הלוקח
בהמה
פרק שלישי
בכורות
כא.
מסורת הש"ס
שיטה מקובצת
לימא קסבר מטנפת כו' בתוך שנתה. כלומר בתוך שנתה לטינופה.
קיימא הא ועוד דמשום היא גופה שאם נתיר לשוחטו לאוכלו כשהוא
א) [לעיל כ.], ב) [פסחים ד.
א] דזעירי דאמר זעירי אין
וש"נ], ג) להו ל' צ"ק, ד) איהי
טינוף פחות משלשי' יום
אבל האי בתוך שנתה דלעיל גבי פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי יהושע
בריא יג] ט) יכול לשוחטו כשהוא חולה וקרוב לפיהוק של מיתה דהשתא
ותלד בתוך שנתה הס"ד ואח"כ
תנא: ב] מיפלגי תנא קמא
איכא ריעותא ואין לדקדק דר' שמעון בן גמליאל לא חייש למיעוט מהא
לא הוי אלא בתוך שנתה ללידה שהיא
עצמה נולדה כדפרישית בריש
מה"ד לישנא אחרינא גדייה
סבר אינה יולדת למקוטעין
שילדה שלש כו' והשאר נמחק
ור' שמעון סבר אמרינן:
ד] הלכתא: איכא בינייהו הא דזעירי.
וקמיירי כגון שטינפו הבנות
דחיישי למיעוט רבי עקיבא
ור' טרפון בפ' קמא דמכות (דף ז. ושם
צ"ק, ה) שייך לעיל דף כ:,
ג] קמיפלגי ת"ק סבר אינו
ד"ה דילמא) שמא במקום סייף הוה נקב
ביום אחרון של ששה חדשים ללידתן
ו) [ר"הב.], ז)נולדים עםבנות
נכנס לדיר להתעש' ור"ש
לימא קסבר מטנפת אינה חוזרת ויולדת
צ"ק, ח) כולהו בנות צ"ק,
ולא ביום תחלת חדש שביעי דהשתא
ורבי שמעון בן גמליאל קאמר אף הן
סבר נכנס לדיר להתעשר
ט) יבוא צ"ק, י) נהרג אדם
בתוך שנתה אם תימצי לומר מטנפת חוזרת
והתניא: ד] בריש שמעתא
כי יהבת ה](א) ל' ג) דטינוף וה' חדשים
מרבים שופכי דמים בישראל דדילמא
מעולם צ"ק, כ) בכ"ח רש"א,
הס"ד: ה] יהבת להו ל':
ויולדת בתוך שנתה יולדת ודאי אינה חוזרת
התם הוא דלא חייש משום דחשבינן
דעיבור נמצא דילדו ביום אחרון של
ל) למצוא צ"ק, מ) יולדת
יד]
ו] תיבות והתניא בניחותא
והשתא צ"ק, נ) מעברתא והיא
נמחק: ז] גדייה וכו' דוקא
ויולדת בתוך שנתה: אמר רבי שמעון אני
שנתן ונכנסות הן ובנותן לדיר
כלא איפשר שאם כן לא י) יהרג אדם
בעיא מילד ואנא בעי צ"ק,
נקט גדייה לאשמעינן דאפי'
לעולם ואפילו ר' מאיר מודה כדקאמר
להתעשר דבשנה אחת נולדו: ורבי
ראיתי גדייה כו': מאי איכא בין תנא קמא לרבי
ס) הפוחתת אינה פוחתת וכו'
מהרה להתעבר בכל יכולת
והמוספת צ"ק, ע) של
אי אפשר לה ליכנס עם בנות
בפ"ק דחולין (ד' יא:) והא דבעי למימר
שמעון לית ליה דזעירי. ולהכי קאמר
שמעון איכא בינייהו דזעירי תנא קמא אית
א)
א]
אנטונינוס היתה עוברה
בנותיה להתעשר דאין היא
❖
שעישרה בתוך שנתה כלומר (ב) יום
לרבי עקיבא דחלב פוטר ולא חייש
והרביעי של בית צ"ק,
ובנותיה יולדות תוך שנתה
ליה דזעירי ור' שמעון לית ליה דזעירי ואיבעית
עד יום א' בשנה שנייה
או יומים או עשרה ימים בתוך שנה
למיעוט הוה מצי לאקשויי מההיא
אימא דכולי עלמא אית להו דזעירי והכא
כדלקמן והאי דנקט ג' בכל
שנולדו שלא עיכבו לילד עד יום
דמכות דחייש שמא במקום סייף נקב
בנותי' כיון דאיכא חדא דלא
הגהות הב"ח
ביולדת למקוטעין קא מיפלגי ב] לתנא קמא
אחרון של שנתן אע"פ שטינפו לסוף
הוה ורשב"ג קאמר דלא חייש אלא
טו]
סגי בלא שלש נקט שלש
(א) רש"י ד"ה איכא וכו' כי
אינה יולדת למקוטעין לרבי שמעון יולדת
בכולהו כדלקמן מטנפת
ששה: פי' אחר אני ראיתי גדייה
דלא רצה להאריך ועוד אין נראה
יהבת להו שלשים דטינוף:
אינה חוזרת ויולדת בתוך
ואיבעית אימא דכולי עלמא אינה יולדת
(ב) ד"ה ור' שמעון וכו'
שעישרה בתוך שנתה. כלומר בתוך
לרבינו תם לפרש כלל טעמייהו משום
שנתה וכ"ש זו שילדה
כלומר עדיין היה יום או
ולדות גמורים. בתוך שנתה
למקוטעין והכא במקצת היום ככולו קמיפלגי
אותה שנה שהיא עצמה נולדה. כיצד
דחיישי למיעוטא דבהדיא חשיב טז] לא
יומים: (ג) ד"ה ת"ק אית
לאו דוקא דהא לאו בתוך
דלאחר שהיה לה חדש נתעברה וילדה
אפשר בפ"ק דחולין (דף יא: ושם) אלא
ליה וכו' ממש הוא דוקא
לתנא קמא לא אמרינן מקצת היום ככולו
שנתה ממש היא שאלמלא
וכו' ולשון וכו' אי הכי
כן אף היא תצטרף אלא
לסוף ה' חדשים שלשה הבנות וחזרו
אמרי רבנן דכשהיו שואלים לעדים
לרבי שמעון אמרי' מקצת היום ככולו ואב"א
ב)
גדייה נמי משכחת וכו'
בתוך שנתה יום שאחר
הבנות ונתעברו לסוף חדשן וילדו
ראיתם אם במקום סייף נקב הוה
בתוך שנתה הס"ד ואח"כ
שנתה וכר' ישמעאל ועדיפא
דכ"ע אמרינן מקצת היום ככולו והכא
מ"ה גדייה שילדה שלש
מדרבי ישמעאל ואי קשיא
לסוף ה' חדשים הרי שנה. לימא קסבר
והם אומרים אין אנו יודעים בטלה
במחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר קמיפלגי ג]
וד"ה והתניא בניחותא
כיון דאינה נכנסת עמהם
מטנפת וכו' בתוך שנתה כלומר בתוך
עדותם אע"פ שאם לא היו שואלין
נמחק: (ד) ד"ה כולן נכנסים
לוקמא כגון שנולדה היא
והתניא
וכו' והנך בנות שלה
השנה שהיא עצמה נולדה דמה
היה נהרג מידי דהוה זה אומר
בניסן וילדה באלול דאפשר
יכולין להיות נולדין
לה לחזור ולילד עם בנותיה
שילדה לסוף ששה הוי כטינוף ולהכי
אינה יולדת עוד עד
חדש
בסייף הרגו וזה אומר בארירן הרגו דאין זה נכון אע"ג דאי
בשנה אחת כגון וכו':
קודם אלול הבא וליתני וכל
(ה) ד"ה לימא כו' דס"ד
או עד חדשיים בשנה שניה. ות"ק מיירי כגון שעישרה
בתוך
לא שיילינן להו הוה נהרג ולא חיישינן דדילמא אי שיילינן
בנותיה ילדו תרתי תרתי לאו
דמטנפת: (ו) ד"ה ומשני
פרכא היא מדנקט ת"ק
שנתה שנולדה כר' שמעון ולקמן מפרש במאי פליגי והאי
בתוך
מינייהו הוי מכחשי אהדדי ומיהו אין זה קושיא לחושבו כלא
וכו' כשילדה ודאי אינה
גדייה ולא נקיט עז לאפוקי
שנתה מפרשים כההוא דלעיל גבי פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי
איפשר דאיפשר כגון שנתגלה קרום של מוח וראוהו עדיין שלם
חוזרת ויולדת דברי:
מדר"ש אתא לאשמועינן
(ז) ד"ה איכא וכו' נולדו
אע"ג דמקרבין להו לגבי
יהושע דאמרינן בריש הלכתא [כ.] במטנפת וכו' קמיפלגי: ת"ק אית ליה
ובחולין דחשבינן ליה לא איפשר לפי שדוחק להעמיד בו הפסוק ומאן
הס"ד ואח"כ מ"ה
הדדי אי אפשר לכולן
דפטר סבר שבקיה לקרא דדחיק ומוקים אנפשיה: לימא קסבר
❖
דזעירי. אין לך טינוף גדול מלידה ולהכי לא מציא היא למיהדר
מחוסרי:
להוליד בשנה אחת שתהא
הזקנה נכנסת עמהן לדיר
וליילודי בתוך שנתה עד לאחר יום או יומים ורבי שמעון דלא נחית
מטנפת אינה חוזרת ויולדת תוך שנתה. וכל שכן זו שילדה וולדות
הילכך בכל כמה דמצי
להכי סבר דמשכחת לה דהדרא וילדה בתוך שנתה דלית ליה הא
גמורים ובתוך שנתה לאו דוקא אלא גם אחר שנתה מעט דהא לאו
לקרובי בהו מקרבינן: מאי
רבינו גרשום
בינייהו כלומר פלוגתייהו
דזעירי והשתא מצינן למימר דת"ק סבר דאפילו יולדת חוזרת ויולדת
באותה שנה נולדה הגדייה שאם כן תתעשר עם בנותיה ותנא קמא
הבנות והאימהות: לימא
הוו במאי: דזעירי כיון דלא
בתוך שנתה דהאי בתוך מפרשים לעיל בריש פירקין דלאו תוך
לא חשיב לה אלא כלומר בת שנתה יום שאחר שנתה ופירש בקונטרס
מדלא תנא הכי ותיהדר איהי
קבלה זכר כל ל' שאחר
ממש דוקא אלא בסוף יום או יומים. לשון זה אינו עיקר דאיכא
דהוי כר' ישמעאל ועדיפא מרבי ישמעאל והדין עמו דהא לרבי
יז]
אלא וכל בנותיה ילדו שלש
(ג)
הטינוף או אחר לידה כ"ש
ש"מ קסבר מטנפת אינה
דבתה אינה מקבלת זכר עד
פירכא למאן דדייק ביה דבנות היכי משכחת להו דילדו בתוך שנתן
ישמעאל חוזרת ויולדת ביום ראשון של שנה שנייה דהא אית ליה
וכו' האם ודאי טינפה לסוף
מלאת לה ל' יום ואי עיבורה
כגון שעיברו ביום שלשים ללידתן וילדו לאחר ה' חדשים ביום אחרון
מכאן ואילך ספק והקשה בקונטרס כיון דאינה נכנסת עמהן
יח]
ו' חדשים שילדה ל' יום ולא
ל' יום שלימים הרי ששה
יכלה לילד בתוך שנתה אלא
וכן לבנותיה הרי י"ב חדש
אי הכי נמי משכחת לה דתיהדר ד) ותלד בתוך שנתה: ו] והתניא.
לוקמה כגון שנולדה היא בניסן וילדה לה באלול דאפשר לה לחזור
בשנה שניה וברייתא משמע
שלימים ויולדת למחר: לית
בניחותא: גדייה שלש בנות. בכרס אחד וכל בנותיה ילדו שלש שלש.
לילד עם בנותיה קודם אלול הבא ולא דק בלישניה דהא בסמוך
ז] ה)
דמיירי בתוך שנתן: אם
ליה דזעירי וכן הבת
תמצא לומר מטנפת חוזרת.
מתעברת תוך חדשה מקצת
להכי נקט שלש לשון נקבה דאי הוו זכרים לא הוו מתעשרי דאיכא
אמרינן דתנא קמא אית ליה דזעירי והוא הדין שאין בהמה מתעברת
כלומר דלא מיטנפה כל ל'
היום של גמר חודש הטינוף.
ג' בכורות ותו לא פיישי עשר: כולן ח] נכנסים לדיר להתעשר.
אחר שנולדה בפחות משלשים יום א"כ צריך שלשים יום לבד מה'
שלימים יולדת ודאי בתחלת
ה"ג ואי בעית אימא דכ"ע
שנה אינה חוזרת ויולדת
מקצת היום ככולו והכא
יחד דכולן יכולין להיות נולדין מאלול לאלול השלש בנות ותשע
חדשי העיבור והוה ליה למימר שנולדה בכ"ה באדר:
יט] כ)
בתוך שנתה הילכך צריך
במחוסר זמן וכו' ת"ק דלא
תנא קמא אית ליה דזעירי. גם כאן פי' בקונטרס דימי עיבורה
בנותיהן דאי לא הוו נולדים בשנה אחת לא הוו מיעשרי אהדדי דבאחד
שיאמר וכל בנות ילדו ג':
תנא תוך סבר אע"ג דאפשר
באלול ראש השנה למעשר ואין מצטרפין אותן שנולדו לאחר אלול
ה' חדשים שלמים משמע שרוצה לומר של שלשים יום כמו
מאי איכא בין תנא קמא לר'
להן להוליד תוך שנתן
ו) ט]
שמעון. שניהן שוין שאין
דביום אחרון של שנה נולדה
כדמפרש בפרק מעשר בהמה (לקמן דף נז:) והנך (ד) יכולין להיות
כ] שפירשנו לעיל ואי אפשר לומר כן כלל ולמאי דמוקי פלוגתייהו
הזקנה מתעשרת עמהן: תנא
מ"מ מחוסרים זמן הן עד ז'
בנות שלה בשנה אחת כגון שנולדו הבנות באחד באלול ונתעברו
במקצת היום ככולו דצריך למנות הכל מאחד באלול של שנה זו
ל)
י] ז)
קמא אית ליה דזעירי והני
ימים ור"ש סבר מחוסר זמן
ג' בנות טינפו בתחילת חדש
מתעשרי והתניא בניחותא
לסוף ששה חדשים וילדו קודם אלול יא] ולמה לי למיתנא שלש בנות
לאחד באלול של שנה הבאה לשנת הלבנה דאחד באלול ראש השנה
שביעי ללידתן וטינפו ל' יום
וכו' כן נמצא בכל הספרים
דילדו כולהו הג' בנות כו': לימא קסבר מטנפת אינה חוזרת
למעשר בהמה ולא משכחת לה בשום ענין אלא אם כן היו חדשי
ח)
שלימין ולא מצי ילדי בתוך
כ"י שבידי וזה הנוסח של
שנתן אלא בתחלת שנה
התוס' בפירוש רש"י ז"ל:
ויולדת בתוך שנתה. משעת טינוף עד סוף שנה והאי נמי אינה
העיבור כפי חדשי הלבנה והשתא לתנא קמא לא אמרינן מקצת
שניה הילכך לא אמר תנא
ח] כולן נכנסות לדיר
יכולה לילד הואיל וילדה שלש בנות בתחלת השנה. ולהכי נקט מטנפת
היום ככולו וכשנולדה באחד באלול לא כא] קבלה זכר עד מלאת
קמא בתוך שנה: ור' שמעון.
להתעשר בנותיה ובנותיהן
דאמר בתוך שנתן ודאי לית
יחד: ט] למעשר בהמה ואין
(ה) דסד"א דמטנפת נמי שוהא לילד כיולדת ובעי למיפשט נמי מינה
שלשים יום שנולדה דכיון דאמר זעירי אין טינוף פחות מל' יום כל
ליה דזעירי אלא טינפו פחות
כו' שנולדו קודם אלול עם
סתמא אי כתנא קמא אי כר' יהושע דפליג לעיל במטנפת: ומשני
שכן מ) בתה והשתא שלמי אינהו ל' יום ביום ב' של תשרי דבעינן
מל' וילדו בתוך שנתן ולתנא
אותן שנולדו לאחר אלול:
קמא אינה יולדת למקוטעי'
אפילו אם תימצי לומר מטנפת חוזרת ויולדת. שילדה ודאי אינה
ל' יום מעת לעת כיון דאין מקצת היום ככולו ואלול חסר הוא ובו
י] להיות בני שנה אחת:
(ו)
להכי לא אמר בתוך שנה:
יא] אלול שעשרה תוך שנתה
חוזרת דברי הכל היא: איכא בינייהו דזעירי. יב] וכגון שטינפו
ביום אפשר כב] להתעבר וה' חדשים של עיבור שלמי יום שני של אדר
ואית דמפרש ר' שמעון
והיא נכנסת עמהן דתוך
הבנות לסוף ששה ללידתן בתחלת חדש שביעי תנא קמא דלא נקט
ובו ביום ילדה חשוב שלשים יום מעת לעת לבנותיה קודם שיקבלו זכר
דאמר אני ראיתי גדייה
שנתה ילדו היא ובנותיה
(בשעושה) [שעישרה] בתוך
הס"ד ומה"ד ולמה לי
לישנא דתוך אית ליה דזעירי דתו לא מקבלי זכר עד ראש חדש
ויכלו ביום שלישי של ניסן ובו ביום נתעברו ונמצא שכלו ה' חדשי
שנתה קסבר דהגדייה
למתני ג' כלל בלידת הבנות
שמיני וימי עיבורן ה' חדשים שלימין אישתכח דלא ילדו עד יום
עיבורן ביום שלישי של אלול ובו ביום ילדו ורבי שמעון סבר
והבנות בנות שנה אחת הן
הס"ד מתיבת ולמה עד סוף
ונכנסות עמהן להתעשר
העמוד מוקף בחצי לבנה כי
אחד בשנה שניה ומשכחת לה אפילו הכי נכנסות יחד לדיר אימהות
דאמרי' מקצת היום ככולו וכלים שלשים יום ביום אחד של תשרי
כגון שנולדה גדייה בר"ח
אינו מפי' רש"י: יב] דזעירי.
ובנות
חוץ מן הזקינה כגון שהיתה שנה מעוברת דיום אחד
ובו ביום נתעברה ונמצא שכלו ה' חדשי העיבור ביום אחרון
אלול ולסוף ל' יום נתעברה
ובקונטרס פי' כגון שטנפו
ולסוף שבט ילדה ג' בנות
הבנים לסוף ששה ללידתן
בשנה
שנייה שלהן עדיין ראש חדש
אב ורבי שמעון דנקט תוך
של שבט דמקצת היום ככולו ובו ביום ילדה חשוב שלשים יום לבנות
ולסוף ל' יום בר"ח ניסן
בתחלת חדש שביעי ולת"ק
שנתן ביום אחרון של שנה נולדו (ז) ומחוסרי זמן הן עד שבעת
ויכלו ביום אחרון של אדר שהוא חסר ובו ביום נתעברו
נתעברו אותן ג' בנות ולסוף
דלא נקט לישנא דתוך אית
אב ילדו כל אחת ב' בנות
ליה דזעירי דתו לא מקבלה
ימים
ור' שמעון סבר מחוסר זמן הן עד דמתעשרי:
ונמצא שכלים בכ"ט באב ה' חדשי העיבור ואין לתמוה על
הוו לה שיתא וג' אמהות
זכר עד ראש חדש שמיני
והתניא
שפירש דחדשי העיבור של בהמה דקה לפי חדשי הלבנה דה"נ אשכחן
והזקנה הרי י' כולן בנות
וימי עיבורן ה' חדשים
בירושלמי בפרק קמא דנדה דחמורה אע"פ שאינה יולדת למקוטעין פעמים שי"ב חדשי עיבורן לפי שנת החמה פעמים לפי שנת הלבנה דקאמר
כג]
שנה אחת ומתעשרין בנות
מלאים אשתכח דלא ילדו
שנתן: ולא מיסתבר הכי
עד יום אחד בשנה שניה
התם ר' חייא בר אשי הוה יתיב קמיה דרב חמתיה מבעית א"ל מה כן א"ל חמרתי כד] נ) בעיא מילא דאנא בעי (מרבענא) שלא תצטנן
חדא דקשיא מאן דאמר מאי
ומשכחת לה דאפ"ה נכנסות
א"ל אימתי עלה עליה זכר א"ל ביום פלן וחשיב א"ל בעיא היא עד כדון ותני כן שפיחת אינה פוחתת מימות הלבנה המוספת אינה מוספת
כה]ס)
איכא בין תנא קמא לר'
יחד לדיר האמהות והבנות
שמעון דהא קא חזינן דר'
חוץ מן הזקינה כגון שהיתה
על ימות החמה ואח"כ אמר שם כו] וכל מילתיה דרבי יהושע פליג
דאמר רבי יהושע בן לוי בקרות ע) של בית כז] רבי ממנה שוורים
שמעון בעי זקנה בהדייהו
שנה מעוברת דיום אחד
ויש בשנה שניה שלהן עדיין
ותנא קמא לא בעי. ועוד
קשיא לי שמעתא דלעיל
ר"ח אב הוא ור"ש דנקט
סברי דר' יהושע: כולי עלמא אמרינן מקצת היום ככולו. ודאי יולדות בתוך שנתן: ובמחוסר זמן פחות מח' תוך שנתה ממש לית ליה דזעירי עכ"ל וצריך פי' לפירושו ונראה דמשו"ה נקט לסוף ו' ללידתן דבציר מהכי אינן יכולות לטנף הזקינה
אינה יכולה להתעשר עמהן אפילו בשנה מעוברת שהרי צריכה שתהא בת שלשים קודם שתתעבר אבל לר"ש דלית ליה דזעירי ומקצת
היום ככולו ומשכחת שפיר שהבנות ובנות הבנות יתעשרו תוך השנה ממש ואפילו תהיה פשוטה אבל אין רצה לומר שעשרה עמהן הגדייה אלא ה"פ שעשרה שיצא ממנה מתעשרין תוך שנתה אפילו בשנה פשוטה ולהכי לא משכחת לה לפי שיטת הקונטרס ופי' התוס'
עיקר: יג] בריא יבא לשוחטו: יד] דחשיב כלא: טו] נקב הוה אלא דלא רצה והשאר נמחק: טז] חשיב ליה לא אפשר כו' אלא אומר ר"ת דכשהיו: יז] עמו דלר' ישמעאל תיבת דהא ל"ש: יח] ספק ואפילו ביום ראשון של שנה שניה: יט] בכ"ח באדר: כ] שפי' נמי לעיל:
כא] לא מקבלה זכר כו'
משנולדה
דכיון: כב] אפשר
לה
להתעבר וה' חדשי
העיבור
שלמי ביום שני של אדר: כג] חדש עיבורה לפי: כד] חמרתי
מעברא והיא בעיא מילד בעיא מעברתא שלא: כה] כן הפוחת
אינה: כו] תיבת וכל נמחק:
כז] בית מלכות היתה עוברת והרביעי של בית רבי: