הלוקח
עובר
חמורו
פרק
ראשון בכורות
יג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מצות
רב ששת אמר. לעולם
מצות פדיון (ד) לאלתר והאי דקתני אין בערכין
חליצה קודמת. מה שפי' רבינו חננאל פי' פרק החולץ
א) [תוספתא פ"א ה"ו ע"ש],
עז א מיי' פי"ב מהלכות בכורים
(יבמות דף לט:): מצות גאולה קודמת באדון שנאמר
ב) [במשנה שבמשניות איתא עורפו
הלכה ו סמג עשין קמה קמו
ופטר חמור פחות משלשים שאינו עובר עליו עד שלשים יום מכאן
בקופיץ ופי' הר"ב קופיץ סכין גדול
טוש"ע י"ד סימן שכא סעיף א:
ואילך עובר: מאי לאו מצוה להשהותו. כרב נחמן וקשיא לרב ששת:
ואם לא יגאל. בערכין פרק המקדיש שדהו (דף כז.) מפ' טעם אחר
כמין גרזן קטן וכו'], ג) [עי' תוס'
ב [מיי' שם הלכה א והלכה ז]:
ערכין כז. ד"ה מאי], ד) יבמות לט:
עח ג מיי' שם הלכה א טוש"ע
מצוה לפדותו. דמלאלתר עד שלשים
הוי זמן פדייה ומכאן ואילך
דבעלים קודמין לפי שמוסיפין חומש והתם פריך לה ומשני:
כתובות סד., ה) [ערכין כז.],
שם סעיף יב:
הדרן עלך הלוקח עובר חמורו
עובר: אלא אמר רבא. לעולם
ו) [לעיל ד.], ז) [יבמות ב: וש"נ],
עט ד מיי' פ"ד מהלכות עבדים
הלוקח. קנה וחייבת בבכורה.
ח) [קדושין כב:], ט) עובד כוכבים
הלכה ז:
מצוה לשהותו ואפי' הכי כרב נחמן
א] רב ששת אמר לומר שאינו עובר עליו
בחזקה דחזקה כצ"ל צ"ק, י) דרשינן
פ ה מיי' פ"א מהלכות יבום
לא מתריצנא ולא קשיא הא דקתני
ואע"ג דשמעינן קנה
מתיב רמי בר חמא מצותו כל שלשים יום
צ"ק, כ) והא דקאמר אף עובד
הלכה ב טוש"ע אה"ע סי'
א)
שלשים
יום מצוה לשהותו: רבי
איצטריך לאשמועינן דחייבת בבכורה
קסה סע"א:
כוכבים נמי בחדא לאו בחליפין מיירי
מכאן ואילך או פודהו או עורפו מאי לאו מצוה
פא ו מיי' פ"ה מהלכות ערכין
שזה קנין חדש אלא בקנין ששוה
אליעזר
הוא דמקיש. בכור בהמה
דלא תימא קנה ה] מספק או מדרבנן
בעובד כוכבים ובישראל כגון כסף
הלכה א:
לשהותו כל שלשים יום לא מצוה א לפדותו
מה
טמאה לבכור אדם: והא. דקתני
קמ"ל דקנה קנין גמור: אחוזה
א ז מיי' פ"ד מהלכות בכורות
או משיכה כדאמרי' לעיל הס"ד
❖
כל שלשים יום אי הכי מכאן ואילך או פודהו
צ"ק, ל) עי' בס' בני יעקב סי' ב,
הלכה ב סמג עשין קמה קמו:
לאלתר
רבנן (ה) היא דמתניתין דלא
נקנית בכסף ובשטר ובחזקה. פירוש
ב ח מיי' שם הלכה א וסמג שם
או עובר עליו מיבעי ליה אלא אמר רבא לא
מתני' מצות יעידה.
ב]
מקשו:
כשקונה מישראל אף עבד כנעני כן
טוש"ע י"ד סי' שכ סעיף ג:
ג ט מיי' שם הלכה ג טוש"ע
קשיא הא רבי אליעזר דמקשי הא רבנן דלא
תורה אור השלם
כשקונין מישראל אבל בעובד כוכבים
באמה העבריה שייעדנה אדון לאשה:
שם סעיף ז:
מקשי: מתני' לא רצה לפדותו עורפו
לא מסתבר שיועיל שטר לפי שקנין
קודמת למצות פדייה. שהיא פודה
ב
ב)
ד י מיי' פ"א מהלכות בכורות
1. וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה
הלכה ז טוש"ע י"ד סימן שכ
שטר לא שייך בעובד כוכבים כדאמרי'
עצמה: אשר לא יעדה והפדה. אם
וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל
מאחוריו וקוברו ג) גמצות הפדייה קודמת
סעיף א:
בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה:
יעדה זה מוטב: עכשיו מצות חליצה
פ' חזקת הבתים (ב"ב דף נד:) עובד
למצות עריפה שנאמר אם לא תפדה וערפתו
ה כ מיי' פ"ד שם הלכה ה
שמות יג יג
1
קודמת. שהמייבם את יבמתו שלא לשם
כוכבים מכי מטא זוזי לידיה איסתליק
2. אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר
טוש"ע שם סעיף ו:
מצות יעידה קודמת למצות הפדייה שנאמר
ד
ו ל מיי' פ"ה מהלכות עבדים
לוֹ יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ לְעַם נָכְרִי לֹא
מצוה
פוגע באיסור אשת אח:
ליה וישראל לא קני $ עד דמטא
הלכה א טוש"ע י"ד סי' רסז
2 אשר לא יעדה והפדה המצות ד) הייבום
יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ:
❖
שטרא לידיה: מיד עמיתך במשיכה
באדון. (ו) במתפיס בהמה טמאה
סעיף כג:
שמות כא ח
קודמת למצות חליצה בראשונה שהיו
3. וְאִם בַּבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה וּפָדָה
לבדק הבית מצות פדייתה באדון
הא מיד עובד כוכבים בכסף. וא"ת
בְעֶרְכֶּךָ וְיָסַף חֲמִשִׁתוֹ עָלָיו וְאִם
מתכוונין לשם מצוה ועכשיו שאין מתכוונין
קודם לכל אדם:
דלמא הא מיד ט)עובד כוכבים בשטר
גליון הש"ס
לֹא יִגָּאֵל וְנִמְכַּר בְּעֶרְכֶּךָ:
לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות
ויקרא כז כז
ובחזקה דחזקה נמי שייכא במטלטלין
הדרן עלך הלוקח עובר חמורו
תוס' ד"ה מה וכו' עד דמטא
4. וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם
אם עשה בהן שום תיקון כעין נעל
יבום מצות הגאולה באדון הוא קודם לכל
שטרא לידיה. עיין קדושין יד
ה) ו
אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם
❖
הלוקח עובר פרתו. שאינו
ע"ב תד"ה הואיל:
וגדר ופרץ בקרקע י"ל דשני קנייני'
ו]
בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי
אדם שנאמר ואם לא יגאל ונמכר בערכך:
3
יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה
רשאי. למכור לעובד
הללו הויין מצויין ושייכי זה במוכר
ויקרא כה מו
בוֹ בְּפָרֶךְ:
כוכבים בהמה: גמ' כדרבי הדרן
עלך הלוקח עובר חמורו וזה בלוקח שזה נותן מעות וזה מושך
5. וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ
(ז)
שיטה מקובצת
אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ
חנינא. בפ' קמא (לעיל ה:) מה נשתנו
אצלו החפץ וכן לרבי יוחנן בסמוך
ויקרא כה יד
א]
רב ששת אמר לומר שאינו
הלוקח
אִישׁ אֶת אָחִיו:
ז עובר פרתו של עובד כוכבים
פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים
דדרשינן איפכא מיד עמיתך בכסף
י)
6. אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים לְפִיהֶן
עובר עליו. כלומר ודאי גם
והמוכר לו אע"פ שאינו רשאי
למצוה מצוה לאלתר כדקתני
יָשִׁיב גְּאֻלָּתוֹ מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ:
הא לעובד כוכבים במשיכה וא"ת מנלן
כו': דזוטרן מיליה. דלא מיירי
❖
ויקרא כה נא
ברייתא קמייתא והאי דקתני אין
והמשתתף לו והמקבל ממנו והנותן לו
שהן חשובין קנין כלל דמוקמינן מסברא
בפטר חמור אלא פרקא קמא וכולה
ח
ט
בפטר חמור פחות מל' לענין
דאינו עובר אם מאחר לפדותו
בקבלה פטור מן הבכורה שנאמר בישראל
מסכתא איירי בבכור בהמה טהורה:
קנינין דקרא בהני י"ל דאשכחן כסף
עד ל' אבל מכאן ואילך עובר
הגהות הב"ח
בבהמתו. בעדרו: בדיניהן. דיינינן
שקונה במקום אחר בקרקע ובהקדש
אבל לא באחרים הכהנים והלוים חייבים
עליו אם אין פודהו או עורפו
י
(א) במשנה הכהנים ולוים
וצ"ע כיון דמצוה לפדותו
ליה בדיניהן ולקמן מפרש מאי היא:
ומשיכה במציאה והפקר:
(א) שלא נפטרו מבכור בהמה טהורה אלא
ו)
חייבים לא נפטרו: (ב) גמ' פסיק
לאלתר אלמא לא יליף כלל
אימא לעובד כוכבים כלל כלל
אחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה.
מפדיון הבן ומפטר חמור: גמ' מאי איריא
ושדי לה. נ"ב ובשבועות ובנדרים
מפדיון הבן א"כ מנ"ל הא דמל'
איתא כה"ג פסיק שרי להו
מכי דייש אמיצרי כדאמרינן בפ"ק
לא קל וחומר אם גופו
[יום ואילך] עובר ומה שיעור
דתני עובר חמורו ברישא והדר תני עובר
ע"ש ברש"י: (ג) שם אם גופו
דל' יום וצ"ל דמדרבנן בעלמא:
(דף כו.): וממונו במשיכה.
דקדושין
קני ממונו לא כל שכן. וא"ת דלמא
של ישראל קני ליה בכסף דכתיב
ב] אלא אמר רבא ל"ק הא ר"א
פרתו ליתני ברישא עובר פרתו דקדושת הגוף
מטלטלין
אין נקנין אלא במשיכה
בחליפין דהוא מקני ממונו כדדריש
מכסף מקנתו: (ד) רש"י ד"ה רב
דמקיש וכו'. צ"ל דרבא לא ס"ל
ששת וכו' פדיון פטר חמור
הוא והדר ליתני עובר חמורו דקדושת דמים
כר"נ דאמר מצוה להשהותו
במסכת קדושין (דף כו.): מיד
בקדושין (דף ח.) מכסף מקנתו בכסף
לאלתר: (ה) ד"ה והא וכו' רבנן
דא"כ לא הוצרך לומר הא ר"א
הוא אמרי במערבא איבעית אימא איידי
עמיתך.
משמע מיד ליד דהיינו
הוא נקנה ואינו נקנה בתורת תבואה
דמתני' היא דלא: (ו) ד"ה
ז)
הא רבנן א) דלר"נ ניחא הך
באדון המתפיס בהמה לבדק
ברייתא דמצוה להשהותו ודאי
משיכה: כלל כלל לא. עד שתבא
וכלים ומאי נינהו חליפין ובעבד עברי
דחביבא ליה כדרבי חנינא ואי בעית אימא
כצ"ל ותיבת טמאה נמחק:
מצינן לפרושי דשנוי' באפי
לרשותו של ישראל לא קני: ואימא או
הנמכר לעובד כוכבים כתיב האי קרא
(ז) ד"ה שאינו וכו' בהמה גסה
איידי דזוטרן מיליה דבהמה טמאה (ב) פסיק
נפשה קמשני ולא נימא דהא
❖
הס"ד:
דקתני אין בפטר חמור פחות מל'
בהא או בהא. והכי משמע קרא מיד
משמע הא שאר כגון מטלטלין קונה
ושדי לה אמר ר' יצחק בר נחמני אמר ריש
מיירי לומר שאינו עובר עליו
עמיתך הוא דבמשיכה ולא בכסף הא
עובד כוכבים בחליפין וי"ל דאי לא
כר"ש אלא כר"א ובדיעבד נמי
לקיש משום ר' אושעיא כישראל שנתן מעות
מיד עובד כוכבים באיזה שתרצה ונשמע
אשכחן כסף או משיכה בעובד כוכבים
אינו פדוי אם פדהו תוך ל' יום
רבינו גרשום
לעובד כוכבים בבהמתו בדיניהם אע"פ שלא
או למצוה מיהת דמצוה
לא הוה מוקמינן ליה בחליפין כ)ועי"ל
מיניה דהיכא דמשך ולא נתן מעו' נמי קני:
רב ששת אמר. מאי ופדיון
להשהותו דהך פדיון דפטר
משך קנה וחייבת בבכורה ועובד כוכבים
מה
האי דקאמר עובד כוכבים בחדא לאו
פטר חמור לאלתר לומר שאם
חמור לאלתר כרבנן ובקונט'
פדאו קודם ל' אינו עובר עליו
כתב לא כר"נ מתרצא אלא כרב
שנתן מעות לישראל בבהמתו בדיניהם אע"פ שלא משך קנה ופטור מן
בחליפין ששוה בעובד כוכבים ובישראל
אע"ג דפדאו שלא בזמן מצותו:
ששת וצ"ע למה לא פירש רש"י
הבכורה אמר מר ישראל שנתן מעות לעובד כוכבים בדיניהם אף על פי שלא
מיירי אלא בקנין חדש כגון כסף או
מאי מצותו כל ל' דקאמר לאו
דהוי שנויא באפי נפשה. תוס'
אם
מצוה לשהותו כל שלשים קודם
חיצוניות: ג] מה עמיתך בחדא
משיכה: (לעיל) ל) גופו קני.
משך קנה וחייבת בבכורה מאי בדיניהם אי נימא בדיניהם דגופיה דאתי בקל
שיפדנו אלמא דאם פדאו קודם
אף עובד כוכבים בחדא. מכאן
אם גופו דישראל קני ליה עובד כוכבים
עובר עליו: לא מצוה לפדותו
היה קשה לר"י על שהיה מפרש
וחומר אם גופיה קני ליה ישראל בכסף דכתיב 4 לרשת אחוזה ח) הקישו הכתוב
כל שלשים קאמר דבתוך ל'
בפ"ק דקדושין גבי הא דקאמר
בכסף כו' מדלא פריך הכא אם כן
לאחוזה מה אחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה אף עבד כנעני נקנה בכסף
ל
עד ל' הוי זמן פדייתו ואם לא
התם מכסף מקנתו בכסף הוא
אפי' בשטר וחזקה נמי כדפריך לעיל
פדאו עד ל': עובר עליו מיכן
נקנה פירוש העבד עברי לעובד
ממונו לא כל שכן הוא אם כן אפי' בשטר ובחזקה נמי ועוד ישראל מישראל
ואילך אי הכי. כיון דמוקמת
יש ראיה לפר"ת דמפרש פרק קמא
כוכבים ואינו נקנה בתורת
יוכיחו דגופיה קני ליה בכסף ממונו במשיכה אלא אמר אביי בדיניהם שפסקה
דמצוה לפדותו כל ל'. האי
תבואה וכלים פירוש חליפין
דקדושין (דף יד:) אשכחן עבד עברי
דקתני מיכן ואילך (מל' ואילך)
ונראה לר"י משום דעובד
להם תורה או קנה מיד עמיתך מיד עמיתך הוא דבמשיכה הא מיד עובד
הנמכר לעובד כוכבים שכל קניינו
5
או פודהו או עורפו. מיכן ואילך
כוכבים קונה שפיר שאר קניינין
א) או עורפו או עובר עליו
בחליפין מדמיעט התם עבד עברי
כוכבים בכסף ואימא מיד עובד כוכבים כלל כלל לא אמרי לא ס"ד ק"ו
בכסף כלומר כל קנינו דעובד כוכבים
מיבעי ליה משום דכבר עבר זמן
דאינו נקנה לעובד כוכבים
בעבד עברי בכסף כדכתיב (ויקרא כה)
הוא אם גופו קונה ממונו לא כ"ש ואימא מיד עובד כוכבים עד דאיכא
פדייתו אלא מדתני או פודהו
בחליפין ואם אין עובד כוכבים
או עורפו ש"מ משום הכי או
קונה בשום מקום בחליפין אמאי
מכסף מקנתו ולא בשטר וחזקה
תרתי אמרי ולאו ק"ו הוא גופו באחת ממונו בשתים ואימא או בהא או
פודהו דמיכן ואילך הוי זמן
אצטריך קרא למעוטי גבי עבד
כדמוכח הכא ובקונטרס פי' שם דכל
פדייתו אלמא דמצוה לשהותו
עברי אלא ש"מ דעובד כוכבים
בהא דומיא דעמיתך ג] מה עמיתך בחדא אף עובד כוכבים נמי בחדא אמר
וליתא לדרב ששת דאמר לומר
קונה בחליפין והשתא קשה לר"י
דבר קניינו בכסף כדדרשינן הכא מיד
מר ועובד כוכבים שנתן מעות לישראל בבהמתו בדיניהן אע"פ שלא משך קנה
שאינו עובר עליו ולטעמיך
מאי האי דקאמר הכא ישראל
עמיתךבמשיכה הא מיד עובדכוכבים
קשיא אהדדי: אלא אמר רבא
בחדא אף עובד כוכבים בחדא
ופטור מן הבכורה מאי בדיניהן אילימא בדיניהן דגופיה משום דאתי בק"ו אם
לא קשיא הא דתני ובפדיון הבן
והא עובד כוכבים נמי נקנה
בכסף וקשה דהאי דרשא לריש לקיש
ובפטר חמור פחות מל' היינו
בחליפין ואור"י דה"נ קאמר
גופו (ג) ישראל קני ליה בכסף דכתיב 6 מכסף מקנתו ממונו לא כ"ש ישראל
היא והלכה כר' יוחנן וא"ת אכתי עובד
ר' אליעזר דמקיש בכור בהמה
ישראל בחדא אעפ"י שקנה גם
מישראל יוכיחו דגופו קני בכסף ממונו במשיכה אלא אמר אביי בדיניהם
כוכבי' קונה ישראל בחזקה כדאמר גיטין
טמאה לבכור אדם דכתיב אך
בחליפין וטעמא דלא חשיב
פדה תפדה וגו' והא דתני ופדיון
חליפין משום דלא חשיב אלא
שפסקה להם תורה וכי תמכרו ממכר לעמיתך לעמיתך במשיכה הא לעובד
(דף לח.) מנין לעובד כוכבים שקונה
5
פטר חמור לאלתר היינו רבנן
הני קנינין דכתיב בקרא משיכה
ישראל בחזקה שנאמר וישב ממנו שבי
דלא מקשי: לשם מצוה. לבנות
כוכבים בכסף ואימא לעובד כוכבים כלל כלל לא ד] אמרי לאו ק"ו
הוא אם
ומעות כדפיר' לעיל שבאותן
בית אחיו: בראשונה. כשהיו
קנינין בני אדם רגילין לישא
י"ל דההיא חזקה כשיש מלחמה הוא
גופו קנה ממונו לא כ"ש אימא לעובד כוכבים עד דאיכא תרתי לאו ק"ו
אנשים כשרים ועכשיו שאין
וליתן ומתוך כך ניחא קושיא
והוא הדין ממונו כדאמר חולין (דף
מתכוונין לשם מצוה. אלא לשם
אחרת שמקשה התם ר"י גבי הא
הוא גופו באחד ממונו בשתים ואימא או בהא או
בהא דומיא
דעמיתך
בעילה: אמרו מצות חליצה
דהכא דהיכי ס"ד דנילף משדה
ס:) עמון ומואב טיהרו בסיחון:
מה
קודמת. דכיון דלא בעיל לשם
עפרון שתקנה אשה בחליפין
דבר
מצוה הוי כפוגע בערוה: מצות
והלא שדה עפרון לא מיקניא
גאולת בהמה טמאה באדון קודם לגאולת כל אדם משום דבעלים מוסיפין חומש כשגואלין אותה. ושאר כל אדם הגואל אותה
בחליפין דלא מצינו חליפין לעובד כוכבים כדמשמע הכא לעובד כוכבים בחדא ולישראל בחדא ולמאי דפי' ניחא דלעולם הוא קונה שפיר
אין מוסיפין חומש דכתיב ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ויסף חמישיתו עליו ואם לא גאל (באדם) [בבעלים] נמכר בערכך
בחליפין והא דלא חשיב ליה משום דלא חשיב אלא הני דכתיבי בקרא וכן ראיתי בשם ר' יהודה כתוב שראה את ר"י רבו שהורה הלכה
לכל אדם: סליק פירקא
למעשה באדם ששלח עובד כוכבים להביא מעותיו המופקדים לו ביד חבירו וכתב בה וקנינא מן פלוני בר פלוני במנא דכשר למקני' ביה
לא נפטרו אלא מפדיון הבן ופטר חמור. כדאמר בפרקין דלעיל אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה את
והיינו חליפין ומיהו יש לגמגם דהיאך עשאה ע"י עובד כוכבים הא קי"ל שליח שויה ואין שליחות לעובד כוכבים ומיהו מאחר שקנה
שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה כו' אלמא דלא נפטרו אלא מאלו ב' דינין: דקדושת הגוף. דאינו בר פדייה:
העובד כוכבים בחליפין מיד הישראל המורשה אין לנפקד לחוש שמא יתבענו המפקיד לדין ובפ"ק דקדושין הארכתי. תוס' חיצוניות:
איידי דחביבא ליה כר' חנינא דאמ' [לעיל] שהרי סייעו את ישראל וכו': איידי דזוטרן מילתא (דליכא ב') [דלא מיירי ביה] אלא
ד] אמרת ק"ו גופו קונה ממונו לא כ"ש וא"ת אמאי לא קאמר כסף דישראל יוכיח דגופו של ישראל קנוי בו ואין ממונו דישראל קנוי בו
בפרק ראשון אבל כולה מסכתא מיירי בבכור בהמה טהורה: בדיניה'. כלומ' כל סחורה שיש יד עובד כוכבים באמצע בעי למיזל
וה"נ קאמר לעיל וי"ל דאין זה סברא שלא יהיה שום קנין בממון דעובד כוכבים דלגבי זה אין לומר יוכיח דדוקא לעיל דבעי למילף קנין
אחר דינו ואזלינן בתר דיניהן ובדיניהן מעות קונות: אילימא בדיני דגופו. דעובד כוכבים דנקנה לישראל בכסף דהקישו הכתוב
שיועיל במטלטלין שייך לומר ישראל יוכיח. תוס' חיצוניות: ה] דלא תימא קנה ואור"י דהוה ס"ד דקנה מספק והכהן לא יוכל להוציא מידו
לאחוזה דכתיב והתנחלתם וגו' מה אחוזה נקנית בכסף בשטר ובחזקה אף עבד כנעני: ועוד מכסף מקנתו משמע בין ישראל
הבכור מטעם ספק קמ"ל דחייב בבכורה ודאי שהקנין קנין גמור ולהכי תנא נמי בתר הכי אעפ"י שלא משך קנה ופטורה מן הבכורה ע"כ:
לעובד כוכבים בין עובד כוכבים לישראל בכסף: ממונו בהמתו לא כ"ש. מיהא לא שמעי' ישראל מישראל יוכיח דגופו קני ליה
ו] י"ל דב' קנינים וכו' וז"ל תוס' חיצוניות וי"ל דפשיטא ליה דלית לן לרבויי אלא משיכה וכסף שאלו הקנינים רגילים בני אדם לעשות
בכסף כדאמרן מכסף מקנתו וממונו במשיכה: מיד עמיתך הוא דבמשיכה דכתיב מיד דבר הניתן מיד ליד. מיד עובד כוכבים מכסף:
לישא וליתן בהם ולכך פשיטא ליה דאתא לרבויי כסף או משיכה ושמא י"ל דדוקא כסף משוי למשיכה משום דשכיחי חד בלוקח וחד
ואימא דלהכי אתא קרא מיד עמיתך הוא דליקני מיד עובד כוכבים כלל כלל לא דאם רוצה העובד כוכבים לחזור בו יכול
במוכר שהמוכר מקבל המעות והלוקח מושך אצלו הלכך דמו אהדדי טפי משאר קנינים:
א) אולי צ"ל דלר"נ ודאי ניחא הך ברייתא דמצי' לפרושי דמצוה להשהותו קאמר אלא דשינוי' וכו'.
א) גי' רבינו בגמ' א"ה מכאן ואילך או עורפו או עובר עליו וכו' ומפרש דלרב ששת לאחר ל' אין תקנה בפדיון כלל.