כה:
הלוקח בהמה פרק
שלישי
בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בתולש פליגי כדמוכח בסוף פירקין (דף כו.) כב] דשרי ו)(ר"ע) מכלל כי
וחכמים אוסרין. דאי
שרית צמר הנושרת מחיים
אתי
לשהויי לבכור
מו א ב מיי' פ"ג מהל'
א) עדיות פ"ה מ"ו, ב) לא
ואמר צ"ק, ג) [פסחים לד:
בכורות הל' יא [ופ"א
כדי שתשיר צמר כל
שעה ואתי ביה לידי תקלה שיגזוז ויעבוד בו
אסרי רבנן מדרבנן כג] ואפי' בעולה תמימה לא מיתסרא הגיזה אלא
מהל' מעילה הל' י] סמג
יומא נז. זבחים ס: מנחות נב.
ופסולי המוקדשין אסירי בגיזה ועבודה כדאמרינן בפירקא דלעיל
מדרבנן כדמוכח לקמן גבי תולש צמר מעולה תמימה כד] והא דפריך
כתובות עה.], ד) פסחים י.נדה
עשין קמד טוש"ע י"ד סימן
סא., ה) פסחים י., ו) עקביא.
שח סעיף א:
(ו:) תזבח [דברים יב] ולא גיזה: לא בזה התיר עקביא. מפרש בגמ' [כו.] מאי
תולש מי איכא למאן דשרי היינו מדרבנן כדפי' שם בקונטרס משום
מז ג מיי' פ"ג מהל' בכורות
צ"ק, ז) אסרינא מחיים ולא
קאמר: ואח"כ מת. יג] לא נשחט:
דרשע הוא ועוד קשה כה] בההוא
הל' יב טוש"ע שם סעי'
לאחר שחיטה למאן דדריש כו'
ב:
משעת זביחה ואילך ולא
המדולדל. שנתלש מן
דחולין למה לי קרא דם פסולי
העור אבל
וחכמים אוסרין דברי ר' יהודה אמר לו ר' יוסי
א
מח ד מיי' פ"ג מהל' איסורי
מדכתיב בשר ועוד דשרי כו'
המוקדשין דשרי בהנאה והלא אף
מסובך הוא עם שאר
הצמר ואינו
לא בזה התיר עקביא בן מהללאל אלא
צ"ק, ח) חלב וה"א ה"ה בשר
המזבח הלכה יב:
א)
(א)
נופל: את שנראה
עם הגיזה.
בקדשים דם מותר בהנאה משנעשית
מט ה מיי' פ"ג מהל'
ולא צ"ק ונ"א כמו בשר ולא
שער א] בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך
חלב, ט) כמו על חלב דשרי
בכורות הל' יג סמג
מצותו והתם דליכא מצוה למה יהא
כשישחטנו ויגזזנו לאחר
שחיטה יהא
עשין קמה קמו טוש"ע י"ד
באכילה מ"מ דם נמי בר אכילה
מת בזה עקביא בן מהללאל מתיר ב וחכמים
אסור ועוד מאי קאמר הואיל ואסירי
צמר מדולדל שוה עם
שאר הגיזה
הוא והא צ"ק, י) נ"א שנפסלו,
סימן שח סעיף ד:
אוסרין צמר המדולדל בבכור את שנראה
נ ו מיי' פ"ט מהלכות
כ) צ"ל דתניא, ל) לעיל טו:,
ג
(ב)
בגיזה ועבודה והא לאחר שחיטה
ואינו נראה יד] כשפירש הימנה מותר
❖
מ) ראוי לדרוש נמי קרא צ"ק,
טומאת מת הלכה י:
(ג) עם הגיזה מותר ואת שאינו נראה עם
כשאר הגיזה: ושאינו נראה עם
מותר לגזוז ולעבוד דמזביחה ואילך
נא ז מיי' שם פ"ח הלכה
גמ'
הגיזה אסור: ב] מכלל דאסר השתא במת
א:
הגיזה. שיצא חוץ יותר מדאי וניכר
הכל מותר והתם בדם שחיטה איירי
נב ח מיי' פ"ג מהל' בכורות
הגהות הב"ח
שרי שחטו מיבעיא אלא לא בזה התיר
לכל שמובדל הוא מן הגיזה כמי
וחלב נמי לא אסרינן מדכתיב בשר
כו]ז)
טו] (ו)
ג]
הל' יא סמג עשין קמד
(א) במשנה אלא בשיער
טוש"ע י"ד סימן שח סעיף
(אלא) מחיים ולא לאחר שחיטה כמו
שנשר לגמרי קודם שחיטה. וסתמא
עקביא וחכמים אוסרין (ד) שחטו דברי הכל
❖
בכור בעל מום: (ב) שם
א:
כרבנן דפליגי עליה דעקביא: גמ'
למאן דדריש לעיל בפ' שני (דף טו:)
שרי כי פליגי במת אמר רבי אסי אמר ריש
צמר (המדולדל) תז"מ ונ"ב
ס"א המדובלל: (ג) שם
מכלל דאסר. בתמיה. השתא במת
אין לך בהם היתר אכילה אלא משעת
לקיש מחלוקת בשהתירו מומחה דמר סבר
שנראה מן הגיזה וכו' שאינו
שיטה מקובצת
זביחה ואילך ועוד דשרי לכולי עלמא
דאותו צמר המחובר בו אסור דבעי
נראה מן הגיזה: (ד) גמ'
גזרינן
דלמא אתי לשהוייה ומר סבר לא
מדבעי למילף היתר חלב בפרק קמא
קבורה היכא דנשר ומונח בחלון שרי:
וחכמים אוסרין אלא
א] שער בכור בעל מום:
גזרינן אבל לא התירו מומחה דברי הכל
בשחטו דברי הכל: (ה) שם
ב] גמ' לא בזה התיר עקביא
שחטו. דצמר המחובר בו שרי מיבעיא
(לעיל ו:) מדאסר רחמנא חלב של
ואמר רב נחמן: (ו) רש"י
מכלל: ג] אלא ה"ק לא:
אסור
מתיב רב ששת בעלי מומין אוסרין
פסולי המוקדשין ולא קאמר דאיצטריך
דמונח בחלון נמי שרי אליבא דעקביא:
ד
ושאינו וכו' הגיזה אסור
ד] אומר יבוקר והוינן בה
❖
כמו שנשר:
בכ"ש ורבי יוסי אומר ד] יבקר והוינן בה מאי
מאי יבוקר אילימא יבוקר
אלא. להכי קאמר לא בזה התיר
משום ההוא דלאחר שחיטה ומיהו
אותו בעל מום אם איתיה
מצינו למימרדאיצטריך קרא כז] תשפכנו
עקביא טז] משום וחכמים אוסרין:
יבקר אלימא דבעל מום הוא ולישקליה מכלל
ולישקליה והנך לישתרי
בשהתירו מומחה. לבכור קודם
כמים משום דם שיצא קודם שחיטת
מכלל: ה] דאמר בשחטו
מוסף רש"י
דתנא קמא אמר לאו אמר רב נחמן אמר
ב) (ה)
אסרי: ו] דאמר בשחטו
רוב אבל מ"מ קשה מהא דשמעתין
נשירת הצמר דרבנן סברי גזירה אי
בארעא דחשוכא. בבבל
רבה בר אבוה הכא הבגיזת בכור בעל מום
שרו: ז] לאו יבוקר במומו
ואומר רבי דס"ד למיסר כמו (חלב
שרית ליה לצמר בהנאה דלמא אתי
שהיא מצולה (יומא נז.) דבבל
כח] ח)
לחכם אי מום קבוע שרי
עסקינן שנתערבו בגיזי חולין ומאן תנא קמא
עמוקה היא דכתיב (ישעיה
אע"ג תיבות אי מום עובר
והוו בשר) וה"ה בשר ולא דם ולא דמי
לשהוייה כדי שתהא הצמר נושרת
מד) האומר לצולה חרבי
נרשם על כל תיבה קו
רבי יהודה היא דאמר נשחטו אסרי רבנן
ה]
לגיזה דשמא דגיזה מתזבח נפקא
הימנו בין כך ובין כך אתי לידי גיזה
כט]
. אמרי שמעתא
למעלה להורות כי לפ"ד
(מנחות נב.)
ורבי יוסי לטעמיה דאמר ו] נשחטו שרו רבנן
דמחשכן. כשאין יודעין
ראוי למחקו: ח] דבר שהוא
דמשמע תזבח ולא תגוז אבל כאן
ועבודה הלכך אע"ג דהתירו מומחה
טעמו של דבר בודין מלבן
בחזקת: ט] שיתודע לך
וקתני יבוקר מאי יבוקר לאו אי מום קבוע
ואכלת בשר כתיב (דברים יב) משמע
אסור ועקביא סבר כיון דהתירו
ז]
טעם שאינו (פסחים לד:). כל
הטומאה היכן היא וחכמים
דבר שהיה בחזקת
אומרים בודק עד שמגיע:
מומחה תו לא משהי ליה: דברי הכל
אי מום עובר הוא אף על גב שלא התירו
בשר תאכל ולא חלב ודם ולאסור
טומאה. במסכת נדה (סא.)
י] לבתולה ורב אסי: יא] קבר
אסור. דהוה ליה כתם ובתם עקביא
ל] אפי' בהנאה אע"פ שהדרשה אינה
מומחה אמר רבא לא יבוקר אי התירו
גל טמא (שהיה שם כזית מן
הנכנס לתוכה טמא נמצא בה
המת) שנתערב עם שני גלין
קבר הנכנס לתוכה: יב] בה
מיושבת על הדם כמו חלב דשרי
מודה כדאמרי' לקמן דאי אמרת שרי
ט)
מומחה אין ואי לא לא כי סליק רבין אמרה
טהורין, בדקו אחד מהן ונמצא
אמרינן כי היכי כו' קבר
באכילה לא] הוא והא דלא מייתי התם
צמר אתי לשהוייה שלא יקריבנו ונוח
טהור הוא טהור ושנים
בה איניש: יג] מת שלא
לשמעתא קמיה דרבי ירמיה אמר ג) בבלאי
טמאים, שנים ומצאן טהורין
בשר ולא חלב אלא תזבח ולא גיזה
לו בכך שבין כך ובין כך יפול בו מום
נשחט: יד] נראה כפורש
טפשאי משום דיתבי בארעא דחשוכא אמרי
הן טהורין והשלישי טמא,
הימנה. נ"א כמי שנשר
ומפקע ליה מקדושת מזבח ועוד דכיון
ריש מילתא נקט ועוד ניחא ליה
שלשתן ומצאן טהורים כולן
הימנה: טו] הגיזה אסור
שמעתא דמחשכן לא שמיע להו הא דאמר
דלא התירו מומחה קודם נשירה אכתי
לאתויי איסור גיזה אפי' לענין מלקו'
לב]
טמאים, שהיה ר"מ אומר כל
כמי: טז] עקביא ומשום
דבר שבחזקת טומאה לעולם
רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מחלוקת
חכמים נקטיה הס"ד ומה"ד
לא הוה ביה שום צד היתר: אוסרין
כמו מתחלה קודם י) שנפלו כ) (דתנן)
היא בטומאתה עד שיודע לך
שחטו דברי הכל שרי דמיגו
בשבדק ולא מצא וקמיפלגי בפלוגתא דר"מ
בכל יז] שהוא. אם נתערב אחד מהן
ל) הגוזז והעובד סופג ארבעים וכיון
טומאה היכן היא, וחכמים
דמהניא שחיטה לאותו צמר
אומרים בודק בקרקע וחופר
המחובר בה מהניא נמי
שהחמירה בו תורה לג] כל כך מ)ה"א
באלף תמימים כולן אסורין למזבח:
ורבנן דתנן שהיה ר"מ אומר כל דבר ח] שהיה
ד)
עד שיגיע לסלע או לקרקע
לתלוש ומונח בחלון הס"ד
מכלל דתנא קמא סבר לא. בתמיה.
לדרוש קראי לחומרא בשר ולא חלב
בחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד
בתולה שלא זזה ממקומה
ומה"ד מחלוקת דעקביא
לעולם, ואם לא מצא תולין
וחכמים בשהתירו: יז] בכל
כיון דמכירו מאי ספיקא איכא: בגיזת
ודם אי לאו כמים וכן מוכח בפרק
שיתוודע הטומאה וחכמים אומרים חופר
ו
ט]
ואומרים בא עורב ונטלה, בא
שהן קס"ד אם: יח] כחכמים
בכור בעל מום. שנשרה מחיים
קמא (לעיל ו:) דהא דדרשינן בשר ולא
עכבר ונטלה (פסחים י.).
דאמרינן בודק עד והד"א:
עד שמגיע לסלע או לבתולה י] ר' אסי אמר
שדה שאבד בה קבר. אין
והניחה בחלון: יבוקר. אם מום
חלב לא שיהא אסור לחלוב דבעו
יט] שלא היתה עבודה
רבי יוחנן מחלוקת כשבדק ומצא וקמיפלגי
ידוע היכן מקומו (שם).
הס"ד: כ] על תיבת מרישא
למידק מינה היתר חלב מדגלי רחמנא
קבוע הוא ישחטנו ויהא הכל מותר:
נמצא בה קבר. לאחר זמן
נרשם קו למעלה להורות
בפלוגתא דרבי ור"ש בן גמליאל דתניא שדה
ה)
גבי פסולי המוקדשין בשר ולא חלב
ור' יהודה סבר ליכא תקנה בשחיטה.
ואין ידוע אי זהו קבר האבוד
כי ראוי למחקו: כא] הך
בה (שם).
תו ליכא: כב] פירקין ושרי
שאבד בה קבר נכנס בתוכה טמא נמצא
הא דחולין שרי שמע מינה דלאסור
אלמא לרבנן אליבא דר' יוסי דשרי
❖
יא] ז
הדרן עלך הלוקח בהמה
עקביא: כג] מדרבנן דוקא
בתוכה קבר נכנס לתוכה טהור שאני אומר
החלב שנחלב אתא קרא:
בשחטו ליכא חילוק בין התירו
ועוד דאפילו: כד] תמימה
התולש צמר מבכור תם.
מהו והא דפריך עלה:
מומחה קודם לכן בין לא התירו
הוא קבר שאבד הוא קבר שנמצא דברי רבי
כה] קשה בההיא דחולין ל"ל
רבינו גרשום (המשך)
במסקנא דשמעתין
מומחה קודם לכן דהא הכא קתני
קרא למשרי דם: כו] נמי
רבן שמעון בן גמליאל אומר תיבדק כל השדה
שנשר מעליו ואסור: בעלי
דאסרינן מדכתיב בשר היינו
מפרש דלאו דוקא תולש דה"ה נתלש
עדיין יבוקר ומדרבנן בשחטו אין
כולה ור' אסי מאי טעמא לא אמר כרבי חייא
מומין אוסרין בכל שהן
מחיים ותיבת אלא ל"ש:
ולא נקט תולש אלא משום סיפא דקתני
חילוק לעקביא נמי במת אין חילוק
משמע שאם יתערב בעל
כז] קרא דתשפכנו כמים:
בר אבא אמר לך בשלמא גבי טומאה אימר
מום במאה קדשים תמימים
בה תולש משום רבותא דעקביא:
בין התירו ללא התירו דהא עקביא
כח] למיסרי דם כמו חלב
בכור בא עורב ונטלה בא עכבר ונטלה אלא הכא
כולן אסורין: ור' (אסי)
משום דדרשינן בשר ולא
לא מפליג בין מת לשחוט: אמרה
[יוסי] אמר יבוקר. איזה הוא
חלב בשר ולא דם והוא
בעל מום להיכא אזיל ואידך אימר מום עובר הוה ואיתסי ורבי חייא בר אבא
לשמעתא. דרב נחמן: מחלוקת. דת"ק
בעל מום והשאר מותרין:
הדין: כט] לגיזה דשרי
הכא האי בעל מום אוסר
דגיזה: ל] ולאסור הדם
מאי טעמא לא אמר כר' אסי אמר לך בשלמא שדה דרכה למיקבר בה
ור' יוסי בבעלי מומין חיין ממש
בכל שהוא דקאמר לא בעל
אפילו בהנאה אתא ולאכילה
שנתערבו באחרים וכשבדק ולא מצאו
יב] כי היכי דקבר בה האי קבר אינש אחרינא אלא קדשים כיון דבדקו לן וקיימי
מום ממש אלא בגיזת בכור
לא איצטריך אף על פי:
בעל מום עסקינן שנתערבה
לא] באכילה ומ"מ דם נמי
לבעל מום: לעולם הוא. בחזקת
דרכייהו למיפל בהו מומא ואידך אגב דמנגחי אהדדי שכיח בהו מומא מיתיבי
בגיזי חולין ושחטו לבעל
בר אכילה היא: לב] גיזה
טומאה אם לא נמצא הקבר שנאבד
מום: ומאן תנא קמא. דאמר
דחמיר אפילו לענין כו'
התולש צמר מבכור תם חאע"פ שנולד בו מום ושחטו אסור טעמא דתם
אסור בכל שהן ר' יהודה
קודם שנפסלו כדתנן הגוזז
בשדה אף על פי שנבדק כל השדה
הא
ור' יוסי דאמר יבוקר היינו
והעובד סופג את הארבעים
בטומאתו הוא. והכא נמי כיון דלא
האי ר' יוסי דמתני' דסבר
וכיון: לג] תורה בפסולי
❖
דנשחטו שרו רבנן: לא
המוקדשים כל:
נמצא הבעל מום כולן אסורין ותנא קמא כר"מ ור' יוסי סבר יבוקר ודי לו אפי' לא נמצא כחכמים יח]: חופר. בודק עד שמגיע לסלע דודאי מאותו סלע
יבוקר. השתא אם מום
ולמטה לא נעשה קבר שקשה הוא: או לבתולה. עד שימצא קרקע קשה שלא יט] עבדה: בשבדק ומצא. הבעל מום ותנא קמא דאסר לכולהו חייש שמא זה
קבוע הוא ושחטו מותר
שנמצא בעל מום אחר הוא וכל האחרים צריכין בדיקה ור' יוסי סבר יבוקר בבקור סגי מרישא וכיון דמצא הך ליכא ספק תנא קמא כר"ש ורבי
ואם מום עובר הוא אסור
כ]
כא]
רבינו גרשום
גיזתו ואע"ג דלא התירו
יוסי כרבי: בשלמא גבי טומאה. אמרי רבנן בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה ודיו משום דאי נמי לא משכח לה איכא למימר עורב או עכבר נטלה
וחכמים אוסרים. הואיל
מומחה קודם השרת שער
אבל הכא אפי' רבנן אוסרין דבעל מום להיכא אזל ובכי האי גוונא לא הוה שרי ר' יוסי: ואידך. רבי חייא בר אבא: בשלמא שדה. אמר רבן שמעון
ונשר מחיים בפסולי
מותר אי מום קבוע וקשיא
המוקדשין אסורין בגיזה
לריש לקיש דאמר אבל לא
תבדק דדירכא למיקבר בה כו': דירכייהו למיפל בהו מומא. בתמיה. ובכי האי גוונא לא הוה אסר תנא קמא: ואידך. רב אסי:
ובעבודה: אמר לך ר' יוסי
התירו מומחה קודם שנשר
הא דברי הכל אסור: לא יבוקר.
כו'. בזה עקביא בן מהללאל
מתיר אע"ג דהצמר שעל גביו טעון קבורה האי דנשר מחיים מותר וחכמים אוסרים: השתא במת אע"ג דטעון קבורה עם
הדבר אי התירו מומחה קודם שנשר אין אי לא לא: אמרה לשמעתא הא דתריץ רב נחמן בגיזה: מחלוקת. דתנא קמא ור'
צמרו שרי ההוא דנשר מחיים שחטו דמותר צמרו בהנאה כ"ש דשרי ההוא דנשר מחיים: אלא לא בזה התיר. כלומר דבנשר
יוסי בשבדק ולא מצא בעל מום ולא בגזה פליגי אלא בבעל מום גופיה וליכא לאקשויי: ובפלוגתא דר"מ ורבנן. עד שמגיע
קודם שחיטה תרוייהו שרו ולא פליגי אלא במת שנשר קודם מיתה: מחלוקת. לר' יהודה כדאית ליה בשחיטה דנחלקו ולר'
לסלע. ושוב טהור הכא נמי א"ר יוסי כיון שביקר ולא מצא כולן מותרין ות"ק סבר כר"מ: מחלוקת בשבדק. לאותו בעל מום
יוסי כדאית ליה דבשחיטה לא נחלקו כשהתירו מומחה את הבכור בעל מום קודם שנשר שערו דר' יהודה סבר דרבנן סברי
ומצאו וחייש ת"ק שמא זה שמצא לאו היינו הוא שנתערב ביניהן אלא אחר הוא ואותו שנתערב עדיין לא נמצא הלכך כולן
ודאי דינו להיות מותר לאחר שחיטה הואיל ונשר לאחר שהתירו מומחה. אבל אי שרית ליה שער הנושר אתי לשהוייה
אסורין היינו כר' שמעון בן גמליאל דאמר שתבדק כל השדה כולה דשמא זה קבר אחר וזה שאבד עדיין לא נמצא: ור' יוסי
לבעל מום בחיים טפי משיעור שנתנו חכמים בפירקין דלקמן דסבר דכל יום נושר משערו ואקבצנו ויהיה לי צמר הרבה
דאמר יבוקר סבר לה כרבי דכיון שמצאו היינו הוא שנתערב: אמר לך. ר' אסי גבי טומאה אפילו ת"ק מודי דכיון שהגיע
ואינו רוצה לשוחטן ושמא יבוא בו לידי תקלה לגוזזו או לעבוד בו בשוגג הלכך אסרי רבנן צמר שנשר קודם שחיטה
לסלע טהור דאימא עורב או עכבר נטלה אלא בבעל מום שבדק ולא מצא אפילו רבי יוסי מודי דאסירי דבעל מום להיכא אזל:
ורבי יוסי סבר לא גזרי שמא ישהא אלא כיון שהתירו מומחה ואח"כ נשר ושחטו אפילו רבנן שרי אבל לא התירו מומחה
ואידך רבי חייא אמר לך שמא מום עובר הוה ואיתסי: כיון דבדיקי וקיימי. ואיערב בעל מום בהדייהו ואישכח מי מחזקינן הנך
קודם שנשר אפילו ר' יוסי מודה דרבנן אסרי ההוא שער שנשר אע"ג דשחטו דכיון שנשר קודם שהתירו מומחה חשוב כמו
דבדיקי דדרכיהו למיפל בהו
מומא הלכך לא דמי לתיבדק כל השדה: שכיח בהו מומא. אף על גב דבדיקי מעיקרא: