כא:
הלוקח בהמה
פרק שלישי בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ר)ויש כא] ממנו שילדו עכשיו פירוש שילדו למקוטעין ויש מהן
שילדו
והתניא. בניחותא: והרי הוא. כלומר ובדבר זה
יש
לו דין בכור:
יב א מיי' פ"ד מהל' בכורות
א) לקמן נו. נז: תמורה יט:,
ב) [ברא"ש איתא רב], ג) [נדה
הל"י טוש"ע יו"ד סי'
לאחר זמן ואח"כ כב] אומרים כאן בבהמה טמאה כאן בבהמה מה בכור קדוש לפני זמנו. שהרי קדושתו מרחם: אף מעשר קדוש
ל. ע"ש], ד) [לעיל כ.], ה) חולין
שטו סעיף ז:
לפני זמנו. דמחוסר זמן נכנס לדיר: לילף מקדשים. משלמים שאין
טהורה כלומר לא פליגי ופריך הא כתיב ש) הידעת עת לדת יעלי
פג., ו) נדה פג., ז) [שם],
ב [מיי' פ"י מהל' איסורי
ח) [אמור פרשה ח],
ביאה הל"א טוש"ע י"ד סי'
יכול להקדישן מחוסר זמן שאין קדושה חלה עליהן כדאמרינן בתורת
סלע חולל אילות תשמור תספור ירחים
תמלאנה וידעת עת לדתנה
ט) [ויקראכב], י) מום דקדישן
קצד סעי' ב]:
ופירוש תספור ירחים תמלאנה
כהנים ח) ומיום השמיני והלאה ירצה
יג ג ד מיי' פ"ד מהל'
במומן צ"ק, כ) [במדבר יח],
והתניא רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי
ל) [דברים יב], מ) דמעשר
בכורות הלי"ב:
דאינה יולדת למקוטעין ומשני חיה
לקרבן אשה לה' אין לי אלא לאשה
כג]
ט)
יד ה מיי' שם הל"ט טוש"ע
צ"ק, נ) [שמות יג], ס) [ויקרא
שמעון מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר א]
א)
מנין אף להקדיש תלמוד לומרלקרבן:
טהורה כבהמה טמאה כלומר דאינה
כז], ע) וטהרה ובציר צ"ק,
יו"ד סי' שטז סעיף ו:
והרי הן כבכור מה בכור קדוש לפני זמנו
יולדת למקוטעין אבל בהמה טהורה
שכן גואל מום תמורת אכילה. בכור
טו ו מיי' פי"ב מהל' שחיטה
פ) [שוהה], צ) בס"ר: איתמר
משהתחילה להתעבר, ק) וקא
הלכה יד טוש"ע יו"ד סי'
וקרב לאחר זמנו אף מחוסר זמן קדוש לפני
יולדת למקוטעין ובשמעתין כד] פלוגתא
ומעשר אין נפדין דבבכור נאמר
פריך אמאי צ"ק, ר) יש מהן
טז סעי' ו:
אף
בבהמה טהורה:
(במדבר יח) לא תפדה ובמעשר (ויקרא
מחוסר זמן
זמנו וקרב לאחר זמנו ואדיליף מבכור ניליף
טז ז מיי' פ"ד מהל' בכורות
צ"ק, ש) [איוב לט], ת) [וע'
הלכה יב סמג עשין ריא
תוס' תמורה יט: ד"ה אף
קדוש לפני זמנו. והא דאמר בתמורה
כז) לא יגאל אבל קדשים נפדין
מקדשים מסתברא מבכור הוה ליה למילף
וכו'], א) כדאמרי' בפ"ק גבי
טוש"ע יו"ד סי' שטו סעי'
❖
פרק אלו קדשים (דף יט:) הרי
י) במומן. (א) וקדושין במומן קדושה
ז:
בהמה צ"ק,
שכן גואל מום תמורת אכילה אדרבה
יז ח מיי' פ"א מהל' אבות
גמורה מה שאין כן בקדשים כדאמרינן
מחוסר זמן דלא חזי ואמר רבי שמעון
❖
מקדשים הוה ליה למילף שכן ב] זכר קדוש
הטומאה הל' טז:
קדוש היינו במעשר בהמה כדמוכח
בפירקין דלעיל (דף יד.) כל הקדשים
הגהות הב"ח
במתנות פשוט אלא רבי שמעון העברה
הכא דפליגי ר' שמעון ורבנן אבל
שקדם מום קבוע להקדשן כו' חוץ
(א) רש"י ד"ה שכן גואל וכו'
העברה גמיר היכי דמי טינוף אמר רבא
מוסף רש"י
ג] ב)
בשאר קדשים מודה אפילו ר' שמעון :
מבכור ומעשר. ובכור ומעשר אין
ת)
אבל קדשים נפדין במומן
שכן גואל מום כו'. הא דלא
כדאמרי רעותא דצלתא אצר חיותא ושמואל
תמורתן קריבה דכתיב לא תפדה קדש
בעבועי דדמא. שמבצבצת
בכור ומעשר קדושין
במומן: (ב) ד"ה אם לא וכו'
ומוציאה דם דרך רחם וזהו
אמר בעבועי דדמא וצריך להראותו לחכם
הם את דמם תזרוק וגו'כ) ואמרינן הן
קאמר נמי ואין באים מחוצה
א
אמה מכרתי היום לשחוט:
הולד שנימוח ויוצא, הלכך הבא
לארץ כשאר קדשים כה] משום
קריבין ואין תמורתן קריבה במסכת
(ג) ד"ה אינה מטמאה וכו'
אחריו אינו בכור (נדה נז.). אין
חכם מנא ידע אמר רב פפא רועה חכם אמר
נימוק ולהכי פריך אמאי
טינוף פחות משלשים
דפלוגתא היא התם בגמרא תמורה
תמורה בפרק אלו קדשים (דף כא.)
❖
רב חסדא הרי אמרו יצירת הוולד באשה
ג) ב
יום. דאינה מקבלת זכר עד
תקבר:
אכילה.
(דף כא.):
פירש בקונט'
אבל שאר קדשים תמורתן קריבה
ל' יום (לעיל כ.). בהמה
ארבעים יום בעי רב חסדא גבבהמה בכמה
גסה. שלא היה לה ולד מעולם
שנאכלין במומן בלא פדיון וקצת קשה
כדאמרינן בפירקין דלעיל (ד' יד:) רק
אמר ליה רב פפא לאביי לאו היינו דזעירי
(נדה כז:). הרי זו תקבר.
רבינו גרשום
הא מכלל גואל הוא ונראה לפרש
קדשיך אלו התמורות: אכילה. בכור
כו]
ל)
החררה שהוא מיחוי של בכור
דאמר זעירי אין טינוף פחות משלשים יום
ד)
(שם). ופטורה מן
יום אם נכנס לדיר להתעשר
דמשונה אכילתה משאר פסולי
ומעשר נאכלין במומן זה לישראל וזה
הבכורה.שאם תלד עוד אין
מיפלגי. לתנא קמא אין
ד ההוא לקבל איתמר מצינו לוקח מעובד
המוקדשין דאין נשחטין באיטליז
לכהן אבל קדשים שנפל בהן מום
ולדה לכהן (שם). אינה
נכנסין לר' שמעון נכנסות:
כוכבים לוקח מישראל מאי אמר רב בכור
מטמאה. אותה חררה (שם).
ונמכרים באיטליז ונשקלים בליטרא
נפדין: פשוט זכר קדוש במתנות.
כז]
והתניא. סיועא: מה בכור
ומאחר דאינה מטמאה.
קדוש לפני זמנו. בשעת
ומדאורייתא הוא כדמשמע בפרק קמא
מעשר וקדשים נוהגין בפשוט ואינם
ודאי דאם איתא דבכרה אישתבוחי הוה
אלמא לא חיישנן לולד, אמאי
יציאתו מרחם: וקרב לאחר
❖
דתמורה (ד' ח.) ובסוף חלק (סנהדרין ד'
צריכין להיות זכרים וצריכים להקדישם
תקבר (שם).
זמנו. לאחר ח' ימים: אף
מישתבח ליה ושמואל אמר בכור ספק סבר
מחוסר זמן קדוש לפני
קיב:) גבי עיר הנדחת דממעט בכור
בידים ואינם ממתנות כהונה
לשחיטה קא בעי ליה ורבי יוחנן אמר חולין
זמנו. במעשר וקרב לאחר
ומעשר מדכתיב בהמה מי שנאכל
ה] ומעשר מ) ושלמים נאכלין לבעלים
זמנו: לילף מקדשים. שאינן
שיטה מקובצת
ודאין מאי טעמא אם איתא דלא בכרה כיון
קדושין עד יום ח': שכן
בתורת בהמתך יצאו בכור ומעשר שאין
כדמפרש בפרק מעשר בהמה (לקמן
דאיכא האיסורא אודועי הוה מודע ליה תניא
גואל מום תמורת אכילה.
א] להתעשר והרי הוא
נאכלין בתורת בהמתך דתנן כל פסולי
דף נו.) דמעשר הוי שלמים אבל
ו]
בכור ומעשר אין נגאלין
כבכור. עי' בתוס' זבחים דף
כוותיה דרבי יוחנן דאמר חולין אם לא
ה)
דכתיב אך בכור שור לא
קיד ע"ב: ב] שכן פשוט זכר
המוקדשין נמכרין באיטליז חוץ מן
בכור לאו פשוט הוא ואינו נוהג אלא
תפדה. ובמעשר כתיב לא
קדוש במתנות אלא ר"ש:
הבכור ומעשר: העברה העברה
הודיעו והולך ושוחט ואינו נמנע לימא תיהוי
בזכרים ואין צריך להקדישו דמרחם
יגאל אבל קדשים נפדין.
ג] אמר רב כדאמרי רעוותא
תיובתא דרב ושמואל התם במוכר תליא
גמירי. ואף ע"ג דאיכא למילף
קדוש וממתנות כהונה הוא: העברה
כח]
בכור ומעשר קדשי אפילו
דצלתא עצר חיותא:
בעלי מומין דכתיב במעשר
ד] תקבר. עיין בתוס' לקמן
מילתא הכא בלוקח תליא מילתא: מתני'
העברה. והעברת כל פטר רחם
נמי תחת תחת מקדשים א)כדאמר בפ"ק
טוב ברע. ובכור שנולד
דף לב ע"ב: ה] כהונה
הזכרים כל אשר יעבור תחת השבט :
(לעיל ד' יב.) בהמה שיש בה מקצת
כט]
נ)
ס)
בעל מום קדוש. קדשים
דמעשר ושלמים: ו] דמעשר
רבי אליעזר בן יעקב אומר בהמה גסה
ו)
ז
אין דינן להתקדש אלא
בהמה הוי: ז] עצר חיותא:
סימנין הכא לענין קידוש שייך למילף
ז] אצר חיותא. נעצר רחמה ונימוק
ששפעה חררת דם הרי זו תקבר ד] ופטורה מן
א)
תמימים בכור ומעשר
ח] בעבועי דדמא פולטת:
טפי מהעברה דמשמע כל אשר
העובר: בעבועי ח] דמא. פולטת
(ליכא) תמורה דבכור יליף
ט] דהמפלת לאור ארבעים
הבכורה: גמ' תני רבי חייא אינה מטמאה
ז)
ח
העברה ממעשר ובמעשר
כו' טומאה וטהרה בציר
יעבור תחת השבט לשון קידוש ל]:
אבעבועות של דם: להראותו לחכם.
כתיב לא ימיר ואין תמורתו
מהכי: י] בכמה כמה
לא במגע ולא במשא ומאחר דאינה
אשתבוחי משתבח ליה. פירש
לידע אם עובר היה ותיפטר מן
קרבה. קדשים תמורתן
שהתה: יא] דזעירי דס"ד
מטמאה לא במגע ולא במשא אמאי תקבר
קרבה: בכור ומעשר נאכלין
דהכי אות א' נמחק: יב] יום
בקונטרס שכבר
הבכורה: ארבעים יום. דהמפלת
לבעלים במומן בלא פדיון
שוהה הולד: יג] בלידה
כדי
ביכרה ולא תסתכן בלידה עוד אבל
ט] יום ארבעים צריכה לישב ימי
וקדשים אין נאכלין אלא
אחרינא שאינה: יד] אתמר
עובד כוכבים אי נמי א"ל הכי אין בדבריו אמת ויש ללמוד מפירושו
טומאה וטהור בציר מהכא מיא בעלמא הוא: בבהמה בכמה.
בפדיון: שכן פשוט זכר
משהתחילה לטנף אינה כו'
ע)
קדוש במתנות. מעשר
והשאר נמחק: טו] ביכרה
דעובד כוכבים אפילו מסיח לפי תומו אינו נאמן דלהשביח מקחו
י] שהתה משקבלה זכר עד הטינוף דנימא ולד הוא ומיפטרא מן
וקדשים אין נוהגין אלא
ולא תסתכן בלידה עוד אבל
אומר כן ועוד יש לפרש דאישתבוחי דהכא היינו שכבר נפטרה מן
הבכורה: לאו היינו דזעירי. דסד"א דהכי אמר דשלשים יום
יא]
בפשוט ונוהגין בזכרים
עובד כוכבים א"נ אמר ליה
רבי
ובנקבות. ומעשר וקדשים
הכי אין בדבריו כלום הס"ד
הבכורה לא]: יוחנן אמר חולין ודאי. בהלכות גדולות פסק
יב] שהוה פ) הולד להבראות וביום ל"א נימוק ויוצא (והכי קאמר זעירי
צריך להקדישן מה שאין
ומה"ד בכור ספק ויאכלנו
כר' יוחנן ובביצה (דף ד:) אמרי' רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן
אין טינוף מעכב בלידה שאינה מתעברת ולד אחר פחות משלשים
יג]
כן בבכור. ומעשר וקדשים
במומו דשמא בכרה והאי.
קלים אינה מתנה לכהן כו'.
תיבות ואין צריך עוד ליתן
ובפ' מישהוציאוהו (עירובין ד' מז:) אמרינן שמואל ור' יוחנן הלכה כרבי
יום): לקבל איתמר. יד] משהפילה את עובר צ) ראשון אינה מקבלת
[בכור] מתנה לכהן כדתניא
ולדה לכהן ל"ש: טז] תלא
התם
יוחנן:
במוכר תליא מילתא. שיודע המוכר בלוקח שקונה
זכר עד שלשים יום אבל בימי יצירת הולד לא איירי: מצינו לוקח
בפ' [הזרוע (דף ק"ל) כ"ד]
מילתא שצריך: יז] לכך
מתנות כהונה והני כי הני:
שטעון המוכר להכריז:
לשחוט ועובר לב] בלאו דולפני עור אם אינו מודיעו דלוקח לא
מן העובד כוכבים. מה דינו כדתני מתניתין [יט:]: אישתבוחי משתבח
אלא ר' שמעון העברה
יח] ביציאתו. ואי קשיא הא
הכא
איבעי ליה לאסוקיה לדעתיה שמכר אמה או בתה:
ליה. המוכר אומר קחנה שכבר ביכרה טו] ואין צריך עוד ליתן ולדה
בלוקח
העברה גמר. מה בכור קדוש
תנן סתמא המבכרת שהפילה
מחוסר זמן אף מעשר נמי:
תליא מילתא. שעליו לחקור בבהמתו אם היא חייבת בבכורה:
לכהן: ספק. והאי דלא אשבחה מוכר בהכי דסבר לשחיטה בעי
שליא ישליכנה לכלבים
עצר חיותא כשחיה עוצרת
ומשנת ראב"י קב ונקי תריץ
בהמה גסה ששפעה חררת דם הרי זו תקבר. אע"פ דתנא
לה: אם לא הודיעו. בארבעה פרקים בשנה מוכר שמכר פרה
רחמה ומוציאה טינוף:
הכי היינו טעמא כדי
בפרק בהמה המקשה (חולין דף עז.) המבכרת שהפילה
לשחוט ובו ביום מכר בנה לאחר לשחוט צריך להודיעו אמה מכרתי
בעבועי דמא. שפולטת דם:
(ב)
לפרסמה לכל אבל התם אין
להראותו לחכם. אי הוי
לפרסם דכ"ע ידעי דפטורה
שליא ישליכנה לכלבים כדמפרש התם משום לג] דנסמוך מיעוטא
לשחוט ואם לא הודיעו הולך לוקח ושוחט לבן ואינו צריך לחזור
טינוף גמור אי לא: בבהמה
הואיל ושליא הפילה דשליא
דנדמה למחצה דנקבות הכא שאני כדמפרש בגמרא כדי לפרסמה
ולשאל אם היום נשחטה האם: התם במוכר תלא טז] רחמנא.
כמה. כלומר כשהפילה
כולד לפטור דאין שליא
לידע אם נפטרה מבכורה:
בלא ולד וטעמא דמותרת
שנפטרה מן הבכורה ומה שאינו דוחק בגמרא לומר כן אלא משום
שצריך להודיעו כדאמרינן בשחיטת חולין (פג:) יום אחד [ויקרא כב] יום
אין טינוף פחות מל'
בהנאה ולא בעי קבורה
דרבי חייא דקאמר וכי מאחר דאינה מטמאה לא במגע ולא במשא אמאי
המיוחד טעון כרוז דהיינו יום המיוחד ארבעה פרקים בשנה מיוחדין
יום. ומשמע דהיינו יצירת
מפרש התם: יט] מטמאה
הוולד: ההיא דזעירי לקבל
החררה במגע: כ] ולד היה
תקבר ומשני כדי לפרסמה כו' בלאו הכי לד] צריך היה טעם דפרסום
לכך יז] שיטעון מוכר להכריז אמה מכרתי לשחוט: הכא בלוקח
איתמר. דמאחר שמתחלת
שנימוק ופרכינן אמאי:
אלא לה] אדאמר ר' חייא לא ניחא ליה כל כך שתקבר מטעם פרסום
תליא מילתא. דכתיב (דברים טו) בבקרך ובצאנך דמי שהבהמה
לטנף אין מקבלת זכר עד
כא] ויש מהן שילדו:
שלו עליו להפריש בכורותיו: מתני' הרי זו
ל' יום. ומיהא לא ידעינן
כב] ואח"כ אומר שם כאן:
כיון דאפי' יודע שילדה דבר הקדוש לא בעיא קבורה משום דבטלי:
תקבר. החררה
לו]
בכמה נוצרה ואית דאמר
כג] תמלאנה משמע דאינה:
רבי
דאסורה בהנאה דשמא ולד זכר היה שנימוק וקדוש בבכורה
ההוא לקבל איתמר דקודם
כד] ובשמעתין היא פלוגתא:
ביציאתו : גמ' אינה מטמאה במגע ובמשא. כנבילה. השתא
ס"ד משום דלא חיישינן שמא ולד נימוק
אמאי תקבר:
שמקבלת העיבור מטנפת ל'
יח]
יט]
כ]
(ג) ק)
כה] קדשים כדתניא בתמורה
יום אבל יצירה לא ידענא.
בפ' אלו קדשים משום:
ומשני למ"ה: מצינו לוקח מעובד
כו] הא בכלל גואל:
כוכבים. כבר פסק דין לוקח בהמה מעובד כוכבים: אשבוחי הוה מישתבח ליה. שהיה אומר לו הוי יודע שבת ולדות היא ועוד
כז] באיטליז ואין נמכרין באיטליז ואין נשקלין בליטרא: כח] העברה גמור: כט] בפ"ק גבי נדמה שיש: ל] קידוש דכל אשר יעבור
כבר נפטרת מן הבכורה: בכור ספק. דסבר המוכר האי לוקח לשחיטה בעי ליה להכי לא משבח ליה בולדות ואיכא למיחש
והעברתו איירי בתפיסת קדושה. לשון הרא"ש ז"ל: לא] הבכורה אבל עובד כוכבים לא דאינו יודע מזה הדבר כלום. לשון הרא"ש
דילדה והוי בכור ספק: כיון דאיכא איסורא. אי אכיל ישראל לבכור: הוה מודע ליה. הוי יודע שעדיין לא ביכרה: אם לא
ז"ל: לב] ועובר על לפני עור: לג] משום קושיא דנסמוך: לד] הכי נמי צריך היה לטעם: לה] אלא דאדאמר רבי חייא: לו] דאפילו ידוע
הודיעו. כדתנן בד' פרקים בשנה המוכר בהמה לחברו צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט כו'. אם לא הודיעו שוחט ואינו
שילדה:
נמנע דאם איתא דמכר אמה אודועי הוה מודע ליה משום אסור אותו ואת בנו: לימא תיהוי תיובתא דרב ושמואל. דמהכא
שמעינן דודאי חולין: אמרי לך רב ושמואל לא דמי. התם. אמאי שוחט ואינו נמנע משום דבמוכר תליא מלתא להודיעו: הכא. בלוקח תליא מלתא למישייליה אי בכור אי לא וכיון דלא שייליה להכי ספק הוא: אמאי תקבר. מדאינה מטמאה אלמא דלא
א) דברי רבינו צריכים ביאור דהא באמת גם בבכור ומעשר נוהג תמורה ורק דאינה קרובה ונאכל במומו לבעלים ואולי דטס"ה וצ"ל בכור ומעשר אין תמורתן קריבה ונפקא ליה מדכתיב גבי בכור קודש הם ודרשינן הם קריבין ואין תמורתן קריבה ומעשר נמי ילפינן העברה מבכור.