הלוקח
עובר חמורו
פרק ראשון
בכורות
ג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורבי
מאי לאו אבהמה. קאי הא דקתני קונסין אותו דקנסינן ליה לפדות
יהודה סבר כוליה בכור משמע. תימה פ' כסוי הדם (חולין דף
א) צ"ק מ"ז, ב) גיטין מד., ג) ג"ז
ו א מיי' פ"כ מהלכות שבת הלכה
שם, ד) [עירובין סג: וש"נ],
ג סמג לאוין סה טוש"ע י"ד
הבהמה אלמא מכר את הבהמה לעובריה דקבלה אינה אלא לעוברין
פח. ושם) אמר איפכא רבי יהודה אומר דמו מקצת דמו ורבנן
ה) [חולין מב. וש"נ], ו) לאו צ"ק,
סי' קנא סעיף ד:
קנסינן ליה בין לרבי יהודה בין לרבנן דרבנן לא פליגי עליה דר' יהודה
סברי כל דמו ופר"ת ההיא משום דדם כולו דם משמע כתב רחמנא דמו
ז) הכיליקנסיה טפי חד מכדי שיעור
ז ב מיי' פ"ח מהלכות עבדים
דמיה כו'. צ"ק, ח) [חולין עו.],
הל' א טוש"ע י"ד סי' רסז
מקצת דמו כדאמר הכא כתב כל דאפי' כל דהו וקשה דהתם דריש ר"י
אלא לענין בכורה: לא אעובר. קנסינן
ליה שכבר היה במעיה ומכרו
ט) צ"ק, י) שייך לע"ב, כ) דהוו
סעיף פ:
דמו לחלק ועוד לפי מה שפסק ר"ת כר'
לגמרי אבל עוברין שעתידה להתעבר
ענין אחד צ"ק, ל) כשנשאר מקצת
ח ג מיי' פ"ד מהלכות בכורות
צ"ק, מ) [סנהדרין עח.], נ) [וע"ע
יהודה כדפרישית פ"ק דגיטין (דף ז: ושם
הל' א [ופי"ב מהלכות בכורים
לא איכפת לן: דיקא נמי. דאעובר
מאי לאו אבהמה לא אעובר דיקא נמי
הל' טו] סמג עשין קמה טוש"ע
תוס' מנחות יא: ד"ה ר"י סבר
קאי מדקתני נותן כל דמיו לכהן ואי
ד"ה אמר) קשה הלכתא אהלכתא דאין
דקתני קונסין אותו עד עשרה בדמיו שמע
ותוס' חולין פח. ד"ה ור"י], ס) בה
יד סי' שכ סעיף ד:
הלכה כר' יהודה דהכא כדאמר בסמוך
אבהמה כהן מאי עבידתיה: מסייע
כל חד מוסיף. צ"ק, ע) [כג: ושם
ט ד מיי' שם [ושם] טוש"ע שם
מינה מסייעא (ליה) לריש לקיש דאמר
❖
א)
ב)
ד"ה אמר], פ) גרסינן רבא. צ"ק,
סעיף ג:
ליה. האי דקתני קונסין: או לאו
לית דחש להא דר' יהודה דאמר שותפות
צ) [ועי' תוס' סנהדרין עח. ד"ה
ריש לקיש אהמוכר בהמה גסה לעובד כוכבים
❖
דוקא. דלא קנסינן ליה כולי האי. אי
עובד כוכבים חייבת על כן יתכן לפרש
ההורג],
קונסין אותו א] עד עשרה בדמיה דוקא או
תורה אור השלם
נמי טפי מהכי קנסינן ליה אם אין
דאין לדמות אלא מה שהש"ס מדמה
לאו דוקא תא שמע ג) דאמר רבי יהושע בן
כההיא דבתולה אפי' מקצת בתולים דפ'
העובד כוכבים מתרצה בכך: ת"ש.
1. קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל
הגהות הב"ח
לוי המוכר עבדו לעובד כוכבים קונסין
מדגבי עבד תני מאה והכא עשרה
הבא על יבמתו (יבמות דף נט.) ובפרק
רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם
ב
(א) גמ' עד עשרה בדמיו
וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא: שמות יג ב
שמע מינה דוקא קאמר דאי לאו דוקא
אותו עד מאה בדמיו שאני עבד דכל יומא
אלמנה ניזונת (כתובות דף צז:) מדמה
מכירה: (ב) שם אמר ר' יוחנן
2. כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי וְכָל מִקְנְךָ
ושניהם מקרא אחד: (ג) רש"י
ליתני תרוייהו מאה או תרוייהו עשרה:
להו לפלוגתא דמקצת כסף ככל כסף
תִּזָּכָר פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה:
ויומא מפקע ליה ממצות ואיכא דאמרי
ד"ה ורב חסדא וכו' לא חשיב
שמות לד יט
לעולם בהמה לאו דוקא דלא קנסינן
דהנהו דמו אהדדי כ) זהו ענין אחר
אמר ריש לקיש ב] המוכר בהמה גסה לעובד
דעובד כוכבים אלא: (ד) ד"ה
3. וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַיְיָ
ליה כולי האי אבל גבי עבד משום דכל
כשנתמעטו בתולים ונשתיירו מקצתם
לא פליגי וכו' פליגי הס"ד ואח"כ
וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר
❖
כוכבים קונסין אותו עד מאה בדמיה תנן
מ"ה בו אם יש:
יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיְיָ:
יומא ויומא כו': דוקא. מאה או לא
כאילו נשתיירו כולן וכן כסף כתובה
❖
ו)
שמות יג יב
והנותן לו בקבלה אף על פי שאינו רשאי
דוקא. בלישנא בתרא גרסי' בעבד עד
ל)נשאר מקצת יש לה מזונות כאילו נשאר
קונסין אותו עד עשרה (א) בדמיה מכירה
רבינו גרשום
כולו ויש הרבה דרשות שאין להשוותן
עשרה בדמיו אלמא מאה דבהמה לאו
ה]
מוסף רש"י
פסקה מיניה קבלנות לא פסקה מיניה דוקא
דוקא דהא עבד דמפקע ליה ממצותיו
שה אפי' מקצת שה דפליגי ר' אלעזר
מאי לאו. האי דקתני אע"פ
עד עשרה בדמיה דוקא או
שאינו רשאי אבהמה קאי דאין
או לאו דוקא תא שמע דאמר ר' יהושע
ולא קנסינן אלא עשרה: שאני עבד.
ורבנן פ' אותו ואת בנו (חולין דף עט:)
לאו דוקא. דאי בעו מיניה טפי
נותנין לו בקבלה למחצית
להכי לא קנסינן ליה טפי משום דכי
ופ' הזרוע (שם דף קלב.) ופלוגתא
בן לוי המוכר עבדו לעובד כוכבים קונסין
קנסינן ליה עד דפריק ואורחא
(שכר) [הוולד] וה"ה לר' יהודה
דמלתא הוא דנקט (גיטין מד.).
דאין מוכרין בהמה לעובריה:
דרבי יהודה בן בתירא ורבנן אכל נפש
פריק ליה לא הדר ליה למריה דקיי"ל
מ)
אותו עד עשרה בדמיו שאני עבד דלא הדר
נקנסיה טפי חד. מכדי דמיה
לא אעובר קאמר. דאינו רשאי
ואפי' נשוה ההיא דדמו להך דהכא לא
במסכת גיטין (דף מג:) המוכר עבדו
היה לך לקונסו יותר מן העבד ותו
ליה בהמה מאי טעמא משום דקא הדרא
דכיון דמעוברת היא כשנותנה
תקשה הא דפסיק הכא דלא כר' יהודה
לעובד כוכבים יצא לחירות: וקפריך
לא, הואיל וטעמא משום דהדרה
לו בקבלה אסור משום עובר.
ליה ניקנסיה טפי חד אלא עבד מילתא
ליה הוא אין כאן אלא כדי דמיה
אבל אם אינה מעוברת ורוצה
והתם קאמר לית דחש להא דר' שמעון
בהמה מ"ט. קנסינן ליה טפי משום
ואתה קונסו מי' עד ק' אוי לו
למכור לעובר אכתי לא ידעינן:
דלא שכיחא היא וכל ד) מילתא דלא שכיחא
דאמר לא אמרינן מקצת כסף ככל כסף
דהדרא ליה: ה"ג אי ז) הכי א"כ ליקנסיה
בחזרה זו (שם). מילתא דלא
דיקא נמי דקתני אותו ובדמיו
לא גזרו ביה רבנן: וחכמים אומרים כל
שכיחא היא. שימכרוהו לעובד
ש"מ דאעובר קאי ומיהא ליכא
טפי חד. כדי שיעור דמיה ליקנסיה
דאדרבה סייעתא דהלכתא כרבנן
כוכבים (שם). טריפה אינה חיה.
למשמע לר' יהודה אם מוכר
זמן שיד העובד כוכבים כו': אמר רבי
יותר מעשרה דהא במאי דהדרא ליה
דבכור מקצת בכור משמע אי לאו כל
(ב)
אין סופה לחיות (חולין מב.).
בהמה לעובריה אי לא: הא
טריפה חיה. בחולין (נז:) אמרו
דקתני קונסין וכו' מסייע ליה
יהושע ושניהם מקרא אחד דרשו כל בכור
אינו נשכר אלא כדי דמיה וקנסא לא
והתם נמי בתולה מקצת בתולים במשמע
1
לו והלא הרבה מתקיימות שתים
לר' שמעון בן לקיש: הא דקתני
❖
הוי אלא י' הלכך ליתני י"א בדמיה ותו
עוד י"ל דלא תקשה דר' יהודה אדרבי ושלש שנים (שם).
רבנן סברי בכור מקצת בכור משמע כתב
עד עשר בדמיו דוקא הוא
ג]
דאם העובד כוכבים (מורידו)
לא: כל בכור. בישראל. רבנן סברי אי
יהודה משום דסתמא דקרא איירי
רחמנא כל עד דאיכא כוליה ורבי יהודה
[מעליהו] עד עשר' בדמיוקונסין
הוה כתיב בכור בישראל הוה משמע
בסתם בהמה שהן שלהן ואין לעובד
אותו שיתן לו עד עשרה בדמיו
שיטה מקובצת
סבר בכור כוליה בכור משמע כתב רחמנא
אפילו מקצת בכור דישראל הוי חייב
כוכבים שותפות בהן הלכך אי לאו כל
ויפדנו או לאו דוקא עשר אלא
כל דאפילו כל דהוא איבעית אימא דכולי
גוזמא בעלמא קאמרלאשמועינן
א] עד עשרה בדמי' דוקא או
בבכורה: למלויי אתא. עד דליהוי
מוקמי ליה לקרא בכוליה בכור אי נמי
דמיחייבין אותו לפדותו אפי'
לאו דוקא. פ"ה דלאו דוקא דלא
עלמא בכור רובא משמע מר סבר כל
כוליה דישראל: לגרועי. דכל משמע
משום דכתיב (במדבר ג) כל בכור
יותר משויו אבל לא כל כך עד
קנסי' ליה כולי האי ושמא טפי
משמע למלויי אתא ומר סבר לגרועי אתא
עשר: עד מאה בדמיו. מדנקיט
נמי קנסי' ליה וכו' ול"נ דאיך
בישראל ובישראל משמע כוליה כדאמר
כל דהו כמו לשפחתך אין כל בבית
גבי עבד מאה ידות יותר מדמיו
נסתפק אי אמרינן לאו דוקא
וכמה תהא שותפות של עובד כוכבים
פרק מצות חליצה (יבמות דף קב.) ולענין
(מלכים ב ד): אפי' אזנו. אפי' אין
ש"מ דהאי עשרה דאמר גבי
דלא קנסי' כולי האי דא"כ הא
בהמה דוקא קאמר דאי לאו
דקתני עד עשרה ליתא ועוד
שותפות לעובד כוכבים אלא באוזן
חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל
ותהא פטורה מן הבכורה אמר רב הונא
ג
דוקא ליתני נמי (כעבד) [בעבד]
מאי האי דמשני שאני עבד וכו'
הבכור אינו קדוש: ולימא ליה. כהן
אבל בעלמא משמע שפיר מקצת נ):
אפילו אזנו מתקיף לה רב נחמן ולימא ליה
עשרה: לעולם גבי בהמה לאו
הלא לאידך נמי דמייתי סייעתא
רב חסדא אמר דבר שעושה אותה
דוקא ושאני בעבד משום הכי
ת"ש דהוי דוקא סבר שפיר
לעובד כוכבים: שקיל אזנך וזיל. דאי נמי
שקיל אזנך וזיל איתמר רב חסדא אמר
נקיט מאה ולא אמר נמי עשר
טעמא דעבד מפקי' ליה ממצות
הוי בכור בעל מום ניתן לכהן: נבילה.
נבלה רבא אמר דבר שעושה
דכל יומא מפקע ליה ממצות
דמשום הכי אמרינן בבהמה
דבר שעושה אותו נבלה ורבא אמר דבר
כגון שיש חלק לעובד כוכבים בוושט או
אותה טריפה. פ"ק דתמורה (דף יא:)
כי זבניה לעובד כוכבים משום
עשרה ובעבד מאה להכי נראה
שעושה אותו טריפה במאי קמיפלגי בטריפה
הכי קנסינן ליה הכי: איכא
לר"י לפרש דאפי' טפי מעשרה
בגרגרת שלו הואיל וחיותא בידיה
גריס איפכא גבי אומר רגלה של זו
דאמרי דקאמר ר"ל גבי בהמה
קנסינן ומייתי ת"ש המוכר עבדו
חיה למאן דאמר דבר שעושה אותו טריפה
עולה ומהגרסות הפוכות היא זו וההיא
דעובד כוכבים חשיב כמאן דהוי כוליה
[עד מאה] וכולא מילתא תאני
וכו' והוה ס"ד דבהמה ועבד
בענינא אחרינא: תנן כו' עד
שוין וא"כ עד עשרה לאו דווקא
קסבר טריפה אינה חיה ולמאן דאמר דבר
דעובד כוכבים: טריפה. כגון מן
דהתם עיקר דאמר רב חסדא מודה
ה)
עשרה בדמיו תיובתא דרבי
דהכא אמרי' מאה דוקא והן
רבי יהודה בדבר שעושה אותה טריפה
הארכובה ולמעלה : במאי קמיפלגי.
שעושה אותו נבלה אבל טריפה חיה
ח)
שמעון בן לקיש דאמר עד ק':
שוין ודחי לעולם אימא לך
לא קשיא. דגבי מכירה משום
הכא והכא דוקא ועבד קנסי'
רב חסדא ורבא: רבא סבר טריפה
רבא אמר בדבר שעושה אותה נבילה
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא הא דרב
הכי קנסינן ליה עד ק' דפסקה
טפי משום דמפקי' ליה ממצות:
רב ששת אמר בדבר שמתה ס)בו כו' מר
אינה חיה. הלכך כמאן דהוי כולה
מיניה דלגמרי זבנה: קבלנות
ב] המוכר בהמה כו' קונסין אותו
הונא ורב חסדא ורבא לא פליגי הא בו
כו' הילכך עד עשר קנסינן
עד מאה בדמיו דוקא או לאו
מוסיף אדחבריה ובענין זה יתכן דאמר
דעובד כוכבים דמי: ורב חסדא סבר
הא באמו אמר להו רב פפא מאי
שנא
ליה טפי לא: דוקא או לאו
דוקא דלא קנסי' ליה כולי האי
טריפה חיה. הלכך לא חשיב אלא
הכא רב הונא אזנו רב חסדא מוסיף
(ג)
דוקא הא דקתני עד מאה בדמיו
ת"ש המוכר עבדו לעובד כוכבים
בו דבעינן כל בכור וליכא אמו נמי
בעינן
דוקא ממש עד מאה או לאו
דבר שעושה אותה נבילה: לא פליגי.
קונסים אותו עד עשרה בדמיו
טרפה רבא מוסיף נבילה וכה"ג פ' המפלת
2 כל מקנך תזכר וליכא דאלא לא
שנא
דוקא אלא גוזמא קתני משום
וכיון דבעבד נמי דמפקי ליה
רב חסדא ורבא עליה דרב הונא אבל רב
(נדה כג:) גבי גוף אטום עד לארכובה
דמכר לה דקונסין אותו יותר
ממצות לא אמרינן רק עשרה
מתקיף לה מר בר רב אשי מאי
שנא
חסדא ורבא פליגי: [הא בו.] אם יש
וחד מוסיף עד טבורו והא דאמר רבא
(ד) ט)
ויותר מכדי דמיה אבל לא כולי
כ"ש בבהמות ואם כן לאו דוקא.
האי אבל בקבלנות יותר מכדי
ונראה למורי שיחיה דמכאן
מנפלים דאף על גב דלאו בני חיותא נינהו
חלק לעובד כוכבים בבכור עצמו אפי'
התם ע) ושטו נקוב אמו טמאה לידה
דמיה יהיב אבל לא כולי האי
פי' הקונטרס דלעיל והכא לאו
באזנו אינו קדוש: באמו. או נבלות
אפי' גרס רבא בשמעתא לפי שהוא
פ)
קדשי ד] דאמר מר פטר שגר בהמה שגר
כמוכר: עד עשרה בדמיו. דלהך
דוקא דלא קנסי' ליה כולי האי
3
לישנא תאני איפכא למילתיה
דתלמודא סבר לאו דוקא משמע
או טריפות: כל מקנך תזכר. אם כל
בתר רב חסדא לא קשה דרבא אדרבא
בבהמה התם כיון דלא עריבו בהו חולין
דר' יהושע. ומדקאמר גבי עבד
כן וקא דחי שאני עבד דלא
המקנה שלך תזכר אם יהא שלך זכר
התם דאע"ג דושטו נקוב טריפה (וחיה)
עשרה בדמיו וגבי בהמה ק'
הדר ליה פי' הקונט' לעולם
קרינא בהו בבהמה כל בכור הכא כיון
ש"מ דהאי ק' דגבי בהמה לאו
אימא לך דוקא כפי' לעיל דאיך
תקדישנו כדמתרגמינן דיכרין תקדיש:
לא מדמו לחסרון עד לארכובה צ):
דעריבו בהו חולין לא קרינא בהו כל בכור
דוקא דהשתא ומה עבד דכל
הוה מצית למימר לאו דוקא
הא
מתקיף לה. אכולהו: שגר בהמה שגר
דרב הונא ורב חסדא ורבא לא
יומא מפקע ליה ממצות לא
א"כ עד מאה דקתני ליתא ועוד
ר' אלעזר לא על לבי מדרשא אשכחיה לרבי
קאמר אלא עשרה בדמיו כ"ש
איך קא פשט לאו דוקא מההיא
בבהמה. שגר במעי בהמה שעדיין
פליגי. הא פשיטא דרב חסדא
בהמה וש"מ לאו דוקא: לעולם
דעבד דלמא הבהמה דוקא והא
אסי א"ל מאי אמור
רבנן בי מדרשא א"ל
לא הגיע זמנו לצאת. ל"א שגר בהמה
ורבא פליגי אלא ה"ק הא דרב הונא
דוקא קאמר. בבהמה טמאה
דנקט עד עשרה בעבד לאו
הכי
מה שבהמה משגרת ומשכלת. אלמא
לא פליגא אדרב חסדא ורבא:
וגבי עבד משום הכי אמר עד
דוקא דעד מאה דקנסי' ליה
עשרה ותו לא דשאני עבד דלא
מ"ש
דלעיל נמי פי' הקונטרס דקא
מנפלים. אע"ג דהתם ו] כתב קרא הוה לן למילף מהתם או
אע"ג דלאו בני חיותא נינהו קדשי הכא
נמי אי נמי הוה ליה לעובד
הדר ליה ברצונו אצל ישראל
דחי דההוא דבהמה לאו דוקא
כוכבים ביה דבר שעושה אותו נבילה ליקדוש חלק הישראל אע"ג
נפלים נילף משותפות דכתיב כל בכור ונשוה כל הדרשות בענין אחד:
רבו דמאחר שמכרו רבו לעובד
ועבד דוקא ונראה לפ' נמי או
כוכבים שונא את רבו ולא בעי
לאו דוקא דאפי' טפי נמי וקא
אלא
דלאו בר חיותא הוא: י) אפי' מום קל. ואפי' אין לעובד כוכבים
למהדר ליה הלכך לא קנסינן
פשיט מדאמרינן בעבד עד עשרה
שותפות אלא באזנה שאם היה נוטל חלקו אינה לא נבלה ולא טרפה אלא מום קל בעלמא פטורה מן הבכורה:
ליה לרבו טפי אלא עד עשרה
ש"מ לאו דוקא דהא אף בבהמה
בדמיו. ומותבינן בהמה מ"ט
הכי
אמרינן עד מאה וה"ה דבבהמה
אמרינן דעד מאה בדמיו משום
לאו דוקא מאה דה"ה טפי וקא
דקא הדרא הבהמה לרבה דלא איכפת לה אם תחזיר ואי משום הכי הוא דבבהמה הדרא אי הכי מ"ט דאמרינן עד מאה ליקנסיה
דחי שאני עבד דלא הדר ליה ונימא דוקא בבהמה ובעבד ולזה הפי' יש לנו להשוותם דוקא או לאו דוקא. תוס' חיצוניות: ג] כל בכור
דליפרוק לה (אפי' טפי ממאה) [טפי חד] בדמיה אלא הא דאמרינן בעבד עשרה טפי לא לאו משום טעמא דאהדורי הוא אלא מילתא
(משום) קדש לי כל בכור: ד] דאמר מר פטר וכו'. תי' דאמרי' בספרי מה בהמה נפלים פטורים אף אדם כן דכתיב באדם ובבהמה ונראה
דלא שכיחא הוא דליזבון איניש עבדיה (גר) לעובד כוכבים ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן ולהכי לא קנסו ביה אלא עד
דגריס נפלים פוטרים הבא אחריו דהנפל קדוש משגר בהמה ואף אדם כן. גי': ה] ויש הרבה דרשות שאין להשוותן שה. נ"א ס"י אבל
עשרה ובהמה שכיחא דזבנה וגזרו והשתא ליכא למימר ליקנסיה גבי בהמה טפי (ממאה) [חד] דהא לא תלינן טעמא לא בעבד ולא
שאר דרשות שהם כענין זה אין להשוותם חד דהכא וחד דשה ואפי' מקצת וכו': ו] מאי שנא מנפלים אע"ג דהתם כתב שגר הוה ליה למילף
בבהמה משום דהדרא: קדש לי כל בכור. מקצת בכור משמע דאפי' אין לישראל חלק בכלו אלא במקצתו חייב לפדותה: עד דאיכא
ונשוה כל הדרשות בענין אחד נדרוש כל מקנך או נילף נפלים משותפות כדי להשוות הדרשות בענין אחד ושגר נדרוש לדרשא אחריתי
כוליה. בכור של ישראל לא מיחייב: דאפילו בכל דהו אית ליה חלק בגויה מיחייב: רובא משמע. דרוביה דישראל הוי רבנן סברי
וכו' לשון תוספות הרא"ש:
האי דכתיב כל למלוייה דעד דלהוי כוליה דישראל לא מיחייב: לגרועיה. דאפי' כל דהו דישראל חייב: ולימא ליה לעובד כוכבים
שקול אזניך וזיל. ויהיב לבכור לכהן ואי לא חזי למזבח חזי למיכליה לכהן וקשיא לרב הונא: רב חסדא אמר אם יש לו לעובד כוכבים חלק (בדבר) [בבכורה] באבר שעושה אותו נבלה שאילו היה נוטלו העובד כוכבים כשהוא חי כגון הירך עם החלל שלה עם
העוקץ (עם) [עד] החלל נבילה ואע"פ שעדין מפרכסת נבילה דחשובה היא כמתה: ורבא אמר אפי' יש לו חלק בדבר שעושה אותו טרפה אילו נטל חלקו כגון מן הארכובה ולמעלה פטור מן הבכורה דלא יכיל למימר ליה שקול חלקך וזיל דשארא לא חזי קא סבר
טריפה לא חיה י"ב חדש וכמתה דמיא אילו נטל חלקו: אמרוה כו' דלא פליגי רב חסדא ורבא אהא דרב הונא דהאי דאמר רב הונא אפי' אזנו. בו בבכור עצמו קאמר והאי דקאמר רב חסדא ורבא באמו ורב הונא סבירא ליה באמו כוותיהו ואינהו סברי בו כותיה:
אמר להו רב פפא. ודאי פליגי דרב הונא סבירא ליה באמו כבן ואינהו נמי סבירא להו בו כבאמו מאי שנא בו כו': מתקיף לה מר בר רב אשי. לכולהו מ"ש דשותפות דעובד כוכבים פטר בדבר שעושה טרפה או נבלה מנפלים בכור דאע"ג דלאו בני חיותא נינהו
והווין נבלה גמורה קדשו בבכורה וצריכין קבורה: ומנלן דקדשי דכתב שגר מן הבהמה כל שיוצא מן הבהמה ראשון אפילו נפל קדוש התם בנפלים כיון דלא עריב בהו חולין דלית לעובד כוכבים שום שותפות בהו קרינא בהו כל בכור דישראל וקדשי אפי' נבילה: