הלוקח עובר
פרתו
פרק שני בכורות
יט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דהך
מתני'
יוצא דופן.
ב) בכור שיצא דרך דופן (ב) ד] הבא
אחריו בכור
שלא ביכרה שביח טפי. והכי נמי יט] בפ"ק דתמורה (דף ח:)
א) [לקמן מז:], ב) בכור
נז א מיי' פ"ב מהלכות
לזכרים ולא לרחמים והבא
בכורות הל' ד [ופי"א
(לזכרים ולא) לרחמים ולא ללידה שכבר יצא אחר קודם לו: שניהם ירעו
מר זוטרא איקלע בי רב אשי כ] כ) חתכי לקמיה בשרא אמרו
אחריו בכור לרחמים ולא ללידה
מהלכות בכורים הל' טז]
כו'. דספק בכור הן דמספקא לר' טרפון בכור לדבר אחד אי הוי בכור
ליה לטעום מר דמברי כא] משום דבוכרא הוא ועגלא תילתא כב] לאו
כו' צ"ק, ג) [ויקרא א],
טוש"ע י"ד סימן שטו סעיף
❖
אי לא הוי בכור: גמ' מכלל הצריך לפרט. שהכלל צריך שיהא הפרט
ד) [ויקרא יז], ה) כאן הס"ד
ב:
היינו שלישי לבטן כדפירש"י כדאמרינן סנהדרין (דף סה:) עבדי ליה
ל)
כג]
ואח"כ מה"ד יכול אפי' יצא
עגלא תילתא אלא דתילתא לשון חשיבות
עמו: מפרט הצריך לכלל. יש שהפרט
אחר כו' דרך רחם הס"ד אח"כ
ד"ה ת"ל בכור דמשמע כו'
צריך שיהא הכלל עמו: כיצד קדש לי
כמו ושלישים על כולו (שמות יד ):
מ)
דהך דלא ביכרה
שביח טפי צריכא:
שיטה מקובצת
צ"ק, ו) דרך.צ"ק, ז) [צ"ללפני
כיצד קדש לי כל בכור. פי' בקונט'
כו'. הך רישא לאו פירושא דכלל
מתני' יוצא דופן והבא אחריו רבי טרפון
ד"ה בכור], ח) צ"ק מ"ז. צ"ק,
א] לדבר עי' בתוס' (דף מז
הצריך לפרט הוא אלא מציעתא וסיפא:
שזהו כלל ופרט דבכור כלל
ט) בכור דקרא. צ"ק, י) צ"ק
ע"ב): ב] אלמא דבכור
אומר שניהם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו
מ"ז. צ"ק, כ) אייתי לקמיה
לדבר: ג] יוצא דרך דופן:
כל בכור. כלל אפי' נקבות ת"ל ה] זכר
זכר פרט ואין בכלל אלא מה שבפרט
צ"ק, ל) בהא דאמרינן צ"ק,
במומן לבעלים רבי עקיבא אומר א שניהן
ד] דופן דהוי בכור לזכרים
אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר זהו
והך רישא לאו פירושא דכלל צריך
מ) [וע"ע תוס' בגיטין נו. ד"ה
וללידה ולא בכור לרחם
אינן בכור הראשון מפני שאינו פטר
עגלא כו'], נ) כמו בעלמא.
(א)
והבא אחריו ולד שילדה
לפרט הוא אלא מציעתא וסיפא דקתני
כלל ופרט השנוי במדה ראשונה של
צ"ק, ס) לאו לפרש כלל הצריך
אחריו כדרכה דרך רחם
רחם והשני מפני שקדמו אחר: גמ' במאי
אי זכר יכול אפי' יצתה נקבה לפניו ת"ל
שלש עשרה מדות שהפרט בא למעט
לפרט קא אתא אלא לפרושי
דהוי בכור לרחם ולא
קמיפלגי רבי טרפון מספקא ליה בכור
פרט הצריך לכלל כדקתני כו'.
פטר רחם וזה לא פטר תחלת רחם
לזכרים וללידה ותיבות
כד]
את הכלל ממשמעו ולהעמידו על הפרט
❖
צ"ק, ע) בכור לוולדות. צ"ק,
לזכרים ולא נמחק: ה] ת"ל
והיינו כלל הצריך לפרט שאין אתה יכול
לדבר אחד אי הוי בכור אי לא הוי בכור
ואין בכלל אלא מה שבפרט שהרי זה
א]
הזכר אשר: ו] רחם נ"א
להבין מה הכלל אומר עד שיבוא הפרט
דומה לכלל ופרט השנוי אצל מדה
בספרים כ"י ת"ל פטר רחם
ורבי עקיבא פשיטא ליה א) בכור לדבר אחד
וזה לא פטר את הרחם
תורה אור השלם
ראשונה מן הבהמהג) כלל מן הבקר ומן
ופירשו לפי שיש לפרש בכור לכמה
לא הוי בכור: תנו רבנן מכלל הצריך לפרט
בתחלה בכ"מ ככתוב בתוס'
הצאן פרט אין בכלל אלא מה שבפרט:
צדדין בכור לכל הוולדות או בכור
1. קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר
עד הנבלל בו ומכסהו
ומפרט הצריך לכלל כיצד קדש לי כל
1
הכתוב מדבר אי פטר רחם
כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל
אי. בכור זכר יכול אפי' יצתה נקבה
לרחמים אע"פ שאינו בכור לוולדות
זכר ולא נאמר בכור דמשמע
בכור יכול אפילו נקבה במשמע תלמוד
בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא:
לפניו דרך רחם דהכי משמע בכור
כגון שיצא דרך רחם אחר יוצא דופן
שמות יג ב
בכור לכל מילי כו' ככתוב
לומר זכר אי זכר יכול אפי' יצתה נקבה
2. כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד
בדפוס עד להיות מוסיף על
2
זכר בכור לזכרים שלא קדמו זכר אחר
או בכור לזכרים אע"פ שיצתה נקבה
הפרט יכול אפי' יצא וכו'.
בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר
לפניו תלמוד לומר פטר רחם אי פטר רחם
לפניו דרך רחם בא הפרט ופירש שאינו
הוי בכור ואע"ג דאינו בכור ללידה
3
(ג)
[תי' מדכתיב אפשר ל"ש
תַּקְדִּישׁ לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא
יכול אפילו יצא אחר יוצא דופן ת"ל בכור
ונמחק]: ז] ידעינן האי
ולרחמים: ת"ל פטר רחם. ו] איצטריך
קרוי בכור אא"כ הוא בכור לרחמים
תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא
משמעותא: ח] הבהמה וכן
תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ:
האי פרט לפרושי דלא מיקרי בכור עד
שפטר ופתח את הרחם וכיוצא בזו שנינו
א"ל רב שרביא לאביי רישא לא קנסיב לה
כי יתן: ט] להבין מה הכלל
דברים טו יט
3. וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם
דהוי בכור לרחמים משום דלא הוה
בפ' כסוי הדם (חולין פח:) אצל וכסהו
אומר עד שבא הפרט:
תלמודא בכור אלמא בכור לדבר אחד הוי
י] דלא מימעיט האי:
לַיְיָ וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה
ידעינן ז] מאי משמעותא דכללא. ולא
בעפר יכול יכסהו באבן או יכפה עליו
בכור סיפא קנסיב לה תלמודא בכור אלמא ב]
יא] קרינא ליה דהא בכור:
אֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים
❖
הכלי ת"ל בעפר אין לי אלא עפר מנין
דמי לכלל ופרט דאהני פרט למעוטי
יב] תיבת הוי נמחק: יג] תיבת
שמות יג יב
לַיְיָ:
בכור לדבר אחד לא הוי בכור אמר ליה
ולזכרים נמחק: יד] כלומר
כללא ולא לפרושי משמעותא כגון רישא
לרבות חרסית ונעורת של פשתן כו'
בכור: טו] מצי נסיב
לעולם בכור לדבר אחד לא הוי בכור ורישא
ת"ל וכסהו ומקשינן ואימא וכסהו כלל
דברייתא בכור יכול אפי' נקבה ת"ל זכר
תלמודא: טז] תיבת נמי
הגהות הב"ח
ה"ק אי זכר יכול אפי' יוצא ג] דופן ת"ל פטר
נמחק: יז] כלומר בכור
היינו כלל ופרט גמור דלא איצטריך
בעפר פרט כלל ופרט אין בכלל אלא
(א) במשנה הראשון משום
דקרא: יח] דקרא נמי משמע:
רחם רבינא אמר לעולם בכור לדבר אחד הוי
לפרושי היכי דמי בכור דהא הנקבה
מה שבפרט ומשנינן משום דהוה ליה
שאינו פטר רחם והשני
יט] נמי אמרי' בפ"ק: כ] אשי
משום שקדמו: (ב) רש"י
אייתו לקמיה: כא] תיבת
בכור וסיפא ה"ק אי סלקא דעתך יצא אחר
בכור לכל מילי היא אלא למעוטי דלא
כלל הצריך לפרט ואין דנין אותו בכלל
ד"ה יוצא דופן בכור שיצא
משום ל"ש: כב] תילתא ס"א
ופרט לפי שיש לפרש כסוי בשני דרכים
תימא אף הנקבות קדושות בבכורה.
יוצא דופן קדוש בכור
דכתב רחמנא למה לי
דרך דופן הוי בכור
ליכול מר דמברי משום
לולדות ולא לרחמים
אחד בדבר הגס כגון אבן או כלי ואחד
ודכוותה בשחיטת חולין (דף פח:) וכסהו
דבוכרא עגלא (יתירותא)
דאי
והבא אחריו הנולד
[תילתא] לאו: כג] עבדי להו
בדבר הדק לכך כתב בעפר ופירש
בעפרד) קרי ליה כלל הצריך לפרט משום
אחריו דרך הרחם הוי
דמברי תיבת לי' ל"ש:
דתרי גווני כסוי הוי כגון כפיית כלי עליו ועוד יש כסוי בדבר המתפזר
בכור לרחמים ולא לולדות
וכסהו בדבר דק הנבלל בו ומכסהו הכתוב מדבר ע"כ לשון הקונטרס
כד] וזה לא פטר תחלה את
שכבר יצא ולד אחר קודם
הרחם: כה] הוי האי כלל
כגון עפר וכיוצא בו לכך נאמר עפר למעוטי כסוי דבר שלם ולא דיינינן
והשתא פירושו יתכן לפי דברי רבינא דבסמוך דאמר בכור לדבר אחד
לו: (ג) ד"ה אי בכור וכו'
הצריך לפרט לכל דבר ס"א
ליה בכלל ופרט גמור דנמעוט נמי שחיקת אבנים והגיר והזרניך ה):
הוי בכור אבל במסקנא דשמעתין אמרי' דמחוורתא כאביי דאמר בכור
דאינו בכור לולדות
דלדבריו אי אפשר: כו] אלא
ולרחמים: (ד) ד"ה בכור וכו'
בצד אחד: כז] מפרש דלאביי
לדבר אחד לא הוי בכור ולאביי לא הוי כה] כלל צריך לפרט לכל דבר דאי
בכור. דמשמע בכור לכל מילי בעינן והיינו פרט הצריך לכלל דזכר
כי יתן וכו' חמור או שור
בכור: כח] חושבו שם:
ופטר רחם שהוא פרט צריכין לבכור שאילו לא נאמר בכור הייתי אומר
אפשר לפרש בכור אלא כו] לצד אחד ומיהו יש לפרש לאביי דאי לאו פרט
או שה וכו' אי לרחמים
כט] ובהך שמעתין ס"א
אע"ג דלא לולדות כגון
וברייתא דשמעתי' לפרושי:
אע"פ שאינו בכור יקדש. ורוב פרטות שבתורה אינן צריכין לכללות
הוה אמינא דאפי' יוצא דופן הוא בכור כיון דהוי בכור לוולדות ואע"ג
❖
זכר שיצא:
ל] לחייב נמי יצאת נקבה
דלא הוי בכור לרחמים ור"י מפרש כז] לאביי בכור ופטר רחם תרווייהו
שעמהן כגון (ויקרא א) מן הבקר ומן הצאן לא היו צריכין שיכתב מן הבהמה
לפניו מספק: לא] דהוי בכור
❖
(ד) ח] וכי יתן איש אל רעהו חמור [או שור] או שה (שמות כב) אינן צריכין
לולדות בין:
כלל ותרווייהו פרט ותרווייהו צריכי להדדי ובכל אחד אתה מוצא כלל
מוסף רש"י
לוכל בהמה אלא שבא להיות מוסיף על הפרט. כלל הצריך לפרט שאין
הצריך לפרט ופרט צריך לכלל שכל אחד סותם דבר אחד ומפרש דבר
מכלל הצריך לפרט.
אחד דבכור משמע אפי' יוצא דופן ופטר רחם ממעיט ליה ופטר רחם
אתה יכול להבין מהו אומר עד שיבוא הפרט לפרשו כגון בכור זכר
ט]
רבינו גרשום (המשך)
ללמוד כלל מן הפרט (חולין
יכול אפי' יצתה נקבה לפניו דבכור שהוא כלל לא ידענא בכור למאי
משמע אפי' יצא אחר יוצא דופן ובכור ממעיט ליה ור"ת מפרש דבין
פח:).
בעינן בכור והאי לא הוי
קאמר אי לזכרים אע"ג דלא לרחמים כגון האי אי לרחמים ולא לזכרים
הכא ובין בחולין (שם) הוי בכלל ופרט גמור דבעלמא דבכור משמע
נ)
הדרן עלך הלוקח עובר
בכור ללידה: רישא לא קא
❖
חמורו
נסיב לה בכור. לכל מילי
כגון זכר שיצא ו) פטר רחם אחר יוצא דופן אי נמי עד דהוי בכור
בין הכי ובין הכי ואתיא פרטא למעוטי וכן וכסהו משמע בין כסוי כלי
דהיינו רישא אי זכר וכו'
בין כסוי עפר מה שירצה ופרטא משמע עפר דוקא ומה שתלמודא חשבו
לרחמים ולולדות: רישא לא נסיב לה תלמודא בכור. מציעתא קרי
ת"ל פטר רחם כלומר מדלא
קאמר ת"ל בכור משמע
רבינו גרשום
שם כלל הצריך לפרט לאו אכפיית הכלי דההיא ברייתא קאי אלא אדרשא
רישא דקתני יכול אפי' יצתה נקבה לפניו ת"ל פטר רחם מדלא נסיב
דסבירא ליה דאע"ג דיצא
אחריתי דדריש התם בריש פירקין (דף פג:) מבי"ת דבעפר דצריך שיתן
לה תלמודא ת"ל בכור דמשמע בכור לכל מילי אלמא לא מישתמע ליה
יוצא דופן שלא יצא דרך
אחר יוצא דופן נקבה הוי
הרחם ממש אלא כגון
בכור הואיל והוי בכור
דבכור לכל מילי משמע ולהכי לא נסביה דלא י] מימעוט האי מיניה
עפר מלמטה ועפר מלמעלה דמוכסהו לא שמעי' למטה אלא למעלה
שקרעוהו ויצא מן הצד או
לרחמים ולזכר אלמא דבכור
דכיון דלא יצא זכר לפניו בכור קרינא יא] דבכור לזכרים הוא אלמא ס"ל
ולא משום הפרט כח] חושב שם כלל הצריך לפרט אלא משום ייתורא
כדאמרינן בבהמה המקשה
לדבר אחד הוי בכור: ואע"ג
דבי"ת דכתיבא בפרט ובהך שמעתין לפרושי פרט הצריך לכלל קא
שנגממו כתלי בית הרחם
דלתרין מילי הוי בכור כיון
כט] ס)
בכור דקרא בכור לדבר אחד הוא הוי משמע: יכול אפי' יצא אחר
יב]
ז)
והדר יצא: והבא אחריו.
דמחוסר אחד קרי ליה בכור
יוצא דופן. והוא יצא דרך רחם: וסיפא נסיב לה תלמודא בכור. אלמא
אתא כדקתני בסיפא אי פטר רחם יכול אפי' יצא אחר יוצא דופן
דרך הרחם כגון שחזר
לדבר אחד: סיפא נסיב
בכור דכתב בקרא לכל מילי משמע דבכור לדבר אחד כגון האי דהוי
ת"ל בכור כדפי' בקונטרס ואע"ג דקתני מכלל הצריך לפרט ומפרט
והבריא הרחם והיה בקודם
בכור. היינו סיפא אי פטר
גמום ואחר יצא זה מרחם
רחם אלמא דלכל מילי בעי
בכור לרחמים יג] ח)(ולזכרים) אלא דלא הוי בכור לוולדות לא הוי בכור:
הצריך לכלל כיצד דמשמע דאתא נמי לפרושי כלל הצריך לפרט עיקר
(גמום) שלם: שניהם ירעו
בכור. וקשיא רישא לסיפא:
רישא
לעולם בכור לדבר אחד לא הוי בכור. כלומרט)יד] דקרא לכל מילי משמע
מילתא לא נקטיה אלא משום פרט הצריך לכלל:
לא קנסיב
כו'. משום דיוצא דופן הוי
לעולם כו'. ורישא תריץ הכי
בכור ללידה. והבא אחריו
אי זכר יכול אפילו יצא דרך
והאי דלא נסיב תלמודא בכור ברישא: ה"ק אי זכר יכול אפי' יצא דרך
ליה תלמודא בכור אלמא בכור לדבר אחד הוי בכור. משמע דכיון דבכור
הוי בכור לרחמים. רבי
דופן הוא עצמו הבכור ת"ל
לדבר אחד הוי בכור הוה מחייבינן אפי' יצתה נקבה לפניו אי לאו פטר
דופן ת"ל פטר רחם. דהשתא לא מצי טו] תלמודא נסיב בכור למעוטי
עקיבא אמר שניהם כו':
פטר רחם וזה אינו פטר
בכור לדבר אחד. או ללידה
רחם. ועכשיו כיון דלא תני
להאי דהא בכור לכל דבר הוא דהא לא קדמו אחר בעולם להכי נקט פטר
רחם ותימה דרבי טרפון דמספקא ליה היה לו לחייב ל] מספק כמו יוצא
או לרחמים הוי בכור ואע"ג
יכול אפילו יצאה נקבה
רחם וממילא טז] י) (נמי) אימעיט נמי יצתה נקבה לפניו מפטר רחם:
דופן ויוצא אחריו דלא ממעט יוצא דופן מפטר רחם וי"ל דנהי דלא
דלא הוי לכל מילי בכור.
לפניו דרך רחם ת"ל פטר
דלתלת מילי צריך למיהוי
רחם דדייקינן מינה הא
רבינא אמר בכור לדבר אחד הוי בכור. כלומר יז] [בכור] דקרא אפי'
מסתבר ליה למעוטי יוצא דופן מפטר רחם משום דהוי [בכלל
לא] ע)
בכור ללידה ולרחמים
יצאה נקבה לפניו דרך דופן
לדבר אחד משמע וסיפא דנסיב תלמודא בכור למעוטי יצא אחר יוצא דופן
וולדות] בין לזכרים בין לנקבות לכל הפחות אתא למעוטי היכא דיצתה
ולזכרים רבי עקיבא פשיטא
דאפילו הכי הוי בכור אלא
לא ממשמעות דקרא נפקא דקרא משמע בכור לדבר אחד אלא
נקבה לפניו דאי לאו הכי פטר רחם דכתב רחמנא למה לי:
ליה דבכור לדבר אחד.
תני יכול אפילו יצא דרך
יח]
כלומר דאי חסר אחד מהני
דופן דליכא למידק מינה הא
מריבויא דקרא: דאי ס"ד כו' בכור דכתב רחמנא. דמשמע שיהא
תלת לא הוי בכור: כל בכור.
יצאה נקבה לפניו דרך דופן
הדרן עלך הלוקח עובר פרתו
בכור במקצת למה לי לכתוב פטר רחם זכר תקדיש ולישתוק:
היינו כלל דמשמע כל בכור
דלא קא מיירי בנקבה כלל
א) ש"מ דבכור לכל מילי
או זכר או נקבה ת"ל זכר
דאי
בעי כמו סיפא: רבינא אמר
דהיינו פרט למעוטי נקבה:
לעולם בכור לדבר אחד. דמחוסר לדבר אחד בלבד הוי בכור כדדייקינן מעיקרא ברישא: וסיפא. דמשמע לך דלכל מילי בעי בכור
יכול אפילו יצתה. נקבה לפניו דרך רחם דאכתי הוי בכור לזכרים: ת"ל פטר רחם. דבעינן נמי בכור לרחמים: אי פטר רחם. היינו
תריץ הכי והכי קאמר אי ס"ד יצא אחר יוצא דופן זכר קדוש בכור דכתיב רחמנא לי:
פרט וכלל דליכא למשמע מינה אלא לרחמים: יכול אפי' יצא אחר יוצא דופן נקבה ת"ל בכור. דהיינו פרט [כלל] ולכל מילי
א) אולי צ"ל ושפיר י"ל דבכור לכל מילי בעי כמו סיפא: