כט:
עד כמה
פרק
רביעי בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל לשון בודקין משמע
לכתחלה כדי לעבור ולעשות פסח
ולהכי בעי
כפועל בטל של אותה מלאכה. דבטל הימנה דאם
היה נוקב מרגליות
כט א מיי' פ"ו מהל' קרבן
א) [ברכות יט: וע"ש על
הגליון], ב) [ב"מ לא: סח. ושם
פסח הל' ח:
מאי בודקין דמה היא אותה בדיקה והשתא יש שלשה ענינים בבית
שעבודתה נוחה לעשות ושכרו מרובה אם אומר לו טול כך וכך ותבטל
ל ב מיי' פט"ז מהל' טומאת
ה"ג מאי כפועל בטל והא לא
אוכלין הל"ט: הפרס לעושי פסח לכולי עלמא ולנזיר לבית שמאי מנפח וטהור וללמוד
היום ממלאכה אינו פוחת משכרו אלא דבר מועט שהרי נוחה ואין בה
בטל מינה אמר אביי כפועל
לא ג מיי' פכ"ג מהל'
בטל של אותה מלאכה דבטל
תורה ולישא אשה ולדון ולערער ולכבוד הבריות שרי ליטמא בלא ניפוח
טורח ואי מלאכה קשה היא כמו נגר אם אומר לו אתה נוטל עכשיו
מינה רש"ל], ג) צ"ל בדעגל,
סנהדרין הל"ה טוש"ע
ולשאר מצות כגון עדות דהכא שרי על
שלשה זוזים טול זוז והבטל היום
ד) [פי' מלת כל דקאמר ר'
ח"מ סימן ט סעיף ה:
לב ד מיי' פ"ג מהל' בכורות
שמעון לאתויי מאי וכ"פ הר"ע
מאותה מלאכה ועשה מלאכה קלה זו
ידי ניפוח וטמא וכן בעירוב
(ה)
ורב יהודה בר אמי משמיה דרב יהודה אמר
א)
מברטנורה], ה) [שייך
הלכה ח סמג עשין ריא
יב]ט)אומר אין מערבין אלא לדבר מצוה
נוח לו להבטל וליטול זוז והכא נמי כי
בית הפרס שנידש טהור א"נ בשאר טומאות
למתני'], ו) [שייך למתני'],
טוש"ע י"ד סימן שיא:
א
ב
שרי ליטמא ע"י ניפוח (וטמא) ואי
ההוא אגרא יהיב ליה שהרי מבטלו
לג ה מיי' פ"ח מהל' שמיטה
ז) שייך למתני', ח) ע"כ, ט) אי
יג]י)
דלא מזהר עלייהו: א] אם היה זקן מרכיבו על
ויובל הל' יד:
אין מערבין אלא כו' צ"ק,
ממלאכתו וכוליה אגרא לא יהיב ליה
מערבין אף לדבר הרשות יש ללמוד
לד ו ז מיי' פי"ב מהל'
י) צ"ק מ"ז, כ) צ"ל טמא וגי'
החמור ב]: תנא כפועל בטל אמר אביי ב)כפועל
❖
שהרי אינו עסוק במלאכה קשה אצלו:
משם דעל ידי ניפוח שרי אפילו בלא
צ"ק ושמא, ל) צ"ל שעבר ורב
מעשר הלכה טז:
בטל של אותה מלאכה : מתני' החשוד
מתני' החשוד על הבכור. ח] כגון
יהודה בא כו' צ"ק, מ) [וע"ע
ג
ד
ג]
מצוה אלא יד] מדבריהם כ) וטמא אי
תוס' יומא עו. ד"ה הני ותוס'
על הבכורות אין לוקחין ממנו ד] בשר צבאים
נמי מערבין לדבר הרשות איכא
החשוד להטיל מום בבכור: (ד) בשר
פסחים לג. ד"ה תתן ומה
הגהות הב"ח
שציינתי שם], נ) [ובש"ס
ולא עורות שאינן עבודים רבי אליעזר אומר
לאוקומי המשנה כשעירב לדבר מצוה
צבאים. שאדום הוא מיחלף בבשר עגל
(א) במשנה טווי ובגדים.
שלפנינו איתא בר אבא],
לוקחין ממנו עורות של נקבה ואין לוקחין
שרגילות הוא לערב לדבר מצוה
זימנין דמזבין עגל בכור תם ואומר
נ"ב ס"א ואריג: (ב) שם
ס) צ"ק, ע) צ"ק, פ) סברא
שבשר צבי הוא: גמ' שמעי רבנן.
צ"ק, צ) לא הוה יהיבנא ליה
במשנה טווי ואריג. נ"ב ס"א
כדקתני בריש כיצד משתתפין (עירובין
ממנו צמר מלובן וצואי אבל לוקחין ממנו טוי
ובגדים: (ג) שם במשנה
אלא כפועל צ"ק, ק) שפירשתי
פב.) וכל מי שילך לבית האבל או לבית
דבכור תם הוא וטעון קבורה ומפסדי
גמ'
(א) ובגדים:
בשר צבאים דמיחלף
כו' רש"י ור"ח צ"ק, ר) לעולם
תרומה לשם כצ"ל ואות
ו' נמחק: (ד) רש"י קודם
המשתה וקאמר התם דאורחא דמילתא
ליה מינאי ומקפיד על טרחו ואינו
נותן לו כפועל בטל ור"ש צ"ק,
❖
בדעגלה ולא עורות שאינן עבודים הא
ג)
ש) קלה כזו צ"ק,
ד"ה בשר צבאים שייך הציון
קתני והא דבעי בחגיגה (דף כה:)
מעבדן: של נקבה. דאין לחוש
ה)
גמרא: (ה) תד"ה (בעמוד
עבודים זבנינן ה] אם איתא דבכור הוה לא
הבודק לפסחו מהו שיאכל בתרומתו
בבכורה: מידע ידיע. בין עור זכר
הקודם) היכי אזיל כו' וכן
הוה טרח ביה סבר אי שמעו ביה רבנן
בעירוב צריך לומר דאין
ו]
מוסף רש"י
אבדיקה דרב יהודה קאי ולא טו] אמתני'
לעור נקבה: חייק. חותך לזכרותיה
מערבין וכו' ושרי ליטמא
מפסדו לי מינאי: רבי אליעזר אומר לוקחין
ולפי' ר"ת איפכא ועוד היינו יכולין
ועושה כעין נקבות וכי משייליה מה
ע"י ניפוח משום דאין
בית הפרס שנידש. ברגלי
מערבין אף כו' אי נמי
בני אדם (ערובין ל:) דישה רבה
ממנו עורות של נקבה: מאי טעמא מידע
לפרש דכל הבדיקות לעושי פסח אלא
חתוך זה שבמקום נקבות ואומר
❖
מערבין אף לדבר הרשות:
ברגלים הרבה (כתובות כח:)
דבדיקת המשנה לאחר טז] ל) שעברו
עכברים אכלוה: ו) צואי. צמר שאינו
ידיע ות"ק א"כ זכר נמי חייק לזכרותיה ואמר
טהור. דתלינן לקולא ואמרינן
כל העצמות נכתתו לפחות
לדרב יהודה בא להשמיענו מאי
מלובן מצואתו: השתא מלובן. דאיכא
עכברים אכלוה ואידך בי עכברים מידע ידיע:
מכשיעור (שם) שהרגלים
לעזי רש"י בודקין כדי לעבור ופירוש כמו אמר
למימר לא מפסיד טירחיה ולא מלבין
נושאים את העצמות ושחקום
ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואי: השתא
רב יהודה מאי בודקין כההוא דבריש
לה דסבר שמעי רבנן ומפסדי ליה
(נדה נז.) או: שדריסת הרגלים
פילטרי"ש. לבדים (מצעים
צמר מלובן לא זבנינן צואי מיבעיא אלא חדא
העבירתן (פסחים צב:).
של ל∆ב∆ ד).
אלו מציאות (ב"מ כא.)
וכמה אמר רב
מינאי אפי' הכי ט] כיון דטירחא זוטא
כפועל בטל של אותה
טרצוייר"ש
קתני צמר מלובן מצואתו: אבל לוקחין ממנו
❖
יצחק קב בארבע אמות ובפרק לא
היא לא קפיד עליה ולא זבנינן צואי
מלאכה. דבטל מינה, כמה
[טריצידויר"ש]. מקלעת.
טוי ובגדים: השתא טוי זבנינן בגדים מיבעיא
אדם רוצה ליטול ולפחות
יחפור (ב"ב כב:) וכמה אמר רב ייבא
מיבעיא: ז) אבל לוקחין ממנו טוי
משכרו ליבטל ממלאכה זו
מאי בגדים נמטי: מתני' החשוד על
חמוה דאשיאן כמלא יז] חלון מ):
ובגדים. דאי מבכור לא הוה טרח
ה
כבדה שהוא עוסק בה ולעסוק
רבינו גרשום
ורב
במלאכה קלה כזו, הכל לפי
השביעית אין לוקחין ממנו פשתן ואפילו
להו דמקפיד אטירחיה ח): בגדים
יהודה בר אמי משמיה דרב
כובד המלאכה וריבוי שכר, יש
ומטמאו: שנידש טהור.
מיבעיא. י] הא משעה שנטוו אישתראי
יהודה אמר בית הפרס שנידש טהור.
גמ'
סרק אבל לוקחין מהם טוי (ב) ואריג:
מלאכה שטורחה קל ושכרה
לגבי [עושי] פסח: אי נמי
❖
רב, או חילוף (ב"מ לא:).
בשאר טומאות. כגון נבילות
בפרק בתרא דחגיגה (דף כה.) גרס
להו: נמטי. פילטר"ש ולא נטוו
השתא טוי זבנינן אריג מיבעיא מאי
ושרצים דאין מוזהרין אלא
רב חייא נ)
ברבי אמי משמיה דעולא:
מעולם ולהכי איצטריך לאשמועינן:
אריג תיכי: מתני' החשוד להיות מוכר
על טומאת מת בלבד:
כפועל בטל של אותה מלאכה.
מתני' החשוד על השביעית.
כפועל בטל של אותה
שיטה מקובצת
תרומה
לשום חולין אין לוקחין
מלאכה דבטיל מינה. דיש
(ג) ז]
פירש בקונטרס מאותה
לזרוע או לעשות סחורה בספיחים:
בדבר להקל ולהחמיר כיצד
א] ואם היה: ב] החמור
ממנו אפילו מים ומלח דברי רבי יהודה רבי
מלאכה דבטל מינה דאם היה נוקב
סרק. כתוש ומתוקן במסרק:
פועל חייט או סופר שאין
וכו' תנא נוטל שכרו כפועל:
גמ' אריג מיבעיא. הא בא לכלל
שמעון אומר וכל שיש בו זיקת תרומה
במלאכתו טורח כ"כ ומרויח
ג] מלאכה דבטל מינה:
מרגליות שעבודתה נוחה לעשות
ביום ג' פשיטא אם שוכרו
ד] ממנו אפילו בשר:
ומעשרות אין לוקחין ממנו: גמ' לאתויי
ושכרו מרובה ואם אומרים לו טול
טווי קודם לכן ומההיא שעתא
ד)
אדם על מנת שיהא בטל
ה] זבנינן מ"ט: ו] שמעו
ממלאכתו וישמור ביתו
בי רבנן ומפסדו לה מינאי:
כך וכך ובטל היום ממלאכה אינו
אישתראי: תיכי. שרשרות שקורין
מאי לאתויי
קרבי דגים דמערבי בהו שמן
ז
ומבקש שיניח לו קצת
ז] תרומה לשם חולין:
פוחת משכרו אלא דבר מועט שהרי
טרצוייר"ש ועושין אותן מפשתן
זית ההוא טבחא
דהוה חשוד לזבוני
משכרו הואיל והוא בטל
ח] הבכור כהן החשוד:
עד שלא נטוה: מתני' אפי'
שאינו טורח ודאי כיון
ט] הכי. ס"א הואיל דטירחא
נוחה ואין בה טורח ואם מלאכה
תרבא
שאומנותו היא בלא טורח
זוטי: י] מיבעיא דהא משעה
קשה היא כגון נגר אם אומרים לו
מים ומלח. משום קנס: זיקת
אינו רוצה להניח משכרו
כו' בהו הס"ד: יא] כל
ממנו תרומה: גמ' שמערבין
אתה נוטל עכשיו ג' זוזים טול זוז והבטל היום מאותה מלאכה לעסוק
תרומה. כל דבר שנותנין
אלא דבר מועט כגון פשיטי'
לאתויי מאי לאתויי קרבי
יא]
אחת אבל פועל שמלאכתו
דגים שמערבין: יב] בעירוב
במלאכה קלה ניחא לו להבטל ליטול זוז עד כאן לשון הקונטרס ולא
בהן שמן זית. וכיון דאית
בהו זיקת תרומה לא זבנינן מיניה:
קשה כגון כתף ודאי ברצון
אי אין: יג] וטמא משום
תרבא
היה לו לפרש שיטול שכר בטלה מאותה מלאכה לעסוק במלאכה קלה
יח]
יניח חצי שכירותו או יותר
מצוה ואי: יד] אלא
ע"מ שיהא בטל אף כאן לפי
שהעמידו דבריהם וטמא:
כזו דא"כ היה נוטל ס)[שכר] לדון ולהעיד להזות ולקדש אלא היה לו לפרש שנותנין לו שכר בטלה מאותה מלאכה יט] ובטל לגמרי ואינו עושה בשום
האומנות שמבטלו לדיין או
טו] ולא אדמתני' ולפי':
מלאכה וכענין זה צריך לפרש בסוף אלו מציאות (ב"מ לא:) גבי השבת אבידה דתנן היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע אלא נותן לו שכרו כפועל
העד יתן לו שכרו: ולא
טז] לאחר שעבר ורב יהודה:
עורות שאינן עבודין. דשמא
יז] כמלא רוחב חלון:
כ] בטל מאותה מלאכה וגם שם פירש בקונטרס כענין שפירש כאן וא"א לומר כן דא"כ היה נוטל שכר על השבת אבידה ואפי' לרבנן דאמרי
של בכור הן: אבל לוקחין
יח] מלאכה קשה לעסוק:
טעינה בשכר לא אמרי אלא משום דא"כ לכתוב רחמנא טעינה ולא בעי פריקה ובריש כא] הכונס (ב"ק נו:) אמרינן שומר אבידה כשומר חנם דמאי
ממנו עורות של נקבה.
יט] מלאכה כיושב ובטל:
דנקבה לא קדשא בבכורה:
כ] כפועל ומפרש בגמ'
הנאה אית ליה אלא צריך נמי שם לפרש ליושב ובטל לגמרי ורבינו חננאל פירש שם כב] כמו שבשאר ימות השנה אין נותנין בתפירת
דמיחלף בדעגל. שאדום
כפועל בטל: כא] ובריש
בגד אלא חצי סלע והוא עתה בשעת הרגל ותופר בגד בסלע כג] ע) [אין] אומרים לו קבל שכר כמה שתנוח למלאכה זו שאתה מקבל
בשרו: סבר. אם אעבדנו
פ' הכונס: כב] שם כגון
ואח"כ נודע שהוא של בכור
עליה סלע [אלא] כאותו שכר שאתה היית נוטל כמותה בשאר ימות השנה שלא היית נוטל עליה אלא חצי מפני השבת אבידה
כד]
כה]
שבשאר: כג] בסלע ואומרים
ואסרוהו עלי ונמצאתי
לו: כד] סלע באותו
ופירושו תמוה דאין הלשון משמע כן וגם אין כאן שום פ) הכירא ליטול בשעת הרגל כו] כשאר ימות השנה והוי כהלכתא בלא טעמא ועוד
מאבד טורח (אבל) [ולכן]
שכר שהיית נוטל בהנאתה
תניא בריש השוכר את האומנין (ב"מ עו:) השוכר את הפועלים והטעו את בעל הבית כו' אבל הלכו חמרים ולא מצאו תבואה הלכו
כשהוא עבוד בידוע שאינו
בשאר: כה] חצי סלע מפני:
של בכור ואם אינו עבוד
כו] הרגל כבשאר ימות:
פועלים ומצאו שדה שהיא לחה נותן להם שכרם משלם אבל אינו דומה הבא טעון להבא ריקם עושה מלאכה ליושב ובטל וקאמר התם
חיישינן: מידע ידיע. דכיון
כז] שפי' ר"ח כלל וגם לא
תני תנא קמיה דרב נותן שכרו משלם א"ל חביבי אמר אי הואי התם הוה יהיבנא ליה כפועל בטל אלמא קרי ליה פועל בטל ומשמע
צ)
דלית בהו מקום זכרות ודאי
ממש כפי' הקונטרס ועוד
הוו דנקבה: וצואי. שאינו
קשיא: כח] שכר ולא יתן
לגמרי כמו ק) שפירש ולא כמו שפירש כז] [רש"י] ור"ח כלל ומיהו קשיא מהא דתנן בפרק איזהו נשך (שם סח.) אין מושיבין חנווני למחצית
מלובן: השתא מלובן לא
מעות לחברו ליקח בהם
שכר כח] אלא א"כ נותן לו שכרו כפועל בטל ומפרש בגמרא כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה וצריכא דאי אשמעינן רישא חנווני
זבנינן דאע"ג דאיכא למימר
פירות למחצית שכר אלא
דלא היה טורח ללבנו אלא
א"כ כו' כפועל ומפרש
משום דלית ליה טרחא אבל סיפא דאית ליה טרחא כט] אימר לא סגי ליה כפועל בטל ל] ואמאי ס"ד דלא תסגי ליה כפועל בטל והלא לא] כל
אם כן חולין אפילו הכי אין
בגמרא: כט] טרחא אימא
זה כדינו שנותנין לו יותר לפי מה שהוא טורח ועוד דבברייתא פליגי התם כמה הוא שכרו בין מרובה בין מועט דברי ר' מאיר ר' יהודה
לוקחין: צמר מלובן
לא: ל] בטל כו' ואמאי:
מצואתו. אבל לא מלובן כל
לא] והלא זהו דינו שנותנין:
אומר אפילו לא טבל עמו אלא בציר כו' ר' שמעון אומר נותן לו שכרו משלם והשתא מתני' ר' שמעון שזהו שכרו משלם ובתוספתא משמע
לב]
צרכו: אבל לוקחין טוי
לב] מתני' כר' שמעון:
דמתני' כר' מאיר דקתני המושיב חבירו בחנות למחצית שכר נותן לו שכרו כפועל בטל דברי ר' מאיר ועוד קתני סיפא לג] ר' שמעון אומר
ובגדים. דודאי לא היה
לג] סיפא דתוספתא ר"ש:
נותן לו שכרו משלם אינו דומה עושה מלאכה ליושב ובטל יושב בחמה ליושב בצל ולפירוש הקונטרס דשמעתין ודבבא מציעא קשיא אבל לפי מה
עושה מלאכה יתירה כ"כ
לד] צריכא בגמרא ובין:
אם היה של בכור: מאי
לה] מועטת לעולם נותן לו
שפירשתי דכפועל בטל היינו ביושב ובטל לגמרי ניחא ולא קשה מידי הא דקאמר צריכא לד] ובין מרובה בין מועט דקאמר ר' מאיר היינו בין היה
בגדים לא ממש ארוגים אלא
כפועל בטל ור"ש: לו] מאיר
עוסק במלאכה מרובה בין היה עוסק במלאכה מועטת ור' שמעון אומר נותן לו שכרו משלם שאומדים כמה היה רוצה ליטול ולבטול ממלאכה
לה]ר)
נמטי. פלטרס דקל הוא
והא דקתני בתוספתא עושה
לעשות: אפילו סרוק. דהכא
מלאכה ליושב ובטל לאו:
כבידה שהיה עוסק בה ויעסוק במלאכה ש)כזו דהיינו טפי מדרבי מאיר לו] ויושב ובטל דתוספתא לאו בטל לגמרי אלא מאותה מלאכה החמורה
ליכא למימר לא טרח
לז] ביוקר ומוצא הרבה:
ורבינו חננאל פירש
שם כפועל בטל כגון אדם בטל שאינו מוצא מי ישכירנו והולך ובטל והיה משתכר בקל ולא
יתן לו כמו שפועלים
למיסרקיה דדבר קל הוא:
לח] לא היה נוטל:
תיכי בנקילי. בנדל י"ש
הולכים עכשיו שהם
ביוקר לז] הרבה משכירין כגון שהיה
נשכר עכשיו
בשתי סלעים ובאותה שעה
היה בטל לא לח]
יהיה נוטל אלא סלע:
בלעז לעשותו כטוויה:
תרבא
דמערבי בהו שמן זית.