עד
כמה פרק
רביעי
בכורות
כח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שלא
ואידך. דמפיק מובשרם יהיה לך וגו' ההוא ודאי בחזה ושוק דתודה
מצינו לו בכל התורה כולה. פי' בקונטרס שיתננו לכהן אלא
א) צ"לאי, ב) [שבת פג:וש"נ],
יג א מיי' פ"א מהל' בכורות
ג) ביצה כז., ד) לקמן לז.,
הלכה ג:
מישתעי אלא שני ימים נפקא ליה מיהיה לך דמשמע הויה אחרת לבר
מריבויא יז] לפירושו ז) כן יכול לומר בכל דרשות ומפרש ר"י
ה) [ביצה כז. ע"ש], ו) ומראה
יד ב מיי' פ"א מהלכות
מזו: שלא מצינו בכל התורה כולה. שיתננו לכהן אלא מרבויא דהאי
דהכי קאמר שלא מצינו לו בכל התורה כולה יח] שיתננו ח)כולה כיוצא
צ"ק, ז) נ"א לא כן עיין צ"ק,
בכורות הל' יא סמג
ח) נ"א לכהן וגירסת צ"ק בכל
עשין קמה טוש"ע י"ד סימן
בזה דחטאת ואשם שהם לכהן כשקריבין למזבח אם הוממו שהמזבח
יג] יהיה לך נפקא: ואידך. דמפיק מיהיה לך שני ימים ולילה אחת
שו סעיף ט:
התורה כולה בכיוצא בזה
מפסיד חלקו מפסיד גם יט] לכהן אבל
בכור בעל מום שניתן לכהן מובשרם
טו ג מיי' שם הלכה ט
שיתננו כולה לכהן דחטאת כו',
ט) [וע' תוס' זבחים לז: ד"ה
טוש"ע שם סעי' ח:
בכור אפילו בעל מום דכהן הוא וכן
יהיה לך נפקא לשון רבים משמע אחד
ט)
ואידך אי מהתם איכא
למימר חזה ושוק של
שלא], י) עי' רש"א, כ) צ"ק,
טז ד מיי' פ"ג מהלכות
תם ואחד בעל מום: ואידך ובשרם.
ההיא דפרק שתי מדות (מנחות דף צא:)
תודה ואידך אמר קרא לך יהיה הוסיף לך
ל) צ"ל דאומדין אותו הקדש
בכורות הל' ד סמג
א]
גבי נסכים לכבש האחד זה אחד עשר של
לא משמע אלא תמימים והא דנקט
עשין ריא טוש"ע י"ד סי' שי
כמה אדם כו' צ"ק וע"ש,
הכתוב הויה אחרת בבכור ואידך הא
ב] א)
מ) צ"ל דסוגיא, נ) [צ"ל כר"י
סעיף א:
לשון רבים דאבכורות דכולהו ישראל
מעשר שלא מצינו לו בכל התורה כולה
יז ה מיי' שם הלכה ו וסמג
דאמר נ"מ לאכחושי סהדי
מהתם איכא למימר האי יהיה לך א לימד על
❖
קאי: ולאחר שנתו נמי שלשים יום.
שיהא טפל חמור מן העיקר דהוה
כ]י)
משמע דאי איכא סהדי דלא
שם טוש"ע שם סעיף ג:
בכור בעל מום שנותנו לכהן שלא מצינו לו
ב)
אישתני סמכינן עלייהו ולר"מ
אף על גב (ב) דמום בתוך שנתו נולד
מצי למימר אחד עשר של מעשר יוכיח
קנסינן כו' צ"ק ועי' באשר"י],
בכל התורה כולה ואידך ג] אמר ובשרם אחד
טובא: כל י"ב חדש. עד שיהו לו שנים
כדמשני אמותר מפסח וכן בשבת בפ'
ס) [וע"ע תוס' יבמות לז. ד"ה
תורה אור השלם
תם ד] ואחד בעל מום ואידך ובשרם דהני
מי וב"ק ל: ד"ה וחכמים וב"מ
עשר חדש משנולד יד]: היכא דנולד
אמר ר' עקיבא (דף פג:) זה היסטו של
עב. ד"ה קונסין וב"ב צד: ד"ה
1. לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ תֹאכֲלֶנּוּ
בכורות דכולהו ישראל קאמר: נולד לו מום
בו מום לאחר שנתו. רשאי לקיימו
זב שלא מצינו בכל התורה כולה
וחכ"א וזבחים קד. ד"ה אמר
שָׁנָה בְשָׁנָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר
❖
ר"ע],
שלשים יום משנולד המום דלאחר שנתו
דטומאה המסטת תטמא:
יִבְחַר יְיָ אַתָּה וּבֵיתֶךָ:
בתוך שנתו רשאי לקיימו כל י"ב חדש ה]:
❖
ואידך ובשרם דהני בכורות
דברים טו כ
דמתני' ה"ק ואם לאחר שנתו נולד
איבעיא להו היכי קאמר נולד לו ו] בתוך שנתו
המום יקיימנו שלשים יום: בזמן הזה.
דכולהו ישראל קאמר.
הגהות הב"ח
רשאי לקיימו כל י"ב חדש ולאחר שנתו נמי
רבינו גרשום
שאין תם ראוי לכלום: עד שלא נראה
בסוף איזהו מקומן (זבחים דף נז.)
(א) במשנה השוחט הבכור
שלשים ז] או דלמא היכא דנולד בו מום בתוך
להראותו לחכם. שלא נפל בו מום (ג)
משני רבי ישמעאל מבשרם דהנך
כצ"ל ותיבת את נמחק:
זו ויום משנה זו היינו ב'
שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש ותו
(ב) רש"י ד"ה ולאחר שנתו
ימים מיכן שנאכל לשני
אחר שנתו: אינו רשאי לקיימו אפילו
כ)[בכורות] קאמר משמע כא] רוצה לומר
וכו' אע"ג דנולד המום
ימים: איכא למימר בחזה
לא והיכא דנולד ח] לו אחר שנתו אינו רשאי
יום אחד. וקס"ד אנולד בו מום בתוך
דקאי אבכור שור וכשב ועז דכתיב
בתוך שנתו טובא: (ג) ד"ה
ושוק של תודה. והיינו נמי
עד שלא נראה וכו' בו מום
שלמים ואינו נאכל אלא
לקיימו אלא שלשים ת"ש דתניא בכור
שנתו קאי וקתני אבל מפני השבת
לעיל מיניה ושינויא אחרינא הוא
ב
ט]
הס"ד ואח"כ מ"ה אחר שנתו
ליום ולילה: ורב. הדר
אבידה לבעלים דהיינו כהן דשמא אם
וא"ת כב] והא תנא לא דריש מידי
בזמן הזה עד שלא נראה להראותו לחכם
אינו רשאי לקיימו אפילו יום
כתיב בסיפיה דקרא לך
אחד אבל מפני השבת
יהיה הוסיף לך הכתוב הויה
ביד ישראל הוי האי בכור לא משכח
מובשרם לשון רבים ובסוגיא דהתם
רשאי לקיימו שתים ושלש שנים ומשנראה
אבדה וכו' וקס"ד אנולד:
אחרת בבכור. כלומר יום
כהן למיתבי ליה ואי שחיט ליה יסריח
לעיל (שם דף נו:) דריש ר' יוסי הגלילי
(ד) ד"ה ועדיין וכו' דהכי
להראותו לחכם נולד לו מום בתוך שנתו
אחד יותר מתודה: שלא
❖
דמו לא נאמר אלא דמם חלבו לא נאמר
הבשר אמרו רשאי לקיימו ל' יום ואי לא
קאמר נולד לו מום לאחר:
מצינו בכל התורה דבכור
רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש אחר שנתו
בעל מום לכהן אלא מהכא:
משכח כהן שוחטו ומולחו עד שימצא
אלא חלבם לימד על בכור ומעשר
ובשרם. דהני בכורות קאמר
אינו רשאי לקיימו אפילו יום אחד ואפילו שעה
כהן. אלמא ל' יום דקאמר אנולד מום
שטעונין מתן דמים ואמורין למזבח
א) אך בכור כשב או
לעזי רש"י
אחת אבל מפני השבת אבידה לבעלים אמרו
בכור עז וגו' מתמימים
בתוך שנתו קאי: (ד) עדיין תיבעי.
וי"ל דפלוגתא היא בר"פ בית שמאי
טייל"א. קרום על העין
ולא מבעלי מומין: עד
❖
רשאי לקיימו שלשים יום ועדיין תיבעי לי
דברייתא גופה איכא לספוקא דאיכא
בזבחים (דף לז.) ורבי ישמעאל נפקא
שלא נראה להראותו לחכם.
שמצמצם את הראייה.
ליה מדם זבחיך ישפך: עד שלא
כלומר קודם שיפול בו מום
שלשים יום אחר שנתו או דלמא קודם שנתו
למימר הא דקתני לאחר שנתו אין
רשאי לקיימו ב' או ג' שנים
רשאי לקיימו כו' הכי קאמר נולד
נראה להראותו לחכם. פי' בקונטרס
ת"ש נולד לו מום בחמשה עשר יום בתוך
אם אין שם כהן: ומשנראה
מוסף רש"י
ג
להראותו. כלומר כשנפל
בו לאחר שנתו אין רשאי לקיימו כו'
שלא נפל בו מום וקשה מאי רשאי
שנתו משלימין לו חמשה עשר יום אחר שנתו
השוחט את הבכור. קודם
בו מום אבל מפני השב
ועלה קאי אבל מפני השבת אבידה
לקיימו שתים ושלש שנים על כרחיך
שהתירו חכם ואחר כך הראה
אבדה לבעלים אמרו רשאי
ש"מ מסייע לרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר
❖
את מומו לחכם (ביצה כז.).
כו': או דלמא קודם שנתו. כלומר
יקיימנו ודוחק לפרש רשאי לשון חייב
לקיימו ל' יום דבין כך ובין
נותנין לו שלשים יום משעה שנולד בו מום
כך שמא יבא כהן שאם
כי ההיא דערכין (דף כח:) ל) דמקדישין
אם נולד מום קודם שנתו נמי קאמר
ישחטנו קודם שמא יסריח
איכא דאמרי א"ר אלעזר מנין לבכור שנולד
אותו הקדש עילוי כמה אדם רוצה ליתן
דלאחר שנתו שלשים יום: משלימין לו
קודם שיבא כהן: ועדיין
שיטה מקובצת
בו מום בתוך שנתו שנותנין לו שלשים יום
תבעי לך ל' יום. הנולד לו
בקרבן זה לעשותו עולה אע"פ שאינו
ט"ו אחר שנתו. אלמא ל' יום דקתני
מום בתוך שנתו או לאחר
א] תודה מה תודה ליום
אחר שנתו שנאמר לפני ה' אלהיך תאכלנו
רשאי דפירושו כמו אע"פ שאינו חייב
מתני' אנולד בו מום לאחר שנתו קאי
שנתו דודאי היכא דנולד
1
ולילה אף בכור ליום ולילה:
לו לאחר שנתו יכול לקיימו
ב] על תיבות הא מהתם
והוה מצינן לפרש דנקט רשאי לקיימו
דאי נולד המום בתוך שנתו אפילו יום
שנה בשנה איזו הן ימים החשובין שנה הוי
י]
עוד ל' אבל אם נולד לו
איכא למימר נרשם קו
כלומר ואין זקוק לכונסו לכיפה אע"ג
אחד ליכא למימר דניתב ליה אחר
אומר אלו שלשים יום מיתיבי נולד לו מום
מום קודם אם יוכל לקיימו
למעלה להורות כי לפ"ד
כל שנתו ושוב ל' משלימין
ראוי למחקו: ג] תיבת אמר
שנתו שלשים יום דלית ליה אלא השלמה
דשאר קדשים שהקדיש והחרים בזמן
בחמשה עשר יום בתוך שנתו משלימין לו
לו חמשה עשר יום אחר
נמחק: ד] ואחד בעל מום עי'
כדקתני בברייתא ושמעינן מינה דאי
הזה אמרינן בפ"ק דע"ז (דף יג.)
שנתו אלמא דנותנין לו ל'
בתוס' לקמן (דף לג ע"א):
חמשה עשר יום אחר שנתו השלמה אין
בתוך שנתו נולד המום חדש או
בהמה תעקר דנועל דלת בפניה והיא
אחר מומו ולא ל' אחר
ה] חדש כו': ו] לו מום
טו]
מיהבא לא תיובתא דרבי אלעזר תיובתא:
שנתו כשנפל בו מום בתוך
בתוך: ז] שלשים יום או:
חדשים רשאי לקיימו עד שנתו דהא
מתה מאיליה אבל היה משמע דאם
שנתו: אבל אם נולד בו
ח] דנולד בו מום אחר שנתו:
מתני' השוחט את הבכור ומראה את
ג)
(א)
היה רוצה לכונסו לכיפה כונסו ומעשים
כתיב שנה ואי לאחר שנה נולד מום
מום לאחר שנתו נותנין לו
ט] שלשים יום (או):
ל' אחר שנתו. ואם נולד בו
י] בשנה איזהו אלו הן:
מומו ר' יהודה מתיר רבי מאיר אומר הואיל
או קרוב לסיום שנתו יהבינן ליה
בכל יום ששומרים אותם עד שיפול
ד)
ד
מום בתחלת שנתו נותנין לו
יא] יקבר עיין בתוס' (דף לב
ונשחט שלא ע"פ מומחה אסור מי שאינו
שלשים יום משנולד המום: נותנין
בהם מום ונראה לפרש עד שלא נראה
כל שנתו ולא יותר: משעה
ע"ב): יב] את מומו ר'
ה
שנולד בו מום. אם נולד בו
יהודה: יג] דהאי לך יהיה
לו שלשים יום. אם נולד מום אחר
להראותו לחכם שלא נזדמן לו חכם
מומחה ורואה את הבכור ונשחט על פיו הרי
מום בסוף שנתו: השלמה
נפקא: יד] משנולד המום
שנתו: שנה בשנה. שתי שנים
אחר שנפל בו מום שאין זקוק להוליכו
גמ'
אין מיתבא לא. כלומר דלא
הס"ד: טו] או שלשה
זה יקבר יא] וישלם מביתו: אמר רבה בר
ה)
יהבינן ליה לאחר שנתו
חדשים: טז] שמשתנין גזרינן
משמע. שלשים יום בשנה חשובין
כג] במקום רחוק למקום שהחכם שם:
בר חנה בדוקין שבעין דכולי עלמא לא פליגי
כלום: השוחט את הבכור
למומין: יז] מריבויא
מפני השבת אבידה לבעלים.
שנה לדברי הכל בפירקא קמא דראש
ומראה את מומו. (למימרא)
ולפירושו יכול לומר כן
דאסור מפני שהן משתנין לא נחלקו אלא
[כלומר] לאחר ששחטו:
השנה (דף י:): השלמה אין מיהבא
פי' בקונטרס דהיינו כהן
בכל: יח] תיבות שיתננו
במומין שבגוף דרבי מאיר סבר גזרינן מומין
ר' יהודה מתיר. הואיל
כולה נמחק: יט] גם הכהן
לא. מיהבא שלשים יום שלימים לא
דזימנין דלא משכח כהן למיתבא ליה ואם
ומראו לחכם: ר' מאיר
אבל: כ] העיקר פי' דמעשר
יהבינן: מתני' והראה מומו.
שבגוף אטו דוקין שבעין ורבי יהודה סבר לא
ישחטנו מיד יסרח לפיכך רשאי לקיימו
אומר הואיל ונשחט שלא
ו)
עצמו אין טעון נסכים ואחד
לאחר שחיטה ונמצא קבוע: גמ'
על פי מומחה. כלומר הואיל
עשר טעון נסכים והא דלא
גזרינן מומין שבגוף אטו דוקין שבעין תניא
שלשים יום אחר שנתו ואומר רבי
ולא הראהו קודם שחיטה
פריך מינה בריש איזהו
דמיירי ביד כהן וא"צ עכשיו לבשר ונתנו
דוקין. טייל"א כמו הנוטה כדוק
נמי הכי השוחט את הבכור ומראה את
אע"פ שמראה לו לאחר
מקומן גבי הא דקאמר לא
שחיטה והוי מום קבוע
מצינו טפל חמור מן העיקר
לו חכמים זמן ל' יום אבל ישראל לעולם
שמים (ישעיה מ): משתנין. מפני צער
מומיו ר' יהודה אומר בדוקין שבעין אסור
יב]
אפילו הכי קניס רבי מאיר
דהוה מצי לשנויי אחד עשר
ממתין עד שימצא כהן: רבי מאיר
מיתה משתנה העין ואף על גב דהשתא
דאסור: בדוקין שבעין. אם
של מעשר שלמים הוא
מפני שהן משתנין במומין שבגוף מותר מפני
מראה אותם לאחר שחיטה
כדמשני אמותר הפסח וכן:
מיתחזי קבוע אי הוה חזי ליה מחיים
סבר גזרינן מומין שבגוף כו'. ואומר
שאין משתנין רבי מאיר אומר אחד זה
דברי הכל אסור. מפני
כא] משמע שרוצה לומר:
הוה מיתחזי עובר: שבגוף. כגון
רבי דאע"ג דאמרינן בריש אף על פי
שהן משתנין לאחר מיתה:
כב] וא"ת דהאי תנא תיבת
ואחד זה אסור מפני שהן משתנין מפני שהן
אלא אימא מפני המשתנין.
והא נמחק: כג] למקום רחוק
נסדקה אזנו: מפני המשתנין. כלומר
(כתובות דף נז.) דהלכה כרבי מאיר
דוקין שבעין דקניס מומין
מקום שהחכם שם: כד] ולא
משתנין סלקא דעתך מומין שבגוף מי משתנין
מפני דוקין שבעין שמשתנין טז] גזירה
בגזירותיו הך דהכא קרי ליה בסמוך
שבגוף דלא מישתני אטו
בקנסותיו: כה] עולמית
אלא מפני המשתנין אמר רב נחמן בר יצחק
למומין שבגוף אף על פי שאין משתנין:
קנסא דקא קניס ר' מאיר ובשאלתות
דסוגיא דשמעתין:
א) גי' רבינו כאן כמו בזבחים
מתני'
מתני'
דרב אחאי פירש דהלכה כמותו דוקא
דף נז. ובשרם דהני בכורות
בגזירותיו ולא בקנסא ופסקו דאין הלכה כמותו בההיא דמעוברת חברו ומינקת חברו דקאמר רבי מאיר יוציא ולא יחזיר עולמית וסוגיא
כד]
כה] מ)
קאמר ועי' תוס' כאן ד"ה
ואידך.
דשמעתין בריש החולץ (יבמות דף לז.) דלא כר' מאיר וכן סוגיא דשמעתין כרבי יהודה נ) דלרבי מאיר קנסינן בכולהו מפני המשתנין ובסמוך
דקאמר לימא תנן
סתמא כרבי מאיר הא משני דילמא בדוקין שבעין ודברי הכל וכן הוא אמת ומתוך כך פוסק
רבי דלא כרבי מאיר
דקניס בשטר
שיש בו רבית דאין גובה לא
את הקרן ולא
את הרבית (ב"מ דף עב.) ס) :
רביע