עד כמה פרק
רביעי בכורות
כז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ז) טובת הנאה. דבר
מועט ואם היה כהן נותן סלע כדי שיתננו לכהן
מקומות צריך לחלק בדברים כי ההיא
דפסחים
בריש מקום שנהגו
א) נ"א סבר וכ"ג צ"ק,
ו
א מיי' פי"ב מהלכות
ב) תוספתא דדמאי, ג) [וע'
תרומות הלכה כ [וע'
אחר קרובו אסור כיון דלדידיה חזיא הוי נראה ככהן המסייע: ה"ג
(דף נא.) גבי הנהו דמפרשו נ) חלתא מארוזא דאמרינן דאי רובא לאו
בכ"מ פי"ג דין יא מהלכות
בטור י"ד סימן שלא שתמה
ותנא מ"ט לא אמר מתנות כהונה ולא גרס ותנא קמא. ו] (ב) בכולן
אורז אכלי ניכלה זר באנפייהו דלמא אתו לאפרושי מן הפטור על
תרומות שתי נוסחאות
על הרמב"ם וב"י מיישבו]:
ופירושיהן]:, ד) [ביצה ט.
ב מיי' פ"ה מהלכות בכורים
יש בהן טובת הנאה ומפרש כגון ישראל שהפריש תרומה מכריו מאי
החיוב ובפ"ק דיומא (דף י.)
גבי סוכת החג בחג חייבת [בעירוב]
ס)
ע"ש], ה) [נדהלב.], ו) [בתוס'
הלכה יב:
טעמא לא אמר נמי או טבח שהפריש
ובמזוזה ובמעשר דקאמר התם
ז ג מיי' פי"ג מהלכות
חולין קד. ד"ה חלת וכו' וכן
דמדאורייתא קאמר דאי מדרבנן דלמא
בהרא"ש פ' כל הבשר סי' ד'
תרומות הלכה יא:
מתנותיו ורועה שהיו לו בכורות: אמר
טובת הנאה לבעלים כיצד ישראל שהפריש
א] א
גרסו אמר רבינא הלכה וכו'
ד [מיי' פ"א מהל' מעשר
לך תרומה. היינו טעמא דשריא טובת
אתא לאפרושי מן הפטור על החיוב
תרומה מכריו ומצאו ישראל אחר ואמר לו
מיהו בשאלתות פ' אמור איתא
הל' ה טוש"ע י"ד סי' שלא
הנאה דידה דקדושת הגוף היא דכולי
ובדמאי הלוקח מן עובד כוכבים
הלכך], ז) בכולן יש בהן טובת
טז]
סעיף ע]:
הא לך סלע זה ותנהו לבן בתי כהן מותר אם
ח ה מיי' פ"ז מהלכות
הנאה ומפרש וכו' מכריו
עלמא ידעי דלא נפקא לחולין ולא אתי
למ"ד יש קנין חייבו חכמים ולא חשו
הס"ד ומה"ד טובת הנאה דבר
תרומות הלכה ח:
היה כהן לכהן אסור ב] ותנא מאי טעמא לא
ואתי
האי כהן דיהב אבי אמו הסלע בגיניה
לכך:
למינהג בהו מנהג
ט ו מיי' שם פי"ב הל' א
מועט הס"ד ומה"ד ואם היה
קאמר מתנות כהונה אמר לך תרומה
כהן כו' ככהן המסייע הס"ד
טוש"ע י"ד סימן שכב
למיטעי ולמנהג בה ענין חול ולמימר
דחולין. ובעינן (זבחים דף כח.) למשחה
ומה"ד ה"ג ותנא מ"ט וכו'
סעיף ה ואו"ח סימן תנז
דקדושת הגוף היא דכיון דלא מתחלא לא
ולגדולה כדרך שהמלכים אוכלין יז] בצלי
איתחלא לה בהאי סלע דיהב ליה אבי
ות"ק הס"ד ומה"ד מ"ט לא
סעיף ב בהגה:
י ז מיי' פ"ה מהלכות בכורים
אתי למיטעי בה הני כיון דקדושת דמים נינהו
אמר כו' בכורות הס"ד ומה"ד
אמו: אבל הני. מתנות בכור: דקדושת
ובחרדל ובכל מתנות כתיב למשחה
❖
אמר לך צ"ק, ח) [ר"ה יח.],
הל' י טוש"ע שם:
אפילו בזרוע ובלחיים ובקיבה כדמשמע
אתי למיטעי בהון
דבר מיתחל
דמים נינהו. דאם רצה כהן למכור
ט) לה כהן הד"א צ"ק,
(א) ג] א)
י) [רש"ש מח"ז], כ) [פ' אמור
בשר בכור וזרוע ולחיים וקיבה מוכרן
הכא וגבי תרומה לא מצינו שיצריך
קדושתייהו אארבעה זוזי ואתא למינהג בהן
סי' קח], ל) בס"א איתא כאן
מוסף רש"י
לישראל ותו לא בעי ליה לישראל
בשום אכילה בגדולה דשמא לא שייך
מנהג דחולין אמר רבא תרומת חוצה לארץ
כל הל"א דלעיל ד"ה כהן קטן,
גדולה אלא בבשר: תרומת חוצה
למיכלינהו בצלי ובחרדל כי היכי דעביד
מ) צ"ק, נ) חלה צ"ק,
תרומת חוצה לארץ. הואיל
אין בה משום כהן המסייע בבית הגרנות
ב
ס) רש"א, ע) ואכיל לה צ"ק,
ואינה מן התורה, כדקי"ל
כהן הילכך אתי האי כהן למיטעי
לארץ בטלה ברוב. להתירה לכהן
פ) נ"א דמשמע הא תרומת
בקדושין (לו:) כל מצוה
רב חמא יהיב ליה לשמעיה אמר שמואל
ז] בהון וסבר כיון דבני קנין נינהו:
טמא קאמר כדקאמר רבה מבטל לה
חו"ל דישראל מדמעת ואינה
התלויה בפירות הגדלין בארץ
תרומת חוצה לארץ בטילה ברוב רבה
עולה כו' צ"ק וע"ש בתוס'
אינו נוהג אלא בארץ (ביצה
ב)
ג
תיתחל קדושתייהו אארבעה זוזי.
ברוב ע) (ואפילו) בימי טומאתו ולא
ט.). והני מילי באכילה.
ד"ה ותרומה אינה מדמעת,
מבטלה ברוב ואוכל לה בימי טומאתו רב
דיהיב ח] אבי אמו (ג) דהיינו ד' זוזי
כמו שפירש הקונטרס לאוכלה זר ולא
צ) נ"א וגבי צ"ק, ק) צ"ק,
כולה שמואל אמרה, ואפילו זב
ר) צ"ל פורגון ומכבדת,
ונדה לא פסלי לה בנגיעה (נדה
הונא בריה דרב יהושע כי מתרמי ליה חמרא
ואתי למינהג בהו מנהג דחולין שלא
בעיא אחד ומאה דבהדיא מוכח
ג)
❖
ש) [ב"ק צד. וע"ש תוד"ה
.
לב.)
יאכלם בצלי ובחרדל כדינם המפורש
במנחות בפרק רבי ישמעאל (דף סז.)
דתרומה הוה רמי תרי נטלי דחולין וחדא
ואפאה], ת) ארץ ישראל וגזרו
❖
טומאה עליה צ"ק, א) אין צ"ק,
בפרק הזרוע והלחיים והקיבה (חולין
יח] דאסורות לזר גבי חלת עובד
נטלא דתרומה ד] ושקיל חד מיכן ואילך רמי
רבינו גרשום
דף קלב:) ומשום הכי לא תנינהו. והאי
כוכבים בארץ ותרומתו בחוצה לארץ
חדא ושקיל חדא ואמר ד)שמואל דתרומת חוצה
מודיעין אותו שהוא פטור חלתו נאכלת
דנקט ובכולן הכי קאמר ובכולן
טובת הנאה. שיכול ליתנה
הגהות הב"ח
לארץ אוכל והולך ואח"כ מפריש ואמר
ה)
לכהן שירצה ולקבל בה דבר
התרומות והמעשרות יש בהן טובת
לזרים ותרומתו אינה מדמעת יט]פ)דדייק
(א) גמ' למיטעי בהון
מועט כדקאמר כיצד ישראל
שמואל האין תרומת חוצה לארץ אסורה אלא
הנאה: תרומת חוצה לארץ. ט] דרבנן
התם הא דישראל מדמעת משמע דאינה
סבר תיתחל קדושייהו:
וכו': אם כהן לכהן. כלומר
(ב) רש"י ד"ה ה"ג וכו'
במי שהטומאה יוצאה עליו מגופו והני מילי
אם היה כהן אותו שנותן
היא ויכול ליתנם לכהן המסייע:
עולה לאכול לזרים אלא באחד ומאה:
ות"ק האי בכולן: (ג) ד"ה
לו הסלע כדי לזכות בה
רבה מבטל לה ברוב כו'. רבה
באכילה אבל בנגיעה לית לן בה אמר רבינא
לשמעיה. כהן: בטילה ברוב. לאוכלה
תיתחל וכו' אבי אמו סלע
א) הכהן אסור דנראה כמו
❖
דהיינו:
לאותו כהן מוכרה באותו
הילכך נדה קוצה חלה ואוכל לה כהן
לזר ולא בעינן אחד ומאה ולאחר
גרס שהיה כהן כ] דאמרינן
ו)
ו
ה]
הסלע והוי ככהן המסייע
שעירבה ברוב חולין יכול לאכול י] זר
רבה מדבית עלי קאתי אבל רבא לא
קטן ואי ליכא כהן קטן שקלה לה בריש מסא
בבית הגרנות: ותנא קמא
ז
לעזי רש"י או כהן בימי טומאה לאחר שביטלה:
דקאמר אין נותן להן תרומה
היה כהן כדמוכח בפרק הזרוע (חולין
ושדיא בתנורא והדר מפרשא חלה אחריתי
ומעשר בשכרן ואם עשו כן
❖
רבה. כהן היה דמדבית עלי קאתי ח):
דף קלג.) דא"ל רבא לשמעיה זכי לי
פורגו"ן. שפוד חתייה.
חיללו מאי טעמא לא אמר
כי היכי דלא תשתכח תורת חלה ואוכל לה
מתנות כו': אוכל והולך ואח"כ
חמרא דתרומה. דחוצה לארץ: אוכל
במתנות נמי. להכי קאמר
יא]
כהן גדול רב נחמן ורב עמרם ורמי בר חמא
ות"ק משום דהאי דקאמר
והולך. הטבל וישייר כדי תרומה
מפריש. משמע דלא בעי מוקף מיהו
ובקשו חכמים לקונסו כו'
שיטה מקובצת
הוו קאזלי בארבא סליק רב עמרם לאפנויי
ויפרישנה באחרונה: טומאה יוצאת
הייתי יכול לפרש שבאחרונה לאחר
יב]
הוי תנא אחריתי: אמר
אתאי ההיא איתתא עלת קמייהו אמרה להו
לך. דכיון דלא מיתחלא
א] ישראל. עיין בתוס' לקמן
מגופו. כגון זב וזבה ונדה ובעל קרי
שיפריש התרומה כא] ישאר מכריו
שלעולם אין פדיון לתרומה
(דף נג ע"ב): ב] אסור יש
טמא מת מהו שיטבול ואוכל תרומת חוצה
אבל לטמא מת שריא: בנגיעה לית
שיתקיים בו מוקף אבל בקונטרס פי'
להוציאה לחולין לא אתי
בקצת ספרים כתו' כאן א)
למטעא בה דאע"ג דאמרינן
רשב"א אומר אף במתנות
לן בה. ואע"ג שמטמאה לא איכפת לן
דאוכל והולך כב] וישייר כדי תרומה
לארץ אמר ליה רב
נחמן לרמי בר חמא
הכא חיללו לא אתי
כהונה כן כיצד ישראל
הילכך
דאינו מוזהר עליה לשומרה שלא
ויפרישנה באחרונה:
נדה
וכי
כהן לזלזולי בהו למיכל
שהפריש ר' זוז למתנות
בטומאה. אבל הני מתנות
כהונה ומצאו ישראל אחר
יטמאנה: הילכך. דבנגיעה אינו מוזהר
קוצה לה חלה ואכיל לה כהן קטן.
כיון דקדושת דמים נינהו
ואמר לו הילך סלע ותנם
יש קצת תימה אמאי נקט כהן קטן והלא אפילו גדול יכול לאוכלה
נדה קוצה לה חלה ואכיל להט): כהן קטן. ולא גדול יג] מפני שהטומאה יצאה
דנפדין אי אמינא חיללו אתי
לבן בתי כהן מותר ואם כהן
עליו מגופו ואם טבל לקריו הרי הוא כקטן. ל"א להכי נקט כהן קטן
אחר שטובל וטהר מקריו ואי משום טורח טבילה והלא גם בא"י
למיטעא בהו ואתי למינהג
כג]
לכהן אסור ותנא וכו' ורש"י
י)
בהו מנהג זלזול דחולין
ל"ג לה: ג] סבר תיתחל
שלא ראה קרי ולא יצאה טומאה מגופו ובשאלתות דרב אחאי כ) מפרש
טובלין כד] לתרומה וגם בבבל היו טובלים לתרומת חוצה לארץ
ושמא יאכילו לכלבים והוי
קדושתייהו: ד] דתרומה
הכי : בריש מסא. פורגו"ן דכמה דאפשר לאיזדהורי מזדהרא מליגע
כדמשמע לעיל דלא אכיל לה רבה ברוב אלא בימי טומאתו ובריש
כה]
יד]
בזיון. אין בה משום כהן
ומכאן ואילך רמי חדא:
כו'. דלא חמירא כ"כ: יהיב
ה] קוצה לה חלה: ו] קמא
בנות כותים (נדה דף לב.) שהטבילוה קודם לאמה לסוכה שמן של
בה מאחר שקראה לה שם: כהן גדול. כהן שהגיע לכלל מצותל): טו] מ)[לאפנויי.
ליה לשמעיה. כהן בשכרו
ותנא דאמר בכולן:
לנקבים]: מהו שיטבול ויאכל תרומת חוצה לארץ. בלא הערב שמש:
תרומה ונראה לר"י מתוך כך דאין לחלה זו שיעור ולפי שדבר מועט
ולא חייש לנראה כמסייע:
ז] למיטעי בהו וסבר:
מבטלה ברוב. אחד בשנים
ח] דיהיב לה אבי אמו סלע
וכי
הוא נותנה לכהן קטן והכי משמע לישנא כו] דשקליה בריש מסא שהדבר
ולא צריך אחד במאה
דהיינו: ט] לארץ מדרבנן
מועט הוא ואע"ג דלא מזכיר לה אלא גבי שריפה מ"מ משמע דההיא נמי דנותנה לקטן דבר מועט כז] צ) וגם אותה שנשרפת הוצרך להזכיר
כמו תרומת הארץ: ואכיל
היא: י] לאכול הכל זר:
ליה. אפילו ישראל ביומי
יא] לארץ הס"ד ומה"ד הוה
בריש מסא לפי שבה משליכה בתנור אבל תרומה שלהם שהיתה מן התבואה לא היתה ראויה כל כך לינתן לכהן קטן אפילו לא היה לה שיעור
טומאה כמו חולין. ורבה
רמי תרי דחולין וחד תרומה
שקטן היה מאבדה וכן יין ושמן ועוד י"ל שהתרומה יש לה שיעור כגון תרומת מעשר: בריש מסא ושדי לה בתנורא. פי' בקונטרס דכמה
כהן הוה: ורב הונא נמי ב).
לבטלה ברוב והוה שקל חד
וחדא דתרומה ושקיל חדא
דאפשר לאזדהורי מליגע בה מאחר שקרא עליה שם מיזדהר וקשיא לפירושו דהא בנגיעה אמרו דלית לן בה ולגמרי שרי ליגע אלא נקט ריש
כח]
נטל דתלתא ושביק תרתי
ואכיל [ושתי] לה ומיכן
ומכאן ואילך רמי חדא לגו
מסא לפי שדרך להפך בו גחלים ועצים כמו שפי' בקונטרס מסא פורג"א בלע"ז ויכול להכניס יפה החלה בתנור בתוך האור ונראה דמסא היינו
ואילך ראמי חדא דתרומה
תרתי לבטלה והוה שקיל
מרדא שרודין בו את הפת כדמשמע בתענית (דף כה.) גבי דביתהו דר' חנינא דקאמר לה שיבבתה אייתי מסא דקא חרכא ריפתא וקאמרינן
כט]
באותן תרי נטלי ושקיל
חדא והוי להו תרי
חדא וכן היה עושה עד
כדמעיקרא לבטלה אחרינא:
התם ל] אף היא להביא מרדא נכנסה לא] אבל מתארא יכול להיות פורגו"ן כמו שפי' הקונטרס בפ"ק דחגיגה (דף ד:) גבי לב] ק)[מרים] מגדלא
שכלה כל התרומה ומבטלה
יב] טומאה יוצאה מגופו:
דרדקי שקלתיה למתארא וקא מהדרא תנורא שהיתה אוחזת האוד של תנור שקורין ר)מכבדת את התנור ולפי שיש דברים שאין מתחייבין בחלה
כן: ואח"כ מפריש. אפילו
יג] גדול הואיל והיא עצמה
לבסוף: כהן שטומאה יוצא
טמאה בנדה שהטומאה
עד לאחר אפייה כגון סופגניןודובשנין לג] בפ' כל שעה (פסחים דף לז.) וכדאמר ש)טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה נקט שקיל לה בריש מסא
מגופו. כגון זב ובעל קרי:
יצאה מגופה ל"א כו'
פסק
דכשבא לרדותה שורפה ומשליכה באש בראש המרא עצמה: לד] והדר מפרשא חלה אחריתי. משמע שלא החמירו להפריש חלה שניה
אבל בנגיעה לית לן בה.
והשאר נמחק: יד] הכי והדר
אפילו אותו שטומאה יוצא
מפריש חלה אחריתי ונ"ל
אלא היכא דליכא כהן קטן ולא לה] כהנהו מקומות דקתני במסכת חלה (פ"ד מ"ח) שלעולם מפרישין שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן דאותן מקומות
מגופו יכול ליגע בה: הילכך
דאין קורא לה שם דלית לה
קרובין לא"י ומתחזיא חלה דידהו כחלת הארץ טמאה וטעונה שריפה דגזרו עליה שלא לאוכלה אפילו כהן טהור גמור מחמת שהיא טמאה ולכך
נדה קוצה לה חלה. בחוצה
תורת חלה: טו] מצות הס"ד
לארץ דנדה נמי טומאה
מפרישין לעולם של אור וחלה שניה שלא תשתכח תורת חלה כדמפרש נמי הכא אבל כאן בבבל שזה רחוק מארץ ישראל ולא מתחזיא חלה דידהו
ומה"ד לאפנויי לנקביו
לו]
יוצאה מגופה: ואכיל לה
הס"ד: טז] ובדמאי ובלוקח
כחלת ת)הארץ טמאה ולא גזרו עליו שום איסור מחמת טומאה עצמה ולכך התירוה גם לכהן לז] טמא כיון דלא יוצאה עליו מגופו וגם התירו לבטל
כהן קטן. שאין טומאה
מן: יז] אוכלין צלי ובחרדל
ברוב והשניה אוכל כהן גדול אפילו זב דלא מפליג הכא כלל דאע"ג דבחלה שניה דהתם תנן (גם זה שם) ואסורה לזבין ולזבות ולנדות וליולדות ואין
א)
יוצאה מגופו. והך (תרומה)
ובכל מתנות כהונה כתיב:
[חלה] דתנינן הכא דאכיל
יח] ישמעאל דאסורה לזר:
ללמוד לח] דהא דהכא לאוסרה לזבים ולזבות שהיא בבבל רחוק מא"י וגם לט] אינה טעונה להפריש אלא היכא דליכא כהן ממקומות הקרובים הקבועים
כהן קטן כלומר שאסורה
יט] מדמעת ודייק התם:
להפריש שתי חלות לעולם ויש פירושים שמוגה בהם דהך חלה אחריתי דהכא אין קורא עליה שם חלה דלית ליה תורת חלה ומסתברא דאינה
למי שהטומאה יוצאה עליו
כ] כהן כדאמרינן רבה ואביי
מגופו כולה בשל אור
מדבית: כא] התרומה שייר
מדמעת
קתני דשתי חלות (דהיינו
מכריו מעט כדי שיתקיים:
תרומות) יהבינן בזמן הזה אחת לאור ואחת לכהן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור ואותה של אור היא תרומה מן התורה
כב] והולך הטבל וישייר כדי תרומה באחרונה ויפרישנה: כג] אחר שטבל וטהר: כד] טובלין כהנים לתרומה: כה] דלא מבטל לה תיבת
ובהכי שדינן לה לאור דלא מצינא למיתבא לכהן לפי שחוצה לארץ בחזקת טמא וכבית הפרס דמיא ולהכי יהבינן לה לאור וההיא
אכיל נמחק: כו] לישנא דשקלה לה בריש מיסא דלא מדכר מיסא אלא גבי ההיא דשדי ליה בתנורא מ"מ תיבות מזכיר לה שריפה
דיהבינןלכהןכיהיכידלאתישתכחתורתחלהמישראלוהכימסתברדהךתרומהבתרומהשלאורעסקינןדאיתרומהשלכהןלמאיאצטריך
נמחק: כז] מועט הוא וגם: כח] דאיפשר לאיזדהורי מליגע: כט] חנינא דקא טרפא שיבבתא וכו' וקאמרה: ל] התם תנא אף: לא] נכנסה
ליה למיתבה לכהן קטן אפילו כהן טמא מצי אכיל לה דהכי גרסינן במסכת חלה בפרק האחרון בשתי נשים שעשו שני קבין. רבן
וכן פי' בערוך אבל: לב] גבי מרים מגדלא כו' וקא מחזיא תנורא שהיתה כו' שקורין פורגין ומכבדת: לג] ודובשנין דפרק כל: לד] תיבות
גמליאל אומר שלש ארצות לחלה כו' וטבול יום אוכלה. רבי יוסי אומר אינו צריך טבילה. למ"ה: ברישא מסא. ראשית העיסה:
והדר מפרשא נמחק: לה] ולא דמי להנהו מקומות: לו] כאן היה רחוק מא"י: לז] לכהן קטן כיון דאין טומאה יוצא מגופו: לח] ללמוד
הך דהכא: לט] אינה קבועה טעונה להפריש כו' כהן קטן ממקומות:
א) נראה דצ"ל כדי לזכות בה לכהן אחר אסור דנראה כמו דמוכרה לאותו הכהן באותו הסלע וכו'. ב) נראה דצ"ל ורב הונא נמי היה עושה
א) וכ"ה בתוספתא דדמאי פ"ה ע"ש.
כן: רמי תרי נטלא דחולין וחדא וכו'.