הלוקח
עובר חמורו
פרק ראשון בכורות
ט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בי
בליעי. פ"ה מי אוקיינוס יט] שבולעות כל מימות שבעולם ופולטות
לבי בליעי. מים שבאוקיינוס שבולעים כל מימות שבעולם שנופלין בו
א) [לעיל ד:], ב) [לקמן יז. יח.
לו א מיי' פי"ב מהל' בכורים
שבועות לב. יבמות יט. כח.],
הל' יט סמג עשין קמד
ומביאין אותם עד תהום ופולטות אותן והיינו דכתיב (קהלת א) והים
אותן דרך תהום דכתיב והים איננו מלא וקשה דבסמוך קאמר
ג) שה נקבה צ"ק, ד) [כך איתא
טוש"ע י"ד סימן שכא סעיף
שדינהו בתיגרא כ] שם כלי ושוב היאך יורדין לתהום ואי (ד) מפרש גומא
איננו מלא: מעני. מעונים ושפלים לפי שלא היו בארצם: איקשו.
יג:
בסוגיא דהכא בגירסת הע"י],
ה) דחמורה שילדה צ"ק,
לז ב מיי' שם הל' כ סמג
העיזו ודברו קשות י] את המלך כשהריחו ריח ארצם סבורים להיות
או חריץ ניחא ויתכן מי בליעי
שם מקום מדאמר שם בי בליעי אית
ד)
ו) שייך לע"ב, ז) צ"ק מ"ז,
שם טוש"ע שם סעיף יד:
קרובים לארצם: בתיגדא. בכלי. ל"א
ביה תלתא צלמי חד מטי ידי' ארישיה
ח) זוהי גי' התוס'שם, ט)צ"ק,
לח ג מיי' שם הל' כא
❖
י) [קדושין נ:], כ) [מנחות
טוש"ע שם סעיף טו:
בתינארא חבית: דשמוט כתפייהו.
חד אליביה בתרא דכולהו מחוי בידיה
כי מטי לבי בליעי (א)
מלא כוזא דמיא מבי
עח:], ל) שפירשתי לעיל
מאן
נשמטו יא] שכמם: ובלו ואזול. בלו
לאחוריה:
תנא א"ר ירמיה
בליעי כד אתו אוקמינהו קמי קיסר חזנהו דהוו
דנקיבה צ"ק, מ) צ"ל
והלכו לאבדון: מתני' נותן טלה
דלא כר' יוסי הגלילי. פ"ה מאן
כדפרישית, נ) כדפירשתי לעיל
תורה אור השלם
מעני א"ל הני לאו נינהו שקל מעפרייהו ושדא
בפירקין דף ד ע"ב צ"ק,
אחד לכהן. בפדיון דממה נפשך חד
תנא כא] ה) דאמרינן שילדה שני זכרים
ס) ד"ה ופודה, ע) נותן הזכר
1. וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה
עילוייהו אקשו לאפי מלכא אמר ליה כל
מינייהו בכור שפטר את הרחם: זכר
אינו נותן אלא חד טלה לכהן וקשה
לכהן צ"ק, פ) מוכח דמפריש
וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ כֹּל
דבעית עביד בהו אייתינהו מיא דאייתי
כו' וכן לקמן כצ"ל צ"ק, צ) צ"ק
(ב) א]
בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְלֹא יֵרָאוּ
ונקבה. ואין ידוע אם יב] זכר תחלה
לפי' כב] דהכא אפי' ר"י הגלילי מודה
❖
מ"ז,
פָנַי רֵיקָם: שמות לד כ
מבי בליעי שדינהו בתיגדא אמר להו ב] מליוה
והרי הוא בכור או נקבה יצאתה
מדלא קתני במתניתין ויצאו שני
2. וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם
להו ואיזילו לכו מלו ושדו ביה קמאי קמאי
ראשיהן כאחד כדקתני בפרק שני
תחלה ואין כאן יג] בכור: מפריש טלה.
לַיְיָ וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה
הגהות הב"ח
אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים
❖
משום ספק ומפקיע עליו קדושת פטר
ובלע להו מלו עד דשמיט כתפייהו ובלו להו
(לקמן יז.) וכיון דלא ראינו שיצאו בבת
שמות יג יב
לַיְיָ:
(א) גמרא כי מטי לבי בליעי
חמור: והוא לעצמו. שהוא בעצמו
אחת מספק לא אמרי' בבת אחת יצאו
מתני'
ואזול:
אחמורה שלא ביכרה וילדה שני
אית ביה תלתא צלמי וכו'
יאכל הטלה ולא יתננו לכהן דכהן הוי
אפי' לר"י הגלילי דלא שכיחא וצריך
זכרים נותן טלה אחד לכהן זכר ונקבה מפריש
כדאיתא בתוספות: (ב) שם
מוסף רש"י
אייתי הנהו מיא: (ג) שם
מוציא מחבירו ועליו הראייה להביא
לפרש דנהי דמספק מודה ר' יוסי
כג]
טלה אחד לעצמו שתי חמוריו שלא ביכרו
ב
ג]
במשנה אין כאן לכהן כלום
פודה בו. בשה, פעמים
עדים שהזכר יצא תחלה ואיסורא
הגלילי דאין נותן לכהן אלא חד טלה
וכו' וילדו שני כו' ופודה:
הרבה. שאם חזר וקנאו מן
וילדו שני זכרים נותן שני טלאים לכהן זכר
ליכא דאפי' פטר חמור גמור שפדאו
מ"מ בספק מועט טוב להחמיר בדבר
(ד) תוס' ד"ה בי בליעי וכו'
הכהן לאחר שנתנו לו, חוזר
ונקבה או שני זכרים ונקבה נותן טלה אחד
ואי הוה מפרש וכו' ויתכן
ופודה בו פטר חמור אחר
בשה אין קדושה לא בו ולא בפדיונו
ולהפריש טלה כד] שני לעצמו:
❖
שמו בי בליעי הס"ד והשאר
(לעיל ד:).
אמר
❖
לכהן שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי
כדקתני במתניתין ואם מת נהנה
ו) רב ז)(אשי) מין במינו אינו
שייך לגמרא:
נקבות אין לכהן כלום אחת ביכרה ואחת
בו אלא גזל הוא דאיכא אם אינו
חוצץ. תימה בפ' בהמה
ג
(ג) ד]
שיטה מקובצת
נותן את הטלה לכהן יד] דממונא הוא
המקשה (חולין ע.) בעי כרכתו ח)אחותו
שלא ביכרה ה] וילדה שני זכרים נותן טלה אחד
רבינו גרשום
והוציאתו מהו י"ל הכא מקצת פנוי
כה]
והכא ליכא גזל דספק הוא: שני
א] בהו אייתי הנהו מיא:
לכהן זכר ונקבה מפריש טלה אחד לעצמו
הרי החזיר להם תשובה כל
ב] מליהו להאי: ג] שתי
חמורים כו' זכר ונקבה נותן טלה
איכא למימר טפי במינו אינו חוצץ
שנאמר 1 ופטר חמור תפדה בשה מן הכבשים
ששאלוהו ונצחם ואייתינהו
חמוריות שלא: ד] אין כאן
לכהן. בשביל הזכר: או שני זכרים
אי נמי אחותו הויא אינו מינו טפי
לספינתא כל חד וחד
טו]
לכהן: ה] ביכרה וילדו שני:
ומן העזים זכר ונקבה גדול וקטן תמים ובעל
בביתיה: כי מטא לבי
ו] ופודה בו: ז] מת. עיין
ונקבה. דחדא ילדה זכר וחדא ילדה
מאחיו עוד יש לומר דוקא משום
בליעי. מקום שיש בים
תוספות מנחות (דף סז ע"א)
מום ו] א) פודה בו פעמים הרבה נכנס לדיר
זכר ונקבה: נותן טלה אחד לכהן.
דהוציאתו שסייעה אחותו בהוצאתו
שבולעין מים אחרים ואיכא
ד"ה עובד כוכבים:
גמ'
להתעשר ואם ז] מת נהנין בו: מאן
דאמרי היינו בארה של
ח] הזכרים. עיין בתוספות
דהא איכא חד זכר ודאי בכור ואידך
הוא דמספקא לן דדילמא הויא
מרים: דהוו מעני. כמי
לקמן (דף מב ע"א) ד"ה
תנא אמר ר' ירמיה דלא כרבי יוסי הגלילי
דהוי ספק דשמא הנקבה יצאתה
חציצה אבל אם לא סייעה להוציאו
שגלה ממקומו ולא היה
הזכר: ט] כאחד ואף על גב
להם מענה לשון: אקשו
דמצמצמי חד הוא דקדוש
דאי רבי יוסי הגלילי האמר אפשר לצמצם
תחלה מפריש טלה והוא לעצמו:
פשיטא דלא הויא חציצה וא"ת
ב)
לאפי מלכא. כשהרגישו
ועוד: י] קשות אל המלך:
שני זכרים ושתי נקבות. ספק הן
כו] ט) [לאביי] דמוקי מתני' כר' יוסי
אמר אביי אפילו תימא רבי יוסי הגלילי
עפרם גבה לבן על עפרתן
יא] נשמטו פרקי שכמם:
ואקשו לאפי מלכא והיו
יב] אם יצא זכר: יג] כאן דין
דשמא כל חד וחד ילדה זכר ונקבה
הגלילי דאפשר לצמצם ואפ"ה אינו
שאני התם דכתיב ח] הזכרים לה' וליגמר
2
משיבין דברים לפני המלך
בכור: יד] לכהן דממונו
ושמא טז] נקבות יצאו תחלה הילכך
נותן כי אם טלה אחד לכהן משום
בגאוה: א"ל. לר' יהושע
הוא: טו] טלה אחד לכהן:
מיניה הא מיעט רחמנא הזכרים איכא דאמרי
אין כאן
לכהן כלום אלא מפריש
דכתיב הזכרים אמאי לא אמר כל
כז]
כל דבעית עביד בהו:
טז] ושמא הנקבות יצאו:
לימא דלא כרבי יוסי הגלילי דאי רבי יוסי
שרנהו בתיגרא. בכלי בכד
יז] בין שה נקבה: יח] כר'
שאינו בזה אחר זה בבת אחת אינו כח]
עליהן שני טלאים לאפקועי
גדול: עד דשמיט כתפיהו.
יוסי הגלילי: יט] אוקיינוס
הגלילי האמר אפשר לצמצם אמר אביי אפי'
ולא קדוש לא זה ולא זה וי"ל דלא
איסוריהן
והן לעצמו: אחת ביכרה
מינייהו וכלו ואזיל: חמורו
שבולעים כל מימות שנופלין
תימא רבי יוסי הגלילי שאני התם דכתיב
שלא בכרה. שמעולם לא
בו ומביאין אותן עד התהום
מסתבר למימר הכי אלא בדבר התלוי
וכו' זכר ונקבה מפריש טלה והוא
ילדה אלא עכשיו וילדה
ופולטות אותן דכתיב והים:
הזכרים לה' בשלמא לר' ירמיה דלא מוקי
במעשה כההוא י) דקדש שתי אחיות
לעצמו. דשמא אותה שלא ביכרה
ב' זכרים: נותן טלה א'
כ] בתיגרא דהיינו כלי אחד
לכהן. בשביל פדיון אותו
ואם בתוך כלי השליכום
ותודה שנשחטה על שמונים חלות כ)
ילדה את הנקבה: שנאמר ופטר
לה כרבי יוסי הגלילי היינו דלא קתני ויצאו
שיצא תחלה: ואם ילדה זכר
היאך יורדים מתוך הכלי
אבל קדושה הבאה מאליה לא אמר
חמור תפדה בשה. ארישא קאי
שני ראשיהן כאחד אלא לאביי ליתני ויצאו
ונקבה ואינו יודע איזה יצא
לתהום ואי הוה מפרש
ראשון אי הזכר שהוא קדוש
בתיגרא גומא או חריץ הוה
הכי ואע"ג דשייך למימר הי מינייהו
כלומר מנא לן דפדיון פטר חמור
שני ראשיהן כאחד ועוד תניא חמורו
ט]
בבכורה מפריש טלה אחד
ניחא טפי ויתכן בי בליעי
מייתית הי מינייהו מפקת ואם תאמר
בשה שנאמר ופטר חמור תפדה
כדי להפקיע קדושת בכור
שם מקום כדמשמע במדרש
שלא ביכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני
מדקאמר נהי דא"א לצמצם חציצה
בשה: זכר ונקבה. בין שה זכר בין
ספק להפקיע איסורו: והוא.
בי בליעי אית ביה כו'
יז]
ראשיהן כאחד רבי יוסי הגלילי אומר שניהן
אותו טלה יהיה לעצמו של
ארישיה וחד מחוי אליביה
ג) נקבה: ופודה בו פעמים הרבה.
מיהא איכא משמע דה"ק נהי דא"א
ישראל ויהיה חולין גמור
דבתרא דכולהו מחוי:
לכהן שנאמר הזכרים לה' והא כי כתיב האי
שאם חזר כהן ונתנו לו לישראל ויש
לצמצם ודין הוא שיקדש האחד לרבנן
ומותר לאוכלו מ"ט משום
כא] תנא דחמורו כו' שני
דאמרינן המוציא מחברו
זכרים: כב] לפירושו דבהא
בקדושת הגוף הוא דכתיב אלא משום
לו פטרי חמורים יכול לפדותן בו:
חציצה מיהא איכא ולא היה לו להיות
עליו הראיה וכיון שהכהן
אפילו ריה"ג מודה דלא
גמ'
שנאמר הזכרים לה' תיובתא דאביי תיובתא
נכנס כו'. מפרש בגמ' [יא.]: מאן
קדוש משמע דאי הוה אפשר לצמצם
אינו יכול להביא ראיה
קתני: כג] וצריך. ס"א ונראה
שהזכר יצא ראשון הלכך
לפרש: כד] טלה אחד
תנא. דחמורה שלא ביכרה וילדה שני
היה אז קשה לן היאך קדוש בלא טעם
ורבנן
הוא לעצמו של ישראל:
לעצמו. לאפקועי איסורא
זכרים דאינו נותן לכהן אלא חד טלה: דלא כר' יוסי הגלילי. דאמרינן
חציצה ומה קשה והא כט] (פריך) [פרישית] דלא אמר כל שאינו [כו']
זכר ונקבה. שאחת ילדה
ומדלא נקט ברישא מפריש
זכר ואחת ילדה נקבה נותן
והוא לעצמו משמע שאינו
לקמן בפ' הלוקח עובר פרתו (דף יז.) רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים
בבת אחת כו' אלא בדבר התלוי בדבור וי"ל דה"פ נהי דא"א לצמצם
טלה אחד לכהן. בשביל
צריך ומיהו קשה לפי' זה
ר' יוסי הגלילי אומר שניהם לכהן דאפשר לצמצם ששניהן יצאו כאחד
ולהכי ניחא לרבנן שאין שתיהן קדושין מטעם הזכרים כמו לרבי יוסי
אותו שילדה זכר: שני
דהא בסיפא דקתני שני
זכרים ושתי נקבות. שכל
ושניהן בכורות: שאני התם דכתיב. גבי רחל: הזכרים לה'. דמשמע
הגלילי דלא אפשר למידרש להו הזכרים כיון דסבירא להו אי אפשר
ל]
זכרים ונקבה נותן טלה אחד
אחד ילדה זכר ונקבה ואינו
לכהן צריך להפריש טלה
זכר
שנים אבל בפטר חמור דלא כתיב ביה הזכרים א"נ אפשר לצמצם לא
מכל מקום ליהוי חציצה: ונקבה מפריש טלה לא] לעצמו. וא"ת
יודע איזה יצא ראשון:
לעצמו אע"ג דלא קתני ואין
קדשי: וליגמר מיניה. בכור בהמה טמאה מבהמה טהורה: הא מיעט
לר' יוסי הגלילי דאמר אפשר לצמצם אם יצאו שניהם בבת אחת אין
לב]
אין כאן לכהן כלום. אבל
לפרש נמי דדייק דמתניתין
יפריש ב' טלאים לעצמו:
ביצאו שניהם כאחד וחד
רחמנא הזכרים. ה"א יתירה משמע זו ולא אחרת: בשלמא לר' ירמיה
הזכר קדוש ל)לפי מה שפי' לעיל לג] נקבה חוצצת ועוד תנן לקמן בפ'
אחת שבכרה כבר ואחת
מינייהו קדוש משום דאי
דלא מוקי לה כרבי יוסי . דקמפרש טעמא דמתניתין משום (טעמא)
שני (דף יז:) זכר ונקבה אין לכהן כלום משמע דקאי איצאו ב' ראשיהן
יח]
שלא בכרה מעולם אלא
לאו הכי מאי קמ"ל דכמה
עכשיו וילדו ב' זכרים כו':
ענינים קתני במתניתין דלא
דאי אפשר לצמצם שלא יצא ראש האחד תחלה דהוי פטר רחם היינו דלא
כאחת דרישא שהנקבה מבטלת בכורת זכר שגם היא לד] פטרה בכורת
שנאמר ופטר חמור וגו'.
קמ"ל מידי ונראה דדייק
קתני במתני' יצאו שני ראשיהן כאחד כי היכי דתני לקמן בפירקין (דף
רחם וא"כ סמוך מיעוט דבבת אחת למחצה דנקבות קודמות והוו להו
האי שנאמר לא משמע עלה
דלא כר' יוסי הגלילי מדלא
דמלתא דקאמר אלא בבא
תנא התנא שניהם כאחד
יז.) גבי
מילתיה דרבי יוסי הגלילי דהא לא אפשר: אלא לאביי.
זכרים קודמים מיעוטא וי"ל מ) כדפריך לעיל לה] בספק מועט החמירו
לחודה קאמר כלומר האי
נותן שני טלאים לכהן דאם
שתי
להפריש טלה לעצמו: חמוריו שלא בכרו וילדו שני זכרים נותן
דאפשר
לצמצם וטעמא משום מיעוט דהזכרים ליתני ויצאו
דכתיב ופטר חמור תפדה
איתא דחייב שני טלאים
בשה לא שנא בשה לחוד
לכהן הוי ליה למיתני
ראשיהן כאחת דשמעינן מינה רבותא: ועוד תניא. בהדיא דאפי'
שני טלאים לכהן. הכא ניחא דאצטריך לאשמועינן אין פודה וחוזר
לו]
אלא אפי' בעז או בזכר
כדקתני שאר ענינים. ותיבת
ופודה כל זמן שלא ניתן ליד כהן נ)כדפריך לעיל בפירקא (דף ד:ס) ) אבל
בבהמה
טמאה אמר נמי רבי יוסי שניהן לכהן: בקדושת הגוף.
או בנקבה או בגדול או
שני ל"ש: כה] י"ל דהכא
בבהמה טהורה: אלא משום שנאמר הזכרים. בבכור בהמה
לקמן פ"ב דקתני כי האי גוונא גבי בכורות בהמה טהורה ליכא
בקטן או בתם או בבעל
דמקצת הרחם פנוי איכא
מום כשר לפדות: ופודה
למימר טפי דמין במינו אינו
למימר הכי י"ל לז] קמ"ל לא תלינן להעמיד הממון בחזקת בעלים
טהורה דשמעינן מינה דאפשר לצמצם אמר ה"ה לפטר חמור:
בו פעמים הרבה כלומר אם
חוצץ ומיהו קשה אמאי נקט
לימא
שהאחת טנפה ונמוח הוולד ואחת ילדה שני זכרים ומיהו לקמן פרק
בא לידו אותו שה שנתנו
התם כרכתו אחותו הא
לכהן בפדיון פטר חמור
אפילו כרכו אחיו נמי וכ"ת
יש בכור (דף מח:) קתני כה"ג גבי נשים ליכא למימר הכי שכל אחת יודעת בעצמה מה שילדה וי"ל אגב דתנייה הכא תנייה התם א"נ
אחד וחזר הכהן ומכרו לו
דנקט אחותו משום דאז
ניחא ליה לפרש כל גווני ואע"ג דלא צריכי כדקתני זכר ונקבה ע) נותן אחד לכהן דלא צריכא כלל:
או נתנו לו יכול לפדות בו
ליכא קדושה כלל אבל
שני
באותו שה פטר חמור אחר
באחיו קדוש או האי או האי
זכרים ונקבה נותן טלה אחד לכהן. לכאורה פ) מפריש טלה אחד מספק לעצמו וכן מוכח לקמן פרק שני (דף יח:) דגבי שני זכרים
בכל עת שיבא לידו יכול
לא אפשר לומר כן דהא תנן
ונקבה לח] אחד לו ואחד לכהן צ) (דמוכח) משום דקדושת בכור
חלה על שתיהם וכן פי' לט] בקונטרס מפריש עוד טלה והוא לעצמו:
לחזור ולפדות בו או שאם
בפ' יש בכור [(דף מז ע"ב)
לאפקועי
היה כן שהפרישו לעצמו
שניהם אינן בכור לא לנחלה
כדאמרן ונולד לו פטר חמור
ולא] לכהן והאי נמי לההוא
אחר ודאי יכול לפדותו באותו שה עצמו ואותו טלה שהפרישו לעצמו הוי חולין גמורין ונכנס לדיר להתעשר עם שאר כבשיו: ואם
דמי אלא דפליג התם ר"ש ועוד בילדה ב' זכרים אמאי נותן טלה אחד לכהן אימא האחד כרך את חבירו ויצא דרך מרגלותיו ואע"ג
מת נהנה בו ישראל שהפריש שה ליתנו לכהן בשביל פטר חמור ודאי ולא הספיק ליתנו לכהן עד שמת נהנה בו כהן בעורו ובנבילתו
דטובא לאו הכי נפקי דהא קי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב והול"ל טלה והוא לעצמו וצריך לתרץ דאחותו הויא חציצה והא הוי
דמעידנא דאפרשיה זכה בו כהן וברשותיה קאי: דאי ריה"ג. הא אמר באידך פירקין דאפשר לצמצם כדאמרי' ריה"ג אומר שניהם
אינו מינו כו': כו] לאביי דמוקי: כז] לא אמרי' כל: כח] אינו ובבת אחת לא יקדש לא זה ולא זה: כט] והא פרישית דלא כו' שאינו בזה
לכהן שנאמר הזכרים לה' הכא נמי אי ר' יוסי הוא נותן ב' טלאים לכהן מיבעי ליה דהא אית ליה אפשר לצמצם דיצאו שניהם כאחת:
אחר זה אפילו בבת: ל] אפשר לצמצם למידרש: לא] טלה והוא לעצמו: לב] על תיבת דאמר ועל תיבת לצמצם נרשם קו למעלה להורות
שאני התם. גבי בכור בהמה טהורה הזכרים לה' משמע שניהם אבל הכא בפדיון פטר חמור לא כתיב הזכרים: הא מיעט רחמנא
כי לפ"ד ראוי למחקו: לג] לעיל שהנקבה חוצצת: לד] היא פוטרת את הרחם וא"כ: לה] לעיל דבספק מועט: לו] לאשמועינן דאין פודה:
הזכרים. דכתיב הזכרים אחרינא דמייתר כל פטר רחם הזכרים למעט אחריני דהני דקדושת הגוף נינהו הזכרים לה' תרוייהו אבל
לז] י"ל דקמ"ל לא: לח] ונקבה דקתני אחד: לט] פי' שם בקונט' דמפריש עוד טלה:
בקדושת דמים לא: בשלמא לר' ירמיה. דפסיק ואמר דלא כר' יוסי היינו דלא קתני הכא בחמור שלא בכרה ויצאו ראשיהם כאחד
כדתני במתניתין דאידך פירקא דאיירי בה ר' יוסי אלמא דהא מתני' לאו ר' יוסי היא: אלא לאביי. דבעי לאוקמה כר' יוסי ליתני הכא ויצאו ב' ראשים כאחד ואע"גדמצומצמין אינהו דאפשר לצמצם חד הוא דקדוש דהא מיעט רחמנא הזכרים. ועוד הא אשכחן בברייתא דתני
ויצאו ב' ראשים כאחד ריה"ג אמר שניהם לכהן שנאמר הזכרים לה': והא כי כתיב האי הזכרים לה' בקדושת הגוף כתיב והיכי מצי למילף לפטר חמור מיניה אלא משום שנאמר הזכרים לה' גבי בכור בהמה טהורה ילפינן נמי מיניה לפטר חמור ואם איתא דמתני'