ח:
הלוקח
עובר
חמורו
פרק ראשון בכורות
מסורת הש"ס
רבינו גרשום
מי כתיב מכל
החיה
ומכל הבהמה. דנידרוש מכל החיה שנתקללה יותר מבהמה: יח] ח) [מכל הבהמה כתיב. משמע מבהמה המקוללת יותר
א) בע"י תמצא כמה וכמה
ארי מחמור כו': ואימא
הוספות בביאור היטב קחנו
כשם שנתקללה בהמה מחיה
כך נתקלל ואין לך מקוללת בבהמה גסה יותר מחמור]: כך נתקלל הוא מבהמה אחד לשלש. כגון בהמה דקה טהורה דעיבורה לה'
משם, ב) צ"ק, ג) ס"א שדי בה
אחד לשלש ומאי ניהו
חדשים ובג' זימני (תלתא) הוי ט"ו: אי בעית אימא מכל הבהמה. דמשמע מכל הבהמה המקוללת יותר: ואיבעית אימא. לשם קללה
ס' ביסתרקי, ד) [צ"ל א"ל הב
עז מחתול. דחתול (לנ')
לי רישך יהיב ליה חד רישא
[לנ"ב] יום ועז לה' חדשים
נאמר הלכך קללה
חמורה שתוכל לדרוש מן הפסוק שדי עילויה. והכי נמי איכא לאקשויי ואימא כשם שנתקללה בהמה מחיה אחד לשנים ומאי
דחיותא א"ל אנא רישא דחיותא
דהיינו ג' פעמים נ"ב:
ניהו חמור משועל כך נתקלל הוא
אמרי לך אנא רישך אמרי לך
איבעית אימא מכל הבהמה
אחד לשלש ומאי נינהו עז
א"ל איבעית כו' ס"א],
מחמור אחד לשנים דהוו להו ב' שנים
כתיב. מבהמה שמקוללת
מי כתיב מכל החיה ומכל הבהמה מכל
ה) [איכלו נהמא גבאי גי' ע"י],
יותר מחיה דהיינו אחד
אלא איכא לתרוצי קללה שדי עילויה
כח] הכא ניחא טפי
מחתול.
הבהמה ומכל החיה כתיב ארור הוא
ו) [דכדיבי כך הגי' בע"י
לשבע כדאמרן: איבעית
ועוד מכל הבהמה ומכל החיה כתיב
ובערוך הגי' דכדי], ז) צ"ק
אימא קללה הוא כיון
למנקט עז מכלב למ"ד (כלאים פ"ח
א] מבהמה שנתקללה מחיה ואימא כשם
מ"ז, ח) צ"ק ועי' רש"י בע"י,
דמתקלל רמינן ליה בתר
דמשמע דמשום בהמה שיתירה קללתה
מ"ו) כט] מין חיה לפי שהחשבון
ט) מנתח צ"ק, י) [עי' רש"ש],
שנתקללה בהמה מחיה אחד לשלש ומאי
בהמה דנתקללה טפי מחיה:
על שום חיה ומצינו חמור מקולל
כ) [ברש"י בע"י איתא
שלהן מכוון טפי אחד לשלש אלא
שדי עליה. קללה טפי:
ניהו עז מחתול כך נתקלל הוא מבהמה אחד
דכדיבי], ל) צ"ללמיכל, מ) צ"ל
ארבעינהו. נחש זכר על
מחתול אחד לשבע: לכמה מיעבר
❖
ניחא ליה למיפרך ל] ככולי עלמא:
לחדר זה,
הנקבה ושמום במשמר
לשלש דהוה ליה חמיסר ירחי איבעית אימא
ומוליד. כמה שוהה עיבורו במעיו:
בי
ואוליד לתלת שני: הנהו.
מכל הבהמה כתיב אי בעית אימא קללה
דאוליד לתלת שני ודאי
דבי אתונא. מקום: והא משמשי שמושי.
מעברא הוו מעיקרא ארבע
הגהות הב"ח
הוא קללה שדי עילויה א"ל קיסר לרבי יהושע בן חנניה נחש לכמה מיעבר
ואי הוו מעברי לא הוו משמשי שדרך
א)
שני קודם שהרביעום:
(א) גמ' דקא עביד חיותא
חיה ובהמה מאחר שנתעברה אינה
והא קא משמשי שמושי.
ומוליד א"ל לשב שני והא סבי דבי אתונא ארבעינהו ואוליד לתלת הנהו
א"ל (רישך לזבוני) תא"מ
כשהרביעום ואי הוה
מקבלת זכר: והא חכימי. הנהו סבי
מיעברי הוו מעיקרא ד' [שנין] והא קמשמשי שמושי אינהו נמי משמשי
ונ"ב ס"א רישא אית לך
הנקבה מעוברת וודאי לא
ב)
וירדו לסוף המעשה: זיל זכינהו. נצחם:
לזבוני: (ב) שם דמחוי להו
הוה מקבלה זכר שכן
כאדם והא חכימי אינהו אנן חכימינן מינייהו אי ב] חכימת זיל זכינהו
קטלי: (ג) שם קטלי לי הני
דרך כל הבהמות שלאחר
ביסתרקי. כסאות: כי מטא להתם.
סברי אנן עדיפינן דיתבינן
שמתעברות אינן מקבלות
ואיתינהו לי אמר ליה כמה הוו שיתין גברי אמר ליה עביד לי ספינתא
לכרך שלהם: עביד חיותא. יט] מחתךט)
לעיל ואינהו לתחת ואי
זכר: אינהו נמי. הנחשים
דאית בה שיתין בתי וכל ביתא אית בה שיתין ביסתרקי עבד ליה כי מטא
יהיבנא להני קטלי לי
משמשי כאדם פנים נגד
ג)
בהמה: ואנא רישא דחיותא אמרי
הני סברי אנן עדיפינן
פנים וכיון דמשמשי כאדם
להתם ג] [על] לבי טבחא אשכחיה לההוא גברא דקא (א) פשיט חיותא א"ל
לך. בתמיה: סגי. צעוד ולך לפני:
דאנן קשינן: (ד) שם זכינא
משמשי נמי לבתר דמתעברי
בכו איכלו נהמא גבאי דידי
כאדם: והא חכימי. סבי
רישך לזבוני א"ל אין א"ל בכמה א"ל בפלגא דזוזא יהב ליה לסוף א"ל אנא
דרי כריכא דקני. טול חבילה של קנים
ד)
ד]
בספינתא א"ל האי גברא
דבי אתונא בשאר מילי
וכי מטית התם נגד הפתח זקוף
רישא דחיותא אמרי לך אמר ליה אי בעית דאישבקך סגי אחוי לי פיתחא דבי
וכו' מאי חזי דאזיל להיכא
וחכימי נמי בהאי דאמרי
כצ"ל ותיבת ליה נמחק:
לתלת שני: אנן חכימינן
החבילה לארץ: כמאן דמיתפח. כאדם
אתונא א"ל מסתפינא דכל דמחוי קטלי ליה א"ל דרי כריכא דקניא וכי
(ב) ה]
(ה) שם ולא מצי ביה הדר
מנייהו. ואנן ידעינן לכל
העומד לפוש: אזל. ר' יהושע: אשכח
קטל: (ו) שם אסיקו לי
מטית להתם זקפה כמאן דקא מתפח אזל אשכח דרבנאי מגואי ודרבנאי
מילתא שפיר מנייהו: זיל
ליבני וטינא מהתם אמרי
דרבנאי. אורבים: מבראי. שלא יצא
זכנהו. כלומר התערב עמהם
מבראי דאי חזו כרעא דעיילא קטלי להו לבראי ודנפקא קטלי להו לגואי אפכה
ומי איכא דמצי לאסוקי
בדברי חכמה ועשה תנאי
אחד מן הזקנים לחוץ: מגוואי. שלא
התם אמר ומי איכא
עמהם אם תנצחם שילכו
לסנדליה קטלי להו לגואי אפכה לסנדליה ו] קטלי להו לכולהו [אזל] אשכח
יניחו אדם ליכנס וכי חזו הנך סבי
דמצי למיבני ביתא בין
עמך ואיתיניהו לי: א"ל
ינוקי מלעיל סבי מלתחת אמר אי יהיבנא שלמא להני קטלי לי הני סברי
שמיא לארעא אמרי ליה
כמה הוו הנהו סבי א"ל
כרעא דעיילא קטלי להו [לבראי] י)
מציעתיה דעלמא וכו' ומי
שיתין: שיתין ביסתרקי.
אנן עדיפינן דאנן קשינן טפי ואינהו דרדקי אמר שלמא לכו אמרו ליה מאי
שהיתה אסקופת החדר עבה כ] ושופכין
(ג)
ז]
יימר אמר אייתו: (ז) שם
כסאות מקושטין הרבה:
ריחייא דתבירא חייטיה שקל
כי מטא להתם. לאתריהו
עבידתיך אמר להו (אנא) חכימא דיהודאי אנא בעינא למיגמר חכמתא
סובין או עפר עליה וניכרות בה פסיעות
פיסקא מינה שדא להו
על לבי טבחא כו': זקפה.
האדם וכי חזו כרעא דעיילא קטלי
מינייכו אי הכי ניבעי לך אמר להו לחיי אי זכיתו [לי] כל דבעיתו עבידו בי
אמר כרוכי לי: (ח) שם
כנגד פיתחיהן כמאן דקא
ורצוצא דמית בביעיתיה
מתפח ויראה לבני אדם כמו
לשומרי [בראי] כא] כי הניחו לבא וכי
ואי זכינא בכו איכלו גבאי בספינתא א"ל ההוא גברא דאזיל ובעי אתתא
ה)
(ד)
מהיכא: (ט) שם אייתו
שתעשה כדי לנוח ממשואך
❖
חזו כרעא דנפקא קטלי להו [לגוואי]
מרא:
ולא ירגישו בך ובכך
ולא יהבו ליה מאי חזי ליה דאזיל היכא דמדלו ח] מיניה שקל סיכתא דצה
שהניחוהו לצאת והשומרים לא היו
אדע פיתחן: אשכח דרבוני
לתתאי לא עאל לעילאי עאל אמר האי נמי מיתרמי בת מזליה גברא דאוזיף
מגואי. שהיו סובין מושלכין
הורגים שום אדם אא"כ נכנס כולו
שם מבפנים הפתח ומבחוץ.
לעזי רש"י
וטריף מאי חזא דהדר אוזיף אמר להו גברא אזל לאגמא קטל קמא טונא ולא
לפנים על כרחן או אחד יוצא כולו
ואית דאמרי דרבוני שומרים
קביליי"א [קיביל"א].
מצי ביה (ה) ט] קטיל ומנח עילויה עד דאיתרמי איניש מדלי ליה אמרו ליה אימא
מבראי ומגואי: דאי חזו.
לחוץ: אפכיה. רבי יהושע לסנדליה
רושם כרעא דעיילא קטלי
יתד, וו, זיז.
לן מילי דבדיאי אמר להו הוה ההוא כודניתא דילידא והוה תלי ליה פיתקא
ועמד על האיסקופה ונראית פסיעה
י] ו)
פירנ"ש [פירניי"ש].
לשומרים דאבראי דשבקי
גברא למיעל. ואי חזו
ציציות.
אחת נכנסת ופסיעה אחת יוצאה
וכתב ביה דמסיק בבי אבא מאה אלפא זוזי אמרו ליה וכודניתא מי ילדה אמר
פשויי"ר [פושוי"ר].
רושם כרעא דנפקא קטלי
❖
ודחפוהו השומרים ויצא וכשבאו הזקנים
להו הי ניהו מילי דבדיאי מילחא כי סריא במאי מלחי לה אמר להו בסילתא
לשומרים דגואי: אזל
מעדר.
ר' יהושע עיין בשעה
ראו כן ודימו ששני בני אדם הן אחד
דכודניתא ומי איכא סילתא לכודנתא ומילחא מי סרי בני לן ביתא באוירא
שישנו השומרים ואפכיה
נכנס ואחד יוצא וקטלינהו לכולהו
לסנדל חדא העקב לפניו
שיטה מקובצת
דעלמא אמר שם תלא בין רקיעא לארעא אמר להו אסיקו לי ליבני וטינא
יא]
(ו)
שומרים ואח"כ נכנס רבי יהושע:
והאחד הניח כמו שהוא
מציעתיה דעלמא היכא זקפה לאצבעתיה אמר להו הכא א"ל ומי יימר יב] אייתו
ונראה האחד כנכנס והאחד
א] הוא מכל הבהמה אות
ינוקי מלעיל. בעלייה. ולהרע נתכוונו
כיוצא. (ונכנס) וכיון שראו
מ' נמחק: ב] אי חכמיתו
אשלי ומשחו אית לן בירא בדברא עיילא למתא א"ל אפשילו לי חבלי
שהנותן שלום לעליונים תחלה הורגים
שהפסיעות כך קטלינהו
זיל: ג] להתם על לבי
לכולהו שומרים: אשכח
כו' גברא דהוה קא עביד
מפארי ואעייליה אית לן ריחיא דתבירא חייטיה (ז) אמר כרוכו לי מיניה גרדי
אותו התחתונים ואומרים אנו הזקנים
ינוקי מלעיל וסבי מלתחת
חיותא: ד] א"ל הב לי רישך
ואיחייטיה משרא דסכיני במאי קטלי בקרנא דחמרא ומי איכא קרנא
ולנו היה לך ליתן שלום תחילה והנותן
כדי להעליל על האדם
יהיב ליה רישא דחיותא א"ל
יג]
אם יקדים שלום לאלו
אנא רישא דחיותא אמרי
שלום לזקנים הורגין אותו הבחורים
לחמרא ומי איכא משרא דסכיני אייתו ליה תרי ביעי א"ל הי דזגתא אוכמתי
או לאלו: סיכתא. יתד:
לך אנא רישך אמרי לך אי
ואומרים הלא אנו חשובים מהם
דצה. נעצה בכותל לתתאי
בעית: ה] דמחוי קטלו ליה:
והי דזגתא חיוורתי אייתי להו איהו תרי גביני אמר להו הי דעיזא אוכמתי והי
במקום (שלא) כנגד אבן
ו] לסנדליה קטלינהו לכולהו
שאנחנו למעלה והם למטה: מאי
דעיזא חיוורתי ורצוצא דמית מהיכא נפיק רוחיה מהיכא דעל נפק אחוי
שלא היה נקב לא עאל.
(ח) יד]
תיבת להו נמחק: ז] דאנן
עבידתיך. מאי בעית הכא: אי הכי.
דצה לעילאי במקום בין
קשי טפי ואינהו דרדקי ואי
לן מנא דלא שוי חביליה אייתו (כל חד וחד) בודיא פשטוה לא הוה עייל
ז)
טו]
אבן לאבן שהיה נקב ועאל
דחכימא את ניבעי אנן מינך: אי
יהיבנא שלמא להני קטלי
בתרעא אמר להו אייתו (ט) מרי טז] סיתרוה היינו מנא דלא שוו חביליה איתינהו
הכי נמי פעמים כשישאל
לי הני אמרי אנן עדיפנא
זכיתו בי. אם תנצחוני: דמידלו מינה.
מיוחסת מן הראשונה שמא
דאנן עילאי ואינון תתאי
כל חד
וחד כי חזי שיתין ביסתרקי אמר כולהו חבראי להכא אתו
שמיוחסת מן הראשונה ושואל אותה
יז]
היא תהיה מזלו: גברא
אמר להו שלמא לכולהו
דיזיף זוזי לאיניש וטריף.
חכימאי: ח] דמידלו מינה
אמר ליה לספונא שרי ספינתך בהדי דקאתו שקל עפרא מעפרייהו
הרי יש לו ללמד הואיל ולא נתנו לו
וכשבא לגבותן טרף להו
שקל שיכתא תתא דצה לא
את הראשונה כל שכן זו: סיכתא.
כי
בצער ע"י ב"ד. מאי חזי
עאל דלי דצה ועאל אמר:
דהדר יזיף לאיניש אחרינא.
ט] ביה הדר קטיל: י] מילי
קביליי"א: כב] [דצה] לתתאי. דצה
אמר להו גברא אזיל לאגמא
דכדי אמר להו הוה לן
השפיל ידו ונעצה בכותל במקום שאין חור ולא על דלי דצה הגביה כג] [ידו] ודצה במקום שיש חור ועל: גברא דאוזיף וטריף. כד] שהלוה מעות
קטיל טונא קמא דקני והוה
ההוא כו' מילי דכדי מילחא:
כל כך נפיש דלא מצי
יא] שם ס"א שם המפורש
לחבירו ולא נפרע ממנו אלא בקושי שטרף לקוחות: מאי חזי דהדר אוזיף. לאחריני ולא נתייסר מן הראשון: לאגמא. ליער: קטיל קמא טונא.
ביה למיטעניה וקא מוסיף
איתליה גרמיה באוירא
חתך חבילה ראשונה ולא מצי ביה להרימו על שכמו: הדר קטיל ומנחה עליה. הואיל וצריך סיוע אחרים עד דמיתרמי' איניש ומדלו ליה. והאי
וקטל ומנח עילויה ההוא
תלא: יב] יימר אמר להו
טונא אלא להכי מוסיף
אייתו: יג] קטלי ליה בקרנא:
נמי הואיל והפסיד באמנה ראשונה חוזר ומאמין לאחרים עד שמזדווג לו לאדם נאמן ומשתכר בו: מילי דכדי. כה] דברי רוח. ל"א מילי כ) דכזיב
וקטיל ומנח עליה דסבר עד
יד] דמית בגו ביעיתא
דברי כזב: כודנתא. פרידה: והוה תלי פיתקא. שטר בצוואר הוולד: הי נינהו מילי דכדי. אלו הן דברי רוח: סיליתא. שיליא: מפארי. עשו
דמיתרמי לי איניש דמסייעי
מהיכא: טו] חביליה אייתו
לי חבלים מסובין ואם אינכם עושין שאילתי אף אני לא אעשה שאילתכם: חייטיה. תפור אותה: כרוכו לי גרדי מינה. הוציאו לי ממנה
לי דאידלי על כתפאי. אף
כו]
כל חד וחד בודיא לא גרסי'
האי הדר ויזיף דסבר הא
כל חד וחד דרבי יהושע
חוטין כדרך נשים שמוציאין חוטין מן הבגד ותופרין אותו בהן: גרדי. בלע"ז פירנ"ש: משרא דסכיני במאי קטלי ליה. ערוגה דסכיני במה
בעל חוב בתרא הוא נוח
הביאה: טז] מרי וחצינא:
קוצרין אותה: זגתא. תרנגולת: ורצוצא דמית. אפרוח שמת בקליפתו: אחוי לן מנא דלא שוי חבליה. הראנו כלי שאינו שוה ההפסד
מן הראשון: מילי דכדי.
יז] אייתנהו בספינתא כל חד
משלים של כזב: אמר שם
וחד כי חזא שיתין סימן בת.
שהוא מפסיד: בודיא. מחצלת: לא על בתרעא. שהיה ארוך ורחב יותר מן הפתח: אייתו מרי. פשויי"ר בלע"ז: וסיתרו. פתח
ותלא נפשיה בין רקיעא
מדלי. מילי. דכדיבי. אויר:
הבנין והכותל עד שיכנס: אייתינהו. כז] ל) למיעל בספינתא הואיל וזכינהו. היה מביאם אחד אחד בפני עצמו ומכניסו לחדר: וכי
לארעא. אמר להו אסיקו לי
יח] מבהמה הס"ד ומה"ד
ליבני וטונא באוירא ולא
מכל הבהמה כתיב. משמע
חזייה שיתין ביסתרקי. סבר כל חבירי יבואו מ) כאן: אמר ליה. רבי יהושע: לספונא. רב החובל: שרי ספינתך. התר ספינתך ולך:
יכלי: אמר כרוכו לי גרדי
בהמה המקוללת יותר הס"ד
לבי והשאר ל"ש: יט] חיותא
מיניה. כלומר הוציאו לי
פתילים ממנה ואתפרנה: משרא דסכיני. ערוגה של סכינין: ורציצה. אפרוח שמת בתוך ביצתו: אחוי לן מאנא דלא שוי חביליה. כלומר
מנתח הבהמה: כ] עבה צרה ושופכין: כא] שהניחו לבא תיבת כי נמחק: כב] מה"ד תתאי דצה: כג] הגביה ידו ונעצה במקום: כד] וטריף
הראה לנו כלי שאינו שוה ההפסד שהוא עושה: אייתי בודיא הביא מחצלת ופשטה ולא היתה יכולה ליכנס בפתח כשהיא פשוטה:
שמלוה מעות: כה] מילי דכדי בדברי: כו] לי מינה גרדי: כז] אייתינהו למיכל: כח] מחתול הוה ניחא תיבת הכא נמחק: כט] למ"ד כלב
אמר להו אייתו מרי וחציני וסתרו לבבא כדי שתהא יכולה לצאת בו אמר היינו מנא כו':
מין: ל] למיפרך אליבא דכולי עלמא: