הלוקח
עובר
חמורו
פרק ראשון בכורות
י.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה כו'. תימה דבפרק כל שעה (פסחים כד:)
אי הכי. דטעמא דר' שמעון משום הנאה הוא: מה להלן מותר בהנאה.
א) חולין קטז. מנחות קא: [לעיל
מה א ב מיי' פ"ג מהלכות
❖
דריש איסי בן יהודה איסור באכילה מהכא ואיסור הנאה יליף מק"ו
ו:], ב) נדה נ: [זבחים קה:] טהרות
טומאת אוכלין הלכה ג:
דכתיב לכלב תשליכון אותו (שמות כב): לדידיה נמי. לצורך ישראל
טו]
פ"א מ"א, ג) עוקצין פ"ג מ"ג נדה
דערלה והשתא במאי פליגי וי"ל קסבר תנא דהתם כיון דמצי לקיומי תרוייהו
עצמו היתה לו שעת הכושר אבל שור הנסקל ועגלה ערופה לא היתה
נ: כריתות כא., ד) [עוקצין שם]
הגזרה שוה וק"ו מקיימי ומיהו קשה דבכמה מקומות אתיא ג"ש ומפקינן מק"ו
נדה וכריתות שם, ה) [אין זה
לו שעת הכושר אפי' קודם לכן דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת:
כדאמר בכמה דוכתי שיכול ועושה ק"ו והדר טז] תלמוד לומר אלמא אתיא גזרה מוסף רש"י
במשנה], ו) [ויקרא יא], ז) נבלה
ליתני ומודה ר' שמעון בפטר חמור.
שוה ומפקינן מקל וחומר ופירש ר"ת קרא
צ"ק, ח) נ"א לדרב ששת, ט) צ"ל
מה להלן כו' ומותר בהנאה.
איירי במידי דאסור בהנאה כגון קדשים
ומאן דדריש ליה מקודש אית ליה
כדכתיב לכלב תשליכון אותו והא
דהא יכול להאכילו לאחרים הוא: דלא
אי הכי בשר בחלב מאי איריא דהיתה לה
ק"ו וא"ת תיפוק וכו'. צ"ק,
הנאתו הוא מה שכלבו אוכל
שיצאו חוץ למחיצתן דדריש בפרק בהמה
חשיב עליה. לאכילה ומשום הכי לא
שעת הכושר תיפוק לי דאוכל שאתה יכול
י) דרשינןא"נ.צ"ק, כ) [וע"ע תוס'
דמחשבתו עליו (מנחות קא:).
המקשה (חולין סח.) מבשר בשדה יז] כיון
תני ליה דסתמיה לאו לאכילה קאי:
צריכה מחשבה. לאכילה ושוב
פסחים כד: ד"ה אמרת],
ד]
להאכילו לאחרים הוא דתניא רבי שמעון בן
שיצא חוץ למחיצה נאסר ואע"ג דפשטיה
ל) ספרים. צ"ק, מ) בהכשר קודם
תטמא מאליה ותחזור ותטמא
ואיסורו חישובו. איסור דאסר ליה
דקרא בהיתר הנאה כדכתיב לכלב תשליכון
מחשבה. צ"ק, נ) והחלב. צ"ק,
אוכלין במגע, דהא מאליה קודם
יהודה אומר א) משום ר' שמעון בשר בחלב
רחמנא לישראל משויא ליה אוכל
ס) איירי. צ"ק, ע) נ"א שהאכילה
מחשבה אין לה טומאה אלא בבית
אותו קסבר תנא דהתם להכי אהני ק"ו
❖
אסור באכילה ומותר בהנאה שנאמר כי עם
קדלי. צ"ק,
הבליעה (נדה נ:) או: להצטרף פחות
1
דכיון דאסר ליה מכלל דראוי לאכילה
דילפינן מקדשים דאיירי בהו נמי קרא
מכזית ממנה להשלים פחות
קדוש אתה לה' אלהיך ולהלן הוא אומר
ותנא דהכא סבר מטריפה דשריא בהנאה
לעובד כוכבים הוא: צריכה מחשבה.
מכביצה אוכלין לקבל טומאת אוכלין
יח]
ילפינן כפשטה ולית ליה קל וחומר דהכי
ואנשי קודש תהיון לי מה להלן אסור באכילה
. ואינה צריכה
במגע (זבחים קה:)
תורה אור השלם
לטמא טומאת אוכלין אם נגע ה] בהן
2
הכשר. לטמא, לא למים ולא למגע
נמי מאן דדריש איסור הנאה מג' לא תבשל
ומותר בהנאה אף כאן אסור באכילה ומותר
שרץ שאם תגע אחרי כן באוכלין
שרץ, שמאליה מטמאה הואיל
1. לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר
ט)
לית ליה קל וחומר (וא"ת מאן דדריש
וסופה לטמא טומאה חמורה (שם
כשרין תטמאם וכל כמה דלא חשיב
אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ
בהנאה חדא ועוד קאמר חדא דאוכל שאתה
ליה יט] מקודש אית ליה ק"ו) תיפוק ליה
וכעי"ז נדה נ:). נבלת בהמה
אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ
עליה לית ביה שום טומאת מגע
איסור הנאה מכל בקודש באש תשרף
יכול להאכילו לאחרים הוא ועוד לדידיה נמי
טמאה. סתמא לאו לאכילה, הלכך
אַתָּה לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי
דנבלת עוף טהור אינה מטמאה אלא
כדילפינן מיניה פרק כל שעה (פסחים כד.)
בעיא מחשבה ונהי דאי איכא כזית
דברים יד כא
בַּחֲלֵב אִמּוֹ:
הרי היתה לו שעת הכושר ואם איתא דלאחר
2. וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר
בלא מחשבה מטמיא אפילו אדם
פסולי קדשים י"ל עם קדש ואנשי קדש
אם אכלה ואז מטמאה אותן בגדים
ו]
וכלים וכל שכן אוכלין ומשקין, אלא
עריפה שרי רבי שמעון ליתני ומודה רבי
בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב
❖
כ] מענין אחד ודמו אהדדי י) א"נ דנין
שהוא לבוש בשעת בליעה: ואינה צריכה
להכי מהניא מחשבתה דאי איכא
תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ: שמות כב ל
חולין מחולין ואין דנין חולין מקדשים
שמעון בפטר חמור ובשר בחלב שמטמאין
פחות מכביצה שאר אוכלין ופחות
הכשר. הואיל ויש עליה טומאה חמורה
כ)
כדאמר פרק כיסוי הדם (חולין פה. ):
מכזית נבלה משלים לכביצה, אי
טומאת אוכלין אי דחשיב עליה הכי נמי הכא
לטמא אדם ובגדים אם היה אוכלה
נבלת בהמה טמאה בכל מקום ונבלת
חשיב עליה מצטרפא בהדייהו
רבינו גרשום
ומקבל טומאה במגע שרץ ואי לא
במאי עסקינן דלא חשיב עליה וטעמא מאי
ואמר בכריתות בפרק דם שחיטה
עוף טהור בכפרים צריכה
לא (נדה נ:). בכל מקום. ואפילו
ואינן קרויין אוכל: אי הכי. לר'
(דף כא.) וכי יותן מים וכו'ו) מה זרעים
מחשבה ואינה צריכה הכשר. והחלב לא
מטמאי רבנן אמרוה רבנן קמיה דרב ששת
בשווקים שיש שם רוב עם צריכה
שמעון מאי איריא דבשר בחלב
כא]
גרסינן דליכא למימר דאין צריך הכשר
מחשבה לאכילה לקבל טומאת
משום הכי מטמא טומאת אוכלין
מיוחדין שאין סופן לטמא טומאה
הואיל ואיסורו חישובו ולרבנן מי אמר
א]
ב]
אוכלין, הואיל דאין דרך לאוכלה
משום דהיתה לו שעת הכושר
דאי בחלב נבלה הא אינה מטמאה טומאה
חמורה צריכין הכשר אף כל שאין
(כריתות כא.). ונבלת עוף טהור
הואיל ואיסורו חישובו והא תנן שלשה עשר
תיפוק ליה דמשום הכי מטמאין
חמורה דכתיב (ויקרא ז) יעשה לכל מלאכה
ב)
והחלב בכפרים. שהעם מועטין
סופן לטמא טומאה חמורה צריכין
דאוכל שאתה יכול להאכילו
ואמאי לא נבעי הכשר ואי בשחוטה כב] הרי
דברים אמרו בנבלת עוף טהור וזו אחת
(שם). צריכים מחשבה.
ג]
לאחרים לעובדי כוכבים הוא
הכשר ז] ולא שייך הכשר אלא בטומאה
שנינו בפרק העור והרוטב (חולין קכח.)
לטומאת אוכלין, ואינם צריכים
דסבירא ליה דמותר בהנאה דתני
מהן צריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר
קלה דאוכלין וכן מחשבה: ר' שמעון
הכשר. משום דמטמאין טומאה
חזר רבי עקיבא להיות שונה כרבי יהודה
רבי שמעון וכו': ועוד דלדידיה
ואי איסורו חישובו למה לי מחשבה הא מני
חמורה, דנבלת בהמה מטמאה
נמי לישראל היתה לו שעת
דהכשר שחיטה לא מהניא לחלב משום
היא. דלית ליה איסורו חישובו: נבלת
במשא ונבלת עוף טהור מטמא
הכושר קודם שנתבשל בחלב.
דאכתי לאו אוכל הוא דהא בכפרים לאו בר
רבי שמעון היא תא שמע נבלת בהמה
בהמה טמאה בכ"מ. שהיא סתמא לאו
ג)
א
בגדים אבית הבליעה ואמרינן דכל
ואם איתא דלאחר עריפה שרי
אכילה היא עד דחשיב עליה ובמסכת טהרות
שסופו לטמא טומאה חמורה אינו
בהנאה לר' שמעון ליתני ומודה
טמאה בכל מקום ונבלת עוף טהור והחלב
לאכילה קיימא דמאיסה ועוד שיש לה
כג]
ל)
לא גרסינן ליה עכל"ה לפי שיש פי'
צריך הכשר (שם, ועי"ש בטעם של"ג
ר' שמעון בפטר חמור ובשר
שני דחויין אחת שלא נשחטה ואחת
בכפרים צריכים מחשבה ואינם צריכים
כד]
והחלב). נבלת בהמה טהורה
בחלב שמטמא טומאת אוכלין
שאין כתב בהן ושמא מאחרים הוגה
בכל מקום. ואפילו בכפרים
דהא תרוייהו שרו בהנאה
ח] טמאה היא וכן נבלת עוף טהור:
ואע"ג דרב פפא מוקי התם בהעור והרוטב
הכשר ואי אמרת איסורו חישובו למה לי
דליכא אוכלין מרובין סתמא
ואוכל שאתה יכול להאכילו
כה] מ)
וחלב. שומן של נבלה טהורה:
(שם) פלוגתא דתנאי
בהיתר
ט]
לאכילה (נדה נ:)
. ואפילו בכפרים
לאחרים נינהו אלא מדלא
מחשבה הא מני רבי שמעון היא תא שמע
מחשבה מ"מ מסתבר דהכי סתם משנה
שהעם מועט אינן צריכין מחשבה
בכפרים. דעניים הם ואין רגילין
תני ומודה בפטר חמור ש"מ
נבלת בהמה טהורה בכל מקום ונבלת עוף
דסתמא למאכל עכו"ם עומדת
דלאחר עריפה אסור: לעולם
ד)
ב
דמסכת טהרות סברה כי חזרה ובסיפא
לאכול עופות ושומן צריכין מחשבה
(כריתות כא.). ונבלת עוף טהור
ר' שמעון שרי בהנאה ואמאי
נ)
גרסינן לה שפיר החלב בשווקים אין
הטהור והחלב בשווקים אינן צריכין מחשבה
להאכילן לעובד כוכבים ואם לאו אין
והחלב בשווקים. שהעם
לא מטמא טומאת אוכלין: הכא
צריך לא מחשבה ולא הכשר ובחלב שחוטה
מרובין (שם)
דאיכא עם רב ואוכלין
ולא הכשר הא טמאה בעיא מחשבה וכי
במאי עסקינן דלא חשיב עליה
מטמאין טומאת אוכלין. וא"ת נבלת
ס) אמרינן וכן פירש הקונטרס:
הכל, וכן חלב בהמה דכרכים אין
בשעת עריפה דליטמא טומאת
תימא הא מני רבי שמעון היא הא
בהמה טמאה טומאת אוכלין למה לה
ונבלת
צריכין מחשבה, אבל בכפרים בעי
עוף טהור בכפרים. פירש
אוכלין: אמרוה רבנן קמיה
מחשבה (נדה נ:). אינן צריכין
כו]
דרב ששת. משום הכי לרבנן
הא מטמאה אדם וכלים כ"ש י] אוכלין
הקונטרס עניים הם ואין
מדסיפא רבי שמעון הוי רישא לאו רבי
מחשבה ולא הכשר. דנבלת
מטמא טומאת אוכלין הואיל
רגילין לאכול עופות כז] ונראה לפרש טעם
תריץ כדאמר בכריתות בפרק דם
שמעון דקתני סיפא רבי שמעון אומר אף
בהמה ועוף מטמאין טומאה
דחמור דאסור לישראל באכילה
אחר בשווקין יש אוכלין מרובים וקונין כל
חמורה, וחלב בחלב שחוטה קמיירי,
חומרא דאיסורו חושבו לטמא
שחיטה (דף כא.) דאי איכא פחות
הגמל והארנבת והשפן והחזיר אינן צריכין
דבר בכפרים אוכלים מועטין ולא זבני
שהרי הוכשר בדם שחיטה (כריתות
טומאת אוכלין: ור"ש לא אמר
❖
מכזית טמאה ז) דאין עליה טומאת
כא.).
דאיסורו (איסור) חישובו אלא
אלא מידי מעליא:
לא מחשבה ולא הכשר ואמר רבי שמעון
ה)
נבלות שהרי אין בה שיעור וצירפו
אי חשיב עליה מטמא טומאת
נבלת בהמה טהורה בכל מקום. מה
מה טעם הואיל ויש בהן סימני טהרה
אוכלין אי לא לא: ולרבנן מי
לפחות מכביצה אוכלין אם חישב על
שיש חילוק בין טמאה לטהורה
אמרינן כו' והתנן במס' עוקצין
שיטה מקובצת
אלא אמר רבא דכולי עלמא לא אמרינן
ואע"ג דתרוייהו לא מזבין אלא לעובד
פחות מכזית זה לאכילה מצטרף עם
י"ג דברים נאמרו בנבלת עוף
טהור וזו אחד מהן צריכה
א] ואיסורו. ס"א חישובו ומי
כוכבים וחפצים הם בחזיר יותר כדאמרינן
איסורו חישובו ואי דערפיה מיערף הכי נמי
שאר אוכלין להשלימה לכביצה שאם
מחשבה ואין צריכה הכשר
אמרינן איסורו חישובו והתנן
התם חולין (ד' יז.) ובתים מלאים כל טוב
הכא
יגע בהן שרץ יטמאו. והחלב לא
יא]
כלומר דלא מטמא טומאת
כו': ב] חישובו ור"ש לא אמרינן
כח]
(כותלי) [קדלי] דחזירי ואמרי' במגילה
אוכלין אלא אי חישב עלה
איסורו חישובו ולרבנן מי אמר
גרסינן דליכא למימר ביה אין צריך
ע)
(דף יג.) וישנה לטוב כתלי דחזירי מכ"מ
שתהא לאכילה לעובד כוכבים
איסורו חישובו: ג] דברים נאמרו
הכשר דאי בחלב נבלה הא אין מטמא טומאה חמורה דכתיב
(ויקרא
מה שהיא טהורה משוי אוכל בראויה מעט הואיל וכשאינה נבילה אוכל גמור הוא
ומשום הכי בעיא מחשבה דלית
בנבלת עוף הטהור צריכה
כט]
ליה טומאה אחריתי דהא נבילת
ותיבות וזו אחת מהן נמחק:
ז) יעשה לכל מלאכה ואמאי לא ניבעי הכשר
ואי בשחוטה ומשום
לישראל ומהאי טעמא מהני לרבי שמעון בגמל וארנבת שפן וחזיר סימני
עוף לא מטמאה בנגיעה בכזית
ד] קאי הס"ד ומה"ד וטעמא
טהרה לשוויי אוכל כדאמר בסמוך ובקונט' נמי פירש כאן נבלת בהמה טמאה
שכבר הוכשר הא שנינו בגמ' בהעור והרוטב
(חולין קכח.) חזר ר"ע
כנבלת בהמה ולא מטמא' אלא
מאי מטמאי רבנן. כיון דלא
כ"מ שהיא סתמא לאו לאכילה קיימא דמאיסה ועוד יש עליה שני דחויין אחד
באכילה בבית הבליעה הלכך
להיות שונה כר' יהודה דהכשר שחיטה לא מהניא לחלב משום דאכתי
חשיב על פטר חמור הס"ד
שלא נשחטה ועוד דטמאה היא וגבי נבלת בהמה טהורה פירש סתמא לאכילת
צריכה מחשבה לטמא טומאת
ומה"ד ואיסורו: ה] נגע בה
לאו אוכל הוא דהא דכפרים לאו בר אוכל הוא עד דחשיב עליה
אוכלין בכביצה ואינה צריכה
שרץ שאם תגע היא אחרי כן:
עובד כוכבים דלא מאיסה ועוד לגבי ישראל אין בהן אלא דחוי אחד הילכך
ובטהרות במשנה לא גרסינן ליה: ואינה צריכה הכשר. הואיל ומטמאה
הכשר מים דבלא הכשר מים
אינה צריכה מחשבה: והחלב בשווקים. פ"ה רגילים לאכול עופות ושומן
ו] אם כן אוכלה ואז מטמאה
אי נגע שרץ בכביצה אוכלין
אותן בגדים: ז] הכשר והאי
טומאה חמורה יב] בעוד שהיה בה זית שלם בעודה היא מחוברת בנבלה יג]:
משמע שר"ל דכל שומן קרוי חלב ולא מיירי דוקא ל] מחלב האסור כגון תותב
דנבלת עוף מטמא ומ"ט אין
סופו לטמא טומאה חמורה ואין
נבלת בהמה טהורה בכ"מ. סתמא לאכילת עובד כוכבים דלא
קרום ונקלף (חולין דף מט:):
צריכין הכשר דקי"ל דכל שסופו
צריכין הכשר דלא שייך הכשר
שהשוחט
לטמא טומאה חמורה בכזית
אלא בטומאה: ח] ואחת דטמאה
מאיסה ועוד דלגבי ישראל אין בה אלא דיחוי אחד הלכך אינה צריכה
אין צריך הכשר והאי נבלת
היא: ט] של נבלת בהמה טהורה:
מחשבה לקבל טומאת אוכלין להצטרף פחות מכזית הימנה לפחות מכביצה אוכלין וכן נבלת עוף טהור והחלב של שחוטה: בשווקים.
עוף נמי כי אכיל מיניה כזית
י] כ"ש שאר אוכלין: יא] מתיבת
מטמא בגדים אבית הבליעה
והחלב עד תיבת ליה בסה"ד
בכרכים דיש בה רוב עם ועשירים הם ורגילין לאכול רוב עופות ושומן: ולא הכשר. נבלת בהמה ועוף משום דמטמאין טומאה חמורה וחלב
והיינו טומאה חמורה דמטמא
כ"ז אינו נמצא בס"י: יב] חמורה
שחוטה בשווקים משום שכבר הוכשר בשחיטה דכיון דלא בעי מחשבה אהני ליה הכשר שחיטה: הא טמאה בעיא מחשבה. ולא אמרינן איסורו
בכזית כנבלת בהמה. אבל נבלת
כשהיה בה זית: יג] בנבלה. ס"א
בהמה מטמאה בנגיעה בכזית
עם אביה: יד] דרבנן ואי דערפי:
זהו חישובו: אף הגמל. דינו כבהמה טהורה הואיל ויש בו אחד מסימני טהרה. ומדאוסיף ר"ש בסיפא מכלל דרישא רבנן היא וש"מ לית להו
בלא אכילה. והאי דנקט בנבלת
טו] וי"ל דקסבר תנא: טז] והדר
איסורו חישובו וגבי פטר חמור דמטמאין לעיל [ט:] בדחשיב עליה הוא ואפ"ה מטהר ר"ש דאוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים הוא
עוף הטהור דצריך מחשבה כ"ש
קאמר תלמוד לומר גז"ש אלמא
דמודה ר"ש לאחר עריפה שהוא אסור כדרב': אלא אמר רבא דכ"ע לא אמרינן איסורו חישובו. גרידא ואפ"ה פלוגתייהו בדלא חשיב
נבלת עוף טמא אבל האי דנקט
אתיא גז"ש ומפקא מקל וחומר
עוף טהור רבותא קמ"ל דאע"ג
ופירש ר"ת דבהאי קרא איירי
וליתא לדרב' ח). ודקשיא לך מאי טעמא דרבנן יד] אי דערפיה מיערף הכי נמי דמודו רבנן דלא מטמא טומאת אוכלין הואיל ולא חשיב עליה:
דעוף טהור דראוי הוא לאכילה
נמי במידי: יז] בשדה דבשר
בין לישראל בין לעובדי כוכבים
כיון: יח] כפשטה דקרא ולית:
אפילו הכי נבלתו לא מטמאה טומאת אוכלין אלא במחשבה ואי אמרת איסורו חישובו שהואיל ואסור באכילה לישראל חשוב וראוי
יט] מקדש ואית ליה: כ] קדש דרשי שהם ענין אחד ודמו טפי אהדדי א"נ: כא] למימר ביה דאין: כב] בשחוטה ומשום שכבר הוכשר
הוא לאכילה לעובד כוכבים מטמא טומאת אוכלין למה לי מחשבה אחריתי: הא מני. דצריך מחשבה ר' שמעון היא דלית ליה איסורו
הרי: כג] עכל"ה וכתבתי לפי: כד] ושמא אחרי כן הוגה אות מ' ם' נמחק: כה] דתנאי בהכשר קודם מחשבה מ"מ מסתברא דהך סתם
חישובו: ת"ש נבלת בהמה טמאה בכל מקום. בין בכפרים בין בכרכים דאחד עניים ואחד עשירים דרכן לאכול אעפ"כ צריכה מחשבה
משנה דמס' טהרות סברא דחזרה ובסיפרא גרסינן לה שפיר והחלב בשווקים א"צ וכו' ובחלב שחוטה איירי וכן פירש הקונטר' הס"ד:
לענין טומאת אוכלין ואמאי צריכה מחשבה משום דבהמה טמאה היא דלא היתה ראויה לישראל לאכילה והאי דצריכה מחשבה לאו
כו] דעניים הם הס"ד: כז] עופות ובסיפא דבשווקים פרש"י דיש בה רוב עם ועשירים הם ויכולים לאכול עופות ונראה לפרש טעם אחר
לטמויי טומאת אוכלין דגופה בכביצה קאי דהיא עצמה טמאה היא טומאה חמורה בכזית בלא מחשבה אלא הכי צריכה מחשבה
דבכרכים יש אוכלין מרובין וקונין כל דבר אבל בכפרים יש אוכלין כו' מעליא הס"ד ומה"ד צריכין מחשבה להאכילה לעובד כוכבים
לאיצטרופי קאמר כגון דאיכא פחות מכביצה דשאר אוכלין דלאו דנבלה ואיכא פחות מכזית דהני וולד בהמה טמאה דמצטרפא להנך
ואם לאו אין מטמאין טומאת אוכלין וא"ת נבלת בהמה טמאה טומאת אוכלין למה לה הא מטמאה אדם וכלים וכ"ש שאר אוכלין תריץ
אוכלין ומשוי להו כביצה וההוא פחות מכזית כיון דלית ביה שיעור טומאה חמורה לית ביה טומאה בגופיה ויכול לאיצטרופי לטומאת
כדאמרינן בכריתות בפ' דם שחיטה דאי איכא פחות מכזית נבילה והא דאינה צריכה הכשר פ"ה הואיל ומטמא טומאה חמורה כשהיה
אוכלין הלכך צריכה מחשבה ונבילת העוף הטהורה אע"ג דעוף טהור הוא דהוי ראוי בין לישראל בין לעובדי כוכבים כיון דבכפרים
בה כזית שלם בעודה מחוברת עם אביה ולא יתכן לומר כן דמה שטמאה מתחלתה טומא[ה] חמורה אין מועיל לה כמו שפי' הקונטרס
הוא דלא רגילי למיכל עופות צריכה מחשבה ולטומאת אוכלין דעוף לא צריך מידי לאיצטרופי אלא בכביצה דנבלת עוף גופה קאמר
בעצמו בפ' בהמה המקשה גבי חד לבשר הפורש מן הבהמה וחד לבשר הפורש מן האבר ומאי אולמיה דהאי מהאי סד"א הואיל ומטמא
ואינה צריכה הכשר דאפילו בלא הכשר מטמאה דהא אמרן כל שסופו לטמא טומאת אוכלין חמורה אין צריך הכשר. אלא אי נגע בהו
טומאה חמורה אגב אמו לא ליבעי הכשר קמ"ל ופי' שם הקונטרס דבשר הפורש מן האבר מה שהיה מתחלתו מטמא טומאה חמורה
שרץ בלא הכשר מטמא טומאת אוכלין והא הכא דלא אמרינן איסורו חישובו: הא מני ר' שמעון היא: ת"ש נבלת בהמה טהורה בכל
בעודו מחובר באבר אין מועיל לו לענין טומאה קלה לאחר שפי' כיון דאינו מטמא עוד טומאה חמורה וכן משמע בס"פ העור והרוטב
מקום. כיון דהיתה ראויה בין לישראל בין לעובדי כוכבים ונבלת העוף הטהורה והחלב בשווקים בשווקים היינו בכרכים דהוו מקום
גבי חותך בשר מאבר מן החי דקאמר חישב עליו ואח"כ חתכו טמא ומוקי לה בשהוכשר ופריך ל"ל הכשר הרי מטמא טומאה חמורה
שווקים דהתם רגילי למיכל בין עופות בין חלב ושומן דעשירים הן. אבל בני כפרים אין רגילין ליכל לא עופות ולא חלב דהחלב
אגב אביו ומשני כששמש מעשה עץ שמש פי' ולכך לא הועיל לו טומאה חמורה שהיתה לו להעשות אוכל לענין הכשר וי"ל הך
משיירין אותו לנר לעשות מלאכתו לאורו הלכך נבילת בהמה טהורה בכל מקום ונבילת עוף טהורה והחלב בשווקים דהיינו בכרכים
דשמעתין דהאי פחות מכזית נבילה חשיב סופו לטמא טומאה חמורה כיון דחזי לאצטרופי לכזית והכי איתא בהדיא בפרק דם שחיטה הס"ד:
אין צריכה לא מחשבה דבלא מחשבה מטמאה טומאת אוכלין ולא הכשר הכשר כדאמרן הא בהמה טמאה בכל מקום בעיא מחשבה
כח] טוב אלו כותלי דחזירי וכן אמרינן במגילה וישנה ואת נערותיה לטוב בית הנשים אלו כתלי דחזירי מ"מ מה שהוא מבהמה טהורה
דהא לא הויא ראויה בין לישראל בין לעובדי כוכבים ולא אמרינן דאיסורו חישובו: ואי תימא הא מני דבעיא מחשבה ר' שמעון
משוי: כט] וחזיר טעמא דיש בהם סימני טהרה לשוויי אוכל ובעורב נמי מהני ביה סימני טהרה כדאמר: ל] דוקא בחלב האסור:
היא דלית ליה איסורו חישובו הא מדסיפא ר' שמעון וכו' מה טעם הואיל ויש בהם סימן טהורה חשיבי כנבלת בהמה טהורה: מכלל
דרישא לאו ר' שמעון אלא רבנן וקא דייקינן הא טמאה בעיא מחשבה אלמא דלית להו לרבנן איסורו חישובו: אלא אמר רבא דכולי עלמא. בין לר' שמעון בין לרבנן לא אמרינן דאיסורו חישובו וכי תימא לא בפטר חמור ולא בהנך (אלא) [אמאי] אין צריך מחשבה גמורה
א) או אם שחטו סתם בלא מחשבה שחיטתו חישובו לטמא טומאת אוכלין ולעולם ליתה לדרבה דאמר מודה ר' שמעון לאחר עריפה דאסור אלא לאחר עריפה נמי קא שרי ליה ר' שמעון בהנך ואי אמרת אם כן לר' שמעון כיון דלאחר עריפה שרי בהנאה אוכל שאתה יכול להאכילו
לאחרים הוא ליתני נמי מודה ר"ש בפטר חמור ובשר בחלב וכו' ודאי היא דערפי מיערף להאי פטר חמור הכי נמי דלר' שמעון נמי מטמא טומאת אוכלין דעריפה כשחיטה סתם (דמיא) מה שחיטה סתם לא בעי מחשבה דשחיטתו היא מחשבתו אף עריפתו חשבו
א) נראה דצ"ל ואי דערפיה מיערף הכי נמי או אם שחטו וכו'.