יח:
הלוקח עובר
פרתו
פרק שני בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכל
מודים בשנים שהפקידו אצל רועה כו'. בפרק המפקיד (ב"מ
כל שחליפיו כו'. אי אמרת בשלמא טעמא דרבי מאיר גבי בכור
נא א מיי' פ"ט מהל'
א) ב"מ לז:, ב) [לקמן נח.
בכורים הל"ג:
פסחים ד: ב"מ כט:],
דף לז:) פריך דרבא אדרבא אהא דאמר רבא דבשתי כריכות
משום דבא עליו יג] משני צדדין היינו דקנסיב ר' יוסי הש"סד) דהואיל
נב ב מיי' פ"ה מהל' בכורות
ג) [לקמן לה:], ד) צ"ל
הוה ליה למידק כו': שמניח רועה ביניהם ומסתלק. אין זה
וחליפיו ביד כהן פטור דאינו יכול לומר אי בכור הוא כולו דידי הוא
הלכה ה סמג עשין ריד
תלמודא וגי' צ"ק לגמריה,
ה) אפשר דפוטר עי' צ"ק,
טוש"ע יו"ד סי' שיז סעי'
דהוי כמאן דזבניה לישראל אלא אי אמרת טעמא דר' מאיר משום שלא
כי ההוא דגזל אחד מחמשה בני אדם
דאמרי' מניח גזילה ביניהם
ו) אותה אחת הנשארת בין
א:
ומסתלק ופריך בפ' המפקיד (שם.)
תשתכח תורת מתנות אמאי נקט
נג ג מיי' שם הל"ו טוש"ע
צ"ק, ז) לר' טרפון צ"ק,
ח) אצלו צ"ק, ט) כספק צ"ק,
ושקלי ליה כולהו ואזלי והאמר ר' אבא
שם סעי' ב:
רבי יוסי טעמא משום דחליפיו ביד
כל שחליפיו ביד כהן
פטור מן המתנות ורבי
❖
נד ד ה ו מיי' פ"ה מהל'
י) צ"ק מ"ז, כ) גיטין עז:,
כהן הא לר' מאיר נמי מה"ט לפטרה)
בר זבדא ספק הנוח לכתחלה לא יטול
מאיר מחייב חליפין ביד כהן אין אין חליפין
בכורות הלכה ב סמג
ואם נטל לא יחזיר ומפרש דמניח
אלא ודאי טעמא לאו משום שלא
עשין דש טוש"ע יו"ד סי'
יד]
ביד כהן לא מהו דתימא ר' יוסי א] לדבריו דר'
שיח סעי' ב:
הגהות הב"ח
דקאמר גבי גזל היינו שיניח בידו או
תשתכח תורת מתנות הוא טו]: אי
נה ז מיי' שם סמג עשין
מאיר קאמר ליה לדידי אפי' אין ב] חליפין
ביד בית דין עד שיתברר של מי הוא
שמן מית דכהן הוא. האי דמית
(א) גמ' בחצרו דניחא ליה:
קמד טוש"ע יו"ד סי'
ביד כהן דאי מחייבת ליה במתנות אתי ליה
(ב) שם במשנה שני זכרים
שיח סעי' ג:
דהא רבי טרפון אמר כהן בורר לו את
אבל הכא לא חיישינן אי שקלי לה
נו ח ט י מיי' שם טוש"ע
נותן שניהם: (ג) שם לא
לידי גיזה ועבודה לדידך אודי לי מיהא היכא
❖
שם סעי' ד: כולהו ואזלי דמיירי כשהפקידו ח)לו שלא
היפה: חזר בו רבי טרפון. מקמייתא
ביכרה וילדו כו' ר' מאיר
כצ"ל ואות ו' נמחק: (ד) גמ'
ג] דחליפין ביד כהן דעשו שאינו זוכה כזוכה
מדעתו ואינו מוטל עליו לשמור ולא
דאמר כהן בורר לו את היפה וסבר
אבל שתי רחלים שלא
ואמר ליה ר' מאיר לא ואמר רב פפא הכל
דלשניהם יש חלק בשניהם: לשנים
הוי כא] ט) בספק הינוח ואי מסתלק
ביכרו: (ה) רש"י ד"ה שמניח
ד]
שיטה מקובצת
וכו' מחבירו עליו הראיה
דהכא בעי למימר שיחלוקו ביניהם הוי
שהפקידו אצל רועה. שתי בהמות
מודים בספק מעשר א שפטור מן המתנות הכל
ומתני': (ו) ד"ה דהך
א] יוסי אע"ג דאין חליפיו
❖
ומתה האחת ואין ידוע של מי מתה:
ממש כמו כב] דרבי טרפון ואם רוצה
מודים מאן ר' מאיר פשיטא עד כאן לא
דילידא חד:
נמי פטור והא דקתני חליפיו
שמניח רועה. בין שניהם לחלקה
לומר מסתלק וכל דאלים גבר צריך
כג]
ו)
לדבריו: ב] אין חליפיו ביד
קמחייב ר' מאיר התם אלא ה] בספק בכור הואיל
כהן נמי פטירנא דאי:
לומר דהא דמדמי להא דר' טרפון
ומסתלק דהכא ליכא למימר המוציא
ג] היכא דחליפיו ביד אות ן'
מוסף רש"י
ובא עליו כהן משני צדדין אבל ספק מעשר
לשנים שהפקידו אצל רועה הכי קאמר
מחבירו
ומתני' נמי דקאמר
(ה) טז]
נמחק: ד] לא קמ"ל אמר רב
לא מהו דתימא טעמא דר' מאיר דלא תשתכח
בשנים שהפקידו אצל
פפא אות ו' נמחק: ה] אלא
רבי טרפון [יז:] יחלוקו כגון שאותו ספק
דכיון דהתם כל דאלים גבר ולא
רועה. זה טלה אחד וזה שנים,
הואיל וכהן בא עליו משני
תורת מתנות ו] אפילו ספק מעשר נמי קא
אמרינן ביה המוציא מחבירו עליו
בכור החי נמסר לרועה ואתי בעל
זה אומר שנים שלי וזה אומר
תיבות בספק בכור ואות ו'
שנים שלי (ב"מ לז:). כל
משמע לן ומי מצית אמרת הכי והקתני סיפא
נמחק: ו] מתנות ואפילו
הראיה סברא הוא לתקן כמו כן
הבית וכהן גבי רועה דליכא מוציא
כד]
שחליפיו ביד כהן. כגון
ספק: ז] דאיכא בריא דכהן
גבי כהן י) (שיחלוקו):
מחבירו דהא לא קאי ברשותא דחד
שהיה ר' יוסי אומר כל שחליפיו ביד כהן
האי ספק בכור שהכהן נטל
הוא אמר רבי אמי: ח] חייא
אקנויי קא מקני ליה מקום
את אחיו, פטור ישראל מן
מינייהו: ומשל דרבי עקיבא לאחד
בר אבא א"ר יוחנן משל:
פטור מן המתנות ורבי מאיר מחייב מהו
המתנות דזרוע ולחיים וקיבה,
ט] כהן. עיין בתוס' לקמן דף
בחצרו. ואפי' בלא קנין
שהפקיד אצל בעל הבית. והניחה
דעשו שאינו זוכה כזוכה (לקמן
דתימא ר' מאיר אפי' ספק מעשר מחייב והא
לה ע"ב: י] דניחא ליה אות
❖
קא קני דגמר ומשעבד נפשיה אי
בעדרו ומתה בהמה אחת בעדרו
לה:).
כה]
ו' נמחק: יא] שתי רחילות.
דמיפלגי בחליפין להודיעך כחו דרבי יוסי
עיין בתוס' דף ט: יב] עקיבא
נמי כמה פעמים הרועה פותח ונועל
ואומר שלך מתה והלה אומר אחת
דכהן נוטל כחוש משום
דפטר אפי' היכא דכהן בא עליו משני צדדין
מאותן שלך מתה המוציא מחבירו עליו
כדאמר תיזיל איהי ותחוד ותפתח
כ)
דתרי מחדא היא דאיתיליד
רבינו גרשום (המשך)
קא משמע לן: מת אחד מהן רבי טרפון אומר
ואיכא למימר קמא ברי
וברשות בעל הבית קא מחזיק:
הראיה ומתני' נמי דמרע ליה ר'
וחולקין. כך האחד שהוא
ואיכא למימר בתרא ברי
יחלוקו: אמאי יחלוקו ניחזי אי שמן מית דכהן
דהך
עקיבא לכחו של כהן כשישנן ברשות
חי מנח ביניהן בין כהן
ואמר ליה לכהן זיל ואייתי
לישראל הילכך חולקין:
ראיה ואפיק אבל: יג] עליו
הוא והאי דאיכא דבעל הבית
ואי כחוש מית דבעל הבית מית והאי דאיכא
בעל הבית דהוי כהן מוציא מחבירו:
לאחד שהפקיד אצל בעל
הכהן משני כו' יוסי תלמודא
אלא במאי פליגי. הואיל ולאו בחד
ז] דכהן הוא אמר [רבי] אמי חזר בו ר' טרפון: ר"ע אומר המוציא מחבירו
הבית בהמה אחת. וערבה
דהואיל: יד] תיבות ודאי
בעדרו ומת אחד מהעדר
טעמא לאו נמחק: טו] הוא
גונא קמיתרצא מתני': ר' עקיבא
עליו הראיה: אמר רבי חייא ח] משל דר' טרפון למה הדבר דומה לשנים
ואין ידוע אם משל בעל
חייב הס"ד: טז] מחבירו
פליג בשנים שהפקידו אצל רועה.
הבית הוא או של מפקיד
עליו הראיה: יז] פסידא כגון
שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק ומשל דרבי עקיבא למה
בתמיה. הא ודאי ליכא למימר המוציא
וזהו הדין המוציא מחברו
היכא דאיכא ספיקא דמפסיד
הדבר דומה לאחד שהפקיד אצל בעל הבית שהמוציא מחבירו עליו הראיה
עליו הראיה: אלא במאי
בעל: יח] דתרי זכרים מחדא
מחבירו עליו הראיה: לא נחלקו
פליגי. הואיל ור' חייא
נפקו: יט] ליה לר' טרפון:
אלא במאי פליגי ר' עקיבא פליג בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה
אלא. כגון שהבכור חי עומד בחצר
אמר דנראין דברי זה ודברי
כ] דהך דילידא אות ו'
ומסתלק ור' טרפון פליג באחד שהפקיד אצל בעל הבית א) אמר רבא ואיתימא
זה ומביא ראיה לזה ולזה
נמחק: כא] הוי כספק:
בעל הבית וכהן רועה כל בהמותיו
אלא במאי פליגי אמאי לא
כב] כמו יחלוקו דר"ט:
רב פפא הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק
של בעל הבית: אקנויי אקני ליה.
ב
מודו אהדדי והלא שניהן
כג] גבר כיון דאין אחד מהם
שוים שהפקידו אצל רועה
מוחזק צריך לומר: כד] לתקן
בעל הבית לכהן מקום בחצירו כדי
ובאחד שהפקיד אצל בעל הבית שהמוציא מחבירו עליו הראיה לא נחלקו
ג
דהכי דינן ושוין נמי באחד
כאן גבי תיבת כמו נמחק
שיזכה כהן בבכורות כשיוולדו מיד
אלא בחצר בעה"ב ורועה כהן ט] רבי טרפון סבר אקנויי קא מקני ליה בחצירו
שהפקיד אצל בעל הבית.
ותיבת כן ל"ש: כה] ומשעבד
(לאו) ר' עקיבא פליג בשנים
ליה חצירו אי נמי וכו' תיבת
דתיקני ליה חצירו: דניחא ליה לאינש
❖
וניחא ליה דליתעביד מצוה [בממוניה] והוה ליה כשנים שהפקידו אצל
(א) י] ב)
שהפקידו אצל רועה. אע"ג
נפשיה נמחק:
דתתעביד מצוה בממוניה. שיגדלו
דאיכא למימר שרועה מניח
רועה שמניח רועה ביניהן ומסתלק ור"ע סבר כיון דאית ליה פסידא לא מקני
בכורותיו של כהן בחצירו והוה ליה
ביניהם ומסתלק אפי' הכי
ליה מידעם והוה ליה כאחד שהפקיד אצל בעל הבית שהמוציא מחבירו עליו
קאמר ר' עקיבא שהמוציא
רבינו גרשום
חצר של שניהם והוי האי חצר כי
מחברו עליו הראיה: ור'
הראיה: מתני' שתי רחיליו שלא ביכרו וילדו שני זכרים שניהם
ד
יא]
(ב)
רועה וכאילו שנים הפקידו אצלו הילכך
הוא ואתי לידי גיזה.
טרפון פליג באחד שהפקיד.
הילכך דאע"ג דאין חליפין
כלומר דלא פליגי אלא הכל
לכהן זכר ונקבה הזכר לכהן שני זכרים ונקבה אחד לו ואחד לכהן רבי
חולקין דברשות שניהם עומד: פסידא.
ליפטר: קמ"ל. ר' אלעזר
מודים בשנים ובאחד כו':
טרפון אומר הכהן בורר לו את היפה רבי עקיבא אומר משמנין ביניהן והשני
יז] היכא דאיכא ספיקא מפסיד בעל
דמשום חליפין הוא והיכא
הכל מודים בשניםשהפקידו
ה
דאין חליפין חייב: ומי
אצל רועה. היינו אם
הבית אי קיימא חצר ברשות כהן:
ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות רבי יוסי פוטר מת אחד מהן רבי טרפון אומר
מצית אמרת הכי. דנסיק
מסר בעה"ב בהמתו שלא
מתני'
אחד לו. שהרי היתה נקבה
אדעתין דר' יוסי משום
ביכרה לרועה דיש עליה
יחלוקו ר' עקיבא אומר המוציא מחבירו עליו הראיה שתי נקבות וזכר או שני
ו
ז
דאי מחייבת ליה אמר:
נמי רשות כהן וילדה ב'
עמו ואיכא למימר נקבה יצאת תחלה:
זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום אחת ביכרה ואחת לא ביכרה וילדה
והתני סיפא. בפירוש ר'
ח
זכרים ברשות הרועה ודאי
(ג)
משמנין ביניהן. כהן נוטל כחוש:
יוסי אמר כל שחליפיו
יש דין שיחלוקו. ובאחד
שני זכרים אחד לו ואחד לכהן ר' טרפון אומר הכהן בורר את היפה ר' עקיבא
כו'. אלמא דטעמיה משום
שהפקיד אצל בעה"ב כגון
יחלוקו. דחזר בו ר' טרפון מקמייתא:
אומר משמנין ביניהן והשני ירעה עד שיסתאב וחייב במתנות רבי יוסי פוטר
חליפין: מהו דתימא ר'
שברשות בעה"ב והבהמה
שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן
יוסי. לא בעי חליפין אלא
מסרה בעה"ב לרועה כהן:
שרבי יוסי אומר כל שחליפיו ביד כהן פטור מן המתנות ורבי מאיר
כלום. דאיכא למימר כל חדא וחדא
ג)
לדבריו דר' מאיר קאמר וכו'
ר' טרפון סבר אקנויי אקני
להכי איצטריך ר' אלעזר
ליה. בעה"ב לרועה כהן
מחייב מת אחד מהן ר' טרפון אומר יחלוקו ר' עקיבא אומר המוציא מחבירו
ילדה זכר ונקבה ויצאת נקבה
ט
למימר דחייב: בספק מעשר.
מקום בחצרו שיהיה בכורו
עליו הראיה זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום: גמ' צריכא דאי אשמועינן
תחלה: שחליפיו ביד כהן. שהכהן
כגון קרא לתשיעי עשירי
שם דניחא ליה לבעה"ב
י
ולעשירי תשיעי ולאחד עשר
דתיתעביד מצוה בחצרו
נוטל אחת מן הספיקות פטור האחר
קמייתא בההיא קאמר ר' עקיבא דתרי מחדא אבל רחיליו שלא ביכרו
יב]
(ד)
עשירי שלשתן מקודשין
שיגדל בכורו של כהן שם
מן המתנות דעשו את שאינו זוכה
העשירי מעשר והתשיעי
והוה ליה כשנים שהפקידו
דתרי מחדא וחד מחדא אימא מודי ליה לר' טרפון דהך דילידא חד שביח טפי
קרב במומו ואחד עשר
אצל רועה ב' הן הכהן
כזוכה: זכר ונקבה אין כאן לכהן
ואי אשמועינן הא בהא קאמר רבי עקיבא דתרוייהו לא ביכרו אבל
קרב שלמים והיינו ספק
ובעה"ב והחצר היא הרועה
כלום. דשמא אותה שלא ביכרה
מעשר שפטור מן המתנות
שיש לשניהם רשות בה:
אחת ביכרה ואחת שלא ביכרה וילדו שני זכרים אימא מודי ליה לר' טרפון
דאין יכול לבוא עליו משני
שמניח גזילה ביניהן. הילכך
ילדה הנקבה ואותה שכבר ביכרה
צדדין וכ"ש מעשר ודאי
יחלוקו: ור' עקיבא סבר
דהך
גמ'
קמייתא. רחל
ילדה זכר:
דפטורה דהוי קדשים קלים
כיון דאית ליה פסידא. לבעל
שילדה שני זכרים [יז.] התם קאמר ר"ע כהן נוטל כחוש: משום דתרי מחדא. רחל נפוק ומספקא
מילתא והמוציא מחבירו עליו הראיה:
וישראל אכיל ליה כוליה
הבית דזימנין דמית הבכור
חוץ מאימורין: ור' מאיר
ואתי כהן ואמר לא בכור
אבל שתי רחלים. שילדו שני זכרים ונקבה דתרי יח] נפקו מחדא
וחד מחדא: אימא מודי ליה
יט] ז) רבי טרפון. דכהן בורר לו את
מחייב. אלמא דאין מחייב
מית אלא חדא בהמה דידך
היפה דלפיכך הוא יפה שיצא יחיד ולא היתה הנקבה עמו וזהו
ודאי בכור גמור:
והך
דילידא חד שביח טפי. שביח מעולה:
(ו) כ]
ר' מאיר אלא מבכור דבא
מית ומשום הא חששא
משני צדדין אבל במעשר
לא מקני ליה מקום והוה
מתני'
לא מחייב ולא איצטריך
ליה כהן אצל חצר כאחד
דרב פפא: אכתי איצטריך מהו דתימא ר' מאיר כו' קמ"ל רב פפא דפטר לדברי הכל: ואמאי יחלוקו. הא אמר איהו
שהפקידו אצל בעה"ב והמוציא מחברו ע"ה. להכי נקט שנים שהפקידו אצל רועה ואחד שהפקידו אצל בעה"ב שכן
דהכהן בורר לו את היפה דההוא דבריא נפק ברישא: וניחזי. השתא אי שמן מית והיינו דבריא דכהן הוא כו':
דרך בני אדם ב' מפקידין בהמתן אצל רועה ואחד דרכו להפקיד אצל בעה"ב: דהך דילדה חד שביח טפי שהיה
חזר בו ר' טרפון. ממאי דאמר מעיקרא בורר אלא סבר דיחלוקו אפי' שניהם חיים: ר' עקיבא אמר המוציא מחברו
בריוח שלא דחקו אחד והוא הבכור ודאי ולימא אפי' לר' עקיבא יטול השמן הכהן: בהא ב' רחילות שלא ביכרו
עליו הראיה כו'. כלומר דברשותא דבעה"ב קאי וכהן בעי איתויי ראיה: לשנים שהפקידו אצל רועה שתי בהמות
קאמר ר"ע דהכהן נוטל כחוש משום דתרוייהו לא ביכרו ומספקא לן איזו ילדה הכחוש אם זו שילדה זכר ונקבה
לבדו שצריך ראיה א) דהא לא בכיר שביח טפי ויטול הכהן הבריא צריכא דבכולהו פליג ר"ע:
ומתה אחת מהן ואין יודע
הרועה של מי המתה
וזהו
הדין שמניח החייה בינייהו ומסתלק
והוי ממון מוטל בספק
אם זו שילדה זכר
א) נראה דצ"ל אבל אחת ביכרה ואחת לא ביכרה דהא דלא בכיר שביח טפי והו"א דיטול הכהן הבריא צריכא וכו'.