כז:
עד כמה פרק
רביעי בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מדמעת י] דאע"ג דתרומת חוצה לארץ מדמעת כדתניא במנחות בפ'
וכי הזאה יש לנו. בזמן הזה דכיון דאין עכשיו
הזאה ז] בזמן הזה
יא א מיי' פ"א מהלכות
א) תמורה כא: ע"ש,
ב) [ערכין יח: נדה מז:],
בכורות הלכה ח טוש"ע
הערב שמש נמי לא בעי: לא ליחוש ליה לסבא. בתמיה. וכי לא נחוש
רבי ישמעאל (דף) ה) ושמא אפילו השניה במקומות השנויים במשנה
ג) זבחים נז., ד) [שייך לדף
י"ד סימן שו סעיף ז:
לכבוד רב עמרם שאינו בכאן ואין טוב להורות שום הוראה עד שיבא:
אינה מדמעת ונראה לרבי דבין הכא ובין התם אף במקום שהחמירו
יב ב מיי' פ"י מהלכות
כח.], ה) [סז. ושם ד"ה
ותרומתו], ו) צריכה טבילה
מעשה הקרבנות הלכה
טובל ואוכל. ואין צריך הערב שמש: ולית הלכתא כוותיה. הש"ס
להפריש חלה שניה לא החמירו להפריש
שתי תרומות דהא לא מצריך
❖
אפילו צ"ק, ז) ועד אמנה צ"ק,
ו:
קמהדר ליה: דלשנה דידיה מנינן.
במשנה להפריש שתים אלא בחלות
ח) לזבים צ"ק, ט) אמנה צ"ק,
י) מן הנהר ועד אמנה צ"ק,
דאם נולד הבכור בניסן רשאי לקיימו
ויש ליתן טעם שבחלה יש יותר לחוש
וכי הזאה יש לנו אמר
ליה רמי בר חמא לא
כ) דבעל קרי ולא בעי צ"ק,
מוסף רש"י
עד ניסן אחר ולא אמרינן מתשרי
שלא תשתכח משום דשייכא בכל אדם
ליחוש ליה לסבא אדהכי אתא רב עמרם
ל)אמנה, מ) [וע"ע תוס'חולין
ששלמה שנת מנין עולם שלמה נמי
המגלגל עסתו אבל תרומה אין רגילין
קד. ד"ה חלת], נ) דרשינן.
יום אחד בשנה זו. ששחטו
אמר להו הכי אמר רב טמא מת טובל ואוכל
צ"ק, ס) דהכא בשנה. צ"ק,
כמצותו בסוף שנתו וקמ"ל
שנת הבכור: זו שנה של בכור.
בה אלא בעלי קרקעות וממרחי
ע) בלא. צ"ק, פ) דאין. צ"ק,
קרא דנאכל אותו יום ויום
בתרומת חוצה לארץ ולית הלכתא כוותיה
וכי
כלומר דכי אזלת אחר שנת הבכור היא
תבואות:
הזאה יש לנו. ולא
צ) שייך לדף כח ע"א, ק) צ"ל
המחרת שהוא משנה האחרת
❖
❖
דאמר מר זוטרא משמיה דרב ששת טמא
א]
התם דפליגי בהימנו כו',
(תמורה כא:).
היה נראה יא] לומר שכשנטמאין במת
נכנסת בחברתה דכי הוי לבכור שנה
שרץ טובל ואוכל בתרומת חוצה לארץ ולית
אחת נכנסה שניה למנין עולם מתשרי:
היו הולכין ומזין בארץ וחוזרים ואוכלים
הלכתא כוותיה: ב] בכור נאכל שנה בשנה
שיטה מקובצת
תורה אור השלם
בתרומה דמשום טומאת חוצה לארץ
יום אחד בשנה זו. דכי שוחטו ביום
כו': מדקאמר נולד בו מום בתוך שנתו
לא חשו בחלת חוצה לארץ אבל בכל
אחרון לשנתו יכול לאוכלו אותו היום
1. לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ תֹאכֲלֶנּוּ
א] כוותיה אמר מר:
ויום המחרת שהוא משנה שניה דהיינו
הטומאות דאורייתא אסור כל זמן
יב]
ב] כוותיה הבכור נאכל:
שָׁנָה בְשָׁנָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר
למימרא א דלשנה דידיה מנינן מנא הני מילי
ג] שנכנס בחבירתה: ד] דבי
יִבְחַר יְיָ אַתָּה וּבֵיתֶךָ:
שלא טבל כיון יג] דמן התורה ו)אפילו
שני ימים: ולדבי ח] רב מנא להו.
דאמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא לפני
דברים טו כ
רבי תנא: ה] אחד ולדבי רבי
1
לחולין כי אין סברא שתקנו חלת כהן
דלשנה דידיה מנינן: מקדשים.
2. וּבִמְלֹאת יְמֵי טָה¢ רָהּ לְבֵן
מנא להו: ו] כבש אחד בן:
ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה איזוהי שנה
ז] תיבות בזמן הזה נמחק:
אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן
בחוצה לארץ שאין יכול לאוכלה אלא
משאר קדשים הבאים בני שנה דכתיב
ח] ולדבי רבי: ט] מה"ד
ג] שנכנסת בחברתה הוי אומר שנה של בכור
שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ
אם כן ילך ויזה בארץ ישראל ומטומאת
בהו כבש בן שנתו: ובשרם יהיה
ט]
חלבם תקטיר ובשרם:
תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל
$ דבי ד] רב תנא שנה בשנה יום אחד בשנה זו
י] מתיבת דאע"ג עד תיבת
א)
המת אי אפשר להזהר דאע"ג דצריכין
מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן:
לך כחזה התנופה. בבכור מישתעי
ויקרא יב ו
ונראה לרבי מוקף בשני
ויום אחד בשנה זו לימד על הבכור שנאכל
בסדר ויקח קרח: תודה אינה נאכלת
ליזהר מחמת כהונתם מכ"מ מטומאת
ב
ד)
3. וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ כַּחֲזֵה
חצאי לבנה כי לפ"ד ראוי
לשני ימים ולילה אחד (א) ה] דבי רב מנא להו
למחקו: יא] נראה לו לומר:
חרב שהיא כחלל אפילו על ידי אהל
אלא ליום ולילה והמורם ממנה
הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין לְךָ
❖
במדבר יח יח
יב] בכל טומאות דאורייתא:
יִהְיֶה:
כדמוכח בנזיר בפ' כהן גדול (דף נג:)
דהיינו חזה ושוק כיוצא בה הוא:
ילפי מקדשים וקדשים גופייהו מנלן אמר רב
ב)
יג] כיון שהוא טמא מן
ואידך
שמאהיל על חרב כמאהיל על המת
התורה: יד] לפרושי ממנה
אחא בר יעקב אמר קרא כבש בן שנתו
ו]
2
כמו ממת כדתניא:
הגהות הב"ח
ובריש אהלו' מוכח שהשפוד נעשה כחלל
שנתו שלו ולא שנה של מנין עולם ורב נאכל לשני ימים ולילה אחד מנא ליה
טו] ואסורה לזבים כו':
❖
(א) גמ' ולדבי רב מנא להו:
ע"י אהל המת מאותם לא היו יכולים
טז] לנו ולר' יוסי אפילו
נפקא ליה מובשרם יהיה לך כחזה התנופה וכשוק הימין הקישו הכתוב לחזה
ג)
3
ב"ק: יז] שיעור פירוש
ליזהר וגם אין צריכין יד] לפרוש כממת
שמקום: יח] ומן הנהר עד
ושוק של שלמים מה להלן שני ימים ולילה אחד אף כאן שני ימים ולילה אחד
כדתניא בריש תוספתא דאהלות כל
אמנום: יט] בירושלמי דשל
גליון הש"ס
ואידך
אור אין כו' נשרפת ושל כהן
טומאת המת שאין הנזיר מגלח עליה
גמ' דבי רב חנא. ע' שבת
יש לה שיעור מפני שהיא
❖
אין כהן מוזהר עליה ולהכי מסתברא
שבלא הזאה וטבילה היו אוכלין אותה וצריך לפרש מתוך הלכה זו דהא דתנן במסכת חלה (פ"ד מ"ח)
מג ע"ב תוס' ד"ה דכ"ע:
נאכלת ושתיהן: כ] ביאה
בפרק השוכר את הפועלים
מן הנהר ז)עד אמנון ולפנים שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן כו' וטבול יום אוכלה ר' יוסי אומר א"צ טבילה ואסורה טו] ח)לזרים כו' בטבול
שמביא: כא] בערלה וכלאי
יום דבעל קרי מיירי ושרי בלא הערב שמש אע"פ שטומאה יוצאה עליו מגופו דאי בטמא מת וכי הזאה יש לנו טז] ור' יוסי אומר אפילו בעל
הכרם: כב] אין לנו לומר:
רבינו גרשום
כג] אותה של מעילה
קרי א"צ טבילה תדע מדקתני סיפא ואסורה לזבים ולזבות לנדות וליולדות ולא חשיב בעל קרי וההיא דסיפא לא צריכא אלא לר' יוסי כדקאמר
וכי הזאה יש לנו. בזמן הזה
ששנויה שם כך בקוצר
בירושלמי לרבי יוסי נצרכא אע"פ שכתוב בה לר' יהודה דומה טעות סופר ולר' יוסי גרסינן ואגב גררא אפרש תחלה המשנה (שם) דתנן שלש
שיהא צריך להמתין שלישי
בפרק קדשי: כד] של מעילה
ארצות לחלה מא"י עד כזיב חלה אחת מכזיב עד הנהר ועד אמנום שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה
ט)
ושביעי. ולית הלכתא
בצירוף: כה] מיירי בצירוף
כוותיה. דלעולם טמא
לנתינת: כו] תיבת עם נמחק:
שיעור יז] שמקום טומאה הוא ואין יכולין לשמור עצמן ופירותיהם בטהרה מחמת שסמוך הוא לארץ העמים וחלותיהן טעונות שריפה ולכך
מת אינו אוכל בתרומה
כז] כהן כו' וחשיב:
מפרישין שתי חלות אחת לאור שהיא חלה טמאה דאורייתא שפירותיהן גדילין בא"י ואחת לכהן שלא תשתכח תורת חלה ושל אור יש לה שיעור
דאורייתא וכל הני באותה
כח] איכא כהן חבר שהוא
של אור קתני וכן בטמא
עשיר ואינו רוצה לקבל
כדמפרש בירושלמי מפני שהוא מדברי תורה ושל כהן אין לה שיעור מפני שהוא מדברי סופרים והדר קתני י)ומן יח] אמנום ולפנים שתי חלות
שרץ בתרומת האור קתני:
ואפילו רוצה לקבל כיון
אחת לאור ואחת לכהן של אור אין לה שיעור ושל כהן יש לה שיעור ומפרש בירושלמי יט] ושל אור אין לה שיעור מפני שהיא נשרפת ושתיהן
נאכל שנה בשנה לכהן כל
שאינו צריך: כט] יום דבעל
שנתו של בכור כדמפרש
קרי ולא בעי הערב: ל] נראה
מדברי סופרים והדר קתני וטבול יום אוכלה ר' יוסי אומר א"צ טבילה ואסורה לזבים ולזבות לנדות וליולדות ונאכלת עם הזר על השלחן וניתנת
בגמרא בין תם בין בעל
לר"י דה"ה: לא] משנה דהא
לכל כהן והיא המשנה דמייתי בריש כל הבשר (חולין דף קד.) אלא שהש"ס מביאה שם בקוצר וכן דרך הש"ס להאריך ולקצר כשמביא משניות
מום בזמן בהמ"ק שנאמר
מאן דמחמיר בה לאוסרה
לפני ה' וגו': נולד בו
בטמא מת וטמא שרץ קודם
מטהרות ומזרעים ומשנה הלשון כפי הצורך כי ההיא דספק ביאה שמביא הש"ס (פסחים דף י.) על משנת נכנס לבקעה והיא שנויה על משנה
כ]
מום בתוך שנתו. ואין
טבילה שרי כו'. ס"א לאסרה
אחרת שלמעלה הימנה בסמוך לה במס' טהרות וכן משנה במסכת ערלה שמביא בהשוכר את הפועל במסכת ע"ז (דף סח:) בערלה כא] ובכלאי
שם כהן שיתנו לו: רשאי
בטומאת שרץ קודם טבילה
הכרם מצטרפין ר"ש אומר אין מצטרפין והיא שנויה באורך במס' ערלה (פ"ב מ"א) והש"ס מקצר שם במס' ע"ז כי אין לומר שאותה משנה
לקיימו כל י"ב חדש. עד
כב]
שרי לטמא שרץ אחר
שישלים שנתו שמא יבא
טבילה: לב] להפריש חלה
שמביא שם זו היא אותה כג] שלמעלה ששנויה בקוצר פרק קדשי מזבח (מעילה דף יח.) כי אין פירושם שוה כמו שפירש רבינו תם שאותה כד] של
כהן ויטלנו: האי רשאי
שניה: לג] בשנה בפרק איזהו
מעלה בצרוף לכזית ולמלקות דומיא דכל הנהו של אותו הפרק ואותה שמביא במסכת ע"ז מיירי לנתינת טעם ולאסור במאתים בתערובתה
כה]
דקאמר חייב הוא: לאחר
נשך דרשינן שכירות:
שנתו. אם נולד בו מום אינו
לד] דקרא וגבי מעשר דכתיב
כדמוכח גופה דמתני' דערלה ודוק ותשכח ולהכי מייתי במסכת ע"ז ראיה ממנה דאיסור ואיסור לא מצטרפין לר' שמעון לנתינת טעם ולחמץ
רשאי. אינו חייב לקיימו
כו' לקמן בפ' בתרא שאין:
דפירש מילתיה דר' שמעון דקתני עלה ר' שמעון אומר אין מצטרפין היינו ליתן טעם דבהכי איירי תנא קמא ומילתיה דרבי שמעון דמעילה
אלא ל' יום שהם חשובין
לה] לחודייהו בלא שנה:
שנה כדאמרינן בגמ': אלמא
לו] בסופו דאין בכור נפסל:
מפורשת בגמ' דמעילה (דף יח.) אין מצטרפין א"צ צירוף דכל שהוא למכות והאי וניתנת לכל כהן הוי פירושא לכל כהן אפילו לכהן עם הארץ
דנאכל נמי בשנה אחרת
לז] ליה כדאחרים דהתם:
אע"פ שתרומת כו] (עם) הארץ אינה ניתנת אלא לכהן חבר שישמרנה בטהרה ובתרומת חו"ל לא גזרו שמא יאכלה בימי טומאתו וכן משמע דומיא
דכתיב שנה בשנה. ואם לא
לח] בשנה ס"א להאי דרבי
בא כהן עד ל' יום שוחטו
הילכך מסתבר דהני הא
דמה ששנינו אחר משנה זו ואלו ניתנין לכל כהן כז] וחשיב בהדייהו הזרוע והלחיים והקבה וראשית הגז וכיוצא בהן מידי דלא שייך בהו איסור
ישראל ומולחו ותוליהו
דהכא נמי: לט] ומפרש התם
דפליגי בהימנו: טומאה ומכ"מ אם יש חבר ועם הארץ לא יתן לעם הארץ כדאמר בפרק הזרוע (חולין דף קל:) מנין שאין נותנין מתנה לכהן עם הארץ שנאמר
עד שיבא כהן ויקחנו
א) ואם יסריח יקברנו:
לתת מנת למחזיקים תורת ה' מחזיק בתורת ה' יש לו מנת ושאין מחזיק אין לו מנת ולא כמו שפירש הקונטרס בכל הבשר (שם דף קד:) דלכל
אי זו היא שנה שנכנסת
כהן אתאלאשמועינן שאפילו אין מחזיק יתנו לו חלת ח"ל דהא משנה שאחר זו אי אפשר לומר כן דקחשיב בה מתנות דאמרי עלייהו שאין ניתנות
בחברתה הויא זו של בכור.
אלא למחזיקים אלא ודאי היכא דליכא חבר מיירי הכא א"נ אפילו איכא חבר אלא שאינו צריך למתנות יתנו לעם הארץ עני שמצווים
כח]
שאם נולד בניסן או באייר
אין אומרין לכשיבא תשרי
להחיותו שאם לא יתנו לו יצטרכו ליתן לו חולין והשתא דפרישית הא דקתני טבול יום אוכלה היינו טבול יום כט] כ)(קא בעי לה) ולא בעי הערב
שהוא ראש השנה כבר
שמש ואע"פ שטומאה יוצאה עליו מגופו נראה ל] לומר דה"ה חלת האור בבבל ודידן אע"פ שאסורה למי שטומאה יוצאה מגופו לא בעיא
עיברה שנתו אלא נותנין
לו י"ב חדש מיום שנולד
הערב שמש ואין להחמיר יותר מחלת כהן דההיא משנה לא] ומאן דמחמיר בה לאוסרה בטומאת שרץ שרי לטמא שרץ לאחר טבילה ומיהו אין
והיינו נכנסת בחברתה אע"ג
ראיה כל כך כי שמא אע"פ שהחמירו בה בטמא שרץ קודם טבילה כמו בבעל קרי בטבול יום דשרץ שמא הקילו בה יותר ובהלכות גדולות כתוב
דשנתו נכנסת בשנה שניה
למנין עולם אזלינן בתר
בהלכות חלה אמר רבינא הילכך נדה קוצה לה חלה ואכיל לה כהן קטן או מאן דטביל לקריו ועוד כתוב בהלכות גדולות דחלה בא"י אין מפרישין
שנתו דכל י"ב חדש הוי
אלא חלה אחת ושורפין אותה ונראה דעכשיו כיון ששורפין אותה לפי שאין להם הזאה בכל א"י צריך להפריש לב] שניה כמו מכזיב עד הנהר ועד
כאן שנה: להכי כתיב שנה
אמנום שמפריש חלה שניה שלא תשתכח תורת חלה : ולית הלכתא כוותיה. בהא דמצריך טבילה אלא אפילו טבילה לא בעי ולשון הקונ' לא
בשנה דנקיט יום משנה
ל)
מ)
שנה
משמע כן: בשנה איזהו שנה שנכנסת בחברתה. גבי כשכיר שנה בשנה לג] (ויקרא כה) שכירות של שנה זו אין משתלם אלא בשנה אחרת (ב"מ סה.)
א) דברי רבינו אלו צריך ביאור
דרשינן בכל חד מעניינא דקרא דגבי מעשר דכתיב שנה בשנה דדרשינן לקמן (דף נג:) שאין מתעשר מן החדש על הישן ומן הישן על החדש
לד]
נ)
דלמה לא יאכלו הבעלים בעצמם
קודם שיסריח דהא בכור בע"מ
וצריך לאוקמא הך שמעתא ס) דשנה בלא רגלים שברגלים לחודייהו לה]ע) בכל שנה איכא בל תאחר כדאמר בפ"ק דר"ה (דף ו:) וא"ת והא מיבעי
מותר לזרים וצ"ע.
לכדדרשינן בתמורה פ' ואלו קדשים בסופו (דף כא:) לו] פ)ואין נפסל משנה לחברתה ובן עזאי דריש בפ' שני דזבחים (דף כט.) ובפ"ק דר"ה (דף ו.)
המקריב אותו לא ירצה אותו בלא ירצה ואין מאחר נדרו בלא ירצה ומצריך התם תרי קראי חד לבכור וחד לשאר קדשים וי"ל דהך דשמעתין דהכא
נפקא ליה לז] מדאחרים דהתם בזבחים (דף כט.) ובר"ה (דף ה:) ובתמורה (דף כא:) מקיש בכור למעשר מה מעשר אינו נפסל משנה לחברתה כו'
הוה
ובתמורה (שם:) נמי קאמר דאחרים מוקמי קרא דתאכלנו שנה בשנה לח] לדהכא והנהו דהכא נמי סברי כאחרים: צ) אמינא בחזה ושוק של
תודה. לר' עקיבא
לית ליה כי הך סברא
בסוף איזהו מקומן (זבחים דף נז.) ומפרש לט] ק) דהתם פליגי בהימנו ודבר אחר אי
הוי היקש או לא:
שלא