא עשירי לבדו
דהוי עקירה: וכמאן. מתרצינן דמה שקורא
י' ההוא ט' ליהוי קדוש
ולא דיבר. שלא קראו י'
רבי כי אמר רבי היכא דאית ליה בהמות טובא ז] דאמרי' חד עישורא קאמר הכא
אחד עשר חשיבא עקירה: דאית ליה בהמות
הואיל והוי טעות מיוחדת
ואח"כ יצא אחד עשר וקראו
דלית ליה בהמות טפי מאי רבי דתניא קרא לעשירי אחד עשר ולאחד עשר
הא לא קשיא בדין הוא
עשירי ואינו מקודש אחד
טובא. לעשר דהשתא כי מנה עשרה ראשונים
די"א הוי קדוש הואיל וכבר
עשר דהא לא (נפקי) [נפיק]
עשירי אין אחד עשר קדוש דברי רבי ר' יוסי בר' יהודה אומר אחד עשר קדוש
וקרא העשירי אחד עשר איכא למימר
קדש עשירי גופיה הוה
שם העשירי ממנו דעשירי
דבהכי לא נעקר שם עשירי ממנו דמאי
ליה האי י"א תמורת שמו
מאליו הוא קדוש אבל בב"א
ב) כלל אמר רבי כל זמן שלא נעקר שם עשירי הימנו אין אחד עשר קדוש ח] אמר
אחד עשר דקאמר חד עישורא קאמר כלו'
של מעשר ואיתפיס הוא
תרוייהו קדשי: דאי לא
רבא הכא במאי עסקינן כגון דאית ליה בהמות טובא דאמרינן חד עישורא קאמר
בקדושה אבל ט' דאכתי לא
תימא הכי דתנן וכו'. דקדים
זה עישור ראשון: אבל היכא דל"ל בהמות
קדש ליה מעשר גופיה היכי
חד מנייהו ואפקיה לרישיה
יותר. מאחד עשר או י"ב או י"ג או י"ד
יצאו שנים בעשירי תנא חדא ירעו ותנא חדא יקריבו ותניא אידך ימותו לא
ט]
ליתפסיה לתשיעי לקדושי
וקרייה אחד עשר. קמי
או ט"ו ליכא למימר הכי שאין מנהגו של
קשיא הא דתנא ירעו רבנן היא דאמרי ג) ה אין מביאין קדשים לבית הפסול
הואיל ואיהו גופיה אכתי
דליקרא עשירי דהא נעקר
עולם לומר זה עישור אחד אלא אם כן
לא הוי קדוש להכי נקט
שם עשירי מעשירי: והדר
והא
י"א ולא נקט ט': וסבר
איערוב ובשעת יציאתם
יודע שיהו לו עישוריות הרבה הלכך
לה ר' אלעזר כאבוה ר"ש
ממש לא קדם אחד את
אמרינן דאחד עשר ממש קאמר ועקר שם עשירי ממנו: יצאו שנים בעשירי. היינו כגון אמר מר ואשמעתא דרבא קמהדר דקאמר לעיל יצאו שנים
דאמר בתמורה אין מימר
חברו: וכמאן. קא חשיב האי
בעשירי קראן עשירי עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה והשתא קא פריש תנא חדא דהנהו שנים שמעורבין ירעו עד שיסתאבו ותניא אידך כו':
חוזר ומימר דלאחר שהמיר
עקירה היכא דקראו אחד
רש"י כת"י
אין
בבהמת קדשים בהמה של
עשר דלא כרבי: היכא דאית
חולין אינו חוזר ומימר
ליה בהמות טובא. לעשורי
עשירי לבהמות עשירי גמורים והי"א חולין: ה) דלט' ט' קרי ליה. כלומר כל מה דקרי ליה לט' אפילו קראו י' ט' הוי ולעשירי עשירי הוו: היכא דאכוון לאפקינהו הכי חשיב
בהמה אחרת של חולין
דודאי כי קרי לעשירי אחד
מנין: למפרע שקרא לא' י' ולב' ט' וכן עד עשרה ונמצא שקרא לי' א' ו): אלא בסמוך. כלומר העשירי עצמו סמוך אצל גופו אלא בסמוך סמוך לי' דהיינו ט' וי"א: אף
באותה בהמה של קדשים:
עשר לאו אחד עשר ממש
טעותו מיוחדת. שאין ב' קדושים ע"י טעות ואת אמרת ט' וי"א קדושים: עד שישתוק בט'. שלא ידבר כלל שאם קרא ט' תו לא הוי טעות אם קרא לי' ט' אלא כמאן
והכא נמי ט' וי"א אין
הוא דקאמר אלא עשירי
דקרייה י' ותו לא מקדיש י"א בי' דתרי זמני ט' הוי טעותא ז)לאו מידי הוא וכ"ש אי קרא לט' ט' ולי' י"א קדוש דהא לא נעקר שם י' מנייהו כדאמרינן ואי קרייה לט' י'
ממירין בי' ומסתברא דהך
הוא דקרי ליה: וחד עישורא
הוי קדוש ט' ותו לא מקדיש י"א: דסבר לה כר"י דאמר. במתני' טעות מעשר תמורה וכיון דעבדיה י' לט' תו לא עביד י"א תמורה: דסבר לה כר"ש אבוה דאמר.
מילתא אליבא דר' יוחנן
קאמר. כלומר הרי כבר
במסכת תמורה אין ממיר וחוזר וממיר באותה בהמה עצמה בפ"ק דתמורה [ט.] אמרה ר"י אליבא דר"ש ותניא כותיה: י' וחולין מעורבין. דחד הוי חולין דט' הוא
היא דאמר התם כשם שאין
מניתי אחד עשרון וכבר
ממירין שנים באחד כך אין
הפרשתי מעשר אחד מן
וט' קרינן ליה ואידך הוי י' גמור: עשירי מאליו קדוש. ולא ידעינן אי חולין אי מעשר הלכך ירעו והגוזז והעובד בהם אינו לוקה דאימור בשל חולין עבד: קראן י' י' וט'
ממירין וחוזרין וממירין:
המעשרות שיש לי להפריש:
מעורבין. ובב' יש קדושה אחת דחד הוי ט' וקריי' י' (וקדוש י') (אבל) [ונאכל] במומו כדרבינן לעיל מוכל מעשר והי' מעשר גמור ומדלא ידעינן הי מנייהו מעשר ירעו והגוזז
עשירי וחולין מעורבין זה
היכא דלית ליה בהמות
והעובד בהם לוקה דשניהם קדושים (וכו'): י' וי"א מעורבין. וב' קדושים דהא לי"א קרא י' ואע"ג דלא נעקר שם י' ממנו קדוש י"א הואיל ובב"א נקראו ולקמן פליגי איכא מ"ד
בזה. ושניהם יאכלו במומן
טובא אלא או [תשעה] עשר
יקרבו ואמ"ד ירעו ואמ"ד ימותו: י' וחולין מעורבין. די' קדוש ממילא וי"א י"א קרייה: הא. יצאו ב' בי' תו ל"ל היינו רישא יצאו ב' בט' וקראן ט' י' וחולין מעורבין הוי כיצאו שניהם
לבעלים ולהכי קאמר עשירי
או ט"ו ודאי כי קרי לי' אחד
בי' וקרא י"א: והיכא דקרא י' הוי נמי כיצאו ב' בי' וקראן עשירי דהא דין רישא לסיפא דמי בתרוייהו נפק חד חולין וחד י': הא קמ"ל. סיפא: דכל (בת אחת:)
וחולין מעורבין דאי עבד
עשר אפי' רבי מודה דהוי
גיזה ועבודה בחד מינייהו
עקירת שם עשירי ממנו.
או אכל חד מינייהו בלא מום או גאל או מכר אחד מהן הואיל ואית בהו חד חולין מספיקא לא מלקינן ליה הואיל ואית
וליתא לדרבא דאמר בב"א תרווייהו קדשי: יצאו שנים בעשירי וקראו י': כרבנן דאמרי אין מביאין קדשים לבית הפסול
בהו חד חולין: עשירי מאליו קדוש. אף על פי שלא קראו עשירי: ולט' י' קא קרי ליה. וכיון דיצאו שנים כאחד ולא
דעשירי ואחד עשר מעורבין מעשר ושלמים ואי אמרינן דתרוייהו קריבין ובעי למיהב מתרוייהו חזה ושוק משום ספק
ידע הי י' והי ט' לפיכך עשירי וט' מעורבין זה בזה. והוו להו תרוייהו קדושים ואי גאל ומכר אחד מהן לוקה דתרוייהו
שלמים זימנין דהוי לכהנים רוב קרבנות ולא מספקי למיכלינה להני חזה ושוק בתוך זמנן ואתי לידי פסול לשרפה ומעשר
עשירי קרי להו ויאכלו במומן לבעלים: עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה. דאחד עשר חזי להקרבת שלמים ואינך נאכל
ראוי לאוכלו לישראל כולן חוץ מאימורין וישראל מרובין הן ויכלי למיכליה בתוך זמנו והשתא ממעטינן באכילתו ויהבינן
במומו לבעלים והשתא ליהוו תרווייהו רועין עד שיסתאבו והדר פודה חד מנייהו משום ההוא דשלמים וליהוו תרווייהו
להו לכהנים ואתי לידי פסול להכי ירעו עד דיסתאבו ופריק חד מנייהו וליהוו תרווייהו נאכלין במומן לבעלים והא
נאכלין במומן לבעלים: עשירי וחולין מעורבין. ותרויהו יאכלו במומן לבעלים בלא שום פדיון: היינו הך. עשירי ואחד
פלוגתא דרבנן ור"ש הוא במס' זבחים בפ' כל הזבחים שנתערבו בחטאות אשם שנתערב בשלמים ר"ש אמר שניהם ישחטו בצפון
עשר מעורבין היינו י' וט' מעורבין ומחדא שמעינן אידך: הא קמ"ל. הא י' וי"א מעורבין דכל בבת אחת כי נפקי בבת
ויאכלו כחמור שבהן
אע"ג דאתי שלמים לידי פסול דלא מסתפקי למיכלינהו לזמנו של
אשם אמרו לו אין מביאין