31/5

ד:

הלוקח

עובר

חמורו

פרק ראשון

בכורות

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

מה

לכסף שכן פודין בו הקדש ומעשר שני. אע"ג דהקדש נפדה בשה ט) וכל

ולדורות מנא לן. שיפטרו בכורי כהנים לויםה) דמהאי ק"ו לא שמעינן אלא

יד א מיי' פי"ב מהל' בכורים

א) [לקמן ט.], ב) [זבחים קיב:],

דבר חוץ מעבד וקרקע ושטר כדאמרינן בפ' יש בכור (לקמן דף נא.)

ג) [סדר עולם פ"ט], ד) [יעב"ץ

הל"א סמג עשין קמא טוש"ע

במדבר: וממאי דבשה. ד] של בן לוי נפטרו פטרי חמורים של ישראל

מוחק ישראל], ה) צ"ל ולוים,

יו"ד סי' שכא סעיף א:

היינו מטעם ששוה כסף ככסף ולא מטעם שה אבל פטר חמור נפדה בשה כל

❖

ה] דקאמרת לעיל [ע"א] בן לוי דהוה ליה שה דאפקע ליפקע: כסף לדורות.

ו) עודפים בכורי בהמת ישראל כמו

דהו ובשאר בשויו כדאמר לקמן: ופודה

ב [שו"ע שם סעי' ה בהגה]:

בו פעמים הרבה. פ"ה אם חזר

שמנה באדם והשאר נמחק. צ"ק,

בבכור אדם (במדבר יח) ופדויו

מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת

וקנאו מיד כהן אחר שנתנו לו חוזר ופודה

בו פטר חמור אחר ור"ת מפרש

ז) דילמא הא דלא מנו דלא הוי כו'.

שקלים: שה לדורות. (שמות יג) (א) ופטר

דאספק קאי י) לקמן בפרקין (ד' ט.) דקתני

צ"ק, ח) במצרים. צ"ק, ט) ובכל

מוסף רש"י

דבר. צ"ק, י) כדלקמן. צ"ק,

חמור תפדה בשה: בכסף פדו בכורים

רישא אחת בכרה ואחת לא בכרה ילדה

ולדורות מנלן אמר קרא והיו לי הלוים והיו

כ) [לקמן יא.], ל) [וע"ע תוס' ב"ב

ופודה בו פעמים הרבה. שאם

זכר ונקבה מפריש והוא לעצמו ובספק

❖

באותה שעה דכתיב (במדבר ג) ולקחת

בהווייתן יהו וממאי דבשה אמר רב חסדא

חזר כהן ונתנו לו לישראל ויש לו

קנד: ד"ה ברם],

זה שלא יצא מידו הוצרך למתני שחוזר ופודה

חמשת שקלים לגולגולת: הקדשות.

פטרי חמורים יכול לפדותן בו

(ב)

נאמר כסף לדורות ונאמר שה לדורות מה

בו ספק אחר פעמים הרבה וכן משמע

(לקמן ט.). ועבודה בבכורות.

(ויקרא כז) ואם המקדיש יגאל את

דאספק קאי דקתני בתר הכי נכנס לדיר

כדכתיב (שמות כד) וישלח את נערי

כסף האמור לדורות בו פדו לדורות בו פדו

תורה אור השלם

❖

ביתו (ג) וגו' ומעשר שני דכתיב (דברים

בני ישראל וגו' (זבחים קיב:).

כ)

להתעשר ומוקי ליה בגמ' בספק אבל

לאותה שעה אף שה האמור לדורות בו פדו

1. קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל

יד) ונתתה בכסף הילכך פדו בו בכורות

בוודאי לא אפשר למימר פודה וחוזר

בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֶּהֱמַת

לדורות בו פדו באותה שעה מה לכסף שכן

במדבר כלדורות תאמר בשה שאין פודין

ופודה כל זמן שהוא ביד ישראל ולא נתן

שיטה מקובצת

הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם וְהָיוּ לִי

פודין בו הקדשות ומעשר שני אלא אמר קרא

דהא תנן לקמן בפירקין (ט.) שתי חמורות

הַלְוִיִּם אֲנִי יְיָ: במדבר ג מה

בו הקדשות: תדע. שלא נמנו ו)בכורי

2. וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה

א] שהרי מנה הכתוב עודפין

שלא בכרו וילדו שני זכרים נותן שני טלאים

אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור

בהמת ישראל מדלא מנה הכתוב

באדם. וגבי בהמה אע"ג שהיו

לכהן: לא קדשו בכורות (נמי) במדבר.

בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים

עודפים בבהמה כמו שמנה באדם

עודפין בהמת ישראל יותר

בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה

הבהמה הטמאה תפדה מה בכור אדם לא

לא בכור אדם ולא בכור בהמה והא דפריך

מבהמת הלוים מ"מ לא פירש

במדבר יח טז

הוּא:

שלשה ושבעים ומאתים: (ד) ז) דלא

חלקת בין לדורות בין לאותה שעה בכסף אף

לעיל אפי' מבכור בהמה טהורה ליפטרו

3. וְכָל פֶּטֶר חֲמֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה

שצריך לפדותן לפי שפטורים

הוו. להן לישראל בהמות טובא כלוים:

היו משום דשה אחד פוטר כמה

דהא בהמה טהורה דידהו הפקיעה בהמת

וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ וְכֹל

בהמה טמאה לא תחלוק בו בין לדורות בין

פטרים וכו'. גליון תוס'

בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה:

ודילמא אפילו הכי. דמקנה רב היה

ישראל הטהורה אין זה אליבא דריש

חיצוניות: ב] ומקנה רב. וז"ל

שמות יג יג

לאותה שעה בשה אמר ר' חנינא שה אחד

לקיש לפי סברתו של עכשיו ומיהו לפי

לבני ראובן אפ"ה לא הוו עדפי בבהמה

4. כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר

תוס' חיצוניות לא קאי אנדרים

של בן לוי פטר כמה פטרי חמורים מישראל

מסקנא דלקמן הוקדשו בחומש הפקודים

ונדבות אלא אבכורות קאי אבל

אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיְיָ בָּאָדָם

שיהו בכורי בהמת ישראל עודפים על

ואחר כך פסקו ניחא: אותו היום.

נדרים ונדבות ר"ל אותו היום

וּבַבְּהֵמָה יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה

אמר אביי תדע א] שהרי מנה הכתוב עודפים

פשוטי בהמות לוים: ואימא. הא

התחיל להקריב ולא קודם לכן

תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת

מכאן ואילך לא קרוב ואע"ג דנדרים ונדבות

באדם ולא מנה עודפין בבהמה ממאי דילמא

וכן דקדק רש"י ז"ל שהרי לא

דכתיב בהמת הלוים בהמות טובא

בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה:

קרוב משם ואילך משום בכורות נקט אותו

במדבר יח טו

הזכיר בדבריו רק בכורה. ולי

משמע כדאשכחן בנינוה (יונה ד)

אלא

לא הוי נפישי להו בהמות טובא לא ס"ד

היום:

אי איתמר כו'. למסקנא

5. וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן

נראה דזה קאי על התוס' ד"ה

ובהמה רבה אלמא בהמה טובא

זו לא נאמרו הני תיובתא דלעיל וכה"ג

אותו היום אבל על לשון הגמרא

וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיְִּראוּ אֶת

דכתיב ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני

ב] 5

ומקנה רב מצאתי כתוב זה

אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד

איתא בריש החולץ (יבמות דף לה: ושם)

משמע: אם כן. דבהמת דלוים

גד דילמא אפילו הכי פשוטים דלוים הוו

הלשון תוס' חיצוניות הוה מצי

וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה:

גבי אלמנה מעוברת ובפרק קמא דחגיגה

(ובהמתן דישראל תרוייהו) טובא

במדבר לב א

למימר דשמא אחר מכאן של

קיימי לבהדי בכורי ישראל אמר קרא ואת

(דף ז.) ופרק המפלת (נדה דף כד.) גבי

6. וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה

אותו מנין היה בסוף המשנה:

משמע ליכתבינהו קרא כי הדדי

פניו מוסמסין ובכמה דוכתי איכא טובא ל):

ג] אלמא חובות בבמה לא קרוב.

הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ

בהמת הלוים תחת בהמתם בהמה אחת תחת

מדשני קרא בדיבוריה ש"מ חד פטר

ותימה לה"ר אלחנן דהרי קודם

הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם

בהמות הרבה ואימא בהמה רבה א"כ ליכתוב קרא או בהמה תחת בהמה

שהוקם המשכן הקריבו חובות

אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ

טובא: תנינא. במתניתין ופודה בו

בבמה (קריב) (שהקריבו) חטאת

לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה:

או בהמתם תחת בהמתם מאי בהמת תחת בהמתם ש"מ חד פטר טובא אמר

בשה פעמים הרבה שאם חזר וקנאו

כל שבעת ימי המלואים ונראה

יונה ד יא

7. קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל

לי דקודם לכן ר"ל בבמה שכל

מיד הכהן לאחר שנתנו לו חוזר ופודה

רבא אף אנן נמי תנינא ופודה בו פעמים הרבה ור' חנינא טעמא דמתני'

א) ב

אחד מניח אותה בראש גגו ובהך

רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם

בו פטר חמור אחר: ורבי חנינא.

מפרש והכי קאמר מאי טעמא פודה בו פעמים הרבה משום דשה אחד של בן

מלתא מיתרצה קושיא אחרת

וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא: שמות יג ב

8. וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ יְיָ אֶל אֶרֶץ

שמקשה התוס' במס' יומא גבי

דאמר שה אחד של בן לוי כו' טעמא

לוי פוטר כמה פטרי חמורים של ישראל איתמר ר' יוחנן אמר קדשו בכורות

הא דפריך בפ"ק דתענית במה

הַכְּנַעֲנִי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְךָ

דמתני' קמפרש והכי קאמר כו': לא

שמש משה ר"ל בשבעת ימי

במדבר וריש לקיש אמר לא קדשו בכורות במדבר ר' יוחנן אמר קדשו

וְלַאֲבֹתֶיךָ וּנְתָנָהּ לָךְ:

קדשו בכורות. שנולדו במדבר:

המלואים ומקשים התוס' שם

שמות יג יא

בכורות במדבר דרחמנא אמר ליקדשו כדכתיב קדש לי כל בכור וריש

9. וְהַעֲבַרְתָּ כָל פֶּטֶר רֶחֶם לַיְיָ

נימא דשמש בבגדי כהונה

דמעיקרא. במדבר. והאי קדש לי כל

ותירצו כיון דכל ז' ימי המלואים

וְכָל פֶּטֶר שֶׁגֶר בְּהֵמָה אֲשֶׁר

לקיש אמר לא קדשו בכורות במדבר מדכתיב והיה כי יביאך וכתיב בתריה

בכור מוקי ליה ריש לקיש במצרים

היה משה מעמיד המשכן

יִהְיֶה לְךָ הַזְּכָרִים לַיְיָ:

והעברת מכלל דמעיקרא לא קדוש איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש ב)עד שלא

ומפרקו הוי כבמה ואין בגדי

שמות יג יב

אבל במדבר לא קדשו מדכתיב כי

01. כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי

כהונה בבמה וקשיא דהא חטאת

הוקם המשכן היו במות מותרות ועבודה בבכורות אמר ליה באותן שיצאו

יביאך והדר והעברת כל פטר רחם:

המלואים קרבה כל ז' ואי כבמה

יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה בְּיוֹם

קחשיב הא אמרי' הכא דחובה

הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם

בבמות. כל אחד בנה מזבח ומקריב

ממצרים הכי נמי מסתברא דאי לא תימא הכי בן שנה בר מיעבד עבודה הוא

בבמה לא קרבוה ולפי אשר

הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי:

עליו ומשהוקם המשכן נאסרו כדכתיב

ודקארי לה מאי קארי לה הכי קא קשיא ליה אי אמרת בשלמא דלא פסיק

תירצנו דלא מיירי הכא למעט רק

במדבר ח יז

11. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה פְּקֹד כָּל

הבמות שכל אחד עושה בראש

(ויקרא יז) ואל

פתח אהל מועד לא

קדושתייהו הנך דמעיקרא נמי לא פקעא קדושתייהו אלא אי אמרת דפסק

גגו א"כ לא חשיב שבעת ימי

בְּכֹר זָכָר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן

הביאו וגו': ועבודה בבכורות.

המלואים במה וצ"ל דמשום הכי

חֹדֶשׁ וָמָעְלָה וְשָׂא אֵת מִסְפַּר

קדושתייהו הנך דמעיקרא נמי פקעא ליה קדושתייהו ואידך דקדוש קדוש

❖

בכורי ישראל היו מקריבים ומכאן

קא בעי במה שמש משה כל ימי

במדבר ג מ

שְׁמֹתָם:

דלא קדוש לא קדוש איתיביה אותו היום שהוקם המשכן קרבו להם בישראל

המלואים דפשיטא ליה שלא

ג)

ואילך הכהנים

אלמא בכורות קדשו:

שמש בבגדי כהונה מפני שלא

נדרים ונדבות חטאות ואשמות בכורות ומעשרות הכי נמי באותן שיצאו

דאי לא תימא הכי. אלא באותן שנולדו

א) נתלבשו לו הבגדים לכהונה

הגהות הב"ח

לעבודה עד שלבשם אהרן

ממצרים ומינה אותו היום הוא דקרוב מיכן ואילך לא קרוב איכא דאמרי

במדבר: בן שנה בר עבודה. הא

(א) רש"י ד"ה שה לדורות וכל

ונמשחו בימי המלואים וי"מ

איתיביה ריש לקיש לר' יוחנן אותו היום שהוקם המשכן קרבו להם ישראל

משיצאו ממצרים עד שהוקם המשכן

פטר: (ב) ד"ה בכסף וכו' חמשת

דמשום הכי בעי במה שמש וכו'

חמשת שקלים: (ג) ד"ה

ולא קאמר בבגדי כהונה דאהרן

שתא חדא הוא דהואי: דלא פסיק.

נדרים ונדבות חטאות ואשמות בכורות ומעשרות אותו היום אין מיכן ואילך

הקדשות וכו' את ביתו ויסף

ובניו כתיב בפ' בגדים ולא

קדושת בכורות דהנך שנולדו במדבר

חמישית כסף ערכך עליו

למשה [ולא נהירא דא"כ] אמאי

לא אימא מאותו היום ואילך ומאי קמשמע לן מאותו היום אין מעיקרא לא

וגו': (ד) ד"ה תדע וכו' ומאתים

לא קבעי במה שמש משה

קדשו איכא למימר דמעיקרא שנולדו

אלמא חובות בבמה לא קרוב תא שמע נמצאת אתה אומר בשלשה

הס"ד ואח"כ מ"ה דילמא לא

ג]

בארבעים שנה שהיו ישראל

(במדבר) בקדושתייהו קיימי כו':

ח)

הוו: (ה) ד"ה ובמצרים נמי

במדבר כדאמרי' בפ' טבול יום

מקומות קדשו בכורות לישראל במצרים ובמדבר ובכניסתן ישראל לארץ

ד)

לא: (ו) ד"ה והכתיב כו' זכר

ומינה. איכא למשמע דלא קדשו בכורות

ששימש משה בכהונה גדולה

❖

לבני ישראל מבן חדש:

במצרים מהו אומר 9 קדש לי כל בכור במדבר הוא אומר 01 כי לי כל בכור בבני

לכן נראה כדפרי' ע"כ. תוס'

במדבר דקתני אותו היום מכלל דמכאן

חיצוניות: ד] דשה אחד של בן

ישראל בכניסתם לארץ הוא אומר והיה כי יביאך והעברת אמר רב נחמן בר

ואילך לא קרוב שיום ראשון הקריבו כל

לוי פטר כמה פטרי חמורים

דישראל א"כ דין הוא שיפקיעו

יצחק בשלשה מקומות הוזהרו על הבכורות ליקדש ולא קדשו ובמצרים נמי לא

בכורי בהמה שיצאו ממצרים: מעיקרא רבינו גרשום

של עצמן וא"כ פטרי חמוריהם

לא. שלא היה יכול כל אחד לעשות

קדוש הא קאמרי' דקדוש ה"ק מהן קדשו ומהן לא קדשו מתקיף לה רב

דבכורי לוים פטורין כבמדבר

של לוים נפטרו במדבר וכן

היכא דפטרו. בהווייתן יהו:

לדורות נמי כדנפקא לן לקמן

מזבח להקריב בכורות שלו דחובות לא

פפא ובמדבר לא קדשו

והכתיב פקוד כל בכור זכר לבני ישראל אלא אי

וממאי דבשה. דבמדבר דכתי'

מדכתיב והיו. ותימה מאי פריך

קרוב בבמת יחיד: הוזהרו לקדש.

ואת בהמת הלוים תחת בהמת

רב ספרא דלא ה"ל ככתוב

איתמר הכי איתמר רבי

יוחנן אמר קדשו ולא פסקו וריש לקיש אמר קדשו

דבשה פדו פטרי חמורי ישראל.

בתורה לקמן וי"ל דלא דאין זה

ולעולם לכשיכנסו לארץ: (ה) במצרים

ופסקו

דילמא בפטר חמורי דלוים פדו.

ק"ו גמור כיון דלא אמר הכתוב

לא קדוש. בתמיה. והא מודו כולהו לעיל

(לא) נאמר כסף לדורות. דכתיב

אלא שיפטרו של ישראל ולא של

וכל בכור אדם בבניך תפדה

לוים חבריהם אבל מ"מ לגבי

באותן שיצאו ממצרים: והכתיב

פקוד כל בכור זכר (ו) . מבן חדש ומעלה ובן חדש ודאי במדבר נולד דהא האי מעשה בשנה שנית הואי:

וסתם פדיה בכסף: ונאמר שה

עצמן שפיר הוה סבר שיפטרו

ופסקו

לדורות. דכתיב תפדה בשה:

את של עצמן כיון שפטרו את

מה כסף האמור לדורות בו פדו באותה שעה במדבר הבכורות העודפים על הלוים דכתיב ולקחת חמשת חמשת שקלים לגולגולת

של ישראל ודוחק הוא ועוד קשה דתימה הוא מאי ס"ד דאביי כיון דכח ק"ו שלו דאם הפקיע את בהמתם אין לנו לומר רק מאי דהול"ל

וגו' אף שה האמור לדורות בו פדו באותה שעה במדבר פטרי חמורן של ישראל. מיהא גזרה שוה לא מצית למיגמר דמה לכסף

שה וי"ל דודאי סבר אביי דדין הוא שהפקיע של עצמן ושל הלוים חבריהם אפי' אין להם שה הואיל ופטרו את של ישראל שלא היה להם

דין הוא דפדו בו במדבר משום דכך חשוב שכן פודין בו הקדש וכו': מה בכור אדם לא חלקתה בו בין לדורות בין לאותה שעה.

שה ואדפריך רב ספרא לקמן דלא הו"ל שה לא ליפקע י"ל דלא הוה ליה במדבר שה ולא פטר חמור שלא הפקיע דבר לא ליפקע לעולם

דאותה שעה פדו העודפים בכסף אף בכור בהמה טמאה וכו' ומקרא גמיר לה: ולא מנה עודפים בבהמה בבכורי בהמה ש"מ דשה

אח"כ אף (כו) [כי] היה לו שה ופטר חמור אחרי כן ושה לאו דווקא והוי דומיא דפחות מבן חדש לא ליפקע תוס' חיצוניות וכן כתוב

אחד פוטר כמה: ודילמא לא הוו נפישי להו בהמות. פטרי חמורים יותר מכבשים דלוים לא ס"ד דכתיב ומקנה רב אלמא דהוו נפישי

בגליון וק"ק לישנא דהק' הכא לפי' רב ספרא פטורים דמתני' וי"ל דהק' דהכא לא קאי בפטורים דודאי פטורים אפדיון פטר חמור כדפירש"י

טובא: ומקנה. משמע נמי אחמורים דכתיב וינהג את כל מקנהו מקנה קנינו אשר רכש: ודילמא. אע"ג דנפישו להו מקנה טובא

אלא קאי ליישב פטר כמו שמפרש והולך ע"כ. וכן כתוב בתוס' חיצוניות וז"ל נראה דהכי קאמר ודאי דכהנים ולוים פטורים מפדיון הבן

לישראל כבשים פשוטים דלוים הוו נפישי והוו קיימי לבהדי בכורי חמורי בני ישראל והאי דקאמר פשוטי' דווקא הוא דאין בכור

מק"ו וכו' ומבכור בהמה טמאה בהיקש ולהכי אמרינן בהמת כהנים ולוים פטורים מפדיון פטר חמור מפדיון הבן אם הפקיעה קדושת וכו'

פודה בכור אחר: ואימא. האי דכתיב בהמת הלוים דבעית מילף מינה אימא היינו כדכתיב בנינוה ובהמה רבה דהכי אורחי' דקרא

ומפטר חמור בהיקש ומתני' לא חשש להזכיר ההיקש דפשוט הוא ע"כ. וז"ל תוס' חיצוניות בפי' הקונטרס דשה דמאי חידוש הוא כיון

למימר הכי ולאו בהמה אחת היא: א"כ. כדאמרת ליכתוב או בהמת תחת בהמת או בהמתם כו': אף אנן נמי תנינא. במתניתין כדר'

שחזר וקנאם ושמא קמ"ל דאינו נתפס בקדושת פטר חמור ויכול לחזור ולפדותו. ועוד פירש ר"ת דמיירי הכא בספק פטרי חמורים וקאי

חנינא דתנן ופודה בו פעמים הרבה. ישראל שנתן שה לכהן בפדיון פטר חמור וחזר כהן ונתנו לו וחזר ישראל ונתן לכהן בפדיון

אהא דקתני לעיל מינה א' בכרה וא' לא בכרה וילדו זכר ונקבה מפריש טלה והוא לעצמו וקאמר דבההוא ספק פודה פטר ראשון וחוזר

פטר חמור אחר וחזר כהן ונתנו לו לישראל יכול לפדות בו באותו שה פעמים הרבה אלמא דשה אחד פודה כמה פיטרי חמורים:

ופודה בו פטר חמור ב' דאף כי כולה מספק א' חוזר ופודה מספק ב' והוי דומיא דשה אחד של בן לוי פוטר כמה פטרי חמורים של ישראל

ור' חנינא. א"כ מאי קמ"ל הא קמ"ל דטעמיה דמתניתין קא מפרש מה טעם משום הכי א) (תולה המשנה באימרין) ומקרא יליף

דמיירי שלא זזו מתחת ידו ע"כ: ה] דקאמרת לעיל בן לוי דהו"ל וכו' ול"נ דזה המקשה עצמו שהקשה לעיל ממאי דבשה לכן נראה דקאי

מבהמת הלוים כו': ר' יוחנן אמר קדשו בכורות במדבר. בין בכורי אדם שנולדו במדבר ובין בכורי בהמה שנולדו במדבר. וכ"ש

ארבא דאמר אלא מעתה בכור בהמה טהורה וכו' והקשה לעיל דכיון דבהמה טהורה הפקיעה הטמאה כ"ש שתפקע עצמה אלמא משמע

אותן בכורות שיצאו ממצרים דקדשו: וריש לקיש אמר לא קדשו בכורות. שנולדו במדבר אלא אותן שיצאו ממצרים והנך שנולדו

ליה דפשיטא דבהמה טהורה הפקיעה הטמאה ומשום הכי מקשה ממאי וכו':

לאחר כניסתן לארץ: ועבודה בבכורות מדאמר' דעבודה בבכורות אלמא דקדשו בכורות במדבר: א"ל. ריש לקיש ועבודה באותן

א) נראה דצ"ל מפני שלא נתקדשו עדיין הבגדי כהונה לעבודה עד שלבשם אהרן וכו'.

בכורות שיצאו ממצרים: הכי נמי מסתברא. דאי ס"ד באותן שנולדו במדבר וכי בר שנה בר מיעבד עבודה בבמה הוא דקיימא לן

דשנה שניה שיצאו ממצרים הוקם המשכן ונאסרו הבמות ועבודה בכהנים: ור' יוחנן ודקארי לה מאי קארי לה. וכי לא ידע דלא

מיתוקמא ההיא (ברייתא) [מתניתין] אלא באותן שיצאו ממצרים. אין אלא הכי קא קשיא ליה לר' יוחנן אי אמרת בשלמא דלא פסיק קדושת בכורות לעולם מאחר שנצטוו ממצרים א"כ הנך דמעיקרא דנולדו במצרים בקדושתייהו קיימי ואינהו עבדו בבמות עד שלא

הוקם המשכן: אלא אי אמרת דפסיק קדושה. דלא קדשו בכורות כל מה שהיו במדבר: הנך דמעיקרא נמי. מצרים ממצרים פקעה ליה נמי קדושתייהו והיכי הוה עבודה בבכורה: ואידך. וריש לקיש אמר לך דקדוש קדוש כלומר הנך דקדוש במצרים קדוש ולא פקעא

תו קדושתייהו ואינהו עבדי. והנך דנולדו במדבר דלא קדוש לא קדוש: קרבו. בכורות של בהמה ומעשר אלמא דאותן בכורי בהמה שנולדו במדבר קרבו וש"מ דקדוש: ומינה. דברייתא קא מהדר ריש לקיש לר' יוחנן מדקתני אותו היום קרבו נדרים ובכורות אותו

היום הוא דקרוב בכורות מיכן ואילך לא. אלא לאו ש"מ מדלא קרוב מיכן ואילך דלא קדשו בכורות במדבר והנך דקרוב הוו אינהו דיצאו ממצרים: איכא דאמרי. איפכא אותביה ר"ל לר' יוחנן אותו היום כו'. אותו היום אין מיכן ואילך לא משום דלא קדשו בכורות

במדבר [ומאי קמ"ל] אותו היום קרבו חטאות ואשמות מעיקרא לא אלמא חובות כגון חטאות ואשמות בבמה לא קרוב אפי' בבמת צבור מדאמר זה הכלל כל שנידר ונידב קרב בבמה כגון נדרים ונדבות אבל במשכן קרוב חובות אותו היום מיכן ואילך (מאי): ת"ש

נמצאת אתה אומר הא ברייתא קמותיב ר' יוחנן לר"ל: בג' מקומות. נצטווה שיקדשו בכורות במצרים ובמדבר וכו': אמר רב נחמן בר יצחק מתריץ אליבא דר' שמעון [בן לקיש] בג' מקומות הוזהרו על הבכורות ליקדש ולא קדשו. אפילו הכי לא קדשו בכל ג' מקומות כלומר

במדבר לא קדשו א"כ במצרים נמי (שמא) לא קדוש: הא קאמרינן דקדוש. דקרבו בכורות ומעשרו' (ש"מ) [ה"ק] דקדשו: מהן קדשו ומהן לא קדשו הנך דמצרים קדשו ובמדבר לא קדשו שלא הוזהרו: ובמדבר לא קדוש והכתיב פקוד וכו'. ר' יוחנן אמר קדשו

א) נראה דצ"ל משו"ה הוא משום דשה אחד פטר כמה פטרי חמורין ומקרא וכו'.