טז:
הלוקח עובר פרתו
פרק שני בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
לה א מיי' פ"ב מהל' בכורות מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא רבית. בפרק איזהו נשך
ולדותיהן. של אותן צאן ברזל כשיגדלו ויבכרו
יפטרו מן הבכורה.
א) [לעיל ג: ה: ו:], ב) ב"מ ע:,
ג) פטורה מן הבכורה אמר רב הונא
הל' ו סמג עשין ריא טוש"ע
וטעמא מפרש בגמ' דכיון דאי לא יהיב ליה זוזי לעובד כוכבים תפיס
(ב"מ דף ע:) פירש"י רבית ל) ששם אותם עליו במעות וכל זמן
י"ד סי' שטו סעיף ה:
וכו' והשאר יש למחוק דקאי ארישא
שאין נותן מעותיו חולקין השכר ואע"ג דמשנה יתירא היא דהא תנא ליה
בהמה ואי לא משכח בהמה תפיס ולדות אישתכח דשייכא יד עובד
לו ב מיי' פ"ח מהלכות מלוה
וכפירש"י, ד) הוי כמו צ"ק,
ה) באמצע, ו) צ"ק מ"ז, ז) ינתנו,
הלכה יב סמג לאוין צג
אין מושיבין חנווני למחצית שכר וכל שכן הכא שקבל כל האחריות עליו
כוכבים ה)באמן: וולדי ולדות חייבין. ולדי ולדות של צאן ברזל המגיעות
ח) עצמו והשתא אלימא כו' הד"א
טוש"ע י"ד סי' קעז סעיף א:
נקט ליה משום סיפא מקבלין צאן
לחלקו של ישראל כשיהיו להן ולדות
לז ג מיי' פ"ד מהלכות בכורות
כצ"ל, ט) ברשותיה דמרה,
י) כדפרישית במתני', כ) שהוחזק
הלכה ד טוש"ע י"ד סימן שכ
ברזל מן העובד כוכבים עכ"ל
בכורות (ינתנו לכהן) דהיינו רביעית
ה]
ו)
ולדותיהן פטורין ולדי ולדותיהן חייבין העמיד
❖
כח, ל) כל האחריות נכסים על
סעיף ז:
וסיפא אתא לאשמועינן היתר רבית מן
לצאן ברזל ז) ינתן לכהן: העמיד
ולדותיהן א] תחת אמותיהן ולדי ולדות
המקבל ושם אותם, מ) דבר קצוב
ולדות תחת אמותיהם. שפתח לו פתח
העובד כוכבים כדקתני לווין מהם
בין כו', נ) קצוצה ותני רישא ההיא
פטורין וולדי וולדי וולדות חייבים רשב"ג אומר
דחנווני שהוא כצ"ל והשאר יש
שיטה מקובצת
לעובד כוכבים להיות לו כח בולדות
ומלוין להן ברבית וקשה לפ"ה מאי
למחוק, ס) דלאו בתורת, ע) ערי
אפילו עד עשרה (א) פטורים שאחריותן לעובד
ואמר לו אם ימותו הבהמות תטול
פריך הכא ואי ס"ד ברשותא דמרא
חומה, פ) לי שכר סלע מכל אחת,
א] תחת אמותיהן ולדי ולדות
כוכבים רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין
צ) וולדותיהן היינו כו', ק) צ"ל וולד
א) א
בקצת ס"י גרסינן ולדות
הולדות המגיעות לחלקי ויהיו תחת
קיימא אמאי הוי רבית ברשותא דמרי
ולדות פטורין היינו כו', ר) במתני'
פטורין ולדי ולדות חייבין ועיין
רחל פטורה מן הבכורה ב] ואם יש בו מקצת
❖
ידי באותן דמים עד אותו זמן
קמשבח מאי קשיא מ"מ רבית דרבנן
לאו העמיד ממש כו',
בתוספות חיצוניות לקמן באות
גמ'
סימנין חייב: למימרא דכיון דלא נקט
ו': ב] ואם יש בו קצת סימנים
היא דכיון שכל אחריות על המקבל מלוה
ח) עצמו (ב) : וולדותיהן. השתא
חייבים. עיין תוס' לעיל דף
היא ונוטל חצי השבח בשכר המלוה אלא
מרא זוזי ברשותא דמרא קיימא ורמינהו
אלימא יד עובד כוכבים ושייכא בדור
ב': ג] אין מקבלין צאן ברזל
הגהות הב"ח
אחר טפי הלכך ולדות של אותן ולדות
דלא הוי רבית דאורייתא כיון דאם לא
מישראל מפני שהוא רבית וכו'.
ג] ב) ב אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני
(א) במשנה עשרה דורות
נ"א בספרי כת"י ואי ס"ד כיון
שהן ולדי ולדות לצאן הברזל פטורין
יבא השבח לא יטול כלום כמו בלא
שהוא רבית אלמא ברשותא דמקבל קיימא
פטורין: (ב) רש"י ד"ה העמיד
דלא נקיט זוזי ברשותיה דמרה
דשייכא בהו יד עובד כוכבים וכשיהא
נכייתא שהיא רבית דרבנן ונראה כמו
ולדות וכו' זמן עצמו השתא
קיימא אמאי הוי רבית ברשותיה
אמר אביי לא קשיא הא דקביל עליה אונסא
אלימא יד עובד כוכבים טפי
דמרה קא שבחא: ד] ורב יהודה
שפי' ר"ת שהיא רבית דאורייתא שפסק
להם בכור לא ינתן לכהן: שאחריותן
ושייכי בדור אחד טפי משל
אמר ולדי ולדות נמי פטורין
וזולא והא דלא קביל עליה אונסא וזולא אמר
דמים על הצאן ופסק דמי השבח וקבל
לעובד כוכבים. דלעולם כל מה דמשכח
ראשון הילכך ולדות וכו' ולדי
וכו'. ומתני' דקתני ולדות פטור
ליה רבא דקביל עליה אונסא וזולא צאן ברזל
עובד כוכבים תפיס: גמ' כיון דלא
ולדות של צאן ברזל וכו' לא
ולדי ולדות חייב לא קשה לר"י
עליו לתת בכל שנה ושנה מ) בין יהא
ינתן לכהן ולדי ולדות של
דמתני' לא נחתי לדרי עד סיפא
קרית ליה ועוד מאי פסקא ועוד אדתני סיפא
שם שבח בין לא יהיה ורבית גמורה
נקט. העובד כוכבים זוזי ברשותיה
ולדים כשיבכרו דהיינו
דהעמיד ולדות אבל ולדות ולד
חמישי לצאן ברזל ינתן
אבל מקבלין צאן ברזל מן העובד כוכבים
ולדות דרישא לא דקדק אלא
היא דהיינו רבית נ) קצוצה ויש לומר
דעובד כוכבים קיימי: דמקבל קיימא.
לכהן הס"ד: (ג) ד"ה תנן רבן
דתני ולדות פטורין לא ידעי
דהכא תניא ואע"ג דתנא רישא היינו
דמקבל זוזי הוא דאיחייב להו והאי
ליפלוג וליתני בדידה בד"א דלא קביל עליה
שמעון בן גמליאל אומר כו'
כמה אי חדא דרי אי תרי דרי
❖
וקס"ד דרשב"ג ארישא:
דחנווני שהוא רבית דרבנן והכא קמ"ל
דשקיל נותן חצי ולדות בשכר המתנת
ולא אתיא לאשמועינן אלא שיש
אונסא וזולא אבל קביל עליה אונסא וזולא
מין תולדות פטורין ולד ולדות
דההיא רבית דאורייתא היא כדקתני
מעות קא שקיל להו דאי ט) ברשות
שפיר דמי אלא אמר רבא אידי ואידי דלא קביל
חייבין ור"י ס"ל דולדי צאן
מרה קיימי אמאי רבית הוא ברשותא מוסף רש"י
מפני שהוא רבית כלומר רבית
ברזל כהן עצמן. הרא"ש ז"ל:
עליה אונסא וזולא והכא גבי בכורה היינו
ה] מן העובד כוכבים עכ"ל. וז"ל
דאורייתא ומיהו אשכחן מפני שהוא
דמריה אשבח ולדות: מתני' בדקביל
מקצת סימנין. של אמו (לעיל
תוס' חיצוניות והק' ר"י לפירש"י
טעמא גדאילו אתי עובד כוכבים בעי זוזי ולא
רבית דרבנן דתנן בב"מ (דף סד:) המלוה
עליה. העובד כוכבים אונסא וזולא:
ה:). אין מקבלין צאן ברזל.
ז"ל דהא גם זה אינו חידוש
יהיב ליה תפיס לה לבהמה ואי לא משכח
כל אחריות הנכסים על המקבל ושם
דהא אפילו רבית קצוצה מקבלין
את חברו לא ידור בחצרו חנם ולא
אי דקביל עליה אונסא וזולא צאן
אותם עליו במעות וכל זמן שאין
מן העובדי כוכבים כדתני לקמן
לה לבהמה תפיס ולדות דידה והרי יד עובד
ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית
ברזל קרית ליה. בתמיה. הא צאן ברזל
נותן לו מעותיו חולקין השכר (ב"מ
סתם ומלוין להם ברבית וכ"ש
❖
ע:).
אבק רבית לפרש"י לכך נראה
כוכבים באמצע וכל יד עובד כוכבים באמצע
דפר"ת דלא איירי במשכנתא מדלא
לא הוי אלא במקבל עליה המקבל
לר"י כפי' ר"ת דפי' כך דינא
קתני המלוה על חצרו ועוד דשרי
אונסא דלהכי קרית ליה ברזל קשה
פטורה מן הבכורה : העמיד ולדותיהן תחת
דקבלת צאן ברזל כגון שנתן
ג)
ואינו נפחת כך זה הנותן לא יפחות רבינו גרשום
לו צאן במאה דינרי זהב והן
להשכיר בפחות כמו שדה וכרם דשרו
אמותיהן ולדי ולדות פטורים: א"ר הונא ולדות
מלוה גביה וכל אחריות הצאן
בנכייתא משום דזימנין ליכא שבחא כלל
מדמיו: ועוד מאי פסקא. בתמיה.
ואם תעשה ולדות שיהו בין
על המקבל כאלו הן מכורין
פטורין וולדי ולדותיהן חייבין ד] ורב יהודה
ובית נמי זימנין דאיכא תיוהא שנופל או
כלומר פסקה למילתא דיש חילוק בין
שניהן הולדות: וולדות. של
אצלו והתנה לו זה שכל זמן
אמר ולדי ולדות נמי פטורין וולדי ולדי ולדות
אותו צאן ברזל מה שהן יולדות
שמעכב המעות יעלה המקבל
נשרף ופר"ת שהלוהו הלואה גמורה ולא
צאן ברזל לצאן ברזל: אדתני סיפא. דהתם
פטורה מן הבכורה לפי שחצין
מן הגיזות ומן הולדות שוה
חייבין תנן העמיד ולדות תחת אמותיהן ולדי
על חצרו ואין זה רבית דאורייתא ולא
אבל מקבלין כו': אלא. הא והא דלא קביל
ס)
של עובדי כוכבים. ועוד משום
סלע שכר בכל שנה ושנה ורבית
ולדות פטורין טעמא דהעמיד הא לא העמיד
דאמרינן בגמ' דאי לא משכח לה
קצוצה הוי דאי לאו הכי מאי
בתורת רבית משאיל ומשכיר לו בפחות
עליה מרא אונסא וזולא אלא על המקבל
לבהמה תפיס ולדות דילה: ולדי
אתא לאשמועינן הא מפרש לעיל
לא תיובתא דרב יהודה אמר לך רב יהודה
ומוחל ולפ"ה נמי נהי דלא ידור בחצרו
יהא הכל: והכא גבי בכורה. לאו משום
ולדות. ולדי של ולדות חייב
אפילו למחצית שכר אסור והכי
בבכורה חלק של ישראל דכולי
משמע בברייתא דאיזהו נשך (דף
חנם הוי רבית דאורייתא כמו בתי
דהוי ברשותו של עובד כוכבים אלא
הוא הדין אע"ג דלא העמיד והא קמ"ל אפילו
האי ולדי ולדות לא תפיס עובד
ס"ט ע"ב) דהוי טעמא דקבלת
משום דמשכון הוי גביה: אמר רב הונא
ע) חומה דהוי רבית דאורייתא מה
העמיד נמי דאורחיה דעובד כוכבים למיתפס
כוכבים בשבילה:העמידו ולדות
צאן ברזל משום רבית קצוצה
תחת אימותיהן שאם תמות
כדפרי' א) דהיכא דמקבלין צאן
שמשכיר בפחות מיהא מסתבר דלא הוי
וולדן של צאן ברזל פטורים כו'.
בנה והוי כמי דלא העמיד ולדי ולדות
ד)
הבהמה שיקח העובד כוכבים
ברזל מן העובדי כוכבים היינו
דאורייתא ומיהו האי מפני שהוא רבית
י)כדפריש' גבי מתני' וארישא קאי: רב
הולדות תחתיה אותן ולדות הרי
כעין השם פרה לחבירו ואמר
פטורין וולדי ולדי ולדות חייבין תנן רבן
דהכא דאורייתא קאמר דאי לאו הכי
יהודה אמר ולדי ולדות נמי פטורין.
הן כצאן [עצמו] שולדותיהן מה
הרי פרתך עשויה בל' דינרים
שמעון בן גמליאל אומר אפי' עד עשרה דורות
שהן יולדת פטורה מן הבכורה.
ואני אעלה לך סלע בחדש מותר
ודור ד' לצאן ברזל אינו נותן לכהן אלא
מאי קמ"ל וכפי' ר"ת משמע בירושלמי
ולדי ולדותיהן חייבין ר' שמעון
לפי שלא עשאה דמים מחיים
פטורין שאחריותן לעובד כוכבים בשלמא
דקאמר איזהו צאן ברזל היו לו ק' צאן
דור ה'. ולקמן פריך ליה ממתני': טעמא
כו': למימרא. דברשותא דמרה
אלא לאחר מיתה ולהכי צאן
דעובד כוכבים קיימא שמפני כך
ברזל אסור והשתא פריך שפיר
לרב יהודה דאמר נחית תנא קמא לדרי
דהעמיד. שהחזיק כחו של עובד כוכבים
אומר לו הרי הן עשויות עליך בק' דינרין
פטורה מן הבכורה: אין מקבל
למימרא דברשות המקבל קיימא
היינו
של זהב ולדות חלב וגיזות שלך ואם מתו
הא לא העמיד לא מיפטרי ולדי ולדות
צאן ברזל מישראל. באותו תנאי
וא"ת מנ"ל לתלמודא דמתניתין
שפירשתי למעלה: מפני שהוא
מיירי בדאורייתא דמש"ה פריך
של צאן ברזל: והא קמ"ל. דאע"ג דהעמיד דאורחיה דעובד כוכבים למיזל
חייב אתה באחריותן ואתה מעלה פ) לי
סלע בכל אחת ואחת משלך
רבית. דכיון דמקבל עליו כל
ואין לומר משום דתני התם
באחרונה אסור משמע בהדיא ששם עליו השבח והקרן ואי לא מתני'
ולמיתפס בנה כלומר סד"א כיון כ) שחוזר כח עובד כוכבים בולדות
האחריו' של בהמה מה שנותן
מפני שהוא רבית דהא לעיל נמי
לה חצי הולדות זהו רבית. ט"א
תני ולא ישכור ממנו בפחות
דרבית לא הוה קשה ליה מתני' דהכא אמאי פטורין מן הבכורה דשפיר
אימא יהיו פטורין לעולם קמ"ל אפילו הכי ולדות של אותן ולדות שהן
דכיון דשם האמהות בדמים
מפני שהוא רבית אע"ג דהוי
חשיבי ברשות עובדכוכבים כיון דאי לא יהיב זוזי תפיס לבהמה ואם לא
ולדי ולדות לצאן ברזל פטורין וולדי ולדות של ולדות חייבין כאילו לא
ונותן לו חצי הולדות הרי זה
דרבנן י"ל דע"כ מדאורייתא דאי
רבית דמשמע דמשום הכי נותנן
משכח בהמה תפיס ולד שהכל משועבד לו מחמת קרן אבל למאי דחשבינן
העמיד: תנן רבן גמליאל אומר כו'. וקס"ד דר"ג ארישא קאי: בשלמא לרב
מדרבנן לא אשמועינן מידי דהא
(ג)
לו שממתין לו מן הדמים:
אמרינן התם לעיל בסמוך גבי
רבית דאורייתא קשה דא"כ יצא מרשות בעלים לגמרי כשאר מלוה ורבא
יהודה דאמר נחית ת"ק. למיפטר דרי דשתי דורות לצאן ברזל פוטר ת"ק:
אלמא דברשותא דמקבל קיימא.
הא דחנוני אפילו למחצית שכר
היינו
מסיק דהא דפטורה מן הבכורה לא משום דקיימא לה ברשות מרה אלא
הבהמה דאי ברשותא דנותן
אסור אמר אביי ל"ק הא דקבל
קיימא הא ילדה ברשותו ולא
וכו' הקשה הר"ם כיון דלא
משום דחשיב יד עובד כוכבים באמצע מכח שעבוד שיש לו כדמפרש ואזיל וא"ת מאי שנא מבהמת ארנונא דחייבת בבכורה ללישנא קמא דרבא פ"ק
הוי רבית: לא קשיא. מתני'
קבל עליו הישראל אונסא וזולא
דפסחים (דף ו.) היכא דמצי ישראל לסלוקיה בזוזי והכא נמי אי יהיב ליה זוזי לא תפיס לולד וי"ל התם עיקר בהמה של ישראל מתחלה אלא
להכי קיימא ברשותיה דעובד
אלא העובד כוכבים א"כ ולדות
כוכבים ופטורה מן הבכורה
שהגיעו לחלקו אמאי פטורים
שמשועבדת היא לארנונא וכיון דאפשר לסלוקיה בזוזי לא יצאה מרשות ישראל ולא חשיב יד עובד כוכבים באמצע אבל הכא דמתחלה של עובד
דקביל עליה עובד כוכבים
הא אין יד העובד כוכבים
כוכבים כ"ז שיש לעובד כוכבים כח זה דאי לא יהיב זוזי תפיס לבהמה לא יצאה מרשות עובד כוכבים ומקרי יד עובד כוכבים באמצע שלא
[אונסא] וזולא דבהמה: והכא
באמצע כלל (ה"נ) [דאי] לא
טעמא
גבי ישראל דקביל עליה המקבל
משכח לבהמה דלא תפיס כלל
נסתלקה ידו לגמרי: ו]
דהעמיד הא לא העמיד לא תיובתא דרב יהודה. תימה דלקמן פריך לרב יהודה ממתני' דקתני בהדיא המקבל
אונסא וזולא הילכך הוי רבית:
לולדות שלא קבל עליו אחריות
צאן ברזל מן העובד כוכבים ולדות פטורין מן הבכורה וולדי ולדות חייבין ומשני אימא הן וולדותיהן פטורין פירוש הן הולדות של צאן
ליפלוג בדידה. במקבל מישראל
ותירץ דמ"מ אם יפשע בצאן
דפעמים מקבלין ופעמים אין
של עובד כוכבים אתי עובד
ברזל וולדותיהן הן וולדי ולדות פטורין מליתן בנם לכהן שהוא רביעי דצאן ברזל ואף על גב דלא קתני הן במתניתין צריך לומר דפשיטא
מקבלין בד"א וכו'. ואמאי
כוכבים תפיס לולדות ולכך הוי
ליה דולדות של צאן ברזל הן כצאן ברזל עצמן ולא אצטריך ליה במתניתין תו למיתני ואם כן גם כאן אמאי לא מפרש כן דכשמתו האמהות
אצטריך למיתנא אבלמקבלין מן
יד עובד כוכבים באמצע אבל
והעמיד הולדות תחת אמותיהן נעשו הולדות עצמן צאן ברזל וכי קתני ולדי ולדות פטורין היינו ולד ולדי ולדות שנפרש הן היינו
העובד כוכבים אפילו מישראל
קבל עליו אונסא וזולא שפיר
נמי: אידי ואידי. בין מתניתין
דמי וא"ת פשיטא כיון דקבל
ולדי ולדות צ) ק) וולדותיהן (פטורין) [היינו ולד ולדי ולדותיהן פטורין] הא לא העמיד חייבין וי"ל דלכך פי' בקונטרס ר) במתני' העמיד לאו
דבכורות בין מתני' דבבות דלא
עליה אונסא וזולא דליכא רבית
ממש שמתו האמהות והעמיד הולדות תחתיהן אלא שפתח לו פתח לעובד כוכבים שאם ימותו האמהות יהיו ולדות תחתיהן ועוד יש
קביל עליה הנותן: והכא. מ"ט
אמאי צריך למתני ושמא י"ל
פטורה מן הבכורה דאילו אתי
דמ"מ הוה חיישינן דלמא אתי
לומר דאפילו איירי במתו כדמשמע בתוספתא אין זה העמדה גמורה שלא עשה לו שום קנין בולדות ז] אלא הסמיכו עליהן בדיבור בעלמא:
עובד כוכבים כו': רב הונא ורב
למטעי כיון דאלו אתי עובד
ולית יהודה ארישא דמתניתין פליגי
כוכבים ותבע ולא יהיב ליה
המקבל צאן ברזל מן העובד כוכבים: וולדי ולדות נמי פטורין דקא דייק בלישנא דמתניתין באותו ענין מה שנקדתי בדף כעין מחק
מעות תפיס לבהמה צריך ליתן טעם למה תובע העובד כוכבים מתחלה מעות לפי' הקונטרס ר"ל תבע זוזי של חצי הריוח ולפי' ר"ת ר"ל
דתבע מעות השכר סלע בחדש שהתנה לו ועוד אומר הר"ש מאיורא משום שדרך בהמות למות ולא ידע הנותן אם מתו ותובע מתחלה בפירוש המשנה: העמיד אין. כשהעמיד מוסיף דור אחר לפטור אבל לא העמיד אין מוסיף דור אחר: א"ל הוא הדין דאף על גב דלא
המעות כי הוא סובר שאינם בעין ואי לא יהיב ליה המעות תופס הבהמות. תוס' חיצוניות: ו] טעמא דהעמיד הא לא העמיד חייבין וקשה העמיד. ולדי ולדות פטור כדאמינא. והאי דקתני העמיד רבותא קמ"ל דאע"ג דהעמיד דיהב ליה אפותיקי אפילו הכי אי לא משכח ההיא
דהעמיד תפיס ליה בנה דהיינו ולדי ולדות הילכך פטירי שאחריות לעובד כוכבים כלומר דתפיס אפילו דור עשירי תחותיה: בשלמא
לרב יהודה אע"ג דאיכא ד' דורות וא"ת אמאי לא משני דולדות פטורים דקאמר הכא היינו הן ולדות שהעמידן ולדותיהן של מעומדין
לרב יהודה דאמר דנחית תנא קמא לדרי. ששני
והוו פטורים עד ששה דורות וטעמיה דהעמיד הא לא העמיד חייבין כיון דאיכא ה' דורות דכה"ג משני רב יהודה לקמן ואיכא למימר
דלא הו"ל למימר הן פטורים הולדות שהעמידן תחת אמותיהן דהא פשיטא שהן פטורין דהוו ממש כאמהות מה"ט ניחא ליה דולדות
היינו ולדות של אותן ולדות שהעמידן תחת אמותיהן שהמעומדים פשיטא דפטורים כיון שכל כך כח העובד כוכבים עליו ול"ג ולדי ולדות פטורים אלא ולדות פטורים דמשמע שפיר ולדי ולדות המעומדים ולא המעומדים עצמן וכן בפי' רש"י ליתיה ובחנם הוגה בספרי'.
תוס' חיצוניות: ז] אלא הסמיכו עליהם בדיבור בעלמא וכו' ויש לתמוה אי ממתני' פריך לקמן מ"ש דפריך מרישא לבסוף לכך נראה דמרישא דמתני' לא שייך למפרך כלל לא לרב יהודה ולא לרב הונא דולדות פטורים לא ידענא כמה או חד דרי או תרי דרי ובין ולדי ולדות
חייבים לא ידענא אם דור ג' או דור ד' ולא דקדק התנא בלשונו דנקיט דווקא ולדי ולדות ממש דאכתי לא נחית בדרי ברישא עד דקתני העמיד ולא אתא אלא לאשמועינן שיש דור בולדות דחייב בבכורה ולקמן פריך מברייתא דקתני הן אבל מתני' לא קתני הן וגרסינן באתקפתא
הן ולדות פטורין בחד וכו' ופריך לר"י משום דמשמע הן הולדות לעצמן ובשנויא גרסינן אימא הן וולדות בתרי ווי"ן פי' הן והולדות כלומר דור א' ודור ב' פטורים דהן נמי הולדות של צאן ברזל קאי ואיכא דאמרי דפריך לרב הונא גרסינן איפכא דאתקפתא הן וולדות בתרי
ווי"ן ובשנויא הן ולדות בחד וא"ו ולכלהו לישני הן הולד דצאן (ברזל) קאי דכן משמע פי' הקונטרס. כ"מ בתוס' כ"י:
א) נראה דצ"ל דעל הא דתני שם אין מקבלין וכו' מסיים אבל אמרו השם פרה לחבירו וכו' אלא לאחר מיתה אלמא דצאן ברזל היינו כעין השם פרה ולהכי צאן ברזל אסור וכו'.