הלוקח
עובר חמורו
פרק
ראשון
בכורות
יב.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
מתני' לא בחיה.
צבי ואיל: ולא בשחוטה. ואפי' (ב) שה שחוט:
הוא מעורב ברוב ה] אלא כשהאחד נוטה לצד חיוב או לצד פטור יותר
א) יומא מט: ע"ש ב"ק עח.,
סא א מיי' פי"ב מהל' בכורים
ב) [שמות יב כתיב תמים זכר בן
הל"ח סמג עשין קמה קמו
מחבירו קרי ליה חיוב על פטור ועוד דכי משני קסבר אין קנין אבתר
טריפה. (ג) שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה: כלאים. תייש
שנה], ג) [חולין עד:], ד) [בקרא
טוש"ע י"ד סי' שכא סעי' ב:
דקנה מן הממורח מן העובד כוכבים דרוב עמי הארץ מעשרים הן
הבא על הרחל: כוי. ספק חיה ספק בהמה: מפני שהוא שה.
כתיב תמים זכר בן שנה], ה) [לקמן
סב ב מיי' פ"ה מהל' מאכלות
יז. נז.] חולין לח: נדה מא. ב"ק עז:,
אסורות הל' יד טוש"ע י"ד
לא שייך אלא אחר מירוח ואין לתמוה לאחר סוגיא דמנחות מנא לן
דבין רחל ובין ז) עז קרויין שה: נתנו לכהן. הפטר חמור (ד) :
ו]
ל)
מ)
ו) [לעיל ה: וש"נ], ז) תייש. צ"ק,
סי' יג סעי' ב:
גמ' להלן. בפסח: לכל השמות.
להש"ס דפליגי במירוח העובד כוכבים
ח) [ויקרא כב], ט) דיוקא. צ"ק,
סג ג מיי' פי"ב מהל' בכורים
י) בכלאים. צ"ק, כ) [לעיל ט:],
מתני' אין פודין לא בעגל ולא בחיה לא
הלכה ט טוש"ע י"ד סימן
שבמשנתנו. הפסח אינו בא עגל וחיה
פוטר דלמא ביש קנין ואין קנין פליגי
א)
א
ל) לאותו סוגיא. צ"ק, מ) נ"א ליה,
שכא סעיף ד:
י"ל א"כ קשה דר"מנ) דמדקאמר ר"מ
דכתיב (שמות יב) שה מן הכבשים
בשחוטה ולא בטריפה ולא בכלאים ולא בכוי
נ) נ"א דר"מ אדר"מ, ס) [מנחות
סד ד מיי' שם טוש"ע שם סעיף
תורמין משל כל על של כל א"כ קסבר
ומן העזים ולא שחוט דבעינן שחיטה
סו:], ע) בירושלמי כו' ואין קנין
ס)
ג:
ורבי אליעזר מתיר בכלאים מפני שהוא שה
פליגי לטעמיה דלא. צ"ק,
ה [מיי' פ"ב מהל' בכורות הל"ו
אין קנין ובפ"ק דע"ז (דף כא.) דאמרי'
לשם פסח וכלאים נמי לא דכלאים אין
❖
פ) השואל. צ"ק, צ) מפרשין. צ"ק,
טוש"ע י"ד סי' שטו סעי' ה]:
ואוסר בכוי מפני שהוא ספק נתנו לכהן א] אין
קריבין לגבי מזבח כדקתני לקמן שור
יש קנין גבי אין משכירין להם שדות
ק) בכלאים שה דאינו אלא להוציא.
הכהן רשאי לקיימו עד שיפריש שה תחתיו:
צ"ק, ר) נ"א מקדשים. צ"ק,
משום דמפקע להו ממעשר והא דמוקי
וכשב פרט לכלאים: בן פקועה.
ש) הכא עבדי' כו' ובפ' כל כו', צ"ק,
תורה אור השלם
גמ' מתני' מני בן בג בג היא דתניא בן בג
שנמצא חי בבהמה שחוטה: פלוגתא
ירושלמי ביש קנין ואין קנין לטעם
ע)
ת) [ועי' היטב תוס' לקמן טו. ד"ה
❖
בג אומר נאמר כאן שה ונאמר להלן שה
מה וכו'],
1. וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה
דר"מ ורבנן בפ' בהמה המקשה (חולין
דלא מפרש טעמא דמתניתין דע"ז
1
2
וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל
משוםהפקעת מעשר ועוד יש לדקדק
מה להלן פרט לכל השמות הללו אף כאן
דף עד.): בדיקולא. קלחת. כלומר
בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה:
כשחוטה דמי ואין פודין בשחוטה:
מרבי יהודה דאמר במנחות (דף סו:)
שמות יג יג
הגהות הב"ח
פרט לכל השמות הללו אי מה להלן זכר
ב)
2. שֶׂה תָמִים זָכָר בֶּן שָׁנָה יִהְיֶה
תורמין משל כל על של כל ופ' פ)המקבל
או דלמא כו'. וכל הנך אין פודין
תמים ובן שנה אף כאן זכר תמים ובן שנה
(א) גמ' ובכורו שור אי למעשר:
לָכֶם מִן הַכְּבָשִׂים וּמִן הָעִזִּים
(ב) רש"י ד"ה ולא וכו' בשה:
דאמר במתניתין שלא בשויין קאמרינן
(ב"מ דף קא.) קסבר יש קנין לפירוש
שמות יב ה
תִּקָּחוּ:
ת"ל תפדה תפדה ריבה אי תפדה תפדה ריבה
(ג) ד"ה טרפה כגון שנחתכו:
3. שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד
דאי בשויין אפי' בשלקי שרי: בן
ר"ת בההיא דהמקבל שדה אבותיו מן
(ד) ד"ה נתנו וכו' חמור עצמו
אפי' כל הני נמי א"כ שה שה מאי אהני ליה
וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ
העובד כוכבים וההיא דע"ז יש צ)לפרש
פקועה פסול לפסח דאינו קרב למזבח
הס"ד: (ה) ד"ה בכלאים נמי
וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה
❖
איבעי' להו מהו לפדות בבן פקועה אליבא דר'
הפקעה בע"א: רבי אליעזר
פרקינן:
לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַיְיָ: ויקרא כב כז
ג)
דתניא בפ' שני דשחיטת חולין (דף לח:)
4. אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב
מאיר לא תיבעי לך דכיון דאר"מ בן פקועה טעון
מתיר בכלאים. ר' אלעזר גרסינן ולא
כי יולדח) פרט ליוצא דופן: שה מאי אהני
אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם
שחיטה שה מעליא הוא אלא כי תבעי לך
מוסף רש"י
ליה. ומסתברא למעוטי בן פקועה
גרסינן רבי אליעזר וכן מוכח במרובה
אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת
חֶלְבָּם תַּקְטִיר אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ
(ב"ק דף עח.) דאמר ר' אלעזר ז] דמתיר
דכשחוט דמי ולא שה הוא ותפדה
אליבא דרבנן דאמרי שחיטת אמו מטהרתו
אין פודין. פטר חמור, לא
ב
במדבר יח יז
לַיְיָ:
בעגל ולא בחיה. דשה כתיב
5. וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל
מרבי' בעל מום ונקבה ובן שתי שנים
בכלאים מפני שהוא שה דאינו אלא
ק)
כבישרא בדיקולא דמי או דלמא כיון דהשתא
(יומא מט:). לא בשחוטה. בשה
אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט
דשה נינהו: בכלאים. דתרי מיני הוא
להוציא כלאים למאי הלכתא ומשני
שחוטה דלאו שה קרינא בה (ב"ק
מיהא רהיט ואזיל שה קרינא ביה מר זוטרא
הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַיְיָ:
פרקינן דקתני במתניתין ר"א מתיר
לטמא שנולד מן הטהור ועיבורו מן
עח.). ולא בכלאים. משני מיני
ויקרא כז לב
אמר אין פודין ורב אשי אמר פודין א"ל רב אשי
ג
בהמות (שם) או: דעז ורחל ואע"ג
6. וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַיְיָ
הטמא ודלא כר' יהושע דאי כר' יהושע
בכלאים: פרה שילדה מין עז אין פודין.
דמשני צדדיו הוא שה (יומא
וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר
למר זוטרא מאי דעתיך דילפת מפסח אי מה
דעגל הוא: בכלאים פרקינן.
משה כבשים ושה עזים נפקא וכל שכן
(ה)
שם). בכוי. מבהמה וחיה (ב"ק
יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיְיָ:
להלן זכר תמים ובן שנה אף כאן זכר תמים
שם) דתייש וצביה (יומא שם).
שמות יג יב
ד)
וכ"ש בנדמה ול"ל למיתנייה: היא גופה
דלא כר' אליעזר דשרי לעיל בפירקין
מהו לפדות. פטר חמור, בבן
7. רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח
ובן שנה תפדה תפדה ריבה אי תפדה תפדה
איצטריכא ליה. ולא משום ט) דוקיא
ח] אלמא דרבי אליעזר פליג על רבי
פקועה. בשה בן ט' (צ"ל בן
וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת יְיָ אֱלֹהֶיךָ
ה') חי הנמצא בבהמה שנשחטה,
ריבה אפילו בן פקועה נמי א"כ שה שה מאי
אתא: כלאים הוא. בתמיה. הא נדמה
אלעזר ור' אליעזר בר פלוגתיה דרבי
אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ
ובפחות משוויו קמיבעיא ליה,
הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי
קא
❖
הוא: למאי. קאמר דשוייה רבנן
יהושע: משמע לן תחת תחת
אהני ליה איבעיא להו מהו לפדות בנדמה
דאי בשוויו קי"ל דאפילו בשלקי
דברים יב טו
וְכָאַיָּל:
מפרקינן (חולין עד:). כבישרא
משלמים גמר. וא"ת למה לי בבכור
לנדמה כי כלאים: אי לקדשים. שלא
ר)
אליבא דרבי אליעזר לא תיבעי לך השתא
בדיקולא דמי. ותנן אין פודין
עד שיהא הוא שור ובכורו שור נילף
יקרב לגבי מזבח ל"ל למתלייה לנדמה
בשחוטה (שם). דילפת מפסח.
רבינו גרשום
בכלאים פרקינן בנדמה מיבעיא כי תיבעי לך
ופסח בבן פקועה פסול, דקי"ל
העברה העברה ממעשר וי"ל משום
בכלאים כי היכי דפשיטא לן בכלאים
אליבא דרבנן בכלאים הוא דלא פרקינן בנדמה
בקדשים כי יולד פרט ליוצא דופן
ולא בטריפה. כגון שנחתכו
דכתיב אך לחייב מקצת סימנין דומין
פשיטא לן בנדמה: אי לבכורה.
(שם). מאי אהני ליה. ומסתברא
רגליו מן הארכובה ולמעלה:
פרקינן או דלמא ל"ש ת"ש פרה שילדה מין
ד
לאשמועי' דלא קדוש בבכורה י)ככלאים
לאמו לכך צריך למעט נדמה בהאי
דהאי ממעט דכבישרא בדיקולא
ולא בכלאים. בשה הבא מעז
הוא וכי מרבי בעל מום ונקבה
עז אין פודין הא רחל שילדה מין עז פודין מני
ומרחל: ולא בכוי. הבא מן
קרא דנשמע מינה אמאי קאי אך ומיהו
פשיטא דאך בכור שור כתיב ובהדיא
. פרט לכלאים.
קא מרבי (שם)
התיש ומן הצביה: ור' אלעזר
אילימא ר' אליעזר הא בכלאים נמי פרקינן אלא
לההוא תנא דממעט לעיל נדמה מפטר
אימעוט: אי. למעט ממעשר דכי היכי
מן העז ומן הכבש (נדה מא.)
מתיר בכלאים מפני שהוא שה.
בן רחל ותייש שפסול לקרבן,
שאביו ואמו מין בהמה: נתנו
דכלאים לא מעשרין אף נדמה לא:
חמור תרי זמני וגלי לן בקדושת דמים
לאו רבנן היא לא לעולם ר' אליעזר היא גופה
ומריבויא דאו דריש ליה (חולין
לכהן. הפטר חמור: אין הכהן
פשיטא תרווייהו מחד קרא נפקי
וה"ה לקדושת הגוף לפי טעם זה לא
לח:). פרט לנדמה. עז שילדה
קמ"ל דפרה שילדה מין עז אין פודין לא תימא
רשאי לקיימו. שלא יערפנו עד
מתייש כמותה ובנה דומה לרחל
שיפריש הכהן שה תחתיו והוא
הוה מצי למדרש מקצת סימנים מאך
תחת תחת כתיב הכא תחת השבט [ויקרא כז]
זיל אבתריה דידיה והאי עז מעליא הוא אלא
(שם) דאינו דומה לא לאביו ולא
שלו מפני גזרת הכתוב ואם
ושמא נפקא ליה מקרא אחרינא:
וכתיב בקדשים תחת אמו [שם כב] מה התם
לאמו, שבא מאיל ורחל ודומה לעז
לא תפדה וערפתו: נאמר כאן
זיל בתר אימיה והאי עגל הוא ת"ש דתני רבה
מה צבי ואיל אין פודין וכו'. עוד יש
(ב"ק עז:) או: אביו ואמו מן העז
נדמה וכלאים לא כדממעטינן לעיל
שה. תפדה בשה ונאמר להלן
בר שמואל איזהו כלאים רחל שילדה מין עז
והוא כבש (נדה מא.). אך בכור
בפסח שה תמים זכר בן שנה:
דרשא בפ' שני (לקמן דף טו.) מצבי
אף מעשר כלאים ונדמה לא: לפטר
שור כו'. מדמצי למיכתב אך
מה להלן פרט לכל השמות
ואביו שה אביו שה כלאים הוא נדמה הוא אלא
חמור. דלא פרקינן ביה פטר חמור
ואיל דפטר להו ממתנות ואי לאו
שור כשב ועז, דהא עניינא בבכור
הללו. משום דפסח קדשים הוא
קמישתעי, דכתיב לעיל מיניה כל
ואמרינן גבי קדשים שור או
איזהו דמי לכלאים דשויוה רבנן כי כלאים רחל
כי כלאים: מקצת סימנים. דאמו:
מיעוטא דקרא הוה שרי חלבו ופטר
פטר רחם וגו' ונקט בכולהו בכור,
כשב (לרבות) פרט לכלאים או
העברה העברה. כתיב הכא [שם כז] יעבור
שילדה מין עז ואביו שה למאי אי לקדשים
להו מאותו ואת בנו וא"ת ש)היכי עבדינן
ש"מ עד שיהא הבכור כאמו ולא
עז פרט לנדמה כי יולד פרט
❖
יהא דומה לאחר (לעיל ה:).
ליוצא דופן: אף כאן. בהאי
כל הנך דרשות דפרק כל פסולי (לקמן
תחת השבט וכתיב בבכור [שמות יג] והעברת
מהיכא דממעט כלאים מהתם ממעט נדמה
תפדה בשה פרט לכל השמות
פטר רחם מה בבכורה חייב כדאמרן
דף לג.) אמר תלתא צבי ואיל כתיבי
הללו: בן פקועה. שה חי שנמצא
דתניא 3 שור או כשב ה) פרט לכלאים ב] או עז
בבטן בהמה שחוטה: כבישרא
שיטה מקובצת
ואם יש בו מקצת סימנין חייב אף
ומייתי כל חד למילתיה ולא דרשינן
פרט לנדמה אי לבכור אך בכור שור אמר
בדיקולא דמי. וכשחוט הוא ואין
ג]
4
מינייהו הך דרשות כלל : פודין בו: דילפת שה שה מפסח
מעשר נמי ליהוי חייב: קמ"ל. דדין
ת)
א] אין הכהן רשאי לקיימו אלא
רחמנא עד שיהא הוא שור ובכורו שור אלא
ו) ה
(א)
ודאי
ובפסח אמרינן פרט ליוצא דופן
כלאים אית ליה דתחת תחת גמר
רשאי לעורפו עד שיפריש שה
למעשר 5 תחת תחת מקדשים גמר אלא לפטר חמור לא לעולם למעשר וכגון
והיינו בן פקועה ומשום הכי
תחתיו דנחשדו כהנים וכו' אין
מקדשים כי היכי דלמזבח לא קרב
אין פודין. אי מה להלן זכר
לכהן בגוף פטר של ישראל שום
שיש בו מקצת סימנין מהו דתימא העברה העברה מבכור גמר קמ"ל תחת
כדאמר בריש פירקין (דף ג:) מום קבוע
6
כו': בנדמה. היינו שאביו איל
היתר לר' יהודה דאסור בהנאה
ואמו רחל אלא שדומה למין
ולר"ש שעובר כל שעה שאינו
תחת מקדשים גמר איבעיא להו מהו לפדות בפסולי המוקדשין אליבא דר"ש
הוא לישחט עליו במעשר נמי לא קדוש:
אחר: בנדמה מיבעיא. שהרי
פודהו כמו ישראל. תוס'
פסולי המוקדשין. שנפדו ויוצאין לחולין:
לא תיבעי לך כיון דאמר מותר בהנאה חולין הוא כי תיבעי לך אליבא
אביו ואמו מין אחד: האי
חיצוניות: ב] או עז פרט לנדמה.
פרה שילדה מין עז אין פודין
וא"ת תיפוק ליה דהוי מומא
כיון דאמרכ). פטר חמור מותר בהנאה
דרבי יהודה דאמר אסור בהנאה מאי כיון דאסור בהנאה אין איסור חל על
דאמרינן עגל הוא. הא רחל
כדמשמע לעיל וי"ל דאצטריך
קודם פדיון חולין הוא הפטר חמור
שילדה מאיל מין עז פודין בו.
לתמורה ואע"ג דחיילה על
איסור או דלמא כיון דלא תפיס פדיונו אפקועי איסורא בעלמא הוא
וש"מ דאית ליה דפודין בנדמה
בעלת מום קבוע וא"ת ל"ל קרא
ויכול לפדותו בה דליכא למימר איסור
אמר רב מרי בריה דרב כהנא מי זוטר מאי דכתיב בהו 7 כצבי וכאיל מה
א) מיבעיא: אמר לך רבי אלעזר
תיפוק ליה דנילף בקדשים
חל על איסור: אין איסור. פטר חמור
מי קתני בבריית' רחל שילדה
מבכור מג"ש דתחת תחת ויש
צבי ואיל אין פודין אף פסולי המוקדשין אין פודין השתא דאתית להכי
מין עז הא לא קתני לה בהדיא
חל על איסור דבהמת פסולי המוקדשין
לומר דאצטריך היכא דמקצת
אלא למידק מיניה הכי לרבי
לר'
סימנים דומה לאמו דאז מחייב
אית בה קדושה אפי' לאחר פדיון
אלעזר אע"ג דאיכא למידק הכי
בבכורה וא"ת ולשתוק מאו
דאסירי בגיזה ועבודה : דלא תפיס פדיונו. שהשה הניתן תחתיו אין בו משום קדושה: צבי ואיל. כתיב בפסולי המוקדשין דכתיב (דברים יב)
הא לא איצטריך לאשמועינן
ד]
למעט כלאים ושמעינן ליה
דכיון דבכלאים פודין כ"ש
מתחת תחת מבכור ובכור ידעינן
רק בכל אות נפשך וגו' ובפסולי
המוקדשין מדבר [ספרי ראה יב טו]:
בנדמה אלא האי גופיה ברייתא
מכ"ש מנדמה או מבנין אב
לר' גופה אצטריך לאשמועי' דפרה
דרבא וי"ל דאי לא הוה כתיב
שילדה מין עז אין פודין אותו:
אלא חד או הו"א דאתא לרבות
לא תימא. דעז מעליא הוא ופודין בו אלא זיל בתר אימיה ועגל הוא ולא איירי בנדמה אלא בהאי גופא: אי זה כלאים רחל וכו'
נדמה כמו או דכתיב גבי טביחה ומכירה (דהוה משמע) [כדמשמע] בפ' מרובה (דף עז) וא"ת ולשתוק מתרי או דכתיבי ומשור וכשב ועז
הכי תריץ ליה איזהו דומה לכלאים דאע"ג דלאו כלאים הוא דשווייה רבנן לאיסוריה ככלאים היינו רחל שילדה כמין עז דהאי
ממעטינן כלאים ונדמה מתחת תחת דבכור וי"ל דאצטריך חד או למעט נדמה אף מקצת סימנים דומה לאמו דמרבינן גבי בכור ומדאצטריך
לאו כלאים הוא אלא נדמה ואפילו הכי אסור ככלאים: ולמאי. קאמר דאסור ככלאים אי לקדשים לזבחים מאי קמ"ל דתני רבה
למכתב מיהא חד או איצטריך למכתב אידך דלא נדרוש או לרבות כדמשמע בפרק מרובה וא"ת ולשתוק מבכור שור וכשב ושמעינן דנדמה
בר שמואל (אי לקדשים דמס') הא לא איצטריך לאשמועינן דמהיכא דמההוא קרא דממעט לכלאים מקדשים מהתם נמי אימעוט
לא קדיש מג"ש דתחת תחת מקדשים וי"ל כיון דאצטריך למכתב אך לרבות מקצת סימנין דומה לאמו כתב נמי בכור שור וכשב דאך
נדמה מקדשים דתניא שור או כשב וכו': ואי משום למעוטי נדמה מבכור הא נמי מקרא נפקא דכתיב אך בכור שור עד שיהא
לחודיה לא מצי למכתב. תוס' חיצוניות: ג] אי לבכור אך בכור וכו' ובכורו שור ותו לא איכפת לן אי הוי כלאים או לא ותימה להר"מ
הוא שור ובכורו שור פרט לנדמה: ואי למעוטי ממעשר בהמה תחת תחת מקדשים גמר כתיב במעשר כל אשר יעבור תחת השבט
מאיוורא דבפרק מרובה משמע דפשוט הוא למעט נדמה מבכור דקאמר אי לבכור תחת תחת יליף מקדשים אי נמי נדמה ממעט ליה כלאים
וכתיב בקדשים תחת אמו מה התם פרט לנדמה אף במעשר נמי אלא לאו לפטר חמור איצטריך לאשמועינן דהא דתני רבה בר
מיבעיא לכ"נ לפרש דאך בכור אמר רחמנא וא"כ פשוט לו למעט נדמה בכור מכלאים והיאך תלי נדמה בכלאים דקאמר שהוא ככלאים.
שמואל דאין פודין בנדמה ותפשוט מהכא: לא לעולם. לא תפשוט ולמעשר איצטריך למעוטי וכגון דיש בו מקצת סימן דומים
תוס' חיצוניות: ד] דאסירי בגיזה ועבודה. הלכך אין פודין או דלמא כיון דלא אלים קדושת פטר חמור למיתפס פדיונו שיהיה פדיונו אסור
לאמו: מהו דתימא. העברה העברה מבכור גמר כתיב במעשר כל אשר יעבור תחת השבט וכתיב בבכור והעברת כל פטר רחם
בהנאה והא דחייבת רחמנא למפרקיה אפקועי לאיסורא בעלמא הוא כדי להתיר הפטר חמור בהנאה ולא שתהיה קדושתו חלה על פדיונו
מה גבי בכור אמרינן כי יש בו מקצת סימנין דומין לאמו חייב בבכורה אף במעשר נמי נימא דכי יש במקצת סימנין דליחייב
הכי נמי (אין איסור חל על איסור פסולי המוקדשין) אין כאן איסור חל על איסור ופודין בבהמת פסולי המוקדשין דלא תפיס פדיונו וכו':
במעשר: קמ"ל. דתני רבה בר שמואל דלא משום דתחת תחת מקדשים גמר: ואכתי לא ידעינן אי פודין אי לא פודין: פסולי
ה] אלא כשהאחד נוטה לצד חיוב או לצד פטור יותר מחבירו דפטור מטעם לקוח אפי' לפי' ר"ת ועוד מאי דקאמר שהיה לוקח מן העובד
המוקדשין. כגון בעל מום שנפדו כיון דאמר פטר חמור מותר בהנאה קודם פדייה חולין הוא שמותר בהנאה כחולין. ופרקינן
כוכבים אז קרי ליה חיוב על הפטור או הפטור על החיוב וכו': ו] לא שייך אלא אחר מירוח וההיא דפרק השוכר את הפועלים דדריש
בבהמה פסולי המוקדשין דכיון דמותר בהנאה אין כאן איסור חל על איסור דפסולי המוקדשין יש כאן איסור גיזה ועבודה כדאמר
כנפשך שבעך מה נפשך אתה אוכל ופטור אף פועל אוכל ופטור מוקי לה בתאנה העומדת בגינה ונופה נוטה לחצר או לבית דבעל הבית
בפרק דלקמן תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב דהיינו עבודה חולב: אלא כי תיבעי לך אליבא דרבי יהודה וכו'. אין איסור פטר
עיניו בתאנה ולוקח עיניו במקחו ופריך ולוקח מדאורייתא מי מיחייב והתניא וכו' ומאי קשיא הא קודם מירוח מיירי דקא קני לה בעודה
חמור דאסור בהנאה [חל] על איסור פסולי המוקדשים דאסור בגיזה ובעבודה הילכך אין פודין: או דילמא. כיון דלא אלים קדושת
מחוברת בתאנה ועוד דע"כ קודם מירוח איירי דהא אין פועל אוכל בדבר שנגמרה מלאכתו למעשר כדתנן התם והריב"ם מפרש איפכא
פטר חמור למיתפס פדיונו שיהא אסור בהנאה. והאי דחייבא רחמנא למיפרקיה אפקועי איסורין בעלמא הוא כדי שיהא ניתר פטר
מר"ת דלוקח קודם מירוח פטור אבל אם נתמרח ביד מוכר דחל עליו חיוב מעשר תו לא מיפטר בלקיחה והך דשמעתין יש ליישב כדפי'
חמור בהנאה ולא שתהא חלה קדושתו על פדיונו. הכי נמי אין איסורו חלה כלל על איסורי פסולי המוקדשים ואין [כאן] איסור
ויש לתמוה וכו': ז] ר"א מתיר בכלאים וכו': ח] אלמא דר"א פליג על ר' אליעזר בר פלוגתיה דר"י ומיהו נראה דדוקא קאמר דלא כר'
חל על איסור ופודין בבהמה פסולי המוקדשין: ומי זוטר מאי דכתיב בהו. בפסולי המוקדשין בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו
יהושע אבל לר"א ניחא דלרבי יהושע דאסר ליה באכילה משה כשבים לא אצטריך בנין אב דרבא לומר שאין פודין בו אבל לר"א דשרי
כצבי וכאיל
והאי הטמא היינו בעל מום.
מה צבי ואיל אין פודין
בו כדתנן אין פודין לא בחיה: השתא דאתית להכי
באכילה איצטריך שה דרבא לומר שאין פודין דילפינן משה דפסח אע"ג דלר"א שרי לפדות בשאר כלאים מפני שהוא שה ולא ילפינן ליה
משה דפסח אלא מרבינן ליה מתפדה תפדה ה"מ בכלאים דכולו טהור אבל בכלאים כי הכא שנולד מן הטהור ועבורו מן הטמא אע"ג
א) אולי צ"ל לא לעולם ר"א היא מי קתני וכו':
דשרי באכילה ילפינן משה דפסח ולא מרבינן ליה מתפדה דלענין פסח אפי' היה כולו דומה אמו לגמרי לא הוה מתכשר דכלאים גמור
הוא וזה שנולד מן הטהור [ועיבורו מן הטמא] ככלאים דכבש ועז. כ"מ בתוס' כ"י: