הלוקח עובר פרתו
פרק שני
בכורות
טו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מה
ו) זו דברי רבי שמעון. דאמר בפרק בתרא דתמורה (דף לב.) קדשי
המתנות כו'. בשמעתין
צבי ואיל פטורין מן הבכורה ומן
א) [פסחים כט. שבועות יא:
כד א מיי' פ"ב מהל' איסורי
תמורה יז. לא.], ב) [פסחים ה.
מזבח הל"י:
מזבח היו בכלל העמדה והערכה (א) : דתנן ר' שמעון אומר כו'.
משמע דאי לא כתב אך הוה דרשינן נמי מה צבי ואיל אין
וש"נ], ג) צ"ל בהן, ד) [לעיל ו:
כה ב מיי' פ"ז מהל' מאכלות
אותו ואת בנו נוהג בו וחלבו מותר ולעיל בסוף פ"ק (דף יב.)
ומדאמר רבי שמעון קדשי בדק הבית לא היו מכלל דקרא בקדשי
תמורה לא. ע"ש], ה) [פסחים כט.
אסורות הל"א טוש"ע יו"ד
וש"נ], ו) [מכאןשייך עוד לדף יד:],
סי' סד סעיף א:
מזבח כתיב והכא מודה בבעל מום מעיקרא דנפדה אע"ג דקדשי
דרשינן נמי מה צבי ואיל אין
פודין אף פסולי המוקדשין אין פודין
ז) הם דאגב שהקדישן למזבח
כו ג מיי' פי"ב מהל' שחיטה
מזבח ז) וממאי דתנא דמתני' סבירא
ותימה מנלן כל הנך דרשות דתלתא
מקדישין תמימים וממאי דתנא כו'.
הלכה ח טוש"ע יו"ד סי' טז
צ"ק, ח) [ויקרא כז], ט) מומן ואם
סעי' ז:
ליה קדשי מזבח היו בכלל העמדה
צבי ואיל כתובין וכולהו צריכי
זו דברי רבי שמעון ומחלוקתו מיבעיא ליה
❖
כז ד מיי' שם הלכה ב:
מתו יקברו הס"ד והשאר שייךלעיל.
והערכה שצריכין שיהו חיין בשעת
כדמפרש לקמן פרק פסולי המוקדשין
אמרי רב כרבי שמעון בן לקיש דאמר לרבנן
צ"ק, י) נ"א במומן, כ) ע"כ שייך
פדייה כדכתיב והעמיד את הבהמה
(דף לג.) וי"ל דהתם נמי מפרש חד
לעמוד הקודם, ל) ש"מ דקדשי.
ד]
ח)
קדשי בדק הבית היו בכלל העמדה והערכה
צ"ק, מ) והערכה הס"ד ואח"כ
שיטה מקובצת
לפני הכהן ואח"כ והעריך אותה
לבכורה ומתנות והיינו כדמפרש הכא
ד"ה כר' יוחנן ותיבת ודלא יש
קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה
מדקתני סיפא גבי קדם הקדשן את
חד מצבי וחד מאיל עוד מפרש התם
למחוק. צ"ק, נ) [ראה יב טו],
א] אי מה צבי ואיל חלבן וכו'.
ולא מיתוקמא מתני' כרבנן דקתני סיפא ואם
ס) [דברים יב], ע) [דברים יח],
ק"ל אמאי לא פריך אי מה צבי
ט)מומן דאגב שקידשן למזבח מקדישין
ק)(חד לבכורה) חד לכדרבי יצחק ורבי
פ) [ויקרא כב], צ) למעוטי מכרת,
ואיל א) חלבן מותר וכו' וכ"ת
מתו יקברו (אמר) ממאי דהא מתו יקברו משום
אושעיא כמו שמפרש ר"ת המרביע
תמימים י): אבל חכמים. לאו הנך
ק) צ"ק מ"ז, ר) ואידך לכדרב מרי
ה"נ והא תנן במתני' וולדן
דמה צבי ואיל אין פודין ודבעי
דבעי העמדה והערכה הוא דלמא משום דאין
וחלבן אסור ונ"מ דלא הוה מצי
והמנהיג שור של פסולי המוקדשין
רבנן דפליגי עליה דר' שמעון במס'
א) א
למידרש בסמוך דחלבו ואותו ואת
לשנויי כדשנינן לקמן ואולי
תמורה [לג.] דהתם אמרינן לדברי הכל
פודין את הקדשים להאכילן לכלבים הוא
לוקה גוף אחד הן ועשאן הכתוב שני
בנו מותר אי לאו כו'. צ"ק, ש) ולהכי
דגרסי חלבן ב) ומחלבו קא פריך
כתיב. צ"ק, ת) צ"ל הדם לא תאכלו
גופים והיינו מצבי ואיל דחד שור
בעל מום מעיקרו לא היה בכלל
מיהו קשיא לן דהא קאמר בתר
אמרי אם כן ניתני אם נעשו טריפה יקברו
וכו', א) במכילתא למילתא. צ"ק,
הכי דכי כתיב כרת אאוכל וכו'
דפסולי המוקדשין עשאן הכתוב כשני
העמדה והערכה אלא תנא דבי לוי
ואיבעית אימא לעולם רב כרבי יוחנן סבירא
ב) דהדריה קרא הדריה לגמרי אף
ומשמע דחלבן גרסי'. גליון תוס'
לכרת. צ"ק, ג) אמרי'. צ"ק, ד) על
גופים וכשמנהיגו לבדו כאילו מנהיג
הוא: אפי' חיה. דאינה ראויה למזבח:
חיצוניות: ב] דת"ר תזבח ולא
ליה ותני זו דברי רבי שמעון ומחלוקתו: אבל
מה דאמרי' טעמו ולא ממשו אסור
גיזה וכו'. וה"ה לעבודה נמי
צבי ואיל ביחד וחייב משום כלאים
הכי נמי דאם מתו יפדו. דבבעל
דילפי' מגיעולי עובדי כוכבים ואין
דממעטינן מהאי קרא דשניהם
קדם הקדשן וכו': מנא הני מילי דתנו רבנן
ואידך חד לכדר' עקיבא דמתיר אפי'
מום מעיקרא מודו כ): רב. דלא
לוקין עליו דכיון דאישתרי טעם
שוים. תוספות חיצוניות: ג] בשר
צבי מה צבי פטור מן הבכורה אף פסולי
לפגם כמו נבילה מסרחת כי הדר
ולא חלב. הקשה ר"ן דהא בת"כ
1
לעובד כוכבים או לכדרבי אלעזר
מוקי מתניתין כרבנן סבירא ליה כריש
אסר גיעולי עובדי כוכבים וכו' ולא
בפ' שמיני דריש דחלב פסולי
המוקדשין פטורין מן הבכורה אוציא אני את
לקיש דאמר התם [לב:] לרבנן קדשי בדק
הקפר פ' שני דחולין (דף כח.) מה
מלקות ואינו נראה דאיכא למימר.
המוקדשין אסור ממפריסי
צ"ק, ה) [ע' תוס' חולין צט. ד"ה
הבכורה ולא אוציא את המתנות תלמוד לומר
הפרסה טמא ואין לומר דהא
הבית כו' הילכך לא מיתוקמא מתני'
פסולי המוקדשין טעונים שחיטה אף
רבא כו' מה שכתבו בשם הר"י
דקאמר הכא ולא חלב היינו
כולה כרבנן: דקתני בסיפא. דמתניתין
צבי ואיל כן ומצבי לחודיה הוה ידעינן
איל מה איל פטור מן הבכורה ומן המתנות
מאורליינש ור"ת השיב לו וכ"כ
לחלוב דוקא אסור כמו לגזוז
תוס' במס' ע"ז סז. ד"ה אמר ר"י
אם מתו יקברו דקדשי מזבח היו
איל דמצבי ילפינן כל חיה ואידך
ר)
דאסור ואפ"ה גיזה שרייא וכן
ל)
אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה ומן
❖
וע"ע תוס' ביצה יב. ד"ה השוחט],
לחלוב אסור והחלב שרי אי לאו
בכלל העמדה והערכה: א"כ.
לכדרב מרי דמה צבי ואיל דאין פודין
המתנות א] אי מה ב צבי ואיל חלבן מותר אף
דת"כ דהא בחולין שרי ש"מ
דטעמא דמתני' משום אכילה דקדשים
וחלבו מותר ואותו ואת בנו דבעי
דמקרא דהכא דריש אסור בחלב
פסולי המוקדשין חלבן מותר ת"ל אך חלק
ב)
גופיה וי"ל דבת"כ איצטריך
תורה אור השלם
לכלבים הוא: ניתני אם נעשו טריפה
למידרש בסמוך אי לאו אך היינו מצבי
עיקר קרא לתמור' פסולי
אמר מר אוציא את הבכור ולא אוציא את
יקברו. דמשמע אע"ג דמצי למיעבד
ואיל דדרשינן מיניה בכורה ומתנות
1. רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח
המוקדשין ובת"כ פ' שמיני פ"י.
המתנות מאי שנא אוציא את הבכור שאין שוה
גליון תוס' חיצוניות: ד] וי"ל
וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת יְיָ אֱלֹהֶיךָ
בהו העמדה והערכה יקברו הואיל
דמשמע שרוצה ליתן להם דין חיה
דהתם נמי וכו' וז"ל הרא"ש
אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ
בכל ולא אוציא את המתנות ששוות בכל ת"ל
ולא חזו אלא לכלבים ומדנקט מתו
ש)ואי כתיב אך לחייב על חלבה ואותו
לקמן בפרק כל פסולי המוקדשין
הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי
וי"ל דג' צבי ואיל כתיבי מחד
דברים יב טו
ש"מ טעמא משום העמדה מ)והערכה
איל אמר ליה רב פפא לאביי אי מה צבי ואיל
ואת בנו כדמפרש בין לחולין מדמית
וְכָאַיָּל:
2. רַק אֶת דָּמוֹ לֹא תֹאכֵל עַל
מנייהו דרשינן שפטורין מן
(ודלא) כר' יוחנן דאמר התם לרבנן
ליה בין לקדשים מדמית להו ובסמוך
אין אותו ואת בנו נוהג בהן אף פסולי
הבכורה ומן המתנות חד מצבי
ג
הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם:
וחד מאיל ואידך צבי ואיל חד
דברים טו כג
אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק
דקאמר וולדן וחלבן היכי דמי אי
המוקדשין אין אותו ואת בנו נוהג בו א"ל למאי
ג)
3. כִּי כָּל אֹכֵל חֵלֶב מִן הַבְּהֵמָה
לכדר' עקיבא וחד לכדר' אלעזר
הבית היו בכלל ומיתוקמא סיפא
דאיעבר ואיתייליד אחר פדיונן ולד
הקפר ור"ע מפיק פטורה דבכור'
מדמית להו אי לחולין אותו ואת בנו נוהג בו
אֲשֶׁר יַקְרִיב מִמֶּנָּה אִשֶּׁה לַיְיָ
דמתני' כרבנן ורישא נמי מיתוקמא
צבי ואיל הוא לאו יתורא איכא אלא
ומתנות מחד דצבי פטור
וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת
❖
ואי לקדשים אותו ואת בנו נוהג בו אמר ליה
ד
משניהם ואייתר ליה איל לכדר'
ויקרא ז כה
מֵעַמֶּיהָ:
כדידהו דבבעל מום מעיקרו כולהו
ממילא פשיטא ליה דהוי כוליה צבי
אלעזר והא דבעי למדרש מניה
אי הכי גבי חלבו נמי נימא הכי למאי מדמית
ואיל: אי מה צבי ואיל אין אותו
מודו ותני זו דברי רבי שמעון
אי לאו אך דאין אותו ואת בנו
להו אי לחולין חלבן אסור ואי לקדשים חלבן
נוהג בו וחלבו מותר היינו
הגהות הב"ח
ואת בנו נוהג בו. לא מצי למיפרך
ומחלוקתו: צבי. כצבי ואיל ומוקמינא
מההוא צבי ואיל דדרשינן מניה
אסור אלא לאו מי אמרת אך ולא חלבן אימא
בסיפרי דבפסולי המוקדשין שנפדו
מה צבי ואיל טעון כסוי אף פסולי
נ)
(א) רש"י ד"ה זו דברי ר"ש וכו'
בכורה ומתנות דמשמע ליה ליתן
והערכה דתנן ר"ש וכו' לא היו
לו כל דין חיה: ה] וצריך לחלק
המוקדשין כן דבהדיא דרשינן פ' כיסוי
הכתוב מדבר: מה צבי ואיל פטורין
נמי אך ולא אותו ואת בנו רבא אמר אך לאותו
בכלל מכלל דקרא וכו' אע"ג
וכו'. וז"ל תוס' חיצוניות ואו'
מן הבכורה. דבקרך וצאנך כתיב ס):
הדם (חולין דף פד.) גבי פסולי
דקדשי מזבח נינהו הס"ד ואח"כ
ואת בנו הוא דאתא וחלבו מדמו נפקא דכתיב
הר"ר מנוח דלא דמי דהתם לא
מ"ה אבל חכמים וד"ה אפילו חיה
אסרה תורה בפי' גיזה אבל הכא
ולא אוציא את המתנות. ולקמן פריך
המוקדשין על הארץ תשפכנו כמים
רק את דמו לא תאכל מאי דמו אילימא דמו
2
וד"ה הכי נמי וד"ה רב דלא מוקי
דקרא כתיב למיסר חלבו בפי'
מה כו': רק את דמו לא תאכל.
