הלוקח בהמה פרק
שלישי
בכורות
כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
ומשני כדי לפרסמה.
לאם שפטורה מן הבכורה דמדקברינן לחררה
אע"ג דרבנן יז] מודו
אליעזר ורבי
שמעון אמרו דבר אחד.
א) נדה יח. כו., ב) אהלות פ"ז
יח א מיי' פ"ד מהל' בכורות
מ"ד, ג) [תוספתא דאהלות
הלי"ב טוש"ע יו"ד סימן
מחזקינן ליה כולד: וקפריך כיון דפטרת ליה מבכורה למימרא דולד
לר' שמעון דבטל כשהוציאוהו בספל לבית החיצון כדאמר בנדה
ספ"ח ע"ש], ד) תוספתא
שטו סעיף ז:
מעליא הוא ואמאי. אינה מטמאה: ביטול ברוב. להכי אינה מטמאה
פ' המפלת (דף כז.) מ"מ לא אשכח אמרו דבר אחד אלא מר' אליעזר
יט ב מיי' פכ"ה מהל'
דכלים ב"מ רפ"ז אהלות פי"ז
מ"ה, ה) [עירובין ט. ע"ז עג.],
טומאת מת הל"י:
שבטל הבשר ברוב דם וגנונים (א)
בן יעקב ור' שמעון דלשניהם בטל בתחלת לידה ואע"ג דמילתא
שיוצאין עמו: נגעו בה. הא
יח]
י)
ו) [בע"ז עג. האריך רש"י
כ ג מיי' [שם] ופ"י מהל'
דר' אליעזר בן יעקב לא דייקא כלל
דאמרן דלא מטמא במגעח) משום ביטול
בביאור מלה זו], ז) תרומות
איסורי ביאה הלי"ד:
פ"ה מ"ב ע"ש, ח) [רש"ש
כא ד מיי' פכ"ה מהל'
ברוב: השליא בבית. שהפילה האשה
דבטל אלא דרבי חייא הוא דקאמר
כדי לפרסמה שנפטרה מן הבכורה למימרא
א
מח"ז], ט) דטומאה בוקעת
טומאת מת הל' [ח]
שליא ואין ולד ניכר ו] בה: הבית
הכי י"ל דתני ר' חייא דקאמר היינו
דולד מעליא הוא ואמאי אין מטמא לא במגע
הוא והדין צ"ק, י) דממילתא
ט:
❖
טמא. כדקתני טעמא דאין שליא
שהיה שונה בו במילתיה דרבי אליעזר
צ"ק, כ) [דף עא.],
כב ה מיי' פי"א מהל'
ולא במשא אמר רבי יוחנן משום ביטול ברוב
טומאת מת הל"ג:
בלא ולד אלא שנימוק ואעפ"כ
בן יעקב דאינה מטמאה במגע ולא
כג ו מיי' פט"ז מהל'
נגעו בה ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר ר'
❖
במשא והכי איתא בהדיא בתוספתא:
ז] מטמא: רבי שמעון אומר ח] הולד
טומאת אוכלין הל"ה:
הגהות הב"ח
יוחנן רבי אליעזר בן יעקב ורבי שמעון אמרו
עד שיעגילו ראש כפיקה. הא
נימוק. ומוקמינן התם דטעמא דר'
(א) רש"י ד"ה ביטול ברוב
דבר אחד רבי אליעזר בן יעקב הא דאמרן ר'
שמעון דאמר הבית טהור משום ביטול
דתנן בפ' המקשה (חולין ד' ע:)
וכו' דם וגנינים. נ"ב ל'
שיטה מקובצת
שמעון מאי היא דתנן השליא בבית הבית
משנה פ' יש בכור דף מז:
ברוב נגעו בה במסכת נדה בפרק
בהמה שמת עוברה במעיה והושיט
א)
ב
(ב) ד"ה ר' שמעון וכו'
א] אומר נימוק הולד עד:
טמא לא שהשליא ולד אלא שאין שליא
המפלתט](ב) (דף כז.): פתיחת
הרועה ידו יט] טהור כשלא העגיל
ג
המפלת הס"ד ואח"כ מ"ה
ב] כפרדה זו שכורעת:
אין לנפלים פתיחת וכו'
הקבר. אשה שמת עוברה במעיה
כפיקה וכן אידך דקתני התם אשה
כ)
ג] תיבת של נמחק: ד] וטהור
בלא ולד רבי שמעון אומר א] ולד נימוק עד
וה"ה פתיחת הקבר וקאמר
מאי טעמא ממה נפשך אי
וישבה על המשבר ונפתח קבר
שמת ולדה במעיה ופשטה החיה כו'
שלא יצא: תנן התם אין לנפלים פתיחת
דפתיחת אינו לנפלים וכו'
רובא מיא נינהו: ה] נינהו
ב) ד
הרחם בבית זה ולא יצא הולד
האשה טהורה עד שיצא הולד ומשמע
כבר כלומר שעב ראשו:
ולא קא נגע השקה במיא
הקבר עד שיעגילו ראש כפיקה מאי כפיקה
(ג) ד"ה של אשה להיות לה
ציר: ו] ניכר בו הס"ד:
והוציאוה לבית אחר טמא הבית
בגמ' דטהורה משום דהויא טומאה
דין פתיחת: (ד) ד"ה כשל
ז] ואעפ"כ הבית טמא דשמא
אמר רב הונא כפיקה של צמר אמר ליה חייא
❖
הראשון כאילו נולד שם ט) דטומאה
בלועה והחיה טמאה שמא יוציא ולד
ערב וכו' טומאה בלועה:
לא נימק עד שיצא וקודם
בר רב לרב הונא רבי פריש של שתי או של
שבטל טמא את הבית
בוקעה י] והוא הדין פתיחת הקבר
ראשו חוץ לפרוזדור ולאו אדעתה
הס"ד: ח] אומר נימק הולד
ערב אמר ליה תניא פיקה של שתי דברי רבי
לעזי רש"י אינו לנפלים אלא לנפל שהעגיל ראשו
כשלא העגיל ראש כפיקה נמי איירי
ג)
עד שלא יצא. ומוקמינן:
מאיר רבי יהודה אומר של ערב רבי אליעזר
ט] המפלת. ואע"ג דלרבנן
כבר שעב ראשו: יא] פיקה של צמר.
דאין לומר דלעולם הוי כ] כפיקה
למושי"ל [לימושי"ל].
נמי אית להו בטל ברוב
❖
למושי"ל: רבי פריש. דצריך פיקה
וקודם פתיחת הקבר דהא לא מטמא
ברבי צדוק אומר משיראו טפיפיות מאי
כדקתני התם אי אתם מודים
פקעת (של חוט).
של שתי שקטנה או פיקה של ערב
אלא גזירה שמא יוציא ראשו חוץ
שאם הוציאו את המת לבית
טפיפיות אמר רב יהודה אמר שמואל משום
החיצון שבית החיצון טהור
שגדולה: אמר ליה תניא. דפליגי
לפרוזדור משמע דקודם לכן טהורה
ר' אליעזר ברבי צדוק כך היו מפרשין בירושלים
מיהו ראב"י ור"ש אמרו דבר
מוסף רש"י
בה: משיראו טפיפיות. ר"א בר
אע"ג דפתיחת הקבר הוא קודם לכן
אחד דאע"ג דלא הזיזוהו
כפרידה שכורעת להטיל מימיה ונראית פיקה
כדי לפרסמה. שנפטרה מן
ב]
ממקומו אמרו בטל ועד
צדוק פליג אתנא קמא ואמר אע"ג
דהא ביציאת ראש חוץ לפרוזדור הוי
הבכורה, שידעו הכל שזה פטר
שלא יצא כמו כן כדתני ר'
מתוך פיקה: אמר רב הונא שמעתי שתי פיקות
כילוד לגמרי: בצד העליון של
שלא העגילו ראש כפיקה יש פתיחת
רחם (נדה כז:). ביטול ברוב.
חייא בראב"י אינה מטמא
אחת של שתי ואחת של ערב ואין לי לפרש
מיחוי הנפל בטל בדם (שם).
לא במגע ולא במשא:
הקבר משיפתח רחמה כל כך שיראו
מגופת החבית. יש באותה מגופה
השליא בבית. אף אם אין
י] בוקעת ויוצאה וההיא
כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן שלש פיקות
בתוך רחמה טפיפיות: כפרדה זו
כעין בית יד שעושין כא] לאוחזה והוא
ולד נראה, הבית טמא.
פתיחת תיבות והוא הדין
משום אהל המת (נדה יח.)
נמחק: יא] מה"ד כפיקה של:
שמעתי אחת של שתי ואחת של ערב ואחת
שכורעת להטיל מים. וכורעת יותר
עגול כעין אותה שקורין פיל מיי"ל
דולד הוה בה ומת (שם כו.).
יב] היינו פיקה פיקה:
הנך
מבהמה וחיה ומתוך כריעה נפתח
בלע"ז:
מיעוטא דמיא בטילן
ג] של פיקה גדולה של סקאין ואין לי לפרש
נמוק הולד. ונעשה דם
יג] הקבר כשל שתי הס"ד
ונתערב בדם הלידה ובטל ברוב
ומה"ד של בהמה פתיחת
להו ברובא. ולא דמי לשאר איסורין
רחמה מאד ונראין קמטים ברחם:
כי אתא רבין פירשה משמיה דרבי יוחנן של
(שם ושם). מצא מין את
הקבר של: יד] מגע של
פיקה מתוך פיקה. והיינו טפיפיות
כב] שהוא בנותן טעם דלא אתמר
מינו וניעור. נתחזק על ידי
נבלה: טו] שקין של גמי:
אשה כשל שתי של בהמה כשל ערב פיקה
מינו וניעור משנתו שהיה
תרי זימני פיפי היינו פיקה :
טעם כעיקר לענין טומאה וכן נבילה
יב]
טז] וחוזר ומטמא הס"ד:
גדולה של סקאין כדתנן גוש הבא מבית
בתחלה בטל אצל שאינו מינו
ד)
ה
יז] דרבנן נמי מודו: יח] לידה
ואין לי לפרש. איני יודע לפרש: של
בטילה בשחוטה לענין טומאה אפי'
(ערובין ט.) ולשון ניעור כאיש
בלא שום מעשה דאע"ג
הפרס מארץ העמים שיעורו כפיקה גדולה של
חזר ונתבשל הכל ביחד: בטילי להו
אשה. דין להיות לה פתיחת
(ג)
אשר יעור משנתו, הניעור
דלא הויא (הן) [בהן] מ"מ
בלילה, וכל היכי דתני מצא מין
סקאין שהוא כחותם המרצופין וישנו בצד
סבר בטל ברוב אבל רבנן לא
הקבר יג]: של בהמה. שלא תהא
ברובא. ואפי' היו מחצה על מחצה מ"מ
את מינו וניעור היינו פירושה,
סבירי ליה ביטל ברוב אלא
העליון של מגופת החבית הלחמית אמר ריש
כטומאה בלועה לטומאת מגע
מטעם דלא בטל סלקא להו השקה:
ויש שמפרשין וניעור נוער
ע"י מעשה שהוציאו לבית
אבל
מתורתו הראשונה ונדבק
החיצון ומש"ה לא מייתי
יד] משום נבילה של נפל אם הושיט
לקדירה לא מצא מין את
לקיש משום רבי יהודה נשיאה הלוקח ציר
ו
בחבירו ונתחזק, וא"כ נוער
להו ואע"ג: יט] ידו כו'
❖
הרועה יד ונגע בו להוציאו מן הרחם:
מינו וניעור. לא דמי כג]
מעם הארץ משיקו במים וטהור ד] ממה נפשך
.
מיבעי ליה (ע"ז עג.)
טהור כשלא העגיל ראש:
כ] הוי כשהעגיל כפיקה:
כשל ערב. משהעגיל ראש כפיקה
להא דאמרינן בפרק גיד הנשה (חולין
אי מיא רובא נינהו כיון דעביד להו השקה
כא] שעושין כדי לאוחזה כו'
של ערב ואי לאו (ד) טמא בלועה היא
דף ק: ושם) ובפרק הקומץ רבה
שקורין פימייל אות ל'
רבינו גרשום
טהרי להו ואי רובא ציר נינהו ציר לא בר
ה]
ולא מטמיא כדתנן בהמה שמת
(מנחות דף כג.) ובפ' בתרא דע"ז
נמחק: כב] איסורין שהן
קבולי טומאה הוא
מאי איכא משום הנך
חיישינן דאית בה לגמרי
בנותן טעם דלא אתרבי טעם
עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה
(דף עג.) סלק את מינו כמי שאינו
ולד. משום הכי תקבר
כעיקר: כג] לא דמי. עיין
מיעוטא דמיא הנך בטלו להו ברובא
אמר
את ידו ונגע בו טהור בפרק בהמה
ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו דהתם
כדי לפרסמה שנפטרה מן
בתו' דף כב ע"ב:
הבכורה: וכיון דפטורה
כד] שנתערב בו ואי:
רבי ירמיה לא שנו
אלא לטבול בהן פיתו
המקשה (חולין דף ע:): גוש. עפר
אין מינו נאסר אלא מכח האיסור
❖
מן הבכורה א"כ מחזקינן
כה] שהמים רבו חוזרים:
אבל לקדירה לא מצא מין את
מינו
שיעורו לטמא באהל ולשרוף עליו
שנתערב כד] ואי אפשר להבדילו
בולד אמאי אינה מטמאה:
ה)
משום בטול ברוב נגעו בה.
תרומה וקדשים: כפיקה גדולה של
ובכ"מ שישנו היתר הוא לפיכך שייך
ו) וניעור יתיב רב דימי וקאמר
להא
ודאי יש בה צורת ולד
רבינו גרשום (המשך)
סקאין. מרצופין סקאין גדולים
לומר סלק אבל היכא דמינו עצמו
טו]
ומה טעם אינה מטמאה
שמעתא אמר ליה אביי וכי טומאה
לפי שמתבטלת ברוב בדם:
הן עבין: גוש הבא. מקרקע
של גמי וכשנועלין אותן חותמין אותן:
מטמא מחמת מגע מים הטמאים אין
שבטלה חזרה וניעורה א"ל ואת לא
השליא בבית. שהפילה
של בית הפרס: ומארץ
וישנו בצד העליון של מגופת חבית
שייך לומר בו סלק:
שליא בלבד בבית: ולד
העמים. כבית הפרס דמי
תסברא והתנן סאה
תרומה טמאה שנפלה
וניעור. פירש הקונט' שהמים כה]
ז)
נימוק עד שלא יצא. דבטל
(כיון) שיעורו כפיקה גדולה
הלחמית. כלומר שישנו לאותו חותם
למאה
הוא ברוב דם וגנינים ומים
[חיישינן] שמא יש (בו)
בצד העליון של כיסוי שעושין לחביות
חוזרים ורבים על הציר
שבשליא וטהור הבית: אין
[באותו] עפר עצם כשעורה:
של חרס רחב מלמטה לכסות החבית והולך ומתקצר למעלה כדי שיאחז
ומטמאין אותו ולא דק דציר לאו בר קבולי טומאה הוא אלא זהו ניעור
לנפלים פתיחת קבר. כיון
וישנו. אותו שיעור: בצד
שנפתח א) דולד שכלו
העליון של מגופת חבית.
דמקמי הכי בטל הציר מן המים טומאת משקין מחמת רוב ציר ועכשיו
בידים ואותו צד שהולך וכלה קרי צד העליון. הלחמית שעושין בבית
לו חדשיו ומת במעי אמו
הקצר של מעלה הוא כפיקה
יתיב
לחם: משיקו במים. שמא נטמא מחמת מגע עם הארץ: וטהור
שהמים ניעורו לכמו שהן תחלה קודם שנתערבו בציר:
רב
כגון שיושבת האשה על
גדולה: הלחמית שעושין
המשבר היינו פתיחת קבר
בבית לחם. מקום הוא:
ממה נפשך. דודאי מים מעורבים בו ואי מיא רובא ובטיל הציר
דימי וקאמר להא שמעתא כו'. הקשה הרב רבי אפרים דהכא אית
כיון שנפתח הקבר אימת
כיון דעבדו להו השקה
ברוב ומקבל טומאה מחמת המים ומיא סלקא להו טבילה בהשקה
ליה לרב דימי דאפילו טהרה עוררת טומאה ובפ' בתרא דע"ז
דמאהיל על הבית בפותח
טהור ממה שנטמא בידי עם
טפח מאותה שעה הבית
הארץ: ציר לאו בר קבולי
שנותן הכלי במקוה עד שעוברים מי המקוה על פיו ונושקין עם
(דף עג.) אית ליה דאפי' איסור אין עורר איסור דקאמר המערה
טמא ואע"פ שלא נולד כולו
טומאה. דזיעה בעלמא הוא:
יין
המים שבתוך הכלי ואע"ג דאוכל ומשקה לית להו טהרה במקוה
עד למחר אבל נפלים שלא
מאי איכא. למיחש: אי
כלו חדשיו אין להן פתיחת
משום הנך מיעוטא דמיא
מיא סלקא להו השקה דהוי כמי שזרען וחוזר ונוטלן דזריעה מטהרה מטומאה דתנן (תרומות פ"ט מ"ז) שתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהורין
קבר לטמא את הבית עד
דאית ביה דבעי השקה ולא
בתשובת רבינו גרשון מצאתי כך: ציר לאו בר קבולי טומאה. דזיעה בעלמא הוא שיוצאה מן הדגים כשמולחין אותן: משום הך
שיהא ראשו עגול כפיקה
מועיל להו דמיעוטא הוא
מיעוטא דמיא. דמקבלי טומאה והשקה לא מהניא להו הואיל ורובא ציר ובאוכל לא סלקא השקה בטלי להו ברובא ולא הוי הציר טמא:
כלומר שתהא גמורה צורתו
ועביד להו מיא לציר ואייתו
ופרצוף פניו ושיהא ראשו
ליה טומאה ליכא למימר
לא שנו. דבטלו ברוב ומותר הציר אלא לטבל פיתו: אבל. לתקן את הקדירה אסור שהמים שבתוך הציר מוצאין מים שבקדירה
גדול כפקעיות של צמר.
דהנך מיא בטיל להו ברובא.
ומצטרפין יחד ורבין על הציר ומטמאין אותו: מצא מין את מינו וניעור. מתורת ביטול וחוזר לטומאה: להאי שמעתא. דרבי ירמיה:
טז]
ואית דמפרשי כפיקה כאבן
ולא יכלי לאיתויי להו
שהנשים מתחילות לכרוך
טומאה: לא שנו. לבטלי
למאה
עליה את הסיסין: של שתי
להו ברובא אלא אם רוצה
קטן ושל ערב גדול: פיקה מתוך פיקה. עגול מתוך עגול כנראה בנקבה: פיקה גדולה. פקעית גדולה: של סקאין. שחוטי השק
לטבל בהן באותו ציר פיתו: אבל לקדרה. שאם רוצה ליתן הציר בקדרה לא בטלי מיעוטא דמיא לגבי ציר: דמצא מין את מינו וניעור.
כלומר מיעוט המים שבציר מטמאין המים שבקדרה ונתחברו ונעשו רוב וניעור מתורת ביטול. האי ניעור הוא כמו נסתלק:
א) נראה דצ"ל כיון שנפתח הקבר והוולד כבר כלו לו חדשיו וכו'.