כד:
הלוקח בהמה
פרק שלישי בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
השוחט
את הבכור עושה מקום בקופיץ. בגמ' אמרי' תני לקופיץ
אחאי בריבי. אדם גדול וחשוב בדורו: תיבעי ליה טלה.
דהא בטלה
לה א מיי' פ"א מהל' מעילה
א) [במשנה שבמשניות התולש
וע' תי"ט], ב) אפי' אם צ"ק
הל' יא סמג עשין קמד
פליגי: קמיבעיא ליה לבכורה אליבא דרבנן. ואליבא דר"ש פשיטא
ב] כלומר לצורך קופיץ משמע דדרך לשחוט בקופיץ
ונ"א אם, ג) צ"ק, ד) מצי צ"ק,
טוש"ע י"ד סי' שח סעיף ג:
דפטורה דאפי' דמינה לא הוה מרחמא אא"כ ילדה וכ"ש דלאו מינה
מדלא קתני בסכין ותימה בפסחים פרק אלו דברים (דף ע.) לא משמע
לו ב ג מיי' שם הל' י ופ"ג
ה) רש"א מ"ז, ו) שינויא דאמר
רבצ"ק, ז) צ"ק מ"ז, ח) משמע
מהלכות יו"ט הל' ג
כן גבי סכין שנמצא בארבעה עשר שוחט בה מיד והקופיץ שונה ומטביל
ולענין אכילה מבעיא ליה ואפי' לרבן שמעון וכ"ש לרבנן: דלאו מינה
טוש"ע שם וטוש"ע א"ח סי'
דלא הוי פלוגתא כדלעיל וכמה
❖
לא. מרחמא והא ודאי דידה היא
תצח סעיף יב: משום דסכין חזי לפסח לשחוט
צ"ק, ט) בשוטף את הרחלים
צ"ק, י) לשוטף צ"ק, כ) ודחי
ופטורה מן הבכורה: או דלמא דלאו
והטבילוהו מי"ג אבל קופיץ לא חזי
אחאי בריבי ראה חזיר
שכרוך אחר רחל מהו
צ"ק, ל) אע"ג דדבר שאין
מינה נמי מרחמא. והבא אחריו בכור
לפסח דיש בו משום שבירת עצם
מאי קמיבעיא ליה אילימא לבכורה וקמיבעיא
מתכוין הוא ומקלקל בהוצאת
שיטה מקובצת
❖
מספק: אם תימצי לומר כו'. אי ס"ל
ונראה לפרש דנקט הכא קופיץ משום
צ"ק, מ) והא דאמרי' גבי צ"ק,
ליה אי הלכתא
כרשב"ג אי הלכתא כרבנן
א] אמרי כי קמבעיא ליה
דבעי עשיית מקום טפי מסכין וצריכה
יולדת אינה מרחמא הא ודאי מותר
תיבעי ליה טלה א] כי קמיבעיא ליה לבכורה
לרב א) אחי יולדת קמבעיא
דבנה הוא אלא א"כ תימצי לומר
עשיית מקום גדול ולא כמו שפירש
ב)
ליה כלומר אי מחזקינן לה
הגהות הב"ח
ואליבא דרבנן
לאכילה ואליבא דרשב"ג
דחזיר שכרוך אחריה
הקונט' דעשיית מקום זה משום חלדה
יולדת מרחמ' והאי דפטר ליה מבכורה
(א) במשנה וכן התולש
כיולדת דבר או לאו
לבכורה ואפי' לרבנן דאמרי מרחמא כי
דאם כן סכין הוה ליה למינקט הכא
משום דאי האי ג)[לאו] דידה אחרינא
וכו' המום: (ב) רש"י ד"ה
ולבכורה וה"ה לאכילה נמי
❖
מרחמא דמינה דלא מינה לא או דלמא דלא
לראות מקום המום:
אליבא דרבנן כלומר הא
דאיכא למיחש טפי לחלדה ועוד
הוה לה אבל האי דסריך בתרה לא
דאמור רבנן דמרחמת אע"ג
פשיטא לן דדידה הוא ה"מ דמינה אבל
מינה נמי מרחמא לאכילה ואפי' לרשב"ג אם
דבעיא היא בפ"ב דחולין (דף ל:) תחת
דלאו יולדת מעולם ה"מ אי
דלאו מינה לא והאי חזיר ודאי בנה הוא
צמר מסובך מהו ולא איפשיטא אלא
הוה מינה זה שיונק אבל
גליון הש"ס
תמצא לומר סבר יולדת מרחמא דמינה דלאו
האי כיון דחזיר הוא הא
ומותר באכילה: מתני' עושה
דרך לעשות מקום לקופיץ כדי שיהא
מינה לא או דלמא דלאו מינה נמי מרחמא
תוס' ד"ה והיינו וכו' וי"ל
אפילו רבנן מודו דודאי לא
נוח יותר לחתוך ולשחוט לפי שאין
מקום בקופיץ. מפנה את השער
דדלמא מטעם דפסק רב
מרחמא אלא א"כ ילדתה
תיקו: מתני' רבי יוסי בן המשולם אומר
כוותיה. תמיהני מאד דמ"מ
ולאכילה גרידתא קא בעי
קופיץ נוח לחתוך בלא עשיית מקום
מכאן ומכאן למקום שחיטת הסכין:
מאי פרכי' וכיון דאמר רב
לרשב"ג דאת"ל שהוא אמר
אהשוחט את הבכור עושה מקום בקופיץ מיכן
ומטעם זה נמי נקט בכור ולא [סתם]
ותולש את השער. לכאן ולכאן למקום
בכולי' פירקין וכו' הלכה
יולדת מרחמא וולד שאינו
ומיכן ותולש את השער ובלבד שלא יזיזנו
כריבה"מ למ"ל הא אי לאו
שלה היינו מינה (נתלא)
קדשים לפי שהקדשים נשחטין בעזרה
חתך הסכין משום חלדה ולא אמרינן
אמר הכי ה"א דלא נכלל
[דטלה] אבל חזיר ודאי לא
ממקומו וכן תולש את השער לראות
יש שם סכינין מזומנים ואין צריכים
גוזז הוא את הבכור: ובלבד שלא יזיזנו.
ב (א) א)
בכללא דהלכה בכוליה פירקין
מרחמא עליה אלא א"כ
מקום מום: גמ' אמר רב הלכה כרבי יוסי בן
לבר מפלוגתא הייתי אומר
ילדתו או דלמא דלאו מינא
עשיית מקום ועוד י"ל דנקט בכור לפי
שלא יאמרו גזיזה עביד בקדשים אלא
דתולש היינו גוזז ורשב"ג
נמי מרחמא אע"ג דלא
שנוהג בזמן הזה וגם דרך להיות צמרו
יניחנו מסובך עם הצמר מכאן ומכאן:
המשולם בעו מיניה מרב הונא כנגדו ביו"ט
דמתיר היינו מטעם דהוי
ילדתו הואיל וכבר ילדה
דבר שא"מ דהא באמת
גדול מתוך שמשהא אותו עד שיפול
לראות מום. להראותו לחכם:
ולבכורה לא צריך למבעי
(ב)
מהו טעמא דרבי
יוסי
בן המשולם משום
מה"ט לחודיה ג"כ מותר.
לרשב"ג דס"ל דאין מרחמא
גמ' כנגדו בי"ט. בבהמת חולין
בו מום כי ההיא דתנן בפ' כל פסולי
ובזה הא איכא פלוגתא דתנאי
דקסבר תולש לאו היינו גוזז וביום טוב אסור
אלא א"כ ילדה כבר:
המוקדשין (לקמן לה.) מעשה בזכר של
משום שחיטה בעי למיעבד או לא:
במתני' שבת נד ע"א ובלבד
ד)
ב] לקופיץ וכו'. לשון
דהוה ליה עוקר
דבר
מגידולו או דלמא
שלא יכרוך ובביצה כג ע"ב
הרא"ש ז"ל ממשמע דדרך
רחלים זקן ושערו מדולדל וצריך עשיית
לאו היינו גוזז. ובכור גיזה הוא דאסור
עגלה של קטן דסברי דשא"מ
לשחוט בקופיץ ותי'
בעלמא סבר רבי יוסי בן המשולם תולש
מקום טפי מטלאים ועוד משום דלאו
דכתיב (דברים טו) ולא תגוז: שאין
אסור ולזה אשמועינן רב
בפסחים וכו': ג] ותולש
היינו גוזז והיינו טעמא דשרי דהוה ליה דבר
דהלכה כריבה"מ משום
דמתני' וכו' וז"ל תוס'
דולא תגוז בבכור כתיב:
מתכוין. לתלוש אלא מפנהו ומושכו
דתולש לאו היינו גוזז ולאידך
חיצוניות משום דקסבר
והיינו טעמא דשרי דהוה ליה דבר
שאין מתכוין וביו"ט דבר שאין מתכוין מותר
אילך ואילך אם נתלש נתלש: שיילוה
תירוצם ניחא כיון דהפלוגתא
תולש לאו היינו גוזז פי'
אינו על דין זה ממש הוא
ולכך תולש לכתחלה
שאין מתכוין. ותולש דמתני'
אמר להו זילו שיילוה לרב חננאל אי אמר
לרב חננאל. תלמידיה דרב אי אמר
בכלל הלכה בכוליה פירקין
במתכוין אבל בי"ט אסור
ג] לאו בתולש ומתכוין קאמר אלא
לכו משמיה דרב הלכה כרבי יוסי:
הלכה כרבי יוסי בן המשולם איפשוט לכו
ואף דרב פסק בעלמא
משום דהוי עוקר דבר
דדשא"מ אסור היינו יודעים
מגידולו אפי' אין מתכוין
עושה מקום אם נתלש נתלש אבל
פשיטנא לכו. אנא טעמא:
אתו שיילוה אמר להו הכי אמר רב הלכה
דמ"מ ההלכה כן משום
יכול להיות שיהא אסור או
אי טעמא משום דתולש לאו היינו גוזז
דתולש לאו היינו גוזז אבל
דלמא בעלמא קסבר תולש
כרבי יוסי בן המשולם אתו לקמיה דרב הונא אמר להו גכנגדו ביום טוב
❖
לתירוצם קמא צע"ג.
יכול להיות דתולש במתכוין כך נראה
היינו גוזז והכא שרי משום
מותר איתמר נמי אמר רב חנניה בר שלמיא משמיה דרב כנגדו ביום טוב
דהוי דבר שאין מתכוין
לפרש הסוגיא ויש לתמוה מה שייך
ותולש דקתני ר"ל מושכו
מותר
לשאול זה על יו"ט איבמתכוין פשיטא
אילך ואילך ואם נתלש
רבינו גרשום
נתלש וכגון דלא פסיק
להו דאסור ואי בשאין מתכוין פשיטא להו דשרי ומיהו הא גופה קמיבעיא להו שאין מתכוין מהו ביו"ט אם מותר או אסור וקשיא דבלאו יום טוב
אילימא לבכורה. אי הלכה
רישיה הוא וכיון דשרית
היו יכולין לשאול הא דקתני מתני' ותולש את השער במתכוין קאמר משום דתולש לאו היינו גוזז או שמא בשאין מתכוין קאמר וגם שלא יהא
כרבן שמעון דאמר הדבר
בבכור דבר שאין מתכוין גם
בחזקתו ופטורה. ואי כרבנן
בי"ט מותר משום (דהוי)
כפסיק רישיה משום דתולש היינו גוזז ונראה לפרש דאפילו ה) (תימצי לומר) תולש לאו היינו גוזז מ"מ מדרבנן אסור במתכוין או בפסיק
תנא קמא וחייבת: אמרי
דבר שאין מתכוין והקשה
רישיה גזירה תולש אטו גוזז ולעולם ותולש דקתני מתניתין כשאין מתכוין ואינו פסיק רישיה קאמר ולענין בכור לא מצי למיבעי מידי
כי קא מיבעיא ליה. לר'
הרב משאנץ דלקמן קאמר
אחי יולדת קא מיבעיא ליה
דלעול' דבר שאין מתכוין
כפשטה דמתני' אם לא לענין מלקות וקמיבעיא להו כנגדו ביום טוב מהו דדלמא דוקא בכור דתולש לאו היינו גוזז וליכא איסורא דאורייתא
כלומר אם מחזקינן לה להא
אסור ותולש לאו היינו גוזז
הוא דשרי דבר שאין מתכוין אבל ביו"ט דאיכא איסורא דאורייתא דעוקר דבר מגידולו לא שרינן בשאין מתכוין או דלמא בבכור נמי
דחזיר כרוך אחריה ביולדת
ובי"ט היינו טעמא דשרי
איכא איסורא דאורייתא דתולש היינו גוזז וכי היכי דשרי בבכור משום דאין מתכוין שרי נמי ביום טוב וכן מוכח בסמוך דקאמר רב
כבר אי לא ולבכורה וה"ה
משום דה"ל עוקר דבר
לאכילה בעי אליבא דרבנן
מגידולו כלאחר יד והיכי
כנגדו ביום טוב מותר ופריך מהא דאמר רב הלכה כר' יהודה דבר שאין מתכוין אסור ומשני דתולש לאו היינו גוזז וביום טוב היינו
כלומר מה דאמור רבנן
שרינן לכתחלה במתכוין
טעמא דשרי דהוה ליה עוקר דבר מגידולו כלאחר יד ואם תימצי לומר דאי תולש לאו היינו גוזז א"כ ותולש דקתני במתני' הוי במתכוין היכי
דמרחמת אע"ג דלא ילדה
בי"ט משום דכלאחר יד
מעולם הני מילי אם היה
דהא לכתחלה קאמר דומיא
שרי כנגדו ביום טוב מתכוין משום דלאחר יד ולאידך ו) לישנא דאמרינן רב סבר כר' יוסי בן המשולם ור' יוסי בן המשולם לא סבר כרב
מינה זה שיונק אבל האי
דבכור דמותר במתכוין
היינו דרב שרי בבכור באין מתכוין משום דתולש לאו היינו גוזז אבל ר' יוסי בן המשולם מתיר אפילו היינו אומרים דתולש היינו גוזז
כיון דחזיר הוא הוה אמינא
כדפי' רש"י ז"ל ותירץ
אפי' רבנן מודו דודאי לא
דשמא בי"ט התירו חכמים
דשרי אין מתכוין בכל מקום כדאשכחן גבי פרה והא ז)(דלא) דקאמר רב הלכה כר' יוסי בן המשולם ח)לעיל משמע דלא הוי פלוגתא וכמה
מרחמא אלא א"כ ילדתו
שלא יתקלקל שחיטתו
תנאי אשכחן דסברי דבר שאין מתכוין אסור לקמן במכילתין גבי בכור שאחזו דם (דף לג:) ובמתניתין דכלאים (פ"ט משנה ו"ז) ובביצה
(דף כג:)
ולאכילה גרידא קא בעי
משום שמחת י"ט. אבל
לרבן שמעון דמה שהוא
קשה לו דהא מצי למבעי ב'
בברייתא דגרירה $ ויש לומר דדלמא מטעם דפסיק רב כוותיה משום דתולש לאו היינו גוזז לא אשכחן דפליגי ועוד כדפרישית לעיל דלא קרי
אמר יולדת מרחמת ולד
בעיות מבכור לחודי' ומי"ט
פלוגתא אלא א"כ נחלקו על אותו דבר עצמו וכן צריך לומר דהא ט) בשותף נחלקו ר' יוסי ורבנן בחולין לענין ראשית הגז (דף קלז.) דאיכא
שאינו שלה היינו מינה טלה
לחודי' אי תולש דמתני' ר"ל
אבל חזיר ודאי לא מרחמא
למאן דמחייב אלמא מקרי גז צאנך והוא הדין תולש דהיינו גוזז אם לא נחלק בין תולש לשותף וא"ת לקמן דמייתי ראיה מפרה
י)
מתכוין משום דלאו גוזז
עליה אלא א"כ ילדתו:
הוא או דר"ל כשאין מתכוין
דסבר ר' יוסי בן המשולם דבר שאינו מתכוין מותר כ)ומשני שאני פרה דקדשי בדק הבית היא ופריך והא אמר ר' אלעזר קדשי בדק הבית
או דלמא דלא דמינה. נמי
דלא הוי פסיק רישיה משום
אסורין בגיזה ועבודה ומשני מדרבנן ופריך והא איכא איסורא דרבנן ש"מ שרוצה לדקדק דכי היכי דשרי דאין מתכוין בדרבנן שרי נמי
מרחמא אע"ג דלא ילדתו
דגוזז הוא וכן בי"ט מהו
הואיל וכבר ילדה. ולבכורה
לתלוש בשאין מתכוין מי
בדאורייתא וי"ל דההיא דמדרבנן לא דמו כלל להני דתולש לאו היינו גוזז ולעוקר דבר מגידולו כלאחר יד דאין איסורין הללו דאורייתא בשום
לא צריך למיבעיא לרבן
אמרי' דבר שאין מתכוין
מקום אבל בפרה איירי בגיזה גמורה דאע"ג דמדאורייתא אין איסור קדשי ב"ה בגיזה ועבודה לדבריו דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא
שמעון דהוא אמר דאין
אסור או מותר ואמאי עביד
מרחמא אלא א"כ ילדה
להו חדא בעי' והא לא תליא
תקון ולגמרי עשו קדשי בדק הבית כקדשי מזבח וראיה לדברי מפ"ק דכתובות (דף ה:) דאיבעיא להו מהו לבעול בתחלה בשבת לדם הוא
כבר: עושה מקום לקופיץ.
בהא לכן נר' להרב משאנ"ץ
צריך ושרי פי' דמיפקד פקיד או לפתח הוא צריך ואסור אם תמצי לומר לדם הוא צריך ופתחא ממילא קא הוי הלכה כר' יהודה דמקלקל הוא
ששוחט בו תולש וחותך
דה"פ תולש לאו היינו גוזז
מן הצמר מיכן ומיכן כדי
ומ"מ איסורא דרבנן איכא
אצל פתח אלמא שרי ר' יהודה דבר שאין מתכוין במקלקל דאע"ג דאיכא איסורא דרבנן במקלקל לחודיה והא דאסר ר' יהודה באין מתכוין
לעשות מקום לשחיטה:
בבכור במתכוין או בפסיק
בגרירה ואע"ג דמקלקל הוא כדמוכח בסוף פ"ק דחגיגה (דף י.) גבי חופר גומא ואין צריך אלא לעפרה ובפרק י"ט (ביצה כג.) אסר ר' יהודה
ובלבד שלא יזיזנו. לצמר
רישיה גזירה אטו גוזז
ממקומו מן האחד ובהכי
ולעולם אם נתלש קאמר
קידור משום דדבר שאין מתכוין הוי כמקלקל בהוצאת דם יש לחלק בין במקום מצוה למקום שאין מצוה א"נ גבי גרירה איכא לפרש שמא
ל)
לא חשיב גוזז: דבר שאין
ונ"מ לענין יו"ט דלא שרית
מתקן שמשוה גומות מצד אחר וגבי קידור נהנית הבהמה בהוצאת הדם מידי דהוה אדם הקזה מ)וה"ה גבי וכן תולש את השער לראות את מקום
מתכוין. לגזיזה:
ליה באין מתכוין כיון
המום [דבעי] לכתחלה או דיעבד ומסיק דלכתחלה קאמר ומשמע מדתני וכן דרישא נמי לכתחלה קאמר כמו בסיפא לאו לכתחלה שיתלוש במתכוין
דאיכא איסורא דאורייתא
שעוקר דבר מגידולו ולא
קאמר אלא באותן שהתרנו משום שחיטה נתיר נמי לכתחלה לראות מקום המום ד] או דיעבד כלומר דא"נ עשה לא יזיזנו ממקומו כן נראה
שמעי' ממתני' דקסבר דבר
כמו שפירשתי ומתיישבת כל הסוגיא ואם נפרש דאם תולש לאו היינו גוזז שרי אפילו לתלוש במתכוין צ"ל דלקמן דשרי כנגדו בי"ט
שאין מתכוין מותר [באיסור
דאורייתא] או דלמא תולש
משום דהוה ליה עוקר דבר מגידולו כלאחר יד אפי' במתכוין לתלוש (שם) נמי שרי שהתירו חכמים שלא תתקלקל שחיטתו ביום טוב:
היינו גוזז וכיון דשרית
אי אמר הלכה כר' יוסי בן המשולם איפשוט לכו. וא"ת מה היה מקפיד בכך הא בכל ענין כנגדו בי"ט מותר או משום דבר שאין מתכוין
בבכור משום אין מתכוין
אע"ג דאיכא איסורא
או משום עוקר דבר מגידולו כלאחר יד כדלקמן וי"ל דאם לא היה הלכה כמותו אלא הוה אסרינן בבכור ואע"ג דתולש לאו היינו גוזז
דאורייתא ה"נ שרינן ליה
שהחמירו חכמים ולא התירו משום צורך תיקון שחיטת בכור כמו כן לא יתירו בעוקר דבר מגידולו כלאחר יד משום צורך תיקון שחיטת יום טוב:
בי"ט ולפי זה ניחא הכל
מסוכריא
וראיה מפ"ק דכתובות
דאבעיא להו מהו לבעול
לכתחילה בשבת ככתוב בתוס' משמע דשרי ר"י אין מתכוין במקלקל אעפ"י שאסור מדרבנן במתכוין וא"ת והיכי בעי לקמן גבי וכן תולש את השער וכו' אי לכתחלה או דיעבד והא וכן קתני דמשמע דומיא דרישא וברישא ר"ל דוקא דיעבד
כדפרי' וי"ל דה"נ קא בעי לכתחלה באינו מתכוין אם נתלש נתלש דכי שרינן משום שחיטה שרינן נמי לראות מום או דלמא דיעבד אם תלש לא יזיזנו ממקומו ויש שרוצים לישב מה שהקשה הרב משאנ"ץ דקבעי אי דבר שאין מתכוין מותר
או אסור ול"נ דהא שקיל וטרי במס' שבת ע"ז ואין לומר דקבעי לר"י בן משולם דא"כ הול"ל מאי קסבר ר"י וכו' לכ"נ דקבעי אם פסיק רישיה או לאו דאי תולש לאו היינו גוזז פסיק רישיה הוא ובכור שרי לכתחלה ואי היינו גוזז לאו פסיק
רישיה הוא ותולש אם נתלש קאמר ע"כ: ד] לשון הרא"ש ומעיקרא מבעי ליה או בדיעבד דאפי' להטות השער לכאן ולכאן כדי לראות המום לא שרי אלא אם עשה כן שהשיער לא יזיזנו ממקומו ע"כ:
א) כ"ה גי' רבינו בגמ' יולדת קמבעי ליה וכ"ה גי' רגמ"ה כאן בד"ה לרב אחי.