יט:
הלוקח עובר פרתו
פרק שני בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
פרה
וחמור בנות שלש ודאי לכהן. אין לפרש דיולדת תוך שתי שנים
דאי למעוטי יצתה נקבה לפניו. דרך רחם מפטר רחם
נפקא אלא
א א מיי' פ"ד מהלכות
א) [ע"ז כד:], ב) נדה כה.,
ג) [יבמות סא: קיט. גיטין ב:
בכורות הל' ז סמג עשין
אלא דאם איתא שילדה בשנה שניה לא היתה חוזרת ויולדת
למעוטי יוצא אחר יוצא יב] דרך דופן. בין אביי (לרבא) [לרבינא] ליכא
ריא טוש"ע י"ד סי' שטז
ע"ז לד: מ. חולין ו. יא: פו.
בשלישית אע"ג דגדולה יולדת בכל שנה כענין שפי' רש"י בגמ' גבי גדייה
מידי אלא במשמעותיה דקרא פליגי: אי ס"ד בכור לדבר אחד.
סעי' א:
נדה לא: מח. לקמן מב:],
ב ב מיי' שם הל' י' סמג
ד) [צ"לדתניא], ה) יבמות סא:
דאמר יולדת אינה חוזרת ויולדת תוך
שנתה ופירש בקונטרס אע"ג
משמע ח) בכור ויוצא אחר יוצא דופן לא ממשמעותא אימעיט אלא
קיא: קיט. נדה לב., ו) רוב.
שם טוש"ע י"ד סי' שטו
שהגדולות חוזרות ויולדות בתוך שנתן
מריבויא תינח היכא דיצא זכר תחלה
צ"ק, ז) רוב. צ"ק, ח) הוי צ"ק,
סעיף ז:
ג ג מיי' פ"י מהלכות איסורי
ט) בכור לרחמים הוא דאיכא
דרך דופן והדר נפק זכר אחרינא דרך
הקטנות היולדות אין חוזרות ויולדות
דאי למעוטי היכא דיצתה נקבה לפניו מפטר
ביאה הל' יד:
בכור לזכרים ליכא צ"ק,
בתוך שנתן אין לפרש כן דבהדיא אמרי'
רחם דההוא אימעיט מריבויא דקרא
רחם נפקא אלא שמע מינה בכור למעוטי
ד ד מיי' פ"ה מהל' בכורות
י) ומסתברא. צ"ק, כ) [דברים
דמסתברא דקרא אתא למעוטי דהא
בריש אין מעמידין (ע"ז דף כד:) גבי
כה], ל)צ"ק מ"ז.צ"ק, מ) דהא
יג]
הל' ג טוש"ע י"ד סימן
היכא דיוצא אחר יוצא דופן אמר ליה רב
תנן צ"ק, נ) [יבמות קה: ושם],
שטו סעי' א:
ואת בניהם כלו בבית איבפחותה מבת
(ד) ט)דבכור לרחמים הוא דאיכא לבכור
ה ה מיי' פ"ח מהלכות
ס) לערבינהו וליתננהו בהדי.
אחא מדפתי לרבינא אי סלקא דעתך בכור
שלש מי קילדה והתנן פרה וחמור בנות
לזכרים וללידה ליכא: אלא היכא
צ"ק, ע) מטי בה בשם ר' יונה
מאכלות אסורות הל' יא
לדבר אחד הוי בכור תינח היכא דיצא
דר"מ. צ"ק, פ) ודירושלמי אין
טוש"ע י"ד סימן קי סעיף
שלש ודאי לכהן ש"מ כ] תוך שתים לא
דיצתה נקבה דרך דופן. והדר נפק זכר
ג:
מזכיר כי אם טעם יבום ואין
זכר (א) א] יוצא דופן וזכר דרך רחם דלא קדוש
ובגסה
ילדה כלל:
דרך רחם ליקדוש דהא הוי בכור לתרי
שליא ובאשה
ו ו מיי' פ"א מהלכות יבום
מיבמין את הקטנה שמא
ב] דאימעוט לידה מבכור דבכור לרחמים
הלכה טז יז טוש"ע אה"ע
תמצא איילונית אבל. צ"ק,
מילי לרחמים ולזכרים (ה) ומריבויא
שפיר ושליא. בפ' בהמה המקשה (חולין
צ) ואנפיליא. צ"ק, ק) ועושה.
סי' קסז סעיף א וסי' קעב
❖
דף עז.) תנן שליא שיצתה מקצתה אסורה
איכא בכור לזכרים ליכא אלא היכא
דקרא לא מצית למעוטי אלא חד
צ"ק, ר) [צ"ל האשה רבה
(ב)
סעיף יא וסי' קעג סעיף יג:
❖
דף צז.],
באכילה כסימן ולד באשה כך סימן ולד
מסתברא דיוצא אחר יוצא דופן
יד] י)
דיצתה נקבה דרך דופן וזכר דרך רחם
בבהמה משמע שפשוט באשה יותר
זכר קממעט ולא יוצא אחר יוצא דופן
ליקדש דהא איכא בכור לזכרים ובכור
שיטה מקובצת
מבהמה ותימה מ)דהכי תנן הכא בהמה
נקבה ואמאי קתני בברייתא סתם
הגהות הב"ח
לרחם אלא מחוורתא כדאביי:
א] זכר דרך דופן: ב] תיבות
כמו אשה ואית ספרים דלא גרסי התם
אפילו יוצא אחר יוצא דופן ולא
טו]
(א) גמ' זכר דרך דופן וזכר
דאימעוט לידה מבכור
הדרן עלך הלוקח עובר פרתו
(ו) פליגי בין זכר לנקבה: אלא מחוורתא
כן אלא גרסי סימן וולד באשה סימן
דרך רחם דלא קדוש
נמחק: ג] נפטרת היה
דאימעוט מבכור כצ"ל ותיבת
כדבריך: ד] טינוף (עי'
וולד בבהמה ורבי אומר שיש ליישב
כדאביי. דמשמעותיה טז] הוי בכור
לידה נמחק: (ב) שם לזכרים
בתוס' דף מ ע"א ותוס' נדה
הגירסא דמשום דשפיר אינו סימן ולד
לכל מילי משום הכי מימעיט כולהו יז]:
ולולדות ליכא: (ג) במשנה
הלוקח א בהמה מן העובד כוכבים ואינו
דף כה ע"א): ה] ובאשה
נפטרת היה כדבריך:
עי' תוס' ב"ק דף יא ע"א:
בבהמה כמו באשה נקט כי האי לישנא
הדרן עלך הלוקח עובר פרתו
יודע אם ביכרה אם לא ביכרה
(ד) רש"י ד"ה אי ס"ד וכו'
ו] ואילך ספק אמאי זיל בתר
דמ"מ שליא היא סימן ולד בבהמה כמו
דהא בכור לרחמים הוא
הלוקח בהמה. עז בת שנתה.
רוב: ז] אזלי רבנן בתר:
רבי ישמעאל אומר עז בת שנתה ודאי לכהן
באשה: ברובא דאיתיה קמן כמו
דאיכא בכור לזכרים
ח] רובא דתניא: ט] לאיש
שילדה בתוך שנתה:
ולולדות ליכא: (ה) ד"ה
אלא מה: י] רוב קטנים:
מכאן ואילך ספק רחל בת שתים ודאי
תשע חנויות. הוי מצי למימר וליטעמיך
אלא היכא וכו' לרחמים
יא] בתר רוב קטנות: יב] יוצא
ודאי. אותו הולד לכהן דקודם
לכהן מכאן ואילך ספק פרה וחמור $ בנות
מי פליג ר' מאיר התם אחרי רבים
כא]
ולזכרים וכיון דמריבויא
א)
דופן בין אביי לרבינא ליכא:
לכן לא ילדה: ספק. ירעה ויאכל
דקרא לא וכו': (ו) שם ולא
יג] האי דבכור לרחמים
שלש ודאי לכהן מכאן ואילך ספק אמר לו
להטות כתיב (שמות כג) ומהתם ילפינן
פליג בין זכר: (ז) רש"י ד"ה
הוא דאיכא ובכור לזכרים
במומו לבעלים. (ז) ספק של פטר
תשע חנויות בפ"ק דחולין (דף יא.):
ספק וכו' לבעלים ואם ספק
רבי עקיבא אילו בוולד בלבד הבהמה
וללידה: יד] חד ומסתברא
חמור מפריש טלה והוא לעצמו: טינוף.
של פטר חמור הוא מפריש:
איש
דיוצא: טו] סתם יכול
כתב כב] רחמנא ומקשינן אשה
נפטרת כדבריך אלא אמרו סימן הוולד
(ח) ד"ה טינוף וכו' דהוי:
ב
ב)
ג] (ג)
אפילו: טז] דממשמעותיה
מפרש בגמ' [כ.] שמא טנפה בתוך שנתה
לאיש. משמע הכא דחליצת
(ט) ד"ה שפיר עור שיש בו
דקרא הוי: יז] כולהו ויש
בבהמה דקה טינוף ובגסה שיליא ובאשה
והוי סימן ולד ונפטרה מן
ג
ד]
(ח)
יח]
צורת הולד: (י) ד"ה פוגעין
לשון אחר אבל זה עיקר:
קטנה פסולה דאורייתא כמו קטן ותימה
ה] שפיר ושיליא זה הכלל כל שידוע
וכו' באיסור אשת אח כצ"ל
הבכורה הלכך אפי' עז בת שנתה ספק
יח] ספק ולד תיבת סימן
❖
דבמתני' כג] בפרק מצות חליצה (יבמות
ותיבת בייבום נמחק:
נמחק: יט] באיסור אשת אח
היא: שפיר. עור (ט) צורת הולד:
שביכרה אין כאן לכהן כלום וכל שלא
תיבת ביבום נמחק: כ] דתוך
קד:) בירושלמי גרסינן החולצת כד] מן
גמ' ר' מאיר חייש למיעוטא.
שתים: כא] התם הא אחרי:
ביכרה הרי זה לכהן ואם ספק יאכל במומו
ד
הקטן חליצתה פסולה קטנה שחלצה
כב] כתב בפרשה ומקשינן:
גליון הש"ס
כדקתני לקמן קטן וקטנה: תשע
גמ'
לבעלים: מיכן ואילך ו] אמאי ספק
תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה
כג] דבמתני' בפ' מצות
חנויות. כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת
מתני' בנות שלש ודאי
חליצה בירושלמי עי' בתוס'
כשרה וכן יש במקצת ספרים שלנו
הלך אחר רוב בהמות ורוב בהמות מתעברות
לכהן. עי' תוס' חולין מז
(דף כב ע"ב): כד] החולצת
מוכרת בשר נבילה ונמצאת חתיכת
❖
וקאמר בגמ' זו דברי ר' מאיר דקאמר
נ)
ע"א ד"ה כל:
לקטן חליצתה: כה] אלא
ויולדות בתוך שנתן נינהו והא ודאי מילד
בשר לשם בקרקע כשרה דכל דפריש
דלכתחילה אינה: כו] דא"כ
איש כתב בפרשה ומקשינן אשה לאיש
אוליד לימא רבי ישמעאל כר' מאיר ס"ל
ליערבה בהדי: כז] דלעיל
מרובא פריש והיינו רובא דאיתיה קמן
משמע דמודה ר' מאיר דחליצתה כשרה
מינה חרש: כח] קתני תחלוץ
מוסף רש"י
דחייש למיעוטא אפי' תימא רבנן כי אזלי
שהרי החנויות לפנינו: וסנהדרין. כגון
ג)
ז]
משתגדיל וגבי: כט] אמר
דיעבד אלא כה] לכתחלה אינה חולצת
פרה וחמור בנות שלש
שנים עשר מזכין ואחד עשר מחייבין
לה סתם רבי יצחק בריה
בתר רובא ברובא דאיתיה קמן כגון תשע
ה
ולרבנן חולצת אפי' לכתחלה ובירושלמי
ודאי לכהן. ולד ראשון
דר' חייא ומטי בה בשם
זכאי: רובא דליתיה קמן. כגון הכא
חנויות וסנהדרין אבל רובא דליתיה קמן לא
שתלד ביד ישראל, אם זכר הוא
ר' יונה דר"מ: ל] חולצין
נמי מוקים לה כר' מאיר וברוב ספרים
דאמרת הלך אחר רוב בהמות שבכל
ודאי לכהן, אם אינה יתירה
ואכתי לא קים להו טעמא
אזלי רבנן בתר רובא והא קטן וקטנה דרובא
שלנו גרסינן חליצתה פסולה אבל קשה
בעת לידתה על בת שלש, דודאי
דשמא תמצא איילונית:
העולם: פוגעין בערוה. דכיון דאינה
.
לא ילדה בבית נכרי (ע"ז כד:)
דליתיה קמן וקאזלי רבנן בתר רובא דתנן
דא"כ ילמדנה בהדי אינך דקתני
כו] ס)
לא] איילונית דירושלמי אינו
ח] ד)
ראויה להוליד לא קרינן בהו והיה הבכור
מכאן ואילך ספק. אם
מזכיר כי אם על טעם:
בבבא דלעיל כז] חרש וחרשת וקטן
קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין דברי
ה)
ו
יתירה על בת שלש היתה
לב] האחים ושוב אינה:
אשר תלדכ) ופקעה מהן תורת ייבום וקיימי
וליתני הכי החרש שנחלץ והחרשת
כשילדה בבית ישראל הוי ולדה
לג] הביא סימני סריס עד:
רבי מאיר אמרו לו יפה אמרת שאין חולצין
❖
באיסור (י) יט] ל) (בייבום) אשת אח:
זה ספק בכור, דאיכא למימר
לד] לא נולדו בו סימני:
שחלצה והחולצת מן הקטן וקטנה שחלצה
איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש
כבר בכרה בבית עובד כוכבים
רובא
חליצתן פסולה ועוד דמאי שנא דגבי
ואיכא למימר לא בכרה בבית
מה טעם אין מייבמין אמר להם קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא תמצא
ט]
עובד כוכבים וזה בכור שלה,
רבינו גרשום
קטנה קתני תחלוץ כח] משתגדל וגבי
וירעה בכור זה עד שיסתאב,
איילונית ונמצאו פוגעין בערוה ורבנן זיל בתר י] ו) (רובא) קטנים ורוב קטנים לאו
קטן לא תני הכי ועוד דפשיטא כיון
שהרי אינו ראוי לקרבן שמא
אי למעוטי יצתה נקבה
סריסים נינהו זיל בתר יא] קטנות ורוב קטנות לאו איילונית נינהו אלא אמר רבא
אין זה בכור, ולאחר שיש בו
לפניו דרך רחם מפטר רחם
דחליצתה פסולה דתחלוץ משתגדיל לכן
ז)
מום יאכלנו בעליו ולא יתננו
נפקא: אלא ש"מ בכור
נראה דגרסי' כשרה כמו בירושלמי
לכהן, שבכור בעל מום מותר
למעוטי יצא אחר יוצא
מחוורתא
לזרים ואין בו אלא משום גזילת
דופן. זכר דלא קדיש דבעינן
וצ"ל דדרשא דהכא דמקשינן אשה לאיש אסמכתא בעלמא היא וטעמא משום דגזרינן אשה אטו איש אי נמי גזרינן חליצה אטו יבום וכן משמע
מתנות כהונה אפילו הוא ודאי,
בכור לרחמים ולזכרים.
בירושלמי דקאמר בגמרא דההיא משנה דגרסי' התם חליצתה כשרה רבי שמעון ברבי יוסי בעא קומי רבי מה בין קטן מה בין קטנה אמר ליה
וזה ספק הוה הכהן מוציא
אבל אי יצתה נקבה לפניו
איש כתב בפרשה ברם הכא ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים מ"מ ר' מנא אמר לה סתם רבי יצחק בריה דרבי חייא כהנא בשם ר' יוחנן
מחבירו ועליו הראיה שלא
כט]
ע)
דרך דופן אפי' הכי הוי
ילדה בבית העכו"ם, וגבי ספק
בכור אע"ג דלא הוי בכור
דרבי מאיר היא דאמר אין חולצין ואין מיבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית משמע דכולה חד טעמא היא ומיהו אין נראה דהא רבנן אמרי ליה
פטר חמור מפריש עליו טלה
ללידה. אלמא דבכור לדבר
יפה אמרת שאין חולצין ל] כו' פ)ואין מיבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית לא] ובירושלמי אין מזכיר כי אם טעם יבום אבל טעמא דאין חולצין אם
להתירו בהנאה, דכתיב תפדה
אחד דמחוסר דבר אחד
בשה, והטלה יעכב לעצמו,
בלבד הוי בכור: א"ל רב
הוא מדרבנן הוי גזירה אשה אטו איש ולמאי דגרסינן בספרים שלנו פסולה יש לפרש דלא עריב ליה בהדי חרש וחרשת וקטן משום דהנהו ככו"ע
דאפילו ודאי פטר אין קדושה
אחא מדיפתי לרבינא תינח.
ובקטנה איכא פלוגתא והא דתנא תחלוץ משתגדיל לאשמועינן דדוקא למ"ד פסולה תחלוץ משתגדיל אבל למ"ד כשרה אפי' לכתחלה לא תחזור
חלה על טלה הניתן אלא משום
כלומר בשלמא מאי דאמרת
גזילת כהן יש וכיון שהוא ספק
דהיכא דיצא זכר דרך דופן
ותחלוץ ועוד י"ל דלמ"ד בריש כל הגט (גיטין כה.) קטן צ)ואנפליא פסולין ואין פוסלין איצטריך לאשמועינן גבי קטנה תחלוץ לאשמועינן דחליצה פסולה
אפילו גזל ליכא דראיה על
וזכר הבכור דרך רחם דלא
קטן
ופוסלת על האחים וש"מ אינה מתייבמת: שמא ימצא סריס. וא"ת למ"ד בפרק הערל (יבמות דף פ:) סימני סריס עד שיהא בכולן
לב]
. סימן הוולד
הכהן (ע"ז כד:)
קדיש דקא ממעטת לי'
בבהמה דקה. לענין לפטור
מבכור האי ניחא לי דאנן
ניחזי אי משתין עושה כיפה וי"ל דהיכא דלא הביא סימנין עד רוב שנותיו חשיב סריס בלא סימני סריס כדאמרינן בפ' הערל (שם:)
ק)
לג]
ר)
את שבא אחריו מתורת בכור,
בעינן בכור לכל דבר: אלא.
ובנדה (דף מז:) וכי לא לד] עלו סימני סריס עד כמה עד רוב שנותיו:
טינוף. לאחר שקבלה מן הזכר
מאי דאמרת דהיכא דיצתה
מחוורתא
ונוצר הולד נימוח וזב הימנו
נקבה דרך דופן וזכר בכור
ויוצא והולך, ואותו טינוף
דרך רחם א) דליקדוש משום
פוטרתה מן הבכורה (נדה כה.). שפיר ושיליא. או שפיר או שליא (שם). דחייש למיעוטא. בפרק הכל שוחטין (חולין ו.) גבי כותים,
דהא איכא בכור לזכרים ובכור לרחמים אמאי ליקדוש (הא כתב רחמנא כל הבכור אשר יולד אלמא דבעי נמי בכור ללידה):
שגזר על כל כותים משום אותם שמצאו דמות יונה בהר גריזים והשתחוו לה (יבמות קיט.). קטן וקטנה. או קטן או קטנה (יבמות סא:).
אלא מחוורתא כדאביי. כדתריץ לעולם בכור לדבר אחד לא הוי בכור ורישא הכי [קאמר כו'] וכלל הכי גמרינן: (א"ל רב אחא
איש כתיב בפרשה. בפרשת חליצה ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו (שם) איש פוטרה בחליצה ולא קטן (נדה לב.). ומקשינן
מדיפתי לרבינא תינח היכא דיצא זכר דרך דופן וזכר דרך רחם דלא קדוש דאימעוט ליה מבכור דבכור לרחמים איכא בכור
אשה לאיש. דכתיב ואם לא יחפוץ האיש, ולא קטן, ואשה נמי אע"ג דלא כתיב מיעוטא בעינן גדולה כאיש, דאיתקש לה דכתיב בההוא
לזכר ליכא אלא איכא דיצתה נקבה דרך דופן וזכר דרך רחם בתמיהא ליקדוש דהא איכא בכור לזכר ובכור לרחמים אלא
קרא ועלתה יבמתו השערה (יבמות קה:). מה טעם אין מייבמין. ויגדלו יחד (נדה לב.). שמא ימצא סריס. לאו בר הקמת שם הוא
מחוורתא כדאביי): סליק פירקא
ואינו מצווה לייבם, וכן איילונית, וכיון דמייבם בלא מצוה נושא אשת אחיו בחנם וערוה היא ובכרת (שם). פוגעין בערוה. כיון דלאו בני
(אם) עז בת שנתה לקח וילדה בסוף שנתה: ודאי לכהן. דבכור הוא דבתוך שנתה לא ילדה קודם השתא: מיכן ואילך. אם
הקמת שם נינהו, פגע באשת אח שלא במקום מצוה, דרחמנא פטריה, דכתיב אשר תלד פרט לאיילונית (יבמות סא:).
קנאה יתירה מבת שנה וילדה: ספק. הוא אם ילדה קודם אי לא וספק הוי בכור וירעה ויאכל במומו: וכן רחל בת שתים
ודאי לכהן. דקודם אינה יולדת: ופרה וחמור בני שלשה ודאי לכהן מיכן ואילך ספק. וספק דחמור במקום רעייה דבהמה טהורה
יפריש טלה תחת זה ספק פטר חמור והוא לעצמו: אילו בולד. ממש דבהמה נפטרה מן הבכורה היה כדבריך דעז בת שנתה ודאי לכהן וכו': אלא אמרו סימן ולד בבהמה דקה טינוף. אם הפילה דם מרחמה אותו דם הוה ולד אלא שהפילה ולההיא דם קרי טינוף
ובמקום ולד הוא ונפטר מן הבכורה: וכן בהמה גסה. אם בהמה הפילה שיליא בלבד היינו סימן ולד דאין שיליא (מן) בלא ולד ונפטרה מן הבכורה: וסימן ולד באשה שפיר ושיליא. ושפיר היינו דם שבתוך השיליא ואיכא למיחש שמא טינפה בתוך שנתה ואח"כ
ילדה לסוף ה' חדשים משום הכי הכל ספק אפי' בת שנתה: כל שידוע שביכרה. או בטינוף או בלידה אין כאן לכהן: ושידוע שלא ביכרה ודאי לא בטינוף ולא בלידה: ואם ספק. היינו הלוקח ואפילו בתוך שנתה: ששפעה חררת דם קשה דחררה היינו נמי
סימן וולד ותיקבר כדין בכור ונפטר שוב מן הבכורה: ואמאי ספק. כלומר דאינו נאכל אלא במומו: לימא הלך אחר וכו' והא ודאי מילד אוליד. בתוך שנתה והאי דקא ילדה השתא אחר שנתה ליהוי חולין גמורין ויאכילנו בלא מום: כרבי מאיר. דחייש למיעוט
כדאמר לקמן איכא נמי מיעוט בהמה דלא ילדה בתוך שנתה הילכך הוי ספק: אפי' תימא. ר' ישמעאל כרבנן ס"ל דאזלי בתר רובא: וכי אזלי בתר רובא ברובא דאיתיה לקמן כגון תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה כו'. דכיון דאיכא ט' חנויות לקמן אמרי' כל
דפריש מרובא פריש וסנהדרין דאזלי בתר רוב: אבל רובא דליתיה לקמן. (לא ילוד לקמן) [כמו רובא דבהמה] אזלי נמי בתר מיעוט דלא ילדי הילכך ספק: קטן וקטנה דרובא דליתיה לקמן. דלא חזינא רובא דעלמא אי הוי סריסים אי איילונית אי לא. ואפי' הכי
אזלי בתר רובא: דתנן כו' איש כתיב גבי חליצה ולא גבי יבום דכתיב אם לא יחפוץ האיש: ונמצא פוגע בערוה ולא מיקיימא מצות יבום: ורבנן. סברי מייבמין דזיל בתר רוב קטנים (כלל) ואף על גב דליתא קמן:
א) נראה דצ"ל דלא קדוש אמאי ליקדוש דהא איכא בכור לזכרים ובכור לרחמים אלא מחוורתא כדאביי וכו':