הלוקח עובר
פרתו
פרק שני
בכורות
יד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני'
כל הקדשים
שקדם מום קבוע להקדשן. שהיה להם מום
ואנא כריש לקיש סבירא
לי שמע מינה דרב אשי גופיה כשהיה אומר
א) חולין קל. תמורה י: לג:,
יג
א מיי' פ"ה מהלכות
ב) חולין שם, ג) [טעות וכן
בכורות הלכה ח:
קבוע והקדישן להמכר ולהביא מדמיהם קרבן למזבח: חייבין בבכורה.
מתחלה משיכה אינו קונה לאו משום דסבר לה כריש לקיש דלעולם
יד
במשנה שבמשניות ליתא גם
ב מיי' פ"ט מהלכות
לאחר פדיונן אם ילדו: ובמתנות. זרוע לחיים וקיבה כחולין גמורין:
כרבי יוחנן סבירא ליה לפיכך כי הקשה לו מההיא דבן נח לא רצה
בחולין קל. ליתא], ד) [תמורה
בכורים הלכה ב:
לא:], ה) [לקמן כה. חולין
טו
ג מיי' פ"א מהלכות
ויוצאין לחולין. בפדיונן לגמרי ליגזז
וליעבד כחולין גרידי משום
להקשות מההיא דדבר תורה מעות קונות דלעולם לעמיתך ולעובד
ד]
קלה.], ו) צ"ל אלעזר, ז) צ"ק
מעילה הלכה ט:
דמעיקרא לא חיילא עלייהו קדושה
כוכבים בכסף ולענין אונאה אתא
מ"ז,ח) צ"להני, ט) [ועי' תוס'
ד [מיי' פ"א מהלכות אסורי
מתני' כל הקדשים שקדם מום קבוע
מנחות לו. ד"ה אמר רבה],
מזבח הלכה יא]:
חמורה: והשוחטן בחוץ פטור. אפי'
לעמיתך כמאן דאמר גזל הכנעני
א)
י) ליכא הכא צ"ק, כ) [צ"ל
טז ה מיי' פ"א מהלכות
קודם פדיון דאפי' הוי מומן קל כגון
אסור דלמאן דאמר גזל הכנעני
להקדשן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות
ובדקה לוי במתני'], ל) אשכחן,
תמורה הלכה יג:
א
ב
דוקין שבעין דלגבי קדשים מיחייב
מותר לא איצטריך כדאמרינן
מ) [בב"מ שם איתא במוכרין],
יז ו מיי' פ"א מהלכות
ויוצאין לחולין ליגזז וליעבד ולדן וחלבן
ג
[ד]
נ) ואפשר דדריש לעמיתך
איסורי מזבח הלכה יא:
השוחטן בחוץ הכא פטור משום דלא
לעיל ואף על גב דאמרינן בהזהב
יח ז מיי' פ"א מהלכות
ולעובד כוכבים בכסף ולעמיתך
מותר לאחר פדיונן והשוחטן בחוץ פטור הואין
חלה עליהן מתחילה קדושה כל כך:
(ב"מ דף מח.) קרא ומתני' מסייע
צ"ק, ס) שייך לדף יג:,
מעילה הלכה ט:
עושין תמורה ואם מתו יפדו חוץ מן
ע) דומיא דישראל צ"ק,
יט ח מיי' פ"ה מהלכות
ז
א] ו
ואין עושין תמורה. מפרש בגמ' [ע"ב]:
לריש לקיש היינו לכאורה אבל אפשר
פ) לדמי צ"ק, צ) ע"כ שייך
בכורות הלכה ח:
הבכור ומן המעשר ב) וכל שקדם חהקדשן את
ואם מתו. קודם פדיונן יפדו להאכילן
לשנויי לקרא שפיר אליבא דרבי
לעיל, ק) [צ"ל בזיא מילתא טפי
ט [מיי' פ"א מהל' איסורי
מומן או מום עובר להקדשן ולאחר מכאן
שביק תמים ומקדש בעלי
המזבח הלכה יא]:
לכלבים דאין קדושתן חמורה ותו
יוחנן ומתני' דנתנה לבלן מעל הוה
❖
מומין הגה"ה],
י [מיי' פ"ג מהל' תמורה
מוקמי ליה ר' יוחנן בבלן עובד כוכבים
קמ"ל דגרעי משאר קדשים שאין נפדין
נולד להן מום קבוע (להקדשן) ונפדו פטורין
ג)
הל' ד]:
כ כ מיי' פ"א מהלכות
אלא חיין שיוכלו לעמוד בפני הכהן
וההיא דנתנה לספר בישראל ולכך
מן הבכורה ומן המתנות ואינן יוצאין לחולין
❖
בכורות הלכה ה:
הגהות הב"ח
בשעת הערכתן דכתיב (ויקרא כז)
מעל אע"ג דלא משך דמעות קונות
ליגזז וליעבד ד) ט ולדן וחלבן אסור לאחר
(א) רש"י ד"ה והשוחטן
והעמיד (הכהן) את הבהמה וגו'
וא"ת ומאי סייעתא לריש לקיש הא
פדיונן והשוחטן בחוץ חייב ועושין תמורה
י
ב]
בחוץ כו' במסכת זבחים דף
מוסף רש"י
והדר והעריך (אותה) הכהן וגו': חוץ
איהו מוקי הך דנתנה לספר בספר
❖
קיב:
ואם מתו יקברו: גמ' טעמא דנפדו הא לא
מן הבכור והמעשר. שאפילו במומן
עובד כוכבים הכי נמי מצי לאוקומי
כל הקדשים שקדם מום
נפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות קסבר
קבוע כו'. ראה פירוש כל
חלה עליהן קדושה חמורה דבכור רחם
ההיא דבלן בעובד כוכבים ואור"ת
משנה זו בחולין קל ע"א
רבינו גרשום
קדושת דמים מדחה מן הבכורה ומן
משום דבלן משמע טפי דאיירי בישראל
מקדשו ובמעשר כתיב (שם) לא יבקר
כ
קדושת דמים
בארוכה.
מדחה מן הבכורה. דאין
ונפדו חייבים בבכורה
המתנות: ויוצאין לחולין וכו': טעמא דנפדו
בין טוב לרע דמשמע בין תם בין בעל
דומיא דנתנה לחבירו דקתני הוא
קדושה חלה על קדושה (חולין
ומתנות. הזרוע והלחיים
❖
מום קדוש טוב תם רע בעל מום:
מעל וחבירו לא מעל משמע חבירו
הא לא נפדו אסירי בגיזה ועבודה מסייע
קל.).
ה)
והקבה דכיון דמום קדם
להקדש ונפדו כחולין דמו:
מום עובר. כמאן דליתיה דמי וחלה
ישראל דבר מעילה הוא ודוקא בלן
ליה לרבי אליעזר דאמר קדשי בדק
ו)
ג]
ויוצאין לחולין להיגזז
עליהן קדושה: פטור מן הבכורה.
דלא מחסרא משיכה כדמסיים בההיא
הבית אסורין בגיזה ועבודה אמרי לא
וליעבד. אע"ג דשאר פסולי
שיטה מקובצת
משנה לפי שאומר לו הרי מרחץ לפניך
מפרש בגמרא [טו.]: ואין יוצאין כו'.
המוקדשין אסירי בגיזה
קדושת דמים למזבח הוא דמיחלפא בקדושת
ועבודה כיון דמום קדם
א] ואם מתו יפדו. דכיון
שאפי' לאחר פדיונן אסורין ז)(בהנאה)
הכנס ורחוץ אבל ספר דומיא דבלן
להקדש מותרין: וולדן
דאין בהם אלא קדושת
הגוף למזבח גזרו בהו רבנן אבל קדשי בדק
דהיינו ספר ישראל לא מעל עד דמשיך
בגיזה ועבודה כדמפרש בגמרא [שם]:
וחלבן מותר לאחר פדיונן.
דמים שמתו פודין אותם
הבית לא: ולדן וחלבן מותר כו': היכי
להכי [מותר] הנאתו לאחר
להאכילן לכלבים וקשה
ולדן וחלבן אסור כו'. מפרש בגמרא
ולא אמר רבא קרא ומתני' מסייע ליה
פדיונן דאע"ג דאיעבר
לר"י מהא דאמרינן בפ'
דמי אילימא דאיעבר ואתיליד לאחר פדיונן
לריש לקיש לפי שיסבור כמותו תדע
[טו:] כשנתעברו קודם פדיונן וילדו לאחר
לפני פדיונן כיון דיליד
כל שעה האוכל חמץ של
לאחר פדיונן מותר בלא
הקדש בשוגג מעל וי"א לא
פשיטא חולין נינהו אלא דאיעבר לפני פדיונן
פדיונן: והשוחטן בחוץ. קודם פדיונן:
דרבא גופיה הוא דפסק כר' יוחנן
פדייה: והשוחטן בחוץ. חוץ
מעל ומפרש התם דפליגי
חייב. כרת. ובגמרא [טז.] מפרש בדוקין
לגבי ריש לקיש בכל דוכתא בר מתלת
ואתיליד לאחר פדיונן
הא לפני פדיונן אסירי
לעזרה: ואין עושין תמורה.
באם פודין את הקדשים
אפי' קודם פדיונן: חוץ
להאכילן לכלבים אלמא
שבעין דראוין הן לפנים ואליבא
וכי תימא שאני הכא דתניא כוותיה
נפדין
מן הבכור והמעשר. דאע"ג
אפי' בקדושת דמים איכא
דרבי עקיבא דאמר אם עלו לא ירדו
והא התם חשיב חדא מילתא דריש
(דקבע דם) [נ"ל דקדם]
מ"ד התם אין פודין הקדש
אבל בשאר מומין לא דאמרינן במסכת יומא (דף סג:) הראוי
לקיש דתניא כוותיה ואי אפשר לומר דהנהו תלתא גרסינהו בהדי
מום קבוע להקדישן: ונפדו.
(א)
להאכילן לכלבים ואומרים
מ"מ דינן כקדשין ופטורין
דס"ל לכ"ע דמדאורייתא
לאהל מועד חייבין עליו אי לא לא: יקברו. ואין נפדין דבעי העמדה
הדדי ואכתי איכא טובא דבפרק בהמה המקשה (חולין עז.) גבי גידין
מן הבכורה והמתנות משום
פודין הקדשים להאכילן
והערכה: גמ' טעמא דנפדין. ארישא קאי: קדושת דמים. פטורה
שסופן להקשות משמע דדוקא קאמר רבא תני תלת ותו לא והא
ח)
דקדושתן באה מאיליה והוו
לכלבים כדקתני הכא אם
קדושת הגוף. ואי אמרת
מתו יפדו אבל מדרבנן איכא
מן הבכורה כקדושת הגוף דמפרש לקמן [טו.] מקראי דפטורה מבכורה
דפליגי ר' יוחנן וריש לקיש פ"ק דסנהדרין (דף טו.) גבי כל הקודם
בכור היאך יוכל לקדם מום
פלוגתא דאיכא מ"ד אין
להורגו זכה ותניא כדריש לקיש דהתם אליבא דרבי אליעזר פליגי והלכה
וממתנות: קדשי בדק הבית כו'. והני כקדשי בדק הבית דמו דהם
להקדישו והלא קדושתו
פודין אעפ"י שיש בהם
מרחם כגון שהומם במעי
קדושת דמים: ב] והשוחטן
עצמן לא הוקדשו מתחילה אלא לדמיהן: לא. תסייעיה ממתניתין
כרבנן ופ"ק דמסכת ע"ז (דף ו:) גבי נשא ונתן דתניא בברייתא
אמו קודם שיקדשו יציאת
בחוץ חייב כרת. וא"ת
דקדושת דמים למזבח הוא דהוקדשו לשם כן שיהיו הדמים קריבין למזבח
כריש לקיש ור' יוחנן סבר כתנא דמתני' גבי הא דתנן לפני חגיהם של
הרחם: קדושת דמים מדחה
אמאי חייב משום שוחט
מן הבכורה ומן המתנות.
קדשים בחוץ והא קרינן
והתם הוא דאסור בגיזה ועבודה משום דמיחלפא בקדושת הגוף למזבח:
עובדי כוכבים אסור לאחריהן מותר ומפרש נשא ונתן איכא בינייהו
דכיון דקדם מום קבוע
ביה ראוי לפתח אהל מועד
הא. ולדות שנולדו לפני פדיונן אסורין בהנאה בלא פדייה ומיקרב
ומיהו יש לדחות ראיה דרבא כיון דריש לקיש לאו משמיה דנפשיה
להקדשן ההוא הקדש לא
וליכא ואור"י דמיירי בדוקין
לא קרבי דמכח קדושה דחויה אתו דאמם לא הוקדשה למזבח:
אמר אלא משום ר' אושעיא כדאמר לעיל אמר ריש לקיש משום רבי
הוי אלא קדושת דמים
שבעין ואליבא דר"ע. תוס'
שימכרו ויביא בדמיהן
חיצוניות: ג] קדשי בדק
נפדין
אושעיא ישראל שנתן מעות לעובד כוכבים בבהמה בדיניהן ומפרש
קדשים. ואפי' הכי אי לא
הבית אסורין בגיזה ועבודה.
בדיניהן שפסקה להן תורה מיד עמיתך במשיכה הא לעובד כוכבים בכסף בכי האי גוונא לא איירי רבא לפסוק כר' יוחנן לגבי ריש לקיש
מפדו פטורין מן הבכורה
וא"ת פשיטא כיון דקדושין
ומן המתנות: קדשי בדק
הן וי"ל שאפי' קנה הגיזה
בדבר שהיה ריש לקיש אומר בשם רבותיו כדמפרש פ"ב דחולין (דף כט:) בההיא דאין שחיטה אלא לבסוף דאמר ר"ל משום לוי סבא ופליג
הבית. קדושת דמים נינהו
והעבודה מן הקדש ועוד
עליה ר' יוחנן ורבא גופיה סבר כריש לקיש בפרק תמיד נשחט (פסחים סג.) ובפרק שני דזבחים (דף ל.) ומיהו אשכחן אמר רבא אמר רב
שימכרו לצורך תיקון בדק
שמעתי ממה"ש דמיירי
הבית: אסירי בגיזה ועבודה.
דלית בה שוה פרוטה
הונא מכור לי באלו קנה כו' ומפרש הש"ס דסבר כר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ונראה דרבה גרס ולא רבא דרבא לא ראה
קודם פדיונן: אמרי לא.
ואין איסור הנאה בהקדש
רב הונא מעולם דאף רב יהודה לא ראהו ט) כדאמרינן בקדושין (דף עב:) יום שמת רב יהודה נולד רבא וכשמת רב יהודה כבר נפטר רב
מיהא לא מסייעא ליה
פחות משוה פרוטה. תוס'
לר' אליעזר דהיינו טעמא
חיצוניות: ד] דדבר תורה
הונא מדאמר במ"ק (דף יז.) גברא רבא כרב יהודה י) ליכא דלשרי לך ורב הונא גדול הי' אפילו משמואל רבו של רב יהודה מדאמר בריש
דתנא דמתני' דאסר להו
מעות קונות דלעולם וכו'
גיטין (דף ה.) בעא מיניה שמואל מרב הונא שנים שהביאו גט ועוד יש לדקדק דהלכתא כר' יוחנן דמעות קונות דבר תורה מדאמר וכן
בגיזה ועבודה כי לא
דרב אשי אית ליה שפיר
ניפדו משום דהני שהוקדשו
אמר רב נחמן דבר תורה מעות קונות ופסק לוי כמתני' וקי"ל כוותיה בדיני והא דאמר פ"ק דקידושין (דף יד:) גבי עבד עברי הנמכר
כ)
דר"י מעות קונות וסבר
במומן קדושת דמים למזבח
דלעמיתך ולעובד כוכבים
לעובד כוכבים ל)עובד כוכבים דכל קניינו בכסף בע"ע קאמר ולא בכל דבר דלר' יוחנן הוי במשיכה והא דמתרץ הש"ס בפרק בתרא דמסכת
הוא שימכרו ויביאו מדמיהן
בכסף ולעמיתך דריש לענין
ע"ז (דף סג.) בזונה עובדת כוכבים דלא מחסרא משיכה ההיא שינוייא כר"ל ולא כר' יוחנן ואידך שינוייא דמשני התם בזונה ישראלית
קדשים תמימין למזבח ואי
אונאה כדקאמר לעיל.
שרית להו בגיזה ועבודה
הרא"ש ז"ל:
וכגון דקאי בחצירה ניחא אף כר' יוחנן אבל מעיקרא ניחא ליה לאוקומי אפילו לא קאי בחצירה א"נ רב נחמן בר יצחק דקאמר לההיא
אתי לאחלופי למישרי
שינויא דסבירא ליה כר"ל ולא כמו שכתוב בספרים רב חסדא דרב חסדא הוא דאמר פרק הזהב (ב"מ דף מז:) כדרך שתיקנו משיכה
בקדושת המזבח. קדשי בדק
הבית דלא הוו קדושת דמים
בשומרין מ) כך תקנו משיכה בלקוחות אלמא כר' יוחנן סבירא ליה דמשיכה תקנה דרבנן היא ומיהו יש לדחות דאפ"ה כר' יוחנן ס"ל נ)אפשר
למזבח דליכא לאיחלופי
ורישא
דהתם דלעובד כוכבים בכסף ולעמיתך ידרוש לענין אונאה כמאן דאמר גזל הכנעני אסור כדפרישית לעיל: ס)
הכי
בהו לא גזרו בהו רבנן
והני
דליהוו אסירי בגיזה ועבודה
קאמר אם לא נתן מעות כו'. פירוש וגם אם לא משך יחזור:
מילי ישראל מישראל כו'. תימה ע) דדומיא דרישא ישראל מעובד
ומיהא לא מסייעא ליה:
כוכבים שמפסיד הכל כגון כאן שמפסיד דמי עבודת כוכבים מי איכא ישראל מישראל משום מחוסרי אמנה וי"ל דהכי קאמר דישראל
הא לפני. דאיעבר ואתיליד
קודם פדיונן אסירי אותן
מעובד כוכבים אי הוה בהו משום מחוסרי אמנה הוה דומה דמי עבודת כוכבים ביד ישראל אע"פ שהוא מקח טעות היה צריך לקיים המקח
פ)
וולדות בלא פדיון:
כל
שלא יהא בו משום מחוסרי אמנה צ): הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן. לאו בקדשי בדק הבית איירי אלא בהקדישן למזבח לדמיהן דאין
חילוק בין רישא לסיפא אלא שזה קדם הקדשו למומו וזה קדם מומו להקדשו ואע"פ שעובר כשהקדיש בעל מום למזבח כדאמרינן פ"ק דתמורה
(דף ו:) מכל מקום אשמעינן דינו והתם מפרש מאי שנא מדקלא בעלמא ומשני ק) בריא מילתא טפי שביק תמים ומקדשין בעלי מומין:
קדושת דמים מדחה מן הבכורה ומן המתנות. פי' הקונטרס קדושת דמים פוטרת מן הבכורה כקדושת הגוף כדמפרש לקמן מקראי
דפוטרת מן הבכורה ומן המתנות וקשה לפי'
דהתם
פטרינן בפסולי המוקדשין אע"פ דנפדו מדאיתקש
לצבי ואיל והכא
דוקא בלא נפדו אלא היינו טעמא
בקדושת דמים משום
דכתיב
(במדבר ג) גבי בכור בישראל
ובמתנות כתיב (דברים
יח) מאת העם:
הקדיש