הלוקח
עובר
חמורו
פרק ראשון
בכורות
ח.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
הדולפנין פרין ורבין מבני אדם. כן גירסת הקונטרס וכן מוכח
ה"ג הדולפנין פרים ורבים מבני אדם. שאם בא אדם עליהם מתעברות
א) [ב"ק נה.], ב) ביצה ז., ג) ביצה
לד
א מיי' פ"ט מהל' כלאים
אימר
בתוספתא [פ"א] כד] יולדין ומגדלין מבני אדם:
יצתה
ז., ד) והלא בדק אימר צ"ק,
הלכה ה טוש"ע י"ד סימן
הימנו: בני ימא. דגים יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג
ה) [חולין קכז.], ו) [נדה כד:],
רצז סעיף ז:
רובה וחזרה. מכאן מתירין לקנות ביצים כה] בליל שני של יו"ט של גליות חוץ
ובלע"ז שריינ"א: כל. מין שביצי הזכר ז) כגון חיה ובהמה מבחוץ
ז) מבחוץ כגון חיה ובהמה מוליד.
לה ב ג (מיי' פ"א מהל' י"ט)
משני ימים טובים של ראש השנה לפי שקדושה אחת הן: תרנגולת כ"א
צ"ק, ח) אחד. צ"ק, ט) נ"א
טוש"ע א"ח סי' תקיג סעיף
מוליד עובר ממש: וכל. מין שביצי זכר מבפנים מטילה הנקיבה ביצים:
❖
יום כנגדה באילן לוז. פי' הקונטרס קורדל"א שגדלים בו אגוזים קטנים וריב"א
ו:
שהבהמה נתקללה יותר. צ"ק,
אווז. של ישוב ואווז של בר כלאים
מפרש כו] שקדים שקורין אמנדליי"ד דבטנים
י) נ"א ויש מדרש מקל שקד משעה
שהוא מציץ עד שעה שהוא גומר
להרביע לפי שאין הזכרים דומים דזה
ושקדים (בראשית מג) כז] מתרגם ירושלמי
הדולפנין פרין ורבין א] כבני אדם מאי דולפנין
כ"א יום אף כו'. צ"ק, כ) לבא הס"ד
מוסף רש"י
לוזים מקל שקד (ירמיה א) מתרגם חוטרא
ביציו מבחוץ וזה ביציו מבפנים:
אמר רב יהודה בני ימא כל שביציו מבחוץ
והשאר יש למחוק. צ"ק, ל) [וע'
דלוזא י) וי"מ מקל שקד אחד לכ"א אף
זכרותו. הגיד ואווז בר זכרותו
זה ביציו מבחוץ. ביצי הזכרות
תוס' ברכות מ. ד"ה איתיה],
מוליד וכל שבפנים מטיל ביצים איני והאמר
א)
ב]
מי"ז בתמוז לתשעה באב כן וינאץ השקד
מ) וצבוע זהו אפעה שהרי גיא
ניכרין באווז הבר מבחוץ (ב"ק נה.)
.
מבפנים: ולמחר השכים. קודם היום
הצבועים. צ"ק, נ) [ע' ביאור
יולד ביום. נקבותיו יולדות ביום
מתרגם שיגדא ויגמל שקדים
שמואל אווז ואווז בר כלאים זה בזה והוינן
(קהלת יב)
א
ומצא בה ביצה מותרת דלא נולדה
(ביצה ז.). עטלף. קלב"א שור"ץ
דבריהם תוס' פ"ק דסנהדרין],
(במדבר יז) [מתרגם] וכפית שגדין עוד
בה מ"ט אמר אביי זה ביציו מבחוץ וזה ביציו
ס) והקוף. צ"ק, ע) צ"ל ר' ינאי
בלע"ז (שם). מערב יו"ט. בין
בלילי י"ט אלא מאתמול דתרנגולת
אמרינן וינאץ השקד זה לוז של שדרה ממנה
אמר ה"ט דר"מ וגי' הצ"ק לא אמר
השמשות, דשוב לא ילדה אלא בלילה
מבפנים ותרוייהו מטילי ביצים אלא כל
אינה יולדת בלילה כדתני לעיל. יצתה
עתידים מתים להחיות לעתיד כ) לבא לוז
יז]
(שם). ולמחר השכים. קודם
ר"מ אלא בקריא וקפופא הואיל
שזכרותו מבחוץ מוליד מבפנים מטיל ביצים
תרגום של שקד (ויקרא רבה):
עלות השחר, והאי דנקט בדק
וכו'. וינשוף דמתרגם כו' שבעופות
רובה מותרת דבתר יציאת רובה
באילן תות. אין ראיה מכאן שמברכין
ואמר אביי באות. צ"ק, פ) דבנות
רבותא קמ"ל דאע"ג דבדק ולא
כל שתשמישו ביום יולד ביום בלילה יולד
אזלינן: כל שתשמישו ועיבורו שוה.
ב)
שוח שביעית שלהן. צ"ק, צ) [ב"ב
ג]
מצא, דליכא למתלייא בנולדה בחול,
עליהן בורא פרי העץ דהכי
לז. ע"ש תד"ה היכא], ק) צ"ל אלא
אפילו הכי מותרת דסמכינן
כגון כשב ועז ששניהם פנים כנגד
יח]
בלילה כל שתשמישו בין ביום בין בלילה יולד
כח] אמרינן באילן דגן דאתיא כמ"ד
אברייתא דתני כל שתשמישו ביום
עשרה כו' כגון בנות שוח לג' שנים
עורף וימי עיבורן שוה ששוהין חמשה
בין ביום בין בלילה ד] תשמישו ביום יולד ביום
(ברכות דף מ.) עץ שאכל ממנו אדם
נולד ביום והא ודאי לא ילדתו בלילה
וקשה כו' במקולקל ור"ת פי'
חדשים ויולדין אם בא אחד על מין
(שם). אימר יצתה רובה וחזרה
דגרסינן מוכססין בנות שוח וכו'
יט]
הראשון חטה היתה אלמא קרי לתבואה
תרנגול בלילה יולד בלילה עטלף תשמישו
הוה. ואע"ג דמילתא דלא שכיחא
וכן שמו עכ"ל והס"ד. צ"ק,
חבירו: ומגדלין. מניקין: שכינה עמהם.
כט] אילן ולא מברכין בהם פרי העץ ומיהו
ר) שנים הס"ד אח"כ ד"ה וי"א
היא, מגו דפשיטא לן דאינה יולדת
בין ביום בין בלילה יולד בין ביום בין בלילה
תותים הגדלים באילן מברכין פרי העץ
שנאמר (יונה ב) ויאמר ה' לדג: לעשרים
. כל
מוכססים פירש"י מין בנות שוח כו'
בלילה תלינן בה (שם)
אדם וכל דדמי ליה למאי נפקא מינה לכדרב
אבל לא אתותי שדה דאי שקלת לפירא לא
שתשמישו ועיבורו שוה.
ופ"ק דמס' ע"ז גרסינן מוכססים
ואחד יום. לאחר שנתעברה מן
שמשמשין שניהם פנים כנגד פנים,
ובנות שוח משמע דמין אחר וכן
הדר גווזא ומפיק ואין מברכין פרי העץ
מרי בריה דרב כהנא דאמר רב מרי בריה
התרנגול שוהה ביצתה ליגמר עד אחד
ג)
כגון אדם, או פנים כנגד עורף
שמו וקשה דבמס' דמאי חשיב בנות
אלא כי הדר גווזא ומפיק ל):
כגון בהמה, ועיבורן ימי עיבור,
שוח גבי הקלין שבדמאי כו' משמע
דרב כהנא בדק בקינה של תרנגולין מערב
ועשרים יום: לוז. קורדל"א שגדילים
ברדלס. פ"ה אפא ופ"ק דסנהדרין
ב
ל]
יולדים ומגדלים זה מזה.
דלאו כו' דנדרים משמע דבנות שבע
בו אגוזים קטנים ומשעת פרחיו עד
יו"ט ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא
(דף טו:) פ"ה פוטו"ש וסוף
מתעברים זה ומזה ומניקים זה בנו
ותאנים לבנים שני מינין הן כו'
❖
של זה (חולין קכז.).
ונראה דבנות שוח ובנות שבע שני
שעת גמר פריו שנים ועשרים
פ"ק דב"ק (דף טז.) [אמרינן] ברדלס [זו]
כ] ח)
בה ביצה מותרת באכילה ביו"ט אימר לא
ה] ד)
מינין הן כו' כדמשמע בשבועות
מ)
אפא ואמרינן צבוע זה אפא וגיא
יום: כלב לנ' יום. כא] גמרה צורת
ובנדרים כו' כצ"ל. צ"ק, ש) [ע"ש
בדק יפה והלא בדק יפה אימר יצתה רובה
הצבועים (ש"א יג) מתרגם מישר אפעיא
הולד: וכנגדו באילן תבואה. כמאן
דאיתא בנות שוח וע"ש בפי'
שיטה מקובצת
וחזרה הוה וכדרבי יוחנן דא"ר יוחנן ביצה
מיהו ברדלס דהכא משמעו דהוא כעין
הרא"ש], ת) [וע' תוס' במס' ע"ז
ג
דאמר (ברכות דף מ.)
עץ שאכל אדם
יד. ותוס' שבועות יב:], א) נ"א
פוטו"ש ויולד לשלש שנים מדשינה אפעה
א]
ורבין מבני אדם: ב] מוליד
שיצתה רובה מערב יו"ט ו] וחוזרת מותרת
❖
הראשון חטה היתה קרי לתבואה אילן:
אחת לז' הס"ד. צ"ק,
מבפנים מטיל ביצים: ג] ביום
לשבעים שנה וב' מיני ברדלס הן נ):
לאוכלה ביו"ט כל שתשמישו ועיבורו שוה
מוליד ביום בלילה מוליד בלילה
ה)
דקל. גדילין בו תמרים: ברדלס.
הקוף
והקיפוף. לא] מין חיה הוא מדחשיב
וכצ"ל לקמן: ד] בלילה תרנגול
יולדים ומגדלים זה מזה הכל משמשין פנים
אפא: קוף. שיניי"א בלע"ז: קיפוף.
להו בהדי פיל ואמר פ' הרואה
ז]
תשמישו ביום מוליד ביום
תורה אור השלם
(ברכות דף נז:) כל מיני חיות יפין לחלום
בלילה כו': ה] בי"ט והלא
כנגד עורף חוץ משלשה שמשמשין פנים
כעין קוף הוא ויש לה זנב ובלשון
1. וַיֹּאמֶר יְיָ אֱלֹהִים אֶל הַנָּחָשׁ
ס)
בדק אימר לא בדק יפה יפה
חוץ מן הפיל והקיפוף ופ' המפלת
אשכנז מרקצ"א: אפעה. מתעבר אחר
כנגד פנים ואלו הן דג ח] ואדם ונחש ומ"ש הני
אימר: ו] י"ט וחזרה מותרת:
כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכָּל
ע)
(נדה דף כג.) אמרינן ל"א ר"מ אומר
ז] מזה וכל שאין תשמישן
שבעים שנה שנולד: וימי עיבורו.
הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל
תלתא כי אתא רב דימי ט] אמרי במערבא
הואיל ועיניהם הולכים לפניהם כשל אדם
ועיבורן שוה אין מולדין ומגדלין
גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי
❖
משעת הפרח עד שעת גמר כב] פירות:
והוא כוס וינשוף (ויקרא יא) מתרגם קריא
בראשית ג יד
זה מזה הכל: ח] דג ונחש
הואיל ודיברה עמהם שכינה תנא גמל אחור
חַיֶּיךָ:
מוכססים. מין בנות שוח ולא בנות
ואדם: ט] רב דימי אמר אמרי:
וקפופא ויש קפוף אחר מין עוף פרק אלו
כנגד אחור: ת"ר תרנגולת לעשרים ואחד יום
י] לחמשים ושנים. ס"א לחמשים
שוח ממש: מנא הני מילי. דנחש
טריפות (חולין דף סג.) אמר תנשמת
יום וכלב לחמשים ושנים
הגהות הב"ח
וכנגדה באילן לוז כלב לחמשים יום וכנגדו
באות שבעופות ואמר באות שבעופות
עיבורו שבע שנים: אם מבהמה נתקלל
יום ובשמעתין משמע כגירסא
(א) גמ' אם מבהמה נתקלל
קפוף ויש גרס קיפוד בדל"ת ע"ד וירשוה
באילן תאינה חתול לחמשים ושנים י] יום
הראשונה: יא] יום וכנגדו באילן:
מחיה לא כ"ש. כג] ט) שפחותה יותר
מחיה: (ב) שם אחת לשלש ומאי
יב] שרצים לששה חדשים וכנגדן
קאת וקיפוד (ישעיה לד) ואי גרס קיפוף
וכנגדו באילן תות חזיר לששים יום כנגדו
מן חיה שהרי עז ה' חדשים וחתול נ"ב
ניהו כצ"ל ותיבת שנים נמחק וכן
יא]
באילן: יג] חדשים וכנגדה באילן
❖
ותרי גווני קיפוף יש בעופות א"כ כי מפרש
בסמוך:
גפן כו' חודש וכנגדה באילן זית
[יום] והא ל"ל דהא מכל חיה היינו
באילן תפוח שועל וכל מיני שרצים ששה
יב]
באות שבעופות קפוף והיכי ידענא בהו אי
טהורה לתשעה חדשים וכנגדה
איירי בינשוף או בתנשמת: בנות שוח.
ארי או אפעה דא"כ ליכתוב מכל החיה
חדשים וכנגדם באילן תבואה בהמה דקה
באילן דקל הזאב: יד] שנה
פ)
וכנגדה באילן: טו] מוכססין
לעזי רש"י
ולא ליבעי בהמה: אלא להכי כתב
על משנה דשביעית שלהן בשניה
טהורה לחמשה חדשים וכנגדן באילן גפן
יג]
ובנות שוח מנה"מ: טז] מבהמה
(שביעית פ"ה מ"א) פי' בירושלמי לב] בכל
תרוייהו לומר לך כו'. והכי משמע
שיריינ"א. סירנה (בתולת-ים).
אחד לשבע: יז] לעיל סה"ד
בהמה גסה טמאה לשנים עשר חודש וכנגדו
שנה חונטין בה פירות ופירות שחונטין בשנה
ארור הוא מכל הבהמה כמה שהיא
קורדל"א [קולדר"א]. (עץ)
ומה"ד יצתה רובה מעי"ט
אחת אין נגמרין עד שלש שנים ולא כפי'
באילן דקל טהורה לתשעה חדשים וכנגדה
אלסר, אגוז.
וחזרה ובלילה יצאת מותרת
ו)
ארורה יותר מן החיה כשם שהבהמה
צ)
שיני"א. קוף.
דבתר: יח] ששניהם משמשי
ר"ח שפירש גבי ל' אילנות לא מפקין
באילן זית הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס
נתקללה מן החיה על אחת ז' ומאי
מירקצ"א. קוף בעל זנב
פנים: יט] ויולדין סה"ד ומה"ד
בכל שתא ק) אלא לג] עשרים מנייהו כגון
❖
(בגרמנית).
יולדין אם בא: כ] פריו אחד
והפיל והקוף והקיפוף לשלש שנים וכנגדן
ניהו חמור מחתול שבשנה יש ז'
בנות שוח לג' ר) שנים ופ"ק דע"ז (דף יד.)
ועשרים: כא] יום נגמר צורת:
פעמים נ"ב כך נתקלל הוא מן הבהמה
באילן בנות שוח אפעה לשבעים שנה
גרס מוכססים בנות שוח מין אחד וכן שמו
כב] גמר פירי הס"ד: כג] שפחות
וקשה במסכת דמאי (פ"א מ"א) תנן הקלין
שבבהמה הוא יותר מהחיה
רבינו גרשום
כגון מבהמה גסה טמאה אחד
וכנגדו באילן חרוב חרוב זה משעת נטיעתו
יד]
שהרי: כד] בתוספתא דקתני
שבדמאי לא נחשדו עמי הארץ עליהן משמע
לשבע דבהמה טמאה גסה י"ב
אמר רב יהודה בני ימא. אדם
ויולדין ומגדלין מבני אדם:
עד שעת גמר פירותיו שבעים שנה וימי עיבורו
דלאו פירי חשוב נינהו ופ"ק דמסכת ע"ז
של ים. כל שביציו מבחוץ חוץ
כה] ביצים מן העובד כוכבים
חדש וחשוב ז' פעמים י"ב חדש היינו
שלש שנים נחש לשבע שנים ולאותו רשע
(דף יד.) מפרש תאיני חיורתא ופרק ג'
ממעיו כגון בהמה שביצי' חוץ
בליל י"ט ב' בשני ימים טובים
אחד לשבע הן שבע שנים:
מגופה מוליד נקבתו מולדת: כל
לד] דנדרים (דף כז.) ש) בנות שבע ותאנים
של גליות אבל לא בשני י"ט של
לא מצינו חבר ויש אומרים מוכססים טו] מנא
מי
שביציו של זכר מבפנים כגון
ר"ה: כו] מפרש אילן שגדלים בו
לבנים שני מינין דאמר אילו הייתי יודע
הני מילי אמר רב יהודה אמר רב ומטו בה משום דר' יהושע בן חנניא שנאמר
עופות נקבתו מטיל' ביצים:
שקדים: כז] בתרגום ירושלמי לוז
שבנות שבע בתוך כלכלה הייתי אומר
כלאים זה בזה לענין הנהגה:
וכן מקל שקד (דבטנים ושקדים
ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה אם מבהמה נתקללה מחיה
תאנים לבנות ושחורות אסורות בנות שבע
(א)
1
אלא שזכרותו מבחוץ גידו
מתרגמינן לוזים ירושלמי וכן
מותרות ונראה בנות שוח ושבע מיני תאנים
מוליד: זכרותו (מפנים)
מקל שקד) מתרגמי' חוטרא
לא כ"ש אלא לומר לך כשם שנתקללה הבהמה מחיה אחד לשבעה ומאי
[מבפנים] מטיל ביצים ואווז בר
דלוזא וכן איתא במדרש מקל
הן אלא שבנות שוח רעות כדמשמע במתני'
ניהו חמור מחתול כך נתקלל הוא מבהמה טז] אחת לשבע דהוה ליה שב שני
נמי אע"ג דביציו מבחוץ זכרותו
שקד אני רואה מה שקד הוא
דהקלין שבדמאי ובההיא דשביעית כסבור
גידו מבפנים הוא (היה)
כ"א יום משע' חנטה עד גמר
אימא כשם שנתקללה חיה מבהמה אחת לשלש שנים ומאי ניהו ארי
שאין שביעית נוהג בהן ובנות שבע יפות לה]
(ב)
[ומשו"ה] מטיל ביצים: מותר
פירותיו אף מי"ז בתמוז עד
כדמשמע בשביעית (פ"ה) ובנדרים (דף כז.)
לאוכלה בי"ט. דלא נולד בי"ט
ט' באב ובתרגום קהלת וינאץ
מחמור כך נתקלל הוא מחיה אחת לשלש (ב) שנים דהוה ליה תשע שנים
ולא בלילה דהא אינה יולדת
השקד ותציץ א) ריש שקדותא
ומסתמא אדם לו] מן היפות אכל ונקראו
מי
בלילה ודאי דאתמול היא: והלא
בכחשותא מן שגריא ותרגום
שבע מן שבעת ימי אבלות ושוח שגרמו
בדק מערב יום טוב ולא היתה
ויגמול שקדים וכפות שגדין עוד
ומאי
נינהו חמור מחתול. דחתול לנ"ב יום ותימה למ"ד כלב מין
חיה כדאיתא במסכת ביצה (דף כה:) שלשה
שוחה ותולין הקלקלה במקולקל ת):
שם אימור יצתה רובה ממעי
אמרו במדרש וינאץ השקד זה
עזין הן כלב [בחיות] לנקוט חמור מכלב דמקולקל טפי שהכלב לנ' יום י"ל מנין זה מכוון טפי דהוי א) שנים:
תרנגולת מערב י"ט וחזרה
לוז של שדרה ובמדרש מפורש
אחד
הילכך לא מצא כי בדק וכיון
גבי וינאץ השקד שממנה עתידים
שיצאה רובה וחזרה אותה ביצה
מתים להחיות לעתיד לבא והוא
שחזרה מטילה אפילו בלילה ומותר לאוכלה בי"ט. אבל לכתחלה אינה מטילה ביצה בלילה כדאמרן הילכך מותר: כל שתשמישו
קליבוסת דשבת פרק שואל (דף קנב) אלא שבמדרש קרי לוז על שם השקד: כח] דהכי נמי אמרינן באילן תבואה ואע"פ שפי' הקונטרס כמ"ד:
ועיבורו שוה כגון כל בהמה דקה טהורה שיולדת לה' חדשים היינו עיבורן שוה. ותשמישן שוה פנים כנגד עורף. יולדים ומגדלים
כט] לתבואה מין אילן מ"מ לענין ברכה לא משתמיט בשום דוכתא שיברכו בכוסס חטה בורא פרי העץ ועוד דהא פשיטא שיש באילנות
זה מזה כגון רחל מתיש ועז מאיל יולדין זה מזה. ומגדלין שמתקיימין וולדותיהן. וכן נמי כל בהמה גסה שעיבורה ותשמישה שוה:
גדולים תותים גדולים מברכין עליהם בורא פרי העץ שהם אילן גמור אבל יש מהם שגדלים כמין עשבים ואמרינן בברכות כל היכא דאי
תרנגולת יולדת לכ"א ימים מאחר שנגמר אשכול ביצים שלה וכנגדה באילן לוז משעת הנצתו עד גמר פריו כ"א יום. ואיכא דאמרי
שקל וכו' פי' שבאותו מקום שנלקט ממנו והפרי חוזר לשנה אחרת ומוציא פרי אחר מברך פרי (האדמה) [העץ]: ל] אפא ובפ"ק דסנהדרין
כ"א יום יושבת על ביציה. למ"ה: כלב (נ"ב) [נ'] יום משעת עבורו ועד לידתו: וכנגדו באילן תאנה משעת הנצה ועד גמר פירי:
פי' הקונטרס פוטייש ובספ"ק דב"ק מפרש מאי ברדלס אפעה ואומר ר"ת דההוא דפ"ק דפסחים מקום שחולדה וברדלס מצוין שם יכולין
וכנגדו באילן תבואה. דתבואה איקרו אילן כמאן דאמר אילן שאכל אדה"ר ממנו חטין הוו. ששה חדשים משעת זריעה עד שעושין
להיות שהוא פוייטוש דמשמע חיה קטנה כעין חולדה אבל ההיא דבב"ק אין דומה שיהיה אותו שקורין פוייטוש בלע"ז שאינה עז כ"כ
שיבולת: שוח. תאנים חיורתא. וימי עיבורו של חרוב הנצתו שלשה שנים אחרונים של ע' שנים: מוכססין. תאנים רעות: אם. מבהמה
ובפ' אלו מציאות משמע שהוא עז ביותר דאמר המציל מן הארי מן הדוב מן הנמר מן הברדלס ומן הנחש הרי אלו שלו מפני שהבעלים
נתקלל דבהמה דקה מ¿ א« חרת יותר לילד מחיה דקה קטנה לא כל שכן דבהמה דקה לה' חדשים וחיה דקה לנ"ב יום כגון חתול וכלב:
מתיאשים ממנו ודומה שהוא מין נחש דהא מפרש התם בב"ק דברדלס זה אפא ואמרינן נמי התם צבוע זה אפא וגיא הצבועים מתרגמינן
אלא למה נאמרו מכל חית אלא לומר לך כשם שהבהמה נתקללה מחיה אחד לשבע ומאי ניהו חמור מחתול דחתול לנ"ב יום ובהמה
מישר אפעייא ואפעה דומה שהוא מין נחש כדכתיב אפעה ושרף מעופף וברדלס דשמעתא אומר ר"ת דהויא פוייטוש כההוא דפסחים
גסה טמאה לי"ב חדש דהיינו שס"ה ימים וש"נ ימים היינו ז' פעמים נ' נשתיירו ט"ו היינו ז"פ נ"ב לחתול כך הוא נתקלל מבהמה
דקאמר שיולד לג' שנים וקחשיב נמי אפעה לע' שנה ומיהו קצת קשה דחשיב ליה הכא בהדי ארי הזאב ודוב ונמר כמו בב"ק ועוד דאפעה
טמאה אחד לשבע דהוה ליה שב שני: ואימא כשם שנתקללה חיה מבהמה אחד לשלש ומאי ניהו
ושרף מעופף מתרגמינן חויי חורמן מפרחין וגיא הצבועים מתרגמינן אפעייא אלמא אין הכל אחד. (והנדפס הוא בשבוש): לא] הפיל הקוף
והקפוף קיפוף זה מין חיה הוא דחשיב בהדי פיל כי ההוא דברכות פ' הרואה דאמרינן כל מיני חיות יפין בחלום חוץ מן הפיל הקוף והקיפוף
ועוד יש קופיף שם שהוא מין עוף כדאמרינן התם כל מיני עופות יפין הן לחלום חוץ מקריא וקפופא ובפרק המפלת לא אמר ר"מ אלא בקריא וקפופא הואיל ועיניהם הולכות לפניהם כשל אדם ואותו קיפוף הוא תרגום של ינשוף ועוד יש בעופות קיפוף אחר דאמרינן בפ' אלו טריפות
דתנשמת היא (נאות) [באות] שבעופות ואמרינן נמי התם (דנאות) [דבאות] שבעופות זה קיפוף ומיהו יש ספרים דגרס התם קיפוד בדלת וכן נראה דאי גרסי קיפוף א"כ לא פי' כלום כיון שיש בעופות שני מיני קיפוף היכי ידעינן הי מינייהו קמיירי אי בינשוף או בתנשמת ומצינו קיפוד
גבי עופות דכתיב בישעיה וירשוה קאת וקיפוד ואצל התנשמת והקאת דכתיב בקרא מתרגמינן ובותא וקאתא. וימי עבורו לג' שנים פ"ה משעת הפרח של פרי החרוב עד שעת גמר הפירי ולשון עיבורו לא משמע דקאי אפירי ומיהו לפי גירסא אחת הכתובה בספרים אי אפשר לפרש בענין
אחר דגרסינן הזאב והדוב והארי והנמר והברדלס והפיל והקוף והקיפוף לג' שנים וכנגדן באילן חרוב חרוב זה משעת נטיעתו עד שעת גמר פירותיו ע' שנה וימי עבורו ג' שנים ואם לא תפרש כן במה דומה חרוב לארי דוב ונמר ולפי גרסא זו לא קשה לעיל מאפעה דלא גרסינן אפעה
כלל אבל קשה אמאי לא קתני כנגדו באילן בנות שוח דהוי ממש כיוצא בו דתנן במס' שביעית דבנות שוח עושין פירות לג' שנים דשביעית שלהם שניה אלא נראה כספרים דגרסי וכנגדו באילן בנות שוח אפעה לע' שנה וכנגדו באילן חרוב ולגי' זו מצינן למימר דאימי עבורו דאפעה קאי
דמתחיל להתעבר לאחר ע' ושוהה להוליד ג' שנים והשתא אינו דומה ממש לחרוב דגמר פירותיו לע' וכן משמע בעובדא דחוני המעגל בתענית [כג.] לפי' זה הולך ומפ' שבזה דומה לחרוב שעד גמר פירותיו של חרוב ע' שנה וימי עבורו של אפעה ג' שנים לאחר שבעים ללידתו (והנדפס
הוא בשבוש): לב] בירושלמי שבכל שנה חונטין בהן פירות אלא שפירות שחונטין בשנה זו אין נגמרין: לג] אלא עשרה (בכל) מנייהו כגון כו' שנים ונראה לר"ת דגרסינן מוכססין בנות שוח והוא מין אחד וכן שמו ומיהו קשה ממס' דמאי הקלין שבדמאי ומייתי לה בפ' כיצד מברכין דחשיב
בנות שוח גבי הקלין שבדמאי שלא נחשדו עמי הארץ עליהן משמע דלאו פירי חשוב נינהו ועוד דפ"ק דעבודת כוכבים מפרש בנות שוח תאנים: לד] ופ' ארבע נדרים (דף כז ע"א) משמע בנות שבע כו' מינין הם דאמר אילו הייתי כו' שבע הם בתוך הכלכלה הייתי אומר כו' מותרות
ונראה דבנות שוח ובנות שבע הכל מיני תאנים: לה] יפות הם כדמשמע בההיא דשביעית: לו] אדם הראשון מן היפות אכל ולפיכך נקראו בנות שבע על שם שגרמו שבעת ימי אבלות ומה שנקראו הרעות בנות שוח על שם שגרמו שוחה יותר מסתם תאנים לפי שתולין הקלקלה במקולקל:
א) צ"ל ריש שזרתך מן כחשיתא כשיגדא ותרגום כו'.