הלוקח בהמה
פרק שלישי בכורות
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ופלוגתא
דברייתא פלוגתא היא. $ וא"ת דר' יוסי בן המשולם נמי
הלכה כר' יוסי בן
המשולם למה לי. הא מהך שמעת מינה דהלכתא
א) [בס"א: תלוים],
לא א מיי' פ"ה מהלכות
ב) סנהדרין לא. לא: ב"ק סט.
בכורות הלכה ד טוש"ע
כוותיה דהא לא פליגי רבנן עליה: אי אמר הלכה בכוליה פירקין ולא
פליגי עליה ט) ממה נפשך דברייתא מדאיצטריך לפסוק
ב"ב קעד. כתובות עז. גיטין
י"ד סי' שטז סעיף ה:
אמר. לקמן הלכה כר' יוסי הוה אמינא הלכה בכוליה פירקין אדרבי יוסי
הלכה כמותו וי"ל דשמא אין מחלוקת שנויה לא במשנה ולא בברייתא
לח. עה. ב"מ לח:, ג) וכן צ"ק,
לב ב מיי' פי"ב מהל'
עליה: הנכנס לתוך עדרו בלילה כו'
ד) הא יולדת אחרינא דאינה
שחיטה הלכה יא
קאי: ומאי בכוליה פירקין. דמשמע טובא משום דר' יוסי תרתי מילי אמר
אלא דקים ליה דפליגי רבנן
כו' צ"ק, ה) דלא מרחמא אלא
טוש"ע י"ד סי' טז סעיף ה:
במתני' עושה מקום לקופיץ וכן תולש
ולמחר השכים כו'. תימה למה ליה
דידה צ"ק, ו) צ"ק מ"ז, ז) צ"ל
לג ג מיי' פ"ד מהלכות
הבא אחרי', ח) ומשום צ"ק,
את השער לראות את מקום המום אבל
בכורות הל' ח טוש"ע
למינקט בענין זה לימא הנכנס לתוך
הלכה כרבי יוסי בן המשולם למה לי אי אמר
ט) מכל מקום בברייתא
י"ד סי' שטז סעיף ב:
❖
עדרו וראה זכרים תלוים כו' ונקבות
אדרבן שמעון לא אמר רב (ה) דהוא
הלכתא (א) דכוליה פירקין ולא אמר הלכתא
מדאיצטריך צ"ק, י) [לעיל ו:],
לד ד מיי' פ"א מהלכות
כו' וי"ל דלרבותא נקט הכי דאע"ג
אמר בר מפלוגתא ואדרבן שמעון
מאכלות אסורות הל' ד
כר' יוסי בן המשולם הוה אמינא אדרבי יוסי
❖
טוש"ע י"ד סי' עט סעיף ב:
דודאי היתה תחלת לידתן בלילה
איכא פלוגתא בברייתא ופלוגתא היא
בן המשולם קאי ומאי בכוליה פירקין דר' יוסי
הגהות הב"ח
שעדיין אין האמהות מכירין בוולדותיהן
להכי אשמועינן הלכה כר' יוסי בהדיא
תרתי אמר ופלוגתא דברייתא פלוגתא היא
(א) גמ' הלכתא בכוליה:
תורה אור השלם
לגלויי ולמימרא דאדרבן שמעון בן
ודרכן לטעות בלילה ובא לו בנה של
(ב) שם ושאינן מבכירות
אשמעינן הלכה כר' יוסי לאשמועינן דאדרבן
גמליאל קאי האי הלכתא בכוליה
זו אצל זו אפי' הכי לא חיישינן:
מניקות למחר השכים:
1. זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קֶצְרוּ
ראה חזיר שהוא כרוך אחר רחל.
(ג) שם איבעיא להו הדבר:
שמעון בן גמליאל קאי ופלוגתא דברייתא לאו
פירקין ופלוגתא דבריית' לאו פלוגתא:
לְפִי חֶסֶד נִירוּ לָכֶם נִיר וְעֵת
(ד) שם ת"ש הדבר בחזקתו
לִדְרוֹשׁ אֶת יְיָ עַד יָבוֹא
מרחמת. אוהבת בן חבירתה: ומצא
פלוגתא היא מאי ברייתא דתניא הלוקח
קצת קשה דנקט חזיר ולא
וכן מאי לאו: (ה) רש"י ד"ה
וְיֹרֶה צֶדֶק לָכֶם:
❖
ומאי וכו' רב דהא אמר בר:
זכרים. שנולדים עכשיו תלויין וכרוכין
גמל משום דסבר כר' שמעון דאסר
י)
הושע י יב
בהמה מניקה מן העובד כוכבים הבא אחריו
(ו) ד"ה שאינה מרחמת וכו'
קלוט היוצא מן הטהור ואפי' היה ידוע
ויונקין הזקנות שנפטרו כבר מן
בכור מספק מפני שמרחמת אע"פ שאינה
אחרת אלא א"כ יולדת אם
הבכורה ונקבות הנולדות עכשיו מצא
שהוא בנה של רחל היה נאסר באכילה
לא היה כו' האי ודאי
מוסף רש"י
יולדת רשב"ג אומר דבר בחזקתו וכן היה
דידה אי נמי: (ז) ד"ה אין
תלויות במבכירות דהשתא אין כאן
ומיהו מצינן למימר דאגב דנקט רחל
חוששין וכו' מחזקינן ליה:
חזיר שכרוך אחר רחל.
רשב"ג אומר הנכנס א לתוך עדרו בלילה
שהיא בהמה דקה נקט חזיר א"נ ניחא
לכהן כלום דבזכרים אין שום בכור
(ח) ד"ה לעולם וכו' בודאי
כלומר נמשך ושוכן אצלה תמיד
❖
וראה כעשר כחמש עשרה מבכירות ושאינן
דא"נ לאו דידה:
(חולין קכז.). חוץ מערב.
שהרי בני הזקנות הן ונקבות התלויות
למינקט למילתיה ככולי עלמא:
בגט פשוט (ב"ב קעג:)
מבכירות (ב) יולדות למחר השכים ומצא
השוחט וצידן. במסכת גיטין (עד.)
במבכירות אין דין בכורות נוהגת בהן:
וראיה אחרונה. בדיני
זכרים תלויות בשאין מבכירות ונקבות תלויות במבכירות אינו חושש שמא
גליון הש"ס
אין חוששין. להחמיר ולספקן בספק
א)
ממונות השני (סנהדרין לא.)
בכורות ולומר שמא בנה של זו בא לו
בנה של זו בא לו אצל זו: איבעיא להו דבר בחזקתו דקאמר רשב"ג דאינה
תוס' ד"ה ופלוגתא וכו'
שנחלקו בשני מחלוקות במביא
(ג)
וא"ת דר"י בן המשולם.
שטר ראיה לסתור את הדין,
אצל זו וזכרים בני המבכירות: שאינה
מרחמת אלא אם כן יולדת הא היכא דאוליד חיישינן לרחומי או דלמא דידה
ק"ל הא בממ"נ לפי תירוץ ב'
בראשונה הלכה כמותו
מרחמת. וולד בהמה אחרת: אא"כ
בתוס' במעל"ד זה ד"ה
ובאחרונה אין הלכה כמותו
מרחמא דלא דידה לא מרחמא ליה למאי נפקא מינה למלקא עלה ב משום
❖
יולדת. אם היה לה וולד מתחלה
והיינו כיון דלא קמיפלגי על
(ב"מ לח:).
(ו)
אותו ואת בנו אי אמרת דידה מרחמא דלא דידה לא מרחמא לקי ואי אמרת
ההיא עצמה לא מיקרי
להאי ודאי א"נ לא הוי האי וולד דידה
פלוגתא הא לתירוץ זה באמת
דלא דידה נמי מרחמא לא לקי מאי ת"ש רשב"ג אומר הלוקח בהמה מן העובד
פטורה מן הבכורה דהא הוה לה
איכא פלוגתא הן מטעם דבר
רבינו גרשום (המשך)
כוכבים אינו חושש שמא בנה של אחרת היה מי קתני הוא היה קתני ה"ק אינו
שא"מ הן מטעם מ"ד בחולין
אחרינא ומיהו היכא דילדה חיישינן
דתולש היינו גוזז אלא דאינו
מרחמא ולקי עליה משום
חושש שמא בנה של אחרת אלא א"כ היה לה ולד מעיקרא ת"ש נכנס בתוך
לרחומי שמרחמת וולד בהמה אחריתי:
בכלל צד מפלוגתא כיון דליכא
אותו ואת בנו: מי קתני הוא.
פלוגתא בהך דינא עצמו.
שמא בנה של אחרת הוא אי
למאי נפקא מינה. הא לענין בכורה
עדרו וראה את המבכירות מניקות ואת שאינן מבכירות מניקות אינו חושש
א"כ ממילא אין התחלה
הוה תני הוא הוה משמע
ממה נפשך פטורה דאי האי לאו דידה
שמא בנה של זו בא לו אצל זו או שמא בנה של זו בא לו אצל זו אמאי ליחוש
לקושייתם דשפיר הוי מכלל
כדקאמרת אלא כיון דתני
דפליג. ומ"מ הוי ס"ד
היה הכי קאמר אין וכו':
הא הוה לה אחרינא: למילקי עליה.
דלמא רחומי רחים במקום דידה לא שבקא דידה ומרחמא דלא דידה ת"ש
דפלוגתא דברייתא כההיא
במקום דידה. לא מרחמא
דהאי שכרוך אחריה משום אותו ואת
דרשב"ג דפליג עלה בדין זה
דאחריני אבל שלא במקום
(ד) דבר בחזקתו [וכן] כו' מאי לאו רישא דומיא דסיפא מה סיפא ודאי דידה
לא הוי בכלל. ולתירוצם א'
בנו: לא לקי. דדלמא לאו דידה הוא:
דידה תיבעי: דבר בחזקתו
אף רישא ודאי דידה מידי איריא האי כדאיתא והאי כדאיתא ומאי וכן אפטורה
שם הא הוצרך למיפסק הלכה
וכן היה וכו' מה סיפא ודאי
אין חוששין כו'. אלמא בודאי דילה
כיון דטעמא דריבה"מ משום
דידה. משום דכולהו ילדו:
דבכורה ארבב"ח אר"י ראה חזיר שכרוך אחר רחל פטורה מן הבכורה ואסור
ג
ד
(ז) מחזיק ליה דלא מרחמא אלא
דבר שא"מ איכא פלוגתא
אף רישא. הדבר בחזקתו
וצריך לאשמעינן דהלכה
באכילה 1 עד יבא ויורה צדק לכם פטור מן הבכורה כמאן כרשב"ג ואסור
מיירי דודאי דידה ולא
דידה: מי קתני. אין חוששין שמא בנה
מטעם דתולש לאו היינו גוזז
אמרינן דאי ילדה מרחמא
באכילה כרבנן ותו אי כרבנן מאי עד יבא ויורה צדק לכם עד שיודע לך דבר
של אחרת הוא: היה קתני והכי קאמר.
ובההיא ליכא פלוגתא וממילא
דלאו דידה: הא כדאיתא
לא ידעינן דפלוגתא דברייתא
והא כדאיתא. סיפא ודאי
לא הוי פלוגתא: ממה נפשך פטורה מן הבכורה דאין
מיבעי ליה וכי תימא מספקא ליה אי הלכה כרשב"ג אי כרבנן אי מספקא
❖
דידה ורישא לאו ודאי דידה
חוששין שמא מרחמא בן חברתה אלא
ליה אמאי פטורה מן הבכורה ותו מי מספקא ליה והאמר רבה בר בר חנה
אלא מרחמא ולא לקי משום
ב)
אותו ואת בנו: מאי וכן. דקא
א"כ היה לה וולד אחר מעיקרא הלכך
אמר ר' יוחנן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב
מדמי רישא לסיפא:
רבינו גרשום
לענין בכורה ודאי פטורה אבל לענין
אפטורה מן הבכורה. משום
וצידן וראיה אחרונה לעולם פשיטא ליה הלכה כרבן שמעון בן גמליאל מיהו
אותו ואת בנו ספיקא הואי: דלמא
מהו דתימא כי אמר רב
דכבר ילדה ולעולם רישא
מספקא ליה אי סבר רבן שמעון בן גמליאל יולדת מרחמת או אינה מרחמת
הלכתא בכוליה פירקין בר
מרחמא לאו דידה ולא לקי:
רחומי רחים. הואיל ולכולן הוי ולדות
מפלוגתא אדרבי יוסי קאמר
שכרוך אחר רחל. ויורה צדק
אי הכי עד דאשמעינן חזיר לישמעינן טלה ולמילקי עליה משום אותו ואת
אלא ודאי אפי' ילדה אינה מרחמת
ומאי בכוליה פירקין דקאמר
משיח: פטור מן הבכורה
משום דתרתי הלכות א"ר
כמאן כרבן שמעון. דאמר
בנו חזיר איצטריכא ליה דאי אשמעינן טלה הוה אמינא אם תמצא לומר
אלא שלה ומשני במקום דידה כו':
יוסי עושה מקום וכן התולש
לא מרחמא אלא הדבר
הדבר בחזקתו וכן. כלומר דקתני
דסבר יולדת מרחמא דמינה דלא מינה לא אשמעינן חזיר (דמרחמת) ואפילו
להכי נקט לישנא דכוליה
בחזקת שילדתו: ואסור
פירקין. אבל לעולם אין
באכילה כרבנן. דאמרי
סיפא וכך ג) היה רשב"ג אומר
דלאו מינה נמי דאיכא למימר דלמא מרחמא והיינו דאמר רבי יוחנן בעי
הלכה כרשב"ג משום
מרחמת אף שלא ילדה דאי
הנכנס כו' מאי לאו מדסיפא דקתני
אחאי
דפליגי בברייתא להכי
רבן שמעון מותר באכילה
קאמר הלכה כר' יוסי בן
(דתימא מרחמת לא ילדתו
וכן כו': ודאי דידה. דכל חדא וחדא התלוי בה דידה הויא דהא אמרת במקום דידה לא שבקא דידה ומרחמא דלאו דידה רישא נמי דקתני
המשולם בפירוש למימרא
דאי רבן שמעון מותר
הדבר בחזקתו בודאי דידה מחזקינן לה ולענין אותו ואת בנו נמי לקי: הא כדאיתא. וסיפא ודאי רישא ספק: ומאי וכן. הואיל ולא דמו:
דמאי דקאמר הלכה בכוליה
באכילה) דקי"ל היוצא
פירקין אדרבן שמעון בן
מטהור טהור: אי כרבנן מאי
ומשני לפטורא. להא דמו דכי היכי דסיפא פטורות ודאי דהא ודאי נקבות תלויות במבכירות דלא שבקא דידה דקאי קמה ומרחמא דלאו דידה
גמליאל קאמר משום דלא
עד יבא ויורה. כיון דמרחמא
רישא נמי פטורות מן הבכורות ודאי דא"נ לא דידה הוא ד) יהא יולדת אחרינא ואינה מרחמת אלא אם כן יולדת ולעולם לענין אותו ואת בנו
חשיב פלוגתא דברייתא:
ודאי מיפשט פשיטא ליה
ספק: שכרוך אחר רחל. שדבוק אחריה ומניקתו: פטורה מן הבכורה. והבא אחריו לא הוי בכור: כר' שמעון. לא מרחמא דלא דידה
מפני שמרחמת. מניקה וולד
דאסור באכילה ולספק
ה)
של בהמה אחרת אע"פ
אכילה לא צריך הוראת
והאי חזיר גופיה לא קדוש דנדמה הוא: ואסור באכילה כרבנן. דחיישינן לרחומי דאי כרשב"ג הוה טמא היוצא מן הטהור ומותרבאכילה כדאמרן
שאינו בנה ושמא עדיין לא
משיח אלא הכי איבעי
בפירקין קמא (דף ה:): עד יבא ויורה צדק לכם. עד שיבא אליהו ויורה אם מותר אם אסור: מאי יבא ויורה. כיון דכרבנן ס"ל דחיישי לרחומי
ביכרה וכדאמרן ומיעוט
למימר אסור באכילה עד
חולבות אע"פ שאינן יולדות
שיודע לך דבר אם הוא בנה:
מאי יבא ויורה גלוי מילתא הוא שיגיד לנו אם בנה הוא אם לאו והוראה לא שייך למימר אלא בדבר הלכה: עד שיודע הדבר. אם בנה הוא
הלכך הבא אחריו בכור
או הלכתא כר' שמעון דאמר
אם לא: וכי תימא מספקא ליה כו'. וה"ק עד שיבא ויורה אי הלכה כר"ש ומותר באכילה אי כרבנן ואסור באכילה מספיקא שמא ריחמתו:
מספק: הדבר בחזקתו. ודאי
דלא דידה לא מרחמא: אי
בנה הוא והבא אחריו פטור:
כרבנן. דאמרי מרחמת להכי
לעולם פשיטא ליה הלכה כר' שמעון. דפטורה מן הבכורה (ח) דודאי א"נ לאו דידה הוא אי לאו דהוה לה ולד לא הויא מרחמא ליה: ומיהו
זכרים תלוים. יונקים
מסתפק עד יבא ויורה צדק:
מספקא ליה אי סבר ר"ש כו'. והיינו עד יבא ויורה צדק ויעמידנו על טעמו של רשב"ג: יולדת מרחמת. והאי אסור באכילה דלענין בכורה
בזקינות באותן שאינן
לעולם פשיטא ליה דהלכה
מבכירות ונקבות יונקות
כרבן שמעון. אבל מספקא
מיפטר משום דאי הוה דידה שפיר ואם לאו דידה הוה לה אחרינא ובאכילה אסור דאיכא למימר ולד אחרינא הוה לה ומית ורחמתיה להאי: או
תלויות במבכירות אינו
ליה אי סבר ר' שמעון
אינה מרחמת. ומותר באכילה דודאי דידה הוא: ו)(דאי) לאשמעינן טלה וללקו עליה משום אותו ואת בנו. ולימא ראה טלה כרוך ברחל פטורה מן
חושש כו'. ופטורין כולם מן
דיולדת מרחמת אפי' דלאו
הבכורה ממה נפשך אי האי לאו דידה אחרינא הוה לה ומית ורחמיתא האי משום אותו ואת בנו לא לקי עד יבא ויורה לנו טעמו של רבן
הבכורה דכל אחד יונק
דידה אי לא. פטור מן
ז)
ח)
מאמו: דאינה מרחמת אלא
הבכורה הוא ממה נפשך
שמעון: הוה אמינא אפי' אם תימצי לומר. יולדת מרחמת הני מילי דמינה אבל חזיר מותר באכילה דלאו דמינה לא מרחמא והא ודאי בנה הואי:
א"כ יולדת. הכי אמר
דלמא בנה הוא ואי אינו בנה
אחאי ודאי לא הות מרחמת אלא
רשב"ג אותה שמעולם לא
אם כן ילדה כבר. משום הכי אסור א) באכילה דמספקא ליה להכי אמר עד יבא ויורה צדק: ולמילקי עליה משום אותו ואת בנו.
ילדה ודאי אינה מרחמת: הא ילדה. ודאי מרחמת ולד שאינו שלה: או דלמא. אפי' ילדה אינה מרחמת את שאינו שלה: והא
לבכורה לא מצי אמר כדאמרי' דפטורה מבכורה ממה נפשך:
בעיא לא צריכא אלא לענין אותו ואת בנו דאי אמרינן יולדת מרחמת ממה נפשך פטורה מן הבכורה דכבר ילדה אלא (לגבי)
[לענין] אותו ואת בנו צריך לידע אי הוי בנה אי לא למילקי עליה אי שחיט ליה בהדה: אין חוששין כו' אלמא דלא דידה לא
א) נראה דצ"ל אבל לענין איסור אכילה מספקא ליה להכי אמר וכו'.