עד כמה פרק
רביעי
בכורות
כט.
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
תרי
כאילא. הדר ביבנה דחסיד הוא ולא נחשד בכך: בין. אמר להם יא] מום
וא"ת
אכתי
אמרי האי תם הוא
זימני לא תקינו ליה רבנן.
א) [ליתא במשנה שבמשניות],
כב א מיי' פ"ג מהל' בכורות
קבוע והיה הוא רגיל ליטול כל שכרו: גמ' מאי טעמא. לדקה ד'
ב) כתובות קה. קדושין נח:,
הלכה ז סמג עשין רי טוש"ע
והאי דשרי ליה לפי שאינו רוצה לטרוח פעם אחרת וי"ל שלא
ג) [נדרים לז.], ד) [קדושין נח.],
י"ד סימן שיב סעיף א:
חייבוהו חכמים כ] לראות פעם אחרת אלא דאם ראוהו דאין יכול ליטול
איסרות ולגסה ששה (ב) : גסה נפיש טירחיה. להשליכו לארץ לכפותו
ה) עירובין ל: כתובות כח: פסחים
כג ב מיי' פכ"ג מהל' סנהדרין
צב: ברכות יט: נדה נז. מ"ק ה:
הלכה ה טוש"ע ח"מ סימן
ולראות מומו: אלא תם. כי אמר להו
מום עובר הוא אמאי שקיל
עליו שכר ועוד דבזה לא יחשדוהו לעולם שיתיר את האיסור כדי
חגיגה כה:, ו) צ"ל ליטול כו' מקדש
ט סעיף ה:
אגרא הא לא מהני ליה מידי דמיסר
להנצל מטורח כא] של פעם שניה:
לה, ז) נ"א יזה צ"ק, ח) [שכר
כד ג טוש"ע ח"מ סי' לד סעיף
הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים.
יעב"ץ], ט) מכאןשייךלע"ב, י) צ"ל
יח בהג"ה:
קאסר ליה: דא"כ. דלא שקיל אגרא
כאילא ביבנה שהתירו לו (ביבנה) חכמים
א] א)
דתניא, כ) בטלה דלא מוכח אבל
כה ד מיי' פ"ז מהל' פרה הלכה
אתי למיחשדיה כי
אמר בעל מום
והא כב] י) דתנן מכוער
להיות נוטל ארבע איסרות לבהמה דקה וששה
דמוכח שרי מהרש"א והצ"ק מוחק
ב:
הוא: תרי זימני לא תקינו ליה רבנן.
הדיין שנוטל שכר לדון אלא שדיניו
כו ה מיי' פ"א מהל' ת"ת הלכה
תיבת דמוכח וגורס באגר בטלה
גמ'
לגסה בין תם ובין בעל מום: מ"ט האי
שרי, ל) [וע"ש בתוס' ד"ה בודקין],
ז טוש"ע י"ד סימן רמה סעיף
דכי הוה אמר תם הוא הוה שקיל
דין מפרש בפרק בתרא דכתובות כג]
מ) ס"אכברה, נ) צ"ל מערבין לכהן
ו [וסי' רמו סעיף ה]:
נפיש טירחיה והאי לא נפיש טירחיה: בין תם
אגריה וכי יב] מייתי
ליה לקמיה כמה
(קה.) באגר בטלה דמוכח שרי:
כ)
(ו)
בבית הפרס דאמר כו' צ"ק, ס) צ"ק
כז ו מיי' פ"ה מהלכות אישות
ובין בעל מום: בשלמא בעל מום משום דקא
מה אני בחנם כו'. וא"ת ושחד
מ"ז, ע) צ"ל טמא צ"ק, פ) נ"א
הלכה ג:
זימנין לא שקיל מידי הלכך ליכא
כח ז מיי' פ"ו מהלכות קרבן
מדפסיק במילתיה דר"י דגרסינן
שרי ליה אלא תם אמאי דא"כ אתי למיחשדיה
חשדא: מתני' להזות. מי חטאת:
❖
לא תקח דכתב רחמנא (שמות
פסח הל' ח:
מאי בודקין דאי אמתני' קאי ול"ג
❖
ואמרי האי בעל מום תם הוא והאי דקא שרי
מאי בודקין לא היה לו כו' צ"ק,
לקדש. לערב אפר חטאת במים חיים
כג) למה לי ולאו פירכא היא דתרי
ליה משום אגרא אי הכי תם נמי אמרי בעל
אל כלי: אפר מקלה. יג] כשאר אפר
מילי נינהו כדמוכח בריש פ' בתרא
מוסף רש"י
דכתובות (דף קה.) דבתורת אגרא היינו
בעלמא. כל אפר קרוי אפר מקלה:
תורה אור השלם
מום הוא והאי דלא קשרי ליה סבר כי היכי
להזות. על הטמא, ולקדש. מי
אבל אם אותו רואה בכורות או הדיין
שכר טרחו ובתורת שוחד היינו
דלשקול אגריה זימנא אחריתי ב] חד זימנא
1. רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים
חטאת כשנותן האפר במים קרי
א
או העד או המזה והמקדש כהן וזה
להשתדל לדונו יפה ולהפוך
כד]
קדושה (קדושין נח:). מי מערה.
וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְיָ אֱלֹהָי
תקינו ליה רבנן תרי זימני לא תקינו ליה רבנן:
סרוחים הם (שם). אפר מקלה.
לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר
המוליכו עמו מעבירו במקום טומאה
בזכותיה כדאמר התם אפי' לזכות את
מתני' ב) הנוטל שכרו לדון ב דיניו בטילים
כלומר סתם אפר שבא מן הקלוי
אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
שאין דרך אחר יד]: (ג) מטמאהו
הזכאי ולחייב את החייב ואין לתמוה
באש (שם). בשכר הבאה. האפר
דברים ד ה
להעיד עדותיו ג] בטילין להזות ולקדש מימיו
2. אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר חָכְמָה
ממקום למקום, ושכר מילוי המים,
ג
ד
מתרומתו. ומפסידו שצריך לקנות
על דייני גזירות שבירושלים שהיו
❖
דמילתא דטירחא היא ורחמנא לא
וּמוּסָר וּבִינָה: משלי כג כג
מי מערה ד] אפרו אפר מקלה אם היה כהן
חולין ולאכול ודמי חולין יקרים מדמי
נוטלין שכרן מתרומת הלשכה דבלאו
רמיא עליה ושרי למשקל אגרא
ומקודשת (שם). בשכר הזאה
(א) מטמאהו מתרומתו מאכילו ומשקו וסכו ואם
תרומה שהחולין ראוין לכל ותרומה
טעמא דאגר בטלה דמוכח שרי התם
וקידוש. דליכא טירחא ושכר
הגהות הב"ח
אינה ראויה אלא לכהנים: מאכילו.
כיון דכל עסקם היה על זה ולא היו
היה זקן מרכיבו על החמור ונותן לו שכרו
לימוד מצוה הוא נוטל והתורה
(א) במשנה וטמאהו
אמרה ראה למדתי אתכם וגו'
זה המוליכו ומשקו וסכו: ונותן לו
עוסקין בשום מלאכה שעל כרחם
טו]
כפועל : גמ' מנהני מילי אמר רב יהודה אמר
ה]
מתרומתו: (ב) רש"י ד"ה מ"ט
כאשר צוני וגו', מה אני בחנם
שכרו כפועל. ובגמרא [ע"ב] מפרש מאי
צריכין להתפרנס ומה שנוהגין עכשיו
אף אתם בחנם (שם). דיקא
וכו' ששה הס"ד ואח"כ מ"ה
רב דאמר קרא 1 ראה למדתי אתכם ו] ג)וגו' מה
האי גסה: (ג) ד"ה אבל וכו'
נמי. דמתניתין (דקדושין) לאו
היא שלפי מה שהוא מפסידו נותן
ללמוד תורה בשכר אם אין לו במה
אני בחנם אף אתם בחנם תניא נמי הכי
דרך אחר וטמאהו: (ד) ד"ה
ה
אהזאה וקידוש קאי, דקתני מי
לו: גמ' מנא ה"מ. דאין נוטלין
להתפרנס שרי ואפי' יש לו אם הוא
ושכר מילוי וכו' ולאו היא
חטאת ואפר חטאת, שעדיין אינן
כאשר צוני ה' אלהי מה אני בחנם אף אתם
שכר על הוראה ותלמוד תורה טז]
שכר בטילה דמוכח שמניח כל עסקיו
הכשר המצוה: (ה) ד"ה כאן וכו'
מעורבין (שם). לבית הפרס
בחנם ומנין שאם לא מצא ז] בחנם שילמד
שהיא הכשר המצוה כצ"ל ותיבת
דרבנן. דלא מטמא אלא מדרבנן,
שילמד: אמת. תורה: הרי זו מקודשת.
ומשא ומתן שלו מסתברא דחשיב
היא נמחק: (ו) תוס' ד"ה הנוטל
והוא שדה שנחרש בה קבר
בשכר תלמוד לומר אמת קנה ומנין שלא
אלמא יכול ליתן ו) שכר דאי לא במאי
כה] מוכח יותר מקרנא דתהי חמרא
2
וכו' באגר בטלה דלאו מוכח
וחשו חכמים שמא דלדלו כלי
דלא שרי אלא באגר בטלה
המחרישה את העצמות והדורס
יאמר כשם שלמדתיה בשכר כך אלמדנה
מקדש להו: אע"פ שהוא ישראל. ואפי'
ושקיל זוזא ועוד בקטנים שרי מטעם
דמוכח הס"ד: (ז) ד"ה היכי
עליהן מסיטן, ועצם כשעורה
כו] שימור ושכר פיסוק טעמים כדמוכח
זה ז) ישראל דכהנים רגילין בהזאה
בשכר תלמוד לומר אמת קנה ואל תמכור:
אזיל וכו' במס' אהלות. נ"ב בפ'
מטמא במגע ובמשא ולא באהל
בתרא וע"ש מ"ש הר"ש פרישתו:
(ברכות יט:) כדתנן (אהלות פי"ז
פרק אין בין המודר (נדרים לז.):
ובקידוש: שכר. הבאת האפר שילך
להזות ולקדש מימיו מי מערה ח] אפרו אפר
(ח) בא"ד לתוך כברה שנקביה
מ"א) החורש את הקבר הרי זה
המקדש במי חטאת ואפר
ממקום רחוק לירושלים להביא האפר:
דקין וממחה אם נמצא וכו'
עושה בית הפרס מלא מענה מאה
מקלה: ורמינהו ד) המקדש ובמי חטאת באפר
בפרק בכל מערבין ולכהן בבית
אמה, וגזור רבנן שמא כתתה
ושכר מילוי. המים מצי למישקל דאגר
חטאת הרי זו
חטאת הרי זו מקודשת אע"פ שהוא ישראל
הפרס דאמר ר' יהודה וכו'
מחרישה את העצמות ופיזרתן
טירחיה שקיל (ד) ולא הכשרח) המצוה:
מקודשת אע"פ שהוא ישראל. פי'
ואומר ר"ת דלא גרסי' מאי:
באורך המענה ויש כאן עצם
אמר אביי לא קשיא כאן בשכר הבאה ומלוי
כאן שכר הזאה וקידוש. שהיא
הקונטרס דחוק שפירש דנקט אע"פ
(ט) בא"ד מדרבנן ושרי לכל
כשעורה ויעבור ויסיטנו, ועצם
דבר וכו' שהן מצות גדולות
כשעורה מטמאה במגע ובמשא
כאן בשכר הזאה וקידוש דיקא נמי דקתני
שהוא ישראל כז] דכהנים רגילים בהזאה
(ה) יז] היא הכשר מצוה לא שקיל: במי
כדמשמע במגילה: (י) בא"ד מה
דהיינו היסט (פסחים צב:) ואוקמו
הכא להזות ולקדש והתם קתני המקדש במי
חטאת. דמשמע מילוי המים ובאפר
ובקידוש ואומר ר"י דעיקריה נקט
חילוק יש בין וכו' ומ"מ טמא
רבנן כל סביבות הקבר מאה
וכו' מה כבוד יש שהולך:
אמה בספק טומאה (נדה נז.)
איכא לאוקמא בהבאת אפר: היכי
משום רישא דקתני כח] ברישא פ"ב
חטאת ובאפר חטאת שמע מינה: אם היה כהן
(כ) בא"ד מודים ב"ש וב"ה
שכך שיערו שהמחרישה מולכת
אזיל. הא קעבר אלנפש לא יטמא
דקידושין (דף נח.) המקדש בתרומה
שבודקין לעושי פסח ואין
ט] מטמאהו מתרומתו כו': איהו גופיה היכי
את עצמות המת (כתובות כח:).
בודקין לאוכלי תרומה מאי
בית הפרס, חצי מענה תלם אחד
(ויקרא כא): בבית הפרס. דאינו
ומעשרות ובמתנות במי חטאת ואפר
אזיל לבית הפרס דרבנן דאמר רב יהודה
י]
בודקין אמר רב יהודה מנפח
של מאה אמה (מו"ק ה:) או: לשון
היכי
מוזהר מלילך בו: כדרב יהודהיח]
חטאת כו':
אזיל לבית הפרס
אדם כו' והדר קאמר לעושי
דבר שבור ופרוס על שם שנפרסו
אמר רב ה) מנפח זאדם בית הפרס והולך
העצמות (נדה נז.). מנפח אדם
פסח לא העמידו וכו' במקום
מנפח אדם בית הפרס והולך. דעצם
דרבנן דאמר רב יהודה כו'. משמע
ורב
מיתה והדר מיבעיא להו בדק
בית הפרס והולך. בנפיחה ואם
כשעורה מטמא במגע ובמשא ולא
על ידי ניפוח שרי לילך להעיד
כט]
לפסחו מאי שיאכל
יש עצם כשעורה רואהו ונשמט
באהל וכי מנפח ליה מדחיא מקמיה ולא נגע ביה ומיהו בתרומה לא
אבל מ"מ טמא הוא כדקתני מטמאהו מתרומתו וקשיא מכאן לפירושו
בתרומתו כו' ואי אבדיקה
ממנו (חגיגה כה:) דבשר ליכא
יט]
דמתני' קאי ולא גרסינן מאי
ועצם כשעורה לא מטמא אלא
מצי אכיל דאמרינן בחגיגה בפרק חומר בקודש (דף כה:) בודקין לעושי
ר"ת דמפרש דניפוח מועיל לכל דבר משום דקשיא ליה אהא דאמרינן
בודקין לא היה לו להפסיק כצ"ל
במגע ובמשא, הלכך מנפח כדי
פסח ואין בודקין לאוכלי תרומה וההוא בודקין מפרש התם דבהך
בפסחים בפ' האשה בסופו (דף צב.) בית הפרס לא העמידו דבריהם
ל)
שלא יגעו רגליו בו והולך (נדה
ותיבות משמע בהדיא כדמסיק לו
להפסיק במילתיה דר' יהודה
נז.) דכולא ספיקא משום עצמות
בדיקה דבית הפרס קאמר: ט) בית הפרס שנידש. שדשוהו בני אדם
במקום כרת כדתנן (ז) במס' אהלות (פי"ח מ"ד) ושוין שבודקין לעושי
נמחק: (ל) בא"ד לאחר שעבר
היא ועצמות בלא בשר אינו מטמא
❖
ומועיל לכל דבר: ברגליהם טהור שאי אפשר לעצם כשעורה שלא יהא נידש ברגל
פסח ואין בודקין לאוכלי תרומה מאי בודקין אמר רב יהודה מנפח
באהל וכשמנפח לפני רגליו אם
יש שם עצם גדול נראה מאליו
כו' והשתא מאי קאמר מאי בודקין והלא הבדיקה מפורשת שם במשנה
ובית הפרס אין בו שום ספק אלא משום עצם כשעורה דבית הפרס
ועצם קטן נראה בנפיחה ואינו
דקתני סיפא ולנזיר ב"ש אומרים בודקין וב"ה אומרים אין בודקין כיצד
היינו שדה שנחרש בו קבר: אי נמי בשאר טומאה. טימאו
מסיטו ברגליו (ערובין ל:) וסומך
שיטה מקובצת
על כך שאם יש עצם רואהו, ואע"ג
הוא בודק מביא את העפר שהוא יכול להסיטו ונותן לתוך נפה
ל] (ח) מ)
להאי כהן כגון נבילות ושרצים שאינו מוזהר עליהן מליגע:
דמאהיל לא חיישינן, דאין עצם
א] על תיבת ביבנה נרשם עליו קו
כפועל
שנקביה דקין אם נמצא שם עצם כשעורה טמא ועוד דמשמע דוקא
כשעורה מטמא באהל עד דאיכא
להורות כי ראוי למחקו:
לעושי פסח מהני ניפוח והא אפי' לשאר מילי נמי מהני כדאמר בפ' בכל מערבין (עירובין ל:) לכהן בבית הקברות דאמר רב יהודה כו' ואומר
לא]נ)
שדרה או גולגולת שלמה או רוב
ב] אחריתי אמרי חד: ג] עדותיו
בנין או רוב מנין (כתובות כח:
בטלה: ד] מערה ואפרו אפר
ר"ת דלא גריס מאי בודקין אלא גרס אמר רב יהודה כו' ומילתא באפי נפשה היא ומועיל ניפוח לכל דבר אבל בדיקה לב] של משנה לא
וכעי"ז פסחים צב:) דאי דאורייתא
מקלה ואם היה כהן ומטמאהו
מהניא בשום מקום אלא לעושי פסח ויש לפרש הא דשמעתין לפירוש ר"ת דמטמאהו מתרומתו היינו שהולך בלא ניפוח והכי קאמר היכי
הוא לא הוינן מזלזלינן ביה
מתרומתו מאכילו ומשקהו וסכו:
כולי האי למיסמך אנפיחה, והך
ה] כפועל ס"א בטל: ו] אתכם
אזיל ומשני בבית הפרס דרבנן דאמר רב יהודה כו' מדרב יהודה קא מייתי לג] דמורי דאיסור בית הפרס לאו דאורייתא אלא מדרבנן (ט) משרו
בדיקה לעושה פסח אישתרי ולא
חקים ומשפטים כאשר צוני ה'
לכל דבר בניפוח לד] כן פירש"י ס)(וכן) בסוף פ"בדכתובות (דף כח:) גבי אלו נאמנין להעיד בגדלן מה שראו בקטנן ולפי זה היה מותר בלא ניפוח
לאוכלי תרומה, כדאמרינן בחגיגה
אלהים מה אני: ז] מצא ללמוד
❖
(ברכות יט:).
בחנם: ח] מערה ואפר אפר:
בכל מצות כמו להעיד וקשיא דלא משמע הכי בפ' מי שהוציאוהו (עירובין מז.) מדנקט ללמוד תורה ולישא אשה ולדון ולערער בין העובדי כוכבים
ט] ומטמאהו מתרומתו כו'. ס"א
מפני שהוא כמציל מידם משמע דוקא הני שהן מצות לה] כדמשמע במגילה (דף כז.) דאמרינן ללמוד תורה ולישא אשה שאני דאמר לו] גדול
וכהן גופיה היכי אזיל ומטמא
תלמוד תורה כו' לישא אשה לא לתהו בראה כו' או משום כבוד הבריות כדאמר בפ' מי שמתו (ברכות יט:) וי"ל דלעולם ה"ה לכל המצות והא רבינו גרשום
הא קאי בלאו: י] אזיל בבית
הפרס דרבנן כדרב יהודה דאמר
דנקט ללמוד תורה משום דפליגי התם היכא דמוצא ממי ללמוד ולישא אשה נקט אע"פ שמוצא אשה בא"י ובשאלתות דרב אחאי מתיר
כאילא. שהתירו לו מפני
רב יהודה אמר שמואל מנפח:
ליטמא בבית הפרס לכל המצות כמו לצאת לקראת מלכים ומפרשים מה חילוק בין נזיר ועושה פסח לשאר מצות דלענין פסח הולך
(י)
טרחו: מ"ט. ד' לדקה וששה
יא] להם תם בין אמר להם בעל
לגסה: האי. גסה נפיש טרחא
מום קבוע היה הוא: יב] וכי הוו
וטהור ע"י ניפוח ולשאר מצות הולך וטמא משמע דרוצה לומר דלכל דבר בעינן ניפוח ומ"מ לז] ע)שמא לכל דבר חוץ מפסח ודבר תימה הוא
למיבדקה: דאם כן. דאילא שקיל
אייתי ליה תו לקמיה כו' לא הוה
בההיא דברכות שמותר לילך עם האבל דרך בית הפרס לכבוד האבל מה כבוד שהולך ומנפח אחריו וצריך האבל להמתינו לכל פסיעה
לח]
נמי אתם: אתי למיחשדיה. כי
שקיל מידי: יג] מקלה כלומר
היכי דלשקול ביה אגרא זימנא
אפר בעלמא: יד] אחר לילך
ושמא רוצה לומר השאלתות לט] כל שאר המצות בלא ניפוח נמי שרי וההיא דבכל מערבין אי מערבין לדבר הרשות מיירי ע"י ניפוח ואי אין
אחרינא כשחוזר ויפול בו מום
וטמאתו והד"א: טו] המוליכו
מערבין אלא לדבר מצוה מיירי אפילו בלא ניפוח ולפר"ת קשיא לרבי מההיא דחגיגה פרק בתרא (דף כה:) דאמרינן התם מודים בית שמאי
אחר: תרי זימני. למשקל אגרא
ומשקהו: טז] תורה שמלמד
בחדא בהמה לא תקינו ליה
הס"ד: יז] שהיא הכשר מצוה
ובית הלל שבודקין לעושי פסח (כ) מאי בודקין אמר רב יהודה כו' מנפח אדם כו' לעושי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת לאוכלי
ולא אתו למיחשדיה: ולקדש.
לא: יח] יהודה דאמר מנפח:
תרומה העמידו דבריהם במקום מיתה משמע בהדיא מ] פ) כדמסיק לו להפסיק במילתיה דרב יהודה דקאי אמתני' דאי לא גרסינן מאי
ליתן מים באפר חטאת: אם
יט] מדחיא ליה מקמיה:
היה כהן. הדיין או העד:
כ] חכמים לראותו פעם אחרת
בודקין לא היה לו להפסיק במילתיה דרב יהודה ונראה לרבי דגרסינן מאי בודקין ובדיקה המפורשת לאחר שעבר לכל דבר
מא]
(ל)
ומטמאהו מתרומתו. שמוליכו
אלא דאם רואהו אין יכול
אבל לעירו ובדרך יש טומאה
ליטול: כא] מטורח ראיה פעם
ומעבירו שם ומטמאהו ומפסידו מלאכול בתרומה ויש לו הפסד בדבר שאם היה טהור היה אוכל תרומה שדמיה
תיבת של נמחק: כב] והא דתניא: כג] דכתובות דההוא באגר בטלה דלא מוכח אבל באגר בטלה דמוכח שרי הס"ד: כד] היינו כדי להשתדל
קלין ועכשיו צריך לקנות חולין שהן ביוקר בשביל שמפסידו בכך יש להאכילו ולהשקותו ולסוכו ושכר זה
כו' ולהפך בזכותיה: כה] דחשיב בטלה דמוכח: כו] מטעם שכר שימור: כז] ישראל אע"ג דכהנים: כח] דקתני בסוף פ"ב דקדושין: כט] משמע
מותר: המקדש. את האשה במי חטאת ואפר חטאת אלמא דמצי למתהני מינייהו: בשכר הבאת מים ומילוי. מצי
הכא על: ל] לתוך כברה שנקביה דקין וממחה אם: לא] בכל מערבין מערבין לכהן בבית הפרס דאמר: לב] שבמשנה לא: לג] מייתי ראיה
לקדושי: בשכר הזאה וקידוש. לא: איהו גופיה. הכהן היכי מצי אזיל במקום טומאה הא קאי בלאו: מנפח אדם
דאיסור: לד] בניפוח או בנידש תיבות כן פירש"י נמחק: לה] מצות חשובות כדמשמע: לו] דאמר מר גדול: לז] ומ"מ טמא לכל: לח] כבוד
בית
הפרס והולך.
הני מילי
לעושי
פסח
דלא העמידו דבריהם במקום כרת אבל
לענין תרומה
העמידו דבריהם
הוא שהולך ומנפח הולך ומנפח אחריו: לט] השאלתות דלשאר המצות: מ] בהדיא מדמסיק הכי בתר מילתיה דרב יהודה דאבדיקה דרב
יהודה קאי ולא אמתני' דאי לא גריס מאי בודקין: מא] המפורשת במשנה לאחר: