כב:
הלוקח בהמה
פרק שלישי בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יין נסך מחבית לבור
אפי' כל היום כולו ראשון ראשון בטל
וי"ל
למאה חולין טהורין. שלא הוכשרו ולא טימאתן בנפילתה: תירום. ירום
כד א מיי' פי"ד מהל'
א) בס"א: גזילה, ב) הד"א
❖
תרומות הלי"ג:
עם ד"ה אלא לר"א. צ"ק,
דהכא משמיה דריש לקיש ה] והתם משמיה דר' יוחנן ומיהו קשה לרבי
משם סאה ותירקב כדין תרומה טמאה שאני אומר כו' ותרומה טמאה
ג) דייקינן צ"ק, ד) שבת סה:,
יוחנן דאפי' בטומאה דחולין דקילא ג)דדייקינן בסמוך ממתניתין וברייתא
אסורה באכילה: תעלה. תיבטל ותיאכל עם חוליה ג] ומשום גזירה א)
ה) בהפסק. צ"ק, ו) והלשון
ראשון ראשון בטל. צ"ק,
דטומאה עוררת טומאה דקאמר שמא יביא קב חולין טמאין וכו' כ"ש
יתן דמים לכהנים או ירים
ממנה סאה ותאכל לכהנים: ניקודים.
שיטה מקובצת
ז) לא. צ"ק, ח) דאי אפשר.
דאיסור יש לו לעורר איסור ומילתא
ביובש כמו יבש היה נקודים (יהושע ט).
צ"ק, ט) רבה מועיל. צ"ק,
א] ותרקב נ"א ותשרף שאני:
י) צ"ל ראשון ראשון, כ) טבל
דעכשיו אע"ג שיש בה טמאה וטהורה
דפשיטא היא בכוליה הש"ס דאיסור
ב] ניקודים וקליות פי'
למאה חולין טהורין רבי אליעזר אומר תירום
ולרבותא. צ"ק, ל) במקוה.
דוקא בלא הכשר [דלא]
מעורר איסור ובפרק הערל (יבמות
אין מטמאה את הטהורה בלא הכשר
ותרקב שאני אומר היא סאה שנפלה היא
צ"ק, מ) לא נפקא. צ"ק,
א]
מטמאו וא"ת אמאי מטמא
דף פב:) נמי אמרינן דנתן סאה ונטל
וטמאה בטילה בטהורה ותיאכל
נ) מותר. צ"ק, ס) פסק
הא אפשר דתילוש פחות
סאה שעלתה וחכמים אומרים תעלה ותיאכל
א
שם דקיימא. צ"ק, ע) צ"ל
ממאה ואחת ביצה אין המים
סאה כשר עד רובו אבל יתר ו] ממנו
ניקודים: וקליות. נמי דלא מיתכשרי
ישנו, פ) רבין. צ"ק, צ) לא
ניקודים ב] או קליות או תילוש במי פירות
מטמאין ובניקודים וקליות
ולא מקבלי טומאה: או תילוש במי
לא ולא אמרינן ראשון ראשון בטל
נפרש. צ"ק, ק) ממילתיה.
דמסתמא לא משכחת כל
או תתחלק לעיסות ובלבד שלא יהא
צ"ק, ר) דאם. צ"ק, ש) אפי'
כך ביחד וצ"ל אפילו
פירות. כמו מי תפוחים ותותים דמי
ובפרק נוטל (שבת דף קמב.) ז] סאה
באיסורא. צ"ק, ת) ס"א
כשהן מוכשרין אי אפשר
במקום אחד כביצה
ותני עלה אותן חולין
פירות אין מכשירין ד]: אותן חולין לר'
של תרומה שנפלה לתוך ק' של
בפשיטותא, א) לבסוף דפשט
לטמא עד שיהו מאה ואחד
לר'
ליה מזגו. צ"ק, ב) משמע מזגו
ביצה מחובר ביחד וכן
אליעזר מה תהא עליהם. דלרבנן
חולין ולא הספיק להעלותה עד
תחלה דוקא. צ"ק, ג) לאחר.
במי פירות יכול ללוש
בין תרומה יאכל נקודים או קליות ב):
שנפלה אחרת אסור ומיהו אין משם ראיה כל כך דהתם משום דסאה הא אמרינן בכולהו בין חולין
צ"ק, ד) צ"ק מ"ז, ה) [דף
הכל יחד אבל בלישתו עם
אלא
יט: ד"ה איש], ו) דבספרים.
ראשון נהי דלא אסר מ"מ לא נתבטל דצריך להרים ועוד אשכחן
מים אין ללוש הכל ביחד
צ"ק, ז) [ע"ש היטב תוס'
אלא בחילוק עיסות שלא
בפרק הנודר מן הירק (נדרים דף נז:) דר' יוחנן אית ליה אפילו גידולי היתר מעלין את האיסור ומיהו אין משם קושיא לפי מה שרגיל
ד"ה כל ובתו' ר"ה יד: ד"ה
יהא כביצה במקום אחד
ולשביעית], ח) מדקתני. צ"ק,
ר"ת לחלק בין היתר דגדל בלא הפסק להיכא דאיכא הפסק ומעמיד ההיא דע"ז במיפסק פסוקי כדאשכחן בפ' בתרא דנדה (דף עא:)
ולפרש"י נמי יש לתרץ
ט) שני של. צ"ק, י) הפסד כהן.
דמחמת שומן הפירות שהיו
גבי דם תבוסה דמחלק בין פסק ללא פסק ובפ' התערובות (זבחים דף עח.) דאמרינן דם לתוך המים ראשון ראשון בטל התם איירי בפסק
צ"ק, כ) וצריך. צ"ק, ל) בעיסה
בימים הראשונים כדאמרי'
וההוא דשמא רבו הנוטפין על הזוחלין ד) היינו שמא ירבו בלא הפסק ומתוך כך מפרש ר"ת בהגוזל קמא (ב"ק דף ק.) ובריש ב"ב (דף ב.) דנקט
ק"א ביצים שא"כ כו' גירסת
(בב"ב דף צ"א) דנגרי
❖
מהרש"א, מ) זה כי. צ"ק,
חוטי דמשחא אם יעשה
נפרצה אומרים לו גדור תרי זמני ח] דאם יש תוספת מאתים בין שני הפעמים אין מצטרפין לאסור כיון שיש הפסק אבל קשה מהא
הכל נקודים וקליות ביחד
דשמעתין ובפרק הערל דאפי' ט] ה)בלא הפסק אמרינן דחוזר וניעור ונראה לרבי דבכל דוכתא יש לו להיות ניעור אפי' בהפסק וגבי דם
יתחבר יחד במאה ואחד
ביצה מחמת השומן שלהם.
תבוסה בפ' בתרא דנדה (דף עא:) י] דבדרבנן הקילו וההיא דתערובת דם שאני התם דיש דחוי אצל קדשים דכיון שנדחית כל טיפה
שיטה מקובצת (המשך)
מתוס' חיצוניות: ג] עם
וטיפה כשנופלת שוב אינה חוזרת ונראית וההיא דר' יוחנן דע"ז (דף עג.) דקאמר ראשון ראשון בטל היינו כל זמן שיש בהיתר ששים על
חוליה מתיבת ומשום עד
כרבין: כב] מחבית דיבר
האיסור דליכא נתינת טעם ואאיסור משהו דמתני' דהתם קאי וזה לשון ראשון בטל דיין נסך נראה עד רובו לשל היתר אבל אם רבה
יא] ו)
סוף הדבור נרשם עליהם
רבין: כג] ויעמיד המשנה
קו להורות כי לפ"ד ראוי
כרב: כד] תיבת מילתיה
יב] איסור אסור שאיסורין המתבטלים חוזרים וניעורין ונראה דמאן דאית ליה בי"נ החמור באיסורא לגו היתרא ראשון ראשון בטל כ"ש
למחקו: ד] מכשירין תעלה
נמחק: כה] דבעי תחלה מים
בשאר איסורין או שמא בדבר זה הקילו ביין נסך יותר מבשאר איסורין דבשאר איסורין חוזר וניעור כשרבה האיסור כל כך שאין בהיתר
לשון ביטול הוא ולא לשון
ס"ל: כו] מיהו אין נראה
הרמה מדקתני בדר' אליעזר
לפרש כך אלא כדמשמע
ששים ועוד נראה שגם יין נסך אינו בטל ראשון ראשון עד רובו אלא עד ששים וכן שאר איסורין ואינן חלוקין אלא היכא דנפיש עמודיה טפי
תירום ובדרבנן תעלה והא
פשטא דשמעתין: כז] גרסי'
מחבית כמו שאפרש או בהיתרא לגו איסורא פי' שבתחלת התערובת איסור והיתר אין ששים דהיתר לגבי איסור וביין נסך אם יוסיף היתר
דתנן בפ"ב ממסכת ערלה
בפשיטותא מזגו ואח"כ
התרומה ותרומת מעשר
ערבו דלהוי: כח] זה כולן
לתוכו עד עולם אסור ובשאר איסורין מותר כשרבה כל כך שיהא ששים של היתר ושמא אפי' בנפסק לא אמרינן ראשון ראשון בטל כמו
עולים בא' ומאה וצריך
צריך להעמיד: כט] ובההיא
בחתיכת יג] בשר שבולעת טעם נבילה אפי' למאן דמפרש חתיכה עצמה נעשית נבילה בשאר איסורין כמו בבשר בחלב ז) דלא אמרינן חתיכה
להרים התם משום הפסד
דציר וכו' גי' צ"ע דהא
כהן ואי יהיב ליה דמי
כבר הקשו התוס' לעיל
עצמה נעשית נבילה יד] אלא לענין שלא תועיל לו פליטה משום ח)דאיפשר לסחטן אבל ט) רביה תועיל וא"ת כיון דלבסוף נמי איכא ששים של
שפיר דמי ותדע דקתני
גבי ציר זאת הקושיא
היתר לכך בטל היין נסך מאי איריא י)משום ראשון בטל כיון שגם לבסוף יש ששים י"ל דדוקא נקט מחבית לבור דלא נפיש עמודיה כולי האי
סיפא ערלה וכלאי הכרם
ותירצו בה תירוץ מרווח
אין צריך להרים ואפ"ה
וכו' ד"ת: ל] תיבת קאמר
ואע"ג דנפיש טפי מצרצור אבל היכא דנפיש עמודיה טובא לא בטל אפי' יש ששים בהיתר ולהכי קאמר ראשון ראשון בטל שאם נפל בבת אחת
נמחק: לא] ואין דומה
תנן בהו לשון עליה דתנן
אינו בטל אע"פ שיש ששים יין מן ההיתר ושמא דוקא יין נסך אבל טבל אינו בטל בשום עניין במינו או שמא יין נסך בטל ומינה שמעינן דכ"ש
מי שהיו לו חבילי תלתן
שבא להשמיע: לב] שלנו
ולרבותא נקטיה וכן נ"ל עיקר ראשון ראשון בטל דדוקא עד ששים כדפרישית באיסורא לגו היתרא ובהיתרא לגו איסורא בכל שהוא אבל
טו] כ)
של כלאי הכרם וקתני
דמחלוקת בני בבל ובני
התם יעלו בא' ומאתים:
א"י שהתלמוד שלנו סובר
בשאר אסורין אפי' היתרא לגו איסורא חוזר וניעור ההיתר כשהוא רבה עד שיהא בו טז] ששים ומי פירות יז] ל) במקום שמעלין בנתן סאה
ה] לקיש אליבא דר' ירמיה
דאע"ג דאסורה באכילה
ונטל סאה עד רובו אין לתמוה למה בטלין מי פירות ונחשבין כמים דהכי גמירי לה דתנן מי פירות פעמים מעלין פעמים אין מעלין וכה"ג
כדין תרומה טמאה מ"מ
והתם: ו] יתר מרובו לא:
ז] נוטל נמי אמרי' סאה
לא שרפינן לה מאחר
דמעלין הרי הם כמים להעלות וכי איכא רוב חוזרין ונעורין ולמאי דפרישית יח] מאן דשרי ע"י ראשון ראשון בטל לא שרי אלא עד ששים יט]מ)ולא
של: ח] זמני משום דאם:
שמן הדין היא טהורה
נפקא לן מידי אי הלכה כן אי לאו לאותן שנוהגין עכשיו היתר הנאה בשכשוך עובד כוכבים ובסתם יינם שהרי פסק ר"ת שהיין נ)המותר בהנאה
ט] דאפילו בהפסק אמרינן:
מטעם דיש עליה גם
י] דנדה בדרבנן הקילו
דין תרומה טהורה ואע"ג
אין לנו לומר שאוסר בכל שהוא ודבר פשוט כ] הוא ונראה לי דבריו שלא להחמיר בו חומרא דיין נסך לאסור במשהו כיון דמותר בהנאה כאיסורין
וההיא דדם לתוך מים
דמן התורה כולה דבטילה
קלין כא] ור"ת ס)פסק לשם קיימא לן כרבין דלית ליה ראשון ראשון בטל ולא שרי אלא בנפל שם קיתון של מים ונראין דבריו במה שאומר הלכה
שאני: יא] קאי והלשון
בחולין מ"מ מספקינן להו
ראשון ראשון בטל: יב] רבה
בתרומה וגם טהורה היא
כרבין אם בא לחלוק על רב דימי ורב יצחק כדאמרינן בהבא על יבמתו (יבמות דף סד:) בסופו אבין בר סמכא יצחק סומקא לאו בר סמכא
האיסור אסור: יג] בחתיכת
הילכך לא תשרף שלא
אבין ע) יש לו בחזרה אבל זה אין בידי להוכיח אם רבין בא לחלוק אם לא כי י"ל שלא בא לחלוק ומה שהצריך ביטול ע"י מים דוקא היכא
היתר שבולעת: יד] נבילה
יבא לשרוף תרומה טהורה
דעירה מחבית לבור לרב יצחק ולרב דימי בדנפיש עמודיה טפי מחבית ואפי' לר"ש דלא מפרש לרב דימי חבית דוקא נוכל לומר שאין רבין
אלא לענין שלא תועיל
והויא כתרומה תלויה
פליטתה משום דאיפשר
דאסור לשורפה דאמרינן
חולק על רב יצחק ובמערה מחבית כב] דבר פ) רבא ולמאן דמתני ההיא דרב שמואל בר' יהודה דנפל שם קיתון של מים אמתנית' מצי סבר
לסוחטו אסור אבל כו' של
אין שורפין תרומות תלויות.
כרב דימי ויעמיד משנה כרב דימי בהיתרא לגו איסורא ולהכי לא בטל כל זמן שאין שם מים וזה שפירשתי שיסבור רב שמואל כרב
כג]
היתר ולכך בטל: טו] דכ"ש
תוס' חיצוניות: לג] איכא
טבל ולרבותא כו' בטל
דתני הכי ואיכא דתני הכי:
דימי יכול להיות אם צ) נפרש דרב שמואל בר' יהודה למאן דמתני ליה אמתנית' לא בעי תחלה היינו שאין להוכיח כד] ק)מילתיה דרב שמואל
עד ותיבת דדוקא נמחק:
לד] שחלצה דבספרים שלנו:
דבעי תחלה אבל מכ"מ אמת הוא דאיהו נמי בעי תחלה כדי שלא נצטרך לומר שחולק על אותה דר' יוחנן דלקמיה דמזגן וערבם זה בזה דמשמע
לה] מרים לא מתסרא:
טז] ששים צ"ע אם יש
בשאר איסורים בהיתרא לגו
לו] כדקתני ברבי אליעזר
דבעי מזגן תחלה ואח"כ ערבן ר)אם נפרש כך שוב לא נוכל לומר שסובר רב שמואל ראשון ראשון בטל דכיון דבעי כה] מים תחלה ס"ל במשהו
איסורא [חילוק] בין נפסק
תירום וברבנן תעלה:
ש)באיסורא לגו היתרא א"כ לית ליה לא דרב דימי ולא דרב יצחק מיהו כו] דאין צריך לפרש כך אלא כדמשתעי פשוטה דשמעתין דלא בעו תחלה
לשאינו נפסק ומה שהעמיד
לז] בפרק שני של: לח] הפסד
בעבודה זרה דיין במים
כהן כדמפרש: לט] ומיהו
ופליג אההיא דר' יוחנן דמזגן וערבן א"נ לא פליג וס"ל דהוא הדין ערבן תחלה ולא נקט מזיגה ברישא דוקא דהא לא גרסינן כז]ת)א) בפסחים
גי' תוס' חיצוניות נראה
ומים ביין בנ"ט בהיתרא
מזגו ואח"כ ערבו דלהוי משמע ב)לגמרי דוקא אלא מזגו וערבו וכל הני ביטולי דההיא שמעתין דמזגן וערבן המערה מחבית לבור וההיא דשמעתין
לגו איסורא לא בשביל
לר"י דעיקר תקנה מפני גזל
דשמא יביא קב ממין אחר וקב ועוד ממין זה יכולין להעמיד בשלא נתכוון לבטל ולהתיר את האיסור או לטהר את הטמא שאל"כ לא
כח]
שבאיסורא לגו היתרא יהיה
השבט מ"מ צריך ליתנו
בטל שהרי טעם כעיקר
לכהן ולא ליפטור בדמים
הוי בטל ובנפל קיתון של מים תחלה אין לחלק בין נתנן במתכוין לנפל אבל לבסוף למאן דלא בעי תחלה דוקא בלא מתכוין קאמר ובההיא
מן התורה בכל איסורין
והא דקתני תעלה ר"ל
דציר דקיימינן דלא קאמר אמרינן סלק את מינו כמו שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו י"ל דההוא אמורא לית ליה:
כט]
ל]
במין בשאינו מינו כדמוכח
מתבטלה היא ויאכל השאר
בפ' התערובת ובאלו עוברין
לאחר שהרימה מפני גזל
תירום
ותירקב. בירושלמי תני תשרף וקשה אטו בשופטני עסקינן שמותרין ליהנות בשריפתן ואינם חפצים ומניחים אותה לרקב ואין לא] לנו להשמיע במה
ובפ' ג' מינין ועוד למאי
השבט אבל בדר"א לא שייך
שאין בני אדם רגילים לעשות ור"ת מפרש דתרקב ותשרף הכל אחד והגמרא שלנו מפרש ותשרף דתנן היינו בלא הנאה כעין רקבון דאי שרית
דפרישית א' א' בטל עד ס'
להזכיר לשון ביטול דלדידי'
בהנאה אתי למיכליה הואיל וסברא היה להתירה ע"י בטול כדאמרי רבנן תעלה ותיאכל כו' וה"ק או תרקב או תשרף בלא הנאה ועוד יש לפרש דמחלוקת של
אפי' מין במינו דהיינו יין
סאה שנפלה היא שעלתה:
לב]
ג)
ביין לא התרנו איסורא לגו
מ] במדומע אחר שהורם
בני בבל ושל בני א"י מהש"ס שלנו והש"ס ירושלמי וכמו כן בבבא אחרת ששנה באותו פרק דקתני אחר שהודו ר' אליעזר אומר תירום ותישרף קתני
היתרא אלא עד ס' ומאי קא
דלר"א: מא] התרומה טמאה
בתוספתא תירום ותרקב ואפשר לג] דאיכא תני הכי ואיכא תני הכי וכן נמי אשכחן בפרק מצות חליצה (יבמות דף קד:) ד) (שפירש לעיל) ה) גבי קטנה שחלצה
פריך מנותן טעם דאסור הא
שהתרומה היא חלק אחד
לד] ו) ובספרים שלנו גרסינן חליצתה פסולה ובירושלמי גרסינן כשירה ובריש מקום שנהגו (פסחים דף נא:) ז) בההיא דכל הספיחים אסורין חוץ מספיחי כרוב אין
יין ביין נמי אסרינהו אלא
ממאה ומאה ואחד צריך
הגרסא כן בירושלמי ובמשניות וא"ת וכיון דתרקב ואסירא בהנאה אמאי תירום הא מפרש בירושלמי האי ערלה וכלאי הכרם בטלים באחד ומאתים וא"צ להרים
להכי מוקי כולה מתניתין
שלא יהא בעיסה מאה ואחד
ותרומה באחד ומאה וצריך להרים משום גזל השבט והכא דכי מרים מתסרא ליכא גזל השבט י"ל דלא פלוג רבנן: תעלה ותיאכל. פי' בקונט'
לה]
בהיתרא לגו איסורא שאם
בצים שא"כ כו' תיבות
יהיו שני נמחק: מב] ועוד
נעמיד הסיפא שתדבר בכל
תעלה לשון ביטול הוא ולא לשון הרמה ח) כדקתני לו] לר"א תירום ולרבנן תעלה והא דתנן בפרק לז] ט) בתרא של מסכת ערלה התרומה ותרומת
ענין יש לנו להעמיד גם
ממין זה כדמפרש עולא
מעשר עולין באחד ומאה וצריך להרים התם משום הפסד דכהן ואי יהיב ליה דמי שפיר דמי ותדע דקתני סיפא ערלה וכלאי הכרם אין צריך להרים ואפ"ה
הרישא בין להיתרא בגו
ומה: מג] דהתם בשנתבטל
❖
תנינן בהו לשון עלייה דתני מי שהיו לו חבילי תלתן של כלאי הכרם כו' וקתני יעלו באחד ומאתים עד כאן לשון הקונטרס והדין עמו שפירש הטעם משום
איסורא בין איסורא לגו
מיעוט:
י)
לח]
לט]
היתרא ולהכי מהדר המקשה
הפסד כדמפרש נמי טעמא בירושלמי משום גזל השבט ומיהו אע"ג דעיקר תקנה משום זה היה מסתבר דאין יכול להפטר בדמים דעד כאן לא
לאוקמא הדא (מר') [בבא]
פליגי ר"א ורבנן בפ' נוטל (שבת דף קמב.) ובפ"ק דתמורה (דף יב.) במדומע מ] דלר"א מדמע בתרומה ודאי ולרבנן לפי חשבון אבל פשיטא דקדושת תרומה
דסיפא באיסורא לגו היתרא
רבינו גרשום
ובלבד
יש בה:
שלא יהא במקום אחד כביצה. פי' כביצה מן התרומה מא] שהתרומה היא חלק אחד ממאה ואחד כ) צריך שלא יהיו ל) (שני) שא"כ
דאיכא לאוכוחי מינה רישא
היה בה כביצה מהתרומה טמאה ואין הטמאה יכול ליבטל במאה של טהורה שהוכשר שהרי מטמאה הכל ודומה כמטמא תרומה בידים שהתרומה טמאה
וקאמר להא שמעתא לא שנו
דכי היכא דסיפא מיירי
אלא לטבל וכו': וכי טומאה
טהרה ע"י בטולה ומיהו מהאי טעמא לחודיה לא הוי מיתסר דכיון שכבר נתבטלה התרומה והכל חולין מותרת לזרים מה קפידא יש אם מטמא חולין אלא
אף באיסורא לגו היתרא
שבטלה קודם לכן ברוב
ה"ה דרישא נמי: יז] ומי
מב]
בעינן שלא יטעה לבטל קב חולין טמאים בקב ועוד כדמפרש עלה ומה טעם דעולא קאי בין אר"א בין אדרבנן וא"ת חולין טמאים נמי שנתבטלו ברוב
חוזרה וניעורה. כלומר
פירות במקוה שמעלין:
חולין טהורין ניחוש נמי להכי וי"ל דהתם מג] במתבטל מיעוט חולין טמאין ברוב טהורין ליכא למיחש שמא יביא קב חולין טמאין וקב ועוד ממין מ) הזה
שמצטרפין לטמא: תירום
יח] דפרישית דאפילו מאן:
כי ידוע דשם טומאה לא פקע מן חולין טמאין המעורבין בטהורין אבל הכא סבור הוא דשם טומאה פקע לגמרי מאחר דשרינן לאכילה לזרים הכל לרבנן
ותירקב. יטול סאה ממנה
יט] ששים לא נפקא:
או הק' לר"א אע"פ שהתרומה מעורבת בהם:
ותירקב כדין תרומה טמאה
כ] פשוט היה חושבו ונראה
שאין לה תקנה: משום הכי
תיבת הוא נמחק: כא] קלין
תירקב שאני אומר וכו':
ורש"י פסק לשם דקיי"ל
וחכ"א תעלה. כלומר שיפריש ממנה סאה: ותיאכל. אותה סאה עצמה: ניקודים. כלומר יבשה חרבה נגובה בלא שום הכשר: או קליות או תלוש במי פירות. שאין מקבלין טומאה: או תתחלק לעיסות. שלא יהא כביצה מהן במקום
אחד והשאר הוו חולין גמורין: