כ:
הלוקח בהמה
פרק שלישי בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חלב
בינייהו. פסק ר"ת דחלב אינו פוטר
דלקמן
לגמריה לא אמרינן יולדת למקוטעין.
הלכך
לא
נקט סוף ששה:
פוטר איכא
ח א מיי' פ"ד מהלכות
א) למקוטעין צ"ק, ב) [פסחים
ד. וש"נ], ג) יבמות קיט.,
בכורות הל' ח טוש"ע י"ד
לסבריה אמרינן. דלא גמר בהמה מאשה ו). מקצת יום אחרון של חדש
בפירקין (דף כד.) מסקינן כרשב"ג דאמר בלוקח בהמה מניקה
ד) [שם איתא חמות],
סי' שטז סעיף [ג] ד:
מעובד כוכבים דפטורה מן הבכורה דלא מרחמא אא"כ ילדה אבל מטעם
חמישי לעבורה ככולה ויולדת בו ביום הלכך אפילו אית לן דזעירי
ט ב מיי' פ"ג מהלכות יבום
ה) [תוספתא רפ"ז], ו) מאשה
הלכה יז יח טוש"ע אה"ע
הס"ד ומה"ד מקצת יום אחרון
ונתעברה במרחשון יולדת ביום אחרון של אדר דהוי שנתו: מקצת
חלב לחוד לא מיפטרא אי לאו דאיכא ולד בהדה דחזינא דמרחמא ליה
סימן קנז סעיף ט:
של גמר חדש חמישי לעיבורה
ומניקתו ומתוך כך מדקדק ר"ת דהכי
היום. שגמר חדש חמישי או של טינוף:
י ג מיי' פ"ד מהלכות
או של טינוף ויולדת בו ביום
הלכתא דחיישינן למיעוטא היכא דאיכא
הס"ד ומה"ד ה"ג לגמריה לא
בכורות הל' י טוש"ע י"ד
ה"ג לגמריה לא אמרינן מקצת היום
לגמריה לא אמרינן יולדת למקוטעין לסבריה
וכו' ככולו הלכך אפילו אית וכו'
סי' שטו סעיף ז:
❖
חזקה בהדה כי הכא שהיא בחזקת שלא
ככולו: מאי איכא בין ר' עקיבא לר'
אמרינן יולדת למקוטעין ואיבעית אימא לא
יא ד מיי' שם פ"ז הלכה ו:
שנתו הס"ד ומה"ד מאי איכא
יהושע. דבבציר מהכי מי ילדה: חלב
ילדה ואפילו לא קיימא לן כרבי מאיר
צ"ק, ז) דאית ליה הלכה כסתם.
אמרינן יולדת והכא במקצת היום ככולו
(א) א)א]
צ"ק, ח) בעיקר מילתיה. צ"ק,
דמטהר בההיא דרוב תינוקות מטפחים
פוטר. אם חולבת אפילו בתוך שנתה
ט) דפטר. צ"ק, י) דרשב"ג
קמיפלגי לסבריה אמרינן מקצת היום
שיטה מקובצת
ב)
ב]
או שנולדה בבית ישראל (ב) לא ראינוה
(נדה דף יח:) מטעם סמוך מיעוטא
סובר חלב. צ"ק, כ) בפ' ר"א
ככולו לגמריה לא אמרינן מקצת היום ככולו:
אם לא הביא אפילו. צ"ק,
א] יולדת למקוטעין והכא:
לחזקה להחמיר מיהא חיישינן ואע"ג
יולדת עד לאחר שנתה והרי היא חולבת:
ל) דקי"ל כרבנן דלא חיישי
ב] קמפלגי לגמריה לא
אמר ר' עקיבא אני לא באתי לידי מדה זו
❖
דבפ"ק דחולין (דף יא:) משמע דאין
ר' יהושע סבר. טינוף פוטר ולא חלב:
למיעוט. צ"ק, מ) דרבנן. צ"ק,
אמרינן מקצת היום ככולו
אלא כל שידוע כו': מאי איכא בין ר' עקיבא
לסבריה אמרינן מקצת היום
הלכה כר"מ אפילו להחמיר דקאמר
היתה לה חמותה. אשה שהלכה היא
ככולו: ג] יולדות והא מדקא
לר"מ דחייש למיעוטא היכי אכיל בשרא
לר' יהושע אמר ר' חנינא מסורא חלב פוטר
ובעלה למדינת הים ומת בעלה בלא
חלבה מילד ילדה ורבי
הגהות הב"ח
משמע דאין הלכה כן דלא קאמר היכי
בנים ואח אין לו ויש לה חמותה
יהושע סבר חיישינן
איכא בינייהו ר' עקיבא אסבר חלב פוטר הלך
(א) גמ' יולדת למקוטעין
למיעוטא ועל תיבות
אכלינן בישרא מכל מקום היכא דחזקה
במקומה שיצאת משם: אינה חוששת.
אחר רוב בהמות ורוב בהמות אין חולבות
והכא במקצת: (ב) רש"י
דחולבות אע"פ שאינן
ד"ה חלב וכו' ולא: (ג) ד"ה
שמא נולד בן לחמיה והויא זקוקה
מסייעתו חיישינן והכא איכא חזקה
יולדות נרשם עליהם קו
אלא אם כן יולדות ג] ור' יהושע סבר הא איכא
אני ראיתי וכו' מאי נפקא
להורות כי לפ"ד ראוי
ליבם: יצאת מליאה. שהיתה חמותה
דהעמד בהמה בחזקת שלא ילדה
❖
מיניה בין ר"ש לת"ק:
למחקו: ד] איפוך אימא רבי
מיעוטא דחולבות אע"פ שאין יולדות ומי חייש
וסמוך מיעוטא דחולבות ואע"פ שאינן
מעוברת כשיצתה זו משם חוששת:
יהושע סבר הלך אחר רוב
ר' יהושע למיעוט והתנן היתה לה חמותה
בהמות ורוב בהמות אינן
ג)ב
ד)
ומחצה נקיבות. שאינה זוקקת לייבום:
יולדות לחזקה והא דאמרינן פ"ק
חולבות אא"כ יולדות והא
מוסף רש"י
אינה חוששת יצאה מליאה חוששת ר' יהושע
דחולין (דף ג:) דרוב מצויין אצל שחיטה
אלא איפוך. תרצתא דר' יהושע סבר
מדקא חלבה מילד ילדה
היתה לה חמותה. במדינת
אומר אינה חוששת ואמרינן מאי טעמא דר'
ור"ע סבר חיישינן למיעוטא
טינוף פוטר והוא הדין לחלב ואתא ר'
מומחין הן ולא אמרינן סמוך מיעוטא
הים וכשיצאה לא היה לה בן
והתניא: ה] ראיתי גדיה
דאין מומחין לחזקה דבהמה בחזקת
עקיבא למימר כל שידוע שביכרה ואפילו
יהושע קסבר רוב מעוברות יולדות ומיעוט
ואין יבם לזו, אינה חוששת.
שעישרה בתוך שנתה ולמה
שמא ניתן לה יבם, אע"ג
איסור עומדת עד שלא נשחטה ההוא
על ידי טינוף אין כאן לכהן כו' ספק
לי: ו] מד"ה גדיה עד ד"ה
מפילות וכל היולדות מחצה זכרים ומחצה
ג
דחיישינן לעיל שמא ילדה צרה,
והתניא בדף כ"א ע"א אינו
רובא מצוי הוא ושכיח טובא כענין
ואפילו חולבת: והתניא. בניחותא:
התם הוא דכל מה דילדה צרה
נקבות סמוך מיעוטא דמפילות למחצה
מפי' רש"י והוא מקצת מפי'
שמצינו בריש גיטין (דף ב:) ואפילו
גדייה. נקט משום דדרכה לילד
בין זכר בין נקבה מפיק לה
ח]
ו]
הרגמ"ה ומקצת מפי' רש"י
דנקבות והוו להו זכרים מיעוטא ולמיעוטא
להא מיבם, אבל חמות דאי נמי
ואין אדם יכול לעמוד עליו:
לר"מ דחייש למיעוט' סתם ספרי דדייני
וולדות
הרבה בעיבור אחד: אני
ילדה לא זקוק לה להך אלא
ז] מיניה בין ר"ש לת"ק:
לא חיישינן אלא איפוך ד] והתניא חלב פוטר
מגמר גמירי והמיעוט לא שכיח ולא
ראיתי גדייה
שעישרה בתוך שנתה.
אם כן ילדה זכר, וכולי האי לא
ח] דאפילו לרבי מאיר אות ו'
דברי ר' יהושע רבי עקיבא אומר חלב אינו
חיישינן שמא ילדה וזכר היה
נמחק: ט] איש משום
חייש ליה ר"מ כדאמרינן בריש בנות
כלומר בתוך
אותה שנה שילדה
(יבמות קיט.). יצאה
דמיעוט דנמלטים לא שכיח:
פוטר ת"ר גדייה שילדה שלש בנות וכל
כותים (נדה דף לב.) וכן י"ל בההיא
השלש
בנות חזרו הבנות וילדו
ה) ד
מליאה. יצתה חמותה
י] אשתו משום דסמכינן
מעוברת, חוששת. שמא זכר
מיעוט דחיים לחזקת אשת
בנותיה ילדו שלש שלש כולן נכנסות לדיר
דיבמות (דף קכא:) דמים שאין להם
עד שנכנסו
כולן לדיר להתעשר
היה (שם). אינה חוששת.
איש וגם: יא] ומאי קושיא
סוף דדיעבד אשתו מותרת ולא אמרינן
באותה שנה הן ובנותיהם. ולקמן
להתעשר א"ר שמעון אני ראיתי ה] שעישרה
דאיכא למימר שמא הפילה
בההיא: יב] דכיון דאשכח
ואם תמצי לומר לא הפילה
[כא.] בעי מאי נפקא מיניה (ג) ז] לת"ק:
ברייתא: יג] בבכורה שהיה
סמוך מיעוטא דנמלטים לחזקת אשת
❖
בתוך שנתה למה לי למיתני שלש שלש
שמא נקבה היתה (שם).
חולין במעי אמו והך חזקה
לימא
איש ט] ומה שהחמירו שם לכתחלה
עדיפא טפי דאיכא בהדה
תוליד חד מינייהו תלת ואינך תרתי תרתי
משום חומרא דאשת איש וגוסס נמי
חזקת ממון דלא מפקא ליה
איידי דאיכא חדא דלא סגיא בלא שלש תנא כולהו דילדו שלש שלש ולמה
מיד הבעלים אז: יד] כר"מ
רבינו גרשום (המשך)
לא אזלינן ביה בתר רובא להעיד עליו
דאמרינן לר' יוחנן למעוטי
לי למיתני שלש כלל לילדו כולהו תרתי ותיהדר איהי ותוליד בהדיהן
להשיא את אשתו וגם באתרא דרובא
י]
חלב פוטר איכא בינייהו. אם
מורייס וגבינות בית:
לימא
חולבת היא בתוך שנתה. ר'
טו] דחולין אמרינן דרבי
מסבלי והדר מקדשי ומיעוט מקדשי
עקיבא אמר. כל שידוע
יוחנן: טז] דלא חיישי
והדר מסבלי דאיכא רובא וחזקה להתירא חיישינן למיעוטא להחמיר לפי גירסת רבינו חננאל בקדושין בפרק שני (דף נ:) ויש לתמוה אהא דפריך
שביכרה לדבריו כיון
למיעוטא: יז] אלא הרשע
דחולבת פטורה דהיינו ידוע
לבדו: יח] דלעולם כדקאי
הכא לר' יהושע דאמר חלב אינו פוטר מהא דא"ר יהושע ביבמות (דף קיט.) יצתה מליאה אינה חוששת כדמפרש דלא חייש למיעוטא דזכרים
דאינה חולבת אלא א"כ
דמילתיה: יט] גמליאל לא
ודוחק מתוך כך לומר איפוך ומאי יא] קשה בההיא דיבמות ליכא חזקה בהדי מיעוטא אבל בהדי מיעוטא דחולבות איכא חזקה ולפיכך חייש
ילדה: ור' יהושע. דחייש
סבר: כ] ילדה מכלל דחלב
לטינוף דהיינו מיעוט
אינו פוטר אלא בעיקר
ועל כרחין מתניתין דהתם נמי מוכחא דיש חילוק דרישא דלא תנשא ולא תתייבם כו' מפרש התם מטעם סמוך מיעוט לחזקה ולא פליג עליה ר'
דמיעוט מטנפת חייש נמי
מילתיה הוא דפסיק כוותיה
יהושע דאין לומר דפליג בסיפא וה"ה ברישא דאדרבה הוה ליה לאשמועינן דפליג ברישא ואע"ג דאיכא חזקה וכ"ש בסיפא וי"ל יב] כיון דמשכח
למיעוט דחולבות אע"ג דלא
דלא מרחמא אא"כ ילדה
ברייתא איפכא לא חש מלתרץ מיהו תימה דלמאי דמפיך כ"ש דתקשי לן דכאן א"ר יהושע חלב פוטר אלמא לא חייש למעוטא ואע"ג דאיכא חזקה
יולדת וחייבת בבכורה:
ונפקא: כא] דפסקינן לקמן
היתה לה חמות. במדינת
הלכה: כב] דרשב"ג
בהדה ובההיא דיבמות משמע דלא פליג ר' יהושע אלא בסיפא אבל ברישא מודה ואי הוה אמרינן דלא חשיב מיעוט דאיכא חזקה בהדה מה
הים. לאשה שהלך בעלה
אדרשב"ג דאמר: כג] ומפרש
שהיא בחזקת שלא ילדה שאדרבה העמד ולד בחזקת שאינו קדושבבכורה שהוא חולין במעי אמו אז הוה אתי שפיר וגם הא דצריך לומר איפוך
יג]
וצרתה למדינת הים אינה
בפ' ר' אליעזר דמילה
חוששת שמא ילדה בן
ותיבות אם לאו כלומר
אבל קשה דא"כ ר"ש בן גמליאל דסבר חלב אינו פוטר אלמא חייש למיעוטא ואע"ג דליכא חזקה בהדה ובריש כל הצלמים (ע"ז דף מ:) משמע
וזקוקה לו: אבל יצאה
נמחק: כד] להקל בערוה
דלא חייש למיעוט ולא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום כדגזר ר"מ מטעם דחייש למיעוט ועוד קשיא דבסוף אין מעמידין (שם דף לט:) משמע
מלאה. כלומר מעוברת
ועוד כו' המיקל באבל וגם
חוששת ור' יהושע אומר
בלא שהה ח' ימים בבהמה
דר' יוחנן ז) סבר כר"מ יד] בגבינות בית אונייקי דסתמא כר' מאיר וטעמא דר"מ משום דחייש למיעוט כדמפרש בההוא פרקא ובפ"ק דחולין
❖
אינו חוששת ותינשא: אלא
החמירו כר"ש:
(דף ה:) טו] דר' יוחנן אכל משחיטת כותי ולא חייש למיעוט החשודים כדקאמר ר"מ התם גבי יינם אע"ג דאיכא חזקה בהדה דלא נשחטה וי"ל
איפוך. ר' יהושע אמר חלב
פוטר כי היכי דפטר טינוף:
דאיכא סתמי טובא דלא טז] חיישינן למיעוטא ועוד דהתם סתם ואח"כ מחלוקת בריש כל הצלמים פלוגתא דר"מ ורבנן אבל עוד ק' דלקמן (דף כד.)
רבי עקיבא אומר לא פטר.
רבינו גרשום
משמע דר' יוחנן אית ליה הלכה כר"ש בן גמליאל גבי ההוא דראה חזיר כרוך אחר רחל ויש לתרץ דאין להחזיק כל הכותים כרשעים אלא להרשע
יז]
אלא כל שידוע שודאי
ודאי לית ליה דזעירי. אבל
ביכרה ולא קשיא הא דרבי
לבדו ועוד קשה דבפ' עשרה יוחסין (קדושין דף פ.) גבי רוב תינוקות מטפחים משמע דר' יוחנן סבר כרבנן דקתני שני דברים אין בהם דעת
סבר פחות מל' מטנפת
יהושע אדרבי יהושע:
לישאל ועשאום חכמים כמו שיש בהן דעת לישאל ומיהו מצינו למימר דלעולם יח] ח)כדאמר דמילתיה דר"ש בן גמליאל יט] סבר ר' יוחנן כוותיה
ומתעברת קודם השלמת ל'
והתניא. סיועא: גדייה
בההיא דמשמע דמדפטר מטעם דלא מרחמא להניק אא"כ ילדה ונפקא מינה היכא דחזינן דהוה לה חלב קודם לידה [אם אח"כ ראינוה
ט)
כ]
ויולדת בתוך שנתה:
שילדה ג' בנות. בבת אחת
לסבריה. דאמר יולדת בתוך
בסוף שנתה: וכל בנות ילדה
מניקה] דההיא לא מיפטרא מטעם חלב אי לאו טעמא דלא מרחמא ולפי זה אפשר י) דהוי רבן שמעון בן גמליאל סבר חלב פוטר ואין
שנתה: אמרינן יולדת
ג' ג'. בהשלמת שנתן: כולן
ראיה השתא לר"ת למיעוט היכא דאיכא חזקה בהדה מהא דפסקינן כא] הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ומיהו קשה דר"ש בן גמליאל
למקוטעין קודם השלמת ה'
נכנסות לדיר. ביחד
חדשים מיום ליום: לגמריה.
להתעשר חוץ מן הגדייה.
כב] דאמר כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי כג] ומפרש כ) אם לאו כלומר אפילו נפל מן הגג או אכלו ארי אלמא
דלא אמר בתוך שנתה: לא
להכי קתני כולן נכנסות
חייש למיעוט נפלים ובריש כל הצלמים לא חייש למיעוט ובלאו קשיא דרשב"ג קשיא נמי הלכתא אהלכתא ל) דלא חיישינן למיעוט כדמשמע
אמרינן מקצת היום. של יום
לדיר משום דאמרינן לקמן
ל' דסוף טינוף ככולו כלומר
דאין מעשרין משל אשתקד
בחולין דלא פריך היכי אכלינן בישרא ובההיא דשבת (דף קלו.) קיימא לן כרשב"ג כדמוכח התם וי"ל דמן הדין היה לנו לפסוק כרבנן ואדרבנן
דכבר שלמו ימי טינוף ובו
על של שנה זו: אני ראיתי.
סמכינן בשעת הדחק כדמוכח בהחולץ (יבמות דף לז.) אלא מ) מדרבנן החמירו ביבמה הואיל ומת תוך שלשים ואע"פ שנפל מן הגג או אכלו
ביום יכולה להתעבר ותלד
גדייה שעישרה בנותיה:
ביום אחרון של שנתה אלא
בתוך שנתה. שבאחת
ארי שמא ישתקע הדבר ויאמרו העולם שפיהק ומת ויבא לידי לעז וקלקול ולכך עשאוהו כספק גם לענין אבילות שלא יבא להקל
משנותיה נולדו ולא
בעינן ל' של טינוף שלמים
כד] בעדות ועוד שבכל מקום הלכה כדברי המיקל באבל ובלא
שהה
ח' ימים בבהמה העמידו כרבן שמעון בן גמליאל דאי לא הא לא
מעת לעת ואינה יולדת אלא
משתכח דהויין הבנות
קיימא וולדיהן בשנה אחת אלא
בתחילת שנה שניה.
ולסבריה אמרינן מקצת
בשנה מעוברת להעשר
היום ככולו: מאי איכא בין ר' עקיבא לרבי יהושע. לגמריה דלתרוייהו הוי ספק היכא דלא ידיע:
בנות. כגון שהיא ילדה בתחילת שנה ובנותיה בסוף שנתן: ותיהדר איהי. הגדייה ותוליד בהדיהו והויין י' בין