הלוקח
עובר
חמורו
פרק ראשון בכורות
ד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דין הוא שתפקיע את של עצמן גרס ואי גרס שתפקע לא גרס את: והא פטרו
ועוד אם איתא. דדרשינן קל וחומר גבי בהמה מבכור בהמה
א) [צ"ל כל בכור], ב) פטרו קתני
יב א מיי' פי"א מהל' בכורים
אינהו קתני. מרישא דקתני והכהנים והלוים פטורין לא קשה מידי דאיכא
דמשמע אינהו כצ"ל. צ"ק, ג) לקמן
הל"ט טוש"ע יו"ד סי' שה
טהורה נפטרו לוים דהא בהמה טהורה דידהו הפקיעה בהמת ישראל:
יג., ד) צ"ל דאפקע, ה) [לקמן מז.
סעי' יח:
לפרש פטורין מלקדש פטרי חמוריהן קאמר ולא פטורין הן עצמן אבל פטרו
אלמה תנן כו'. בפרק שני (לקמן דף יג.): אלא אמר רבא. גבי בהמה
חולין קלב.], ו) יבמות פו: חולין
יג ב מיי' שם [הל"י] והלי"א
משמע פטרו אינהו: ועוד אם איתא. דדרשינן ק"ו גבי בהמה מבכור בהמה
ה]
❖
כד: תמיד כז., ז) טהורה. צ"ק,
טוש"ע שם:
לא דרוש רבנן קל וחומר מדאיצטריך
לאקושי בכור בהמה טמאה
טהורה ליפטרו לוים דהא בהמה
דידהו הפקיעה בהמת ישראל הטהורה וא"ת
ח) [נדצ"ל גבי לוי פשוט בן חדש],
לבכור אדם דכל שאינו בבכור אדם
א"כ לקמן דנקט שה א' של בן לוי פטר כמה
ט) דהא מה שפטרו בהמת לוים של
אינהו פטרי אדם אדם פטר בהמה בהמה
פטרי חמור של ישראל אמאי לא נקט
ישראל מבהמת תחת בהמתן נפקא
אינו בבכור בהמה טמאה כדלקמן
שיטה מקובצת
ליה. צ"ק, י) וי"ל דר'. צ"ק,
פטרה דכתיב קח את הלוים תחת בכור בבני
בהמה טהורה דליכא למימר דבבהמה
א)
1
שמע מינה גבי בהמה לא אתייהב
ז)
כ) דלקמן טעם דמתני' אתא לפרש
א] אם הפקיעה בהמתן וכו' פי'
טהורה לא פטר שה אחד כמה בכורות
ישראל ואת בהמת הלוים תחת בהמתם אמר
למדרש האי קל וחומר והכי קאמר
מה טעם כו'. צ"ק, ל) אם קדושת
שהלוים הפקיעו פטר חמור:
דטהורות דישראל אלא דוקא בפטרי חמור
לויותהפקיע.צ"ק, מ) דלויות.צ"ק,
ב] כהנים ולוים פטרו עצמן
אביי הכי קאמר כהנים ולוים פטורין בהמתם
מתניתין כהנים ולוים פטורין הן עצמן
ט)
נ) מדאיצטריך. צ"ק, ס) טהורה
אבל בטהורה מנו אחד כנגד אחד דקאמר
מק"ו. וא"ת בלא ק"ו תיפוק ליה
מפדיון הבן מק"ו: אם הפקיעה.
מקל וחומר א] אם הפקיעה בהמתם של לוים
לא כו'. צ"ק, ע) נמי עסקינן. צ"ק,
מתשובת ריב"ז להגמון וכו' כן
מה שפטרו בהמת לוים של ישראל בין טמאה
פ) דפוטר של. צ"ק, צ) דלא אמר
מצאתי וע"כ צריך לומר הכי
קדושת פשוטי הלוים את קדושת בכורי
בין טהורה מבהמת תחת בהמתם נפקא
בהמה של ישראל במדבר דין הוא שתפקיע
הכתוב ולקחת. צ"ק, ק) נמי פטור
והאמת כן דאל"כ קשו קראי
ליה לקמן בהמה אחת תחת בהמות הרבה
ישראל במדבר דין הוא שתפקע
משמע שרוצה לתרץ הך כו' רחם
אהדדי וי"ל דמילת' דאתיא בק"ו
את של עצמן א"ל רבא והא ב) פטרו אינהו
משמע בין טמאה בין טהורה י) י"ל ר'
ובן לוי שהוא פחות בן חדש נטר
טרח וכתב לה קרא א"נ מפני
קדושת בכורה שבהן כדאמר לקמן [ה.]
קתני ועוד אם איתא אפילו מבכור בהמה
עד שנויא. צ"ק, ר) דבן. צ"ק, ש)
חנינא דלקמן נקט מה שיכול לנהוג עכשיו
שאמת הדבר דהפקיעו עצמן
בכורי הלוים לא הפקיעו אלא עצמן:
והוא בן לוי משויהו לוי וה"ה בבן
כ)
מכח ק"ו דהכא תירץ לקמן הכי
ועוד יש לפרש מתניתין דלקמן אתא מה
❖
טהורה נפטרו אלמה תנן לא נפטרו מבכור
ג)
לויה ואע"פ כו' כצ"ל. צ"ק,
בהמה טמאה מנא לן. דנפטרו כהנים
דלא קשה קראי אהדדי ע"כ תוס'
טעם פודה וחוזר ופודה משום דשה אחד
בהמה טהורה אלא מפדיון הבן ופטר חמור
חיצוניות א) באדם י"ל קו' מצינו
מפטר חמור: כל שאינו בבכור אדם.
של בן לוי פטר כמה פטרי חמור של ישראל
לשנויי אלא דישראל לחודייהו
אלא אמר רבא הכי קתני כהנים ולוים
כגון לוים וכהנים דנפטרו מק"ו:
במדבר אבל מה שפטר שה אחד של בן לוי
ב] א
עכ"ל לפי שמקצתן פטרו הלוים
תורה אור השלם
ומקצתן הוצרכו לפדות עצמן
במדבר כמה בכורות דטהורה של ישראל
פטרו הן עצמן מקל וחומר אם הפקיעה
לדידך דאמרת בהמתם. דאבהמה
(א)
ג]
1. קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל
אבל בכורי הלוים שכולן פדו את
לא נהג אלא באותה שעה דעכשיו אין להם
נמי קא דריש ק"ו: בן לוי דהוה ליה
קדושתן של לוים קדושת של ישראל במדבר
עצמן לא הוזקק למנותן תוס'
בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֶּהֱמַת
פדיון אלא יש בהן קדושת הגוף וא"ת
הרא"ש ז"ל כך מצאתי כתוב על
הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם וְהָיוּ לִי
שה. במדבר דאפקע פטרי חמורים
לא יפקיע את של עצמן אשכחן אדם בהמה
ואביי מאי קסבר אמאי לא עבדי ק"ו
הגליון ולא ידעתי את מקומו
הַלְוִיִּם אֲנִי יְיָ: במדבר ג מה
שהיו (לו) במדבר: בין לדידך ובין
2. כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר
היכן חניותו: ג] הפקיעה קדושה
בטהורה י"ל קסבר לענין טהורה שיש בהן
טמאה מנלן אמר קרא 2 אך פדה תפדה את
וכו' ב) ועוד נראה דאי איתא
לרבא. דדרשיתו ק"ו גבי בכור אדם
אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיְיָ בָּאָדָם
קדושת מזבח לא שייך למימר פוטרין את של
בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה
דחמורי הלוים היו תחת פטרי
וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה
דכיון דדרשת לגבי בהמה כל שכן
עצמן מק"ו דפוטרין של ישראל דכהנים ולוים
חמורי ישראל ה"נ דהוה אמרי'
תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת
כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה
קרובים לצד מזבח יותר משל ישראל:
לגבי אדם דאי לא דרשת ביה קל
ק"ו וכמו גבי הלוים שפטרו
בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה:
אם
בכורי [ישראל] אבל כאן שה של
במדבר יח טו
הפקיעה קדושה של לוים כו'.
טמאה וכל שאינו בבכור אדם אינו בבכור
וחומר אדם מנא לן וכיון דדרשת
3. וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק
לוים הפקיע פטרי חמוריהם ולא
וא"ת מאי ק"ו הוא זה והלא פשוטי
בהמה טמאה אמר ליה רב ספרא לאביי לדידך
איכא למיפרך לוי בכור בן חדש
הפקיע חמור וטעמא דאביי דלא
אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת
הלוים הפקיעו בכורות ישראל אבל בכורי
עביד ק"ו בבהמה טהורה י"ל
מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
דאשכחן גבי פשוט בן לוי חדש ח)
דאמרת בהמתם בן לוי דהוה ליה שה דאפקע
לוים לא הפקיעו כלום כדלקמן והיכי עביד
דלא שייך ק"ו במידי דקדוש
מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי
דאפקע קדושת בכורות בני ישראל
ק"ו בבכור של לוים שלא מצינו שהפקיעו
קדושת הגוף ועוד דמשמע בפי'
ליפקע דלא הוה ליה שה דליפקע לא ליפקע
וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב
ד)
ד]
ל)
החומש דבהמות טהורות של
וָדָם נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים:
שום דבר י"ל הכי דייק ק"ו קדושת לויות
דכולן מבן חדש ומעלה נמנו כדכתיב
❖
בין לדידך בין לרבא בן חדש דאפקע ליפקע
ישראל לא נפטרו ובהמת הלוים
יחזקאל מד טו
שהלוי הפקיע קדושת בכורות ישראל א"כ
(במדבר ג) מבן חדש ומעלה ניפקע
תחת בהמתם בשה של לוים
פחות מבן חדש דלא אפקע לא ליפקע לויה
לוי בכור דין הוא שלויות שלו יפקיע עצמו
תחת פטרי חמורים של ישראל
בכור עצמו ובכורי לוים בני חדש דין
וכן פ"ה ולהכי קאמר לקמן דאין בכור
לא תיפקע אלמה אמר רב אדא בר אהבה
קאמר ולא תחת בכור בהמה
הגהות הב"ח
ה)
הוא שיפטרו עצמן מקל וחומר
מ)
טהורה וניחא השתא הא דנקט
מפקיע בכור לויות של לוי אין מפקיע
❖
לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים הא
(א) גמ' כהנים ולוים פטורין:
ב
לקמן [שה אחד] של בן לוי פטר
מפשוטי בני חדש דהפקיעו קדושת
שתי בכורות של עצמו ובכורות של ישראל
כמה פטרי חמורים של ישראל
לא קשיא כדמר בריה דרב יוסף משמיה
בכורי ישראל קל וחומר בני חדש
וא"ת מ"ט דרבא דלית ליה ק"ו דאביי
ולא נקט פטרי טהורות של
דבהמה והלא ק"ו גמור הוא ופ"ה היינו
מוסף רש"י עצמן: בכור פחות מבן חדש דלא
דרבא דאמר פטר רחם בפטר רחם תלה
ישראל והא דקאמר הכא אם
נ)
איתא מבכור בהמה טהורה נמי
טעמא דלא דרשי ק"ו גבי בהמה דאיצטריך
אפקע. פשוט דכוותיה קדושת בכור
רחמנא ואהרן שלא היה באותו מנין לא
וזה אחד מהן. זה מפורש מכולן
נפטרו יש לפרש בדוחק דהקשה
לאקושי בכור בהמה טמאה לבכור אדם
ישראל לא יפקע קדושת עצמו ולמה
לכך נקיט ליה במילתיה (המפרש
לאביי כיון דעבדת ק"ו אע"פ
ליפקע דתניא למה נקוד על אהרן שבחומש
לגמורי כל שאינו בבכור אדם אינו בבכור
. והכהנים הלוים בני
שלא פטרו חמוריהם את חמורי
תמיד כז.)
לא נפדו בכסף בכורי לוים שהיו
בהמה טמאה כדלקמן ש"מ גבי בהמה ס)לא
הפקודים שלא היה באותו מנין אמר קרא
צדוק. דע"כ צדוק כהן הוי וקרי
ישראל אלא שה הוא דפטרן א"כ
במדבר פחותים מבן חדש: לויה
להו לבניו לוים על שם שמשבט לוי
אתייהב למדרש ק"ו ואין הלשון משמע
נמי נימא ק"ו לבהמה טהורה
הלוים הוקשו כל הלוים זה לזה כהנים מנלן
הם, ואני שמעתי לוים שמשים, כמו
דאם הפקיע שה את החמורים
שילדה. מישראל לא תפקע קדושת
כפירושו דמדקאמר אשכחן אדם בהמה
(במדבר יח) וילוו עליך וגו' (חולין
יפקיעו את עצמן. תוס' כתיבת
כדרבי יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי
❖
ו)
טמאה מנלן משמע דאיצטריך הקישא
בכור בנה דהא לא נמנו במדבר אלא
כד:).
יד: ד] דלא הוה ליה שה לא
לאגמורי אבהמה טמאה ולא לגלויי אטהורה
בעשרים וארבעה מקומות נקראו כהנים
לפקע. קשה לי מאי פריך דלא
זכרים אבל נקבות לא הפקיעו כלום:
דלא עבדי ק"ו ועוד דדילמא איצטריך
הוה ליה שה לא לפקע נימא
לוים וזה אחד מהן והכהנים הלוים בני צדוק
בפטר רחם תלה רחמנא. לבכור
3
דאין הכי נמי ולא דבר הכתוב
רבינו גרשום
הקישא לכדדרשינן לקמן בשמעתא דבכור
ולדורות
וכיון דרחם דהך לויה הוא אזלינן
בבכורי בהמת הלוים אותם שלא
בהמה טמאה לא תחלוק בו בין לדורות
קס"ד השתא הלוים גופייהו
היה להם שה כמו שלא דבר
אחר האם לענין ה' סלעים אי משכחינן דכולן לוים פטורין
בין באותה שעה בשה ולדורות נמי נפקא מינה כההיא דרשא דגמרי מינה פודה
קאמרינן אם פטרו פטרי חמורי
הכתוב בבכורי הלוים אלא
וחוזר ופודה כמו שפטר במדבר שה אחד של בן לוי כמה פטרי חמור של ישראל
אפילו פחותין מבן חדש שהיו במדבר שלא הפקיעו בן לויה נמי
ישראל במדבר כדכתיב ואקח
שמתוך המנין של לוים אנו
את הלוים תחת כל בכור וגו'
למידין שקדושת לוים הפקיעה
ועוד איצטריך לר' אליעזר דדריש בסוף פרקין (יב:) מה בכור אדם חייב באחריותו
פטור: ואהרן שלא היה באותו מנין. לא הוא ולא בהמותיו
דין הוא שיפטרו פטרי חמורים
את בכורתן הילכך נראה לפר'
אף בכור בהמה חייב באחריותו ונ"ל היינו טעמא דרבא דדווקא באדם שקדושת
שלא הפקיעו את בכורי ישראל לא יפקע פטרי חמורים
של עצמן. וקא מתמה גמרא
דעיקר הפירכא לדורות דבן לוי
לויה גורמת הפקעת בכורה שייך לעשות ק"ו אבל בבהמה שאין קדושת השה של
וכי אינהו גופייהו לוים פטור
שלא היה לו שה באותה שעה
דידיה: הוקשו כו'. השתא איפריקו כולהו תיובתא:
לוים גורמת הפקעת בכור בהמה דאין בו קדושה לא שייך למיעבד ק"ו:
מפטרי חמורים במדבר: אדם
לא הוא ולא זרעו לדורותיו
ולדורות
דין הוא שתפקיע של עצמו. פ"ה לרבא פוטרין דמתניתין איירי בפדיון הבן וקשה
אדם פטר. שבן לוי היה פוטר
ומתני' סתמא קתני הלוים
בכור אדם של ישראל ובהמתן
פטורים והשתא מיתרצא נמי
ע)
דבפטר חמור עסקינן ופר"ת ה"ק מתניתין כהנים ולוים פטורין מפדיון פטר חמור מה טעם דהם עצמן פטורין מק"ו לכן שמעינן בהמה טמאה מדאתקש לאדם ולשון
כבשים שלהן פטרו פטרי חמורי
פירכא קמייתא דאפי' אם
דלא
הכי קאמר ק"ק לפי' זה:
הוה ליה שה דאפקע לא לפקע. וא"ת מ"מ ק"ו מיהא איתא אם פטר שה של בן לוי פטרי חמורים של ישראל כ"ש פ) (מ"מ)
ישראל דכתיב קח את הלוים
הפקיעה בהמת לוי את בהמת לוי
של שאר לוים שלא היה להם שה וי"ל אין זה ק"ו צ) לא אמר הכתוב לקחת בהמה של לוי זה תחת בהמה של לוי אחר אלא תחת בהמת ישראל ומ"מ בדידיה כשיש
תחת כל בכור וגו': אמר אביי
אחר אפי' הכי פריך שפיר
לו עבדינן ק"ו: בן חדש דאפקע ליפקע. לא קאמר בלוי בכור בן חדש דאפקע בכור ישראל לפקע דאין בכור מפקיע בכור אלא ה"ק בן חדש דיש כח ללויות
הכי קאמר תריץ מתני' א)
לדורות. ע"כ תוס' הרא"ש ז"ל:
פטורין בהמתן מק"ו אם הפקיע
ה] ועוד אי איתא דדרשינן ק"ו
שבו להפקיע בכורות ישראל ליפקע בכורת עצמו כיון שכיוצא בו בפשוט מפקיע בכורות ישראל אבל אותו שהיה פחות מבן חדש באותה שעה לא תפקיע
בהמתן וכו'. וה"ה לאביי הן
וכו' הפקיעה בהמת ישראל
בכורת של עצמן ואע"פ שאחרי כן נעשה בן חדש וכן לבכורות משם ואילך דכיון דבאותה שעה לא מפקיע גם לדורות כדדריש בסמוך והיו בהוייתן יהו:
הן עצמן שהפקיעו בכורי בנ"י
הטהורה כך פי' בקונטרס. משמע
בפטר
רחם תלה רחמנא. פ"ה כיון דרחם דהך לויה הוא [אי] משכחת דלויים כולן פטורין אפי' פחות מבן חדש בן לויה ק) פטור משמע שרצ"ל הך פרכא
דין שיפקיעו בכורי בניהן של
שר"ל דהא דקאמר לא נפטרו
דבן לוי בשנויא דפטר רחם ובן לוי שהוא בן חדש עד שנויא דהוקשו כל הלוים כולן זה לזה ואין משמע כן ו] אלא לגמרי מתרצא בשנויא דפטר
עצמן: א"ל רבא והיכי מצית
מבכור בהמה טהורה היינו
ר)
ש)
לפרושי באם הפקיעה בהמה
עכשיו אבל במדבר נפטרו הכא
רחם בבן לוי שהוא פחות מבן חדש אין בו שום גריעותא אלא במה שהוא פחות מבן חדש והרי הוא בן לוי וכיון דבפטר רחם תלה רחמנא מה שהוא בן לוי
והא פטרו קתני ולא פטרה
וא"ת וכו'. תוס' חיצוניות וא"ת
ואהרן
משויהו לוי ואע"פ שאין אביו לוי:
שלא היה באותו מנין.ז] פ"ה לא הוא ולא בהמותיו שלא הפקיעו בכורי ישראל לא לפקעו בכורה דידיה משמע
דמשמע דבאינהו גופייהו קא
א"כ מאי קאמר ר' חנינא לקמן
שרוצה כמו כן להקשות דלא לפקע בכורת עצמו וא"א לומר כן דלא היה אהרן בכור דמרים גדולה ממנו ג' שנים כדאמר במדרש
[ריש פ' שמות] כמו
מיירי מתני': ועוד אם איתא.
שה אחד של בן לוי פטר כמה
שהיה אהרן גדול ממשה ג' שנים וא"ת מאי קשה ליה מאהרן טפי מג' מאות בכורים של לוים שלא נמנו בהדי כ"ב אלף כדלקמן ויש לומר נהי דלענין
דפטרה בהמתן קתני כדקאמרת
פטרי חמורים וכו' הוה מצי
אפי' בכור בהמה טהורה נמי
למימר כמה פטרי שיים וי"ל
כ"ב אלף לא נמנו משום דדיו לבכור שיפקיע עצמו מכל מקום נמנו במנין לוים אבל אהרן לא נמנה כלל:
ניפטרו אלמה תנן לא נפטרו
משום דאתא לפרושי מתני'
מה
כו'. משום דכתיב אך פדה
דפודה בו כמה פעמים דאיירי
תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטהורה תפדה: אלא אמר רבא. הכי קאמר וכו' אשכחן אדם דפטור בכורי לוים מק"ו
גבי פטר חמור דהכי אמרי' עלה בסמוך וא"ת ואביי מה יתרץ אמאי לא פטרי' להו מבכור בהמת טהורה מהאי ק"ו ואין לומר דהדר ביה
כדאמרן: בכור בהמה טמאה. דפטירי כהנים ולוים מנא לן: אמר קרא אך כו' כל שיש בבכור אדם. כגון ישראל דצריך לפדותו ישנו
אביי מקו' דרבה דהא בסמוך אמרי' א"ל רב ספרא לאביי לדידך דאמרת וכו' משמע שעמד בדיבורו וי"ל דאביי סבר [דלא הוי] הק"ו גמור
נמי בפטר חמור דצריך לפדותו: וכל שאינו בבכור אדם. [כגון לוים] כדאמרן דפטירי מק"ו פטירי נמי מפדיון בכור בהמה טמאה:
לענין פטור בהמה טהורה של לוים דאפי' פטרו שיים של ישראל במדבר לא של לוים עצמן דכיון דחזי להקדש בקדושת הגוף להקריב
א"ל רב ספרא לאביי לדידך דאמרת. אם הפקיעה בהמתן וכו' אם כן בן לוי דהוה ליה שה דאפקע פטר חמור דישראל פקע פטר
והקב"ה חפץ בלוים כי בעבודת קרבן לא תפקע קדושת בכורתם לפי שהשם ירצה בקרבנם אבל גבי פטר חמור דלא חזי להקרבה דליכא
חמור דידיה דליפטר הואיל ופטר את של ישראל ודלא הוה ליה שה דאפקע לא ליפקע נמי דידיה: ובין לדידך ובין לרבא. אפי'
רק קדושת דמים הוי הק"ו גמור דדין הוא שתפקע של עצמן ורבא לא ס"ל כן והר"ן ז"ל הקשה עוד דהא אמרינן בסמוך דאותו היום
אביי דאמר אם הפקיע בהמה סבירא ליה נמי דלוים עצמן נמי הפקיעו קדושת בכורי ישראל וקאמר ליה א"כ לטעמא דידכו בן
שהוקם המשכן קרבו בכורות וכתב ג) דר"ל הבכורות שנולדו מכאן ואילך אבל בכורות שהיו בשעת המנין בחומש הפקודים היו פטורים מכל
חדש דכתיב מבן חדש ומעלה דאפקע ליפקע דליפטר בכורו: לויה נמי דלא אפקעה דכל זכר כתיב לא תפקע בכורה. אלמה אמר רב
בכור בהמה טהורה דבהמתן של (ישראל) [לוים] יפטר אותם הא ליכא למימר הכי דהא בתר הכי קאמר דמאותו היום ואילך קידש דמשמע
כו': דאמר בפטר רחם תלה רחמנא כלומר דלא שדינן בנה בתר ישראל אלא בתר דידה דבפטר רחם תלה רחמנא ולויה היא משבט
בלא הפסק מאותו ואילך שהוקם המשכן אלמא משמע שלא היו פטורים גם אותם שהיו במנין ועו"ק דהא רוצה למיגמר לקמן שעה מדורות
שפטור מן הבכורה שאילו היתה היא זכר והיה בכור היה פטור אף בנה נמי בא מאותו רחם שהיה פטור מן הבכורה אם היתה זכר:
לגבי דשיים דלוים פטרו פטרי חמוריהם דישראל וא"כ כיון דגמרי שעה מדורות לגבי שה א"כ נימא דוקא שעה דומיא דדורות לא נפטרו
ואהרן שלא היה במנין הלוים של כ"ב אלף לא ליפקע בכור שלו במדבר הואיל ולא מפקע: למה נקוד על אהרן שבחומש הפקודים.
בהמה טהורה אף שעה נמי אע"ג דקא דחי ליה תלמודא מ"מ משום האי טעמא לא דחי ליה אלא מכח פירכא אחרת לכן נראה למורי הרב
דכתיב כל פדויי הלוים אשר פקד משה ו… א… ה… …רן… ובניו שלא היה באותו מנין דכל נקודה בא למעוטי: הוקשו הלוים כולן זה לזה. כשם
פרץ ז"ל דודאי בהמתם של לוים לא פטרו רק בהמה טמאה וכ"ת מאי מק' רבא לאביי הכי קאמר רבא כיון דחזינן דשה של לוים מפקיע
שבן חדש דפטר פטור בכורו כך פחות מבן חדש דלא פטר פטור נמי בכורו וה"ה לאהרן דלא פטר פטור נמי בכורו: וזה אחד מהן. מכ"ד
פטר חמור של ישראל ומשוי ליה שהוא מותר בהנאה דפטר חמור קודם שיפדה אסור בהנאה כר' יהודה דהכי קיי"ל ובשביל אותה הפקעה
והכהנים הלוים מה מצינו כאן בפירוש דכהנים איקרו לוים אף היכא דכתיב לוים לחודייהו משמע נמי הכהנים: ולדורות מנלן.
לא נכנסה בהמה טהורה דלוים בשום קדושה ובשום איסור א"כ כמו כן יש לנו לומר דבהמה טהורה של לוים הפקיע קדושת בכור בהמה
של לוים אע"ג דהאי קדושת דמים והאי קדושת הגוף מ"מ אין לחלק אלא היכא דקדושת דמים מתחללת על דבר של חולין דההוא חולין
א) נראה דצ"ל תריץ מתני' הכי דכהנים ולוים פטורין וכו':
נכנס בקדושה תחתיו אבל הכא דלא נכנס השה בקדושה תחת הפטר חמור אין לחלק והכי פריך רבא ליפטרו הלוים אפי' מבהמה [טהורה]
אע"ג דלא הפקיעה לגבי ישראל כי אם הטמאה מ"מ כיון דבהמה טהורה הלוים שייך בהו קדושת הגוף היא היא המפקיע שלא מטעם
חילול א"כ קדושת הגוף נמי וכן מצאתי בגליון אחד וז"ל ועוד אם איתא וכו' פ"ה דהא בהמה טהורה וכו' וקשה דבפי' החומש פי' בקונטרס אם נפטרו פטרי חמורים דישראל מק"ו א"כ אלים קדושת הלוים וא"כ ליהני קדושה דידהו למיפטר אף של בהמה טהורה ואביי לא ס"ל
האי טעמא דבכור טהורה דשייך קדושת הגוף לא שייך לומר ק"ו עכ"מ. עוד מצאתי בגי' וא"ת ואביי אמאי לא עביד ק"ו בטהורה וי"ל דס"ל דלא ניתן לידרש גבי טהורה דדוקא גבי טמאה דאין בה צד מזבח כלל עבדינן ק"ו אבל טהורה דיש בה צד מזבח לא שייך למימר אף
לוים מישראל דנהי דפטירי בהמתן של לוים בהמה טהורה דישראל לא יפטרו הלוים עצמן דכיון דלוים עצמן קריבין לצד מזבח יותר מישראל כמו כן נמי בהמתן שייך בהו קדושת מזבח יותר מבהמתן של ישראל וזה התירוץ לפי שיטת הקונטרס אפי' דבמדבר הפקיע בהמה טהורה
של לוים קדושת בכור בהמה טהורה של ישראל וזה התירוץ לא נהירא למוהר"פ ז"ל דלא מצינו בשום מקום משום דשייך בלוים צד מזבח טפי שהחמיר תורה במידי דהקרבה למזבח בבהמת כהנים ולוים יותר מגבי ישראל לכך נראה הך דר"פ ז"ל ולפי' צ"ל דאביי יתרץ דהאי
ק"ו לא ניתן לידרש גבי בהמה טהורה דדוקא גבי בהמה טמאה דהופקעה גבי ישראל מכח בהמתן של לוים איכא למילף למיפטר בהמה טמאה של לוים מכח הק"ו דישראל אבל גבי בהמה טהורה של ישראל דלא הופקעה לא הופקע נמי של לוים עכ"מ: ו] (א"נ) אלא לגמרי
מיתרצא בהך שנויא והכי פי' בפטר רחם תלה רחמנא כלומר פטור בכורה תלוי בפטר רחם של לוים הלכך מה שהוא בן לויה מועיל להפקיע כאילו היה אביו לוי. תוספות חיצוניות: ז] ואהרן שלא היה באותו מנין וא"ת דאה"נ וי"ל דהיה לו כן בקבלה דפקעי. תוס' חיצוניות:
א) אולי דצ"ל ובאמת י"ל הקושיא דמצינו לשנויי דלא מנו אלא בכורי דישראל לחודייהו לפי וכו'. ב) דברי רבינו סובבים והולכים על קושית התוס' דמ"ט דרבא דלית ליה ק"ו דאביי וכו'. ג)[אולי צ"ל וכ"ת].