כו:
הלוקח בהמה פרק שלישי
בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בדקה
שלשים יום. כי הך פלוגתא איכא לענין טיפול אבדה
דעיקר לאו לכפרה
הוא דאתי. דאינו מביאה על
חטא: כיון דמכפרא
נה א מיי' פ"א מהל' מעילה
א) תמורה ח:, ב) [חגיגהיח.],
ג) [ב"מ סט.], ד) תוספתא
הל' י והדבר ספק:
אעשה. דעולה מכפרת על עשה כדאמרינן במס' יומא (דף לו.) על
(ב"מ דף כח) ז) :
נו ב מיי' פ"ג מהלכות
דדמאי פ"ה הכ"ג ע"ש,
מלאתך ודמעך לא תאחר כן תעשה לשורך. דהיינו נ' ימים
עולה מתוודה עון שכחה ופאה: והאנן נשר תנן. אלמא בנשר שרי
ה) צ"ל מתנות, ו) [משלהן כ"א
בכורות הל' יב סמג
בתוספתא ע"ש], ז) [שם ליכא
עשין קמד טוש"ע י"ד סימן
מיום הבאת העומר בפסח שגמר זמן בישול
עקביא ולא יד] בתלושין: עיקרו הפוך כלפי ראשו. שכפול באמצעיתו
כח]
שח סעיף ב:
פלוגתא ואפשר שכוונו תוס'
התבואה עד העצרת שמביאין שתי
ושני ראשין נראין בחוץ: שאינו
א ג מיי' פ"א מהלכות
להך פלוגתא לענין טיפול
בכורות הלכה יד סמג
דאיתא בב"מ סט. וע"ש פי'
הלחם להתיר חדש במקדש וא"ת
מתמעך. שאינו שוה עם הגיזה אלא
דעיקר לאו לכפרה אתי משהי לה או דלמא
א
עשין קמה טוש"ע י"ד סימן
רש"י ד"ה בדקה שלשים יום
האי ביום חמשים הוא ולא הוי כעין
נראה עולה למעלה: מאי טעמא לא
כיון דעולה נמי מכפרא אעשה לא משהי לה
שו סעיף ב:
כו' דיליף לה בבכורות מקרא
בכור בניך וצאנך תתן לי דלאחר
אמר כרב נתן. הא ודאי כיון דאינו
ב ד מיי' שם הלכה ח טוש"ע
עכ"ל], ח) [עי' תוספות ב"מ
ת"ש התולש צמר מבכור תם אע"פ שנולד
וכי
שם סעיף ז:
סא. סד"ה אלא כו' ומ"ש שם
מתמעך אינו נראה עם הגיזה קרינא
שלשים ח) כט]: תימא מיתה לא
❖
ג ה מיי' שם הל' ט טוש"ע
על צדו],
בו מום שחטו אסור טעמא דתולש הא נתלש
ביה: לפי שאי אפשר לשום גיזה בלא
תלמוד לומר וכו'. לאו דוקא דלא
ל]
שם סעיף ח:
שרי וכל שכן עולה דלא משהי לה הוא הדין
ד ו מיי' שם הלכה יד טוש"ע
נימין המדולדלות. שעולות למעלה ואי
חשיב לה בפרק אלו הן הנשרפין
שם סעי' ג:
הגהות הב"ח
אפילו נתלש נמי אסור והאי דקתני תולש
כי האי גוונא מיתסר אין לך גיזה
(סנהדרין פג.) בהדי אלו שבמיתה אלא
ה ז מיי' שם הל' יד ופי"ב
(א) במשנה בדקה עד
להודיעך כחו דעקביא דבבעל מום אפילו
מהל' תרומות הלכה יח
מותרת. רבי נתן טפי מחמיר להכי לא
קרוב הוא [לעון] מיתה:
לא]
❖
שלשים: (ב) שם בתוך זמן
[טור י"ד סי' שלא]:
דלמא אתי לאפרושי מן
בתולש נמי שרי והאנן נשר תנן תנא נשר
בעי מאי טעמא לא אמר כריש לקיש:
זה תנהו לי וכו' ואם היה
בעל מום ואמר: (ג) שם
הפטור על החיוב
להודיעך כחן דרבנן תנא תולש להודיעך
הדרן עלך הלוקח בהמה
(לאחר י"ב חדש) תא"מ ונ"ב
תורה אור השלם
כו'. בכמה מקומות אמרינן תרומה
כחו דעקביא: צמר המדולדל כו': היכי דמי
ס"א לאחר שנתו: (ד) שם
❖
עד כמה. ליטפל בבכור. בזמן
ויחזור ויתרום ולא גזרינן התם
לב]
אלא עד שלשים:
1. לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ תֹאכֲלֶנּוּ
אינו נראה עם הגיזה אמר רבי אלעזר אמר
שָׁנָה בְשָׁנָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר
כיון שהתרומה ראשונה לכהן מידע
הזה קודם שיתננו לכהן
ריש לקיש ב כל שעיקרו הפוך כלפי ראשו רב
יִבְחַר יְיָ אַתָּה וּבֵיתֶךָ:
ידע דשניה דרבנן ואפילו נתן
שמוזהר לעכבו אצלו בעל כרחו
דברים טו כ
רבינו גרשום
נתן בר אושעיא אמר כל שאינו מתמעך עם
2. מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא
הראשונה כבר לכהן קודם שיאמר
ולפרנסו: לא יתן לו. בגמ' מפרש:
דעולה. כיון דלאו לכפרה
תְאַחֵר בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי:
הגיזה א] וריש לקיש מאי טעמא לא אמר כרב
לו חכם לחזור ולתרום מ"מ מדאין
אם היה בעל מום ואומר לו. הכהן
אתיא דדורון בעלמא היא
שמות כב כח
3. וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ
משהי לה: או דלמא. כיון
נתן בר אושעיא אמר רבי אילעא קסבר ריש
הכהן מחזיר לו את הראשונה מידע
בתוך הזמן תנהו לי שאוכלנו מותר:
דמכפרא אעשה דאמרינן
הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה
ידע דשניה דרבנן היא אבל כאן
בין תם. בזמן שבית המקדש קיים:
לקיש לפי שאי אפשר לגיזה בלא
נימין
דבאה על עשה ועל לא
שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְיָ
בין בעל מום. בזמן הזה: גמ'
תעשה שניתק (על) לעשה:
סבור הוא שנתן לכהן בתורת שכר
לג]
מלאכי ב ח
צְבָאוֹת:
המדולדלות:
4. וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא
דבבעל מום אפילו תולש
סיועו לד] ומעכבה כהן ובכמה
מלאתך ודמעך וגו'. וסמיך ליה טו] וכן
שרי. ולא בתם: והאנן נשר
בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ
הדרן עלך הלוקח בהמה
מקומות
תעשה לשורך לצאנך וגו' ודרשינן הכי
תנן. בבעל מום ולא תולש:
וְאֶת קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא
תנא נשר להודיעך כחן
תְחַלְּלוּ וְלֹא תָמוּתוּ:
❖
בכור בניך תתן לי טז] וכן לצאנך דכי
דרבנן. דאפילו נשר דממילא
במדבר יח לב
עד כמה ישראל חייבין ליטפל בבכור בדקה שלשים יום ובגסה
א) ג
ב]
(א)
היכי דבכור בניך מצותו יז] לאחר
אסרי אבל לעולם ה"ה
חמשים יום ר' יוסי אומר בדקה שלשה חדשים אמר לו הכהן בתוך (ב) הזמן
לעקביא דתולש נמי מתיר:
שלשים כדכתיב (במדבר יח) ופדויו
תנא תולש להודיעך כחן
מוסף רש"י
תנהו לי הרי זה לא יתננו לו ואם בעל מום הוא ואמר לו תנהו לי
מבן חדש תפדה אף בכור צאן לאחר
ג]
דעקביא. דמתיר בשחיטה:
ליטפל בבכור. לטרוח בו
כל שעיקרו של שער.
שאוכלנו מותר ובשעת המקדש אם היה תמים ד] אמר לו תן ואקרבנו מותר
שלשים. מלאתך ודמעך דהיינו בכורים
לגדלו קודם שיתננו לכהן
תולש והפוך העיקר כלפי
❖
כן לשורך דכי היכי דבכורים לאחר
הבכור נאכל שנה בשנה בין תם בין בעל מום שנאמר לפני ה' אלהיך
(תמורה ח:).
ראשו וראשו אצל העור
ד
1
נראה שמחיים נתלש: שאינו
חמשים יח] שהרי בפסח התבואה
תאכלנו שנה בשנה נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים
ה
מתמעך עם הגיזה כלומר
מתבשלת ואין מביאין בכורים עד
גמ'
שאינו מחובר שוכב בשוה
שיטה מקובצת
עשר חדש (ג) ה] (לאחר י"ב חדש) אינו רשאי לקיימו אלא (ד) ל' יום:
שיביאו שתי הלחם בעצרת כדאמרינן
עם שאר הגיזה אלא נתלש
מנה"מ אמר רב כהנא דאמר קרא בכור בניך תתן לי כן תעשה לצאנך
ויוצא כמעט חוץ משאר
א] הגיזה. ס"א בשלמא רב
2
יט] בפרק רבי ישמעאל (מנחות סח:):
הגיזה: קסבר. האי נמי
נתן בר אושעיא לא אמר
מלאתך ודמעך לא תאחר כן תעשה לשורך איפוך אנא מסתברא ו] דמקדם
דמקדם לדמקדם. מלאתך ודמעך
כ]
שעיקרו הפוך כלפי ראשו
כרשב"ל אמר לך האי נמי
למקדם דמאחר לדמאחר אדרבה דסמיך ליה לדסמיך ליה אלא אמר רבא
ואינו יוצא חוץ משאר הגיזה
נראה עם הגיזה הוא אלא
קודמין בפסוק ראשון הלכך דרשינן להו
היינו נראה עם הגיזה. קסבר
ר"ל מאי טעמא כו'. ורש"י
אמר קרא תעשה הוסיף לך הכתוב עשייה אחרת בשורך ואימא שיתין
אשורך הקודם בפסוק שני: ודמאחר.
כא]
ז]
ריש לקיש שעיקרו הפוך
לא גריס כן: ב] בבכור בהמה
הוי ודאי אינו נראה עם
דקה שלשים: ג] ואם היה
בכור בניך דמאחר בפסוק ראשון
בעל מום ואמר: ד] תמים לא מסרך הכתוב אלא לחכמים: תניא נמי הכי בכור בניך תתן לי כן
ח] ב)
ט]
הגיזה יותר ממה שאינו
דרשינן ליה אצאנך המאוחר
תעשה לצאנך יכול אף לשורך תלמוד לומר תעשה הוסיף לך הכתוב
מתמעך דהכי אורחא דגיזה
ואמר לו: ה] לאחר שנתו
לפי שאי אפשר לגיזה בלא
אינו רשאי לקיימו אלא
בפסוק שני: דסמיך ליה לדסמיך.
עשייה אחרת בשורך לא מסרך הכתוב אלא לחכמים מכאן אמרו עד
י]
נימין המדולדלות:
עד שלשים: ו] מסתברא
ובכור בניך סמיך אל שורך: ואימא
הדרן עלך הלוקח
דמוקדם למוקדם מאוחר
כמה ישראל חייבין להטפל בבכור בבהמה דקה שלשים יום בגסה
ישראל חייבין ליטפל
שיתין. דעשייה אחרת דומיא דהך
לדמאוחר אדרבה כו'. על
כב]
חמשים יום רבי יוסי אומר בדקה שלשה חדשים מפני שטפולה מרובה יא]
בבכור. כלומר
תיבת אלא נרשם קו למעלה
ג)
בכור בניך בעינן: לא מסרך הכתוב
כג]
עד כמה ישראל חייב לגדל
להורות כי ראוי לפ"ד
תנא מפני ששיניה דקות : אם אמר לו הכהן בתוך הזמן תנהו לי הרי
יב]
אלא לחכמים. הואיל ולא גילה לך
את הבכור קודם שיתנהו
למחקו: ז] קרא. עיין תוס'
לכהן: בדקה ל' יום ובגסה
לקמן (דף נו ע"א): ח] שיתין
זה לא יתן לו: מאי טעמא אמר רב ששת מפני שנראה ככהן המסייע
שיעור עשייה שתוסיף ודאי לחכמים
ו
נ' יום. כדמפרש בגמ':
יומין לא כו' לחכמים ובתר
בבית הגרנות תנו רבנן הכהנים והלוים והעניים המסייעים בבית
מסרך שיפרשו לך הטעם ואחריהם
אמר לו הכהן בתוך זה
חמשין יומין תו לא צריך
ד)
הזמן תנהו לי הרי זה לא
לאימיה אימא וכן תעשה
תלך: טיפולה. טרחתה: ששיניה
הרועים ובבית הגרנות ובבית המטבחים זאין נותנין להם ה) תרומה ומעשר
יתן. דנראה ככהן המסייע
הוסיף לך הכתוב לתרוייהו
דקות. ואינה יכולה לאכול עשב ואם
בבית הגרנות דאין נותנין
א"כ לכתוב רחמנא וכן
בשכרן ואם עושין כן חיללו ועליהן הכתוב אומר 3 שחתם ברית הלוי
לו תרומה דנראה כאלו
תעשה לבהמתך: ט] תניא
לא תהא עם האם תמות: שנראה
ואומר ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו מאי ואומר וכי
נתנה לו בשכירותו אף כאן
כוותיה דרבא בכור ותיבות
4
ככהן המסייע בבית הגרנות. לפי
נמי נראה כאילו נותנו לו
נמי הכי נמחק: י] בשורך
תימא מיתה לא ת"ש ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו
בשביל אותה הנאה שנכנס
שבזמן הזה אין בכור ראוי לכלום עד
ולא מסרך: יא] מרובה מאי
ובקשו חכמים לקונסן ולהיות מפרישין עליהן תרומה יג] ו) משלם ומפני
במקומו בטיפולו: ואם אמר
מפני שטיפולו מרובה תנא:
שיפול בו מום וכיון דעל ישראל רמיא
לו בתוך הזמן כשנפל בו
יב] דקות מאי טעמא דר'
מה לא קנסום דלמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב ובכולן יש בהן
ליטפל בו חמשים יום ואמר ליה
מום תן לי שאוכלנו מיד
יוסי אמר לך וכן תעשה
מותר הואיל ואין (רוצה)
אתרוייהו כתיב ולא מסרך
טובת
הכהן בתוך הזמן תנהו לי ואזוננו
[צריך] הכהן לקיימו לא
הכתוב אלא לחכמים בהמה
ואף על פי שלא אהנה דומה כמי ששוכרו כד] ומצילו מן הטורח ובלבד שיתננו לו ולא לכהן אחר ודומה לכהן שמסייע בבית הגרנות
נראה כמסייע אבל בסתם
גסה בחמשין תו לא צריך
הוא לא יתננו לו שאינו
לאימיה בהמה דקה עד
לדוש ולזרות כדי שיתנו לו התרומות. אבל אם היה בעל מום ואמר תן לי שאוכלנו הואיל וחזי ליה לא הוי ככהן המסייע: בבית
יכול לאוכלו מיד עד שיפול
תלתא ירחי צריך לאימיה:
הרועים. אכהנים קאי כדי ליתן להם הבכורות: בבית הגרנות. אכולהו קאי כהנים מפני תרומות ולוים משום מעשר ראשון
בו מום שלא בזמן בהמ"ק:
יג] משלהם נ"ל: יד] ולא
מנא הני מילי. דל' יום חייב
בתולש הס"ד: טו] ליה
ועניים משום מעשר עני: בבית המטבחים. אכהנים קאי משום זרוע לחיים וקיבה: לקונסן. את
הבעלי בתים: מן
ליטפל בו: דאמר קרא בכור
כן תעשה: טז] לי כן
הפטור על החיוב. דשמא יהו להם שני סאין אחד של טבל גמור ואחד כה] הופרש ממנה לכהן המסייע ואי אמרת ליה דהדרא
בניך תתן לי וכתיב בבניך
תעשה לצאנך: יז] מצותו
מבן חדש תפדה וכן תעשה
ליתן לאחר: יח] חמשים
ולפרוש מינה משום קנסא סבר בעל הבית כו] טבל גמור הוא ומפריש ממנה עלה דאידך ואיהי פטורה מדאורייתא אלא כז] קנסא הוא:
לצאנך נמי. מלאתך ודמעך
יום שהרי: יט] כדאמרינן
טובת לא תאחר וגרסי' במכילתא
במנחות פרק ר"י: כ] מה"ד
מלאתך אלו הבכורים שנוטלין מן המלא. ודמעך זו תרומה א) ומטמת גדוליה. למ"ה. ובכורים ואנן דמביא וקורא היינו מפסח
דמוקדם לדמוקדם: כא] מה"ד ודמאוחר בכור בניך דמאוחר בפסוק: כב] שתין יומין דעשיה: כג] דהך דבכור: כד] ששוכרו שהוא
ועד עצרת דאיכא נ' יום וכן תעשה לשורך היטפל בו נ' יום: איפוך אנא. דאימא בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך: מסתברא
מצילו מן: כה] ואחד שהופרש ממנה: כו] הבית דטבל גמור: כז] אלא דקנסא הוא: כח] בפסח שאז זמן בישול: כט] שלשים וי"ל
דמקדים לדמקדים. מלאתך דמוקדם לפסוק הקיש לשורך שמוקדם לצאנך. ובכור בניך דמאחר אחר מלאתך תן לצאנך דמאוחר
דביכורי יחיד לא מייתי עד לאחר עצרת: ל] דוקא מיתה דלא: לא] הוא לעון מיתה: לב] גזרינן. גליון ותירץ ר"י דהני לא שכיחי כולי
(אחר) לשורך: דסמיך לדסמיך. בכור בניך סמיך לשורך: אמר קרא תעשה לשורך. דההוא תעשה לא צריך כלל אלא להוסיף
האי כי הך דהכא דמילתיה דשכיח היא לסייע בבית הגרנות א"נ יש לומר דהכא איכא למיחש לאפרושי מן הפטור על החיוב מפני
עשייה בשורך יותר מצאנך: ואימא שיתין. הואיל דהוסיף לימא פי שנים מצאנך דהיינו שיתין: לא מסרך הכתוב אלא לחכמים.
שיש שמסייעים לו בבית הגרנות ויש שאינם מסייעים ומאותה תבואה עצמה ליכא להפריש מיניה וביה ולא מטעם שהוא מן (החיוב על
כלומר דלא אמר שיתין כפלים שבצאן אלא חכמים הוא דמפרשי נ' יום וסמכו אמלאתך ודמעך לא תאחר: מפני ששיניה דקות.
הפטור) [הפטור על החיוב] רק שקרוב הדבר לבא לידי תקלה. ת"ח. ולא גזרינן ויש ליתן טעם דבעלמא כיון ותיבת התם נמחק: לג] הוא
ולא יכולה (ליכל) [למיכל] יפה עד ג' חדשים: הכהנים המסייעים בבית הרועים. לשמור או להאכיל כדי שיתנו להם הבכורות
דתרומה שנתן: לד] סיועו מעכבה הכהן:
ולויים ועניים [המסייעים] בבית הגרנות מפני מעשר ראשון ומעשר עני והכהנים המסייעים בבית המטבחיים בשביל המתנות:
ואם עשו כן. שנתנו להן בשכרן: חיללו. הוציאו התרומה והמעשר לחולין שאין בהן דין קדושה ולא יפה עשו ולא יצאו חובתן ויש בדבר עון מיתה: תרומה ומעשרות פעם שניה משלם: אלא משום דדלמא אתי לאפרושי מן הפטור על החיוב דאי מחייבינן ליה לאפרושי
תרומה אחריתי סבר הך גברא כולי הך תבואה טבל ודאי כאילו לא נתרמה כלל ואי אית ליה טבל אחריתי דודאי טבל אתו לאפרושי עליה מהך תבואה שכבר נתן ממנה והיא כבר נפטרה (דסבר דלאו משום קנסא הוא דקנסינן ליה לאפרושי תרומה אחריתי אלא
משום חיוב גמור) ואתי לאפרושי מן הפטור על החיוב ולהכי לא קנסינן ליה:
א) נראה דצ"ל זו תרומה שמדמעת התבואה. לשון מורי הגאון. ובביכורים קיי"ל דמביא וקורא וכו'.