ג:
הלוקח
עובר חמורו
פרק ראשון בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
לאו משום דהוה ליה שרוע. ושינוי לא הוי מומא וא"ת אם
ח) הכי אמר רבי יוחנן. בי
מדרשא דהאי חייב
דקתני חייב ליתנו
י א מיי' פ"ב מהלכות
א) לקמן טז:, ב) לקמן מ.,
ג) שם:, ד) שם מג., ה) ושינוי
בכורות הל' יד טוש"ע
כן קשה טפי לר' יוחנן דאמר לעיל כיון דאישתני הוי מומא
לכהן קאמר אבל למזבח לא קרב דהאי דאישתני הוי מום קבוע לשחוט
צ"ק, ו) צ"ל ליה, ז) [לקמן לה.
י"ד סי' שיג סעיף ז:
עליו בחוץ כבכור בעל מום ששוחטו כהן ואוכלו: כדרב הונא. דאמר
ל) דהכא דייקינן שתיהן גדולות הוי שינוי ולא חשיב מומא ויש לומר
יא ב מיי' פי"ב מהלכות
נג: תמורה כד:], ח) והדתנן
בכורים הל' יד טוש"ע
רחל כו' וה"נ אמר ר"י צ"ק,
[ע"א] אפי' אזנו: תנינא. לקמן בפ' על אלו מומין שוחטין את הבכור (מ.):
ההיא דלעיל שינוי חמור טפי משתיהן
גדולות או שתיהן קטנות:
ט) לאשמועינן הס"ד צ"ק,
יד סי' שה סעיף יח וסי' שכא
סעיף יט: דקא מפקע להו מקדושתייהו.
❖
הכא נשתנה כו'. ולהכי איצטריך לר'
י) [ויקרא כב], כ) [דברים טו],
ל) והכא צ"ק, מ) דאינו צ"ק,
יוחנן לאשמועינן דמום הוא: או אחת
מה שאין נזהרין עכשיו ואע"פ
א] הכי אמר רבי יוחנן
אפי' מום קל והדתנן
נ) צ"ל אפי' בהא דרב יהודה
גדולה. כשל עגל או אחת קטנה כשל
שנענש רב מרי פר"ת רב מרי נענש
רחל שילדה מין עז ועז שילדה מין רחל
משמע בר"פ כיצד מערימין
א)
שיטה מקובצת
אווז: יש במינו קדוש בבכורה. ואפי'
לפי שהיה מקנה אזנו של עובר ואיכא
כו' רש"א והצ"ק הגיה ואמרי'
פטורה מן הבכורה ואם יש בו מקצת סימנין
בפ' כיצד מערימין, ס) לא היה
א] הכי א"ר יוחנן אפי' מום
הפקעה בגוף העובר אבל הקנאה באם
הכי הוי מומא ואמאי איצטריך לרבי
מקנה אוזן עובר לעובד כוכבים
חייב מום קבוע הוי לשחוט עליו בשלמא
קל ועוד דהא תנן וכו' ואם
❖
שריא ואע"ג דאית ספרים דגרסי לאזנה
יוחנן למימר ט): לא משום דהוה ליה
דהוי צ"ק, ע) צ"ל הוזקק,
יש מקצת סימנין א"ר יוחנן
מום קל קא משמע לן כדרב הונא ולאפוקי
וכו'. נ"א ועוד א"ר יוחנן
שרוע. דשרוע האמור בתורה י) זו היא
לשון נקבה היינו משום דקאי אחיותא
בבי מדרשא הא דתנן בפ"ב
מדרב חסדא ורבא אלא מום קבוע מאי
והכי נמי אסר לה בגיזהועבודה וא"ת
שאברו אחד גדול מחבירו אבל שינוי
(פ') רחל שילדה מין עז
תורה אור השלם
קא משמע לן דכיון דאישתני הוה ליה מומא
ואביה עז פטור מן הבכורה
אחר כגון שבצמרו (ב) דומה לעז לא
לקמן פ"ט (דף נג.) דפריך גבי מעשר
1. אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן
דאינו קדוש אם בכורה היא
בהמה מ)ואינו נוהג בזמן הזה דלא ליתי
תנינא ופיו דומה כשל חזיר הרי זה מום
שמעינן דמום הוא הלכך איצטריך
ב)
דהו"ל נדמה ואמרי' לקמן
וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב בַּ¢קּדָשִׁים
לרבי יוחנן לאשמועינן: מומין אלו.
לידי תקלה אי הכי בכור נמי לא לנהוג
אך בכור שור שיהיה דומה
לֹא יֹאכַל עַד אֲשֶׁר יִטְהָר
וכי תימא התם נשתנה בדבר שאין במינו
לאמו ואם יש בו מקצת
וְהַנֹּגֵעַ בְּכָל טְמֵא נֶפֶשׁ אוֹ
שפירשו חכמים בבכור: בין עוברין
בזמן הזה משום תקלה ומשני אפשר
קדוש בבכורה הכא נשתנה בדבר שבמינו
סימנים שדומה לאמו חייב:
אִישׁ אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ
❖
בין קבועין פוסלין. באדם בכהן כל זמן
כדרב יהודה אמאי לא משכחת תקנה
ב] וז"ל הגליון אבל בהמה
שִׁכְבַת זָרַע: ויקרא כב ד
קדוש בבכורה הא נמי תנינא עינו אחת
ג)
שתיהן גדולות וכו' ופ"ה
שמום בו לא יעבוד: שוה בזרעו.
באמהות כדפרישית י"ל התם כיון
אחת גדולה ואחת באדם
גדולה ואחת קטנה ותנא גדולה גדולה
דאיכא חשש תקלה ויש להם לתקן בלא
שדומה לבני אדם: לעולם אימא לך
וכו' מ"ט הוי מומא גבי
הגהות הב"ח
כשל עגל וקטנה קטנה כשל אווז בשלמא
בכור בהמה כדמפרש פ' על
כו'. ומהכא לא תסתבר משום שרוע:
הפקעה מכהן שיעשה כרב יהודה לא
(א) גמ' לעולם אימא לך
אלו מומין ומשום שנוי וכו'
קטנה כשל אווז אין במינו קדוש בבכורה
תרוייהו בעו. והא ודאי משונה הוא.
רצו לתקן שיעשה לעולם כך ע"י הפקעה
משום שינוי הוי כצ"ל ותיבת
אלא לאו משום דהו"ל
שינוי נמחק: (ב) רש"י ד"ה
אלא גדולה כשל עגל יש במינו קדוש
שרוע אבל בשתים גדולות
ומיהו אי עבד עבד אי נמי בימי רב מרי
ואי קשיא אמאי איצטריך לר' יוחנן
לא משום וכו' שבצמרו הוא
שנוי לא הוי מומא ודלא
❖
היו בקיאין להטיל מום בבכור קודם
למימר הא אוקימנא דשינוי הוי מומא
בבכורה אלא לאו משום דאמרינן כיון
דומה:
כרבי יוחנן דלעיל ודחי
שיצא לעולם אסור לעשות ע"י הפקעה
תריץ כיון דאיכא למימר נמי דלאו
לעולם שנוי הוי מומא
דאישתני הוה ליה מומא לא משום דהוה
ומשום הכי פסלי' אחת
אבל אנו דלא בקיאין בכך מוטב להקנות
משום שינוי הוא אלא משום שרוע
ליה שרוע הכי נמי מסתברא דתנן מומין
קטנה ואחת גדולה אבל
מוסף רש"י
ד)
איצטריך לר' יוחנן למימר: אחי.
לעובד כוכבים קודם שיבא לידי תקלה
בשתים גדולות ליכא שנוי
אלו בין קבועין בין עוברין פוסלין יתר
מקצת סימנין. של אמו
כדמסיק ואזיל אי מחמת
עובדי כוכבים הוו: אתאי לקמיה
כדמשמע פ' בתרא (לקמן דף נג.)
דאי
. מומין אלו.
בריותא וכו'. וכן נ"ל ומה
(לקמן ה:)
עליהן אדם עיניו שתיהן גדולות שתיהן
לאו משום דאפשר כרב יהודה היה לנו
דרבא. למיבעי אי מיחייבא בבכורה:
האמורין בבכור, בין קבועין
שפירש רש"י והתוספות לא
קטנות גבי אדם הוא דכתיב איש איש
בין עוברין. כל זמן שהן בו,
הבנתי עכ"מ: ג] אבל לדידן
לתקן להקנות לעובדי כוכבים ואנן דלא
1
מקנה לאודנייהו לעובד כוכבים.
פוסלין. בכהן לעבודה (לקמן
לא (אפי') [אפשר] בענין
מזרע אהרן דבעינן איש שוה בזרעו של
לאפקועינהו מבכורה: ואסר להו.
בקיאינן הוי כלא אפשר נ) (ואפי' בהא
מג.). קודם שיצא לאויר
אחר עוד פר"ת וכו' וכן פי'
העולם. דבכור אינו קדוש
בתוס' חיצוניות ז"ל פירש
דרב יהודה בפרק אין מערימין) דאסור
אהרן ב] אבל בהמה שתיהן גדולות שתיהן
לבכורות בגיזה ועבודה כבכורים
❖
עד שיקדשנו רחם (לקמן לה.).
הקונטרס ואב"א רב מרי
גמורים ויהיב להו לכהנים: וכלאי
מן הדין גזירה דלמא מפיק את ראשו
קטנות נמי לא הוי מומא אחת גדולה ואחת
וכו' קנין גמור כסף ותימה
קודם שיטיל בו מום אי לאו משום דרב
איך יטעו העולם בין קנין
חיותא. מתה מקנהו: לידי תקלה.
קטנה מאי טעמא אי משום שינוי אפילו
כסף למילתא בעלמא לכנ"ל
רבינו גרשום (המשך)
שלא יגוז ויעבוד בהן: אי הכי.
יהודה עדיפא להטיל בו מום קודם שיצא
דרב מרי היה מקנה אזני
שתיהן גדולות שתיהן קטנות נמי אלא לאו
לעולם כי היה צריך להשהותו עד שיפול
דלטובה נתכוון אמאי כלאי חיותיה:
לא הוי לא מחמת ברייתא
העובר ע"י משיכת האם
משום דהוה ליה שרוע לא לעולם אימא
ולא מחמת כחישותא אלא
ושפיר מקניא כדאמרי'
מום מעצמו ונראה דבהקנאת אזן לחוד
קודם שיצא. ועדיין לא נתקדש דבכור
משום שינוי ואכתי מהכא
משוך פרה לעוברה קנה
לך משום שינוי שינוי הוי מומא ודקא
(א) ה)
שרי דקי"ל כרב הונא מדקאי ר' יוחנן
ברחם תליא קדושתיה דכתיב כ) כל
שמעינן ליה והדרא קושיא
דומיא דדקל לפירותיו וכ"ע
קשיא לך אפילו שתיהן גדולות שתיהן
לדוכתיה: דהוו מסרי לה
לא ידעי לאקנויי קנין גמור
כוותיה ואמר אפי' מום קל ורב מרי
הבכור אשר יולד ולא הוי כמטיל מום
א« ח« ה« א עובדי כוכבים חיותא
וסברי דמהני להקנות אזני
קטנות התם אי מחמת בריותא יתירא
נמי דמקנה אזנייהו לא נענש אלא משום
בקדשים: מקדושת כהן לא מפקע ליה.
לפטומא משלה כדי שיהו
העובר קודם עיבור
חציים של זה: אתאי לקמיה
האימהות ואמת הוא דלא
הפקעה ולקמן פ' בתרא (ג"ז שם) פריך
דהוי כבכור בעל מום הניתן לכהן וחייב
תרווייהו בעי למיברא אי מחמת כחישותא
דרבא. ופטרה מבכורה:
קני (דלא הוי) [דהוי] כמוכר
לקנינהו להו לאודנייהו לעובד כוכבים
כהן לנהוג בו קדושה שלא יגוז ויעבוד
יתירא תרווייהו בעי מיכחש ההיא גיורתא
הויא ליה ההיא חיותא.
פירות דקל עד שלא יבואו
עדר של בהמות: מקני
לעולם אבל דקל לפירותיו
בו וכשהוא שוחטו אינו שוחטו באיטליז
ולכל היותר מותר ע"י הקנאה בדבר
דהוו מסרין לה אחי חיותא לפטומה אתאי
לה לאודנייהו. דבכורותיו
נקנה אף קודם שיבא לעולם
שעושה אותה טריפה או נבילה ולאידך
ואינו נמכר באיטליז ואינו נשקל בליטרא
במעי אימן לעובד כוכבים
וכן נמי פרה לעוברה אף
לקמיה דרבא אמר לה לית דחש ו) לה להא
כדלקמן (דף לא.): הכא. מכי מקני לה
לישנא מפרש שנענש רב מרי משום
דבתר דנולדו לא מצי מקני
קודם עבור האימהות
דרבי יהודה דאמר שותפות עובד כוכבים
[דזכה בהן] כהן דהוצאה
והשתא ניחא שפיר שיש
דידע לאקנויי וכ"ע לא ידעי וסברי רב
לעובד כוכבים דלא חיילא עליה שם
מרחם מקדש. ולא לפטרן
לטעות בזה ע"כ:
חייבת בבכורה רב מרי בר רחל הויא ליה
מרי מילתא בעלמא הוא דעבד ואתי
קדושה ואע"ג שהוא נוהג בו קדושה
מבכור הוה מתכוין דהא
ד] דאדרבה לר' יוחנן וכו'
אפי' הכי הוה אסר ליה
כר' יוחנן פוסק ר"ת
ההיא חיותא הוה מקנה לאודנייהו לעובד
לידי תקלה יש לפרש נמי רב מרי שהיה
הוי כנוהג קדושה בחולין גמורין: קנין
בגיזה ובעבודה ויהיב להו
(ובתיובתא) [ובב"מ] דף
בקי בדרב יהודה לית ליה למיעבד בקנין
גמור. ליטול מעות מן העובד כוכבים
כוכבים ואסר להו בגיזה ועבודה ויהיב להו
לכהנים אלא דאי לא ידע
מ"ז נמי מסיק משיכה
❖
ישראל דבכור הוי ושחיט
בעובד כוכבים קונה:
דאתי למיטעי אבל לדידן לא ג] אפשר
דעובד כוכבים לא קני אלא בכסף
לכהנים וכלאי חיותא דרב מרי בר רחל
ליה ואכיל ליה דלא אתי
בענין אחר עוד פר"ת רב מרי ס)שהיה
כדאמרי' לקמן בפרק שני (דף יג.):
לידי תקלה דהוו ליה
וכי מאחר דאסר להו בגיזה ועבודה ויהיב
חולין: וכלאי חיותא. ומתו
רבינו גרשום
מילתא הוא דעבד. מילתא בעלמא
מקנה אזן עובר לעובד כוכבים הוי
להו לכהנים אמאי מקנה להו לאודנייהו
בהמותיו (כעין) [מפני]
בדיבור ואינו נוטל דמיו: מתני'
דבר שלא בא לעולם אלא היה מקנה
הכי קאמר רבי יוחנן אפי'
שהיה מוציאן לחולין: אי
לעובד כוכבים דלמא אתי בהו לידי תקלה
מום קל. כרב הונא דאמר
הכי. כיון דכוונתו לטובה
כהנים ולוים פטורין. קא סלקא
בהמה לאזני עובר כמו דקל לפירותיו
אי הכי מאי טעמא כלו חיותא דרב מרי
אפי' אזנו של עובד כוכבים
היתה מ"ט כלאי חיותא
וטעה אינש ואמר אזני עובר היה מקנה
דעתך אפטר חמור קאי: אם
פטור ואף האי נמי אמור בי
משום כו': מותר להטיל
משום דמפקע להו מקדושתייהו והאמר רב
פטרו. לוים בכורי ישראל במדבר:
כמו פירות דקל ואתי לידי תקלה אבל
מדרשא דתנן רחל שילדה
מום בבכור. כדי שלא יבא
כו' פטור מן הבכורה דכתיב
בו לידי תקלה: קודם שיצא
יהודה מותר לאדם להטיל מום בבכור
דין הוא כו'. ומשמע דגוף הלוים
כי מקנה אזני הבהמות שרי דלא אתי
ז) א
או בכור עז עד שיהיה הוא
לאויר העולם. דבתר שיצא
פטרי חמורי ישראל: גמ'
למיטעי ולפי' הקונטרס לא יתכן לפרש
קודם שיצא לאויר העולם התם מקדושת
ובכורו עז: ואם יש בו מקצת
כולו אסור. א) הם הכי
לישראל. דרב מרי: התם.
סימנין דומין לאמו חייבת
ועוד
כן שפירש רב מרי היה יודע להקנות
מזבח קא מפקע ליה מקדושת כהן לא
דרב יהודה משום הכי שרי
בבכורה וזהו החדוש דאמור
קנין גמור ליטול מעות מן העובד כוכבים
(מש"ה) דלא מפקע ליה
בי מדרשא. דמום קבוע הוי
מפקע ליה הכא אפי' מקדושת כהן קא מפקע ליה ואיבעית אימא רב מרי בר
אלא מקדושת מזבח: ואי
האי נדמה אע"ג דיש בו
דעובד כוכבים לא קני אלא בכסף
רחל ידע לאקנויי קנין גמור וחזי ליה איניש אחרינא ואזיל ועביד וסבר רב מרי
בעי תימא רב מרי נמי
מקצת סימן ונשחט על זה
כדאמר לקמן פ"ב וסברי מילתא
(יג.)
ב) מפקע להו מקדושת
המום ופסיל למזבח: ואמר
מילתא הוא דעבד ואתי בה לידי תקלה: מתני' כהנים ולוים פטורין
ב
כהן דשותפות עובד כוכבים
ליה רבי אלעזר בשלמא
בעלמא הוא דעבד ואינו נוטל דמים
מק"ו אם פטרו את של ישראל במדבר דין הוא שיפטרו את של עצמן: גמ'
מום קל דאמר היינו חדוש
פטורה ומשום הכי כלאי
ומיהו לפי דבריו לא היה לו להזכיר
חיותא דרב מרי בר רחל
דקמ"ל דאמרינן אפי' אזנו:
אינהו
ראיה [מלקמן] דאדרבה לר' יוחנן
ד]
ידע לאקנויי קנין גמור
וכי תימא. האי משום הכי
דאמר דבר תורה מעות קונות דריש לה לקמן (דף יג:) מיד עמיתך בכסף הא לעובד כוכבים במשיכה וכרבי יוחנן [קי"ל]: כהנים ולוים
לכל אדם אפי' שלא בפניו
הוי מום דנשתנה בדבר
כגון על ידי בנו ובתו
שאין במינו קדוש בבכורה
פטרו עצמן מק"ו. וא"ת בלא ק"ו תיפוק ליה מתוךקונטרוקוס השר דמשני (לקמן ה:) אותם ג' מאות בכורים היו ואין בכור מפקיע בכור משום
חזיר: הכא. ברחל שילדה
הגדולים דאית להו יד וזכו
ליה לעובד כוכבים זכייה
דנשתנה בדבר שבמינו
דדיו שיפקיע של עצמו ש"מ דשל עצמו מיהא מפקיע י"ל אי לאו ק"ו מצינו לשנויי אותן ג' מאות בכורות היו והוצרכו פדיון וכי תימא א"כ למנינהו
גמורה דאית ליה חלק בגויה
קדוש בבכורה ואפי' הכי
בהדי שלשה ושבעים ומאתים העודפים מצי למימר
לא ע) הוחזק הכתוב למנות אלא דישראל לחודייהו:
וכו"ע לא ידעי דלא גמרי
הוי מום והיינו חדושיה:
[דינא] ומאן דחזי ליה לרב
הא נמי תנינא. דהוי מום:
דין
מרי דמקני לעובד כוכבים
לא. אי מהכא לא ילפי'
אזיל נמי ומקני וסבר דאפי' ע"י בנו ובתו הקטנים יכול לאקנויי ועביד על ידן ונהיג בהו דין דחולין ואתי לידי תקלה
דהכא לא משום טעם דאישתני הוי מומא אלא משום דכי הוי עינו גדולה כשל עגל היינו מום גמור דהיינו שרוע. ואמרינן
ומשום הכי כלאי חיותא דעל ידיה מכשלי אחרינא: הכהנים והלוים פטורים. מפדיון פיטרי חמוריהן מק"ו אם פטרו וכו':
כל יתר כנטול דמי ואי לאו דאמור בי מדרשא דשינוי הוי מום קבוע מהכא לא שמעינן מיניה דהא שרוע הוי: הכי נמי
מסתברא. דהאי משום שרוע הוא ולא משום שינוי: דתנן מומים אלו. דקא חשיב התם: לא לעולם אימא לך. שינוי הוי מומא
א) נראה דצ"ל וה"ה נמי דיכול להקנות אז לעובד כוכבים ומ"ט כלו חיותא דרב מרי: ב) אולי צ"ל רב מרי נמי אף דאפקע ליה מקדושת
ומהכא שמעינן: ודקא קשיא לך. אי משום שינוי אפילו שתיהן גדולות נמי: התם. שתיהן גדולות או קטנות לא הוי מחמת
כהן נמי שרי דשותפות עובד כוכבים פטורה וכו':
שינוי אלא או מחמת בריותא יתירא הוו תרווייהו גדולות או מחמת כחישותא הוו קטנות אבל הכא באחת גדולה ואחת קטנה