עד כמה פרק
רביעי בכורות
לא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכולן
וכולן
שחזרו בהן. סיפא דהך ברייתא דלעיל היא דקתני הבא לקבל
שחזרו בהן כו'. פ"ה בפ"ק דע"ז (דף ז.) אגזלנים
א) ע"ז ז. תוספתא דדמאי פ"ב
נא א מיי' פ"י מהל' משכב
ה"ח, ב) תוספתא דדמאי פ"ג
ומושב הל"ח:
דברי חבירות חוץ מדבר אחד וכן כהן שקיבל עליו דברי כהונה חוץ
ועמי הארץ קאי שחזרו מרשען למוטב וזהו תימה למה אין
ה"ה, ג) נגעים פ"ב מ"ה,
נב ב מיי' פ"ג מהל' בכורות
מדבר אחד וכן בלוי שקיבל עליו דברי לויה חוץ מדבר אחד אין מקבלין
מקבלין אותם ס)דמשמע דאין תקנה י] לעשות עם הארץ [חבר] שמקבל
ד) יבמות כה: קא:, ה) [יבמות
הל"א טוש"ע יו"ד סי'
כה: נדרים עח. ע"ש ב"ב קכ:
שיב סעי' ב:
אותן שנאמר י) המקריב את דם השלמים וגו' בזמן שהכהנים עושין
עליו דברי חבירות כו' ועוד
דלשון עולמית משמע שכבר קבלו פעם
קכא.], ו) [לקמן לה: לו: נג:],
נג ג מיי' פ"ו שם הל"ט:
רצונו של מקום מה כתיב בהםכ) חלקם
אחרת ועוד דאמר רבי יהודה חזרו
ז) חזו צ"ק, ח) [לקמן לג:]
ד [מיי' פ"י מהל' משכב
ביצה כח. תמורה ח. כא. כד.
ומושב הל' ז]:
נתתי אותם מאשי וכשאין עושין רצונו
בהן במטמוניות אין מקבלין אותן
תנו רבנן וכולן שחזרו בהן אין מקבלין אותן
א)
נד ה מיי' פ"י מהל' גירושין
זבחים עה: חולין קלג:,
של מקום מה כתיב בהן מי גם בכם
יא] שאם חזרו למוטב במטמוניות ולא
עולמית דברי ר' מאיר רבי יהודה אומר חזרו
ט) [במשנה שבמשניות וכן
הלכה טז טוש"ע אה"ע
ויסגור דלתים וכולן שחזרו בהן אין
בפרהסיא אין מקבלין אותן וכי
ע)
יב]פ)
סי' יב סעי' ב:
בתמורה ובשאר דוכתא ליתא
ל)
במטמוניות אין מקבלין אותן בפרהסיא מקבלין
ו [מיי' פ"ו מהל' שבועות
וברא"ש וברמב"ם ג"כ ליתא],
מקבלין אותם עולמית כו' בתוספתא
זו ירא שמים בסתר ואומר ר"ת דקאי
י) [ויקרא ז], כ) [שם ו],
הל' א ופ"ד מהל' נדרים הל'
אותן איכא דאמרי אם עשו דבריהן במטמוניות
ארישא דקתני בתוספתא דדמאי בפרק
דמסכת דמאי בפ' מ) האורז במקומו
ל) [מלאכי א], מ) שני
ה טוש"ע י"ד סי' רכח סעיף
מקבלין אותן בפרהסיא אין מקבלין אותן ר"ש
א]:
[ה"ו-ה"ח] הס"ד והשאר יש
מותר בחלת אנטוכיא: עשו דברים
שני עם הארץ שקבל עליו דברי
למחוק צ"ק, נ) חזו צ"ק,
א ז מיי' פ"א מהל' איסורי
ור' יהושע בן קרחה אומרים בין כך ובין כך
במטמוניות. שלא חיללו שם שמים
חבירות כו' צ) (עובד כוכבים שקבל
ס) ועוד דמשמע הכא דיש
מזבח הלכה יב ופ"א מהל'
מקבלין אותן משום שנאמר שובו בנים
תקנה לע"ה שמקבל עליו כו'
בכורות הלכה יח סמג עשין
בפרהסיא מקבלין אותם: כאותו הזוג.
עליו דברי חבירות כו') גר שקיבל
יג]
1
צ"ק, ע) אמאי אין כו' כיון
קמב טוש"ע יו"ד סי' שו
❖
שובבים א"ר יצחק איש כפר עכו אמר ר' יוחנן
ר"ש ור' יהושע בן קרחה: גבאי.
עליו דברי תורה כו' כהן שקבל
דירא צ"ק, פ) וכי זו דרך
סעי' ו:
רשעים שיהיו מעשיהם
ממונה למלך לגבות מס מישראל:
עליו כהונה כו' לוי שקבל עבודת
הלכה כאותו הזוג ב)ת"ר בראשונה היו אומרים
מקולקלים בגלוי ויהיו יראי
פירש. מן הגבאות: איצטריכא ליה
לויה כו' והדר קתני וכולן שחזרו
חבר ונעשה גבאי דוחין אותו מחבירתו פירש
שמים כו' מהרש"א, צ) בתוס'
תורה אור השלם
ליתא, ק) צ"ל חוזרין, ר) רש"א
שעתא. שהיו חכמים צריכין לו לשאול
בהן כלומר שחזרו לסורם וקלקלו
אין מקבלין אותו חזרו לומר פירש הרי הוא
א
הד"א, ש) [ליתא שם לפנינו
1. שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם
הימנו הלכות: קטר להו. קשר ותיקן
מעשיהם אין מקבלין אותן עולמית
יד]
וע"ש ברש"י ד"ה לעולם וכו'
ככל אדם רב הונא בר חייא איצטריכא ליה
יְיָ כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם
להם ארבע מאות: ג] תכתקי. כסאות:
כיון דלא יכלו לעמוד בה ר' יהודה
יצאו אלו שיש להם שם לווי שאין
וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר
שעתא הוה עייל גביה רבה ורב יוסף וארבע
אומרין בהמת עיר הנדחת אלא
וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי
אומר במטמוניות כלומר שחזרו לסורם
זיל לחשיבותיה. ילך לחשיבותיה אחר
❖
❖
בהמת בכור ומעשר],
אֶתְכֶם צִיּוֹן: ירמיהו ג יד
מאה זוגא דרבנן שמע דאתו קטיר להו ארבע
החשיבות שבחר לו להיות מוכס ואנו
במטמוניות ובגלוי נזהרין על דברי
מאה א] תכתקי לסוף שמעו דנעשה גבאי
לא נלך אצלו: הדרי בי. מגבאות:
חבירות אין מקבלין אותן שגונבין
מוסף רש"י
הגהות הב"ח
ד] ורואה את קדשיו. אם יש לו
דעת הבריות ואין עושין אלא לפנים
שלחו ליה זיל לחשיבותיה זיל לקדמותיה שלח
(א) רש"י ד"ה הנאתן וכו'
וכולן שחזרו בהן. אגזלנין
שלמים בביתו ונפל בהן מום יראה
אבל אם לגמרי קלקלו מעשיהם אף
להו הדרי בי רב יוסף לא אזל רבה אזל רב
ועמי הארץ קאי, אין
ביוקר טובת הנאה
אם קבוע הוא ויפדם ויוציאם לחול:
בפרהסיא מקבלין אותן כשישוב
להקדש הוא: (ב) ד"ה
מקבלין אותן. להחזיקן
יוסף אמר תנינא פירש אין מקבלין אותו רבה
מעשרותיו. מעשר בהמה שנפל בהם
דכשחוזרין חזרה לגמרי:
בתורת חבירות לסמוך עליהן
ונשקלין וכו' חולין הס"ד
ק)
אמר תנינא חזרו לומר פירש הרי הוא ככל
(ע"ז ז.). אם עשו דבריהן
ואח"כ מ"ה חוץ מן
ר) איכא דאמרי עשו דבריהם
מום: ונשאל על טהרותיו. הוא עצמו
במטמוניות. בסתר, עבירות
הבכור והמעשר שאם
אדם: תנו רבנן ג) כל הבכורות אדם רואה
אם בקי בהלכות נשאל לעצמו על
במטמוניות. שהכרנו בהם
שעברו עד הנה (שם).
נמכרין ביוקר הנאתן לבעלים
❖
חוץ משל עצמו ורואה את קדשיו ואת
בפרהסיא. הואיל ופקרו כל
כצ"ל והד"א:
ב
ג
טהרותיו אם אירע בהן ספק ואינו
מתחלה קודם שחזרו לסורם שהיו
כך שוב אין נותנין לבן לשוב
מעשרותיו ונשאל על טהרותיו אמר מר כל
צריך לילך אצל חכם אחר: ה] חוץ
נוהגין דברי חבירות אף בסתר
ד
בתשובה שלימה (שם ז:).
שובבים. משמע מזידים
גליון הש"ס
הבכורות אדם רואה חוץ משל עצמו במאי
משל עצמו. שאין כהן רשאי לראות
מקבלין אותם כשישובו אבל אם לא
ופרהסיא, לשון מרד וגאוה,
הכרנו בהם מעולם שעשו דברי חבירות
מום של בכורותיו ולהתירו: וחד
עסקינן אילימא בחד מי מהימן אלא בתלתא
תוס' ד"ה דהא וכו' וכי
כמו (ישעיה נז) וילך שובב
בדרך לבו (שם). מפני שהוא
לא יהיה נאמן. עי' בר"ש
כי אם בפרהסיא ובצנעה לא היו
מי מהימן. להתיר בכור ואפילו של
❖
ומי חשידי והתנן מיאנה או שחלצה בפניו
ד)
בית דין. כלומר מיאון או
סוף פ"ב דנגעים:
נזהרין היטב אין מקבלין אותם שגונבי
אחרים והאנן תנן לקמן בפרק כל
חליצה לא עשה חכם זה ביחידי,
ישאנה המפני שהוא בית דין לעולם בחד
דעת הבריות הם: דהא חזו ליה
דקי"ל חליצה ומיאון בשלשה,
פסולי המוקדשין (דף לו:) בכור
וכדאמר רב חסדא א"ר יוחנן ביחיד מומחה
ותלתא לא חשידי (יבמות כה:)
ה)
ו
רבינו גרשום
שניסמית עינו ונקטעה ידו הרי זה
בימי טומאתו. תימה ותרומה טמאה
כלומר לא יחיד היה שם דנימא
הכא נמי ביחיד מומחה ורואה את קדשיו
ישחט על פי שלשה בני הכנסת:
דלא חזיא ליה $ וכי לא יהיה נאמן וכן
בשבילו נתכוין, שהרי ב"ד היה
וכולן שחזרו בהן. אשת
שם ואין ב"ד פחות משלשה
דאי בעי מיתשיל עלייהו ומעשרותיו דאי בעי
חבר שניסת לעם הארץ
אלא בתלתא. וכהן בעל הבכור אחד
בשאר כל איסור והיתר ובהדיא
.
ובתו של חבר ועבדו
(שם קא:)
שדי ביה מומא בכוליה עדריה ונשאל על
מהן: ומי חשידי. כולהו בשבילו:
אמרינן בריש הדר (עירובין ד' סג.) האי
הדרן עלך עד כמה
ו)
של חבר ועכשיו רוצין
כל פסולי המוקדשין. כל
להיות שוב חבירים אין
והתנן. ביבמות: מיאנה או שחלצה.
צורבא טו] דרבנן חזי ליה לנפשיה:
טהרותיו דהא חזא ליה בימי טומאתו:
ז)
קדשים בעלי מומים שנפדו
מקבלי': חזרו במטמוניו'.
אשה לפני החכם מותר לישאנה ואינו
במומן, אף על פי שעדיין
ולא בפרהסיא אין מקבלין
הדרן עלך עד כמה
הדרן עלך עד כמה ישראל חייבין
מקצת קדושה עליהן, שאסרן
אותן: איכא דאמרי אם עשו
נחשד לומר על מנת כן התירה:
הכתוב בגיזה ועבודה
דברים במטמוניות. כלומר
חוץ
מפני
שהוא ב"ד. כלומר שלא ו] היה
מן הבכור והמעשר שהנאתן
כדאמרינן תזבח ולא גיזה וכו'
אם במטמוניות לא הקפידו
כל פסולי המוקדשין (הנאתן להקדש)
ב] ט) ז
ח)
אפילו הכי נוהגין מעשה חולין
לבדו שם אלא בית דין שלשה היו
לבעלים. אע"פ שמפרש טעם
בטהרות מקבלין דלא
נמכרין באיטליז ונשחטין באיטליז
בהן בזו שנשחטין באטליז
נתפרסם לרבים שלא שמרו
שם: כדאמר רב חסדא אמר רבי
משום דהנאתן לבעלים על כרחין
ונמכרין באטליז בליטרא, חוץ
טהרות הילכך מקבלין
ונשקלין בליטרא
חוץ מן הבכור והמעשר
יוחנן ביחיד מומחה. במסכת נדרים
מדאורייתא היא כדמוכח בפרק קמא
מן הבכור והמעשר.
דדומה שהן בחזקתן שהיו
שהניית מכירתן ביוקר אינה
תחילה: ונעשה גבאי.
שהנייתן לבעלים פסולי המוקדשין הנייתן
בפרק נערה המאורסה (דף עח.):
דתמורה (דף ח.) ובסוף חלק (סנהדרין
להקדש אלא לבעלים, לפי שאין
מוכס: פירש. מגבאותו:
להקדש ושוקלין
מנה כנגד מנה בבכור:
ורואה את קדשיו. ואינו נחשד לומר
דף קיב:) גבי עיר הנדחת דדריש
להם פדיון במומם להיות
איצטריכא ליה שעתא.
דמיהן נכנסין לקדושתן,
לישאל ממנו דבר הלכה
על מום עובר שהוא קבוע דמה לו
בהמתך מי שנאכלין בתורת בהמתך
גמ'
דבבכור נאמר לא תפדה
לפי שהיה חכם גדול.
לשקר הא אם היה רוצה להוציאן ז] לחול יכול לעשות בהיתר ולישאל
יצא בכור ומעשר שאין נאכלין בתורת בהמתך ש) דתנן כל פסולי
ובמעשר נאמר לא יגאל, אלא
ואיכא דאמרי חלש היה
נאכלין לבעלים במומן, הלכך
והיו צריכין לבקרו. למ"ה:
לחכם ולפתוח בחרטה דהקדש טעות ולומר בטעות הקדשתיו
אבל המוקדשין נמכרין באיטליז חוץ מן הבכור והמעשר ושמא
אין נוהגין בהן מעשה חולין
קטר להו ת' תכתקי.
בבכור דאיהו לא אקדשיה דהא מרחם קדוש ליכא למימר הכי
משום קרא נפקא דאין נוהגין טז] בזיון בדבר
שאין הנאתן להקדש:
במכירת בשרם כשנפל בהן
עיטר להם. (עיטר להם)
במעשר ד' מאות כיסאות: זיל
מום ושחטום הבעלים, בעלים
ונחשד: ומעשרותיו. דאינו נחשד לומר על עובר שהוא קבוע דאי
דבכור כהן ובעלים דמעשר
לחשיבותיה זיל לקדמותיה.
הוה בעי מעיקרא הוה עביד בהיתירא קודם שיעשר עדרו: שדי מומא בכולהו. דעדיין אינן קדושים דליהוי כמטיל מום בקדשים ואח"כ יעשר
ישראל, אבל שאר פסולי
כלומר הואיל והיה כבר
דמעשר בהמה חל על המום דכתיב (ויקרא כז) לא יבקר בין טוב לרע הילכך אינו נחשד: ונשאל על טהרותיו. אינו חשוד לומר על טמא
המוקדשים הניית מכירתן
גבאי ילך לו לחשבותו
ביוקר להקדש, שלפי מה
ולאומנותו הראשון ואנו
טהור דאם טמאות הן מה יפסיד הא ח] נ) חזא ליה בימי טומאה. ובחולין קמיירי דתרומה טמאה לא חזיא ליה אפילו בימי טומאתו ט]:
שיודע שהנאתו יפה הוא
לא נלך אצלו: מי חשידי.
מוסיף פדיונו מתחלתו, לפיכך
אפי' בשל עצמן: וכדאמר
הדרן עלך עד כמה
מבזין אותו למוכרו באטליז,
רב חסדא ביחיד מומחה.
שהכל פונים שם ליקח בשר
רואה בכורות הכא נמי
כל פסולי המוקדשין. קדשים שנפל בהן מום: הנאתן להקדש. אם מוכרין אותן ביוקר (א) הנאת הקדש היא. ובגמרא מפרשא כולה:
ביחיד עסיקי' דאינו רואה
(ביצה כח. וכעי"ז זבחים עה:
חולין קלג: תמורה ה: כא.).
של עצמו משום חשד:
באיטליז. בשוק שלוקחין הרבה ונמכר ביוקר: ונשקלין בליטרא. כדרך שהקצבין מוכרין בשר חולין (ב) : בכור ומעשר. אם
ושוקלין מנה כנגד מנה.
ורואה את קדשיו. ונאמן
❖
נמכרין ביוקר: הנאתן לבעלים. בכור הנאתו לכהן ומוכר הבשר לכל מי שירצה דבשר בכור נאכל לכל אדם והכהן נוטל דמיו ולכהן קרי
כשמוכרו בתוך הבית (שם).
לומר מום קבוע הוא ויכול
לפדותן אפי' כדשמואל:
בעלים של בכור ומעשר הנאת מכירתו ביוקר לבעליו ישראל היא
ומשום הנאת הדיוטות לא מזלזלינן בקדשים לנהוג בהן מנהג חולין
הואיל דאיבעי מיתשיל
למוכרו באיטליז אלא בביתו ואף על פי שלא יקפצו עליהם בני
אדם כל כך ואין נשקלין בליטרא אלא באומד ואם יפסיד לית לן
עלייהו. לפני חכם ויכול
שיטה מקובצת
בה: ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור. שאם יש לו חתיכת
בשר חולין שנשקלה בליטרא יכול לשקול בשר בכור כנגדה:
לומר לא זה הקדשתי אלא
אחר ולא היה מוקדש
א] תכטקי ס"א טפטקי ס"א
גמ'
הם הכי נאמן להתירו:
תכתכי: ב] הנאתן. גיליון
ומעשרות להתירן במומן שלא יצרכו לאוכלן לפנים מן החומה הואיל דאי בעי שדי מומא בכוליה עדריה
בכל הס"י ל"ג הכא הנאתן להקדש משום דבסיפא קתני לה וכן היא נוסחאת הרמב"ם אבל רש"י ז"ל גריס לה הכא וצ"ע ושמא רש"י
והוי המעשר בעל מום מעצמו: ונשאל על טהרותיו. דבני ביתו יכולין לשאל לו אם נולד ספק טומאה
לא גריס לה בסיפא אבל בכל הספרים איתא: ג] תכתקי ס"א טפטקי: ד] מגבאות הס"ד ומה"ד חוץ משל עצמו שאין כהן רשאי לראות
בטהרותיו ונאמן להתיר הואיל והא חזו ליה כשהן טמאין לאוכלן בימי טומאתו אמרינן מה לו לשקר
מום בכורותיו ולהתירו הס"ד ומה"ד ורואה: ה] הד"ה חוץ כו' עד ולהתירו נמחק מכאן ומקומו למעלה: ו] שלא הוא היה: ז] להוציאן
ונאמן הוא:
לחולין יכול לעשות כו' לחכם עליהם ולפתוח: ח] הא חזו ליה: ט] טומאתו אלא להסקה הס"ד: י] תקנה לע"ה לעשות חבר בשום ענין
הדרן עלך עד כמה
ועוד דלעיל תניא בדברי ר' מאיר עם הארץ שקיבל עליו: יא] אותן פי' שאם: יב] אותן דא"כ דעתם לחזור לסורם ולכך אינם רוצים
אטליז. בשוק של קצבין. הואיל
והנאתן להקדש. דמיהן רשאי בהן לזלזל ולמוכרן באטליז ולשוקלן. שבשוק
לחזור בפרהסיא כי אם בסתר ומה שיטה היא זו אדרבה טפי עדיף ירא שמים בסתר וכי דרך רשעים הוא כך שעושין בגלוי רשע
נמכרין ביוקר ויהא ריוח
להקדש. אבל בכור הואיל והנאת דמיו לבעלים אין רשאי לזלזל בהן ואע"פ
וחסידות ופרישות עושין בסתר: יג] וגר שקיבל עליו דברי חברות כו' עובד כוכבים שקיבל עליו דברי תורה כו' כהן שקיבל עליו עבודת
שאין
שוקלין כנגד ליטרא עצמה
אבל
יכול לשקול בשר בכור כנגד ליטרא בשר חולין.
והיינו מנה כנגד מנה:
כהונה: יד] מעשיהם אחר שקיבלו עליהם דברי חברות אין: טו] צורבא מדרבנן חזי: טז] דאין נוהגין מנהג בזיון: