י:
הלוקח
עובר
חמורו
פרק ראשון בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שהשוחט
כב] עורב להתלמד דמו מכשיר. פירש הקונט' אם נפל על
הכא במאי עסקינן כגון ששחטו. לפטר חמור
ואי דשחטיה לשם
מו א מיי' פ"ג מהל' טומאת
א) תוספתא מכשירין פ"ג
הזרעים וכ"ש אם שחטו שחיטה גמורה דמו מכשיר אפילו
ה"ח, ב) קדושין נו: נז:,
אוכלין הלכה ד:
שחיטה גמורה אפי' לר' שמעון הויא מחשבה ומטמא אלא ט] בשחטו
מז ב מיי' פי"ב מהל'
ג)צ"ק, ד)בכלצ"ק, ה) [ערכין
לגופיה דשחיטתו כג] מחשבתו ואם נחרו ולא שחטו תו לא פליג ר' אליעזר דודאי
ע"מ להתלמד בו הלכות שחיטה ובהך פליגי דרבנן סברי הך שחיטה
ד. ז:], ו) [דף ט: ד"ה ופטר
בכורים הלכה ז סמג
לעלמא מכשיר דמו ולא לגופיה דאיהו גופיה לא מקבל טומאה בלא מחשבה עכל"ה
חמור], ז) [לקמן יג.], ח) נ"א
עשין קמה קמו טוש"ע י"ד
משויא לה אוכל כשחיטה
גמורה מעלייתא דאמרינן בהעור
ותימה כד] ט) פירש דדם נחירה מכשיר לעלמא דמה טעם יכשיר כיון דלא הוי
חצי סלע, ט) דפי' כו' דמאיזה
סימן שכא סעיף י בהגה"ה:
❖
והרוטב (חולין קיז:) השוחט בהמה (א)
דם שחיטה ודם חללים לא שייך בבהמה
מח ג מיי' שם הלכה ד
טעם צ"ק,
שאני
טוש"ע שם סעיף ח:
לעובד כוכבים כו' כדפרישית לעיל
אלא באדם כה]:
עורב הואיל
ו)
הכא במאי עסקינן כגון ששחטו להתלמד
מט ד מיי' פ"ה מהל' אישות
כו]
ויש בו סימני טהרה. הוא הדין כ"ד
ור"ש סבר הך שחיטה לאו מעלייתא
בו ובפלוגתא דנימוס ור' אליעזר דתניא אמר
הלכה א טור ש"ע אה"ע
א)
א]
תורה אור השלם
❖
עופות חוץ מנשר כדמוכח פרק אלו טרפות
היא ולא הויא מחשבה ובפלוגתא
סימן כח סעיף כא:
ר' יוסי סח לי נימוס אחיו של ב] ר' יהושע הגרסי
(חולין סא:): מאי איריא להתלמד אפי'
1. וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה
דנימוס ור"א י]: דמו מכשיר. אם נפל
להתעסק. פירוש ואפי' נחרו נמי דלהתעסק
שהשוחט את העורב להתלמד בו דמו
בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה
על הזרעים וכל שכן אם שחטו שחיטה
כז]
שיטה מקובצת
וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל בְּכוֹר אָדָם
נמי לאו שחיטה היא וכנחרו דמי ואע"ג
מכשיר ר' אליעזר אומר דם שחיטה לעולם
בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה: שמות יג יג
גמורה דמו מכשיר אפילו לגופיה
דאז לא היה הוכשר בדם שחיטה מ"מ
2. וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא
א] ור' אלעזר וכצ"ל לקמן
מכשיר רבי אליעזר היינו תנא קמא אלא לאו
דשחיטתו הויא מחשבתו ואי נחרו ולא
פריך כיון דלא אתי לאשמועינן דדם
בסמוך: ב] תיבת רבי נמחק:
אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן
איסורו חישובו איכא בינייהו תנא קמא סבר
שחיטה מכשיר דהא כבר אשמועינן כח] ולא
ג] איתיביה אביי לא:
שחטו תו לא הוה פליג בה רבי אלעזר
אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא
ד] ספרא חברין תרגומה:
בא לאשמועינן אלא דאין צריך מחשבה
יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם אֶת
דודאי לעלמא הוא דמכשיר דמו יא] ולאו
דמו מכשיר לעלמא אבל לגופיה בעי מחשבה
ה] אמינא הואיל ועריפה
הָעֶגְלָה בַּנָּחַל:
הואיל ויש בו סימני טהרה זה היה יכול
לגופיה דאיהו גופיה לא מקבל טומאה
במקום: ו] מדתני דבי
דברים כא ד
ואתא רבי אליעזר למימר דם שחיטה לעולם
לאשמועינן בלא שחיטה:
3. וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה
לוי: ז] שמעון איבעית
בלא מחשבה: אלא לאו איסורו
מכשיר ואפי' לגופיה נמי לא בעי מחשבה ממאי דילמא טעמא דר' אליעזר
אימא ר' שמעון לפחת
א
וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ כֹּל
חישובו. הוא דאיכא בהדי שחיטה
יב]
מיתה ואיבעית אימא ר'
בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְלֹא יֵרָאוּ
התם דשאני עורב הואיל ויש בו סימני טהרה ומנלן דסימני טהרה מילתא
יהודה אפסידא דביני ביני:
פָנַי רֵיקָם: שמות לד כ
כה"ג איכא בינייהו: לעלמא. אם נפל
4. וְכָל עֶרְכְּךָ יִהְיֶה בְּשֶׁקֶל
ח] שלשים ובחמש האי
היא דקתני עלה דההיא א"ר שמעון מה טעם הואיל ויש בו סימני טהרה
על הזרעים אבל לגופיה בעי מחשבה
כו' שלשים ובחמש קמ"ל:
הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה יִהְיֶה
❖
וכי תימא אי משום סימני טהרה מאי איריא להתלמד אפי' להתעסק
ט] אלא כששחטו אות
ויקרא כז כה
הַשָּׁקֶל:
דאיסורו חישובו גרידא לא אמרינן והך
ב' נמחק: י] ור"א דאמאי
נמי אין הכי נמי ומשום נימוס איתיביה לא רצה לפדותו עורפו בקופיץ
שחיטה לא חשיבא לשווייה אוכל:
ג] ב
לא נבעי הכשר: יא] דמו
מאחוריו וקוברו ואסור בהנאה דברי רבי יהודה ורבי שמעון מתיר אימא
ולא לגופיה: יב] תיבת
הגהות הב"ח
ואפי' לגופיה לא בעי מחשבה. דהך
הוא נמחק: יג] פליגי לעיל
שחיטה משוייא לה אוכל ובהאי נמי
ומחיים אסור בהנאה ור"ש מתיר והא מדסיפא מחיים הוי רישא לאו מחיים
(א) רש"י ד"ה הכא במאי
רבנן: יד] דחשיב עליה
וכו' בהמה טמאה לעובד
פליגי רבנן כר' אלעזר ורבי שמעון
משום: טו] מילתא היא
יג]
דקתני סיפא לא ימיתנו לא בקנה ולא במגל ולא בקרדום ולא במגירה ולא
כוכבים: (ב) ד"ה הואיל וכו'
לאחותי: טז] אביי לרבה
כנימוס: הואיל ויש בו סימני טהרה.
דחשיב עליה משום הך:
יכניסנו לחדר וינעול דלת לפניו בשביל שימות ואסור בגיזה ועבודה דברי רבי
דאמר: יז] השכירה ומכרו
(ג) ד"ה איתיביה רבא
כדאמר באלו טריפות (חולין סא:) משום
לאחרים: יח] כדמפרש בהאי
יהודה ורבי שמעון מתיר רישא וסיפא מחיים רישא בהנאת דמיו סיפא
ג
לרבה דאמר מודה ר"ש:
פירקא: יט] שמעון וש"מ
הכי הוי אוכלא אבל לגבי פטר חמור
(ד) ד"ה דביני וביני אע"ג
לאחר עריפה: כ] דמחיים
בהנאת גופו וצריכא דאי תנא הנאת דמיו בההוא קא שרי רבי שמעון אבל
דלית ליה סימני טהרה אי לאו
דמחיים: (ה) ד"ה איתקש
אי נמי: כא] תפדה
בהנאת גופו אימא מודה ליה לרבי יהודה ואי תנא בהנאת גופו בההיא קאסר
וכו' דכתיב אך פדה תפדה
הס"ד ומה"ד ובחמש
דחשיב (ב) יד] משום הך שחיטה לא
❖
את בכור:
סלעים: כב] שהשוחט את
רבי יהודה אבל בהנאת דמיו אימא מודה לרבי שמעון צריכא וכן אמר רב
מטמו ליה רבנן ור' שמעון אע"ג
העורב: כג] דשחיטתו הויא
מחשבתו: כד] ותימה הוא
נחמן אמר רבה בר אבוה מודה רבי שמעון לאחר עריפה שהוא אסור ואמר רב
דחשיב עליה פליג משום דאסור
שפירש דדם נחירה מכשיר
לעזי רש"י
בהנאה לאחר עריפה כדרב': ומנלן
נחמן מנא אמינא לה דתניא וערפתו נאמר כאן עריפה ונאמר להלן עריפה מה
לעלמא דמאיזה טעם מכשיר
1
2
❖
שיג"א [שיר"א]. משור.
כיון כו' שחיטה דדם
דסימני טהרה מילתאטו] . לאחותי
להלן אסור אף כאן אסור מני אילימא רבי יהודה מחיים מיסר אסור אלא לאו
חללים: כה] באדם. עיין
לידי טומאה דקתני עלה בברייתא
תוס' חולין (דף לה ע"ב):
רבי שמעון היא א"ל רב ששת ספרא ד] חבריך תרגומה לעולם רבי יהודה
דלעיל [ע"א] נבלת בהמה טהורה כו':
כו] הדין כל כ"ד עופות
רבינו גרשום (המשך)
ואיצטריך סלקא דעתך אמינא עריפה במקום פדייה עומדת מה פדייה מתרת
חוץ מנשר ויש בכולם סימני
ה]
אפי' להתעסק. דמתכוין לחתוך דבר
בהנאה אוכל שאי אתה יכול
טהרה כדמוכח: כז] היא כלל
אף עריפה מתרת קמ"ל אמר רב נחמן מנא אמינא לה מדתני ו] לוי הוא הפסיד
אחר דלאו לשחיטה איכוין: אין הכי
להאכילו לאחר הוא הלכך
וכנחרו: כח] אשמועינן ת"ק
❖
ממונו של כהן לפיכך יופסד ממונו מני אילימא רבי יהודה הא מיפסד
לא מטמא טומאת אוכלין:
ולא:
נמי ומשום נימוס. להודיע כחו דאע"ג
איתיביה אביי לרבא לא
וקאי אלא לאו רבי שמעון היא איבעית אימא רבי יהודה ואיבעית אימא רבי
דשחטו להתלמד בו דהוי שחיטה חשובה
רצה לפדותו עורפו בקופיץ
מאחוריו בערפו: אימא.
רבינו גרשום
טפי מלהתעסק אפ"ה איהו גופיה לא
שמעון איבעית אימא רבי יהודה אפסידא דביני ביני ואיבעית אימא רבי
ז]
כלומר תריץ לברייתא הכי
מטמא ליה נימוס: איתיביה. (ג) אביי
שמעון לפחת מיתה וכן אמר ריש לקיש מודה רבי שמעון לאחר עריפה
לטמא טומאת אוכלין לדברי
ואימא וקוברו. ומחיים של
הכל: אלא הכא במאי
פטר חמור אסור בהנאה
טז] לרבא דאמר מודה רבי שמעון לאחר
שהוא אסור ורבי יוחנן ואי תימא רבי אלעזר אמר עדיין היא מחלוקת איכא
עסקינן. דאמאי לא מטמא
ור' שמעון מתיר. אבל
עריפה: בקופיץ. סכין גדול שכן דרך
טומאת אוכלין לרבי שמעון
לאחר עריפה מודה דאסור
דמתני לה להא דרב נחמן אהא ב) המקדש דבפטר חמור אינה מקודשת לימא
עריפה: מאחוריו. ממול ערפו דכתיב
ששחטו להאי פטר חמור
כדאמינא: והא מדסיפא
מתני' דלא כרבי שמעון אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לאחר עריפה
להתלמד בו הלכות שחיטה
מחיים כו'. ואסור בגיזה
וערפתו: במגירה. שיג"א סכין שיש
ולא לשם אכילה דהשתא
ועבודה והיינו מחיים: אין
ודברי הכל איכא דאמרי הא מני לא רבי יהודה ולא רבי שמעון אי רבי
בה פגימות הרבה: בהנאת דמיו.
האי שחיטה להתלמד גריעה
רישא וסיפא מחיים ורישא
היא מעריפה ומשחיטה
דקתני ואסור בהנאה בהנאת
שמעון תיקדש בכוליה אי רבי יהודה תיקדש בהך דביני ביני אמר רבה
אם השכירה יז] לאחרים: בהנאת
סתם הלכך קסבר רבי
דמיו קאמר דאם מכרו או
בר אבוה אמר רב לעולם רבי יהודה וכגון שאינו שוה אלא שקל וסבר לה
גופו. כגון גיזה ועבודה: מה פדייה
שמעון דאינו מטמא
שכרו דמיו אסורין וסיפא
טומאת אוכלין ורבנן
דאמר אסור בגיזה ועבודה
מתרת. דלאחר פדיונו דברי הכל
כרבי יוסי בר יהודה דתניא 3 תפדה תפדה ג) [תפדה] מיד תפדה כל שהוא
סברי דחישבתו כיון לשום
דהנאת גופו: וצריכי למיתני
שרי בהנאה: הוא הפסיד ממונו של
שחיטה בעלמא איכוון:
תרוייהו דאי תנא כו'
רבי יוסי בר יהודה אומר אין פדייה פחותה משקל אמר מר תפדה תפדה
ובפלוגתא. דסומכוס ורבי
ולעולם לאחר עריפה מודה
כהן. שלא פדאו בשה ויתננו לכהן:
[תפדה] מיד תפדה כל שהוא פשיטא איצטריך סד"א הואיל ואיתקש
ד)
אלעזר קא מיפלגי ר' שמעון
ר' שמעון דאסור כדרבה:
לפיכך יופסד ממונו. יכפוהו בית דין
ורבנן דתניא אמר רבי יוסי
מה פדייה מתרת. לפטר
לבכור אדם מה בכור אדם אחר שלשים ח] וחמש האי נמי אחר שלשים
וכו' הא ר' אלעזר היינו
חמור בהנאה אף עריפה
לעורפו לאחר שלשים כדמפרש
וחמש קמ"ל תפדה מיד תפדה כל שהוא רבי יוסי בר יהודה אומר אין פדייה
תנא קמא אלא לאו איסורו
נמי מתרת בהנאה ולישתרי
יח] בפירקאז) ויאסר בהנאה: הא מיפסד
חישובו איכא בינייהו. האי
לאחר עריפה אפילו לר'
פחותה משקל ממה נפשך אי מקיש לבכור אדם חמש ליבעי ואי לא מקיש
וקאי. דמחיים נמי אסור ומאי מפסדא
איסורו חישובו לא הוי
יהודה קמ"ל דלא: הוא
כאיסורו חישובו דלעיל
הפסיד ממונו של כהן. שלא
שקל מנא ליה לעולם לא מקיש אמר רבא אמר קרא וכל ערכך יהיה בשקל
ליה עריפה: אלא לאו רבי שמעון.
4
דא"כ דהיינו הוא קשיא
רצה ליתן לו שה בפדיונו
יט] ולאחר עריפה מודה: דביני וביני.
הקדש כל ערכין שאתה מעריך לא יהו פחותין משקל ורבנן ההוא
לרבא דאמר דכולי עלמא לא
מה שיזכה לו המקום לפיכך
ה)
אמרינן איסורו חישובו אלא
יופסד ממונו שיערפנו ולא
(ד) דמחיים כ] נמי אסור בהנאה מצי
בהשג
האי איסורו חישובו שחיטה
יהנה ממנו: מני. הא אילימא
פריק ליה בשה בר דנקא והשתא מפסיד הכל: איבעית אימא ר' שמעון. ואפילו הכי בהנאה לא מיתסר ומאי אפסיד ממונו לפחת
להתלמד דלאו שחיטה
לר' יהודה מפסד וקאי
מעליא היא לשום אכילה
דאפילו מחיים אסר ליה
מיתה מה שמיתה פיחתתו דמחיים הוה שוה מנה ולאחר מיתה אינה שוה אלא דינר להאכילו לכלבו: להא דרב נחמן. דאמר לעיל
קרי איסורו: תנא קמא סבר
בהנאה קודם פדייה: אלא
מודה ר' שמעון לאחר עריפה: תיקדש בכוליה. דהא כוליה שרי בהנאה: שאינו שוה אלא שקל. ח) סלע דהשתא ליכא ביני ביני
דמו מכשיר לעלמא. לשאר
לאו ר' שמעון היא. אלמא
כל אוכלין דאי נגע בהו שרץ
דקסבר דלאחר עריפה אסור
דההוא שה דיהבינן לכהן תותיה בעי למיהוי שוה שקל: תפדה תפדה. תרי זמני כתיב ופטר חמור תפדה בשה (שמות יג): מיד.
מוכשרין הן לטמא אפילו
בהנאה לא לעולם מהא
אפי' בתוך שלשים: איתקש לבכור אדם. דכתיב (במדבר יח) (ה) את בכור האדם ואת בכור הבהמה טמאה תפדה: מה בכור אדם. פדיונו
בלא מחשבה אבל לגופיה
ליכא למשמע מיניה. ואפילו
בעי למיתב: אף כאן לאחר שלשים יום וחמשה. סלעים בעי למיתב:
לאחר שלשים יום ופדויו מבן חדש תפדה [שם] וחמשה סלעים
לבשר עורב אע"ג דודאי
הכי הא דתני לוי יכלת
כא]
הוי מוכשר מדמו לא מטמא
לתרוצי איבעית תימא ר'
בהשג שמעון ואי בעית תימא ר'
אלא במחשבה דלא אמרינן
דשחיטה דאיסורו חישובו: ואתא ר' אליעזר למימר דם שחיטה בין דשחיטה גמורה בין דשחיטה להתלמד לעולם מכשיר דאפילו
יהודה. ואי בעית אימא ר' שמעון דשרי ליה בהנאה בין מחיים בין לאחר עריפה. ומאי יופסד ממונו דקאמר לאו לאוסרו בהנאה
לגופו לא בעי מחשבה אחריתי אלא אסורו שחיטה להתלמד נמי חישבו ורבנן דסברי בפטר חמור (לא) מטמא סברי לה כר' אליעזר ור'
אלא לפחת מיתה קאמר דעכשיו כשערפו נפחתו דמיו הרבה ממה שהיה שוה כשהוא חי והיינו יופסד ממונו. אבל מ"מ שרי
שמעון דאמר דפטר חמור לא מטמא סבר לה כתנא קמא דשחיטה להתלמד לא חישבו לטומאה והיינו בפלוגתא: ממאי דלמא לעולם
בהנאה לאחר עריפה: ואי בעית אימא ר' יהודה מאי יופסד ממונו דקאמר להפסידא דביני ביני כלומר דבשה שווה דנקא היה
לא מצינן למימר דרבנן כר' אליעזר דטעמא דר' אליעזר אמאי קאמר לעולם דם שחיטה מכשיר דאפי' דלהתלמד דלמא שאני עורב
יכול לפדות פטר חמור שוה סלע והיה מרויח ההוא דביני ביני מה שהחמור שוה יותר מן השה ולאחר פדייה יהא מותר בהנאה
דבעורב קסבר הכי משום דיש בו סימן טהור כדאמרינן בשחיטת חולין לרבות עורב עמקי דיש לו זפק אבל בפטר חמור דלית ליה
ועכשיו כשעורפו הוא מפסידו: איכא דמתני לה להא דרב נחמן אהא. כלומר דלא אמרה רב נחמן מימרא בעלמא וכן אמר רב
סימן טהרה לעולם לא סבירא ליה דשחיטה להתלמד חישבו ואכתי רבנן כמאן סבירא להו לא כר' אליעזר ולא כנימוס: ומנלן דסימן
נחמן אלא אהא אמרה רב נחמן המקדש בפטר חמור לאחר עריפה ודברי הכל דאפילו ר' שמעון מודה דאסור בהנאה ואינה
טהורה מילתא היא. דקאמרינן דלמא טעמא דר' אליעזר דשאני עורב וכו' דקתני עלה דההיא ברייתא. א"ר שמעון כו'. וכי תימא אי
מקודשת: אי ר' שמעון תיקדשא בכוליה. פטר חמור דהא שרי ליה בהנאה: ואי ר' יהודה תקדש בהך דביני ביני כלומר שיכולה
טעמא משום סימן טהורה מאי אריא לר' אליעזר דנקט שוחט להתלמד לימא אפילו שוחט להתעסק דלהתעסק גריע טפי מלהתלמד
לפדות חמור ששוה שקל בשה שוה דנקא ובהך דביני ביני תיקדש: אמר רבה לעולם ר' יהודה ואמאי תני אינה מקודשת כגון
ולהתעסק היינו כגון שנתכוון לחתוך שום דבר אחר ושחט העור בלא מתכוון ואפילו הכי משמע לן דדם שחיטה מכל מקום לעולם
שאינו שוה הפטר חמור אלא שקל וסבר לה ר' יהודה כר' יוסי בר יהודה דתניא תפדה בשה תפדה מיד אפילו קודם ל' תפדה כל
מכשיר הואיל דיש בו סימן טהור ואמאי נקט להתלמד: אין הכי נמי. כלומר לר' אליעזר הוא הדין דשחיטה להתעסק נמי לעולם מכשיר
שהוא כלומר אפילו בשה כל דהוא שאינו שוה אלא זוז: ר' יוסי בר יהודה אמר אין פדייה פחותה משקל. ומפרש לקמן מ"ט.
הואיל ויש בו סימן טהרה ואמאי נקט להתלמד משום נימוס דלנימוס אי שחט להתלמד דמיו מכשיר אבל להתעסק אין דמיו מכשיר
וכיון דאין פדיה פחות משקל ופטר חמור אינו שוה אלא שקל ליכא דביני ביני ואינה מקודשת: אמר מר תפדה וכו' פשיטא
דלא חשיב לה שחיטה ואכתי לא מצית לאקומי טעמא דר' שמעון ורבנן בפלוגתא דנימוס ור' אליעזר דאמרינן דלמא שאני עורב
דלא כתיב ביה לא מבן חדש ולא כתיב דמים בשה: איצטריך. לתנא למימר הואיל ואיתקש לבכור אדם דכתיב אך פדה תפדה את
כו' אלא בעל כרחך איבעי לך לאוקומיה דבעריפה ממש פליגי ולעולם כדרבה דאמר מודה ר' שמעון דלאחר עריפה אסור וטעמייהו
בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה: מה בכור אדם אחר שלשים. דכתיב ופדויו מבן חדש תפדה וחמש שקלים הוי
דרבנן דאמרי מטמא טומאת אוכלין משום דעריפתו חישבו ור' שמעון סבר אע"ג דעריפתו חישבו כיון דקסבר דלאחר עריפה אסורה
פדיונו: כל ערכין. כלו' כל פדיון שאתה פודה: ורבנן ההוא וכל ערכך יהיה בשקל