הלוקח עובר פרתו
פרק שני בכורות
יח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סבר
לה כר'
יוסי
הגלילי. וקא מיבעיא לן לרבנן: אי אפשר
לצמצם אותו שקדם הוי עשירי אפי' ישתוק בו
והוה ליה כאילו קרא
א) [לעיל ט. יבמות יט. כח.
מט א מיי' פ"ט מהל' רוצח
שבועות לב.], ב) [ב"ב קז:],
הל"ח:
לצמצם. הילכך
לא היו עורפין דכל אחת אומרת אני איני קרובה:
לעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי דאין אחד עשר קדוש שלא נעקר
ג) ב"מ יב: גיטין ל., ד) [יז:
נ ב מיי' פ"ה מהל' בכורות
אפשר לצמצם.
וקרובה אפילו קרובות: ויתנו. כדפרשינן לעיל ד):
שם עשירי ממנו וכן בההיא דסוף פ"ב דחולין (דף לח:) דתחת אמו
ד"ה אפשר לצמצם ולמדוד],
הל' א טוש"ע יו"ד סי'
❖
ה) צ"ל שהיית, ו) שלא בא
שיח סעי' א:
דכולי עלמא אפשר לצמצם. דכרבי יוסי הגלילי סבירא להו: מאי
פרט ליתום דאוקימנא בזה פירש למיתה וזה פירש לחיים וכן בפרק
חליפיו ליד צ"ק, ז) מכאן שייך
הוי עלה. אליבא דרבנן: שתי עגלות.
בהמה המקשה (חולין דף ע.) גבי הא
לע"ב, ח)לבעלים הס"דואח"כ
מה"ד ספק מעשר אין כהן
דאפשר לצמצם וקרובה אפי' קרובות:
דבעי רבא הלכו באיברים אחר הרוב
סבר לה כרבי יוסי הגלילי דאמר אפשר
רבינו גרשום
א)
צ"ק, ט) צ"ל דדל קריאת השם
לייתי תרתי. דהא לא מצי לאתנויי
ויש לדחות ההיא דלקמן בפרק
לצמצם בידי שמים וכל שכן בידי אדם נימא
דידיה כו' לצמצם ממה נפשך
סבר לה כר' יוסי. ואכתי
דהא שתיהן שוות: א"א לצמצם.
בתרא (דף ס:) דאפילו סבר אי אפשר
כו', י) דאי אפשר לצמצם אינו
לרבא לא ידעינן דתנא קמא
כתנאי נמצא מכוון בין שתי עיירות לא היו
קדוש צ"ק, כ) צ"ל שהיית,
סבר אי אפשר לצמצם והויין
הילכך מצו לאתנויי: ההוא דבריא נפק
לצמצם כיון דאין יכול להכיר אי זה
ל) [ובערוך ערך כפנת פירש
עורפין ר' אליעזר אומר שתיהן מביאות שתי
שתיהן רחוקות כדאמרן
ברישא. דמרוב בריאותו קדם את
קדם משהו לחבירו ונתכוין לקרות
פירי של תמר שאינו מתבשל
בתנור: ותיסברא. לתנא
❖
עגלות מאי לאו בהא קמיפלגי דתנא קמא
לעולם],
קמא אי אי אפשר לצמצם
אחיו: הכהן נוטל כחוש. לרבי
שניהם עשירי ובבת אחת קראם לא
אם כן לא סגיא דלא הווייא
סבר אי אפשר לצמצם ורבי אליעזר סבר
עקיבא: והא משמנים תנן. דמשמע
דמי לקרא לעשירי עשירי ואח"כ
חדא קרובה: יביאו עגלה
אפשר לצמצם ותיסברא אי קסבר תנא קמא
אחת בשותפות ויתנו. אם
הגהות הב"ח
לאחד עשר עשירי ובסמוך דקאמר
מה שיפה (ב) ט] השור מחבירו ואותן
אני הקרובה תבא העגלה
אי אפשר לצמצם אמאי לא היו עורפים
התם דכל בבת אחת תרוייהו קדשי
דמים
יחלוקו: אדאכלת כפניאתא
(א) גמ' הכא נמי ליפלגו:
עלי ואם חברתי הקרובה
(ב) רש"י ד"ה והא משמנין
לאו ממש בבת אחת בצמצום אלא
בבבל. בעוד שהייתה אוכל תמרים
תבא עליה: מאי הוי עלה.
ה)
יביאו עגלה אחת בשותפות ויתנו אלא
וכו' שיפה השומן מחבירו
לרבנן אפשר או אי אפשר:
כדפרשינן ומיהו קשה דבעירובין
בבבל ומעדן י] עצמך: תרגימנא.
א] להני תנאי דכולי עלמא אפשר לצמצם
ואותן: (ג) ד"ה וזבין וכו'
אלא ש"מ אי אפשר לצמצם
פרק מי שהוציאוהו (דף נ.) ובפ"ב
להאי מילתא דר' עקיבא ודייקנא
לצבי ואיל בפירקין דף טו
קסבר ומשום הכי יביאו
והכא בקרובה ולא קרובות קמיפלגי דתנא
הס"ד: (ד) ד"ה שחייב וכו'
אחת ויתנו כדאמרן: אמר
לה מסיפא: דכי הדדי פליגי.
דקדושין (דף נא.) פריך מהא
דהא לא באו חליפיו:
ר' חייא משמיה דר' יוחנן
קמא סבר קרובה ולא קרובות ורבי אליעזר
דלתרוייהו יהא חלק בשניהם ה"נ
דיצאו שנים בעשירי לרבה דאמר
(ה) תוס' (בדף הקודם) ד"ה
משמנין דאמר ר' עקיבא
סבר קרובה ואפי' קרובות מאי הוי עלה אמר
אפשר וכו' הוא קדוש כיון
היינו שישמו איזה הוא
יחלוקו את החי: שומן יהא ביניהן.
כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת
דאי אפשר לצמצם אינו
הכחוש מן האחד ויטול
❖
רב חייא בר אבין אמר רב עמרם תנא נמצא
מה שאחד שמן יפה מחבירו יהא
אחת אינו ומשמע דקשה ליה דהוה
קדוש כו':
הכהן הכחוש בלבד: א"ל
ר' חייא לר' יוחנן. בשעה
מכוון בין שתי עיירות ר' אליעזר אומר שתיהן
מוטל ביניהם ועליו יבאו לדין ויטעון
לן למימר דכיון דבזה אחר זה אין
שלמד זה הלכה ממנו:
ישראל לכהן אייתי ראיה כו' כי היכי
טו] האחרון קדוש בבת אחת לא יהא
מביאות שתי עגלות וחכמים אומרים יביאו
א
והא אנן משמנין תנן.
מוסף רש"י
דמשמע שיחלקו העלוי
דסבר ר' עקיבא בסיפא המוציא
קדוש לא זה ולא זה כמו מקדש אשה
עגלה אחת בשותפות ויתנו מאי קסברי רבנן
עד דאכלת כפנייתא.
בשוה: כפנייתא. תמרים
מחבירו עליו הראיה: מאי טעמא
ואחותה והיאך יכול להיות זה טז]ט) דל
תמרים בבבל שהיית מעדן
אי קסברי רבנן דאפשר לצמצם וקרובה ואפי'
רעים: מסיפא. מדוקיא
דר"מ. דקתני סתמא דמתני' חייב
קריאת שם דידיה מהכא כיון דאי
עצמך ולא היית עוסק בתורה
דסיפא המוציא מחבירו ע"ה
קרובות לייתי תרתי ואי קרובה ולא קרובות
ומקנתרו היה (רשב"ם ב"ב
דאי ס"ד משמנין ביניהן
במתנות: אי בכור הוא כוליה דידי.
אפשר לצמצם וממה נפשך עשירי
קז:). עשו שאינו זוכה
לחלוק הכל בשוה בסיפא
אפי' חדא לא לייתי אלא לאו שמע מינה
והאי דשקיל אנא הוי חולין ומהדרנא
מאליו קדוש וי"ל דמבתרא פריך
כזוכה. במקומות הרבה
נמי ליפלגו בשוה: אלא
קסברי רבנן אי אפשר לצמצם ואפילו בידי
מפני תקנה עשו כן, לר' יוסי
מאי משמנין. שמן יהא
יא] לך ניהלך ושקילנא מתנות מיניה:
היאך הוא (ה) הקדוש כיון י) דאינו
בהניזקין (גיטין נט:) עני
ביניהן. כלומר דסבירא ליה
אדם שמע מינה: ר' טרפון אומר [הכהן]
עשו שאינו זוכה כזוכה. אע"פ שלא
קדוש אלא מחמת דיבורו:
ב]
המנקף בראש הזית ומצודות
לר' עקיבא דיד כהן על
אדאכלת כפנייתא בבבל
חיות ועופות ומציאת חרש,
התחתונה דשמין כחוש
בורר לו את היפה: מאי טעמא דרבי טרפון
זכה כהן בהאיך דהא לא מטא לידיה
ובבכורות (כאן) כל שחליפיו
והשומן שחברו מוטב מזה
מעולם עשאוהו כאילו זכה בו הואיל
תרגימנא. פירש
קא סבר ההוא דבריא נפק ברישא: ר' עקיבא
ביד כהן פטור מן המתנות,
הוא ביניהן ואמר לו ישראל
ובגמרא דשנים אוחזין (ב"מ
אייתי ראיה דהאי בכור
ומעיקרא הוה שייכא ביה יד כהן
בקונטרס בעוד שהייתה אוכל
כ)
אומר משמנין כו': אמר רבי חייא בר אבא
יב.) השוכר את הפועל ילקט
ושקול ואי לא לית לך
תמרים בבבל ומעדן את עצמך
דשמא דידיה יב] נינהו שויוה רבנן
בנו אחריו, דאע"פ שאין זכיה
תו מידי: מ"ט דר' מאיר.
אמר ר' יוחנן הכהן בנוטל ג] כחושה אמר ליה
לקטן עשאוהו כזוכה, ובכולן
טרחנו ליישבה וכן פירש רבינו שמואל
כמאן דמטא לידיה לשום בכורה:
דמחייב במתנות. א) לר'
רבי חייא בר אבא לרבי יוחנן והא אנן משמנין
יש לומר מפני תקנה עשו
עקיבא לא צריך למיבעי
❖
בפ' בית כור (ב"ב דף קז:) וקשה דהוה
וזבין ליה לישראל במומיה. והדר
(גיטין ל.).
מ"ט מחייב משום דכיון
ביניהן תנן אמר ליה עד דאכלת כפנייתא
ד] ב)
ליה למנקט תמרים דכפנייתא הוא לשון
שקליה לאידך חילופיה ובכור שמכרו
דמצריך ליה רעייה ומסתאב
בבבל תרגימנא מסיפא דקתני סיפא מת אחד
ודאי דינו שיהא חייב
כהן לישראל פטור מן המתנות דאיתקש
גריעותא כדאמר בריש בכל מערבין
במתנות הואיל ואסתאב
שיטה מקובצת
מהן רבי טרפון אומר יחלוקו ר' עקיבא אומר
לצבי ואיל (ג) בפרקא קמא (לעיל דף
(עירובין דף כח:) דכפניות אין ניקחות
ליה אלא לר' מאיר דלא
מצריך ליה ליסתאב אמאי
א] אלא דכו"ע להני תנאי
יב.): בספק בכור ו)שאין יג] חליפין ביד
בכסף מעשר אלא אומר דה"פ מוטב
המוציא מחבירו עליו הראיה ואי סלקא דעתך
מחייב במתנות הא אכתי
אפשר: ב] אומר הכהן בורר:
כהן. שלא נטל כלום תחתיו כגון
שיהיה לך להיות אצלי ולטרוח בהלכה
משמנין ביניהן דכי הדדי פליגי (א) הכי נמי
יש לו דין בכור עליו:
ג] כחוש אות ה' נמחק:
אמר ר' יוחנן הואיל וכהן
ד] א"ל אדאכלת כפנייתא
ולפרשה משהייתה אוכל כפניות
דקתני מתני' [יז:] זכר ונקבה אין כאן לכהן
ליפלגי גבי הדדי אלא מאי משמנין שומן
בא עליו מב' צדדין כו'.
בבבל תרגימנא אנן הכא
עשו
כלום והאי זכר ספק בכור הוא שמא
בבבל ל):
את שאינו זוכה
ומשום הכי אפי' לא נסתאב
מסיפא: ה] לידיה דכהן
יהא ביניהן דאמר ליה לכהן אייתי ראיה
כזוכה. הא דאמר בסוף כל הגט (גיטין
יצאה נקבה תחלה וירעה ויאכל
חייב במתנות: ואית ספרים
שוינהו רבנן כמאן כו'
דבכור הוא ושקיל: והשני ירעה עד שיסתאב
דכתיב בהו מ"ט דר' עקיבא
וזבניה ניהליה לישראל:
במומו לבעלים: שחייב במתנות.
דף ל.) גבי מלוה מעות את הכהן
ומתרצי נמי לטעמיה הואיל
ו] חליפיו ביד וכצ"ל לקמן
וחייב במתנות ורבי יוסי פוטר: מאי טעמא
דהכא ליכא למימר עשאוהו כמי
ואת הלוי להיות מפריש עליהם
ובא עליו כהן כו': עשו
בסמוך: ז] כהן נמי: ח] הכי
את שאינו זוכה בו כהן
והא תני: ט] השור האחד
דרבי מאיר אמר ר' יוחנן הואיל וכהן בא עליו
שמכרו כהן לישראל דהא לא (ד) בא
מחלקם הא מני ר"י דאמר עשו
שהוא ביד ישראל שפטור
מחבירו: י] ומעדן את
משני צדדין דאמר ליה אי בכור הוא כוליה
בחליפין ליד כהן כלום: אי מחייבת
את שאינו זוכה כזוכה ארבי יוסי
יד]
מן המתנות כזוכה באותו
עצמך: יא] ומהדרנא ליה
שהוא ביד כהן שפטור
ניהלך: יב] דידיה הוא שויוה
ליה. לספק בכור במתנות אתי
דהכא קאי דכולה חד טעמא הוא
דידי הוא אי לא בכור הוא הב לי מתנות
ואע"ג דלא זכה ביה באידך
תיבת נינהו נמחק: יג] שאין
למימר חולין גמור הוא ואתי למישרי
דהתם נמי חליפיו ביד כהן שהרי נתן
שויוה רבנן כמאן דזכה ביה
חליפיו ביד כהן שלא נטל
מיניה ור' יוסי מאי טעמא אמר רבא עשו
ג)
וחשוב כמו שמכרו לישראל
כהן כלום תחתיו כגון מתני'
בגיזה ועבודה: ומי מצית אמרת.
לו המעות ולא קאי יז] אדרבי יוסי בפ'
שאינו זוכה כזוכה ואע"ג דלא מטא לידיה
בכור במומו בשביל זה
דקתני זכר: יד] בחליפיו
דטעמא דרבי יוסי משום גיזה ועבודה
שנים אוחזין (ב"מ דף יב.) גבי השוכר
שזכה בו כהן לעצמו נמצא
ליד: טו] אין ס"א האחד
ה] כמאן דמטא לידיה וזבניה לישראל במומיה
שחליפיו דאותו של ישראל
הוא: ז)בספק מעשר. כגון שקפץ אחד
את הפועל ילקט בנו אחריו דמפרש
עשר קדוש: טז] זה דדל
א"ר אלעזר הכל מודים בספק בכור שאין
הוא ביד כהן ומכר לו
קריאת: יז] קאי אר' יוסי
מן המעושרין לתוכם דאמרינן בפ"ב
התם טעמא דר' יוסי משום דעשו
הכל הגוף והמתנות הילכך
דבפ': יח] אחרינא הוא
חליפין ביד כהן שחייב במתנות הכל מודים
(לקמן דף נח:) כולם ירעו עד שיסתאבו
שאינו זוכה כזוכה דהתם טעמא
ו]
פוטר ר' יוסי: הכל מודים
משום: יט] למאי דפרישית:
בספק בכור שאין חליפיו
כ] דהתם כיחידאה כר' יוסי
מאן ר' יוסי פשיטא עד כאן לא קא פטר
אחרינא יח] משום תקנת עניים כדמפר'
ויאכלו במומן לבעלים ח). ספק מעשר
ביד כהן. כגון ספק זכר
אמרי' לא מוקמינן:
אין כהן בא עליו משני צדדין דאם
התם עניים גופייהו ניחא להו וכו'
ר' יוסי התם אלא דחליפין ביד כהן דעשו
ונקבה דאין כאן לכהן כלום
אותו ודאי חייב במתנות:
מעשר הוא אין לכהן חלק בו דמעשר
והשתא למאי יט] דפריך לא קשה מידי
שאינו זוכה כזוכה אבל אין חליפין ביד
מהו דתימא טעמא דר'
קרב שלמים ונאכל לבעלים: ומי מצית
בהא דפסיק שמואל כר' יוסי בההיא
יוסי. לאו משום חליפין
כהן לא מהו דתימא טעמא דרבי יוסי
אלא משום דאי מחייבת
אמרת
הכי. דטעמא דרבי מאיר
דשנים אוחזין ובגיטין לא בעי
דקסבר דאי מחייבת ליה במתנות אתי ליה
ליה במתנות סבר חולין
משום
שלא תשתכח תורת מתנות:
לאוקמי מתני' דהתם כ] כר' יוסי אלא
לידי גיזה ועבודה אע"ג דאין
חליפין ביד כהן
כל
א) דברי רבינו אינו מובן דהלא
אמרי' לא מוקמינן לה כיחידאה
לכאורה סתם מתני' דהוא ר"מ
ז] קא
משמע
לן
ומי מצית אמרת הכי ח] והתני סיפא
שהיה
רבי יוסי אומר
שמא דלא סבר
לה כר' יוסי בגיטין:
ור"י שניהם אליבא דר"ע ור"ט
הכל נחלקו ולד"ה השני ירעה עד
כל
שיסתאב וצ"ע.