מאי אולמיה דמתנות מבכורה: צבי
וכו' כרבנן דקתני בסיפא וכו'
לא שייך לומר אהדרי' לאסוריה
ממש לא יהא אלא דמן דצבי ואיל אטו דמן
מתו יקברו אלמא דקדשי וכו'
ואיל פטורין מן המתנות. דכתיב
האי קרא גבי בכור כתיב והרבה
קמא לכרת כיון דאיכא היקישא
דצבי ואיל מי שרי אלא דמו חלבו וליכתוב
העמדה והערכה הס"ד ואח"כ
ובזה ניחא פי' הרב יוסף
במתנות ע) אם שור אם שה: ומ"ש.
תימה דלא מייתי רק ת) את הדם לא
מ"ה מדקתני סיפא גבי קדם וכו'
מאורלינש בטעם כעיקר בפ' גיד
רחמנא חלבו אי כתב רחמנא חלב הוה אמינא
מתנות דלא נפקי מקרא קמא:
תאכל דכתיב גבי שאר פסולי
קדישין במומן הס"ד ואח"כ
הנשה ושם פי': וז"ל הרא"ש
מ"ה ממאי דתנא דמתני' וכו'
ז"ל וי"ל דלא דמי דהתם דרשינן
אהני היקישא ואהני קרא אהני היקישא
ומתרץ אוציא את הבכורה שאינה שוה
המוקדשים ואין להקשות דדילמא
והעריך אותה הס"ד ואח"כ מ"ה
תזבח זביחה התרתי לך ונשארה
❖
למעוטי מכרת דכי כתב כרת אאוכל חלב
בכל. שאינה נוהגת בנקבות כזכרים:
איצטריך לחמשה לאוין האמורין בדם
א"כ דטעמא דמתני':
באיסור' הא' אבל הכא מהיקשא
אפקיה לגמרי ואח"כ הזהיר על
צבי ואיל. אין אותו ואת בנו נוהג
דמפרשי פ"ק דכריתות (דף ד:) דהא
בהמה הוא דכתיב שנא' 3 כי כל אוכל חלב
חלבו וה"נ אמרינן גבי גיעולי
בצבי ואיל דכתיב פ) שור או שה: א"ל
טובא לאוין כתיבי יותר מה' חד
עובדי כוכבים דאשתרו כשהתיר
מן הבהמה ואהני קרא למיקם עליה בלאו
מוסף רש"י
הכתוב טעם לפגם כגון נבילה
בויקרא וחד בצו את אהרן ותרי באחרי
למאי מדמית ליה. לפסולי המוקדשין
בעלמא להכי אפקיה רחמנא בלשון דמו לומר
דאין פודין את הקדשים
מוסרחת וכי הדר אסר גיעולי
דתיפטרינהו מאותו ואת בנו: אותו ואת
מות וד' בראה הרי ח' בר מהאי
להאכילן לכלבים. אלא למיתה
עובדי כוכבים במדין איסורא
לך מה דמו בכרת אף חלבו בכרת והא תנא
וטעון קבורה לאחר מיתה (תמורה
בנו נוהג בחולין ובמוקדשין כדמפרש
דבכור ושמא דריש להו למילתא
א)
בעלמא אית ביה בלא מלקות
יז.). אך חלק. אכין ורקין מיעוטין
אך ולא חלבו קאמר ה"ק אילו לא נאמר דמו
(עי' בתוס' זבחים ע"א):
ואהני
בשחיטת חולין (דף עח.): א"ה גבי חלבו
אחריתי:
קרא למיקם עליה
(ערובין קח. פסחים ה. שם עא.
הייתי אומר אך ולא חלבו עכשיו שנאמר דמו
נמי. אמאי איצטריך אך למיסר תיפוק לי
בלאו. וא"ת אדרבה כיון דמהדריה
שבועות יג.). תזבח. רק בכל אות
ב)
א) ר"ל חÈ לÈב של נקבה. ב) נראה
❖
נפשך תזבח ואכלת בשר, בפסולי
דר"ל דגרסי' חÇ לÈבÈן בשני קמצין.
לאותו ואת בנו הוא דאתא: ואינן יוצאין לחולין:
דאסור דלמאי מדמית להו כיון דאמרת
הקרא הדר לגמרי אף מכרת כדתניא
המוקדשין לאחר פדיונן הכתוב
❖
אע"ג דאיתקוש לצבי ואיל לא נפקי
לקמן גבי פסולי המוקדשין הגוזז
מנא הני מילי דת"ר תזבח ולא גיזה בשר
מדבר (לעיל ו:).
ב] ד)
ג]
1
מתורת קדשים: אך ולא אותו ואת בנו.
והעובד בהם סופג ארבעים ולא
רבינו גרשום (המשך)
ולא חלב ואכלת ולא לכלביך מכאן
ומסתברא דהיקשא למיפטר מבכורה
אמר איתקוש לצבי ואיל ומפקיע
דת"ר. אך כאשר יאכל את
רבינו גרשום
שאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים
ה)
הצבי ואת האיל מה צבי
ומתנות אתיא ואך למיסר חלבו ואותו
לגמרי מלאו וכי כתיב תזבח ולא גיזה
איכא
זו דברי רבי שמעון ומחלוקתו:
פטור מן הבכורה דכתיב
ואת בנו דהשתא מדמינן להו לקדשים
איסורא בעלמא אלא ג) אמר אהדריה
אמרי רב. סבר לה כריש לקיש
בבקר ובצאן הזכר תקדיש
וגו' ולא מצבי: אף פסולי
דאמר בסוף מסכת תמורה לרבנן
גמורין דאי אמרינן איפכא לא מדמינן להו לא לקדשים ולא לחולין: רק
לאיסוריה וצריך לחלק ומההיא דהגוזז והעובד בהם נמי קשה על מה
ה]
ד)
קדשי בדק הבית היו בכלל
המוקדשין פטורין. דפרשה
שפי' טעמו ה)ולא ממשו אסור ואין לוקין עליו כגון גיעולי עובדי כוכבים
את דמו. בבכור בעל מום כתיב: אהני היקישא. דאיתקוש לצבי ואיל:
[העמדה והערכה] קדשי מזבח
זו מיירי בפסולי המוקדשין
ואהני קרא. דכתיב את חלבו לא תאכל. אהני היקישא מכרת והוה
דהשתא כי אישתרי טעם לפגם כמו נבלה מסרחת וכי הדר אסר
לא היו: ולא מיתוקמא. הא
דכתיב הטמא והטהור דאע"ג
צ)
מתניתין דבכורות כרבנן משום
דפסולי המוקדשין נינהו כיון
מיסתבר טעמא שפיר דכי כתיב כרת בחלב בבהמה הראויה לקרבן כתיב
גיעולי עובדי כוכבים במדין איסורא בעלמא איכא לא מלקות
דקדם הקדישן למומן עדיין
סיפא דקתני אבל קדם הקדישן
דכתיב (ויקרא ז) כי כל אוכל חלב וגו' ואהני קרא למיקם עליה בלאו
ואינו נראה דאית לך למימר אהדריה לאיסורא כדפרישית:
למומן אם מתו יקברו ואי רבנן
יש להן קדושה ופטורין מן
כיון דאמרי דקדשי מזבח לא
הבכורה הואיל וקדשו קדושת
מה
דלא תישרייה לגמרי להכי אפקיה כו': והא תנא. דברייתא דלעיל מפיק
היו אם מתו יפדו איבעי למתני
הגוף קודם שהוממו: אוציא
חלבו מאך ורבא היכי מצי למימר דאך לאותו ואת בנו אתא: אילו לא נאמר כו'. והאי דקתני תלמוד לומר אך חלק ה"ק אפילו לא כתב
וכר' שמעון מיתוקמא רישא
אני את הבכורה. שיפטרו מן
הבכורה ולא אוציא את המתנות
וסיפא דהא אמר קדשי מזבח
קרא מצינא לאפוקי מהכא: רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת (דברים יב) ואוקימנא [ספרי ראה יב טו] בפסולי המוקדשין לאחר פדיונן:
אלא יתחייבו במתנות: ומאי
היו בכלל הילכך כי קדם הקדש
איכא שנא. דלפטרו מבכורה וליחייבו
למומן יקברו אבל בבעל מום
מעיקרו היינו דקדם מומו להקדשו מודה דנפדה אבל לרבנן זה וזה נפדין מיבעי ליה: אמרי אכתי יכול נמי לאוקומא כרבנן דאמרי קדשי
במתנות אילימא משום דבכורה קילא דאינה שוה בכל שאין בכור אלא זכר אבל מתנות נוהגת בין בזכרים בין בנקבות ת"ל איל להכי
מזבח לא היו דממאי דהאי דקתני אם מתו יקברו משום דבעי העמדה והערכה להיכא דקדם הקדש למומן ולא אפשר דמתו: דילמא.
כתיב איל דפטור דכתיב אם שור ואם שה ונתן לכהן וכו': ת"ל אך. מיעט פסולי המוקדשין שחלבן אסור: א"ל למאי קא מדמית להו
לרבנן נמי אע"ג דאמרי קדשי מזבח לא היו משום הכי אמרינן יקברו דאין פודין את הקדשים וכו'. אבל היכא דקדם מומן להקדשן
אי פטרת להו מבכורה ומתנות קא מדמית להו לקדשין גמורין וכי קא מחייבת להו בבכורה ומתנות היכא דקדם מום קבוע להקדישן קא
מדמית להו לחולין גמורין. אבל אי פטרת להו מאותו ואת בנו לא מדמית להו לא לקדשים ולא לחולין: אי הכי. חלבו נמי לא ליצטריך אך
נפדין דלא חשיב כ"כ הקדש: אמרי א"כ. הוא דמשום הכי יקברו דאין פודין לכלבים ליתני אם נעשו טרפה יקברו דמשמע דאע"ג דאכתי
למעוטי נמי דלימא נמי למאי מדמית להו: א"ל א) אביי ודאי לאו מילתא היא דאמרי למאי מדמית להו כו'. אלא הכי יכול למימר כי היכי
הוו חיים ואיפשר להעמידן ולהעריכן אפי' הכי יקברו דאין פודין לכלבים אבל מדמיירי לאחר מיתה אם מתו יקברו ש"מ משום (הכי)
דאמרת אך ולא חלבן הכי נמי אימא אך ולא אותו ואת בנו: אלא. מאי דמו דאסר הכא ודאי לא אסר אלא חלבו: אהני הקישא. דאיתקוש
דהוו בכלל העמדה והערכה אלא מיתוקמא כר' שמעון ולא רבנן: ואיבעי' אימא לעולם מיתוקמא נמי כרבנן ורב כר' יוחנן סבירא ליה
פסולי המוקדשין לצבי ואיל למעוטי חלבן מן כרת כי היכי דאחלב צבי ואיל ליכא כרת: ואהני קרא. רק את דמו לא תאכל למיקם עליה
דאמר בפ' אחרון דתמורה לרבנן אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית היו בכלל ומודין בבעלי מומין מעיקרא. אי הכי זו דברי רבי
בלאו בעלמא ולא בכרת: להכי. כתיב חלבו בלשון דמו לומר לך מה דמו דצבי בכרת אף חלב פסולי המוקדשין בכרת: והא תנא
שמעון ומחלוקתו איבעי למיתני אין (תני) הכי [נמי]: מנהני מילי. דפסולי המוקדשין שקדם הקדשן למומן פטורין מן הבכורה ומתנות:
א) מדברי רבינו נראה דלא גרס אלא לאו מי אמרת וכו' ורק גרס אמר ליה אביי וכו' ואולי דגם גי' דילן אלא הוא ט"ס והוא ר"ת אמר ליה אביי וכגי' רבינו והוא הנכון: