ט:
הלוקח
עובר
חמורו
פרק ראשון
בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לאפקועי
לאיסורא מיניה. יט] דלפוטרו ממצות עריפה לא
לימא קסברי רבנן מקצת
רחם. הנוגע בבכור
מקדשו דנהי דאי
לט א מיי' פי"ב מהל' בכורים
א) [סוכה לז: זבחים קי.],
ב) [קדושין נז:], ג) [דברי ר"י כצ"ל
הל' ד סמג עשין ריא טוש"ע
היה צריך להפריש מספק כמו שאין נותן לכהן
אפשר לצמצם וראשון לחודיה קדיש איכא למיפרך הא קודם שיצא
י"ד סימן שכא סעיף ח:
וכן איתא בקדושין נז: וכן העתיקו
מספק כמו כן אינו עורפו מספק: ותנן רבי יהודה אומר במזיד
כולו יצא אחיו וחצץ בינו לבין הרחם וכתיב (במדבר ח) פטר כל
מ ב מיי' שם הלכה יא טוש"ע
תוס' מנחות סז. ד"ה עובד כוכבים
וכ"א בהרא"ש], ד) [לקמן יא.
שם סעיף ה:
רחם ט] עד שיפטור כל הרחם. ולר' יוסי ליכא למיפרך דכיוןדתרווייהו
קידש. משמע הכא דמקודשת בגבולין קודם שיגיע לירושלים
כ]
ל)
מא ג מיי' פ"ה מהל' אישות
ע"ש], ה) קדושין נב:, ו) [שביעית
כא] והא דאמר בסוף פ' חלק (סנהדרין
קדשו כחד דמו: מין במינו. ואלו
הלכה ה ופ"ג מהלכות
פ"ח מ"ז סוכה מ: קדושין נח. ע"ז
נד:], ז) [לעיל ב.], ח) [תוספתא
מעשר שני הלכה יז וכת"ק:
שניהם מין אחד: ומותר. קודם
קיב:) בגבולין דברי הכל פטורין
כב]
ורבנן לימא קסברי רבנן מקצת רחם מקדיש
מב ד מיי' פ"ו מהלכות שמיטה
דעוקצין פ"ג ה"ז מנחות קא.],
פדיונו: בכור אדם. מותר בהנאה
מן החלה לאו משום דחשיב ממון
דאי כוליה רחם מקדיש נהי דא"א לצמצם
ט) חולין קכט. מנחות קא:,
הלכה ז:
למעשה ידיו קודם פדייה דהא לא
גבוה לכולי עלמא בגבולין אלא משום
מג ה מיי' פי"ב מהלכות בכורים
י) [בסוכה שם איתא: ונכנס יין ביין
חציצה מיהא איכא אמר רב מין במינו אינו
א] א)
שמן, וכצ"ל], כ) ששחטו לעובד
הלכה ד טוש"ע י"ד סימן
אשכחן דאסור: שהקפידה וכו'.
דלא קרינן ביה עריסותיכם כיון
כוכבים צ"ק, ל) נ"א דאינה
שכא סעיף ח:
חוצץ: זכר ונקבה מפריש טלה כו': וכיון
וכיון דמחמיר כולי האי שקבע לו
דאסור באכילה וכן עיר הנדחת
כג] מ)
מד ו מיי' פ"א מהלכות טומאת
מקודשת וגי' צ"ק דמקודשת ופי'
❖
דלעצמו הוא למה לי לאפרושי לאפקועי
דקאי על האשה, מ) בעיר צ"ק,
אוכלין הל' כה:
לאו שללה הוא כדאמר התם כד] בהשוכר
הכתוב פדיון בשה ולא באחר ודאי
נ) [נדצ"ל במעילה (יג.)], ס) כתיב
לאיסוריה מיניה אלמא כיון דלא מפקע אסור
❖
ב]
אסור בהנאה: בשלקי. עשבים
את הפועלים (ב"מ צ.) נמי פטר
כה]
משמע צ"ק,
בהנאה מתני' מני ר' יהודה היא דתניא פטר
תורה אור השלם
שלוקות: בשויו. שנותן עשבים שוה
ר"י מחסימה מעשר חוץ לחומה לאו
ג] ב)
חמור אסור בהנאה ורבי שמעון מתיר מאי
דמי החמור לכהן: בשויו לא אמרי'.
משום דחשיב ממון גבוה חוץ לחומה
א
ד] ג)
1. כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד
הגהות הב"ח
דלא חמיר מהקדשות: לאפקועי
אלא משום דבעינן דישוי הראוי לו
בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר תַּקְדִּישׁ
טעמא דר' יהודה אמר עולא יש לך דבר
(א) גמ' אמר רבה מנא אמינא:
לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר
לאיסורא בשה. ואפילו שלא בשויו
כדממעטינן
הקדש ממעילה נ):
שצריך פדייה ומותר ולא והרי בכור אדם
(ב) רש"י ד"ה אמר רבה גרסי':
שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ:
מכל האוכל אשר יאכל אוכל
כדקתני מתני' [ע"א] גדול וקטן: בכסף
(ג) ד"ה ופטר חמור וכו' דנבלה
כו]
דברים טו יט
❖
שצריך פדייה ומותר אלא יש לך דבר
היא איכא כצ"ל ואות ו נמחק:
2. וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה
צורי. דאינו מתחלל על אסימון
שיכול להאכילו לאחרים
שהקפידה עליו תורה בשה ומותר ומי הקפידה
וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל
וא"ת פרק כסוי
כדכתיב (דברים יד) וצרת הכסף בידך:
קרוי אוכל.
בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה:
והא רב נחמיה בריה דרב יוסף פריק ליה
שמות יג יג
ד)
במזיד. שנתכוון לחללו: קידש. אם מוסף רש"י
הדם (חולין פה.) פטרינן עוף טמא
3. וְ הוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת
בשילקי בשויו בשויו לא קאמר כי קאמרינן
מכסוי לרבי שמעון גבי שחיטה
קידש בו את האשה מקודשת. אלמא
ב
במזיד קידש. דמעשר ממון
הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא
הדיוט הוא (קדושין נב:). ושור
שלא בשויו והכי קאמר יש לך דבר שהקפיד'
שאינה ראויה מדכתיב ציד חיה
מותר בהנאה לר' יהודה: בהך דביני
יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם
הנסקל. ששחטו לאחר שנגמר
אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל:
או עוף אשר יאכל וגו' כז] והא
וביני. ששוה החמור יותר מן השה:
עליו תורה לאפקועי לאיסוריה בשה ה] והרי
דינו, דאי נסקל ממש מטמא
דברים כא ד
4. מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל
טומאה חמורה דנבילה היא (מנחות
אוכל שאתה יכול להאכיל לאחרים
שפדיונו מותר. כגון הכא שהכהן
מעשר שהקפידה עליו תורה בכסף צורי ותנן
קא:). ועגלה ערופה. ששחטה
אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא וְכָל
הוא כח] יש לומר התם חיה או עוף
אוכל את השה בלא שום הקרבה
לאחר ירידתה לנחל איתן,
גרבי יהודה אומר ה)במזיד קידש ו] בפטר חמור
מַשְׁקֶה אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי
❖
דאוסרתה (מנחות קא:). וציפורי
כתיב משמע דאתא למעוטי מינים
והוא אסור קודם פדיון דהא פסולי
ויקרא יא לד
יִטְמָא:
נמי מיקדשא כדרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר
מצורע. ששחטן (שם). ופטר
טמאים שאין נאכלין לישראל ואף על
המוקדשין שאסורין בהנאה קודם
חמור. ששחטו לעובד כוכבים ולא
אשה יודעת שאין מעשר שני מתחלל על ידה
גב שיכול להאכילן לאחרים כט] אבל
פדיונן הוי פדיונן נתפס בקדושתן
בא עדיין לטומאת נבילות כגון
שיטה מקובצת
ועולה ואוכלתו בירושלים הכא נמי אשה
בעודו מפרכס, דאמרינן בהעור
ואסור: שביעית. המוכר פירות שביעית
הכא מכל האוכל אשר יאכל ס) משמע
והרוטב (חולין קיז:) השוחט בהמה
א] רב אשי מין: ב] אלמא כל
יודעת דפטר חמור איסורא אית ביה ופרקא
שפיר למעוטי שאין נאכל לאחרים:
הדמים מותרין לעולם והפירות עצמן
טמאה לעכו"ם ומפרכסת מטמאה
כמה דלא. תיבת כיון נמחק:
טומאת אוכלין אבל לא טומאת
מה
ג] פטר. עי' תוס' מנחות (דף סז
ליה בשה ומקדשא בהך דביני וביני ורבי
מתבערין בשעת הביעור כשכלה לחיה י].
נבילות. פטר חמור אסור בהנאה
ע"א) ד"ה עובד כוכבים:
וקס"ד דהאי מקשה דפדיון שביעית
שמעון מאי טעמא אמר עולא יש לך דבר שפדיונו מותר והוא אסור ולא והרי
כל זמן שלא נפדה, דקדוש בבכורה
ד] בהנאה דברי ר' יהודה:
הוא. ל"א ואפילו היו נבילות מטמא
ה] בשה ומותר והרי: ו] קידש
מותר לעולם ולא שמיעא ליה הא
שביעית דפדיונה מותר והיא אסורה שביעית נמי פדיונה אסור דאמר מר
טומאת אוכלין וכגון דאיכא פחות
לענין לקדושי אשה בפטר:
דאחרון אחרון נתפס: אחרון אחרון.
כזית דלא חזי לטומאת נבילות
ז] אחרון נתפס בשביעית והפרי
ו) ד האחרון אחרון ז] אסור ואיבעית אימא ר' יהודה ור' שמעון בהאי קרא
מצטרף לפחות מכביצה אוכלין
במס' סוכה (דף מ:) לקח בפירות
עצמו אסור: ח] גוזז פטר חמור:
קמיפלגי דתניא לא תעבד בבכור שורך אבל אתה עובד בשלך ובשל
להשלימו לכביצה (מנחות קא:).
ט] רחם דמשמע עד שיפטור את
1
שביעית בשר אלו ואלו מתבערין
ובשר בחלב. איכא תנא דאסר
כל: י] לחיה מן השדה וקס"ד:
אחרים ולא תגוז בכור צאנך אבל אתה גוזז שלך ושל אחרים דברי ר' יהודה ר'
בשעת הביעור לקח בבשר יין יצא בשר
ליה בהנאה בפרק כל הבשר (שם).
יא] ואחרון אחרון נתפס: יב] אמר
והיתה לו שעת הכושר. דאי
שמעון אומר לא תעבד בבכור שורך אבל אתה עובד בבכור אדם לא תגוז
רבה גרסינן: יג] וערפו בקופיץ
ונכנס יין יין בשמןי) יצא יין ונכנס שמן
תרו ליה כולי יומא בחלבא לא
הס"ד: יד] לטומאת נבלות:
בכור צאנך אבל אתה גוזז בכור חמור בשלמא לרבי שמעון היינו דכתיב
ואחרון יא] נתפס בשביעית להתבער
מיתסר עד שיבשלנו (שם). שאתה
ח]
טו] אחרים מטמא אע"פ:
יכול להאכילו לאחרים. או
טז] ממש דנבלות הן איכא
ופרי עצמו שגדל בשביעית שבאו אלו
תרי קראי אלא לרבי יהודה תרי קראי למעוטי שלך ושל אחרים למה לי ותו
. קרוי
לנכרי או לישראל (ב"ק עו:)
למימר: יז] מהניא בהו טומאה
מכחו בכ"מ שהוא אסור מן הביעור
אוכל. לענין טומאת אוכלין (חולין
לרבי יהודה בכור אדם נמי נימא דאסיר אלא דכולי עלמא שורך למעוטי בכור
להכי. תיבת להו נמחק:
קכט:). שאי אתה יכול
יח] בישול. ס"א דאי תרי כולי
ואילך: בשלך ושל אחרים. עובדי
אדם הוא דאתא כי פליגי בצאנך דר' יהודה לטעמיה דאמר שותפות עובד
ז)
להאכילו לאחרים. עובדי
יומיה לא מיתסר: יט] מיניה אבל
כוכבים כגון בכור בהמה שיש בה
כוכבים, שאסורים בהנאה (מנחות
לפוטרו ממצות: כ] הכא דלר'
כוכבים חייבת בבכורה וכי איצטריך קרא למישרי בגזה ועבודה ור'
❖
שם).
שותפות לעובד כוכבים אע"ג דמחייב
יהודה הוי ממונא דמקודשת:
שמעון סבר שותפות עובד כוכבים פטורה מן הבכורה ולענין גזה ועבודה
כא] לירושלים מדיכול לקדש:
ר' יהודה למיתב חצי דמיו לכהן שרי
כב] הכל עיסת מעשר שני פטורה
לא איצטריך קרא כי איצטריך קרא לפטר חמור בשלמא לר' יהודה היינו
בגיזה ועבודה שאין קדושה לחצאין
מן החלה: כג] וכן לענין עיר:
רבינו גרשום (המשך)
כד] התם ובהשוכר: כה] נמי
דכתיב צאנך ושורך אטו צאנך אלא לרבי שמעון שורך וצאנך למה לי
אבל פטר חמור לא ממעט מהאי קרא
במתנה לכל מי שירצה ואין
דפטר ר"י מחסימה במעשר חוץ:
קשיא אמר רבה ומודה ר' שמעון לאחר עריפה שהוא אסור מאי טעמא
וכל כמה דלא ממעט לא שרינן ליה
אסור בהנאה למי שנותנו והוא
כו] אוכל שאתה יכול להאכילו:
ה
אסור בהנאה הנפדה: ולא והרי
כז] וגו' ואמאי והא: כח] הוא
דלא גרע מבכור בהמה טהורה ולרבי
גמר עריפה 2 עריפה 3 מעגלה ערופה אמר (א) רבא מנא אמינא ליה דתניא
שביעית דפדיונה מותר בהנאה
ועוד קשה טפי לרבנן דאפילו
שמעון ממעט ליה קרא: בשלמא
דאין בו קדושה והיא עצמה
אוכל שאין אתה יכול להאכיל
ח) הערלה ווכלאי הכרם ושור הנסקל ועגלה ערופה וציפורי מצורע ופטר
אסורה. שביעית נמי פדיון אסור
לאחרים חשיבי אוכל וכ"ש שלא
לרבי יהודה. דדריש צאנך ולא של
חמור ובשר בחלב כולן מטמאין טומאת אוכלין רבי שמעון אומר כולן
דאמר מר אחרון אחרון נתפס
היה ממעט עוף טמא וי"ל:
שותפות עובד כוכבים: היינו דכתיב
בשביעית ופירי עצמו אסור.
כט] לאחרים דאי לאו הכי
אין מטמאין טומאת אוכלין ומודה ר' שמעון בבשר בחלב שמטמא טומאת
כדאמר לקח בפירות שביעית
צאנך. דמשמע המיוחד לך ולא כתב
לשתוק קרא מיניה אבל כו'.
אוכלין הואיל והיתה לו שעת הכושר ואמר רבי אסי א"ר יוחנן מ"ט
בשר ובבשר יין וכו': אבל אתה
ובתו"ח תירצו דשאני בכסוי
צאן סתמא. ושורך אע"ג דמצי
עובד בשלך ושל אחרים היכא
דאין לתלות טעמא בחשיבות
דר"ש דכתיב
מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו
למיכתב בבכור שור ומימעט נמי בכור
ט)
4
דיש לעובד כוכבים שותפות בו.
אוכל דהא בהמה טהורה אינה
ואיצטריך קרא צאנך למעוטי
צריכה כסוי ואע"פ שהוא חשוב
לאחרים קרוי
אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים אינו קרוי אוכל
אדם מיניה אפי' הכי אטו צאנך כתב
להאי דשותפין דעובד כוכבים
אוכל וא"כ (ה"ל) [האי] אשר
שורך: ה"ג היינו דכתיב צאנך ושורך
אי
דשרי בגיזה ועבודה אפי' קודם
יאכל דוקא אותו דשרי לאכול
❖
פדיונן אבל בכורך ממש דאין
ולמעט האסור לאכול:
אטו צאנך אלא לר"ש לכתוב שור
לאחר שותפין בו אפילו פטר
וצאן: אמר יב] (ב)
רבא גרסינן: לאחר עריפה. אם לא פדאו וערפו יג] כדינו: אסור. להאכילו לכלבו: עגלה ערופה. אסורה בהנאה
חמור אסור בהנאה ובגיזה
ועבודה דברי ר' יהודה ר'
רבינו גרשום
משום דכתיב שם (דברים כא) שם תהא קבורתה: ושור הנסקל. ששחטו לאחר שנגמר דינו דלא ירדה בו טומאת נבילות. ועגלה ערופה
שמעון אומר לא תעבוד בבכור
ששחטה לאחר ירידתה לנחל איתן דקי"ל [כריתות כה.] דהיא אוסרתה: ציפורי מצורע. אסורין בהנאה במסכת קדושין (נז.): ופטר חמור. ששחטוכ) ועדיין
ר' יוסי היא ליתני נמי במתני'
שורך אבל אתה עובד בבכור
ויצאו אלא מדלא קתני ש"מ
אדם דמעשה ידיו מותר ולא
מפרכס שלא ירד לטומאת יד] נבילה אבל אם נגע בו שרץ מטמא טומאת אוכלים שאם חזר ונגע באוכלים אחרים טו] מטמאים אע"פ שמפרכס
דלא ר' יוסי היא אלא רבנן
תגוז בכור צאנך אבל אתה
דאמר בהעור והרוטב (חולין קיז:) השוחט בהמה טמאה לעובד כוכבים ומפרכסת מטמאה טומאת אוכלים דמהניא לה שחיטת ישראל למהוי
ותיובתא לאביי: ורבנן. דמתני'
גוזז פטר חמור כדאית ליה
מחשבה הואיל ושחיטה דכוותה חזיא לה בבהמה טהורה. אי נמי אפילו ערפו ממש דנבילה היא ואיכא למימר בהם טומאת
דאמרי נותן טלה אחד לכהן
לר' שמעון דפטר חמור מותר
טז]
(ג)
בהני א): בשלמא לר' שמעון.
דאוקימנא למתני' כרבנן דפליגי
אוכלים כגון דאיכא פחות מכזית מינייהו דלא חזי לטומאת נבילות מיצטרף בהדי פחות מכביצה אוכלין ומשלימו לכביצה: כולן
עליה דר' יוסי לימא. (ורבנן בין
דמוקים לא תעבוד בבכור שורך
מטמאין טומאת אוכלין. אם נגע בהו טומאה ואע"ג דאינהו גופייהו אסירי מהניא להו להכי שאם נגעו באוכלין אחרים מטמאין
יז]
להתיר עבודה בב"א ובכור
לרבנן ובין ר' יוסי קאמר לימא)
קסברי רבנן ואית דאמר ורבנן
צאנך להתיר גוזז בפטר חמור
אותן: כולן אין מטמאין. הואיל ואסורין בהנאה: שעת הכושר.
קודם יח] בישול: לאחרים. לעובדי כוכבים דאינו אסור בהנאה:
היינו דכתיבי תרי קראי: אלא
דפליגי עליה דר' יוסי באידך
אי לר' יהודה [תרי קראי ל"ל]. ותו
פירקין כי יצאו ב' ראשים כאחד
לר' יהודה דלא ממעט «¬לעבוֹד בכור אדם הכי נמי דאסור בהנאה: וכי איצטריך קרא לר' יהודה למישרא שותפין דעובד כוכבים
דאמרי וחכ"א אחד לו ואחד לכהן לימא קסברי רבנן מקצת נגיעת כותלי רחם מקדש דהני כי נפקי ביחד לא נגע בהן
בגיזה ועבודה לאחר שנתן חצי דמיו לכהן: ור' שמעון סבר שותפין דעובד כוכבים פטורה לגמרי ולמישרי גיזה ועבודה בשותפות
רחם אלא לכל אחד מצד אחד: דאי כוליה רחם מקדש. כלומר מכל צדדין בעינן דליגע בבכור נהי דבאי אפשר לצמצם
לא איצטריך קרא כי איצטריך לגיזה פטר חמור וה"ה לעבודה דשרי בהנאה: בשלמא לר' יהודה דמוקים לה למעוטי דשותפין
פליגי דרבנן סברי דחד מפיק רישיה לחוץ טפי מן חבריה: חציצה מיהא הא איכא. דכל חד וחד חוצץ אחבריה דלא נגע
דעובד כוכבים דפטר בגיזה ועבודה היינו דכתיב צאנך כלומר שלך ולא שלך ושל אחרים ואגב דאיצטריך למכתב צאנך ולא צאן
רחם בכל סביביו: אמר רב אשי מיהא ליכא למשמע דלא בעינן דכוליה רחם מקדש דאע"ג דהכא לא נגע הרחם בכל
כתיב נמי שורך אטו דכתיב צאנך דבשור סגיא למעוטי בכור אדם אלא כתב שורך אטו צאנך: אלא לר' שמעון. דלא ממעט
סביביו דכל אחד כיון דשניהם העוברין מין אחד הן מין במינו אינו חוצץ. וחשיב כאילו נגע הרחם סביב כל אחד: כיון
שותפות שורך וצאנך למה לי בבכור שור ובבכור צאן סגיא קשיא: לאחר עריפה. שערפו בקופיץ שאסור בהנאה: מעגלה ערופה
דלעצמו הוא דלישראל למה לי לאפרושיה: לאפקועיה לאיסוריה דפטר חמור מיניה שיהא מותר בגיזה ועבודה החמור: והרי
מה עגלה ערופה אסור בהנאה דאתיא שם שם מן ותמת שם דאסורה בהנאה כמת: ושור הנסקל. ששחטו לאחר שנגמר דינו
בכור אדם דצריך פדייה ומותר בהנאה מעשה ידיו אפי' קודם שנפדה: בשילקי. בירקות שלוקין נותן לו לכהן מן השלקות
דאי נסקל הוה מטמא טומאה חמורה נבלה בכזית: ועגלה ערופה. ששחטה לאחר ירידתה לנחל איתן: ופטר חמור כדאמרינן
בשוויו כמה שוה הבכור ופדאוהו: בשוויו לא קאמרינן. דאם רצה לפדותו בשוויו לא הקפידה התורה עליו דאין יכול
השוחט בהמה טמאה לעובד כוכבים ועדיין היא מפרכסת מטמא טומאת אוכלין משום דמחשבה דשחיטה מכשיר לטמא טומאת
לפדותו אלא בשה והכי קאמר יש לך דבר הקפידה התורה עליו לאפקועיה לאיסוריה בשה. כלומר כשאינו רוצה לפדותו
אוכלין וכשמתה מטמא טומאה חמורה בכזית כדין נבלת בהמה טמאה שמתה: כולן מטמאין טומאת אוכלין. כדאמרן אע"ג
בשוויו אין יכול להפקיע איסורו אלא בשה: והרי מעשר שהקפידה התורה עליו שאינו יכול לחללו על אסימון אלא על
דאיסורי הנאה נינהו: ר' שמעון אומר כולן [אין] מטמאין טומאת אוכלין הואיל דאסור בהנאה ולא היתה להן שעת הכושר
כסף צורה ותנן במס' קדושין ר' יהודה אומר במזיד קידש אם קידש בו במזיד את האשה מתקדשת ומפרש התם מ"ט
(לעגלה) [לערלה] ושור ועגלה וצפרין אמרינן הבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה חוץ מבשר
אלמא דמותר בהנאה (הכא נמי) אמר לך ר' יהודה מקדושי אשה לא מצית מותבת לי דלענין קדושי אשה בפטר חמור נמי
בחלב אע"ג דאסור בהנאה מטמא טומאת אוכלין הואיל והיתה לו שעת הכושר קודם שנתערב ונתבשל: ואמר רב אסי מ"ט דר'
מיקדשה כדר' אלעזר דאשה יודעת כו' הכא נמי הא אשה בתר דאיקדשה בפטר חמור פרקה ליה בשה ומיקדשה ליה בהך
שמעון. דאמר כולן אין מטמאין טומאת אוכלין דאוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים הן אפילו לעובדי כוכבים דאסור בהנאה
דביני ביני באותו עודף שהפטר חמור שוה יותר מן השה דהיינו חולין גמורין אבל בהוא עצמו קודם שנפדה אסור בהנאה
כדאמינא: יש לך דבר שפדיונו מותר בהנאה. שאין תופסת קדושה בפדיונו שאם פדאו בשה או בדמים יכול כהן למוכרו או נותנו
א) אולי צ"ל בהנאה