מעשר בהמה פרק תשיעי בכורות
סא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא
ה)אין מביאין קדשים לבית הפסול. שאילו היו קריבים צריך לאוכלן כחומר שבהם
דתניא יקריבו ר' שמעון דאמר מביאין קדשים לבית הפסול.
יא]
א) [שבת קלז. עירובין צו: יומא מא.
נט א מיי' פ"ח מהל' בכורות
דצריך להרים מהם חזה ושוק וליתן לכהנים ומתוך שהכהנים מועטין הן ו) אין
קדושין נג. סנהדרין פו. שבועות
הלכה ב וכאידך מ"ד:
ואע"ג דשלמים טעונין סמיכה ומעשר אין טעון סמיכה כדתנן
יג. כריתות כב.], ב) [קדושין מב:
ס ב מיי' שם (טור י"ד סימן
נאכל אלא לכהנים שמא לא יהו מצויין אוכלין לאותן חזה ושוק ויפסלו בלינה לאחר
במנחות (דף צב.) כיון דסמיכה לא מעכבא לא חיישינן יב] ובפרק
וש"נ], ג) תרומות פ"ד מ"ד
שלא):
שני ימים ולילה אחד והשתא מביא אחד מהם שהוא מעשר לבית הפסול דהא
סא ג מיי' פ"ד מהל' תרומות
כתובות צט: ק. תוספ' דתרומות
תמיד נשחט (פסחים דף סב. ושם) אמר כל הזבחים ערל וטמא משלחין
❖
מעשר ודאי אינו צריך הרמת חזה ושוק לכהנים אלא הכל נאכל לכל אדם ומצויין
פ"ה ה"ה קדושין מא., ד) [כתובות
הלכה ז (טור שם):
קרבנותיהן ליכא לאוקמא בבכור
לו אוכלין הרבה ולא ליתי לעולם לידי פסול
ק.], ה) [שייך לעמ' הקודם], ו) ואין
לינה. במס' זבחים פ' כל הזבחים שנתערבו
נאכל. צ"ק, ז) [דטעות מעשר
ומעשר דהא כל הזבחים קאמר ובפ'
יג]
והא א] דתאני יקריבו
רבי שמעון היא דאמר
קריבה רש"ש], ח) קודם, ט) לעיל
(דף עה:) גמרי' פלוגתא דר"ש ורבנן דתנן
רבינו גרשום
שני נזירים (נזיר נז.) נמי תנן שניהם
מביאין קדשים לבית הפסול והא דתני ימותו
דף נג., י) [מכאן שייך עוד לעמ'
אשם שנתערב בשלמים ר"ש אומר שניהם
מביאים קרבן על תנאי ובמס' שקלים
הקודם], כ) לפנינו לא נמצא
קדשים לבית הפסול: וסבר
ר' יהודה היא דאמר טעות מעשר תמורה
ישחטו בצפון ויאכל כחמור שבהן אמרו לו
א
במנחות פלוגתא דר"מ וחכמים בזה
ר' יהודה תמורת מעשר מתה.
(דף יא:) נמי תנן יד] בהמה שנמצאת
אין מביאים קדשים לבית הפסול: תמורה
וצ"ע, ל) [דף עה:], מ) ע"כ שייך
הויא ב] קסבר ר' יהודה תמורת מעשר מתה
כתמורת חטאת: וכי תימא לר"מ
מירושלים למגדל עדר זכרים עולות
לעמוד הקודם, נ) [נדצ"ל דטעות],
הויא. ותמורת מעשר אינה קריבה אלא
למאי דסבירא ליה. לנפשיה
וקסבר ר' יהודה תמורת מעשר מתה והתנן
ס) [ויקרא פרק טז], ע) [סנהדרין
קאמר דלר"מ קרבה ולר"י מתה:
מתה: למאי דס"ל. דה"ק לדידי דס"ל
נקבות זבחי שלמים טו] צ) וטעונה
פו.], פ) וכן פירש בקדושין מא:
אין בין אחד עשר לשלמים.
אמרו משום ר"מ אילו היה תמורה לא היה
דתמורת מעשר אינה קריבה ז) לאו תמורה
סמיכה ולא משמע דאיירי במצאוה
ק)
ועי"ש בתוס' ד"ה פיחת, צ) והא
דעלמא אלא שזה שלמים
היא דאילו היה תמורה לא היה קרב: אין
טעונה. צ"ק, ק) כשמצאום. צ"ק,
קרב מכלל דרבי יהודה סבר קרב וכי תימא
דעלמא עושה קדושה ליקרב.
בעלים מדקתני עלה בראשונה היו
בין אחד עשר. שקראו מעשר לשלמים
ר) ע"כ בהקפת יד ולא בסמיכה
שמתפיסין חולין תמורתו ליקרב
ר"מ למאי דסבירא ליה קאמר והתניא אין בין
ממשכנין טז] מוצאיה להביא נסכים
גמורה וכו'.צ"ק, ש) פירשתי מביא.
תחתיהן ואחד עשר אין תמורתו
דעלמא אלא שזה עושה תמורתו ליקרב
צ"ק, ת) מהם לפר וא' מהם לעגל.
ויורש מביא קרבן אביו אע"ג שאינו
קרבה: הא איהו גופיה קרב.
אחד עשר לשלמים אלא שזה עושה קדושה
שהשלמים עושים תמורה ותמורתן קריבה
צ"ק, א) והיכי עביד הכי והא בעי.
אע"ג דאמר תמורה כדקאמר
סומך ובפ' התערובות נמי מביא אשמו
אבל אחד עשר אין עושה תמורה ליקרב
ליקרב וזה אין עושה קדושה ליקרב דברי ר'
צ"ק, ב) עמו התם. צ"ק, ג) א"נ
וכי יש תמורה כו': הבקר לרבות
דסבר ר' יהודה דטעות מעשר הויא תמורה
בקרבן. צ"ק, ד) צ"ק מ"ז, ה) על
ולוגו ואותו אשם טעון סמיכה וההיא
אחד עשר שקרב לשלמים הבקר
יהודה קדוש ליקרב הוא דלא ג] (הוא) עביד
מזבח החיצון שנתן במתנה אחת
דכתיב גבי שלמים דכתיב אם
ואין תמורה עושה תמורה והאי ליקרב
סמיכה ר)באקופי דלא גמורה היא למ"ד
כיפר ור"א סבר דמסיק להו לשם
זבח שלמים קרבנו מן הבקר ה'
הא איהו גופיה קריב ועוד דתניא אם מן
בתרא לא נקט אלא משום דיוקא הא איהו
ד]
1
סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא
מים מיהו. צ"ק, ו) אשמו כו' ומסיק
יתירא: אף התשיעי. לשלמים:
❖
גופיה קרב שלמים: דתניא אם מן הבקר.
הבקר לרבות אחד עשר לשלמים יכול שאני
דמסיק כו'. צ"ק,
וכי הקדש לפניו מקדש. כלומר
ובגברא איירי כדמוכח בתוספתא ופ"ג
אם זבח שלמים קרבנו מן הבקר וגו': לפניו.
קודם שהוא עצמו יהא קדוש
מרבה
אף התשיעי אמרת וכי הקדש לפניו
דמו"ק (דף טו: ושם) אמר יז] אבל אינו
קדוש ח) שהוא עצמו קדוש מסתברא דאינו
היאך מקדש לפניו להכי תשיעי
לא מקדש אבל אחד עשר דהיינו
מקדש או לאחריו מקדש הוי אומר לאחריו
תורה אור השלם
משלח קרבנותיו דכתיב שלמים כשהוא
עושה תמורה אלא לאחר שהוא קדוש:
לאחריו מקדש: אלא תרגמא.
תרגמה. להא דקתני ימותו: בזמן הזה.
שלם ולא כשהוא חסר אבל אי לאו קרא
מקדש
סתם סיפרא מני רבי יהודה וקתני
1. וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים קָרְבָּנוֹ אִם
א)
הא דתניא ימותו במעשר בזמן
דלא ס"ל הא דרב הונא דאמר בריש
היה משלח ואומר התם מנודה מהו
הזה ומשום תקלה דלא לישדי
יח]
מִן הַבָּקָר הוּא מַקְרִיב אִם זָכָר
פירקין ט) דהאידנא לא נהוג מעשר גזירה מן הבקר לרבות אחד עשר לשלמים
(א)
ביה מום: קרא לתשיעי עשירי
אִם נְקֵבָה תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ לִפְנֵי
❖
שישלח קרבנותיו ת"ש כל אותן שנים
אלא תרגמה ר' שמעון ברבי אבא קמיה דר'
קדוש. דהא יכול לאוכלו כולו
ויקרא ג א
משום לקוח ויתום ולהכי אין מניחין אותו
יְיָ:
שהיו ישראל במדבר מנודין היו ושלחו
לאחר שיפול בו מום בלא
לרעות עד שיפול בו מום דדלמא אדהכי והכי
יוחנן במעשר בזמן הזה עסקינן ומשום תקלה
פדיון: לאחד עשר עשירי אינו
קרבנותיהן ובפ' בתרא דמנחות (דף
אתי בהו לידי תקלה לידי גיזה ועבודה או אתי
קדוש. הואיל ומפסידו חזה
הגהות הב"ח
אי הכי מאי איריא תרי אפילו חד נמי לא
לשוחטן בלא מום הלכך כונסן לכיפה וימותו
קז.) תנן פירשתי מן הבקר ואיני יודע
ושוק שלו ואי משהי ליה עד
❖
(א) גמרא וקתני אם מן הבקר:
מיבעיא קאמר לא מיבעיא חד ה] דלית ליה
שם מאליהם: מאי איריא תרי. כי יצאו
שיפול בו מום צריך פדייה ולא
מה ש) מביא פר ועגל יט] ובגמ' גבי
עשה שליחותו: ולא לעוותי
שנים בעשירי וקראן עשירי: קרא לתשיעי
פסידא אבל תרי כיון דנפישי פסידא
ששה לנדבה אחד ת)פר ועגל ובפ' כל
שאינו יכול לאוכלו תם: כדעתו
עשירי קדוש. דלא מפסיד ליה כלל ואוכלו
של בעל הבית. לפי מה שמכיר
מוסף רש"י
המנחות באות מצה (שם סב: ושם ד"ה וכן)
לישהינהו עד דניפול בהו מומא ו] וליכלינהו
במומו: אינו קדוש. דכיון דשלמים הוא
דעתו של בעל הבית אם הוא
השולח קרבנותיו ממדה"י כ] היה כהן
קמ"ל איתמר האומר לשלוחו צא ועשר עלי
מפסידו חזה ושוק דמטי לחלק כהנים ומצי
סתם סיפרא מני ר' יהודה.
עין יפה או לא שהרי אמרו
והא סתם סיפרא הוא דבתורת
עין יפה אחד מארבעים בינונית
מניף על ידו מדקתני מניף בשלמים
א"ל להפסידני לא שויתיך שליח: ולא
כא]
רב פפי משמיה דרבא אמר קרא לתשיעי
כהנים תניא לה (שבת קלז.). תורם
אחד מחמשים עין רעה אחד
לעוותי. והיינו עיוות שצריך לו להמתין עד
איירי דבעו סמיכה וליכא לאוקמא
כדעת בעל הבית. לפי מה שהוא
מששים דכתיב כן תרימו גם
עשירי קדוש ולאחד עשר עשירי אינו קדוש
שתומם ועוד שאסור לגזזה ולעבוד בה:
מכיר בעל הבית אם עינו יפה או
בקרבן נשים דהא קתני ליה רישא
אתם לדעתכם: [פיחת עשרה או
פיחת עשרה. שתרם אחת מארבעים בעין
ורב פפא אמר אפילו קרא לתשיעי עשירי
עינו רעה, עין יפה אחד מארבעים,
הוסיף] עשרה תרומתו תרומה
ב
ז]
והאשה כהן מניף על ידה בכל הני
עין רעה אחד מששים, שהתרומה
יפה: להכי אמדתיך. שאמדתי בדעתי
משום דאיכא דתרים הכי ואיכא
אינו קדוש דאמר ליה לתקוני שדרתיך ולא
ב)
משמע דלא חיישי' לסמיכה וקשה דבפ'
לא נאמר בה שיעור מפורש, אלא
דתרים הכי מצי למימר בהכי
שכך היה רצונך לתרום כמה שתרמתי: לא
ראשית דגנך, ואפילו כל שהוא
לעוותי ומאי שנא מהא דתנן ג) האומר
אמדתיך שכך הוא דעתך לתרום
כ"ה (גיטין כח: ושם ד"ה והא) גבי השולח
איבעיא לך למיטעי. הלכך לא כלום הוא
(קדושין מא. וכעי"ז כתובות צט:).
ואית דתרים הכי הלכך תרומתו
❖
אותו טעות: הדרן עלך מעשר בהמה
לשלוחו צא ותרום תורם כדעת בעל הבית
חטאתו ממדה"י כו' פריך כב] א) והא
הדרן עלך מסכת בכורות
ג
ח]
תרומה אבל הכא גבי מעשר
מצי אמר ליה בעל הבית לא
רש"י כת"י
בעי סמיכה ומשני בעוף או בקרבן
אם אינו יודע דעתו של בעל הבית תורם
איבעיא לך למטעא אלא הוה
נשים ופ' האשה (פסחים דף פט.) תנן
י) בת אחת תרוייהו קדשי. ואפילו י"א דהא
בבינונית אחד מנ' פיחת עשרה או הוסיף
לך למקרא לעשירי ודאי עשירי:
שיטה מקובצת
מרישא לא שמעינן שהרי תשיעי קדוש בלא
הדרן עלך מעשר בהמה
חמשה שנתערבו עורות פסחיהם
עשרה תרומתו תרומה אמרי התם כיון
ד)
באלו שש הלכות כבית שמאי.
עקירות י' אבל יצאו ב' בי' הו"א דלא
א] דתני יקרבו אות י' נמחק:
ונמצא יבלת באחד מהם פטורים לעשות
בש"א נוטלין לידים ואח"כ
ב] הויא וסבר ר"י: ג] תי' הוא
נתקדש הי"א אפילו קראו י' משום די"א בעי
דאיכא דתרים בעין יפה ואיכא דתרים בעין
שני ולא מייתי מותר פסח על תנאי
מכבדין את הבית ובה"א כו'
נמחק: ד] תניא אות ד' נמחק:
עקירת שם עשירי: להא שמעתא. יצאו ב' בי'
רעה אמר ט] להכי אמדתיך הכא טעותא
והלכה כב"ש דאמר ר' יצחק
ה] חד דלא נפיש פסידא: ו] מומא
וקרא י' דב' קדושים: י' ולא דבר. וקרא לי"א
מטעם סמיכה משום דפסח אינו טעון
בן חנניה אמר רב הונא בכולה
דליכלינהו אות ו' נמחק: ז] ור"פ
היא אמר לא איבעי לך למיטעי:
עשירי דודאי לא קדש הואיל ולא נעקר שם
י]
סמיכה ומותר פסח טעון סמיכה ולא
מתנית' הל' כב"ה לבר מהא
משמיה דרבא אמר: ח] כדעת של
עשירי ובת אחת לא הוי דנימא מגו דחייל
כב"ש: שניה מי שאכל ושכח
בעל הבית: ט] אמר ליה להכי:
התירוהו להקריב בלא סמיכה ואע"ג
הדרן עלך מעשר בהמה
אא' חייל נמי אאידך: דאי לא תימא הכי. דבת
ולא בירך בש"א יחזור למקומו
י] אמר ליה לא: יא] שמעון היא
דאיכא בפסח חיוב כרת ובפ' התערובות
אחת תרוייהו קדושים: ולא קדם. דאי קדם
ויברך ובה"א יברך במקום
דאמרן: יב] לא חיישינן וכן אשכח
וסליקא לה מסכת בכורות
שנזכר והלכה כב"ש דקי"ל יש
בכמה מקומות דלא חשו על
הוי הקודם י' והי"א חולין דלא נעקר שם י'
(זבחים עד: ושם ד"ה והא) נמי תנן נתערבו
דברים הטעונין ברכה לאחריהן
הסמיכה כדאמרינן בפ' תמיד:
והוי עשירי וחולין מעורבין אם אינו מכירן:
קדשים בקדשים מין במינו יקרב לשם
במקומן ומאי ניהו פת: שלישית
יג] קאמר ובכריתות בפ' דם
וקרייה י"א. ואיכא עקירה ומיהו י' גמור
סוכה שאין בה ד' אמות אלא
שחיטה דתנן ושניהם מביאין
מה שהוא ופריך והא בעי סמיכה ומשני בקרבן נשים וצ"ל כג] קרבן
הויא י' די' קדוש מאליו: והדר איערוב וקראן
עשירי. ואין ידוע איזה מהם היה
מחזקת ראשו ורובו ושלחנו
חטאת אחד ובנזיר פ' שני וכו':
שאין לו תקנה ברעייה ואזלא למיתה יקריבוהו בלא סמיכה אבל יש
קודם דלהוי איהו י' והאי ליקרב שלמים כדין י"א הלכך מעורבין הן ודינן מפורש
כד]
ואמר ר' הונא (סוכה דף ג ע"א)
יד] תנן ומייתי ליה בפ' האיש
לקמן דפליגי ביה: דהדר איערוב. ויצאו כאחת ורבותא קמ"ל דאע"ג דקרייה לי'
הל' צריכה שתהא מחזקת ראשו
לו תקנה ברעייה אסור להקריבו בלא סמיכה ולכך בההיא דשקלים
כה]
מקדש בהמה: טו] שלמים והתם
נמי י' קדוש י"א הואיל ומעיקרא מיהת איעקר שם י': וכמאן. הא דקחשיב עקירה
ורובו ושולחנו א"ל ר' אבא
בעי סמיכה: טז] ממשכנין את
וביורש קרב בלא סמיכה אבל כו] קדשים בקדשים יש להם תקנה
בי' כי קרייה י"א דלא כרבי לקמן. ואי קשיה לוקמא כגון דקרייה לההיא דקדים
כמאן כב"ש א"ל אלא כמאן
מוצאה להביא נסכים כו' ויורש
ברעייה וכה"ג נמי מפליג התם גבי אשם דאית ליה תקנה ברעייה
כז]
וא"ד דאמר לך מני ב"ש היא
שמביא קרבן כו' סומך בו ובפ'
דאפיק רישיה ט' לד"ה הויא עקירה הא לא קשיא דהואיל וקריי' לט' ט' ותו לא
לא תזוז מינה ואמרינן בתר
התערובות נמי אמרינן מביא כו'
הוי עקירה אז קרייה לי' ט' דתרי זמני ט' לאו כלום הוא: כי אמר רבי. עקירה
וההיא דמביא אשמו ולוגו ב)אמר התם לתקוני גברא שאני כח] וההיא
קושיין בתרתי פליגי בסוכה
סמיכה ע"כ באקופי ידי' ולא
י"א לא הויא עקירה היכא דאית ליה אכתי בהמות טובא לעשר דאמרי' האי דקרייה
דאבל ומנודה איכא לאוקמה בעוף או בקרבן נשים ומה ששלחו ישראל
גדולה ובסוכה קטנה והלכה
בסמיכה גמורה: יז] אמר דאבל
י"א חד עישורא קאמר כלומר הרי אחד מן המעשרות שהפריש מדיר זה וי' קרייה
כב"ש בסוכה קטנה כדאמר רב
אינו: יח] משלח וכן הא דבעי
קרבנותיהן במדבר בתמיד שבכל יום קאמר וההיא דפר ועגל בקייץ
הכא דלית ליה טפי דתו ל"ל למימר הוי מעשר אחד הלא אין כאן עישור ב' אלא
שמואל אמר רב כהנא ולית
התם כו' קרבנותיו וקאמר ת"ש:
למזבח כט] וערל וטמא שאני דלאו בני סמיכה נינהו ערל א"א להמתין
ודאי י"א קרייה (והלא בעיקר תלמודא קא פריך ליה): יצאו ב' בעשירי. וקרא י' ירעו
הלכתא כב"ש בסוכה גדולה:
יט] ועגל וקאמר בגמ' גבי ששה
ויאכלו במומן: יקרבו. בשלמים דשלמים טעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק
ושתים בהתכלת כמה חוטין
לנדבה דאחד מהם לפר ועגל
עד שימול כגון שמתו אחיו מחמת מילה וטמא כגון זב ומצורע ג)בקרבן
הוא נותן בש"א ד' ובה"א ג'
כר"מ במנחותכ) ומעשר לא הלכך אי קרבי תרוייהו מעשרי אשתכח דגרע לי"א דהא
ובפ' כו' באות מצה דאמרי'
הקבוע לו כגון עולת ראייה וחגיגה ד) (או כגון) שעובר עלייהו בבל
כמה תהא משולשלת בש"א ד'
השולח: כ] תיבת היה נמחק:
דיניה קרב שלמים וליתן חזה ושוק לכהן כיון דלא ידע הי מנייהו הוי י"א הלכך
אצבעות ובה"א ג' והל' כב"ש
תאחר וההיא דכהן מניף על ידו בערל וטמא ויורש וכדר' יהודה דאמר
כא] מניף אלמא בשלמים:
קרבי תרוייהו שלמים: רבנן הוא. דפליגי על ר"ש דאמרי אין מביאין קדשים לבית
בשתיהן דא"ר פפא הלכתא ד'
כב] פריך בגמרא והא בעי סמיכה
הפסול לשריפה שלא כדין והכא כי קרב המעשר שלמים ויהיב תרי זמני חזה ושוק
יורש אינו סומך והא דשמעתין וההיא דשניהם מביאין חטאת אחת וההיא
בתוך ג' משולשת ד': ששית
כו' נשים ובפסחים פ' האשה:
לכהן ואינו נאכל אלא לכהנים ושמא לא ימצאו כהנים הרבה לאכול ולא יאכל לב' ימים
דנזיר שמביאין על תנאי שאני התם דבתחלת הפרשת הקרבנות לאו בני
סדין בציצית בית שמאי פוטרין
כג] וצ"ל דקרבן: כד] למיתה אם
ל)
ולילה אחד וישרפום משום נותר. ופלוגתא דר"ש ורבנן בפ' כל הזבחים דקתני אשם
ובית הלל מחייבין אף על פי
לא יקרבהו בלא סמיכה. ותיבת
סמיכה נינהו ל] דא"א לעשות בהן סמיכה ועוד י"ל הך דשמעתין כל
שנתערב בזבחים ר"ש אומר ב' ישחטו בצפון ויאכלו כחמור שבהם והיינו ליום ולילה
שאנו אומרים הלכה כדברי בית
אבל יש לו תקנה ברעייה נמחק:
חד בשעת הקרבתו שמא לא מחייב בסמיכה ולא דמי לקרבן שהוא בר
כדין אשם אמרו לו אין מביאין אשם לבית הפסול שמא לא יאכלו ליום ולילה אחדמ):
הלל הא אמר רבא גזרה משום
כה] מותר להקריבו: כו] אבל
כסות לילה הלכה כבית שמאי
והתנן אמרו לו משום ר"מ. לר"י אלו היה תמורה לא היה קרב דמכלל דלר"י קרב י"א
בתערובת קדשים וכו': כז] אשם
סמיכה לא] וא"ת היכי קרבי הכא כיון דאין מתנות מעשר ושלמים שוה
וכן הלכתא:
משום דאית ליה כו' וההיא
שלמים דאי לא מאי מהדר ליה. וכ"ת לר"מ למאי [דס"ל] קאמר דה"ק דלדידיה דס"ל
שזה לב] מתן ארבע וזה מתן אחת ומיהו י"ל פלוגתא היא בפ' תערובת
דמביא: כח] שאני כדקאמר נמי
דקרב שלמים מש"ה עביד תמורה דלאו תמורה היא דאלו היה תמורה לא היה קרב:
התם עלה דההיא דאבל:
(שם דף פ.) נתערבו מתן ארבע במתן אחת ר"א אומר ינתנו במתן ד'
שזה עושה קדושה ליקרב. שלמים עושים בהמה אחרת קדושה ליקרב אם המירה בהם
כט] למזבח שהוא לנדבת צבור
וזה י"א אין עושין בהמה אחרת ליקרב דס"ל כי טעמיה דתמורת נ) מעשר תמורה
ר' יהושע אומר במתן אחת דכל הניתנים במתן ד' שנתנן במתן אחת
ה)
ולא בעי סמיכה: ל] נינהו וא"א
הוא ואין תמורה עושה תמורה: אם מן הבקר. גבי שלמים כתיב בויקרא וקרא
לעשות כו' י"ל דשאני הך
יצא דר"א סבר מסיק להו לשם עצים מיהו בההוא פסקא משמע
לג]
לד]
יתירא הוא דכתיב למטה ואם מן הצאן קרבנו ממילא ידעי' דלעיל מיירי בבקר אלא
דשמעתין דכל חד: לא] סמיכה
דר"ש אית ליה דר"א גבי למחרת מביא ו)אשמו דמסיק להו לשם עצים:
ה' דהבקר לרבות י"א לשלמים אם קראו עשירי: הקדש לפניו מקדש. (הקדיש) המתפיס
ודאי דאין להקריב בלא סמיכה
במעשר בזה"ז. בריש פירקין (דף נג.) מסקינן אינו נוהג בזמן הזה
וא"ת: לב] שזה שתי מתנות שהן
(תמימים) [בהמה] א' בתמורה לפניו מקדש קודם שהוא עצמו קדוש או לאחריו מקדש
ארבע וזה כו' י"ל דפלוגתא:
משום תקלה ומ"מ אם עישר חל עליו שם מעשר: לתשיעי י'
לאחר שהוא עצמו קדוש הוי אומר לאחריו מקדש ולא לפניו וטעות מעשר תמורה הוא
לג] אחת כפר הלכך לר' יהושע
הלכך י' שעדיין עצמו לא קידש היאך עושה את הט' קדוש גמור ליקרב. והך ברייתא
קדוש. קסבר רב פפי דלא שייך כאן לתקוני שדרתיך ולא לעוותי כיון דנאכל
ינתנו במתן אחת ור"א סבר
בת"כס) וסתם ספרא ר"י פ' אלו הן הנחנקיןע) : בזמן הזה. דאין ראוי להקריב ומשום
במתן ארבע דמסיק להו לשם
במומו אע"פ שצריך להמתין עד שיומם ואסור בגיזה ועבודה א"נ היינו טעמא
תקלה דלא ליתו למיכליה בלא מום לא אמרינן ירעו אלא ימותו: לישדינהו. וישליכם
מים כו': לד] בההוא פרקא נמי
לרעי' עד דנפיל ביה מומא: קרא. השליח לט' י' קדוש דהא לא אפסדיה מידי שהרי
דאחד עשר לרב פפי משעה שיצא עשירי עבדיה לשליחותיה דעשירי מאליו
משמע דר"ש אית ליה דר"א
במומן יאכלו: לי"א עשירי אינו קדוש. דאפסדיה אימורין חזה ושוק דבעי לאותבינהו
דמסיק להו לשם עצים גבי ההיא
קדוש: הדרן עלך מעשר בהמה וסליקא לה מסכת בכורות
לכהן הלכך א"ל לא לעוותי שדרתיך ולדעת כן לאו שלוחי אתה: אינו קדוש. דהאי נמי
דאמר ר"ש למחרת:
לעוותי הוא דבעי לאמתוני עד שיומם: כדעת בה"ב. כפי שהשליח יודע דעת ב"ה אם עינו יפה תורם אחד ממ' ואם עינו רעה אחד מס' לתרומה גדולה שכך שיערו
חכמים: פיחת עשרה. שתרם פ) א' ממ' בעין יפה או הוסיף שתרם אחד מס' תרומתו תרומה ואמאי לימא ליה כי פיחת עשרה והפסידו לא לעוותי שדרתיך: