הלוקח
בהמה
פרק
שלישי בכורות
כה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מסוכריא
מותר. י]
משום דטעמא שאין מתכוין הוא: מסוכריא דנזייתא.
ברזא
דנזייתא. פירשנו בפ"ק דכתובות (ד' ו. ד"ה האי) ובסוף
א) שבת קיא. ע"ש מנחות ו.
א [טוש"ע א"ח סי' שכ סעי'
דהוה
ע"ש, ב) שבת עה. קג. קיא:
יח]:
של חבית שכורכין סביבותיה נעורת יא] ומטלניות כדי שתסתום הנקב
יח] מ) (כל כתבי) (שבת קיא. ד"ה האי):
ליה עוקר דבר מגידולו
לז ב מיי' פ"ט מהלכות שבת
קיז. קכ: קלג. קמג. סוכה לג:
כלאחר יד. אין ללמוד מכאן שיהא מותר לתלוש יט] נוצה מצואר של עוף
יפה: אסור להדוקיה. בתוך החבית בכח משום סחיטה ואע"ג דאינו
כתובות ו. ביצה לו., ג) [לקמן
הלכה ז:
לד. שבת קיא:], ד) שבת עד:
לח ג מיי' פי"א שם הלכה
כדי לשחוט בי"ט דהא לעיל פריש דהא דשרי הכא משום שאין מתכוין
מתכוין לשום סחיטה אסור אפי' לר"ש
דאמר במסכת שבת (דף מא:)
נ)
כ]
[תוספתא דשבת פ"י הי"ג],
ז:
וללשון ס)נמי שפירש דאפי' במתכוין כא]
דבר שאין מתכוין מותר: ולא ימות.
ה) [תוספתא דפרה ספ"ב
לט ד מיי' שם הלכה ו:
ע"ש], ו) [חוליןקלז.], ז) [לעיל
מ ה מיי' פ"א מהלכות פרה
וכיון דמהדק לה לא אפשר לה בלא
בנוצה לא הוי כלאחר יד כדקתני
מותר ומי אמר רב הכי והא אמר רב חייא
א)
א]
יד. חולין קלה.], ח) ערכין כט.
הלכה ג:
סחיטה אבל לפנות את השער אפשר
בסמוך בתולש את כב] ע)העוף ואע"ג
בר אשי משמיה דרב מסוכריא דנזייתא אסור
תמורה כז: וש"נ, ט) [ערכין
מא ו מיי' פ"א מהל' מעילה
א
בלא תלישה: הלכה כר' יהודה. אלמא
דאין צריך כאן נוצה והוי מלאכה
כט. מעילה יד:], י) צ"ל אסי,
פ)
הל' ז סמג עשין קמג
להדוקיה ביומא טבא בההיא אפי' ר' שמעון
כ) צ"ק מ"ז, ל) בס"א: לן,
טוש"ע י"ד סימן שח סעיף
ס"ל לרב דבר שאין מתכוין אסור:
שאינה צריכה לגופה $ אין ללמוד מלאכה
מ) שמונה שרצים, נ) פירשתי
א:
מודה דאביי ורבא דאמרי תרוייהו ב) מודה ר"ש
בלא גברי. בלא רב חייא ורב חנן:
שאינה צריכה לגופה מכלאחר יד:
צ"ק, ס) שני נמי שפירשתי
מב ז מיי' שם הלכה יב:
בפסיק רישיה ולא ימות והא אמר רב חייא בר
ואמר
צ"ק, ע) הכנף צ"ק, פ) לנוצה
מג ח מיי' פ"ז מהלכות
ג)
ותולש לאו היינו גוזז. להכי אמר רב
ר"ל כג] חייב משום גוזז.
צ"ק, צ) [שבת קז:], ק) צ"ק,
ערכין הלכה ח:
אשי אמר רב הלכה כר' יהודה ורב חנן בר
הלכה כר' יוסי בבכור: כלאחר יד.
תימה מה הוא מקשה אע"ג דלענין
ר) צ"ל הכנף, ש) אם יגזוז צ"ק,
מד ט טוש"ע י"ד סימן שח
ת) וראשן משחיר ומהא
אמי אמר שמואל הלכה כר"ש ורב חייא בר
סעיף ג:
דאין דרך לתלוש צמר אלא לגזוז: התולש
בכור לא מחייב ביה משום לא תגוז
מדקדק צ"ק, א) ואין צ"ק,
מה י מיי' פ"א מהל' מעילה
❖
❖
לענין שבת יש לחייב משום תולדה דגוזז
את הכנף. שתולש נוצה גדולה מן כנף
אבין מתני בלא גברי רב אמר הלכה כרבי
ב) צ"ק,
הלכה י טוש"ע שם:
העוף: והקוטמו. לאחר שתלשו קטם
ככל עוקר דבר מגידולו בבעלי חיים
יהודה ושמואל אמר הלכה כרבי שמעון אלא
ראשו: והמורטו. שמחליקה מן
כמו צ) חולין (דף עג.) הושיט ידו
לעולם סבר רב דבר שאין מתכוין אסור
תורה אור השלם
שיטה מקובצת
הצדדין ומורט מן הקנה יב] השער:
למעי בהמה ודילדל עובר שבמעיה
ותולש לאו היינו גוזז וביום טוב היינו טעמא
1. כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד
א] רב שימי בר חייא משמיה
גוזז ומחתך וממחק מארבעים אבות
לענין שבת [חייב] ובמוקדשין לא
כד]
ק)
ותיבת אשי נמחק: ב] היא
דשרי דהוה ליה עוקר דבר מגידולו כלאחר
בִּבְקָרְךָ וּבְצֹאנְךָ הַזָּכָר
מלאכות יג] במסכת שבת (דף עג.).
מחייב משום גוזז כה] וכן קיטוף חייב
ולא והתניא: ג] שכיחא
תַּקְדִּישׁ לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא
יד ותולש לאו היינו גוזז והתניא התולש את
ונפרקיה ולפקה: ד] שמואל.
ד)
תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא
ממחק מחליק: דהיינו אורחיה.
בשבת משום תולדה דקוצר וכן תולש
עי' בתוס' לקמן (דף ל ע"א):
תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ:
❖
הכנף והקוטמו והמורטו חייב שלש חטאות
שדרך נוצת עוף יד] לתלוש ולא לגזזה:
מן המחובר אע"ג דקיטוף לענין
דברים טו יט
ה] אמר איבעית אימא כי
ואמר ר"ל תולש חייב משום גוזז קוטם חייב
איתרבי שור לגיזת זנבו הוא
מדרב ס"ל כדרבי יוסי. לגבי בכור
קצירה קודם לעומר לא מחייב (פסחים
ב
ג
דאיתרבי אי בעית: ו] וכן
דתולש לאו היינו גוזז: ר' יוסי נמי
יא.) ולענין לקט בפ' ראשית הגז (חולין
משום מחתך ממרט חייב משום ממחק שאני
ד
התולש את השער לראות
הגהות הב"ח
סבר לה כרב. דדבר שאין מתכוין
קלז.) ואי הוה מפרשינן הכא דפריך
מקום מום: ז] לכתחלה. ס"א
כנף דהיינו אורחיה ומדרב סבר כר' יוסי בן
(א) גמ' והאיכא איסורא
ואתולש קאי או דיעבד
אסור: ה"ג עיקרן מאדים וראשן
אהא כו] דאמרינן דתולש חשוב כלאחר
דרבנן שאני כצ"ל ותיבת אלא
המשולם ר' יוסי בן המשולם סבר לה כרב
ואלא יזיזנו קאי: ח] שלא
נמחק: (ב) רש"י ד"ה
יד הוה ניחא דמייתי ראיה מהכא דלא
משחיר. וכן בתוספ' דמס' פרה (פ"ב ה"ד):
יזיזנו השתא: ט] עליו אמרת
וסבר ר' יוסי בן המשולם דבר שאין מתכוין
דקדשי בדק הבית היא דין
לא: י] מותר דטעמא משום
❖
גוזז. את הראש שמשחיר במספרים
כלאחר יד כז] ואין הלשון משמע כן
קדשי בדק יש לה דהא:
שאין: יא] נעורת של פשתן
אסור ה) $ והתניא השתי שערות עיקרן מאדים
ומשייר מן המאדים ואילך ואינו חושש
מדקאמר ותולש לאו היינו גוזז והא
ומטלניות כדי שיסתום פי
וראשן משחיר ר' יוסי בן המשולם אומר גוזז
הנקב: יב] הקנה את השיער:
משום גיזה בקדשים אלמא משום דאין
תניא התולש את כח]ר)העוף כו' משמע
יג] מלאכות חסר אחת:
גליון הש"ס
במספרים ואינו חושש שאני פרה דלאו בת
מתכוין לשום גיזה אלא לתקן שרי.
דפריך אהא דאמרן דתולש לאו היינו
יד] עוף לתולשה ולא:
גוזז: מדרב סבר לה כר' יוסי
גמ' והתניא שתי שערות.
טו] היא קדושת בדק הבית
גיזה היא והתניא לא תעבוד בבכור שורך
שתי שערות שכולן שחורות פוסלות
ב] ו)
1
עיין פ"ב מ"ה דפרה:
יש לה: טז] לא גזרו ביה
בפרה לגמרי אבל עיקרן מאדים וראשן
בן המשולם ר' יוסי סבר לה כרב.
ולא תגוז בכור צאנך ואין לי אלא שור בעבודה
תוס' ד"ה דהוה וכו' אין
רבנן: יז] נמי תולש לראות:
ללמוד מלאכה שאין
יח] ובסוף שמונה שרצים:
משחיר אפשר בתקנה: דלאו בת גיזה.
דאמר דבר שאין מתכוין אסור שאם
וצאן בגיזה מנין ליתן את האמור של זה
ו
צריכה לגופה. עיין שבת דף
יט] לתלוש הנוצה מצואר:
היה סובר דדבר שאין מתכוין מותר
שאין לפרות צמר הלכך לא אסירא
מו ע"ב תוספות ד"ה דכל:
כ] הכי רב משום אות א'
בזה ואת האמור של זה בזה ת"ל לא תעבוד
ד"ה גוזז וכו' ובקונטרס
בגיזה: לא תעבוד ולא תגוז. וי"ו
מנא ליה לרב שיהא הלכה כמותו
נמחק: כא] במתכוין שרי
ולא תגוז אלא שאני פרה דקדשי בדק הבית
פירש וכו'. עיין לקמן דף
היינו בצמר אבל בנוצה:
מוסף על ענין ראשון וילמדו שניהם
משום דתולש לאו היינו כגוזז דילמא
לד ע"א תוספות ד"ה
כב] את הכנף דהיינו אורחיה
❖ (ויש לה) דהא אינה קריבה למזבח
היא והאמר רבי אלעזר קדשי בדק הבית
ז)
כי שרי ר' יוסי משום דבר שאין מתכוין
זה מזה: דקדשי בדק הבית היא.
אילימא:
ואע"ג: כג] ר"ל תולש חייב:
אסורין בגיזה ועבודה מדרבנן והאיכא איסורא
כד] שבמעיה חייב לענין:
מותר ותולש היינו גוזז אלא קים ליה
ז
טו](ב) כ)
כה] וכן. ס"א וכל קיטוף:
דרבנן אלא שאני פרה דלא שכיחא
הלכך מותרת בגיזה: דלא שכיחא.
לרב כט] (משום) דאית ליה לר' יוסי
(א)
כו] אהא דאמר דתולש:
מוסף רש"י
כז] יד הוא ואין: כח] את
ומילתא דלא שכיחא לא גזרו טז] רבנן:
דבר שאין מתכוין אסור:
וליחלה ולפקה לחולין וליגזה והדר ליקדשה
ג]
מסוכריא דנזייתא. סתימת
הכנף כו': כט] משום מקים
עיקרן משחיר וראשן מאדים.
דמיה יקרים. ואין דמיה כל כך
דמיה יקרין וליעבד לה כדשמואל דאמר
נקב גיגית שמוציאין השכר
דאית: ל] לרבותא דאע"ג:
ח)
דרך הנקב וסותמין אותו
לא] ובקונטרס הגיה איפכא:
מזומנים לחללה עליהן: לקופיץ. לצורך
כך היה כתוב בספרים ויש
שמואל הקדש שוה מנה שחיללו על שוה
ח
ד]
בבלאי בגדים (כתובות ו.) מפני
לב] השערות עמהן בלא
הקופיץ: לכתחלה. קאמר והאי וכן
לפרש דנקט ראשן מאדים לרבותא
שאין הנקב שוה (שבת קיא.).
מתכוין או אלו עצמו:
פרוטה מחולל ט)אימור דאמר שמואל שחיללו
אסור להדוקיה. בנקב
אתולש קאי דכי היכי דמותר לתלוש
אע"ג שכולה אדומה מבחוץ טעונה
ל]
לג] משחיר ומזה מדקדק:
לכתחלה מי אמר ה] איבעית אימא רב סבר לה
משום סחיטה ואע"ג דלא קא
לד] לתקן ואין זה דומה
גזיזה ובקונט' גריס איפכא מתוך
לצורך השחיטה דהא פשיטא לך דרישא
לא]
ל)
מכוין לסחוט (שם). בפסיק
לשאר לשון אין מתכוין
כר' יוסי בן המשולם ור' יוסי בן המשולם לא
תוספתא דפרה: גוזז במספרים ואינו
לכתחלה קאמר הכי נמי לראות
רישיה ולא ימות. באומר
יז]
דעלמא דכיון: לה] גוזז גמור
אחתוך ראש בהמה זו בשבת
לא חשיב גוזז משום כו'
סבר לה כרב: ותולש את השער ובלבד שלא
מקום המום או דיעבד קאמר והאי וכן
חושש. כלומר אפי' יגזוז משאר
ואיני רוצה שתמות, דכיון דאי
הוה לו למשרי: לו] תגוז
השערות לב] בלא מתכוין אף אלו עצמו
יזיזנו ממקומו: אמר רב אשי אמר ריש
אלא יזיזנו קאי והכי קאמר וכן מי
אפשר שלא תמות כמתכוין
אבל עבר וגזז שריא הגיזה:
י)
חשיב ליה, וכי אמרינן דבר
לז] המוקדשין בהנאה הוא:
ש)יגזוז יותר מן הצורך לגירסת הקונט'
שתלש את השער לראות את מקום
לקיש לא שנו אלא ביד אבל בכלי אסור
ט
שאין מתכוין מותר כגון היכי
לח] דמן בהנאה: לט] אסור
המום נמי לא יזיזנו ממקומו:
ת) ראשן משחיר לג] והיה מדקדק
דאפשר ליה בלא איסור, כגון
ליתא חדא דבהא לא מתרצה
והקתני עושה מקום בקופיץ מיכן ומיכן תני
גורר אדם מטה כסא וספסל
פירכין דאינו שוחט בשביל
המסובך
באוזן. ובאוזן היה מום:
דקסבר דבר שאין מתכוין מותר
לקופיץ: וכן תולש את השער לראות מום:
ובלבד שלא יתכוין לעשות
ו]
הדם אלא להתיר הבשר
❖
$ ובקונט' פי' דדייק מהא דשרי משום
דשחיטתו מוכחת עליו. דלאו לגיזה
חריץ, ואע"ג דאיכא למיחש
לכתחלה דמתכוין:
איבעיא להו לכתחלה ז] או דיעבד אמר רבי
דילמא עביד חריץ, כיון דלא
איכוון: אלא לאו אתולש.
דאין מתכוין לשום גזיזה אלא לתקן
מתכוין להכי ואפשר לגרירה
ירמיה תא שמע צמר המסובך באוזן ר' יוסי
קאמר: מתני' מתיר.
ולכתחלה
לד] א) דאין זה כשאר לשון אין מתכוין
בלא חריץ, כי עביד נמי חריץ
רבינו גרשום
בן המשולם אומר תולשו ומראה את מומו
את הצמר בהנאה לכהן:
בעלמא דכיון דבכוונה גוזז במספרים
דהוי מלאכה גמורה לא
מיחייב, אבל היכי דודאי עביד
ומי אמר רב הכי. דדבר שאין
וחכמים
ש"מ לכתחלה ש"מ אמר רב מרי אף אנן נמי
ויש ליישב לפי' הקונטרס דהכי פריך
י
מודה (סוכה לג:). מתני בלא
מתכוין מותר: מסוכריא
וסבר ר' יוסי בן המשולם דבר שאין
תנינא וכן התולש את השער לראות מקום מום מאי וכן אילימא שלא ח] יזיזו
גברי. מתני לה לפלוגתא דרב
דנזיתא. פקק של צמיד
ושמואל בלא אמוראים
חבית: אסור להדוקיה.
מתכוין אסור ושרי מטעם דתולש לאו
את מקומו השתא ומה שוחט דשחיטתו מוכחת עליו לא יזיזנו לראות מקום
ט]
האומרים משמם, אלא הם
לסותמו משום סחיטה:
היינו גוזז הא אשכחן גבי פרה דאפי'
עצמם נחלקו בה (שבת קיא:).
אפילו לרבי שמעון. דאמר
מום מיבעיא אלא לאו אתולש שמע מינה לכתחלה ש"מ: מתני' שער בכור
התולש את הכנף. נוצה
דבר שאין מתכוין מותר
במספרים דהוי גוזז לה] משום דעושה
בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו עקביא בן מהללאל מתיר
גדולה מן כנף העוף (שבת
מודה דאסור: אמר רב
כדי להכשיר הפרה שרי גבי בכור נמי
עה.). והקוטמו. לאחר
הלכה כרבי יהודה. דאמר
וחכמים
שתלשו חותך ראשו שהוא דק
דבר שאין מתכוין אסור:
הוה ליה למישרי בכל ענין כיון דעושה
וראוי להניחו בכר וכסת (שם).
כלאחר יד. כלומר שלא
לצורך תיקון שחיטה דאין זה חשוב גוזז ומיהו אין פי' זה נראה כלל דבכל ענין יכול להקשות בין הוי טעמיה משום דבר שאין מתכוין מותר בין
והמורטו. לצד זנבו שהוא
לשום עקירה אלא לצורך
הוי טעמיה משום דתולש לאו היינו גוזז: שער בכור בעל מום שנשר כו'. כולה הך שמעתא מוכחא דגיזת פסולי המוקדשין שרי מדאורייתא
קשה מורט שערו מכאן ומכאן
שחיטה דאין דרכו בעקירה
ומשליח הקנה ונותן השער
אלא בגזיזה: את הכנף. של
ואפי' רבנן דאסרי מפרש בגמ' גזירה דלמא אתי לאשהויה והא דדרשינן לעיל (דף ו:) תזבח ולא גיזה היינו תזבח ולא תגוז לו] ותימה לרבי
בכר וכסת (שם). שחיללו על
עוף הנוצה: וקוטמו. כמו
דאמרי' בפרק שני דחולין (דף לו:) גבי על הארץ תשפכנו כמים ההוא למשרי דמן של פסולי המוקדשים הוא דאתא דס"ד הואיל
לז]
שוה פרוטה מחולל. דאין
קוטמו לשנים: והמורטו.
אונאה להקדש דכתיב (ויקרא
הנוצה מקנה שלה: חייב
ואסירי בגיזה ועבודה דמן נמי ליבעי קבורה קא משמע לן והיכי תיסק אדעתין לאסור דמן לח] ב)[בהנאה] משום דאסירי בגיזה ועבודה הא
כה) איש את אחיו, ואשמועינן
משום גוזז דתולדתה דגוזז
אפי' הגיזה עצמה מותרת וכ"ת הא דשריא מדאורייתא היינו בנשר אבל גוזז דמתכוין אסור לט] חדא דמתכוין דדם כנשר גיזה ועוד אפילו
שמואל דכי היכי דאימעיט
הוא: דהיינו אורחיה דכנף
מאונאה אימעיט נמי מביטול
בתלישה אבל תלישה דצמר
בתולש
מקח (קדושין יא:) וטעות נמי
לאו היינו אורחיה ולאו
ליכא למימר בהו דמאן טעה
היינו כגוזז: רבי יוסי סבר לה כרב. דאמר דבר שאין מתכוין אסור: שתי שערות. שיש בפרה אדומה: שעיקרן מאדים וראשן משחיר: גוזז. השחור במספרים היינו כדי להכשירו: ואינו חושש. משום גוזז בקדשים דדבר שאין
(ב"מ נז.).
מתכוין מותר: שאני פרה דלאו בת גיזה. משום הכי אינו חושש אבל לעולם דבר שאין מתכוין אסור סבירא ליה: ת"ל לא תעבוד ולא תגוז. ולא תגוז נדרש לפניו ולאחריו ויליף לא תעבוד מלא תגוז: והא איכא איסורא דרבנן.
ואמאי קאמר ואינו חושש: דלא שכיחא דכולן לא הוו אלא ז' א) ולא גזרו בה רבנן ולעולם דבר שאין מתכוין אסור. ומשיב התלמוד ואמאי גוזזן כשהיא מקודשת הפרה וליחלה על גבי דמים ולפקה לחולין וליגזיה כשהיא חולין:
דמיה יקרין. ואין לו כ"כ דמים כדי לפדותה בשוייה: ב) בגיזת זנבו ולא בשאר גופו: בקופיץ. כלומר שבקופיץ תולשו דהיינו כלי: תני לקופיץ. כלומר שביד תולשו כדי לעשות מקום לקופיץ: לכתחלה או דיעבד. דהתולש משמע
(דיעבד) [לכתחלה] דהאי וכן אתולש קתני ומשמע לכתחלה כלומר כמי שאמר דעושה מקום דהיינו לכתחלה קאמר וכן התולש. כלומר דלכתחלה תולש או דלמא האי וכן אלא יזיזנו קאי כלומר וכן התולש לא יזיזנו ממקומו נמי
אבל אכתי לא ידעינן אי תולש לכתחלה או דיעבד: תולשו ורואה היינו לכתחלה: השתא התם דשחיטה מוכח עליו שאינו עושה בשביל צמר אמרת לא יזיזנו התולש לראות מקום מום דהכא לא מידי מוכיח עליו דאין ניכר המום לעלמא
מיבעיא דלא יזיזנו אלא ש"מ האי וכן אתולש קאי דתולש לכתחלה כמו עושה מקום ש"מ: שער בכור בעל מום. צמר שלו שנשר מקצתו: והניחו בחלון. לפי שצמרו אסור לגמרי מחיים דפסולי המוקדשים אסורים בגיזה ועבודה:
ואח"כ שחטו במומו עקביא בן מהללאל מתיר. דכי היכי דשחיטה מתרת הכל בשר ועור וצמר שעליו הכי נמי מתרת זה שנשר:
א) כדתנן בריש פרה
ב) גי' רבינו בגמ' ואב"א כי איתרבי שור לגיזת זנבו ועי' בשיטה אות ה'