הלוקח עובר פרתו
פרק שני בכורות
יז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולית
ליה הא דתנא ר' ישמעאל כבשים שצמרן קשה כו'. לא הוה
היינו דקאמר רשב"ג.
את אמרת שתי דורות למטה מצאן ברזל ותו לא
א) [לעיל ה: וש"נ], ב) חולין
לח א מיי' פ"ב מהל'
קלז., ג) [חולין עט.],
בכורות הל' ו סמג
ואנא אמינא אפילו עד עשרה דורות נמי פטורין. והוא הדין טפי מעשרה
מצי למיפרך דנימעט עז בת רחל מקרא דממעטין (חולין דף
ד) [עירובין פג. וש"נ],
עשין ריא טוש"ע י"ד סי'
אלא כי האי מנינא נקט בכמה דוכתי וקרא נמי נקיט להו דכתיב
קלז.) שער עזים מלעמוד ולשרת דבעינן דבר הראוי לשירות ולאפוקי שטו סעיף ה:
ה) [לעיל יב. וש"נ], ו) [צמר
ופשתים וגו'], ז) [לעיל ט.],
לט ב מיי' פ"י מהלכות
(דברים כג) גם דור עשירי והן אסורין לעולם. אצטריךח) למיתני הכי דאם
נוצה של עזים דדילמא כיון דהוי ממין הראוי לשירות שהיא בת רחל
ח)ואיצטריך צ"ק, ט) ולדיולדי
בכורים הלכה ד טוש"ע
ברחל
הוי תני אפילו (ג) ט)ולדי ולדות פטורין
סגי בהכי:
שילדה מין עז
ולדות צ"ק, י) צ"ל בולד ולדי
י"ד סימן שלג סעיף ב:
ולדות, כ) שחט אותו צ"ק,
מ ג מיי' פ"ג מהלכות
הוה אמינא הני הוא דפטר רבן
היינו דאמר ליה רבן שמעון בן גמליאל אפילו ואביו תייש. והא דנקט מין עז לרבותא
ל) נ"א תייש וגי' צ"ק רחל,
איסורי מזבח הל' ה:
גמליאל טפי מהני לא כי היכי דשמעינן
דאע"ג דהועיל זרע האב לשנות הולד
עד עשרה דורות פטורין אלא לרב הונא
מ) בת עז צ"ק, נ) נ"א לצד,
מא ד מיי' פ"י מהל' כלאים
א]
למין עז כמותו אפילו הכי לא חיישי
ליה לתנא קמא דפטר ולדי ולדות
ס) ואמו גופה צ"ק, ע) האי
הלכה ב:
דאמר לא נחית תנא קמא לדרי מאי אפילו
❖
מב ה מיי' פ"ב מהל' ציצית
דפריך צ"ק,
אע"ג דלא מבהמותיו של עובד כוכבים
רבנן לזרע האב ומיהו ע)דפריך ליפלגו
עד עשרה דורות אמר לך רב הונא רבן
ממש נולדו ומחייב בולדי [ולדי] ולדות
בחוששין לזרע האב בעלמא לא חייש
ו [מיי' פיה"גלכמההלאכ:ות טומאת
שמעון בן גמליאל אהעמיד קאי דנחית לדרי
צרעת הל' ג]:
הגהות הב"ח
לתת ולדן לכהן הכי נמי לרשב"ג אע"ג
לרבותא זו:
מג ז מיי' פ"ו מהל' איסורי
ב] תא שמע המקבל צאן ברזל מן העובד
בשעיר
דפטר י) בולד ולדי בחד דרא טפי
של ראש חדש. קמא
(א) גמ' ת"ש המקבל צאן
מזבח הל"י:
מד ח מיי' פ"ה מהלכות
כוכבים (א) ולדות פטורין וולדי ולדות לא
ברזל מן העובד כוכבים הן
מחייב: אלא לרב הונא דאמר לא נחת
נקט וה"ה שעירי רגלים
ולדות וכו' אימא הן
בכורות הל' א סמג
תיובתא דרב יהודה אמר לך רב יהודה אימא
תנא קמא. למיפטר דרי דלא פטר
דהכי נמי כתב בהו אחד:
ולדותיהן פטורין איכא
עשין קמד טוש"ע י"ד סי'
❖
זכר
דאמרי: (ב) שם דנחת לדרי
שיח סעיף א:
אלא ולדות של צאן ברזל הואיל ויצאו
הן וולדותיהן איכא דאמרי הן וולדותיהן
אימא לא: (ג) רש"י ד"ה
מבהמותיו ממש של עובד כוכבים למה
פטורין תיובתא דרב הונא אמר לך רב הונא אימא הן וולדות פטור וולדי
היינו דקאמר וכו' דאם הוה
ליה לרשב"ג למימר עד עשרה דורות
תני אפילו ולדי ולדי ולדות
תורה אור השלם
ולדות חייב: רחל שילדה מין עז כו': אתא רב אושעיא מנהרדעא ואייתי
פטורין ה"א הני הוא דפטר
לימא אפילו ולדי ולדות פטורין
רשב"ג טפי: (ד) ד"ה
1. אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר
מתניתא בידיה רחל בת עז ועז בת רחל ר' מאיר מחייב וחכמים פוטרין אמר
ושמעינן מינה כי היכי דפטר ולדי
אימא הן ולדותיהן
כֶּשֶׂב אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה
ליה רב הושעיא לרבה כי עיילת לקמיה דרב הונא בעי מיניה ר' מאיר מיחייב
דמשמע: (ה) ד"ה אימא הן
קֹדֶשׁ הֵם אֶת דָּמָם תִּזְרֹק
ולדות אע"ג דלא מבהמותיו של עובד
וכו' ולא תימא הן
עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם
למאי אילימא לבכורה ולית ליה לרבי מאיר אך בכור שור עד שיהא הוא
כוכבים ממש יצאו הוא הדין נמי עד
א) א
1
וולדותיהן: (ו) ד"ה חוששין
תַּקְטִיר אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ
וכו' ביום אחד ר' מאיר
שור ובכורו שור אלא לראשית הגז ולית ליה הא דתנא דבי רבי ישמעאל
במדבר יח יז
עשרה דורות: אהעמיד קאי. שהעמיד
לַיְיָ:
ב)
מחייב והילכך אם
2. אִם לֹא בֵרֲכוּנִי חֲלָצָיו
ולדות תחת אמותיהן קאי דנחת תנא
כבשים שצמרן קשה פטורין מראשית הגז שנאמר ומגז כבשי יתחמם אמר
שחטה ואת אביה חייב:
ב
2
וּמִגֵּז כְּבָשַׂי יִתְחַמָּם:
(ז) ד"ה ואי מהתם וכו' ולא
קמא למיפטר דרי: אימא הן
איוב לא כ
ליה ניחזי אנן הכא במאי עסקינן ברחל שילדה מין עז ואביו תייש ובחוששין
כתיב או עז: (ח) ד"ה
3. וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד
(ד) וולדות. דמשמע תרי דרי הן
והשני שנשאר וכו' ואיכא
לזרע האב לענין אותו ואת בנו קמיפלגי דר' מאיר סבר ג) חוששין לזרע האב
לְחַטָּאת לַיְיָ עַל עֹלַת
הולדות וולדות אחרים: אימא הן
למיחש משום חולין בעזרה
הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ:
ורבנן סברי אין חוששין לזרע האב אי הכי ליפלגו בחוששין לזרע האב בעלמא
לפיכך דכהן נמי ירעה עד
במדבר כח טו
וולדות. כלומר הן הולדות עצמן ולא
שיסתאב ויאכלנו במומו
4. שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי
בפלוגתא דחנניה ורבנן אלא לעולם לבכורה והכא במאי עסקינן ברחל בת
❖
תימא וולדות: מגז כבשי יתחמם.
(ה)
והאי דנקט:
יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים
רחל בת עז מר סבר זיל בתר אימיה והאי לאו נדמה הוא ומר סבר זיל בתר
תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי
אלמא בת חימום קרי גז דלא בת
וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה
אימיה דאימיה והאי נדמה הוא ואיבעית אימא ברחל בת עז בת רחל מר סבר
חימום לא קרי גז והך עז בת רחל
ויקרא כב כז
מוסף רש"י
לַיְיָ:
5. לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר
חזרה שייות למקומן ומר סבר לא חזרה שייות למקומן רב אשי אמר כגון שיש
צמרה קשה דצמר עזים קשה הוא:
אך בכור שור עד שיהא
וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו: גְּדִלִים
חוששין לזרע האב. אם שוחט האב
בו מקצת סימנין ומאן חכמים ר"ש דאמר עד שיהא ראשו ורובו דומה לאמו:
כו'. דמדמצי למיכתב אך שור
ד)
תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע
כשב ועז, דהא עניינא בבכור
והבן ביום אחד (ו) והילכך רבי מאיר
כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה
אמר רבי יוחנן מודה ר"מ בשעיר של ראש חדש דבעינן בן שעירה מאי טעמא
קמישתעי, דכתיב לעיל מיניה
דברים כב יא יב
בָּהּ:
מחייב אם שחטוכ) ובתו חייב הואיל וזה
כל פטר רחם וגו' ונקט בכולהו
6. וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע
אמר קרא 3 אחד המיוחד ובא מששת ימי בראשית ג] והא מהכא נפקא מהתם
בכור, שמע מינה עד שיהא
דומה לו: אין חוששין. בעז בת עז
ה]
ל)
צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד
נפקא שור או כשב פרט לכלאים או עז פרט לנדמה צריכא דאי מהתם הוה
הבכור כאמו ולא יהא דומה
ג
ה)
ויקרא יג מז
4
פִּשְׁתִּים:
ושחט אותה ואת אביה ביום אחד:
לאחר (לעיל ה:). כבשים
7. אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ אֲשֶׁר
אמינא ה"מ היכא דלא נחת לדרי אבל היכא דנחת (ב) אימא לא ואי מהכא
כי היכי דפליגי חנניה ורבנן. בשחיטת
שצמרן קשה. כגון שהיו
תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ
משונים משאר כבשים (חולין
הוה אמינא ה"מ לגבי קרבן חובה אבל נדבה לא צריכא אמר רבי אחא בר
לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיְיָ עֹלָה
חולין בפרק אותו ואת בנו (דף עח:)
. ומגז כבשי יתחמם.
וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דְּבַר יוֹם
קלז.)
יעקב הכל מודים דאין לוקין על צמרו משום כלאים שנאמר לא תלבש
דחנניה מחייב וחכמים פוטרין: ברחל
לא מיקרי גז אלא בר חימום
ד
5
ויקרא כג לז
בְּיוֹמוֹ:
(שם). פרט לכלאים. מן
8. וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם
בת רחל מ). וגבי עז בת רחל עז בת
שעטנז מה פשתן שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה אמר רב פפא הכל
ו)
העז ומן הכבש (נדה מא.) בן
לַיְיָ וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה
עז בת רחל מיירי: ואב"א ברחל בת
מודים השצמרו פסול לתכלת שנאמר לא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך
רחל ותייש שפסול לקרבן,
אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים
❖
ומריבויא דאו דריש ליה (חולין
שמות יג יב
עז בת רחל. וחדא קתני ברחל בת עז
לַיְיָ:
מה פשתן שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה אמר רב נחמן בר יצחק הכל
ד]
לח:). שניהם לכהן. דאפשר
ואותה עז היתה בת רחל: ר"מ מחייב.
לצמצם ששניהן יצאו כאחד
מודים ו שאין צמרו מטמא בנגעים שנאמר 6 בבגד צמר או בבגד פשתים
ושניהן בכורות (לעיל ט.).
ליתנן לכהן דחזרה שיות למקומן
שיטה מקובצת
מה פשתים שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה אמר רב אשי אף אנו נאמר
וחכ"א אי אפשר
ולא נדמה הוא והך רחל בת עז לאו
לצמצם. ולצאת שניהם
א] אלא (אמר) רב הונא
הדלה הגפן על גבי תאינה יינו פסול לנסכים מ"ט זבח ונסכים מה זבח שלא
ז
7
רחל ממש דהא נקבה לא קדשה
כאחד, אלא אחד יצא ראשון
דאמר וכו' נ"א בס"י אלא
ופוטר את הרחם והשני חולין,
לרב הונא לימא אפי' ולדי
נשתנה אף נסכים שלא נשתנו מתקיף לה רבינא הדלה פשתן על גבי היגא ה"נ
בבכורה אלא מין רחל קאמר: מודה
ומשום דלא ידיע הי מינייהו
ולדות פטור למה ליה
דלישתני א"כ לא מצית אמרת מה פשתן שלא נשתנה דהא פשתן נמי משתני
ר"מ. אע"ג דלענין בכורה סבר חזרה
הוי תרוויהו ספק בכורות
למימר עד עשרה דרי אמר
ונותן אחד לכהן והשני ירעה
לך: ב] ת"ש המקבל צאן
שיות למקומה הכא בעינן שיהא
מתני'
רחל שלא ביכרה וילדה שני
א"ל זה נשתנה ריחו וזה לא נשתנה ריחו:
עד שיסתאב ויאכל במומו
ברזל מן העובד כוכבים
❖
ממשפחת עזים מששת ימי בראשית:
לבעל הבית (יבמות יט.).
ולדותיהן פטורין ולדי ולדות
זכרים ויצאו שני ראשיהן כאחת ז) רבי יוסי הגלילי אומר שניהן לכהן שנאמר
חייבים תיובתא דרב יהודה
ו] ה"מ דלא נחית לדרי. כלומר דאינו
הזכרים לה' וחכ"א אי אפשר לצמצם אלא אחד לו ואחד לכהן ר"ט אומר
ח
אמר לך רב יהודה אימא [הן
8
נדמה לעז אם אמו אלא לאמו גופיה
נ)
ס)
וולדותיהן]
(הולדות)
רבינו גרשום
הכהן בורר לו את היפה ר"ע אומר משמנין ביניהן והשני ירעה עד שיסתאב
הוי נדמה דאינו דומה לאמו אבל היכא
פטורין ומתני' קא פריך לרב
וחייב
דורות פוטר ושלישי מחייב
יהודה ורב יהודה מתרצה
דנחת לדרי דלגבי אמו לא הוי נדמה
אמטו הכי נקט רשב"ג נמי
לטעמיה וא"ד דה"ג במתני'
דדמי לאמו אלא לגבי אם אמו הוי נדמה אימא לא קמ"ל אחד דבעינן מיוחד מששת ימי בראשית: ואי מהתם. דאי כתב אחד ולא כתב
לשון רוב דורות: אלא
(ז)
בהדיא כר"י ופרכינן מניה
לרב הונא דאמר. דלא פטר
לרב הונא והוא מתרץ לה
עז הוה אמינא הני מילי דנדמה פסול לקרבן חובה כגון שעיר מוסף דראש חדש דחובה הוא אבל לקרבן נדבה ליתכשר. האי דנקט שעיר
תנא קמא אלא חד דור
לנפשיה. גליון וז"ל הרא"ש
ראש חדש הוא הדין לשעירי רגלים דכתיב בהן אחד [במדבר כח, כט] אלא קמא דכולהו נקט: על צמרו. של שה שאינו מיוחד שה לדורותיו: מה זבח
ושני לאלתר חייב למה ליה
ז"ל ת"ש המקבל צאן ברזל
למימר עד עשרה לימא שני
הן ולדותיהן פטורין ברייתא
שלא נשתנה. דהא נדמה פסול לקרבן: אלא מעתה ז] משום דהדלה על גבי תאינה חשבת ליה שינוי: זה נשתנה ריחו. יין של אותו
נמי פטור: אהעמיד ולדות
היא דבמתניתין לא קתני הן
מתני'
גפן:
הזכרים. משמע שנים: א"א לצמצם. שיצאו שני ראשיהן כאחד אלא האחד יצא תחלה ולא ידעינן הי ניהו: ור"ט. מפרש
קאי. דנחית לדרי ושני
קשיא לרב יהודה דמשמע
דורות פוטר הילכך אמר
הן הולדות עצמן ומשני הן
וקאמר בורר את היפה. מפרש בגמ' [יח.] טעמא: משמנין ביניהם. מפרש בגמרא [שם] דכהן נוטל כחוש: והשני. שנשאר לישראל ירעה עד שיסתאב
הוא עד עשרה דורות נמי
וולדות פטורין בתרי ווי"ן
ואח"כ יאכל דספק בכור הוא הילכך אינו נשחט תמים. ובאותו של כהן לא אצטריך למימר דודאי אינו נשחט עד שיהא בו מום דבזמן הזה
פטור: תיובתא דרב הונא.
דמשמע הן הולדות
דהכא משמע כדרב יהודה:
וולדותיהן פטורין דולדו'
מיירי א"נ בזמן הבית מיירי ודכהן לא חזי להקרבה וספק בכור הוא ואיכא למיחש משום חולין בעזרה לפיכך (ח) נמי יאכל במומו. והאי
אימא הן ולדות פטורות.
חשיבי כהן עצמן ולא"ד
דנקט של ישראל ירעה עד שיסתאב משום דבעי למימר וחייב במתנות גבי ישראל דאילו כהן פטור מן המתנות לגמרי כדמפרש בשחיטת
כלומר הן ולדות ראשונות
דפריך לרב הונא גרס הן
חולין בפרק הזרוע והלחיים (דף קלב.) הילכך תנא כולה מתניתין בישראל מיהו דכהן נמי ירעה עד שיסתאב ויאכלנו במומו:
ולא יותר: רחל שילדה מין
וולדות בתרי ווי"ן ומשני הן
עז פטורה דנדמה הוא: עד
ולדותיהן ע"כ: ג] והא
וחייב
שיהא שור ובכורו שור פרט
מהכא נפקא וכו' נ"א בקצת
לנדמה: כבשים שצימרן קשה כגון רחל (כתנא) שצימרה דומה לצמר עז שהוא קשה וכל שכן עז בת רחל שפטור דלאו בר
ס"י אי הכי נדמה דמעיט רחמנא דכתיב שור או כשב פרט לכלאים או עז פרט לנדמה למה לי צריכא דאי כתב או עז פרט לנדמה ה"א
חימום הוא: ניחזי אנן במאי הילכתא מחייב ר' מאיר: ואביו תייש. ושחטו עם אביו ביום אחד: ר' מאיר מחייב דחייש לזרע
ה"מ היכא דנדמה הוא דפסול אבל מיוחד מששת ימי בראשית לא קמ"ל אחד ואי כתב רחמנא אחד הו"א ה"מ אחובות אבל בנדר
האב וחשיב נמי אותו ואת בנו אע"ג דאין בנו כרוך אחריו הואיל ודומה לאביו: ורבנן. פטרי דבתר אמו שדי ליה ולא דמי
ונדבה לא פסל נדמה כתב או עז פרט לנדמה: ד] אר"נ בר יצחק הכל מודים שאין צמרו מטמא בנגעים וכו' מהאי דרשה ממעט בת"כ
לאמו: אי הכי. דבהכי פליגי בחוששין לזרע האב ליפלגו נמי בעלמא (נפיק) בפרק אותו ואת בנו היכא דפליגי חנניא ורבנן בהא
דבגד צבוע אינו מטמא בנגעים דמה פשתן שאין צבוע דסתם פשתן לבן אף צמר וכו' וא"ת אמאי לא דרשו הכי גבי כלאים כדאמרינן
מילתא: ואיבעית אימא. לעולם לבכורה וברחל בת עז ואותה עז בת רחל. ר' מאיר מחייב סבר אע"ג דרחל בת עז נדמה היא
אין בצמרו משום כלאים וי"ל דאך צמר ופשתים דנגעים יתירה הוא ולכך דרשינן מניה שלא נשתנה אלא הך דכלאים לאו יתירה הילכך
כיון דזקינתה רחל הויא חזרו שיות למקומן ובטל האמצעי וחשיב כמו הוא כבש ובכורו כבש וחייב בבכורה. ורבנן סברי כיון
לא נאמר הך דרשא מה פשתן שלא נשתנה וכו' דמסתבר טפי למעט כלאים וכו'. תוס' חיצוניות: ה] אין חוששין לזרע האב והיכא
דהוי נדמה לא אמרינן חזרו שיות למקומן: כגון שיש בו מקצת סימנין. דומה לאמו ר' מאיר דמחייב כסתם מתניתין וחכמים
חייב קרא היינו היכא דשחט האם בעלמא כי היכי וכו': ו] היכא דנדמה דהוא גופיה אינו דומה לאמו ואית ספרים דגרסי' בהו ה"מ:
דפטרו ר' שמעון היא דבעי ראשו ורובו: שעיר בן שעירה לעולם דכתיב אחד כלומר המיוחד ובא מששת ימי בראשית שלא
ז] אלא מעתה וכו' חשבת ליה שנוי בפשתן נמי מצי למהוי שנוי ע"י הדלאה ומפרכן כל הני שמעתתא דרב אחא ודרב פפא דהא אשכחן
היה לו מעולם אם ממין אחר: צריכי. תרוייהו דאי מהתם מאו עז פרט לנדמה הני מילי דפסול היכא דלא נחית לדרי למשפחתו
נמי בפשתן דנשתנה אלא מדקאמר מה פשתן שלא נשתנה ש"מ דדלוי לא הוי שנוי:
שלא חזר מינו למקומו שהוא כשב בן עז בן עז לעולם משום הכי הוי נדמה: אבל היכא דנחית לדרי. שהוא כשב בן עז בן
כשב אימא לא ליהוי נדמה וליתכשר לשעיר ר"ח קמ"ל אחד המיוחד: ואי. אשמעינן אחד הני מילי דפסול נדמה כגון בקרבן חובה דומיא דשעיר ר"ח דהוי חובה אבל בנדר ונדבה לא קמ"ל שור או כשב דמיירי בנדר או נדבה: הכל מודים. אפילו לר' מאיר
דמחייב דאין לוקה על צמרו משום כלאים אי לביש ליה בהדי פשתן: אף נסכים שלא נשתנו והני יש להן ריח תאינה. אלא מעתה אי ע"י דלויי קא חשיב שינוי בפשתן נמי יכיל למיהוי שינוי ע"י הידלה ומפרכי כל הני שמעתתא דרב אחא ורב פפא ורב דהא
אשכחן דפשתן נמי נשתנה אלא ש"מ דדילוי לא הוי שנוי: לעולם דילוי הוי שינוי ודלמא דיין הוי שינוי שנשתנה ריחו ושינוי ריח פסול לנסכים אבל דלוי דפשתן לא הוי שינוי דלא איכפת לו בשינוי ריחו: שניהם לכהן. דאפשר לצמצם דיצאו שניהם כאחת:
ר' טרפון אומר הכהן בורר לו את היפה. כדמפרש בגמ' דההוא דבריא נפיק ברישא: ר' עקיבא אומר משמנין ביניהן. פי' איזה מהן שנוטל המוטב יפרע לחברו חצי מה ששוה יותר מחברו: והשני. שביד ישראל ספק בכור הוי ירעה עד שיסתאב כלומר שאין