הלוקח בהמה פרק
שלישי בכורות
כג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סבר
אלא לר"א דאמר שאני אומר מי חשבינן להו כטהורין לגמרי וקאמר
אבטלינהו ברובא. תימה מה
יועיל
הא אין מבטלין
א) פרה פ"ט מ"ז, ב) מנחות
כה א ב מיי' פט"ו מהל'
כג. [ביצה לח:], ג) [מנחות
פרה הלכה ד:
יאכלנו נקודים או ילושו: מה טעם. לא חשבינן להו חולין גמורין י] לרבנן
[איסור] לכתחלה ואפי' שוגג אם בטלו אינו מבוטל למ"ד
כג:], ד) [חולין עא. נזיר נ.],
כו ג מיי' פ"א מהל' שאר
כיון דבטלה יא] לר"א הואיל ואית ליה שאני אומר: גזירה שמא יביא
בגיטין (דף נד:) נפלו ונתפצעו בין בשוגג בין במזיד לא יעלו
ה) שנתערבה בשחוטה שהוא
אבות הטומאות הל' יז:
הרוב והס"ד. צ"ק, ו) כמו אם
ד [מיי' פ"ד מהל' בכורות
כו'. דאי חשבינן להו טהורין לגמרי איכא למיחש כי הוה ליה קב שאר
מיהו איכא למ"ד התם בשוגג יעלו ושמא הא חשיב שוגג כשסבור
הל' יא טוש"ע י"ד סי' שטו
הויא טומאה כמאן. צ"ק,
ואי
חולין טמאין מייתי יב] לה ומערב
שמותר לבטל: אמרת טומאה
ז) כזית בכדי. צ"ק, ח) תורת
סעי' ז]:
ה [מיי' פ"א מהל' שאר
נצל ורקב כמו. צ"ק,
לה בקב ועוד ממין זה וקסבר
כמאן דאיתיה כו'. מתוך פי' הקונטרס
לר' אליעזר מה תהא
עליהן יאכלו נקודין או
ט) דמטמאינן לשפיר. צ"ק,
אבות הטומאות הל' טז]:
(ג) יג] איבטלה לקב קמא ברובא דהאי
משמע שבא לדקדק דאין טומאה
קליות או ילושו במי פירות או א] תתחלק
י) ברוב וטומאה קלה כו'
כז ו ז מיי' שם הלכה יד
❖
קב ועוד וכיון דאיכא בהאי קב ועוד
עוררת טומאה מדחשבינן טומאה
הד"א. צ"ק, כ) הרוב. צ"ק,
[דע דשם הל' יג וע"ש
לעיסות ובלבד שלא יהא ב] כביצה במקום
פ"ג הל' יא וע"ש פ"ד הל'
משהו אחד ממאה טמא מן התרומה
כמאן דליתא וזה אינה סוגית הש"ס
יב ועוד בפ"ב מהל' טומאת
אחד ואמר עולא מה טעם גזירה שמא יביא
טמאה שנפלו שם ובטלינן עכשיו
שיבא אביי להקשות על עצמו דפי'
כ]
אוכלין הל' יח פסק כרבי
מוסף רש"י
❖
קב חולין טמאים ממקום אחר וקב ועוד ממין
יוחנן]:
דטומאה עוררת טומאה ועוד דתיקשי
מוצא טמא ראשון את טמא שני
נבילה בטילה בשחוטה.
זה סבר איבטלינהו ברובא וכיון דאיכא האי
וניעור מתורת יד] טהורה ומצטרף
ליה ממתני' אלא אפילו לא חשיבא
אם יש שתי חתיכות שחוטה
משהו מצא מין את מינו וניעור א"ל אם
ואחת נבילה ואין ידוע איזוהי
הגהות הב"ח
עם זה והוו להו פלגא ופלגא ולא
טומאה כמאן דאיתא מ"מ בדין הוא
בטלה ברוב, שאם נגע באחת
טומאה עוררת טומאה טהרה עוררת טומאה:
מיבטל. אלמא טומאה שבטלה חזרה
על טומאה שעוררת טומאה כא] ו) דאי
(א) גמ' אמאי דנהי דבמגע
מחתיכות אינו טמא דאמרינן
לא מטמא וכו' אישתיק א"ל
שחוטה היא שאי אפשר
וניעורה מתורת טהרה: א"ל אם
נמי לא הויא טומאה כמאן דאיתא:
איתיביה א) א אפר כשר שנתערב באפר מקלה
דלמא שאני: (ב) שם לכלב
לשחוטה שתעשה נבלה, והוה
נבילה בטלה בשחוטה. ומסיק
טומאה עוררת את טומאה טהרה
הולכין אחר הרוב לטמא ואי רובא אפר
הא ודאי לא חזיא: (ג) רש"י
ליה מין בשאינו מינו ובטל
יעורר את הטומאה. בתמיה. כלומר
לענין מגע אבל לענין
לדברי הכל (מנחות כג.) אליבא
ד"ה גזירה וכו' וקסבר
❖
מקלה ג] הוא לא מטמא ואי אמרת טומאה
איבטלינהו לקב קמא:
דר' יהודה אמרה, דאמר מין
מים שבקדרה שטהורים היאך יעוררו
משא מטמא ועל כרחין כשיש בנבילה
במינו לא בטל, מין בשאינו
כמאן דאיתיה דמי נהי דבמגע לא מטמא
מים שבציר לטמא: איתיביה. לרבי
כזית במקום אחד דאי לאו הכי
מינו בטל, ותני ר' חייא נבלה
לטמא במשא הא איתמר עלה אמר ר' יוסי
ושחוטה בטלות זו בזו לר'
שיטה מקובצת
ירמיה: אפר כשר. של פרה אדומה:
במשא כב] לא מטמא כדמוכח בהעור
יהודה, ואשמעינן ר' חייא דכי
ברבי חנינא טהור מלטמא במגע אבל
אפר מקלה. אפר דעלמא: לטמא.
והרוטב (חולין קכד:) דשני חצאי זיתים
ב
אמר ר' יהודה היכא דאפשר
א] או יתחלקו לעיסות:
לו להיות כמותו, אבל אי אפשר
מטמא במשא והאמר רב חסדא נבילה
ב] יהא במקום אחד כביצה:
את הנוגע בה כדכתיב והנוגע במי
דנבילה שתחבם בקיסם אפילו הוליך
ב)
ג
לו להיות כמותו מין בשאינו
ג] תיבת הוא נמחק:
הנדה יטמא (במדבר יט): ואי אמרת
והביא כל היום כולו טהור אלא
בטילה בשחוטה שאי אפשר לנבילה
מינו הוה ובטל, ופריש רב
ד]
ה]
ד] נבילה. עי' תשובת
חסדא דהאי אפשר ולא אפשר
טומאה. המתבטלת ברוב לא בטלה
היכא דמרודד ודבוק זה בזה קצת
הרשב"א סי' רפ"ד. (ביצה
שתיעשה שחוטה נהי דבמגע לא מטמא
דר' חייא בתר המבטל דהוא
לח): ה] שאי אפשר לשחוטה
לגמרי אלא כמאן דאיתיה דמי דאי
ותימה אי דנגע בכל הזיתים אמאי
רובא אזלינן, דאם אפשר לו
לטמא במשא א"ל אתון בדרב חסדא מתניתו
שתיעשה נבילה ואי אמרת
טהור דאפי' נגע בכולו משמע דטהור
משכחת טומאה אחריתי מצטרפת
להיות כמועט בהלכותיו הוי
איתה נהי: ו] והא תנן רבי:
לה אנן בדר' חייא מתנינן לה תני ר' חייא
ג)
מין במינו ולא הוי מין בשאינו
ז] במשא ואי אמרת איתה
בהדה נהי דהאי אפר טו] במגע לא
דומיא דמשא ומיהו היכא דלא נגע
מינו, הלכך כזית נבלה
נהי דבמגע לא מטמא תטמא
נבילה ושחוטה בטילות זו בזו ואיתמר עלה
מטמא דכיון דרובו טהור אמרינן
כולו בבת אחת אלא נגע בזה וחזר
שנתערבה בהרבה זיתים של
במשא אישתיק א"ל דלמא
אמר ר' יוסי ברבי חנינא טהור מלטמא במגע
שחוטה בטלה כמי שאינו שם
והרגמ"ה לא גריס א"ל:
באפר מקלה נגע שהוא הרוב אבל
ונגע בזה אפשר דטהור כיון דבכל
והנוגע בהן אין טמא, דמין
ח] תיבת ודאי נמחק:
אבל מטמא במשא והא דתנן רבי אליעזר
במשא מיהא ליטמא דהא מ"מ
פעם שנוגע אין יודע כג] שיהא נוגע
ו]
בשאינו מינו הוא, דאי אפשר
ט] סרוחה א"ל הניחא:
לשחוטה שהוא המבטל להיות
י] גמורין. ס"א לר"א הואיל
בן יעקב אומר בהמה גסה ששפעה חררת דם
הטומאה נשא והסיט וקי"ל דמי
בטומאה ולא הוי נמי ספק טומאה
ד
מטמא במגע ובמשא כנבלה,
כו': יא] דבטלה ולר"א
חטאת ואפר חטאת מטמאין במשא
ברשות היחיד כיון דבטלה ברוב
הרי זו תקבר ונפטרה מן הבכורה ותני רבי
אבל שחוטה שנתערבה בנבלה,
הואיל: יב] מייתי ליה ומערב
דרובה נבלה, אין השחוטה
ליה בקב: יג] וקסבר
בפ"ק דיומא (דף יד.): טז] בטילה
ועוד יש לפרש כשנימוח הכל יחד
כד]
חייא אינה מטמאה לא במגע ולא במשא
ה
בטלה להיות הנוגע בה טמא
איבטליה לקב טמא ברובא
נבילה ושחוטה והוי כמו מרודד ואתיא
בשחוטה. חתיכת נבילה שנתערבה
ודאי לשרוף תרומה על מגעו,
דהאי קב ועוד ממין זה
ז] אמאי דנהי (א) במגע לא מטמא תטמא במשא
לפי שאפשר לנבלה שהוא
בשתי חתיכות שחוטות בטלה נבלה
שפיר אפי' לר"ע דהעור והרוטב
וכיון: יד] מתורת טהרה
אישתיק דלמא (ודאי) שאני הכא דהויא לה
המבטל שתעשה טהורה
ומצטרף זה עם זה: טו] אפר
ח]
ברוב מלטמא דמין בשאינו מינו
(ג"ז שם) דאע"ג דפליג התם אפי'
כשחוטה, דכי מסרחה ואינה
לא מטמא במגע דכיון:
טומאה סרוחה הניחא לבר פדא דאמר
ו
ד)
ט]
בטל והאי מין בשאינו מינו הוא:
במרודד דלא מטמא במשא היינו
ראויה לגר שוב אין קרויה
טז] מה"ד נבילה בטילה:
נבלה (ביצה לח:). טומאה
טומאה חמורה עד זלגר וטומאה קלה עד לכלב
יז] נבילה שלא תטמא לעולם
דאי אפשר לשחוטה שתיעשה נבילה.
בעור אבל במרודד בקיסם אפילו
חמורה עד לגר. לטמא אדם
במשא ולא אדם וכלים
הא לא חזיא לגר
אלא לר' יוחנן דאמר
ר"ע מודה כדקאמר התם ומודה ר"ע
יז] ומאן דגריס שאי אפשר לנבילה
היא קרויה נבלה כל זמן
(ב)
כנבילה וה"ג לפי שאי
שראויה לגר למאכל אדם, אבל
אפשר לשחוטה שתיעשה
שתיעשה שחוטה שבשתא היא דהא
בשני חצאי זיתים שתחבם בקיסם
אחת
מכאן ואילך אין שם נבלה עליה
נבילה ומאן: יח] לה דפרחה
והסיטן שהוא טמא ומוקי ליה במרודד
אפשר לנבילה שתהא לה תורת
להיות אב הטומאה, אלא
טומאה: יט] א) אחר הרוב
אוכלין ומשקין הוא דמטמא,
ואמרי' באחד הטהרות נגע
שחוטה שלא תטמא כלום כגון כי מסרחא לה יח] פרחה טומאה מינה
ואפילו לא יהא הסיטן דהתם דוקא אלא אפי' במגע מטמא דאי
עד לכלב. דלא גריעא ממגע
אבל במשא תטמא דהא מ"מ
כדאמרינן לקמן [ע"ב] הראויה לגר קרויה נבילה והכי מפרש במנחות
במגע לא מטמא לא הוה מטמא במשא מ"מ בהאי דהכא לא מטמא
נבלה שהוא ראשון לטומאה
הטומאה נשא הס"ד ומה"ד
❖
ומטמא אוכלין (חולין עא.).
בפרק הקומץ רבה [כג.]: ואי אמרת טומאה שבטלה כמאן דאיתא דמיא
במגע דבטל ברוב וקצת תימה דכיון דחשיב הכא חיבור
כה]
בטלות זו בזו כדפרישית
חתיכת: כ] עצמו שהוא
דאי משכחת טומאה אחריתי חזרה וניעורה ה"נ נהי דבמגע לא מטמא
במרודד בקיסם מההוא טעמא דמטמא במשא משום דטומאה כמאן
עצמו פי' דטומאה:
דלא אזלינן אחר חתיכת נבילה בשתים דשחוטה: אינה מטמאה
דאיתא דמיא מההוא טעמא גופיה תטמא במגע ויש לחלק וא"ת
יט]
ה)
כא] טומאה דא"כ לא:
רבינו גרשום
כב] במשא נמי לא: כג] אם
לא במגע ולא במשא. ואוקימנא לעיל משום ביטול
ברוב נגעו בה
כו] וכיון דלא אתי הכא לכלל מגע היכי מטמא במשא לר"ע וי"ל
ואותה סאה עצמה תיאכל
נוגע תיבת שיהא נמחק:
ואי טומאה המתבטלת ברוב כמאן דאיתא דמי
תטמא במשא:
דה"מ כגון קולית חתומה שאין יכול ליגע או כגון שני חצאי זיתים
ניקודין. משום דהוא ספק
כד] ברוב. גליון ודוחק הוא
תרומה טמאה ספק חולין.
זה ועוד דגם במשא היה
טומאה חמורה. דהיינו משא: עד לגר. עד שהיא ראויה לאכילת
על העור דפליגי ר' ישמעאל ור"ע אבל הכא דאיכא כז] שם שיעור
ואית דאמר ניקודין פירורין
טהור בכה"ג אם הגביה בזה
גר תושב אבל אם סרחה ואינה ראויה לגר תו לא
מטמאה במשא
טומאה במקום אחד ובר מגע הוא אלא דאין ידוע איזהו בא לכלל
פירורין פחות מכביצה
אחר זה הלכך נראה לפרש
אבל
ואכיל לכולהו סאה שעלתה
דמיירי כשנימוח: כה] דכיון
מגע קרינא ביה וא"ת מאי שנא דלענין טומאת משא לא מהני
ולשאר ניקודין. למ"ה:
דבעיא הכא במרודד תיבות
ביטול ברוב משום דסוף סוף הרי נושא כזית נבילה ולענין איסור מהני דאפילו איסורין מבטלין זה את זה כדאמר ר"ל בפרק התערובות
ואמר עולא מה טעם. דאותן
דחשיב חיבור נמחק:
חולין יאכלו ניקודין הואיל
(זבחים דף עח.) דפיגול ונותר וטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור לכ"ע א"א שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו ודייק מינה ש"מ
כח]
כו] וא"ת והכא כיון דלא:
ופשי' ליה דהיא [סאה]
כז] תיבת שם נמחק:
איסורין מבטלין זה את זה משמע דבהיתר פשיטא לכ"ע דמבטל את האיסור וה"נ כט] אם נימוחה הנבילה והשחוטה אע"ג דבמשא
שנפלה היא שעלתה: גזרה
כח] לכ"ע דאי אפשר שלא
טמא יהיה פטור אפי' היה אוכל בכדי אכילת פרס אע"ג דמה נפשך הרי אכל כזית נבילה בכדי אכילת פרס וגבי גיד הנשה פריך
ז)
שמא יביא ממקום אחר
כו' ש"מ שאיסורין מבטלין:
קב חולין טמאין וקב ועוד
כט] אם נימוחו הנבילה
בחולין (דף צט:) וליבטל ברובא ומשני בריה שאני משמע דאיסור מתבטל ברוב בכ"מ כי לא הוי בריה או את שדרכו וכל שדרכו ובסוף
ממין זה מהני חולין וסבר
והשחוטה יחד אע"ג
ביצה ל] (דף לח.) גבי ליבטל מים ומלח לגבי עיסה מייתי עלה נתערב קב חיטין של חבירו בקבים שלו דנהי דלר' יהודה לא בטל לרבנן
איבטיל הני קב חולין טמאין
דבמשא יהיה מטמא פטור
ודאין ברובא בהני קב ועוד
האוכל אפילו היה אוכל הכל
מיבטל בטיל וי"ל דלענין אכילה כל משהו ומשהו כשנכנס בבית הבליעה קמא קמא בטל ברוב היתר ודמי למגע כשנגע וחזר ונגע
[וכיון] דאיכא בהו בהני
בכדי אות ה' נמחק: ל] ביצה
דטהור ואע"ג דמסתבר דטומאת משא גופיה ליתא אלא מדרבנן דהא נתבטל ברוב מ"מ נהי דגזור רבנן לענין משא לא גזור לענין
קב ועוד האי משהו דאי
נמי גבי: לא] יצא דמטעם
איסור דלא דמי מטעמא דפרישית: הניחא לבר פדא כו'. תימה אמאי לא פריך מההיא דר"ש דלעיל דנימוק הולד עד שלא יצא
אפשר דלא ליהוי בהו משהו
ביטול: לב] לדחויי דסבר
מן סאה דתרומה טמאה
כריש לקיש כו' המפלת
לא] ומטעם ביטול ברוב הוא כדמפרש ר' יוחנן בהדיא בפרק המפלת (נדה כז.) ולעיל נמי קאמר דאמרו דבר אחד משמע דטעמא דר"ש
שנפלה בהו אע"ג דאמרן
ומפרש טעמא: לג] תולין
היא סאה שנפלה היא סאה
תורת נצל כמו שפירש
כטעמא דר"א בן יעקב ומההיא הוה מצי לאקשויי אפי' לבר פדא דגבי טומאת מת לא שייך טעמא דראויה לגר ומדאינה מטמאה
שעלתה ומצא מין ההוא
בנדה. ומטעמא דכל המת
באהל אלמא טומאה כמאן דליתא וי"ל דהוה מצי לדחויי לב] כר"ל דפליג אדר' יוחנן בפרק המפלת (גם זה שם:) דמפרש טעמא משום
את מינו ההוא קב חולין
שלם יש כו' שפיר לכך לר':
בלבול צורה דהאי נפל שבשליא אין עליו לא תורת בשר ולא תורת עצמות ולא תולין כמו שפי' בנדה א"נ מטעמא דמת שלם
לג] ח)
טמא וניעור מתורת ביטול
לד] ליה בלא שום חסרון
ברוב אלא מצטרפין יחד
מטעם: לה] פדא בלאו
יש כאן הוא ט) דמטמינן שפיר לפיכך לרבי יוחנן כשנטל כל שהו ממנו בדם הלידה טהור דתו ליכא הכא מת שלם ור"ל מטהר ליה
וטמאין: א"ל. אביי לא דמי
טעמא: לו] חמורה קורא
מטעם בלבול צורה ועוד י"ל דהוה מצי לשנויי ההיא דנדה כמאן דאמר אין מאהיל וחוזר ומאהיל: טומאה חמורה עד לגר.
לד]
ציר להא (דאיכא) [דהתם]
משא: לז] שהוא רוב והשתא
דין הוא דטומאה עוררת
כו' אית ליה נמי: לח] בה
הא דאיצטריך לעיל רבי יוחנן טעמא משום ביטול ברוב לפי סברתו דאית ליה אחת זו ואחת זו עד לכלב אבל לבר פדא לה] בלא
טומאה דהאי משהו טמא
וקשה דכיון דאינו קרויה
טומאה
טעמא דביטול י) ברוב:
קלה עד לכלב. בטומאה קלה פשיטא ליה לכולהו דעד לכלב כדתנן טהרות (פ"ח משנה ו)
והאי קב חולין טמאין הלכך
נבילה כדמפרש דנבילה
מצטרפין: אבל טהרה מים
הראויה לגר קרויה נבילה
כל המיוחד לאוכל אדם טמא עד שיפסל מלאכול לכלב ובקונטרס פי' דטומאה חמורה לו] משא וטומאה קלה היינו מגע והא דאין
טהורה שבקדרה מי עוררת
א"כ לא תטמא לא במגע
חררת דם מטמא במגע דאמרי' בדם הלידה נגע שהוא לז] כ) אב והשתא לפירושו אית נמי לבר פדא הא דא"ר יוחנן לעיל משום
טומאה. כלומר שיצטרפו
ולא במשא:
טהורין המים שבקדרה עם
ביטול ברוב נגעו בה ואין נראה דכל טומאת נבילה בין מגע בין משא קורא טומאה חמורה והוא עד לגר דהא דריש טעמא בסמוך
לח]
א) נראה דגרס ברש"י דאזלינן
מיעוט מים טמאין שבציר
אחר הרוב ואמרינן כו'.
ודאי לא מצטרפי: אפר
כשר. היינו אפר פרה: הולכין אחר הרוב לטמא. אם רוב הוא אפר פרה מטמא כדכתיב והנפש הנוגעת תטמא עד הערב: ואי אמרת טומאה כמאן דאיתא ולא מתבטלת דלאחר שבטלה ברוב חזרה וניעורה נהי דבמגע לא מטמא כיון דנתערב לא
ידעינן הי ניהו דפרה שמא שלא נגע בההוא דפרה: במשא מיהא ליטמי. אם נשאו כולו הרי יש בו דפרה: אין הכי נמי הא איתמר עלה וכו': והאמר רב חסדא נבלה בטיל כו'. כדפרשינן בהקומץ במנחות: אנן כר' חייא מתנינן לה דתני ר' חייא
כו'.ואיתמרעלה כו'תיטמאבמשא.כיוןדאמרתטומאהכמאןדאיתיהדמיא:אישתיק. רבדימי:ומפרקתלמודא מיהא לאקשיאדשני הכאמשוםדהויאטומאהסרוחה חררתדםומשוםהכיאינהמטמאבמשא:הניחאלבר פדאדאמרטומאהחמורה.
דנבלה מטמא במשא לעולם עד שנפסלה מלאכול לגר: וטומאה קלה. טומאת אוכלין בכביצה לעולם מטמא עד שאינן ראוין לכלב. והאי חררת דם נמי משום הכי לא מטמא במשא דאינה ראויה לגר דסרוחה היא: אלא לר' יוחנן וכו':