כח:
עד כמה פרק
רביעי בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רביע
לדקה ומחצה לגסה. ואע"פ שפי' בקונטרס משום דהוי
מתני' נמי דיקא. דבמומין שבגוף פליגי אבל בדוקין לא פליגי: הואיל
יח א מיי' פ"ג מהלכות
א) [ר"ה כ:], ב) ב"ק ק. קיז:
סנהדרין ו. לג:, ג) [גירסת
בכורות הלכה ו סמג
ממון המוטל בספק שמא יתירנו חכם על כ] מום ושמא לא
ונשחט שלא על פי מומחה. דלא משכח ביה ר' מאיר שום ריעותא
הרא"ש לרבים], ד) סנהדרין
עשין ריח טוש"ע י"ד סימן
יתירנו לאו משום דתיתי כסומכוס כא] $ אלא תקנת חכמים בעלמא הוא
אלא קנסו דשחטו שלא על פי מומחה ואי בדוקין שבעין הוה ליה
לג:, ה) סנהדרין לג., ו) [של
שי סעיף ג:
יט ב ג מיי' פ"ו מהל'
בית מנחם כך איתא בסנהדרין
ואע"ג דאיירי בכל מום אפילו ידוע שיתירנו מומחה על ידו מ"מ חשיב
למתני ר' מאיר אוסר הואיל ומשתנין אלא ודאי ליכא ריעותא דבמומי
לג. ועי' תוס' לקמן מ. ד"ה
סנהדרין הל' ג טוש"ע
הגוף פליגי וקנסא קניס גזירה משום
ליה ספק קצת דשמא לא מזקיק ליה
בפירן], ז) [שאמר],
ח"מ סי' כה סעיף ג:
ח) סנהדרין לג. צג.,
ד [מיי' פ"ח מהל' שחיטה
דוקין: דכולהו מישתנו. כל דוקין
מומחה וגם לא פליג בין מום ואי
כב]
מתני' נמי דיקא ר' מאיר אומר הואיל ונשחט
ט) [בסנהדרין לג. ליתא תיבות
הל' כה טוש"ע י"ד סי' מה
שבעין משתנין או דלמא בדוקין גופייהו
הוה מיירי הך ברייתא בדוקין שבעין
שלא על פי מומחה אסור שמע מינה קנסא
סעי' א]:
רבי טרפון וע"ש וגם במשנה
דוקא הוה ניחא טפי דה"נ קיימא לן
איכא דמשתני ואיכא דלא משתני
כ ה מיי' פ"ו מהל' סנהדרין
שבמשניות], י) [שם לג.],
קא קניס רבי מאיר שמע מינה איבעיא להו
כ) גבי מחיצת צ"ק, ל) במומו
הלכה ב טוש"ע ח"מ סי'
כרבי יהודה כדפרישית ולדידיה אינו
ומיהו (ב) למומין שבגוף גזרינן אטו
צ"ק, מ) [וע"ע תוס' חולין
כה סעיף ב:
מפני המשתנין וכולהו משתני או דלמא
נקבר אלא בדוקין שבעין ועוד יש
הנך דוקין משתנין: למאי נפקא מינה.
כא ו מיי' פ"ג מהלכות
מד: ד"ה וכן], נ) נ"א ע"כ
❖
איכא דמשתני ואיכא דלא משתני למאי
בכורות הלכה ז סמג
וכ"ג צ"ק,
הא אפילו איכא דלא משתני הואיל ולא
לפרש דהיינו טעמא דמשלם מחצה
עשין רי טוש"ע י"ד סימן
נפקא מינה א)לאכחושי סהדי אי אמרת כולהו
❖
ששיערו חכמים דאינו שוה יותר כ"ז
קים לן הי מישתני והי לא מישתני
שיב סעיף א:
משתני שקרי נינהו ואי אמרת איכא דמשתני
הגהות הב"ח
שעומד בספק שעדיין לא הותר
כולהו אסירי אם נשחטו בלא מומחה:
ואיכא דלא משתני סמכינן עלייהו מאי ת"ש
ובתרומה נמי אשכחן שאינו שוה אלא
לאכחושי סהדי. אם שחטו בלא מומחה
(א) במשנה רבי טרפון
גליון הש"ס
פטור אתה שאתה מומחה:
כמחצה של חולין כדאמרינן בפרק אף
והשתא חזינא ליה קבוע וקיימי סהדי
דאמר רבה בר בר חנה א] שח לי רבי יאשיה
תוס' ד"ה רביע וכו' אלא
(ב) רש"י ד"ה דכולהו וכו'
על פי (כתובות דף נח.) כל מקום שהוזכר
יא] דלא נשתנה ומראה זה היה לו
דמן אושא בא ואראך בדוקין שהן משתנים
ומיהו במומין וכו'
תקנת חכמים בעלמא
❖
תרומה נותן לה כפלים בחולין ומיהו
מחיים: שקרי נינהו. ואסור לדברי
דמשתנין:
הוא. עי' ב"ב סג ע"ב תד"ה
❖
מדקאמר ליה בא ואראך מכלל דאיכא
אתמר:
לא דמי ממש לתרומה דאסורה לזרים
הכל: סמכינן עלייהו. ושרי לר' יהודה
דמשתני ואיכא דלא משתני: מי שאינו מומחה
ואסורה בטומאה אבל בכור כג]ל)מומין
דלא קניס: סתמא כר' מאיר. דאמר
מוסף רש"י
וראה את הבכור ונשחט על פיו הרי זה יקבר
שיטה מקובצת
שרי לגמרי כצבי וכאיל:
לעיל [ע"א] אחד זה ואחד זה אסור דקתני
שנשא ונתן ביד. נטל ביד
משום
ב] וישלם מביתו: לימא תנן סתמא כר' מאיר
יקבר ואע"ג דהשתא מיתחזי קבוע:
גזירת מגדלי בהמה דקה.
ממון מן הנתבע ושילם לתובע
א] חנה אמר ר' יוחנן שח:
(ב"ק ק.). שהיה לו משכון.
דלמא בדוקין שבעין ודברי הכל: ג] תנא
ב] על תיבות וישלם מביתו
פירוש שהחמירו עליהם
דלמא בדוקין שבעין. אמר יקבר
לתובע מן הנתבע וזיכה הדיין
רשום קו למעלה להורות כי
חכמים שלא לגדלם כי אם בחורשין
דלדברי הכל משתנין: כשהוא משלם.
כשהוא משלם משלם רביע לדקה ומחצה
את הלוה ואמר לו פטור אתה
א
ראוי למחקו: ג] הכל:
ונטל המשכון מיד המלוה
חוץ ליישוב ויש בה טורח גדול ואינו
לכהן נותן רביע דמיו משום בכור
וישלם מביתו. תנא: ד] את.
לגסה מאי טעמא אמר רב פפא זה הפסד
והחזירו ללוה (סנהדרין לג:
עיין ב"ק (דף ק') בתוס':
שוה אלא רביע דהיינו מחצה פחות מן
בהמה דקה ולבכור בהמה גסה חצי
וכעי"ז ב"ק שם). דאגע בהו
מרובה וזה הפסד מועט אי הכי לפום פסידא
ה] דמי דאמר תיבת אין
שרץ. כשבא לישאל לפניו על
הגסה וגם בקונטרס פירש כן מפני
דמיו. משום הכי משלם מחצה דממון
נמחק: ו] אמר תודוס ס"י
לישלם אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב
דבר הספק דנולד לו
תודרוס: ז] יוצאים
טורח כד] גזרו לה אבל לא דקדק
המוטל בספק הוא דאיכא למימר
בטהרותיו ואמר לו הדיין
מאלכסנדריא של מצרים עד
אחא בר איקא משום גזירת מגדלי בהמה
דן
ליישב לשון גזירה: את הדין כו'.
אפסדיה כוליה דאי לא הוה שרי ליה
טמאות הן ונטל שרץ והשליך
שחותכין האם שלה:
דקה נגעו בה: מתני' דן את הדין זיכה
עליהם שלא יהא עוד ספק
ח] פטור אתה שאתה מומחה
ב) ב
בפ"ק דסנהדרין (דף ו.) פריך מינה
יב] הכי כי הוה מייתי ליה קמי מומחה
בדבר והן לא היו אלא טהורות
ועל תיבת א) טרפון נרשם קו
את החייב וחייב את הזכאי טימא את הטהור
לר' אבהו שאמר שנים שדנו אין דיניהן
גמור ושרי ליה והוה אכיל ליה והשתא
(סנהדרין שם) להחזיק דבריו
למעלה להורות כי ראוי
(ב"ק שם). שעירבן עם
למחקו: ט] משנה הוא
וטיהר ד] את הטמא מה שעשה עשוי וישלם
דין ותימה מנא ליה דמיירי ביחיד אי
בעי קבורה ואיכא למימר דלאו מידי
פירותיו. נטל הדיין לפירות
והטועה: י] קאמר ליה חדא
משום דקתני דן את הדין לשון יחיד
אפסדיה דדלמא לא הוה מומא
מביתו ואם היה מומחה לב"ד פטור מלשלם:
טמאים וערבן עם שאר פירות
טעה בדבר משנה את ועוד
ג)
האיש השואלו והוה ליה עושה
ותיבת חוזר נמחק: יא] סהדי
הא בריש אלו טריפות (חולין דף מד:)
ומומחה גמור לא הוה שרי ליה
גמ' לימא תנן סתמא כר' מאיר דדאין דינא
מעשה בידים ומזיק (שם)
ואמרי דלא: יב] ליה האי
קתני דן את הדין ולא מיירי ביחיד
ושמא לא הוה נפיל ביה לעולם מום
ונמצא שטעה והרי הכל טמא
הוה מייתי: יג] ולא עיקר
דגרמי א"ר אילעא אמר רב גכגון שנשא ונתן
(סנהדרין שם). האם שלה.
כדקתני וכולן רשאין ליקח ויש לומר
קבוע עד שימות: מ"ט. רביע לדקה
מפי: יד] באחריותו והיינו
ביד בשלמא חייב את הזכאי כגון שנשא
בית הריון ונקרא טרפחת
גרמא: טו] אחד והגיע בהן:
דהתם קתני דומיא דעדים אבל מתני'
ומחצה לגסה: גסה הפסידה מרובה.
ושלפוחית ובלע"ז מטריצ"ה
טז] בהן ויעמדו דבריו:
ונתן ביד אלא זיכה את החייב היכי דמי ה] אי
דהכא מיירי כולה ביחיד דקתני סיפא
לפיכך תשלומין מרובין: לפום פסידא
(סנהדרין לג.). ואמר תודוס
יז] עליה ואמר טריפה:
הרופא. מפני שאמר תודוס
דאמר ליה פטור אתה והא לא נשא ונתן ביד
יח] חמור שלך שתשלמנו:
ואם היה מומחה לבית דין כו' ומעשה
לישלם. לזה חצי דמיו המרובין ולזה
הרופא, אין פרה כו'. לפי
יט] כלום הוא וזה תיבת זה
אמר רבינא כגון שהיה לו משכון ונטלו
בר' טרפון כו' ורישא נמי מי שאינו
חצי דמיו המעוטין: משום גזירת
שטובות הן ואין רוצין שיהיו
ד)
נמחק: כ] על פי מום זה
מצויות במקומות אחרים, וקא
ושמא: כא] כסומכוס וז"ל
מומחה וראה את הבכור מ):
מגדלי בהמה דקה נגעו בה. משום
הימנו: טימא את הטהור דאגע בהו שרץ
חזינן דמתקיימות (שם).
תוס' חיצוניות פירש רש"י
לימא תנן סתמא כרבי מאיר
טורח מגדלי בהמה דקה שיש בה טורח
הלכה חמורך טרפון.
טיהר את הטמא שעירבן עם פירותיו:
ז"ל דהו"ל ממון המוטל
כלומר צריך אני למכור את
בספק וחולקים וכו' והקשה
כו'. תימה דלא דייק הכא
גדול לגדלה וזה שהתיר הבכור הצילו
כה]
מתני' ומעשה בפרה שניטלה האם שלה
ה)
ו)
חמורי ולהחזיר פרה לבעלים
ה"ר אלחנן כיון דהוי טעמא
❖
מרישא דמי שאינו מומחה ורואה
לכהן מטורח גדול דשמא אם הראהו
(שם).
משום דהוי ממון המוטל
והאכילה רבי טרפון לכלבים ובא מעשה
את הבכור ונשחט על פיו הרי זה
לאחר לא היה מתירו לו והיה לו עוד
בספק חולקים א"כ אין זה
לפני חכמים ביבנה דוהתירוה ו] ז) (ואמר) תודוס
אלא כסומכוס אבל חכמים
יקבר וישלם מביתו דההיא נ)מה נפשך
טיפול מרובה עד שיפול בו מום להכי
חולקים עליו וסבורים הם
רבינו גרשום (המשך)
הרופא אין פרה וחזירה יוצאה מאלכסנדריא
ח)
ז]
כרבי מאיר אתיא דדאין דינא דגרמי
נגעו בו דלא משלם אלא רביע. ל"א
דהמע"ה וא"כ ה"נ הל"ל
דאמרינן דמשלם דמי בשר
הכי ואמר רב יהודה אמר
של מצרים שאין חותכין האם שלה בשביל
דלא מתוקמא בנשא ונתן ביד דהא
מפני גזירת מגדלי בהמה דקה
בזול: מ"ט. להאי מחצה:
שמואל זה דברי סומכוס
שלא תלד אמר רבי טרפון הלכה חמורך
נשחט על פיו קתני ובהגוזל קמא
שעוברין על דברי חכמים כדתנן (ב"ק
דזה בהמה גסה מפסידו
אבל חכמים חולקים עליו
הרבה הילכך משלם הרבה
ואומרים שזה הכלל בדין
(ב"ק דף ק.) לא משכח התם משנה
דף עט:) אין מגדלין בהמה דקה
טרפון אמר לו ר' עקיבא ט)ר' ח] טרפון (א) אתה
מחצה: וזה. בהמה דקה
המע"ה כדאמרינן בפ' הפרה
דדאין ר"מ דינא דגרמי אלא מברייתא
בא"י קנסוהו חכמים דלא לישקל אלא
דהפסדה מועט דאינה
והכי נמי הוה ליה למימר
מומחה לב"ד הוכל המומחה לב"ד פטור
ריבעא. ולא יג] מפי המורה: מתני'
גדולה כ"כ משלם רביע:
הכי ואומר ה"ר אלחנן
דמחיצת הכרם והוה ליה לאיתויי
מלשלם: גמ' ותיפוק ליה דטעה בדבר
אי הפסדה מועט לשלם
י)
דתקנתא בעלמא היא ולא
מהך ובהגוזל בתרא (שם דף קיז:)
ואם היה מומחה לב"ד פטור. דלא
לפום פסידה. כלומר מחצה
רצו לחלק בין מום למום:
משנה ט] וטעה בדבר משנה חוזר חדא ועוד
מההוא מועט ומאי שנא
גבי ההוא דאחויי אחוי דסבר
מצי מימר ליה אמאי דיינת ליה הואיל
כב] מום למום ואי: כג] בכור
קאמר י] חדא דטעה בדבר משנה חוזר ועוד
רביע: לא משום קנס מגדלי
במומין שרי: כד] טורח
ולא בקי בדיני: גמ' ר"מ דאין דינא
למיחייביה ממתניתין דדן את הדין
בהמה דקה. דאסור לגדל
גידולה אבל וכו' תיבות גזרו
א"נ בשיקול הדעת טעיתה מומחה לב"ד אתה
וקדחי אמאי לא חייביה מהך:
דגרמי. בב"ק בפרק הגוזל עצים
בהמה דקה בא"י: ומסקינן
לה נמחק: כה] הכי רישא
דהאי בכור של בהמת כהן
דמי אות א' מ' נמחק:
וכל המומחה לב"ד פטור מלשלם: מתני'
תרי
(דף ק.) מחיצת כ) הכרם שנפרצה אומר
הוא והוא גידל הבהמה
לו גדור נתייאש הימנה ולא גדרה הרי
הנוטל שכר להיות רואה את
הבכורות אין שוחטין על פיו אא"כ היה מומחה
א) וכן בסנהדרין לג ליתא
דקה: ואם היה מומחה.
ו
לתיבות ר"ט ואולי דצ"ל
לרבים דלא טעה אלא
זה קידש וחייב באחריותו. יד] גרמי
כאילא
דתיבות ר' טרפון נמחק ועי'
בשקול הדעת פטור
❖
דגרם לאסור תבואתו של חבירו:
כתובות דף פד ע"ב.
מלשלם: דדאין דינא
דגרמי. בב"ק בפרק הגוזל
בשלמא חייב את הזכאי משכחת נשא ונתן ביד. שנטל הוא המעות ממנו בידו ופרעו לבעל דין: אלא זיכה את החייב היכי דמי. בעל כרחך
עצים. והאי גורם בדבורו
לא משכחת לה דעביד מידי אלא פטור אתה קאמר ליה: שהיה לו משכון. למלוה וזה פטר את הלוה ונטל את המשכון מיד המלוה והחזירו
לאבד ממון: שנשא ונתן
רבינו גרשום
ביד. שנטל בידים מזה ונתן
ללוה: דאגע בהו שרץ. הביאו טהרות לפניו לישאל עליהן ואמר טמאות הן ונטל שרץ אחד טו] ונגע בהן כדי שלא יהא עוד ספק בהן
שבעין: מתניתין נמי דיקא
לזה. ולא גורם הוא אלא
טז] ויעמיד דבריו: שעירבן עם פירותיו. שהביא טהרות לפניו לישאל עליהן ואמר טהורות ונטלן הוא עצמו ועירבן עם פירותיו של נשאל
דקניס ר' מאיר. דקאמר
גוזל: כגון שהיה לנתבע
לסוף אמר חכם מומחה טמאות הן וטימאו את השאר שנתערבו בהן: מתני' האם שלה. רחם שלה: והאכילה ר"ט לכלבים. ששאלו
הואיל ונשחט שלא ע"פ
משכון בידו של תובע ונטלו
מומחה אסור אע"ג דהשתא
הימנו ונתנו לזה: דאגע בהו
לו עליה יז] אם טריפה היא והאכילה לכלבים: שלא תלד. מפני שפרות וחזירות שלהן מעולין מאד ומוכרין אותן ביוקר ורוצין שלא ילדו
הוי מום קבוע: לאכחושי
שרץ. בידים: טיהר את
במלכות אחרת כדי שיהו צריכין להם וחותכין האם שלה ואינה מתה הילכך לאו טריפה היא: הלכה חמורך טרפון. הפסדת חמור
יח]
סהדי. כגון דהשתא לאחר
הטמא. כגון שנטל פירות
שתשלמנו לבעל הפרה: גמ' ותיפוק ליה. דאי נמי לאו מומחה הוא פטור דטועה בדבר משנה הוא דתנן באלו טריפות (חולין דף נד.)
מיתה מיתחזי מום קבוע.
טמאין ואמר טהורין הן
ואתו סהדי ואמרי דודאי כי
ועירבן בפירות חברו דקא
ניטלה האם כשירה וטעה בדבר משנה חוזר בדיבורו בסנהדרין (דף לג.) וכיון דאי קיימא פרה הוה מצי למיהדר ביה ולמשרייה אישתכח דמה
האי גוונא חזיניה קודם
עבד בידים דהפסיד
שנשחט: דאי אמרת
פירותיו: האם. בית ולד
שאמר לאו כלום הוא יט] זה וזה שהאכילה לכלבים איהו הוא דאפסיד אנפשיה: אי נמי בשיקול הדעת טעית. דאפילו הוה קיימא לא
דכולהו משתני הוו סהדי
שלה: והאכילה לכלבים.
מצי למיהדר ביה ולמישרייה ואישתכח דאיסורו איסור ואתה הפסדתו אפילו הכי פטור אתה מלשלם דמומחה אתה. שיקול הדעת מפרש
שקרי ואסור הבכור: בא
דאמר דטרפה היא: הלכה
ואראך. אלמדך: לימא תנן
חמורך טרפון. כלומר
בפרק קמא דסנהדרין (דף ו.) כגון תרי תנאי או תרי אמוראי דפליגי ולא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר וסוגייא דעלמא כחד מינייהו
סתמא כר' מאיר. כלומר
הפסדת חמורך. כלומר
ואזיל האי ועבד כאידך מה שעשה עשוי ומשלם מביתו: מתני' אין שוחטין. דלמא משום אגרא קשרי ליה: אלא אם כן היה מומחה
דאע"ג דמתחזי השתא אחר
שתפרע לו חמורך תחת
שחיטה מום גמור אפילו
פרתו שהפסדתו: ותיפוק
הכי יקבר היינו כר' מאיר דקניס: לא בדוקין שבעין ודברי הכל. משום הכי יקבר דמשתנין: משלם רביע לדקה. ואית דאמרי ליה. דפטור מלשלם משום דטועה בדבר משנה חוזר דתנן ניטלה האם שלה כשרה: אין שוחטין על פיו. דאיכא למימר בשביל
משום הכי משלם מחצה ולא יותר דהוי ממון מוטל בספק הואיל ואיכא דוקין דלא משתני. למ"ה א) ומחצה לגבוה משום
שכר שנוטל מתירו:
א) נראה דצ"ל ואית דאמרי דמשו"ה משלם מחצה לגסה משום דאמרינן וכו' ועי' בב"ב דף קמו ע"ב ובדברי רבינו שם ובדברי הרשב"ם בד"ה ושמין וצ"ע.